צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף י:
גמרא שם נאמר בו הוא הוא לשמה כשירה שלא לשמה פסולה ופסח נאמר בו הוא לשמה כשר שלא לשמה פסול כו' כצ"ל וכ"ה בס"י והשאר יש למחוק:
שם מחטאת דשמיעת הקול כו' כצ"ל:
שם חטאת העוף תוכיח כו' אין להקשות לפ"ז לעיל דקאמר ר"י לר"א מה לחטאת שכן דמה למעלה לימא לנפשיה חטאת העוף תוכיח דדמה למטה ופסולה אף אשם וליכא למיפרך מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח אדרבה דזהו קולא ואפ"ה פסולה מכ"ש אשם דמין זבח דפסול ויש ליישב דהוי מצי למיפרך מה לשם חטאת דדמה למעלה לאפוקי אשם דלא מצינו שם אשם דדמה למעלה אע"ג דפירכא כל דהוא וחדא אחדא לא פרכינן כמו שכתבו תוס' בד"ה מחטאת כו' כיון דאכתי לא אסיק מאיזה חטאת ר"א יליף רק דקאמר סתמא דיליף מחטאת דמשמע מכל חטאות דעלמא ולא הוי חדא מחדא:
רש"י ד"ה הרי הוא אומר כו' טעמייהו דרבנן כו' כך הגירסא שלפנינו. ולא ניחא לי גירסא זו דהא לעיל ד"ה ע"ב אסיקנא דטעמייהו דרבנן מדכתיב גבי חטאת אותה מיעוט הוא דוקא חטאת פסול ולא שאר קדשים ולקמן נמי לא מפרש טעמייהו דרבנן באשם משום היקישא רק שקיל וטרי אליבא דרבנן דניחא דהיקישא משום מנחה אתי אבל עיקר טעמייהו דרבנן משום מיעוט אותה וי"ג טעמייהו דר"י ונ"ל:
ד"ה תיתי במה כו' אשם הס"ד:
ד"ה ולימא ליה מתנות תאמר באשם כו' הד"א:
ד"ה ולטעמיך טובא כו' של קרן שהיה אבן כו' כצ"ל:
בא"ד המזבח לשני מקצעותיו והדם כו' כצ"ל:
ד"ה המחטא כו' ובחטאת כתיב' כו' כצ"ל:
ד"ה אי הכי כו' אותה ומיעוטא הוא כו' כצ"ל:
ד"ה שייר עולת כו' מזבח אף מליקה כו' הד"א:
תוס' ד"ה הרי הוא בג"ש דעונו עונו מחטאת כו' כצ"ל:
ד"ה ומה עולה כו' תימא כיון דאתי ק"ו כו'. פי' כיון דאתי האי ק"ו ומפיק מהיקישא דכחטאת כאשם דלא יהיה אשם דמו למעלה כחטאת א"כ לילף ק"ו נמי עולה מחטאת דליפסל שלא לשמה וליפוק הק"ו מהיקישא דזאת התורה וגו' דאיתקש לשלמים. ואין לומר דלא דמי דהך ק"ו דהכא לא מפיק מהיקישא לגמרי דהיקישא לחטאת אהני ליפסול שלא לשמן באשם וק"ו מהני שלא יתן דמו למעלה אבל גבי עולה דליפוק הק"ו לגמרי מהיקישא דשלמים לא אמרינן וי"ל כיון דהתם בההיא פרשת' דזאת התורה כתיב נמי לחטאת ודילמא אהני הק"ו דליקוש עולה לחטאת ליפסל שלא לשמן ולא לשלמים ומ"ו הב"ז דכתב אע"ג דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בה צד כרת כדפריך לקמן אליבא דבן עזאי דיליף הך ק"ו בדף י"ג ע"ב ונכנס בדוחק ליישב אבל לע"ד לאו פירכא היא דהשתא דאסקינן דר"א יליף אשם מחטאת דשמיעת הקול לחוד לפ"ז הקשו תוספת לילף נמי עולה מחטאת דשמיעת הקול בק"ו שאינה מכפרת על חייבי כריתות וליפוק מהיקישא דשלמים ועוד אפשר לומר כיון דר"א סבר דאשם נמי פסול שלא לשמו מ"ה ליכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהם צד כרת דאיכא למימר אשם תוכיח אע"ג דבא נמי על כרת אינו בא לכפר כמו שכתבו תוספות בד"ה מה להצד כו' נ"ל:
בא"ד ומיהו כיון דכתיב אותה כו'. פי' למסקנא דממעטינן אשם מדמו למעלה מדכתיב אותה ולאו מק"ו לא קשה דלא אמרינן דאתי ק"ו מפיק מהיקישא. אבל לפ"ז תמי' לי על תוספת דמקשו לקמן דף י"ב ע"ב בד"ה מה הצד כו' תימא ולר"א דפסל חטאת ואשם ליפסל נמי עולה ותיתי מחטאת ואשם ע"כ ונכנסו בדוחק ליישב הא אליבא דמסקנא לא קשה מידי דלא אמרינן דאתי ק"ו ומפיק מהיקישא ועולה ילפינן משלמים בהיקישא דזאת התורה וגו' כמו שכתבו כאן וצ"ע:
בא"ד ותימא לסברתו כו'. פי' אע"ג דלמסקנא הק"ו יש לו פירכא כדפריך רבא לקמן מה להצד השוה שבהן שכן אין להן קצבה אפ"ה עביד ק"ו מעולה לענין שלא יתן דמו למעלה לילף נמי מהך ק"ו ליכשר שלא לשמו באשם אע"ג דיש לו פירכא:
בא"ד ותו לימא חטאת יוכיח הס"ד. פי' נימא חטאת יוכיח דמ"ה הקישה הכתוב לחטאת דמה חטאת שאינה כליל אפ"ה דמה למעלה ה"ה אשם כנ"ל וליכא למיפרך שום פירכא דאין משיבין על ההיקש ובזה נדחו דברי מ"ו הב"ז דכתב שתלמיד טועה כתב מן ותימא עד סוף הדיבור אבל לפי דברינו ניחא וקשה לשבש כל הספרים:
ד"ה הגה"ה כל דמיה כו' לא דמי להא דאמרינן שלמים ששחטן בהיכל כשרים דלא מצינו טפל כו' כצ"ל. אבל הגירסא שלפנינו אינה נכונה דבמנחות אמרינן לקמן דף ס"ג ע"א דאיכא טעמא אחרינא משום סילוק בזיכים ועוד דאל פתח אהל מועד לא כתיב במנחות אלא בשלמים ועיין לקמן דשם נראה דגירסא זו נכונה כאשר כתבתי: