צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף טו:
גמרא להאכילן לכלבים וולדן וחלבן כו' כצ"ל והשאר יש למחוק. ואי לאו דמסתפינא ה"א להגיה הכי להאכילן לכלבים אבל גיזה וחלב דהנאה מחיים ה"נ דאסר ועיין ברש"י במסכת תמורה (דל"א ע"א):
רש"י ד"ה לא אלימי כו' קדושתן בפדיון אמן כו' כצ"ל:
ד"ה אמר רבי לוי כו' בחמשה לאוין ובקדם הקדישו כו' כצ"ל:
בא"ד ולא גזרינן כיון דאסרת כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:
בא"ד פדיונן לא אתי לדחינהו הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אינו סופג את הארבעים כו' דכי כתיב' לא תגוז אקדשי' גמורי' כו' לפ"ז הא דכתב רש"י לעיל דמ"ה לא גזרינן גבי קדם מומן להקדישן משום מילתא דלא שכיח הוא אינו מן הצורך דבלא"ה לא גזרינן שמא יגדל עדרים ואתי בהו לידי גיזה ועבודה כיון דליכא אלא איסורא מדרבנן וק"ל:
תוס' ד"ה מה בכור כו' במעי אמו דלמ"ד כו' כצ"ל: