אור ברסלב

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

פתיחה

איתא במד"ר בראשית פרשה ח' בשעה שברא הקב"ה את עולמו חסד אמר יברא דכולו גומל חסדים ואמת אמר אל יברא שכולו שקר צדק אמר יברא שהיא עושה צדקות שלום אמר אל יברא דכולו קטטות השליך הקב"ה אמת ארצה וברא את העולם הה"ד אמת מארץ תצמח ומקשין למה השליך אמת ממ"נ אי היה לו תירוץ לדחות את האמת הי' לו להקב"ה לומר ואי לא הי' תירוץ ממילא הצדק עם האמת גם יש לדקדק מה עשה עם שלום שאמר אל יברא ונלע"ד דבאמת הי' תשובה לאומרה רק כי הי' התשובה כשלא אמרה משא"כ אילו היה אמרה לא היה תירוץ והיינו דידוע קושית הרמב"ם והראשונים מידיעה ובחירה כיון דהקב"ה יודע דאדם זה יחטא א"כ הידיעה מכרעת ולמה נענש כשחטא ותירוצו דהידיעה באמת לא מכרעת ורק הקב"ה נתן בחירה לאדם רק אם הקב"ה אמרה מכרעת ועיין בס' ערבי נחל מזה ולפ"ז נלע"ד דהמחלוקת מה שאמת אמר אל יברא משום דשקר וחסד אמר יברא דגומל חסדים היה בזה דבגמרא אמר איזהו חסד של אמת חסד שעושים עם המתים שאינו מצפה לתשלום גמול ולפ"ז בשעת בריאת העולם היה הבריאה שלא יחטא אדם ממילא ליכא מיתה כלל דמיתה נגזר מחמת חטא אדם הראשון שחטא בעץ הדעת וזה דאמת טען אל יברא ומה שהחסד אומר דיברא מחמת גמילות חסד ז"א דאינו חסד של אמת דמצפה לתשלום גמול אך הקב"ה היודע עתידות וידע שאדם הראשון יחטא ויהי' מיתה בעולם ממילא יהי' חסר של אמת ושפיר יכול לברוא את העולם אך כ"ז כשלא אמרה משא"כ אילו אמרה שאדם הראשון יחטא ויהי' מיתה ויהי' חסד של אמת והי' אמירה מכרעת שצריך לחטוא ושוב לא הי' צריך לענוש ממילא שוב לא יהי' מיתה בעולם ממילא לא יהי' חסד של אמת ולא הוצרך לברוא את העולם כמו שאמר האמת דהחסד הוא שקר כנזכר ולכך השליך אמת ארצה ולא אמר כלום וממילא הצדק עם החסד דיהי' מיתה ויהי' חסד של אמת הה"ד אמת מארץ תצמח היינו מארץ ע"י המיתה יהיה חסד של אמת כנזכר ממילא בשום אופן הקב"ה לא יכול לומר התירוץ:

ולפ"ז גם שלום נדחה די"ל דעיקר קטטות אשר יש הוא מחמת כבוד המדומה וכדומה ומבואר בספרים דאם יזכיר יום המיתה יראה שהכל תוהו ובוהו והבל וממילא ליכא מחלוקת כלל וגם שלום יסכים ויברא העולם והכל ע"י שלא אמר הקב"ה התירוץ וד' יכפר ועיין מש"כ בחדושי לחו"מ סי' א' מזה ועיין ברמב"ם ה' תשובה פ"ה הלכה ה' ועמש"כ בחדושי לסנהדרין דף צ' מזה ומכבר אמרתי הפירוש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואינו מובן אם כמעשהו מאי חסד שייך בזה אך י"ל דהידיעה מכרעת לטובה אלו שלא היה אמירה וא"כ שוב יקשה למה ינתן לו שכר בעד המצוה הא הידיעה מכרעת וע"ז אמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כעושה מעצמו, ובזה י"ל הפירוש במס' ע"ז דף ה' דפריך והאיכא פ' יבמין ופ' נחלות ולכאורה יש להאיר מאי פריך שהרי הקב"ה יודע עתידות וידע שיחטאו בעגל ויהי' מיתה שפיר אמר פ' יבמין ונחלות אך לדברינו ניחא דהרי קשה כנ"ל כיון שהקב"ה יודע א"כ הידיעה מכרעת שיחטא מאין עליו עונש וצ"ל דאין הידיעה מכרעת ואיכא בחירה משא"כ כשאמר בפירוש מכרעת ולכך פריך והאיכא פ' נחלות ויבמין דאמר בפירוש ממילא שוב מכרעת דודאי יחטא ושוב לא היה חטא ול"ש עונש וע"ז מתרץ על תנאי והיינו דלא היה בפירוש די"ל על תנאי אם יחטא ועדיין איכא בחירה ודו"ק ומחשב בזה הרבה דברים:

ודע דמקשין למה נגזר מיתה לאדם הראשון על החטא למה לא היה מהני תשובה לאדה"ר ולא יהי' מיתה וי"ל כך דאיתא ביומא ד' פ"ו גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה ומקשין היכי דוחה הא לא היה בעידנא עיין בכפות תמרים על יומא ומתרצין כיון דקיי"ל דיחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו א"כ היה עשה דרבים דלא בעינן בעידנא ועיין בס' חוות יאיר באור יקר מבעל אור חדש ד' מ"ז ולפ"ז ממילא באדה"ר דהי' יחיד בעת חטאו ול"ש דמוחלין לכל העולם כולו והוה עשה דיחיד ובעי בעידנא ולא דחי כלל והמפרשים תירצו דלכך ל"מ תשובה כיון דשמע מפי הקב"ה בעצמו וקיי"ל אני פי מלך שמור ול"מ מחילה:

ועוד י"ל דלכך לא הי' מהני תשובה שלא יהי' מיתה משום דעיקר התיקון היה בזה שיהי' מיתה בעולם דאיתא במד"ר דאדה"ר חטא בע"ז ע"ש. וי"ל דחטאו הי' דאמר אין כבוד להקב"ה להיות מושל בתחתונים וזהו ענין ע"ז כמש"כ המפרשים והא דכתיב נעשה אדם אין הפירוש דלמדה תורה מדת ענוה רק אדרבה נעשה הפירוש דאיכא שתי רשויות ולכך עיקר התיקון הי' ע"י מיתה כידוע מאמר ר"י כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכו' כתוב בתורה כי ה' הגדול והנורא וכתוב בתורה עושה משפט יתום ואלמנה וכו' וא"כ ע"י המיתה מוכח מדת ענוה והפירוש נעשה אדם מדת ענוה ולא ח"ו שתי רשויות וזהו נלמוד ממיתה דיתום ואלמנה כנ"ל בדרך צחות וה' הטוב יכפר:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה