אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף ח:

דף ח.

רש"י ד"ה שמיעת הקול כו' קול אלה ושבועת ביטוי כו' כצ"ל.

בא"ד עולה ויורד ושמע קול אלה או נפש כו' כצ"ל:

ד"ה אייתן במה כו' תוכיח הצד כו' הד"א:

ד"ה ואם מן הצאן קרבנו כו' לאו קרא יתירא קדריש כו'. פי' הא דדריש דבמותר פסח כתיב דוקא לאו מיתורא דהצאן קדריש דהצאן מיותר מדכתיב לעיל מן הבקר מכלל דהכא בצאן מיירי כמו שכתבו תוספות. אבל הך דרשא דתהא לזבח שלמים מודה רש"י דדריש מיתורא דקרא דלזבח שלמים מיותר דהא כתיב את זבח שלמים וגו' וכ"כ רש"י בהדיא במסכת מנחות דף פ"ג ע"ב ומה שהקשו תוס' דאי לאו מיתורא מנ"ל לאוקמי בפסח לקמן פריך הא קושיא דלמא במותר אשם ומשני דמן אתי לרבות פסח:

ד"ה אימא לכל כו' לשם עולה יהא כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג כו' כשלמים או כשאר זבח הס"ד וכצ"ל. והא דלא ניחא לרש"י הגירס' שלפנינו אי הוה כתיב לזבח ושלמים ואי משום דפריך לבסוף אימא לכל דשחיט כו' ואי כגירסא זו מאי פריך הא כבר משני לעיל אי הוה כתיב לזבח ושלמים כו' מ"ה גורס רש"י גירסא זו אי הוה כתיב לשלמים וזבח וכיון דמסיק דקרא יתירא בעלמא קדריש דאתי לרבוי' וכמאן דכתיב לשלמים וזבח כמו שכתב רש"י בד"ה אלא והשתא פריך שפיר אימא לכל כו' אי משום הא קשה לשבש כל הספרים דלגירסא שלפנינו נמי פריך שפיר לבסוף לפרש"י כיון דפרש"י בד"ה אלא כו' לזבח שלמים שני תיבות דבוקי' הן כאלו כתיב לזבח השלמים ורק מיתורא קדריש לפ"ז לא מצי לשנות נמי אי הוה כתיב לזבח ושלמים דמשמע דתיבות פרודות הן ופריך שפיר אימא לכל דשחיט כו' אבל לי נראה דמ"ה לא ניחא רש"י בגירס' זו משום דעיקר פרשה מיירי משלמים ושלמים מסתבר מפי משאר זבחים רק שאר זבחים מרבינן מלזבח לפ"ז היאך קאמר אי הוה כתיב לזבח ושלמים כדקאמרת הא אי הוה כתיב לזבח ושלמים דהוה משמע דזבח עיקר דיהא כזבח או כשלמים מ"ה לא כתיב הכי אלא שלמים דיהא כשלמים ולזבח אתי לרבות דיהא כשאר זבחים מ"ה גורס רש"י הכי:

ד"ה חטאת ואשם לא שחטו לשם חטאת ואשם יהא פסול כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לזבח כו' אבל לזבח שלמים כו' כתיב לזבח השלמים כו' כצ"ל:

בא"ד אלא לרבוי' וכמאן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שמיעת הקול דלא כתב על חטאתו גבי עבודה מנ"ל עיכובא אבל כתב על חטאתו כו' כצ"ל. פי' דכתיב על חטאתו בפסוק והביא וגו' ולא קאי על עבודה אלא על הבאת חטאת:

ד"ה ה"ג כו' ותירץ כיון דדלי דלות גופי' פסולה כו' לפר"ת לא צריכא למילף במה הצד מכולהו רק מחטאת חלב וחטאת נזיר אי פרכת שכן אינן באים בדלות תאמר בהנך כו' הא בדלי דלות גופי' פסולה דלא כמו שפרש"י. וגם ניחא הגירסא דיש ספרים מה שהביאו לעיל בד"ה חטאת דע"א כו'. ואין לדקדק לפר"ת למה צריכא ללמוד במה הצד נילף מדלי דלות גופי' ממנחת חוטא דפסולה שלא לשמה ה"ה חטאת עשירות פסולה שלא לשמה אפשר לומר דזבחים ממנחות לא ילפינן דאיכא למיפרך כדאיתא בריש מנחות דף ב' וג' עיי"ש ה"ה חטאת בהמה מחטאת העוף לא ילפינן:

ד"ה הג"ה בשאר ימות השנה כו' היינו קודם הפסח דבעי עקירה כו'. פי' לפי שעומד לפסח כשיבא או לפסח שני היכא דנדחו בעלים וכ"כ תוס' התם:

בא"ד איכא למ"ד בסוף א"ד דלא בעי עקירה הס"ד הך גירסא שלפנינו. פי' אפילו קודם פסח אבל לא ניחא לי גירסא זו דכיון דתוס' גופי' כתבו שם דסוגיא דהתם איירי כשלא נשאר א' מבני חבורה עליו ונשאר לגמרי בלא בעלים דתו לא חזי לפסח והוי כמו אחר פסח ומ"ה לא בעי עקירה. אלא נ"ל דגרסינן איכא למ"ד בסוף א"ד דבעי עקירה. פי' אפי' אחר פסח דקתני התם אא"ב בעי עקירה עיי"ש נ"ל:

ד"ה לשמו פסול פירש בקונטרס כו' כצ"ל. וכאן לא מצינו ברש"י גירסא זו ובמסכת פסחים (ד"ה) [צאן קדשים: ד"ס] ע"ב ד"ה פסח בשאר כ' רש"י הכי עיי"ש:

בא"ד וכמה (צאן קדשים:ל)פעמים שנה כו' כצ"ל:

ד"ה ואם מן הצאן כו' דאי לאו מיתורא קדריש כו' כצ"ל. פי' דלמא אשלמים גרידי קאי שאם הביא מן הצאן לזבח שלמים נ"ל:

בא"ד ונראה דמיתורא דריש כו'. אין לדקדק לפ"ז מאי פריך לקמן רב חנא בגדתא' ומי מצית אמרת כו' והא מדכתיב אם כבש אם עז מכלל דלאו במותר פסח כתיב דא"כ אם כבש אם עז מיותר הא השתא דבשלמים כתיב נמי מיותר לזבח השלמים ומן הצאן אפשר ליישב דתוס' ס"ל דהכי פריך דלמא במותר אשם כתיב ולאו דוקא דבר השוה בכל הצאן קאמר ורש"י דפירש לקמן דפריך דלמא בשלמים גרידא כתיב אזל לשיטתי' דכתב כאן דלא מיתורא קדריש נ"ל:

ד"ה אלא לזבח כו'. משמע ליה לגמרא שהוא ריבוי' כדאמרינן במסכת ב"ק דף ס"ג דמחלק בין כל לבכל דכל כללא ובכל ריבוי' ה"נ משמע ליה לחלק בין זבח ובין לזבח (הילך) [צאן קדשים: הילכך] לא כו' וכצ"ל וכ"ה בס"י:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה