צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף לט.
גמרא ולא עיילא לגאו בסופן כו' כצ"ל:
שם ליפלוג וליתני בדידה כו'. לעיל דמשני כי תניא ההיא בג' מתנות שבחטאת לא הוי מצי למיפרך ליפלוג בדידיה בין ג' מתנות לשירים דהמ"ל דשירים באמת חייב בחוץ וטעון כיבוס כמו הג' מתנות רק לענין מחשבה דאין מועלת כמו בג' מתנות ובזה לא איצטריך לאשמעינן דכבר תני בהדיא באידך ברייתא יצאו שירים כו' אבל בדמים חיצונים דלא תני בשום ברייתא פריך שפיר:
רש"י ד"ה אין והתניא בניחותא הס"ד וכצ"ל וכן הוא בס"י:
ד"ה דמים כו' שפיכה ליסוד הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ומחשבה מועלת כו' כצ"ל:
ד"ה נטענין יסוד כו' כצ"ל:
ד"ה ועשה כאשר כו' לפר כו' הד"א:
בא"ד וסרסהו ועל כרחך כו' כצ"ל. ובאמת לא היה צריך רש"י לכל זה דע"כ לאו להכי הדר ואקשינהו דא"כ לא ליכתוב כל הזאת כלל וכיון דכתיב כאשר עשה כן יעשה ילפינן הכל מפר כהן משיח אלא דעדיפא פריך רש"י:
תוס' ד"ה הא מני ר"נ כו'. ועוד קשה דקאמר ר' יוחנן התם ר' נחמיה כדברי כו' כצ"ל:
בא"ד מ"מ רישא כו'. פי' ר"נ איירי בפנימי':
בא"ד וצ"ל דסוגיא דשמעתא כו'. פי' כיון דלר"י זה בזה תליא משום דמעכבי מחייב עלייהו בחוץ והכא משמע אע"ג דלא מעכבי מחייב עלייהו בחוץ ועיין (בתוספתא) [בתוספות] דיומא דף ס' ע"ב ד"ה תנא כו' דדחו סברא זו:
בא"ד וברייתא לא קשיא לר"י כו'. פי' כיון דלר"י זה בזה תליא ע"כ ס"ל בחיצונים כולה לפטורי א"כ ליפלוג בדידיה:
בא"ד קורא אותו תחלת עבודה לקמן כו'. פי' לפי המסקנא דלקמן דפלוגתא דר"נ ור"פ איירי בחיצונים ומ"ה השיב לו ר"ע תאמר בשירי הדם שאין מעכבין עבודה משמע דפנימי' מעכבין עבודה כמו תחלת עבודה:
בא"ד כל זה מדברי רב אדא ולדבריו דר"ע הש"ס הכי קאמר כו' כצ"ל:
בא"ד שירי מצוה הן דמשמע כו' כצ"ל:
בא"ד לדברי עצמו השיב לו דפליג כו' כצ"ל. פירוש השתא לר"א דלא פליגי אלא בחיצונים לפ"ז לא שייך לומר דר"נ השיב לדבריו של ר"ע דלדידיה שירים מעכבים אפילו חיצונים דהא ר"נ מודה דחיצונים אינם מעכבים מ"ה כתבו תוספת דלדבריו דר"ע הכי פירושא דלא תיקשי לר"א כיון דס"ל דפליגי בחיצונים לרבינו תם ובפנימים מודה ר"ע דמעכבים הא ר"ע סתמא קאמר שירי מצוה הם משמע אפילו פנימים וקאמר הש"ס לדבריו קאמר הכי דבאמת ס"ל אפי' פנימים אינו מעכבים אבל הפלוגתא עם ר"נ לא איירי אלא בחיצונים נ"ל:
בא"ד ובזה לא היה מקשה דלא מצינו שום תנא כו' כצ"ל:
בא"ד והתם פריך שפיר דר"י אדר"י כו' כצ"ל:
ד"ה ועשה לפר כו' בסמוך דמקבעי' למימר כו' כצ"ל:
בא"ד למתן ד' ומנ"ל לכפול בהזאות וי"ל דמסתברא דועשה לכפול בהזאות אתי ומצי נמי קאי אמתן ד' לכפול בהזאות דועשה לכפול כל מה דאמר בענין אתי אבל לומר דועשה למתן ד' אפילו דועשה לא משמע להוסיף בפר העלם על שתי המתנות כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' דאי אמרינן ועשה למתן ד' אתיא ע"כ בא להוסיף ב' מתנות וזה לא משמע. ומ"ו הב"ז גורס כמו שלפנינו ונכנס בדוחק ליישב וקשה להמעיין ע"ש: