אור ברסלב
פתחי שערים מא שאלה מסוכות שעושין על הגאנקעס.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

מא שאלה מסוכות שעושין על הגאנקעס.

השמטות

הנה בפה עירנו ווארשא יש הרבה אנשים אשר עושין סוכות על הגאנקעס ובאמת יש חשש פסול מה"ת כי הגזימסין מחזיקין הרבה ולא ישאר אויר על הגאניק השיעור שבעה טפחים ובפרט שעושין מחיצות מקרשים וגם זה מחזיק גודל וממילא מתמעט מהשיעור הכשר סוכה והגם דהב"ח מכשיר אם היא ארוכה הרבה אף שאין ברחבה ז' טפחים כשרה מ"מ כל הפוסקים חולקין ע"ז עיין מג"א סי' תרל"ד סק"א באריכות מזה וממילא יש הכשר סוכה רק חמשה או ששה טפחים. אולם לע"ד מצאתי עצה לזה כך דיעשה כותל רביעי אצל הפתח שיצא מהבית להגאניק ויהי' שיעור ז' טפחים ורק שהכותל רביעי יעמוד אצל הפתח שלא יהי' הגזימס מאהיל רק ערך שני טפחים ולא ג' טפחים ואז אפילו יהי' האויר סוכה רק חמשה טפחים מ"מ נצרף השני טפחים אשר תחת הגזימס אף כי הדין הוא אם עושה סוכה שבעה על שבעה טפחים וסיכך בצידו אם הסכך פסול שני טפחים והסכך כשר הוא רק חמשה טפחים מ"מ כשר כי סכך פסול פחות מג' טפחים בטל לגבי סכך כשר עיין סי' תרל"ה דמצטרף להשלים הסוכה עש"ה כי אף שהגזימס מחזיק יותר מג' טפחים מ"מ מה שהוא חוץ לדופן לא אכיפת לן ואינו יכול לפסול הסוכה רק מה שמן הדופן ולפנים ושם ליכא ג' טפחים רק שני טפחים או יותר בכל פחות מג' טפחים ממילא הוה סוכה כשרה משא"כ אם לא יעשה דופן הרי הסכך פסול הוא יותר מג' טפחים ויפסול להסוכה מחמת שמצרף הכותל מן החומה והוה סכך פסול מלפנים יותר מג' ופסול:

אך את זה לכאורה יש לספק אי הדופן הזה צריך להיות עד הגג דהיינו הגזימס ואז יבטל מה שחוץ לסוכה או אפילו אינו מגיע להגג מ"מ אמרינן גוד אסיק והוה כמו שמגיע לגג ועיין בש"ע סי' תר"ל ס"ט דהדפנות יכולין להיות הרבה מרוחקים מהסכך ואפילו אם אינם תחת הסכך ממש רק הסכך לא רחוק ג' טפחים ג"כ כשר עש"ה ממילא הכא ג"כ אף שאינו מגיע להגג כשר כנ"ל ועיין במג"א סי' תרל"ב סק"א בשם הר"ן והב"ח ועיין מחצית השקל שם ועיין בשו"ת הגרע"א סי' י"ב באריכות מדברי הר"ן הללו ולע"ד אין ענין לכאן:

אולם לכאורה יש לעיין בזה טובא למאי דאמר בגמרא סיכה ד' י"ד ע"ב נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים אע"פ שלא הכניס לתוכה רק ג' טפחים דכשר בנסרים שהיא ג' טפחים מ"מ פסול הסוכה ופירשו בגמרא דהיינו הניח אפומא דמטללתא דעייל תלתא לגו סוכה ואפיק חד לבר וכו' דפסול הסוכה חזינן דמצטרף הסכך פסול מה שחוץ לסוכה עש"ה וא"כ ה"נ הרי מצטרף מה שחוץ לסוכה והוה כג' טפחים סכך פסול ופסול הסוכה. הן אמת דהרשב"א והריטב"א נסתפקו דאם פחות מג' בתוך ג' בתוך הסוכה בטל לגמרי וכשר הסוכה אף דהיא ד' טפחים אך שם י"ל דהוה ספיקא דרבנן דנסרים שיש בהם ד' טפחים פסולין רק מצד גזירת תקרה משא"כ הכא הוה ספיקא דאורייתא דהגזימס פסול דאורייתא לסכך בהם דלא הוה גדולי קרקע ולחומרא אף בפחות מג':

ובאמת הפוסקים השמיטו דין זה לא נמצא ברי"ף וברמב"ם ובמחבר ולא ידעתי למה ואפשר לומר דלכך השמיטו משום דהא דמוקי בגמרא כגון דאנחא אפומא דמטללתא וכו' הוא למאן דסובר הפכן על צידן כשר אבל לדידן דפסקינן דהפכן על צידן פסול עיין סי' תרכ"ט סי"ח ממילא הברייתא כפשטיה דאיירי בהפכן על צידן אבל מה שחוץ לסוכה אין מצטרף כלל ולכך השמיטו [ועיין ברכות ד' ל"ז בבא מלחם גדול]:

אך במג"א סי' תרל"ב סק"א מביא דברי הגמרא הנ"ל ומשמע דלהלכה כן הוא וכתוב דאם הי' דופן עד למעלה תליא דאם ס"ל הפכן על צידן כשר לא הוה עלה שם פסול משא"כ אי פסול גם הכא פסול ושוב כתב דאפשר לומר דמ"מ כיון דיש דופן יש הפסק בכותל אינו מצטרף וכשר ועיין פמ"ג סימן זה תרל"ב סק"א ובהגהות הגרע"א סק"ג ונראה דפחות מג' טפחים בעשה כותל ומפסיק המחיצה צ"ל כשר ולולי דבריהם הי' נלע"ד ליישב קושית מהרש"א דהרי אי איירי בסוכה קטנה מאי אהני דנאמר דופן עקומה וכל אחרונים דחקו בכוונת רש"י מאי כוונתו והי' נראה דכך הוא דכוונתו אילו הי' דופן בג' טפחים וטפח הנשאר לצד חוץ לדופן לא מצטרף לאילו הג' טפחים שבפנים משום דאנן אמרינן דופן עקומה היינו הטפח שבחוץ הוה דופן עקומה עם הדופן ולא נקרא סכך פסול כלל רק דופן ולכך לא מצטרף דופן עם סכך ולכך כשר והיינו דמצד דופן עקומה יש על הטפח שם דופן כנזכר אך דוחק הוא ויש לדחות:

אך לפ"ז אתיא דאם אין הדופן עד הגג והסוכה רק כשר מצד גוד אחית ממילא כיון דכל ההכשר הוא רק מצד דופן עקומה והוה הטפח של חוץ דופן והרי דופן עקומה לא יכול לומר רק אי נאמר מתחלה גוד אחית חדא ע"י חברתה וזה לא אמרינן כמש"כ הר"ן וב"ח וכמש"כ הגרע"א הנ"ל עכ"פ כיון דהשמיטו הפוסקים דין זה וגם הרשב"א והריטב"א כתבו לספק בפחות מג' ע"כ עצה הנ"ל נכונה וכשר לעשות כה"ג:

מב [שאלה] בדין טמא שטבל במקוה מתי יטהר אם בעלייתו דוקא או אפילו בתוך המים:

הנה הכ"מ פ"ו מה' אבות הטומאה הט"ז כתב שאין הטמא נטהר בעודו במים רק בעלייתו מן המקוה עש"ה ותמהו עליו שזה דבר חידוש ומנ"ל להמציא דבר חדש כזה אך לעד"נ דהוציא זה מגמרא שבת ד' ל"ה דאמר שם וטבל ועלה וכו' והקשו בתוס' למה מזכיר עלי' שאינו בכלל טבילה ע"ש אך לפי דברי הכ"מ הנ"ל ניחא דגם העלי' צריך להיות קודם בהש"מ כיון שהוא מעין הטבילה כנזכר וזהו ראי' גדולה:

אולם לכאורה יש להעיר דאם נאמר דאין חשוב טבילה רק כשעלה מן המים א"כ למה אמר ביבמות דף מ"ו גבי טבילת עבד ארפי לי' כדי דלא להוי חציצה הא הרי יש להם ברירה להטיל עליו השלשלת כשיצא מעט מן המים על מקום שיצא מן המים דאז עדיין לא טבל כדין עד שיצא מן המים רובו או כולו (כי בזה אנכי מסופק מה כוונת הכ"מ או צריך שיצא כולו מן המים או סגי ברובו או מעט מן המים) ולא שייך חציצה עכ"פ וע"כ דגם בתוך המים טהור אך לכאורה קשה להיפוך ממ"נ קודם הטבילה יכול ליתן עליו השלשלת ואח"כ כשהיא תחת המים יכול ליטול השלשלת כי אינו יכול לומר לשם ב"ח אני טובל כי פיו בתוך המים שאינו יכול לדבר ואלא כשיוצא רובו מהמים ל"פ דבורו כלל כי כבר נטהר ממילא ל"ש חציצה כי יכול ליטלו לגמרי וע"כ מוכח דל"מ הטבילה רק כשיצא מן המים רובו וע"כ חיישינן משיאמר כשיצא מן המים פורתא לשם ב"ח אני טובל (וע' בנ"י שכתב על הא דאמר אנחו לי' זולטא דטינא ארישיה הוא לרווחא דמילתא):

ולולי דברי זה אמרתי מכבר ליישב דברי הרמב"ם פי"ג מהא"ח פי"א ובש"ע סי' רס"ז ס"ט דכתבו וצריך לתוקפו במים והשמיטו זה דלא להוי חציצה צריך לארפי לי' כמו דאמר בגמרא ולפי דברינו י"ל כיון דפסקו דהטבילה לא מטהר רק אח"כ כשעלה א"כ איכא עצה כשיעלה מקצת מן המקוה אז יניח עליו דבר ול"ש חציצה אז כנ"ל:

ואולי אפשר לומר דהא דפסק הרמב"ם דאיירי נטהר רק בעלייתו מן המים הוא רק דרבנן אבל מה"ת ודאי דמהני טבילה גם בעודו במים ולפ"ז לא הי' עצה שיניח עליו דבר מה כשיצא מקצת המים כיון דמה"ת נטהר בעודו במים וא"כ יהי' עבד רק מדרבנן והוא רצה שיהי' עבד מה"ת ולכך יכול להיות דהשמיטו דרפו בידי' דלא להוי חציצה משום דבאמת הרי הוי מיעוט המקפיד דלא הוי חציצה רק מדרבנן אבל מה"ת לא הוי חציצה כלל והקפידו רק על דאורייתא ולא איכפת לן אי הוי חציצה מדרבנן ואפשר דרב אשי ורבינא לא סברי להא דר' יצחק בעירובין דף ד' רק דגם מיעוט המקפיד מה"ת ועדיין צ"ע בכ"ז:

אולם ממשנה דמס' מקוואות פ"ז מ"ו מקוה שי"ב מ"ס מכוונות ירדו ב' וטבלו הראשון טהור והשני טמא כיון דחסר ממ"ס ואף אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים עדיין דרבנן סברי דלא הוה מים שעל גופו של ראשון כמחובר למקוה עש"ה וא"כ לדעת הכ"מ דאין נטהר רק בעלייתו מן המים יקשה מי מטהר אותו הא בעת שנטהר אז חסר מהמים וליכא מ' סאה אז והיתכן שיטהר במקוה דליכא מ"ס וע"כ שנטהר בעודו במים ואז הוי מ"ס. ואפשר לומר למש"כ דדין זה דנטהר בעליתו דוקא הוא רק מדרבנן ודין זה דל"א גוד אסיק וגוד אחית הוא ג"כ רק מדרבנן אבל מה"ת מהני כמו דאמרינן בחגיגה דף י"ט דמעלה עשו בקודש עש"ה וע' ב"י סי' רמ"א דכתב דלפ"ז אשה לבעלה יש להקל ולפ"ז שפיר מקילין דהוי תרתי דרבנן בראשון משא"כ בשני הוה רק חד דרבנן דל"א גוד אחית ממילא נחסר ממ"ס ור"י סובר דבאמת אמרינן גוד אחית ולכך מותר גם השני. ודע דמקשין הראשונים על הא דפסק הרמב"ם פ"ח מה' מקוואות הי"ב וכן בש"ע יו"ד סי' ר"א ססי"ב דהשני טמא שהטביל בו סגוס עש"ה ונתלה וכו' גם השני טהור אף שלחם ממקוה עש"ה ועיין בריב"ש סי' רצ"ב וע' בט"ז ובב"י שם, והי' נלע"ד ליישב ע"פ דברינו כך בדבר חדש דהנה קיי"ל דמ"ס במקוה טהור וכשר ולכאורה קשה הא למש"כ הכ"מ הו"ל דאינו טהור רק בעלייתו מן המים והרמב"ם במשנה ריש מקוואות כתב דמקוה שא"ב מ"ס מקבל טומאה א"כ היכי נטהר האדם במקוה מכוונת הא כשעולה קצת מן המים עדיין לא טהור ומטמא להמים כיון שחסר ממ"ס והמים אשר על האדם לא נצטרף למקוה דל"א גוד אחית וגוד אסיק לרבנן כנזכר אך זה ליתא דמ"מ רבנן אמרו כך דל"א גוד אסיק גם דלא טהור רק בעלייתו מן המים ואי דא"כ המים נטמא ז"א דמה איכפת לן דהמים נטמא הרי משקה אינו מטמא לאדם וא"כ שפיר יוכלו לתקן רק דל"א גוד אחית והמקוה יכול להיות טמא אבל אדם נטהר משא"כ בסגוס עבה אשר טמא וכל הכלים אשר מטהר במקוה מכוונת מ"ס שקשה היכי נטהר הכלי הא כשעולה מקצתו מן המקוה הרי חסר המקוה ממ"ס ועדיין הכלי טמא ומטמא להמים והמים להכלי וע"כ בכלי ל"ג רבנן דלא לימא גוד אסיק וגוד אחית רק דאמרינן גוד אחית ואסיק ולכך האי מקוה לא מקבל טומאה דלעולם הוי כיש בו מ"ס ושפיר פסקינן דבסגוס טהור דאמרינן גוד אחית ורבנן לא תיקנו כלל בזה דאל"כ לא משכחת כלל טהרת כלים במקוה מ"ס מכוונת כיון דמשקה מטמא לכלים ודו"ק:

והנה לכאורה יש להעיר לדעת הרמב"ם הנ"ל היכי משכחת מה דאמרינן רביעית להטביל בו מחטין וצינורות הא אי ליכא מ"ס המים נטמא ממחטין ושוב המים מטמא להכלי כנזכר י"ל דכוונת הרמב"ם אחר שביטלו רביעית דמקוה חגיגה דף כ"א ונזיר דף ל"ח וצ"ע בזה הרבה:

עומד אני כעת בשו"ע יו"ד סי' כ"א סעיף ס"ג הטביל בו בגד עבה וכו' אע"פ שזב ממנו ג' לוגין העלה ממנו פסול שנעשה שאוב מהמים שירדו מהבגד לתוכו וכו' הא במשנה לא איירי כלל משאובים. ויותר הי' לו לומר מטעם מקוה חסר דאילו הוא רק פסול דרבנן ואילו מטעם חסר הוא פסול דאורייתא וכן ברמב"ם פ"ח מה' מקוואות הי"ב לא נזכר כלל מצד מים שאובים רק מצד חסרון ע"ש ואפשר לומר דשני דינין הם וע' פירוש הרא"ש ז"ל על המשנה שם וצ"ע:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה