פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
ה דיני ולד מעוברת.
א) מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה ביבמות ד' ע"ח דעובר לאו דבר בפ"ע רק ירך אמו והגאון רע"א זצ"ל בחדושיו לכתובות ד' י"א הקשה ניהי דלא הוה חציצה מ"מ גירות אין כאן כיון דאין זכי' מצד שליחות לקטן ותירץ בנו הגאון משום דכמו דהדין בשותפין שגנבו וכו' מתוך שחל שליחות לזה חל נמי לזה ה"ה כאן מתוך שחל לדידה חל לבנה ועיין בקצה"ח:
ב) הכותב לשפחתו הרי את ב"ח ולדך עבד דבריו קיימין ולדך ב"ח ואת שפחה אין דבריו קיימים ברמב"ם פ"ז מה' עבדים ברייתא גיטין דף כ"ג ועיין ביו"ד סי' רס"ז ס"א פעם לזה בש"ך שם ועיין בשעה"מ פי"ב מה' גניבה יש פוסקים כרמב"ם דעובר לאו ירך אמו ויש פוסקים דעובר ירך אמו ויש הרבה לדבר בזה:
נ) אשה שיצאה ליהרג אין ממתינן לה עד שתלד משא"כ ביושבת על המשבר ממתינן לה עד שתלד ערכין דף ז' ורמב"ם פי"ב מה' סנהדרין וכן היוצאת ליהרג מכין לה כנגד בית הריון כדי שימות הולד תחילה ועיין מג"א סי' ש"ל סק"י (בסמ"ע סי' רע"ו מזה ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' י"ג מזה:
ד) המזכה לעובר ל"ק ואפילו מזכה לכשתלד נמי ל"ק רמב"ם פכ"ב מה' מכירה ופ"ח מה' זכייה ומתנה ועיין ב"ב קמ"א ובטור וש"ע סי' ר"י כרב הונא והא דמזכה לעובר ל"ק דוקא באחר אבל בבנו קנה ובן בנו כאחר דמי וי"א דוקא בבריא אבל בשכ"מ גם מזכה לעובר קנה ועיין בנ"י שם די"א דוקא לאחר מ' יום אבל בתוך מ' יום ל"מ דמיא בעלמא הוא ויש להעיר דהאיך שייך לאחר מ' יום כיון דקודם ג' חדשים לא ידענו כלל אם יש ולד ובגמרא דב"ב דף קמ"ב אמר רבא דרפוי רפיא בידי' ולא הוה קנין רק אם כוונתו לודאי קנין ולא לספק ע"ש א"כ הכא כיון דבעינן ג' חדשי הבחנה והוא מטעם דקודם ג' חדשים לא ידענו כלל אם יש ולד וממילא האיך שייך כאן קנין מספק להקנות ומאי נ"מ אי לקנות או להקנות ועיין בשו"ת הגרע"א זצ"ל סי' קע"א מזה:
ה) עובר פוסל בתרומה ואינו מאכיל ב"ב קמ"א ופרשב"ם דעובר במעי זרה זר הוא וממילא אם אביו מת והניח עבדים ועובר יורש עבדים אף דמזכה לעובר ל"ק מ"מ ירושה שאני וכיון דיש לו חלק בעבדים פוסלן בתרומה ואינו מאכיל בתרומה כגון ישראלית שעיברה מכהן אינו מאכיל את אמו ע"ש ועיין תוס' שם ד"ה דתנן וכו':
ו) עובר אינו נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב ב"ב ד' קמ"ב וברמב"ם פ"א מה' נחלות וחו"מ סי' רע"ו:
ז) עובר אינו ממעט בחלק בכורה פ"ב ברמב"ם ה' נחלות וחו"מ סי' רע"ז:
ח) החולץ למעוברת והפילה צריך לחלוץ לה מן האחין דחליצה מעוברת ל"ש חליצה ואין חילוק בתוך ג' או לאחר ג':
ט) אשת כהן מעוברת אי מותרת לכנס באהל המת מצד העובר דכהן הוא ברוקח סי' שט"ו כתוב וז"ל אשת כהן מעוברת מותרת לכנס באהל המת מצד ס"ס שמא נפל ושמא נקבה ומביאו בש"ך יו"ד סי' שע"א סק"א ועיין מג"א סי' שמ"ג סק"ב דתמה על הרוקח דל"ל טעם זה הא טהרה בלועה אינה מטמאה ע"ש ועיין בשו"ת גבעת שאול סי' כ"ג דנ"מ לענין לחוש שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור ולא יהי' טהרה בלוע קמ"ל דמותר מצד ס"ס ע"ש ובאמת משמע כן ברוקח דאל"כ הא קיי"ל דעובר במעי זרה זר הוא ופשיטא דמותרת לכנס וא"ל דאיירי בכהנת ז"א דהלשון אשת כהן משמע דהיא זרה וע"כ דהחשש שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור אך באמת לא הבנתי ממ"נ אם הוציא ראשו דהוה כילוד א"כ הוה ודאי נפל ואפשר דאיירי בהיתה בחודש התשיעי וצ"ע ועיין בשו"ת רדב"ז ובנו"ב מ"ת ליו"ד סי' ר"ז דתמה על הס"ס דשמא נפל הוא מיבמות ד' קי"ט יצאה מליאה וכו' דל"ח שמא נפל דאזלינן ב"ר ועיין בפ"י כתובות דף ט' דכתב דאם יש חד ספק השקול וחד ספק דמיעוט הוא מ"מ מצטרף ספק זה לזה והוה ס"ס ובתוס' שם ד"ה ואב"ע לא משמע כן ודע דלכאורה יש להעיר לפ"ז למה כתב הס"ס שמא נפל ולא כתב הס"ס א' שמא נקבה ב' שהרי בחולין אמרינן דיש חשש דילמא לאו אביו הוא רק דאזלינן ב"ר ע"ש וא"כ הכא למאי דמשמע דמצטרף מיעוט עם ספק השוה ומצטרף לס"ס כנזכר א"כ גם הכא כן אך שוב ראיתי דליתא לזה דהרי היא יודעת דלא זינתה ממילא ליכא ס"ס דילמא לאו אביו הוא אך עדיין לא הועיל בזה דאולי אביו של בעלה כהן לאו אביו. ואמו זינתה ולאו כהן ומיעוט וספק השקול מצטרף ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שנ"ד דהאריך דאי אמרינן עובר ירך אמו לא הוה טומאה בלועה ועיין בברכי יוסף סי' שמ"ג דהאריך ג"כ בזה ובפמ"ג שם רצה דטומאה בלועה עכ"פ מדרבנן מיטמאה ע"ש. ולולי דמסתפינא הו"א אפילו בלא טעם שמא נפל מ"מ מותרת לכנס לבית שיש בו מת דבאמת הרי הולד הוא קטן רק דמה"ת מצווה שלא יטמא לקטן אך באין מתכוין צריך להיות מותר והכא הרי היא לא מתכוון לטמא להולד ודבשא"מ מותר רק דנאמר דהוה פסיק רישא ע"ז שפיר י"ל כיון דשמא נקבה היא ולא הוה פסיק רישא ממילא מותרת לכנס לצורכה:
י) עובר במעי אמו אם הרג קיי"ל יש חילוק בישראל לב"נ דב"נ חייב וישראל פטור ול"ש מי איכא מידי משום דגם לישראל אסור עכ"פ וכ"כ בתוס' סנהדרין נ"ט ובחולין ל"ג ועיין ברמב"ם פ"ט מה' מלכים ה"ד ונלע"ד די"ל דהא דאסור לישראל להרוג את עובר משום דלא גרע מהשחתת זרע דאסור ואף לאשה אסור להשחית זרע של האיש וכמבואר בפוסקים ועיין בזוהר ריש שמות ועיין בשו"ת הגרע"א זצ"ל סי' ע"ב וזהו הוה כמו קודם עש"ה וי"ל ג"כ זהו הטעם דאמרינן ג' נשים משמשות במוך קטנה שמא מיעברה ותמות והיינו דהטעם דאסור להשחית זרעו דהוה כהורג נפש משא"כ כאן אם לא ישחית זרעו ג"כ יהי' הורג נפש וגם הזרע עצמו לא יהי' ממנה כלום דאם נתעברה ימותו שניהן הולד ואמה וכן מעוברת שתעשה עוברה שנהיה עוברה סנדל ממילא אם לא ישחית זרעו יהי' גרוע דהורג הולד וגם הורע וכן מניקה שמא תתעבר ולא יהי' לה להניק והורגת הולד ואין דוחין נפש מפני נפש כנ"ל וענין אחד להשחתת זרעו ולהרוג מעוברת והולד:
ודע דבתוספתא פ"ב דנדה מבואר כך ג' נשים משמשות במוך וכו' שהי' ר"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ וכו' ודבר זה פלא בעיני דר"מ יסבור כך ולא זכיתי להבינו וכן בגמרא דידן ביבמות דף ל"ד ר"א אומר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה בחוץ וכו' ג"כ קשה ועיין בתוס' שם יבמות ד"ה ולא וכו' דכתבו בשם ר"י דלא חשיב כמעשה ער ואונן רק אם רגיל לעשות כן תמיד משא"כ באקראי אם רוצה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי. עוד חידש הר"י ז"ל באם שלא להוציא זרע רק לדור כך ולבעול בלא הוצאת ז"ל שרי עש"ה ועיין בש"ע אה"ע סי' כ"ה ס"ב מזה ברמ"א שם: