צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף לה.
גמרא הוא דמדכר קמ"ל איכא דאמרי אמר ר"פ לא תימא בשעת רדיפה לא אלא אפי' לאחר רדיפה נמי מ"ט צערי' היא דמדכר אמר רב יהודא כו' כצ"ל וכ"ה באשר"י:
שם ללגימא לא חיישינן כו' כצ"ל:
ד"ה לא שמיה כו' לדידיה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה דאי אשמעינן נכרי דהטיל מום לבכור ראשון והתירו על ידו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה אימרא כו' ואזניו קצרות ואינו כו' כצ"ל:
ד"ה אכיל ולא כו' לא מיחזי אפ"ה הוי מום כו' כצ"ל:
ד"ה מאי טעמא כו' אפילו בנעקרה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ללגימא כו' עמו הס"ד ואח"כ ד"ה בי ישראל והא דקתני כו' כצ"ל:
בא"ד הטילו בו דמימר כו' הד"א:
תוס' ד"ה גדי באודני' כו' ואין לו לחוש שמא יצא רוב הראש ברישא קודם שיצא האוזן וחזר דמתוך כו' כצ"ל:
ד"ה איכא דאמרי כו' והאי אומר כמו ודאי כו' כצ"ל. פירוש דלא תימא היאך תלינן מספק לקולא מ"ה כתבו דהוי כמו ודאי דאמרינן חיישינן נמי לקולא כדאמרינן התם:
בא"ד כרבה דפרק כו' כצ"ל:
בא"ד כשלא יצא כלל וסוגי' כו'. ע' פירושו בתוס' דחולין (דס"ט ע"ב) ד"ה רבינא כו':
בא"ד אם לא נחלק כו' כצ"ל: