צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף מ.
רש"י ד"ה לא נצרכה אלא לר"ש כו' כצ"ל:
ד"ה ת"ל כן כו' לפר זה פר יוה"כ הס"ד וכצ"ל:
ד"ה נפקא ליה כו' דמצי למיכתב אשר כו' כצ"ל:
בא"ד באהל מועד למה לי למיכתב אשר באהל מועד אלא על כל הקרבנות אשר באהל מועד אתי האי אשר בתרא דמשום מזבח לא איצטרך כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' דכבר כתיב המזבח אשר לפני ה':
ד"ה פשיטא לא גרסינן כו'. פי ל"ג לפר זה י"כ פשיטא אלא ה"ג לפר זה פר י"כ למאי הילכתא לעכב ואהא פריך פשיטא:
ד"ה דאמר דברים כו' הבדים הס"ד:
ד"ה הקדים מעשה לחבירו לא עשה כו' הד"א:
תוס' ד"ה מתן ד' כו' וי"ל דלא תימא כו'. פי' משום דרוצה לדקדק אין לי אלא מתן ז' מתן ד' מנין מ"ה קאמר טעמא שמעכבים בכ"מ ודוקא מתן ז' ולא מתן ד' ולא ילפינן ממתן ד':
בא"ד ונראה לי דאחת כתיבי בעלמא מינה לא נילף למתן השתים הנוספות כו' כצ"ל. פי' כיון דכתיב קרנת חסר לא משמע אלא קרן א' רק ר"ש ס"ל יש אם למקרא וקרינן קרנות והוי שתים וכיון דלא כתיב אלא אחת לא ילפינן תרתי מחדא:
ד"ה לא נצרכא כו' וי"ל דנהי דר"ע ס"ל מקרא עיקר מ"מ לדרשא פורתא כו' כצ"ל. פי' באמת ר"ע ס"ל מקרא עיקר ומ"ה לא דריש התם בקידושין המסורת רק המקרא והא דדריש בפ' כ"ש גם המסורת היינו לדרשא פורתא דסמיך אמצות מצות ריבה ה"ה בסוכה דדריש המסורת ללולב א' סמיך אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד וכ"כ תוספות בהדיא בפסחים דף ל"ז ע"א ד"ה עוני מ"ה דריש נמי המסורת אבל מקרא עיקר ס"ל:
בא"ד ולא שייכי לפלוגתא בין מקרא למסורת הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק וכ"ה בס"י:
ד"ה לסמיכה כו' מדכתב הפר לימד כו' כצ"ל:
בא"ד פר יוה"כ לסמיכה הס"ד: אח"כ ד"ה ה"מ עבודה כו' ואע"ג דנפקא ליה לההוא תנא כו' כצ"ל:
ד"ה אמר רב נחמן כו' כאביי ס"ל דלרבי ירמיה כו'. יש מקשים לפ"ז אליבא דאביי לא צריך לשום תירוץ דלמא לפר זה פר יה"כ אתי לסמיכה ושירים דלא כתב בפ' יוה"כ דלעיל מצריך ר"י כן יעשה אפי' כי כתיב לפר וא"כ מאי פריך הכא וצ"ע עכ"ד. ולענ"ד לאו קושיא היא כלל דפריך להך תנא דברייתא דמוקמא כן יעשה למתן ד' דלמא אתו לסמיכה ולשירים אע"ג דכתיב לפר דצריכא כדעביד ר"י לעיל דהך תנא ע"כ ס"ל דשירים לא מעכבין דדריש ונסלח אע"פ שלא נתן שירים אלא ע"כ הך תנא ס"ל דאיכא לימוד אחרינא לסמיכה ולשירים בי"ה כדאמרינן לקמן והובא בתוספת ד"ה סמיכה כו' מ"ה מוקמי' כן יעשה למתן ד' לפ"ז פריך שפיר למאי הילכתא ומ"ו הב"ז הקשה ג"כ קושיא זו. ועיין ע"ב בתוספת ד"ה תניא כו' דנמי מתרצי קושיא זו:
ד"ה לא נצרכה כו' ושתי כליות דגם תרווייהו שעירי ע"א וכן כהן משיח כתיבי כו' כצ"ל:
בא"ד יום הכיפורים באת ובדם כו' כצ"ל:
בא"ד מקיש פר ראשון כו'. פי' דהכי משמע פשטי' דקרא ועשה לפר יה"כ כאשר עשה לפר כהן משיח אבל לפר החטאת דלפר היינו פר כהן משיח והחטאת היינו שעירי ע"א אין נחשב היקש:
בא"ד מנין למילף מפר העלם ולמהוי כמאן דכתב כו' כצ"ל. פי' לר"י איכא למימר הכי דכמאן דכתיבי בגופיה דדריש לפר זה פר העלם דבר אבל לרבי מא"ל:
בא"ד בשלמא יותרת לא קשיא כו'. פי' לרבי יותרת נמי לא הוי כמאן דכתב בגופיה:
בא"ד דאייתר בפר כו' כצ"ל:
בא"ד לא מוטבל אצבעו מן הדם דרש אלא מן והזה מן הדם דכתיב בפר כו' כצ"ל. אבל מה שמגיה מ"ו הב"ז באצבעו תיבת אצבעו לא כתיב בפר כהן משיח רק והזה מן הדם ז' פעמים וגו'.
בא"ד שיריים שבאצבע דלא וזה כו' כצ"ל:
בא"ד דאיתיא בכל חטאת כו' כצ"ל:
בא"ד ילפינן מק"ו חיצונים מפנימיות כו'. פי' כיון דמכשרינן אמין שבאצבע בפנימיות כ"ש בחיצונים דמקלינן רק לפ"ז יש לדקדק לר"ת כתיב בחיצונים בדם וטבילה בהדיא א"כ נילף פנימיות מק"ו מחיצונות לחומרא בדם וטבילה וצ"ע: