צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף כד:
רש"י ד"ה אם תימצי כו' דבנה היא אלא אפי' את"ל יולדת כו' כצ"ל:
בא"ד דאי הוי לאו דידה אחרינא כו' כצ"ל:
ד"ה כנגדו בי"ט כו' שחיטה מצי למיעבד כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה והיינו טעמא כו' פשיטא להו דאסור כו'. פירוש משום דהוי עוקר דבר מגידולו:
בא"ד פשיטא להו כו'. פי' כמו דשרינן במתני':
בא"ד לאו היינו גוזז וליכא איסורא דאורייתא הוא דשרי דבר שאין מתכוין אבל בי"ט דאיכא איסורא דאורייתא דעוקר דבר מגידולו לא שרינן בשאין מתכוין או דילמא בבכור נמי איכא איסורא דאורייתא דתולש היינו גוזז כו' כצ"ל ועיין באשר"י:
בא"ד כנגדו בי"ט מותר ופריך כו' כצ"ל:
בא"ד ובי"ט היינו טעמא כו' כצ"ל:
בא"ד במתני' הוי במתכוין היכא כו' כצ"ל:
בא"ד ולאידך שנויה דאמר רב כו' כצ"ל:
בא"ד והא דאמר רב הלכה כר"י בן המשולם משמע דלא הוי פלוגתא כדלעיל וכמה תנאי כו' כצ"ל. פי' דלעיל (דכ"ד ע"ב) אמר רב הלכתא בכולה פירקין בר מפלוגתא:
בא"ד דהא בשוטף את הרחלים נחלקו כו' כצ"ל:
בא"ד אלמא מיקרי גז צאנך כו'. פי' אפי' שוטף במים דצמר נתלש מהם מיקרי גז לחייב בר"ה ה"ה דתולש היינו גוזז:
בא"ד בין תולש לשוטף וא"ת כו' כצ"ל
בא"ד מותר ודחי שאני כו' כצ"ל:
בא"ד במקלקל לחודיה כו': פי' ואפ"ה שרי ר"י היכא דאין מתכוין ומקלקל דהוי תרתי:
בא"ד אסר ר"י קידור אף ע"ג דדבר שאין מתכוין הוא ומקלקל בהוצאת כו' כצ"ל:
בא"ד הקזה והא דאמרי' גבי וכן כו' כצ"ל:
בא"ד או דיעבד כלומר דאי נמי עשה כו' כצ"ל:
בא"ד לתלוש נמי שרי כו' כצ"ל: