צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף יב.
רש"י ד"ה מפני שהוא שה דבין רחל ובין תיש כו' כצ"ל:
ד"ה או דלמא כו' וכל [צאן קדשים: כו'] שרי הס"ד ואח"כ ד"ה בן פקועה כו' דופן הס"ד ואח"כ ד"ה שה מאי כו' נינהו הס"ד ואח"כ ד"ה בכלאים כו' בכלאים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אי לבכורה כו' בכלאים כו' כצ"ל:
ד"ה אין איסור כו' ועבודה הס"ד:
תוס' ד"ה ר"א מתיר כו' דאמר לר"א דמתיר בכלאים שה דאינו אלא להוציא כו' כצ"ל:
בא"ד אלמא דר"א פליג על ר' אלעזר כו'. פי' כיון דר' אליעזר מתיר לעיל (ד"ז) טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דלא כר"י ע"כ פליג נמי אר"א וס"ל דשה אתי להוציא את הכלאים מ"ה גרסי' הכא ר' אלעזר:
ד"ה קמ"ל כו' (אחת) [צאן קדשים: תחת] מקדשים כו' כצ"ל:
בא"ד עד שיהא הוא שור ובכורו כו' כצ"ל. אע"ג דהוי למד מן הלמד דדבר הלמד בג"ש למידין בג"ש כדאמרי' בפ' איזהו מקומן (ד"נ ע"א):
ד"ה מה צבי כו' וא"ת הכא עבדינן כל הנך דרשות ובפ' כל הפסולי' כו' כצ"ל: