צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף מג.
גמרא בחד וגרב כו' כצ"ל:
שם ולילפי מהדדי כו' כצ"ל:
שם דליתנהו באדם לכתוב כו' כצ"ל:
שם דליתנהו בבהמה ליכתב באדם כו' כצ"ל:
שם בפשוטין לא ליכתב בקדשים כו' כצ"ל:
שם מאליהן לא ליכתב באדם כו' כצ"ל:
הדרן עלך על אלו
מומין אלו פרק שביעי.
רש"י ד"ה מומין אלו האמורים בבכור פוסלי' בכהן כו' כצ"ל:
ד"ה קלוט וחיטין כו' שיניים ואין נראין החוטין ובהמה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הא איכא כו' ושייך באדם חרוץ במקום עצם כו' כצ"ל:
בא"ד ואע"ג דשייך בבהמה למאן כו' כצ"ל:
בא"ד הרי זה מום ואין זה אלא ממרוח כו' כצ"ל:
בא"ד וחשיב מום טפי כו'. פי' וילפינן שפיר ממומין שבגלוי ואינן חוזרים אבל גבי אדם דלא הוי מום כ"כ ומשום הכי יליף תנא קמא לקמן ממרוח אשך דהוי מום אפי' באדם:
בא"ד בצים כלל מיבעי ליה למעוטי כו' כצ"ל. פי' לתנא קמא לקמן דקאמר אין לו בצים הרי זה מרוח אשך ולענין אין לו בצים כלל אין לחלק בין אדם לבהמה:
בא"ד שבגלוי אינו חוזר הס"ד וכצ"ל:
ד"ה גרב דכתיב כו' אבל אם כן לא הוי כו' וכצ"ל:
ד"ה ל"ל דכתב רחמנא מום באדם כו' כצ"ל:
בא"ד וכן מומים דכתי' גבי אדם ובקדשים ולא כתיב בבכור כו' כצ"ל: