צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף ג.
גמרא ואפילו לשם נכריות נמי פסול אין לדקדק לפ"ז היכא דייק לעיל גבי גט נמי הא קתני כל הגט כו' ולא קתני שלא נכתב לשם אשה דילמא אי הוה תני שלא נכתב לשם אשה הוי משמע שלא נכתב כלל לשם אשה הא נכתב לשם אשה אפילו לשם נכריות כשר מ"ה תני שנכתב שלא לשם אשה משמע אפילו לשם נכריות פסול וי"ל אפ"ה פריך שפיר דאי אמרינן דמ"ה תני שלא לשם אשה לאשמעינן אפילו לשם נכריות פסול אלמא דלאו מינה נמי מחריב לפ"ז ממתני' נמי ליכא למידק דסתמא כשר דלמא הא דתני שנזבחו שלא לשמן לאשמעינן אפילו נזבחו לשם חולין דלאו מינה מחריב ולא עלו ובפסח וחטאת פסולים לשם חולין:
שם והתניא תוכו ולא תוך תוכו כו'. כתב מ"ו הב"ז להרמב"ם שכתב בפרק ט"ו מה' פה"מ דפסח ששחט לשם חולין פסול שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לה' לפ"ז אדפרכת תוכו מחטאת ליסייע מפסח דלאו מינה ומחריב ואי משום דשאני פסח דכתיב לה' א"כ גבי טומאה נמי שאני דכתיב תוכו ואפילו כ"ש עכ"ל. ודבריו קשה להולמו דבאמת מפסח לאו סיוע' הוא דכתיב לה' ואי משום גבי טומאה נמי דכתיב תוכו דמרבה כלי שטף דהא עיקר רבותא דמרבה כלי שטף יותר מכ"ח דאיכא חידוש יותר בכ"ש דלאו מינה הוא וע"כ כי קא מרבה מרבה כ"ש כמו שכתבו תוספות ואם כן השתא דפריך מחטאת דלאו מינה לא מחריב וכלי שטף לא מציל דלאו מינה הוא תוכו אתי לאשמעינן אפילו כלי חרס דמציל דאיכא חידוש ורבותא יותר כמו שכתבו תוספת ואין להאריך בזה והמעיין יבין ממילא:
רש"י ד"ה דאינתיק כו' והנשים הס"ד ואח"כ ד"ה לשם גירושין כו' כצ"ל:
ד"ה אלא מיהא כו' דהכא חד כו' כצ"ל:
ד"ה מקום הרי כו' לכשיזדמן לו הס"ד:
ד"ה תוכו דכתיב וכל כלי כו' כצ"ל:
ד"ה ואפי' כלי שטף כו' דאמרינן בהכל שוחטין אוכלין כו' כצ"ל:
ד"ה ושני הכא עשו כו' כצ"ל:
ד"ה ופקוקה בקש כו' דאע"ג דפקוקה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הכותב טופסי כו' דמשום באמר ללבלר דקתני ברישא דהך דייקינן מינה אין ברירה כמו דדייקינן מזאת סתמא פסול וקשה להר"י כו' כצ"ל פי' מ"ה לא שייך למיתני בהך יתר על כן דמרישא דהך נמי שמעינן שום חידוש דאין ברירה. ומ"ה תוספות דגיטין דף כ"ד ע"ב בד"ה יתר ע"כ כו' תירצו בע"א דהתם הקשו אליבא דאי נמי דכתבו התם דאפילו היכא דאשמעינן בכל חד חידוש שייך למיתני יתר על כן כיון דשמעינן מכל א' חידוש בפני עצמו מ"ה תירצו בע"א ע"ש נ"ל:
בא"ד מילתא דר' חנינא בולד הטומאה דרבנן לא שמעינן לה כו' דמיירי בפסולא דאורייתא כו' כצ"ל:
בא"ד מיהו י"ל אפ"ה קתני הוסיף דאי לא הוי תני ליה לא הוי קמ"ל מידי הס"ד וכצ"ל. פי' דהתם דייק רבא מר"ע דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ופרש"י התם מדקתני הוסיף ר"ע ואי ס"ד דאין משקין מטמאין אחרים אלא מדרבנן מאי תוספתא דאוסיף ר"ע מאי מהני ליה אחרים שהשמן לא יטמא אחרים עכ"ל ולפ"ז כונת התוס' ג"כ להכי דאי לא תני הוסיף ה"א דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ובאמת ר"ע לא קמ"ל מידי מ"ה תני הוסיף משמע שהוסיף טומאה לטמא אחרים ונשמע מזה דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וגירסת מ"ו הב"ז כמו גירס' שלפנינו וכתב דמדנקט הוסיף דייקינן התם שהוא איירי בדין שלא איירי ביה ר' חנינא דמשלישי עושין ראשון עכ"ל ותמי' לי עליו שלא עיין בסוגי' דהתם דלא מדקתני הוסיף דייק התם רק רבא מסיק דמתני' קשיתיה דע"כ איירי בנר של מתכת והוי ליה אב הטומאה וכשנותן שמן לתוכה שהיה שלישי נעשה ראשון עיי"ש:
ד"ה ואמר רב יהודא כו' ולדידיה ליכא למידק כו'. ובזה יתורץ נמי קושית התוס' דלעיל דלהכי לא קתני בהך יתר על כן משום דמהך בבא דטופסי גיטין ליכא למידק נמי דסתמא פסול אלא אשמועינן דשרו רבנן לכתוב טופסי גיטין משום תקנה או משום קטטה כר"מ וזהו התירוץ שכתבו תוס' שם בגיטין:
ד"ה ואפילו לשם נכריות כו' דמשמע כל נשים כו' כצ"ל:
ד"ה ורמינהו תוכו כו' מחריב בה ומציל משמע דוקא כלי שטף שאינו מינו היה טמא אי לאו קרא אבל תוך תוכו שהכל הוא של חרס מינו פשיטא שהוא טהור בלא פסוק דחד תוך אמר רחמנא ולא תוך תוכו ותימא כו' כצ"ל: ובד"ח גרסי' גירס' זו במקום אחר שאינו מקומו:
בא"ד דומה בדומה הס"ד והשאר יש למחוק וכצ"ל: