אור ברסלב

צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור

דף מה:

דף מה.

גמרא במתני' ושנעבדה בהן עבירה ושהמית את האדם כו'. ובפירוש המשניות נדפס בצידו נ"א ל"ג וכתב הרב בתי"ט דמשום הכי ל"ג דאמרינן בברכות (דף ל"ב) דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו וה"ה למגלה עריות וכ"ש לעבודה אלא דקשי' לי ליתני דפסולים באדם וגם הרמב"ם לא פסלן באדם עכ"ל ולא דק דמ"ה לא גרסי דלעיל (דמ"א) קחשיב במתניתין הנך תרתי דפסולי' בבהמה ובהך פירקין תני מומין אלו האמורי' בבכור פסולי' נמי לגבי אדם וחשיב מה שיתר עליהן משום הכי לא גרסי' הנך תרתי דפסולים נמי לגבי אדם וגם הרמב"ם דלא תני הנך תרתי דפסולים לגבי אדם משום דקחשיב הנך תרתי (בפ"ב מה' א"מ ובפ"ב מה"ב) דפסולים לגבי בהמה וממילא פסולים נמי לגבי אדם ס"ל וק"ל:

רש"י ד"ה באריכא שמיטה סני' דאריך הוא ודק שאינה עבה לפי אורכו כו'. לפירושו יש להקשות הא דאמרינן במס' נדרים (דל"ח ע"א) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור כו' וכולן ממשה גבור כו' ופריך אימא דאריך וקטין ופרש"י שלא היה גופני כו' משמע דרש"י מפרש קטינא היינו שלא היה הגוף לפי אורכו ולפרש"י דהכא משמע אם אינו עבה לפי אורכו סני' הקב"ה קשה א"כ עשיתו למשה רבינו שנאי לפני הקב"ה כדפריך לעיל א"כ עשיתו למ"ר ב"מ אבל לפי' ר"ן והרא"ש התם ניחא דמפרש קטינ' קטן בכח ניחא אע"ג דרש"י נמי מסיים התם ולא היה בעל כח מכל מקום אקטינ' פרש"י שלא היה גופני קשה ויש ליישב בדוחק:

תוס' ד"ה הניחא למ"ד נדר כו' ללא ידעו משמע דבכל ענין כו' כצ"ל:

בא"ד איפכא מדר"י כו'. פי' דכל נדר שידעו בה רבים יחזור דאין לו הפרה ולא חיישינן לקלקולא אבל בלא ידעו בה רבים לא יחזור כיון דיש לו הפרה חיישינן לקלקולא וליכא למימר דאיתא להו לרבנן נמי טעמא דר"י משום פריצות' דלא הזכירו רבנן טעמא דפריצות' בדבריהם אבל לר"י מקשי שפיר מדמחלק בין רבים לאין רבים וכ"כ מ"ו מהרש"א התם בחידושיו:

ד"ה דמדרינא ליה ע"ד רבים כו' אין לחלק בין ברבים כו' כצ"ל:

בא"ד והוה מצי לשנויי דמדיר ליה כו' הד"א וכצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה