צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף מט.
גמרא כיום שלפניו דאמר שמואל כו' כצ"ל:
תו' ד"ה ה"מ היכא כו' הך דשמעתא בקרקעות ואליבא דרבי דאיתא כו' כצ"ל:
בא"ד במטלטלי' ואמקרקע כתבינן כו' כצ"ל. ועיין בתוס' ב"ק (ד' ע"א) ד"ה אמטלטלין כו' שם כתבו דשמעתא דהכא ליכא לאוקמי בקרקעות:
ד"ה לאחר שלשים כו' ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו כו'. פי' בשלמא בל"ז הוי אמרי' דמ"ה לא מברכינן שהחיינו על כל מילה משום צער דינוקא וכ"כ ב"י בטי"ד סי' רס"ה ע"א אבל השתא שכתבו דיש לספק אם מת אם מברך שהחיינו תיפוק לי' דפשיטא דאין מברכין משום צערא דאבוה שמת התינוק אלא ע"כ צ"ל דברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא בדבר שהגיע בו תועלת וכ"כ ב"י שם כתבו שפיר ואין לתמוה השת' הא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה כו':
ד"ה מת ביום שלשים כו' ונראה דגרסי' תוך כו' כצ"ל:
בא"ד שלפניו ורבי עקיבא משוי ליה כו' כצ"ל. וכתב מ"ו מהרש"א מיהו ק"ק מנ"ל התם דיום ל' כלפני ל' ואשת ישראל חולצת הא לא פליגי הכא רבנן ור"ע אלא בבכור דדורות אם למידי' ממדבר אבל למלת' אחריתא לענין חליצה אימא כ"ע דהוי כלאחר ל' דה"ל מדבר וערכין ב' כתובי' ואפי' לרשב"ג אימא דמודה התם דהוי בר קיימא עכ"ל ודבריו קשה להולמן דמה שכתב מנ"ל התם דיום ל' כלפני ל' לענין חליצה אם עשה יום ל' כלפני ל' להקל לענין פדיון לא נעשה יום ל' כלפני ל' להחמיר לענין דצריכא חליצה והאי סוגי' איתא שם במס' ערכין במתני' (די"ח ע"א) גם מה שכתב דה"ל מדבר וערכין ב"כ הא מספקא לר"ע אי הוי ב"כ או לא ומשום האי ספיק' גופי' בעי חליצה ומ"ה באשת כהן אינה חולצת גם מה שכתב ואפי' רשב"ג אימא דמודה התם דהוי בר קיימא נ"ל דהא בלא"ה יש לדקדק מאי אתי רשב"ג לאשמעינן דדוקא ששה' באדם ל' יום לא הוי נפל הא קרא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה אלא ע"כ הא אתי לאשמעינן דמקרא משמע דביום ל' נמי חייב לפדות דהוי בן חדש ומ"ה אתי לאשמעינן ששה' דוקא ל' יום שלמים ויום ל' כלפני דמי ומ"ה נקט אדם ובהמה גבי אהדדי דבבהמה ע"כ יום שמונה כלפניו דמי דכתיב ומיום השמיני והלאה וגו' ה"ה גבי אדם יום ל' כלפניו דמי:
בא"ד אבלות נמי הוי כו' כצ"ל:
ד"ה כיום שלפניו כו' ומיהו אפי' איירי הכא כו' כצ"ל:
בא"ד לענין אבילות להקל כו'. פי' ה"נ דקתני כיום שלפניו היינו לענין אבילות: