צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף לב.
רש"י ד"ה דקה כו' ראויים לכלים כו' כצ"ל:
ד"ה איכא למיפרך כו' מקודשים הס"ד:
ד"ה בכור נמי כו' והיא היא גאולה הס"ד ואח"כ ד"ה דמעשר מפני כו' כצ"ל:
ד"ה ולילף בכור כו' אסור במכירה כו' הד"א:
ד"ה לא יגאל דחרמים כו' אלא מסברא כו' כצ"ל:
ד"ה הקדש נינהו כו' ול"ד לקדשי מזבח הס"ד. פי' לקדשי מזבח בעלי מומין דקדשי מזבח נמי אינן ניפדין:
תוס' ד"ה דלא יאמר לא כו' ומוקמינן בלא יגאל הס"ד וכצ"ל. ולשנויא זו יש לדקדק הא דקאמר לא אמר לא יגאל במעשר דלמא אי לא הוי כתי' לא יגאל במעשר הוה ילפי' ג"ש תחת תחת מקדשי' דתפדה כקושי' התו' ויש ליישב בדוחק. וע' לעיל בתו' (די"ב ע"א):
ד"ה הוא ולא בכור כו' ואביי נמי דמוקי ובמס' תמורה (ד"ה ע"ב) כתבו תוס' בד"ה ולרבא כו' דלפי המסקנא דהתם לא איצטרך לאביי הוא דחרמים לומר בהווייתו יהא ע"ש. והכא כתבו תוספת דאפילו את"ל דאיצטרך לאביי הוא מכל מקום לא יליף אלא מדסמיך הוא לקדש קדשים ומהוא גופא ילפי' הוא ולא בכור:
בא"ד ולא בכור ומדסמך כו' כצ"ל:
בא"ד קדשים משמע כו' כצ"ל:
ד"ה רבא אמר כו' אפילו נפדו דקדש קדשי' כו' כצ"ל:
בא"ד ואי משום לא ימכר קאמר הכי כו' כצ"ל:
ד"ה הא לאחר כו' שייך למע"ל: