אור ברסלב

צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור

דף ב.

הלוקח פרק ראשון.

רש"י ד"ה פטור מן הבכורה אותו עובר שקנה מן העו"ג או שמכר הוא לנכרים אינו קדוש כו' כצ"ל וכן הוא בספרים ישינים:

ד"ה והנותן לו בקבלה כו' וחציין של נכרים כו' כצ"ל:

בא"ד לפי שמסרה לנכרים ונתן לו בקבלה הס"ד וכצ"ל: ואח"כ ד"ה אע"פ שאינו רשאי כלומר שאף ע"פ שאינו רשאי ליתנו לו לעכו"ם במתנה הס"ד וכצ"ל. פירוש דמשמעות הלשון משמע דרבותא אתי לאשמעי' דאע"פ דאינו רשאי אפילו הכי קנסינן ליה וזה אינו אדרבא מהאי טעמא קנסינן לי'. משום הכי פרש"י דהכי קאמר דכיון דאע"פ שאינו רשאי ואפ"ה נתן לו מ"ה קנסינן ליה וקאי אע"פ על הנותן:

תוס' ד"ה הלוקח כו' ומתרי קראי נפקי כולה כדאמרי' גבי שותפות של נכרים דפוטר בבכורה אפילו אזנו מאי שנא בו בעינן כו' כצ"ל. פירוש כמו דילפינן שותפות עו"ג באם או בעובר מתרי קראי הוא הדין אם היה האם או העובר כולה של עו"ג דפוטר בבכורה מתרי קראי:

בא"ד בלוקח או במוכר כצ"ל:

בא"ד או האם או המוכר עובר כו' כצ"ל:

ד"ה והמשתתף בת"כ פרשת אמור תני בכור כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד קשה דבפ' ר"ה קאמר בקרך כו' כצ"ל. ולענ"ד יש ליישב הני תרי קושיות דתלתא קראי איצטרך דאי הוי כתיב בישראל ולא בקרך הוי אמינא דכל בכור בישראל עד דאיכא כוליה ואפילו אין שותפות לכותי אלא באוזן הבכור אינו קדוש משום הכי כתיב בקרך שאם גוף הבכור של ישראל קדוש אפילו יש לכותי חלק באוזן דמצי למימר ליה שקול אזנך וזיל כדאמרינן לקמן ואי הוי כתיב הני תרתי ולא בקרכם הוי אמינא דבקרך וצאנך אתי למעוטי אפילו שותפות ישראל ובישראל אתי למעוטי אפילו אין נכרים חלק אלא באוזן דכל עוד דאיכא כוליה דישראל משמע מ"ה צריכא לכולהו נ"ל ודו"ק:

בא"ד שותפות אם מבישראל דההוא כו' כצ"ל:

ד"ה לאפוקי כו' אלא כ"ש דאיצטרך כו' כצ"ל:

ד"ה ונותן חצי דמיו לכהן אבל לא קדוש כו' כצ"ל:

בא"ד טיבותא דכהן דלא ניחא כו' כצ"ל:

בא"ד עד עשרה בדמי כו'. פירוש כיון דישראל פודה כל הבכור מעכו"ם יהא לכהן הבכור עצמו ולא דמי:

בא"ד שאין הפטר חמור כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה