אור ברסלב
פתח הבית על משנה תורה הלכות תמידין ומוספין הלכות תמידין ומוספין › פרק א

פתח הבית על משנה תורה הלכות תמידין ומוספין· רבי אברהם טיקטין

הלכות תמידין ומוספין · פרק א

הלכות תמידין ומוספין

הלכה ג

עי' משנה למלך [וז"ל] מיהו בשני המקומות כתבו סתמא דנדרים ונדבות לא אתי ממוספין אבל לא כתבו טעם דלישתוק ממוספין וליתי מנו"נ וכו'. לכאורה הוי ס"ד דעשה דמוספין תדחי עשה דקדימת תמיד, דבשלמא נו"נ לא מקרי עשה (ובמק"א הארכתי בזה משום ובאת שמה והבאת שמה) כאשר הארכתי במס' חגיגה, משא"כ מוספין הוי עשה, ויש לפקפק, וק"ל.

שם ומיהו קשה לי כיון דאליבא דכו"ע פסולה ליכא וכדאיתא פ' התכלת למאי הלכתא הביאו בפ' התכלת ברייתא דהעולה וכו'. לכאורה היה נראה, דכוונת תוס' כיון דהמקשה דפריך היכי דמי אי דאית ליה ולקדם והתניא מנין וכו', יראה דהיה סבור דפוסל בדיעבד, ולכך מייתי הך דהעולה וכו', דמשמע טפי לעכב, וק"ל.

שם בסוף הדיבור. והתוס' פ' התכלת כתבו א"נ מיוקדם לא שמעינן אלא שמצוה להקדים אבל אם הקדים ושחט יגמור וכו'. לכאורה היה קצת מקום לפרש כוונת תוס', לא שיהא ממרס בדם עד שישחוט ויזרוק התמיד, אלא דהוי ס"ד כיוון שכבר שחט יכול להקריב אף האימורים, וזה קמ"ל דאסור, אבל לעולם הדם יזרוק מיד, וק"ל.

שם [ד"ה ודע שרבינו]. ומיהו אף למ"ד אין פיסולו עיכובא מיהא וכו' ואם שחט לא יגמור וגם בזה לא ידענו דעת רבינו וכו'. ואף שכתב לקמן פ"ט דאם עבר ושחט קודם שאינו תדיר וכו' זורק מיד הדם, כאשר הביא המשנה למלך דבריו שתי פעמים בדיבור זה, מ"מ הרי כתב די"ל דוקא זה בקרבנות שאחר תמיד, אבל קודם לתמידין צריך למרס הדם עד שישחוט ויזרוק את התמיד, וק"ל.

וצריך ביאור קצת במה שנסתפק המשנה למלך [שם] אם בשחיטה לחוד בלא דם אם יש מצוה לכתחילה עכ"פ אם זה בכל ענינים דאמרינן תדיר קודם אם זה ליכא בשחיטה וכן לתוס' בזריקה ג"כ אם נאמר קרא דוקא בהקטרה, וק"ל. ובחי' פ' ערבי פסחים כתבתי ג"כ השייך לפרק זה, עי"ש.

שם ד"ה ומ"ש וכו'. הביא בשם תוס' שכתבו דאם לא היה ראוי להקטרה מתחילה אז ודאי הקטרה מעכבא וכו'. ולכאורה קשה ממה שכתבו תוס' בביצה דף ה' ע"א ד"ה ונתקלקלו וכו' שהיה שייך גם במוספין לעשות כן, ואף דשם לכאורה לא היה ראוי להקטרה מיד כיון שלא היה יכול להקריב קודם התמיד כיון שלא באו עדים, אך י"ל מ"מ אם היו באין היה ראוי, וק"ל. אך שם בלא"ה ניחא, דהרי שם לא היה שייך כל כמה דכהנים לא אכלי וכו'. ומה שכתבו תוס' [שם] דלא אפשר וכו', עי' מהרש"א שם ותשובות שער אפרים ושב יעקב ושער המלך הל' קידוש החודש, והגאון המפורסם אדוני אבי ז"ל בחי' האריך בפילפול נחמד ונעים בזה, ובחי' הארכתי ג"כ כפי ענ"ד.

מה שפילפל המשנה למלך כאן אם שייך בדבר הפסול דחייה, עי' לקמן הל' קרבן פסח שכתבנו שם כי י"ל הפסול הוא משום מצוה הבאה בעבירה, וכיון דדחי לא הוי עבירה כלל, ואין להאריך פה.

ומה שיש לפלפל ג"כ לפי מה שכתבו תוס', וכפי שביארם המשנה למלך, דלא אמרינן קודם רק להקטרה, ואם עדיין לא הקטיר יוכל אפילו לכתחילה לשחוט אחר שחיטת תמיד של בין ערבים, א"כ הא דהקשו תוס' בביצה הנ"ל הא הוי קלקול מוספין וכו', תיפו"ל הא היו יכולין להמתין בהקטרת אברין עד הלילה למ"ד חלבי חול קרבין ביום טוב, כבר האריך בזה הגאון אדוני אבי ז"ל, ובחי' למס' ר"ה ביארתי קצת דבריו להצילו ממה שהשיג הטורי אבן על תי' הגאון א"א ז"ל אשר הגאון טורי אבן הנ"ל כתב ג"כ תירוץ זה, עיין שם.

שם עי' לח"מ שתמה על לשון הרמב"ם שכתב ולא שוחטין אחר תמיד וכו' חוץ מקרבן פסח לפי שא"א וכו', תיפו"ל הרי א"כ יהא מקריבין קודם [התמיד] ואח"כ, וגם הרי בגמ' מבואר הטעם מקרא יאוחר דבר שנא' בו בערב ובין הערבים, וכמו שכתב הרמב"ם פ"א מהל' קרבן פסח ג"כ, עיין שם. ולכאורה היה מקום קצת ליישב, דהרי לפי מה שכתבו תוס' לחלק בין הקטרה לשחיטה וזריקה, ואין אסור מן התורה רק הקטרה, רק רבנן גזרו, ואם עדיין לא הקטירו תמיד אפשר (מותר) מדרבנן ג"כ מותר לשחוט, כאשר האריך המשנה למלך, א"כ קשה מנ"ל דבפסח שינתה תורה דצריך דוקא שיהא אחר התמיד להיפוך משאר קרבנות, דילמא רק החילוק בשחיטה וזריקה, דבשאר קרבנות מותר בין קודם שחיטת תמיד ובין אחריו, בפסח צריך שיהיה דוקא אחר תמיד משום דכתיב בערב ובין הערבים, (ואף בזה י"ל דוקא שחיטה אבל לא זריקה, דבין ערבים דכתיב גבי תמיד משמע בזריקה, דלשון תעשו בין ערבים משמע זריקה כמו שכתבו תוס' בתמיד של שחר, וצ"ע, וק"ל), אבל הקטרה מנ"ל דלא הוי כמו שאר קרבנות, ונימא דיזרוק וישחוט תחילה התמיד ואח"כ הפסח, ויקטיר הפסח ואח"כ יקטיר התמיד, לכך צ"ל הטעם משום שא"א לקרב הכל בשתי שעות, והיינו כי התמיד לכל היותר קרב בשמונה ומחצה, ואם ישחטנו בשש ומחצה, וא"כ היו צריכין להקריב כל הפסחים בשתי שעות עד שמונה ומחצה, וק"ל.

רק מה דקשה ע"ז דאמאי לא נאחר הקטרת התמיד הסמוך ללילה, דמה שקרב דוקא בשמונה ומחצה הוא רק תקנה, עי' תוס' ריש תמיד נשחט, וי"ל, וק"ל, וצ"ע עוד בזה. ובחי' לסוגיא דרב כהנא רמי כתבתי ג"כ בזה, עיין שם.

הלכה ד

וכן מחוסר כפורים וכו'. עי' תוס' ריש תמיד נשחט שכתבו לחד תירוץ דעד כאן הא דאמרינן מחוסר כיפורים בערב פסח יכול לשחוט וכו', זה דוקא אם כבר נשחט הפסח, אבל אם עדיין לא שחטו הפסח אסור להקריב כפרתו, דבעידנא דמיעקר וכו', לכך צריך לשחוט תחילה הפסח, עיין שם דף נ"ט ע"א ד"ה ואתי עשה וכו', א"כ היה לו לבאר דצריך דוקא לשחוט הפסח תחילה. אך לתירוץ שני שתירץ תוס' שם דבעשה לא בעינן כלל בעידנא וכו' ניחא, וק"ל.

הלכה ה

ערב וכו', עי' לח"מ שתמה. ובחי' לפסחים כתבנו ליישב זה, וזה לשוני שם [דף נח ע"ב], הנה התוס' ד"ה מתני' דברי הכל היא כתבו דלפי"ז על כרחך הא דתני בין בחול בין בשבת, על כרחך לא קאי ארישא, עיין שם, ולכאורה יש להקשות דמ"מ קשה כיון דהתנא נקיט כל החילוקים מתי נשחט התמיד, אמאי לא נקיט ג"כ דין שבת דעלמא, אך י"ל בפלוגתא לא קמיירי, דבחול כו"ע מודים דנשחט בשמונה ומחצה, ובערב פסח לס"ד השתא לרבה בר עולא דלא אסיק כלל אדעתיה דפליגי גם בע"פ שחל בשבת, וא"כ ניחא שפיר, דחל בשבת כו"ע מודים, משא"כ למסקנא דמוכח מאידך ברייתות דפליגי גם בע"פ שחל בשבת, א"כ תיקשי ממ"נ, אי לא איירי בפלוגתא הרי בע"פ בשבת פליג ג"כ ר' ישמעאל וסובר נשחט בשמונה לרבא, דעל כרחך רבה בר עולא סובר כרבא כמו שכתבו תוס', וא"כ על כרחך אתי כר"ע, ואמאי לא תני ג"כ שבת דעלמא, אלא ודאי סתם מתני' כר"ע לענין ע"פ שחל בשבת, וכר"י לענין שבת דעלמא, וקאי באמת בין בחול בין בשבת גם ארישא למסקנא, א"כ פסק שפיר הרמב"ם כסתם מתני' וכרבה בר עולא, והבן זה.

הלכה ו

אף על פי שאין שוחטין אחר תמיד וכו'. לשון זה משמע דאם שחטו קודם תמיד שוב מותר להקטיר אימורים אף אחר הקטרת אימורי תמיד, וזה צ"ע טובא, דא"כ הרי בתמיד של ערב מבואר פסחים דף נ"ט דמותר לשחוט אחר התמיד, רק להקטיר אסור, וא"כ כיון שאתה מתיר לו לשחוט, א"כ מה לי אם שחט קודם או אח"כ כיון שסוף סוף שחט בהיתר, וא"כ אמאי אסורה ההקטרה. ואף שנוכל לדחוק ולומר אם שחט קודם תמיד שדינן הקטרה בתר שחיטה, והוי כמו הקטיר ג"כ קודם, משא"כ אם שחט אח"כ, זה דוחק גדול. גם א"כ מה מהני אם מלין כל הלילה ומקטיר למחר, כיון דאמרת שדינן הקטרה בתר שחיטה. הן אמת דמלשון תוס' שהביא המשנה למלך לעיל סוף ה"ג במנחות דף כ"ו ע"ב ד"ה אלא וכו' שכתבו שם דמותר להקטיר קומץ, דאיירי שנקמץ קודם תמיד והוי כאברים שניתותרו, א"כ יראה להדיא דשרי כה"ג, וצ"ע. ובקומץ גופיה צ"ע, וק"ל. אולם בפסחים דף מ"ט ע"ב בהא דמשני הש"ס כשנתותרו מבואר להדיא כן, דמקרי כה"ג נתותר אם כבר זרק הדם קודם התמיד, עיין שם.

הלכה ז

בענין זה לא עיינתי כעת, וזכורני בעת לומדי מס' יומא היו לי קצת דברים בזה, ונשכחו ממני כעת. רק נזכיר מה שנסתפקתי לפום ריהטא, במה שכתב דוחין את הטומאה, אם הוא רק בטומאת בשר או אף בטומאת הגוף, וק"ל.

ומש"כ המשנה למלך סוף ד"ה וראיתי דהרמב"ם סובר כרש"י, יראה שהוצרך לכך, דלפי' תוס' יראה ודאי דיש חילוק בין מערכה בפני עצמה אז אסור אבל על מערכה גדולה שפיר דמי, וק"ל.

אבל אין קרבין בליל יוה"כ וכו'. עי' לח"מ, ובחי' למס' ר"ה הארכנו בזה דיש שלש מחלוקות בדבר.

הלכה ח

ארבע עשר וכו'. מלשון זה יראה דהוי קצת מסברא דמי לחלבי שבת, וק"ל.

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות תמידין ומוספין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה