צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף כו.
רש"י ד"ה שמא יש כו' מערבין בסופו הס"ד וכצ"ל. פי' בסוף הפרק (דמ"א ע"א):
ד"ה ר' יוסי כו' ובמת פליגי לת"ק ובמודה דר"י נמי במת פליגי הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ת"ק כו' הכי תרצת כדמתרץ ר"ל כו' כצ"ל:
ד"ה התולש צמר כו' לרבנן מהו כו'. פירוש לעקביא לא קמיבעי' ליה כיון דמתיר שער בכור ב"מ לאחר שחיט' ולא חייש דלמא משהי לי' וכ"ש עולה תמימה כיון דאתי קצת לכפרה כדמסיקנא דלא חיישי' דלמא משהי ליה:
בא"ד לאחר שחיטה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה דת"ק כו' מיירי בהתירו מומחה כו' כצ"ל:
ד"ה התולש צמר כו' שכתוב בו שהוממה כו' כצ"ל:
בא"ד בבעל מום מעיקרא כו'. פי' כיון דתלש האי צמר בתמות מעל ונפיק האי צמר לחולין כמו בשופר של עולה והוי האי צמר כב"מ מעיקרא ובב"מ מעיקרא כ"ע מודו דלא בעינן העמדה והערכה:
בא"ד ראוהו ב"ד ושייך ביה פדיון ומיהו קשה בהך כו' כצ"ל. והאי ועוד יש לפרש אינו שייך לכאן ונדפס בטעות ושייך למטה ומוחלפים השיטות:
בא"ד או משתרי נמי בהכי והא דאמרינן בשופר של עולה לא יתקע יש לפרש שופר של עולה שהוקדשה הבהמה לדמי כו' דפסחים הכא בעצי שלמים עסקי' אבל פלוגתא דאמוראי כו' כצ"ל. והכי פירושו השתא דמיבעי' ליה אי משתרי הצמר בזריקה הקשו ה"ל למיפשט משופר דאמרי' לא יתקע ולא מישתרי בזריקה ה"ה צמר נמי לא מישתרי ומפרש דהתם יש לפרש שהוקדשה הבהמה לדמי ולא הוי זריקה כנ"ל ברור ועיין בתוס' דמס' זבחים (דפ"ו ע"א) ד"ה אתניא זריקה כו' ותראה שגירסא נכונה היא:
בא"ד וקאמר התם ופליגי אדר' אלעזר דאמר ר"א כו' כצ"ל:
בא"ד דגרס התם ופליגי אדר"א דאמר ר"א כו' כצ"ל: