צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף כט.
גמ' ל"ק כאן בשכר הבאה ומילוי כו'. אין לדקדק למה לא משני אידי ואידי בשכר הבאה ומילוי ובישראל דאינו מותר ליקח שכר בטילה אלא דוקא בבטילה דמוכח כדמשני בכתובות (דק"ה) גבי דיין והובא בתוספת הכא ומדלא משני הכי ש"מ דבישראל וה"ה בכהן שכר הבאה ומילוי מותר ליקח אפי' בלא בטילה דמוכח דרחמנא לא רמי' עליה וכ"כ רש"י התם בהדיא ובכהן שכר הזאה וקידוש אסור ליקח אפי' אגר בטילה דמוכח ולא דמי לדיין כי אתי דינא לקמי' לאו עלי' רמי' רחמנא דוקא לידון ואם הב"ד רוצים שיהא הוא דן מחויבים לו שכר בטלה דמוכח אבל הזאה וקדוש רמיה רחמנא על האי כהן דשייך בעבודה מ"ה אסור ליקח אפי' אגר בטלה דמוכח:
רש"י ד"ה אלא אם כו' כצ"ל:
ד"ה אע"פ שהוא ישראל ואפי' וזה כו' כצ"ל:
ד"ה בית הפרס כו' שייך לע"ב:
תוס' ד"ה הנוטל שכר כו' באגר בטילה שרי הס"ד וכצ"ל. פי' והכא מיירי אגר דינא ומ"ה דיניו בטילים וכ"מ התם בכתובות ומ"ו מהרש"א גורס כפי שנדפס בצדו וקשה להולמו דהא בבטילה דמוכח שרי לגמרי ולא הוי מכוער:
ד"ה היכי אזיל כו' מאי בודקין אמר ר"י כו' כצ"ל:
בא"ד מערבין מערבין לכהן בבית הפרס כו' כצ"ל:
בא"ד בניפוח כן פרש"י בסוף פ"ב כו' כצ"ל:
בא"ד ומ"מ טמא לכל דבר כו' כצ"ל:
בא"ד ע"י ניפוח ואי אין מערבין כו' כצ"ל:
בא"ד משמע בהדי' מדפסיק במילתא דר"י דגרסינן מאי בודקין דאי אמתני' קאי ול"ג מאי בודקין לא היה כו' כצ"ל:
בא"ד ע"ב ושייך לכאן ע"י ניפוח וטמא וכן בעירוב אי אין מערבין כו' כצ"ל:
בא"ד ע"י ניפוח ואי מערבין כו' כצ"ל:
בא"ד אלא מדבריהם ושמא אי נמי כו' כצ"ל. פי' אפילו בלא מצוה דאורייתא אלא מדרבנן שרי ע"י ניפוח. ותמי' לי על מ"ו מהרש"א שלא הרגיש בגירסא זו:
בא"ד אבדיקה דר"י קאי כו'. פי' כיון דבדיקה דמתני' איירי לשעבר ותני בודקין לשעבר לעושי פסח אבל לא לאוכלי תרומה א"כ מאי קמבעיא ליה אלא ע"כ אבדיקה דר"י קאי דאמר בודקין להבא ע"י ניפוח וקמבעיא ליה אי מהני הך בדיקה נמי לאוכלי תרומה אבל לר"ת הוי איפכ' דבדיקה דר"י לכל מילי ה"ה לאוכלי תרומה אבל אמתני' דכבר בדק וקמבעי' אי מהני אותה בדיקה לאוכלי תרומה אע"ג דלכתחלה לא מהני:
בא"ד לאחר שעבר ורב יהודא בא להשמיענו כו' כצ"ל. ועיין בר"ש (בפי"ח ממס' אהלות) דשם מפורש ג"כ דיבור זה:
בא"ד וכמה אמר רב ייבא חמוה דאשיין כו' כצ"ל. פי' דהתם נמי ר' ייבא גופא בעי עד כמה ולא גמרא וה"נ ר"י בעי מאי בודקין: