צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף כג:
גמרא לערב מחצה מים בציר כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה אבל טומאה קלה כו' הרוב הס"ד ושייך למע"ל:
ד"ה הסריחה כו' מודה בה תריץ כו' הד"א:
ד"ה טומאת משקין כו' דפסחים הס"ד ואח"כ צריך לציין מתני':
וד"ה אין חוששי' כו' שיהא הבא אחריו בכור כו' כצ"ל:
ד"ה קב ונקי כו' שהלכה כמותו הס"ד ואח"כ ד"ה אדרבי יוסי בן משולם גבי שיער בכור כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אחת זו כו' דההיא אכילה לאו אכלב קיימא כו' כצ"ל. פי' דהאי לא תאכלו לאו אאכילת כלב קאי אלא אאדם ומנ"ל דאכילת כלב שמה אכילה:
בא"ד דחישב ע"מ כו' כצ"ל:
ד"ה ואידך למעוטי סרוחה מעיקרא אליבא דר"י קאמר ותימא כו' כצ"ל:
ד"ה תנן התם כו' ולא תני ציר סתמא משמע שנטהר בהשקה הס"ד וכצ"ל. וראיתי בדפוס חדש נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה שנפל לתוכו כו' חוזרי' ומטמאים אותם מים כו'. פי' אפילו למאן דליתא ליה חוזר וניעור מ"מ חוזר ומטמ' אית' ליה:
בא"ד אבל אחר השקה דממה נפשך כו' כצ"ל:
בא"ד מים טמאים הא דדייק מינה ר"נ כו' כצ"ל. לאו דוקא מים טמאים הוא הדין מים של עם הארץ. פי' אבל למאן דמוקי במים כל שהוא טהור משום דחוזר וניעור שפיר נקט דוקא מחצה דאם נחשדו לערב רובא ונטהרו מהשקה ראשונה לא הוי חוזר וניעור האי מים כ"ש אבל במחצה חוזר וניעור: