אור ברסלב
פתחי שערים יג) דיני קטן מבן י"ג שנים ואילך.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

יג) דיני קטן מבן י"ג שנים ואילך.

יב בדיני קטן מבן תשע שנים

א) קטן שבא לי"ג שנים ויום אחד דהיינו באותו יום עצמו שנולד והוא הנקרא ויום אחד עיין מג"א סי' נ"ג סקי"ג ובש"ך חו"מ סי' ל"ה מחויב בכל המצות האמורות בתורה מיד ובלילה וכדכתבו הפוסקים דלכך קתני מאימתי קורין את שמע בערבית וכו' מטעם דמיד בלילה מתחיל החיוב במצות ולכך קתני דערבית ברישא ובאמת צ"ע ברש"י ז"ל מנחות דף מ"ג ע"ב בד"ה כיון דנתחייב במצוה זו שהאיר היום נתחייב בכל המצות וכו' משמע מזה דהתחלת החיוב במצות הוא ביום וזהו פלא. והשיעור די"ג שנים כתב הרא"ש בתשובה דהיא הלל"מ ובכלל שיעורין ועיין משנה פ"ה דאבות משנה כ"א בן שלש עשרה שנה למצות ובברטנורה דנלמוד מדכתיב איש ושם היו בני י"ג ועיין בתיו"ט ובהגהות ועיין בשו"ת חת"ס לחיו"ד סי' שי"ז ובנדה דף מ"ה ועיין בשו"ת בנין ציון סי' קכ"ו:

ב) קטן שנעשה בן י"ג דמחויב במצות א"צ להיות מעל"ע ומיד בלילה מחויב בכל המצות כן הסכמת הפוסקים ועיין בחו"מ בש"ך סי' ל"ה ובמל"מ פ"ב מה"א ובתומים סי' ל"ה סק"א באריכות ועיין רש"י יבמות דף ל"ד ד"ה בשופעת וכו':

ג) מי שנולד באדר סתם ונעשה בר מצוה בשנה מעוברת לא חייב במצות רק באדר השני או"ח סי' נ"ה ס"י עש"ה:

ד) אם נולד בכ"ט לאדר ראשון שהיתה השנה מעוברת ושנת י"ג אינה מעוברת אינו נעשה בר מצוה עד כ"ט לאדר ואם שנת הי"ג היא ג"כ מעוברת אינו נעשה בר מצוה עד כ"ט לאדר השני ורבים חולקין דנעשה בר מצוה באדר ראשון עיין כ"ז במג"א סי' נ"ה ס"י:

ה) מי שנולד ביום א' דר"ח כסלו וכשנעשה בר מצוה הי' החודש חשון חסר ור"ח כסלו אינו רק יום א' מ"מ לא נעשה בר מצוה עד ר"ח סי' נ"ה באו"ח:

ו) אף שנעשה י"ג שנים מ"מ צריך להביא שתי שערות ג"כ ואל"כ מחזיקין אותו לקטן עד רוב שנותיו ולענין תפלה דרבנן סמכינן אחזקה דרבא כיון שבא לכלל שנים מסתמא הביא שערות עיין או"ח סי' נ"ג וסי' נ"ה ולענין עדות עיין בחו"מ סי' ל"ה ואם נתמלא זקנו א"צ שערות ולענין דיינות עיין חו"מ סי' ז' ס"ג דסגי בן י"ג שנים ועיין בשו"ת נו"ב סי' ד' חחו"מ מזה ובשו"ת הגרע"א סימן ז' באריכות ובפתחי תשובה ליו"ד סימן רפ"א סק"ז ועיין במג"א סי' ל"ט סק"א דמבן י"ח שנה כשר ולענין ס"ת יש לדון די"א דפ' זכור דאורייתא וצ"ע:

ז) בן י"ג שנה אף שהביא שתי שערות ואינו יודע בטיב מו"מ אין עדותו עדות בקרקע חו"מ סי' ל"ה ס"ג:

ח) יש דברים שנאמן לומר בעת שהוא גדול מה שראה בקטנותו עיין כ"ז בסימן ל"ה ס"ד ס"ה ס"ו:

ט) אם נעשה בן י"ג בתוך ימי הספירה יש להסתפק אם מחויב למנות מה"ת כיון דלא היו שלימות לדידי' וא"כ לכאורה יש לאסור אותו לספור בברכה כיון דלא תשא הוא מה"ת הרי עובר איסור דאורייתא בהברכה שוב ראיתי בס' ברכי יוסף לאו"ח סי' תפ"ט אות כ' דצריך לספור בלא ברכה עש"ה:

י) בחדושי כתבתי להסתפק הא דקיי"ל דאשה נעשית בר מצוה לי"ב שנה וזכר בן י"ג היכי הדין בעבד אי יש לו דין כאשה בן י"ב או כזכר בן י"ג ונדפס בשמי בספר שערי תורה מהגאון ר' יצחק פייגענבאהם:

יא) יום שנעשה בר מצוה צריך לעשות סעודה ונקרא סעודת מצוה עיין ביש"ש ב"ק פ"ז ועיין מג"א סי' רכ"ה סק"ד מזה ומותר לאכל בשר בט' ימי אב עיין מג"א סי' תקנ"א:

יב) יום שנעשה בר מצוה צריך לומר ברוך שפטרני וכו' מג"א סי' רכ"ה ועיין מדרש רבה פ' תולדות פ' ס"ג מזה עש"ה:

יג) מצוה לישא אשה בן י"ג שנים אבל קודם י"ג אין לישא עיין אה"ע סי' א' ס"ג אבל חכמים אמרו בן י"ח לחופה אבות פ"ה משנה כ"א ועיין בס' ברכי יוסף דבזה"ז דנחלש הטבע אין להקדים ולישא בן י"ג ע"ש ואף דבכל המצות מחויב לקיים מבן י"ג מ"מ בזה כיון דמחויב ללמוד מקודם והדר לישא אשה והתחלת לימוד הגמרא מבן ט"ו שנה ולכך בן י"ח לחופה ויש עוד טעם למאי דאמר ב"ב דף ס' דדין הוא מיום שחרב בהמ"ק שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים וכו' אלא הנח וכו' עש"ה ולפ"ז עכ"פ לא יכולין לכוף שישא דוקא בי"ג וסגי בי"ח שנים [אך לטעם לימוד התורה יקשה למה אין נושאין בתולה בת י"ב דמחויבת במצות ועיין בר"ן קידושין דניהי דפטורה מפו"ר מ"מ עשה דלשבת יצרה חייבת ולימוד תורה ל"ש גבה וצ"ע]:

יד) יש להסתפק בנעשה בן י"ג בשבת אי מהני העירובי תחומין שעשה בערב שבת לאלו הפוסקים דתחומין מה"ת וקנין העירוב הוא קודם שבת ואז עדיין הי' קטן ובשעת קנין לא הי' מועיל הקנין כלל ועיין סי' תט"ו מזה ולומר דעירובו וקנינו בכ"א כמו דאמרינן בכ"מ גיטו וידו בכ"א זהו דוחק ועיין בחיי אדם כלל ה' סי' א':

טו) יש להסתפק במאי דאמר בגמרא חולין דף י"ז אברי בשר נחירה כשנכנסו לא"י הותר להם לאכול בשר נחירה כיון דמתחילה הי' מותר היכי הדין באם נעשה בן י"ג בנכנס לא"י ומתחילה לא הי' בר מצוה א"כ ל"ש שהותר לו כיון דלא הי' חייב במצות כלל אז ל"ש הותר לו וממילא לכ"ע אסור בבשר נחירה בא"י דהרי זהו בודאי לא שייך להתיר לו אם הי' לו בשר טריפה וכדומה קודם שנעשה בן י"ג ונעשה י"ג שנים וממילא כמו כן בא"י אם מתחילה לא הי' בן י"ג ואח"כ נעשה י"ג בעת שנכנס לא"י דבודאי אסור לכ"ע ועיין בנו"ב מ"ת ליו"ד סימן ס"ד מזה הפירוש בדברי הגמרא והרא"ש ז"ל:

טז) קטנה בת י"ב שנה ויום אחד מחויבת בכל המצות ומעולם הוה קשיא לי למה לא עשה הסעודת מצוה לאשה כשנעשית בת י"ב שנה וחייבת בכל המצות כמו לאיש ולכאורה רציתי לומר דעיקר הסעודה מה שאביו עושה הברכה ברוך שפטרני מעונשו של זה ובמג"א סימן רכ"ה סק"ה פירש דעד עכשיו האב מחויב לחנך בנו עש"ה וא"כ י"ל למאי דאמר בנזיר דף כ"ט דאין האב מחויב לחנך בתו ל"ש הברכה אך זה ליתא שהרי מבואר בתוס' ישינים ביומא דף פ"ב דדוקא לענין נזיר אין מחויב לחנך בתו משא"כ לכל המצות הוה כמו יוכ"פ ועיין מג"א סי' שמ"ג סק"א. ובילדותי אמרתי לפרש דהפלוגתא שמביא המג"א בסי' רכ"ה סק"ה הפירוש על ברוך שפטרני תליא אם מחויב לחנך בתו דמאן דפוטר שפיר יכול לפרש כפירוש הראשון ולכך כשנעשית בת י"ב א"צ לעשות סעודה והברכה אבל לפירוש השני של המג"א קשה למה לא מברכין על בתו ג"כ ואפשר לומר דעיקר הסעודה שעושין הוא מצד לימוד התורה דזכר מחויב מאז ללמוד תורה משא"כ נשים פטורין מת"ת אבל דוחק לומר דעיקר הסעודה מצד מצות תפילין וצ"ע:

יו) קטנה בת י"ב שנה אף שגדולה היא לכל דבר מ"מ עדיין ברשות אביה לקבל קידושין עבורה עד שתבגר ואין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים בלבד:

יח) קטן שמת אביו ואמו ובתוך ימי אבילות הגדיל ונעשה בן י"ג אינו חייב באבילות כיון דבשעת אבילות פטור הי' עיין סי' שצ"ו ס"ג ועש"ה בט"ז:

קטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני אי מחויב להביא פסח שני כיון דלא הי' מחויב בראשון שהי' קטן עיין ברמב"ם פ"ה מה' קרבן פסח ה"ז ובפסחים דף צ"ג דמבואר דחייב לעשות פסח שני משא"כ בעשה פ"ר בזמן קטנות פטור וכתב הר"י קורקוס משום דהתורה ריבה דפסח של קטן מהני מ"ש בכ"מ ומשמע דאל"כ אף שעשה פ"ר מ"מ מחויב לעשות פ"ש דאין עשייתו כלום עש"ה:

וכמו כן יש לספק אם נעשה י"ג בחוה"מ סוכות אם צריך לברך שהחיינו עכשיו ואף דבירך ביו"ט ראשון מ"מ אז הי' פטור מה"ת לעשות יו"ט וכן בפסח. וכן יש להעיר לדעת הר' יחיאל דמונה שעות לגדלות עיין טור חו"מ סי' ל"ה ובש"ך שם סק"א ובתומים שם סק"א באריכות אם אכל בסוכה או בפבח כזית מצה קודם חצות ואח"כ נעשה גדול אם מחויב לאכול פעם אחרת וניהי דאכל מקודם מ"מ מתחילה לא הי' חייב רק מדרבנן ואינו יכול להוציא את דבר דהוא מה"ת ועיין בטורי אבן על ר"ה דף כ"ח ד"ה אילימא כפאו שד וכו' דאם עשה דבר שאז הי' פטור מחויב אח"כ לעשות פעם אחרת ע"ש ועיין במרדכי פ' במה מדליקין דהקשה כיון דקידוש היום ד"ת ותוספת שבת אינו רק דרבנן איך יוצא אם קידש בתוספת שבת דהוא דרבנן לצאת הדאורייתא והוא מיישב משום דרבנן יכול להוציא הדאורייתא ועיין בישועות יעקב לאו"ח סי' רע"ג סק"א באריכות מזה:

וכמו כן אמרתי לחדש באם נעשה בן י"ג ביום ב' של ר"ה א"צ לחפש אחר פרי חדש או בגד חדש אף דיומא אריכתא הוי מ"מ הרי אתמול לא הי' מחויב ביו"ט של ר"ה אף מדרבנן ורק מצד חינוך בעלמא וממילא היום פנים חדשות בא לכאן יו"ט של ר"ה וצריך לעשות שהחיינו על היו"ט בפשיטות ועוד יש להעיר על הרבה ענינים כיוצא בזה:

ב) נסתפקתי קטו שנעשה בן י"ג ביוכ"פ אי מחויב בתוספת יוכ"פ מה"ת מי נימא כיון דמחויב ביוכ"פ ה"ה בתוספת והיינו דהתוספת הוא כעשירי או דילמא באמת התוספת כתשיעי רק דהתורה אמרה דגם בתשיעי חייב קצת סמוך ליוכ"פ וממילא כ"ז שייך בגדול משא"כ אם בתשעה הוא קטן ל"ש לחייבו וכן נראה מצד הסברא:

והיה מיושב בזה קושית התוס' פסחים דף נ"ד ד"ה לאו תימה לר"י אמאי נקט ספיקא אסור הא אפילו ודאי אסור מצד תוספת ע"ש ולפי הנ"ל שפיר נ"מ דאי מצד תוספת בנעשה גדול ביוכ"פ פטור מתוספת כנזכר משא"כ מצד ספק אסור כנ"ל. שוב לאחר ז"ר ראיתי בשו"ת חת"ס לאו"ח סי' קע"ב דהעיר כעין זו ע"ש ועמש"כ בחדושי יומא דף פ"א:

כא) קטן שעבר עבירה בילדותו ואח"כ הגדיל צריך לעשות תשובה על העבירה עיין בסי' שמ"ג באו"ח ברמ"א. ולענין אם גזל בשעה שהי' קטן עיין בחו"מ סי' שמ"ט ס"ג ויש חילוק אם הוא בעין חייב להחזיר ואם לאו פטור ועיין בשו"ת שבות יעקב סי' קע"ז ובפ"ת בחו"מ סי' שמ"ט סק"ב דאם הי' לו הנאה מהממון מחויב ע"פ דין לשלם ועיין בחו"מ סימן רל"ה אך לע"ד צ"ע בזה ממס' ב"ק דף קי"ב דפריך קטנים מי מחייבי לא יהי' אלא דאזוקי מזיק וכו' ולהנ"ל כיון שאכלום הרי נהנה וחייבים בנהנה משא"כ במזיק וע"כ דחדא הוא ועיין מל"מ פ"ד מה' מלוה הי"ד בד"ה והיכי וכו' דתמה על הגהת אשרי עש"ה.

אך לכאורה נראה דיש חילוק אם נהנה בעודו קטן פטור משא"כ אם נהנה בשעה שהי' גדול חייב וזהו כוונת השבות יעקב הנ"ל וניחא ובפ"ת הנ"ל לא משמע כן וצ"ע בכ"ז וקטן שלוה נלע"ד דבכל ענין חייב כשיגדיל:

כב) שנה או חצי שנה קודם שנעשה גדול מצוה להשיאו אשה ולא י"ג שלימות דוקא כ"כ רש"י ותוס' סנהדרין דף צ"ו ועיין בבאר היטב לאה"ע סי' א' סק"ד מזה ובזה י"ל הגירסא בקידושין דף ל' דגרסי אביי במקום ר"ח דאמר אי הוה נסיבנא בארביסר הו"א לשטן גירה בעיניך ע"ש והיינו תחילת ארביסר בן י"ג עיין בב"י שם והיינו משום דקשה דאי גרסינן ר"ח יקשה דהול"ל אי נסיבנא בי"ג דהיינו תחילת י"ג שנה קודם דאיכא המצוה ולכך גירסא אביי והיינו דזה המצוה להשיאו קאי על אביו דמחויב להשיאו אבל עליו ל"ש מצוה קודם י"ג ואביי לא הי' לו אביו ואמו כמו דאמרינן עוברתו מת אביו ילדתו מתה אמו ולכך רק בארביסר שייך המצוה ועיין בב"ש סק"ג מזה ובקידושין דף ל"א:

כג) בן י"ג שנים בא היצ"ט אבל היצה"ר בא לאדם מיד כשנולד וזהו דאמר לפתח חטאת רובץ סנהדרין דף צ"א וזהו הפירוש מה דאמר דוד הע"ה הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי והיינו דיצה"ר בא מיד משא"כ היצ"ט ועמש"כ לעיל בסי' ג' אות ו' מזה:

כד) בזוהר חדש איתא אמר ר"י מתליסר שנין ולעילא האי יומא חובתא על צדיקיא למעבד חדותא דליבא כי מת דסליק לחופה ובגין האי זכותא עתיד הקב"ה לאתער להו ולעבד כרוזא קדמיהון בחדוה צאנה וראנה וכו' עכ"ל רשב"י זמין למאריה דתיובתא ולמארי' דמתניתא למיכל בסעודה רבתא דעביד בר לברי' ר"א וכו' עיין בס' קב הישר פכ"א באריכות מזה:

כה) נסתפקתי למאי דקיי"ל דנ"ט בר נ"ט מותר רק בהתירא בלע משא"כ באיסורי בלע אסור אם יכול לומר דאם הכלי נבלע בה טריפות קודם שנעשה י"ג ממילא כשנעשה י"ג יהי' כהתירא בלע ואף אם תרצה לומר דמ"מ הי' אסור מקודם מצד חינוך אך י"ל דא"כ לא הוה רק דרבנן ויכול לסמוך על טעימת עכו"ם כמו על טעימת ישראל וממילא כיון דהוא יכול לאכול שוב סומך עליו ישראל אחר ג"כ דהוא נאמן באיסירין ועיין ע"ז דף ע"ו דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו עש"ה ומצד הסברא נראה לחומרא ובס' שערי תורה ח"ב קונטרם א' סי' ב' נדפס בשמי ספק אם הכלים דקודם מ"ת שהשתמש בהם טריפות דאז היה מותר אי הוה התירא בלע דיהיה מהני הגעלה בזה עש"ה:

כו) נסתפקתי קטן שנולד בר"ח וכהיום נעשה בן י"ג שנים אם ראה הלבנה ביום ל' והוא בא עכשיו להעיד ע"ז שראה הלבנה ממילא נעשה בן י"ג וגדול הוא דאי ל"מ עדותו א"כ עדיין קטן הוא ואי מהני עדותו א"כ גדול הוא ועיין בס' מנחת חינוך מצוה ד' סק"ג דמסיק דמהני עדותו ונעשה עכשיו גדול בזה העדות לתירוץ ב' של תוס' מכות דא"צ בזה עשאי"ל עש"ה בדברים נכונים מאוד אך יש לי ספק אי מחויב להעיד מצד אם לא יגיד ונשא עונו או מצד דכ"ז שלא העיד דראה הלבנה קטן הוא ולא עובר על אם לא יגיד וכו' ולכאורה יש ראי' מב"ק דף נ"ו דפריך אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא אם לא יגיד וכו' ויקשה מאי פריך דילמא מיירי דיש לו עדים שקטן זה הזיק ממונו רק דעדים הללו יודעים וראו הלבנה ביום ל' ממילא הוא גדול ומחויב לשלם וזהו דאמר והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד היינו דיודע וראה הלבנה ביום ל' וממילא יהי' חייב בתשלומין דגדול הוא וע"כ דבאופן זה עובר על אם לא יגיד אף דכ"ז שלא העיד עדיין קטן הוא העד עצמו מ"מ כשיעיד יהי' הוא גדול וגם המזיק גדול ועובר על אם לא יגיד וצ"ע עדיין ועיין בחדושי הרי"מ בסימן ל"ה בחו"מ סק"א:

הסברא אם נאמר דקטן יכול להעיד דראה הלבנה ביום ל' וממילא נעשה גדול למפרע כשב"ד קידשו את החודש כנזכר יש ליישב בטוב הקושיא המפורסמת בר"ה דף כ"ב במשנה אב ובנו שראו וכו' מעשה בטובי' הרופא וכו' ופסלו את בנו וכו' ופסלו את עבדו וכו' והקשו ממ"נ הרי הוה נמצא א' מהן קרוב או פסול או דפסול מצד בנו או מצד עבד וא"ת דאתי למחזי הרי אם תרווייהו למחזי לכ"ע פסול אף למחזי כיון דהכשר ג"כ למחזי כסברת הש"ך ועיין במנחת חינוך בס"ק הנ"ל ולפי דברינו י"ל דאב ובנו שראו החודש היינו דבנו הי' קטן ורק ע"י שראה הלבנה ביום ל' והב"ד יקדשו החודש יהי' גדול למפרע ממילא ל"ש כלל לומר דיפסול כל העדות בראייתו דבשעת ראי' קטן הי' וכבר כתב בתומים סי' ל"ה דקטן א"י לפסול לשאר העדים וכן אשה ועכו"ם עש"ה ושפיר יכול להעיד העבד והאב ואין הקטן יכול לפסול וכן אם הקטן יעיד עם האב למ"ד דקרוב כשר אין העבד יכול לפסול לשאר העדים וכמו קטן ועכו"ם וז"ב. ובחדושי לר"ה שם תירצתי דלק"מ שהרי קאי לר' יוסי ולשיטתו ל"א נמצא א' מהן קא"פ רק בד"נ מטעם והצילו העדה ע"ש אבל לא בקידוש החודש והקשיתי על המשנה דראוהו ב"ד וכל ישראל וכו' הא א"א דלא היו קרובים או פסולים ביניהם ויהי' נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה וע"כ דבראי' לחוד א"י לפסול בלא הגדה עש"ה:

ובחדושי לר"ה דף כ"ה כתבתי די"ל מצד הסברא דל"מ עדות כזה דכל הטעם דעדים נאמנים ולא חיישינן דמשקרי הטעם דאוקי אחזקת כשרות ומסתמא לא יאמר שקר דאסור לומר שקר משא"כ הכא ממ"נ אי אמר שקר א"כ עדיין קטן הוא ומותר לומר שקר וא"כ האיך סמכינן עליו לקדש החודש דילמא אומר שקר וקטן הוא ומותר לומר שקר משא"כ בכ"מ הרי גדול הוא ואסור לומר שקר ודו"ק:

נסתפקתי בהא דאמרינן שבת וכיבוד במרה נצטוו קודם מ"ת והנה י"ג שנים היא מצד שיעורין שנאמרו למ"מ ממילא אז גם קטן הי' מחויב במלאכות שבת וגם בכיבוד או"א דלא נאמרו שיעורין לב"נ וכמש"כ באות א' באריכות:

כו) בן ט"ו שנה לתלמוד משנה אבות פ"ה משנה כ"א:

כח) בן שמונה עשר לחופה פ"ה דאבות משנה כ"א ובש"ע אה"ע סי' א' דמבן עשרים כופין לישא אשה והא דאמר כן י"ח לחופה כתב הרה"מ דהיינו מתחילת י"ח ע"ש ועמש"כ לעיל בסי' י"א אות א' מזה:

כט) הגיע לי"ט שנים ול' יום ולא הביא שתי שערות ויש לו סימני סרים הרי הוא גדול משא"כ אם נולדו לו סימני סריס קודם לא הוה גדול עיין כ"ז בחו"מ סימן ל"ה ס"ב ובאה"ע סימן קנ"ה וסימן קע"ב עש"ה:

ל) פחות מעשרים שנה אין מקחו מקח בקרקע בד"א בקרקע שירש מאבותיו אבל קרקע שקנה מהני ממכרו עיין חו"מ סי' רל"ה הרבה דינין בזה:

לא) פחות מעשרים שנה משמע בשבת דף פ"ח דאין עונשין אותו בב"ד של מעלה דיצחק אמר דל עשרים דלא עונשין עליו ועיין בשו"ת חכם צבי סי' מ"ט דהאריך ומביא קושית מהר"ל מפראג דהיכי חייב קרבן חטאת פחות מבן עשרים כיון דליכא כרת בזה ממילא פטור מקרבן והח"צ כתב דהוא מצוה ככל המצות דחייב מבן י"ג שנה בקרבן עש"ה ועיין בשו"ת חות יאיר סו' קס"ו דמסופק היכא דחייב לצי"ש אי חייב פחות מבן כ' עש"ה. והנה אי נאמר דפטור לצי"ש קודם כ' הי' יכול ליישב קושית העולם על דעת הרשב"א דהיכא דהעדים מחייבין אותו רק לענין תפיסה ואם נמצא אח"כ ששקר נשבעו חייבין קרבן שבועה א"כ האיך יפרנס המתניתן דשבועות דף ל"ג דמשביעין אותן שהדליק את הגדיש בשבת פטורין הא מ"מ אפסדי' לענין תפיסה עיין בס' שב שמעתתא פ"ג ז' ולפי דברינו ניחא די"ל דאיירי פחות מבן כ' דליכא חיוב לצי"ש כנזכר. ועיין ברש"י חומש פ' חיי שרה פסוק א' והיא במד"ר שם ועיין ברטנורה על המשנה פ"ה דאבות בן עשרים לרדוף ופירשו בלשון אחר דהיינו שאין ב"ד של מעלה מעניש פחות מבן כ' וקצת צ"ע על תויו"ט דמרשים מד"ר פ' קרח ולמה לא מביא דברי הגמרא דשבת הנ"ל ומד"ר חיי שרה ועיין מג"א סי' רכ"ה סק"ה בשם הלבוש וקצת צ"ע על המד"ר פ' קרח הא עבור אביו מענישין לבנים גם בפחות מבן כ' והתם במחלוקה בעד אביהם הי' ויש ליישב ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קנ"ה ועיין בנו"ב מ"ת ליו"ד סי' קס"ד דכתב ועוד גם אי יהיבינן דליבא עונש אם חטא קודם כ' בב"ד של מעלה אבל ודאי שכר מצוה יש אם עשה מצוה גם קודם כ' ממילא איכא חרדת הדין וכו' עש"ה ועיין ירושלמי פי"א מסנהדרין הלכה ה' מזה דכ"כ ובירושלמי פ"ב דבכורים ה"א דכ"כ ועיין בספר מדבר קדמות מערכת עונש אות ט' מזה עש"ה:

לב) בן עשרים לרדוף אבות פ"ה ופירש הברטנורה אחר פרנסה וקצת יש להעיר האיך שייך לומר הלשין לרדוף ועיין בזוהר צוחין ככלבין הב הב ולולי דבריהם הו"א דהפירוש הוא דמתחילה אמר בן י"ח לחופה ובש"ע מבואר בסי' א' דאין כופין אותו בבן י"ח אבל בבן כ' כופין אותו הב"ד ליקח אשה וזהו דאמר אבל בן עשרים לרדוף אותו וכופין אותו ליקח אשה:

לג) לענין שוחט ליתן לו קבלה צריך להיות בן י"ח עיין יו"ד סימן א' ס"ה והכו"פ מתיר אף בפחות אם הוא חריף וירא שמים וראיתי בשו"ת ריב"ן דראוי לסמוך עליו על הכו"פ רק שיעמוד בנסיון כל רבע שנה:

לד) להורות ולדין צריך להיות בן י"ח וי"א מבן י"ג ולפי הנראה דתליא כהנך דעות לענין שוחט דמבואר באות ל"ג חו"מ סו' ז' ס"ג:

לה) מי שנשא אשה ויש לו בן ובת קיים פו"ר ש"ע אה"ע סי' א' ס"ה ואם שהא עשר שנים ולא ילדה צריך לישא אחרת עיין סי' קנ"ד:

לו) בן שלשים לכח אבות פ"ה מכ"א ולולי דמסתפינא הו"א רמז לזה דכך הפירוש למאי דמבואר בש"ע סי' קנ"ד ס"ו דאשה שטוענת שאין לו גבורות אנשים אחר עשר שנים כופין אותו להוציא עש"ה דבן י"ח לחופה ואין כופין ובן כ' כופין אותו לישא ובן שלשים לכח היינו דאם היא טוענת שאין לו גבורות אנשים אחר עשר שנים דהיינו מבן שלשים לכח דהיינו דצריך להיות לו גבורות אנשים ועמש"כ לעיל אות ל"ב מזה:

לו) בן ל"ו שנים הוא רוב שנותיו של אדם ואם לא הביא שתי שערות עד זמן הנ"ל ולא נולד בו סימני סריס עד זמן הנ"ל מעכשיו הוא כשר להעיד ולא קודם עיין בש"ע חו"מ סי' ל"ה ס"ב ובסמ"ע סק"ז שם דל"ו שנה מיקרי רוב שנותיו ש"א דימי חייו מיקרי שבעים שנה ועיין בהקדמה של הגאון אור חדש על פסחים מש"כ על התרגום יונתן כד חמא משה עניוות של יהב"נ וכו' דעניוות גורם שיהיו ימי שנותיו יותר אריך עש"ה ואמרינן כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא ועיין פמ"ג לאו"ח סי' נ"ה באשל אברהם סק"ו דתמה על הסמ"ע והמג"א דלמה כתבו ל"ו שנה הוה רוב הא ל"ה שנה ויום אחד הוה ג"כ רוב עיין בש"ע אה"ע סי' קנ"ה סי"ג:

לח) בן ארבעים לבינה אבות פ"ה מדכתיב ולא נתן ד' לך לב לדעת וכו' והקשה בתיו"ט הא משעת מ"ת עד אחר המדבר הוא יותר מחמת דבשעת מ"ת כבר הי' להם שנים ותירץ משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וממילא היו רק ארבעים ע"ש ולכאורה קשה למאי דכתיב בגור אריה פ' ויגש דלכך אסורין היו לאחר מ"ת בעריות אף דקיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ כיון דכפה עליהם ההר כגיגית והי' בע"כ ל"א גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ע"ש ולפ"ז לא יהי' מיושב הקושיא ומתיו"ט משמע דאף בע"כ אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ובהקדמה של ספר שב שמעתתא אות ט' מאריך בזה [ועמש"כ בחדושי מס' זבחים דף ק"ב מזה]:

בן חמשים לעצה אבות פ"ה עיין בברטנורה שם נלע"ד דזהו בסתם בני אדם משא"כ באיש הלומד תורה לשמה כבר אמר ר' מאיר במשנה פ"ו דאבות כל הלומד תורה לשמה וכו' נהנין ממנו עצה ותושי' עש"ה:

מ) בן ששים לזקנה אבות פ"ה עיין במס' מועד קטן דף כ"ח דכרת עד ששים שנה ור' יוסף כי הוה בר ששים עביד יומא טבא לרבנן דנפקא מכלל כרת וכו' עש"ה ועיין בבאר שבע ריש כריתות מזה ועיין יבמות דף ב' תוס' ד"ה אשת אחיו וכו' מזה ועיין שבת דף כ"ה תוס' ד"ה כרת מזה ועיין מהרש"א במו"ק שם בחדושי אגדות:

מא) בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה ובגיטין דף כ"ח אמר ל"ש וכו' כיון דאפליג איפליג ע"ש ועיין ב"מ דף ל"ט מזה בן תשעים לשוח עיין רש"י גיטין דף כ"ח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:

ודע דהקשיתי בכ"מ מזכיר חרש שוטה וקטן הא מוכח מגמרא שבת דף קנ"ג דקטן עדיף משוטה וגם חרש עדיף משוטה וא"כ היה לו להזכיר קטן חרש ושוטה והנה בגמרא שם מסופק אי קטן וחרש שווין או לא ע"ש ובש"ע או"ח סי' רס"ו פסק דשווין הן ועכ"פ שוטה גרע מכולן וא"כ ממ"נ אי חשיב מי שעדיף בדעת מתחילה הי' לו לכתוב מתחילה קטן ואי חשיב מתחילה מי שגרע בדעת הי' לו לכתוב שוטה מתחילה ולמה חשבו באמצע ועיין בתוס' פסחים דף ד' ד"ה המנוה דכתבו דמי שיחשוב בסוף הוא הגרוע ועיין תוס' ע"ז דף מ"ה ד"ה אמר ר"ע וכו' ובהרא"ש ריש עירובין סי' ד' ופלא גדול והקשיתי לכמה לומדים ואין פותר ובמקום אחד מצאתי ברמב"ם פ"י מה' מלכים ה"ב שכתב ולעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה וכו' וזהו הסדר טוב אבל בכ"מ מצינו חרש שוטה וקטן וצ"ע ועיין בשו"ת חוות יאיר סימן קכ"ט:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה