פתח האוהל· רבי משולם קויפמן
פתח האוהל - הקדמה
לר' משולם קויפמן ז"ל:
בקהל עם ארומם, במושב זקנים אהלל, אודה לה' חסדו, אשר שם חלקי מיושבי בית המדרש, ממשכימי לדברי תורה, אנכי בעודני עלם קטן ורך, והורי היקרים בצל שדי יתלוננו, בראותם כי לב שומע לי, ונפשי תשתוקק ללמודים, הושיבו אותי בין ברכי ת"ח, מלמדים מופלגי תורה, ואחריהם למדתי אצל רבנים גדולי ישראל, ה"ה הרב הגאון מו"ה יחיאל מיכל הכהן ז"ל אבד"ק זאקראטשין, אשר הניח אחריו ברכה הרבה חדושי תורה, (ולהבח"ל) וה"ה אדמ"ו הרב הגאון החריף הצדיק מו"ה מאיר יחיאל הלוי שליט"א אבד"ק אסטראוצע (ולהבח"ל) וה"ה אדמ"ו הרב הגאון החריף הצדיק המפורסם בכל קצוי ארץ מו"ה חיים אלעזר וואקס ז"ל אבד"ק קאליש ופיעטרקוב בעמ"ס נפש חיה. ואחרי מלאו לי ארבעים שנה הבאתי לדפוס ספרי פתח האהל על עניני אהלות והלכות טומאת הכהנים אשר חברתי בחמלת ה' עלי, שבצתי את ספרי בפנינים, מדברי הראשונים, מלאתי בו מלואת אבן יקרה, מחדושי האחרונים, ועל פי דבריהם ז"ל, עלתה בידי בע"ה, לפרש משניות ותוספות סתומות, לבאר כי פליגי התנאים בפלוגתת הפוסקים, וכל תנא לשיטתו אזיל, ולברר איזה מהלכות דאורייתא ואיזה דרבנן, אחשוב כי ספרי יהיה לתועלת, אחרי כי מעט ספרים נתחברו בענינים הללו, ונהוגים המה בזה"ז, ואמרו (חגיגה די"א) אהלות מקרא מועט והלכות מרובות. ואם ימצאו הקוראים שגיאות בדברי ידינינו לכף זכות, אחרי אשר גם חז"ל חשבו את מסכת אהלות למסכת עמוקה מאד, ואמרו (סנהדרין דל"ח) עקיבא מה לך אצל הגדה כלך לך אצל נגעים ואהלות ואמרו (במדרש תילים) שבקש דוד המלך ע"ה שהעוסק בתילים יחשב כעוסק בנגעים ואהלות, ורבינו הרלב"ח ז"ל (בסי' קמ"ב) אחרי כתבו בדיני אהלות דברים עמוקים ונפלאים מאד, כתב כי למיעוט הבקיעות שיש לו בהלכות טהרה הנהו חושד את ה עצמו בהם. ולהלכה בטח אל יסמכו עלי בלתי אם יבחנו דברי והנני להציב פה מצבת זכרון לדודי האברך המופלג יר"א מו"ה משולם קויפמאן בהרבני המנוח מו"ה מרדכי הכהן ז"ל, אשר אני נקראתי על שמו, שהלך לעולמו בימי עלומיו בלי זש"ק, למד אצל הרה"ג הקדוש ר"י ז"ל אבד"ק פראגא, ואבי ז"ל סיפר לי הרבה מגודל התמדת למודו מתוך הדחק, מזיו השכינה ישביע, ותפלה ישא בעדי שלא ימוש התורה מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם:
חיים משולם קויפמאן בהמנוח הרבני מו"ה שיימאן הכהן ז"ל אבד"ק גאסטינין:
פתיחה:
יען כי נגמור ספרי קודם חנוכה, אמרתי להעתיק פלפול אחד בענין חנוכה: מקונטרסי נס השושנים:
הרמב"ם ז"ל בהלכות מגילה וחנוכה (פ"ד ה"ט) כתב עששית שהיתה דולקת כל היום למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה, שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה עכ"ל, והיא מגמרא שבת (דכ"ג ע"א) דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, וקאמר ת"ש דאמר ר' יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומדליקה, אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה שפיר, אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה, מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה ע"כ:
ויש לדקרק אמאי הוסיף הרמב"ם ז"ל לומר ומברך ומדליקה שלא הוזכר כלל בגמרא ואין זה דרבו של הרמב"ם ז"ל, ועוד פשיטא דמברך ומאי קמ"ל בזה, ונראה דהנה המג"א סימן ר"ו סק"ד הביא דמחלוקת הפוסקים הוא אם דוקא דיבור הוה הפסק בין ברכה לאכילה או אפילו שתיקה הוה הפסק, וכתב דלכתחלה ודאי לא מפסקינן עי"ש ובמחצית השקל הביא בשם א"ר דאם דעתו לקלוף הפרי יקלוף קודם הברכה שלא תהיה הקליפה הפסק, ולפ"ז י"ל דקמ"ל דמכבה ואח"כ מברך ומדליקה, שלא יברך ואח"כ יכבה דהכיבוי הוה הפסק בין ברכה להדלקה, אמנם הא דריב"ל קאמר רק מכבה ומדליקה הוא דבסוכה (דמ"ו ע"א) איתא א"ר יהודה אמר שמואל מצות לולב כל שבעה [לברכה, רש"י] ור' יהושע בן לוי אמר יום ראשון מצות לולב [דאורייתא ועיקר ובעיא ברכה, רש"י] מכאן ואילך מצות זקנים [רבן יוחנן בן זכאי וסיעתו ודרבנן לא בעיא ברכה, רש"י] כו', ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב המדליק גר של חנוכה צריך לברך [בנר חנוכה דמדרבנן היא ובעיא ברכה ה"נ ל"ש, רש"י] הרי דריב"ל סבר דעל לולב וגר חנוכה אין מברכין כלל דמצות דרבנן נינהו, ומש"ה לא קאמר מכבה ומברך ומדליקה, וריב"ל לשטתיה:
ולפ"ז אפשר לתרץ מה שהקשה הפרי חדש סימן תרע"ה בהא שכתב הרמב"ם ז"ל דמכבה ומברך ומדליקה שהדליקה היא המצוה ולא ההנחה, דמשמע דאם הנחה עושה מצוה לא היה צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה, והדי דהא דקאמר הגמרא אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה, הקשו בתוס' דלמ"ל מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי כיון דהדלקה עושה מצוה, דאטו מי גרע דליקה ועומדת מהדליקה חש"ו, ותירצו דמיירי שהדליקה מתחלתה לצורך שבת ולכך גרע מהדליקה חש"ו, דהתם שמדליק בעתה ניכר הדבר שהוא מדליקה לשם חנוכה ע"כ. הרי אף דההנחה היא המצוה ג"כ צריך לכבותה ולהדליקה [ומה שהקשה על רש"י ז"ל שכתב לנ"ח, י"ל דרש"י מ"ל ברמב"ן ז"ל שם דאפילו לנ"ח צריך לחזור ולהדליקה כיון דמאתמול היא ע"ש, והפ"מ בא"א סק"א כתב דגם כוונת התוס' שהדליקה לשם נ"ח ע"ש, ולפ"ז נדחה תירוץ הפר"ח]:
אך דהנה הב"י בסימן תרע"ה כתב וז"ל מ"כ בשם מהרי"א ז"ל כתב בנ"י, כי בפעם אחת ראה בבהכ"נ שהדליקו הנרות בכלי שהיו מדליקין בו כל השנה להאיר, שבאותו כלי היו נרות מתוקנות לנ"ח, ואחר שהדליק המדליק נ"ח היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה, ומיחה ביד המדליק שלא יעשה כן, שאע"פ ששמעו העומדים בבהכ"נ הברכה של חנוכה בשעת הדלקה, מ"מ הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר לצרכו הוא שהדליקה עכ"ל, הרי דהברכה הוה היכר שלא יאמרו לצורכו הוא דאדליקה, ורק דהחשש הוא להרואה שלא היה בשעת הברכה ורואה שהנרות דולקים במקום שמדליקין כל השנה, [וכעין זה במג"א סימן שכ"ג ס"ק י"ג] והא דאמר רבא שם היה תפוש נ"ח ועומד לא עשה ולא כלום, ומפרש הטעם משום דהרואה אומר לצרכה היא דנקט לה, ואע"ג דאיכא היכר בשעת ברכה, מ"מ איכא ג"כ חשש משום הרואה שלא היתה בשעת ברכה. דהא רש"י ז"ל כתב היה תפוש נ"ח, בידו משהדליקה עד שכבתה, וכמ"ש בט"ז שם סק"ג, וא"כ איכא חשש גם אחר הברכה. וכן בהא דקאמר רבא הדליקה בפנים והיציאה לחוץ לא עשה ולא כלום, וקאמר בגמרא לס"ד דהנחה עושה מצוה משום דהרואה יאמר לצורכו הוא דאדלקה, הוא ג"כ משום דהרואה בפנים לא ישמע הברכה דהא מברך בחוץ בשעת הנחה לס"ד דהנחה עושה מצוה וז"פ:
אך לפ"ז קשה לכאורה הא דקאמר ואי ס"ד הנחה עושה מצוה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה, וכתבו התוס' דהא דמכבה ומדליקה משום שאינו ניכר שהוא לשם חנוכה, והרי מברך והברכה היא היכר דמה לי זה שמכבה ומדליקה שזמנו רגע כמימריה או שמברך כיון דשניהם בחוץ כמקום שמניחה, ואפילו אם נאמר איזה חילוק, מ"מ מנ"ל להמקשן בדעת ריב"ל לדבר פשוט דלא סגי בהיכר ברכה לחוד, ובפרט כיון שאין בזה כלל נפ"מ להא שרוצה להוכיח מדברי ריב"ל דהדלקה עושה מצוה, אך פשוט דלריב"ל לשטתיה דס"ל דלא מברכין על מצוה דרבנן ונ"ח אין כאן היכר כלל, ולפ"ז מתורץ קו' הפר"ח דלדידן דמברכין על נ"ח אי הנחה היה עושה מצוה לא היה צריך לכבות ולהדליקה דהרי איכא היכר ברכה, ושפיר כתב הרמב"ם ז"ל דמכבה ומברך ומדליקה משום דהדלקה עושה מצוה:
אמנם בירושלמי סוכה (פ"ג ה"ד) איתא כיצד מברכין על נר חנוכה רב אמר ברוך אקב"ו על מצות הדלקת נ"ח, הכל מודים ביו"ט הראשון שהוא אומר על נטילת לולב מאי פליגין בשאר כל הימים, ר' יוחנן אמר על נטילת לולב ריב"ל אמר על מצות זקנים, מה אמר רב בלולב, מה אם חנוכה שהוא מדבריהן הוא אומר על מצות נ"ח לולב שהוא ד"ת (עכ"פ ביום ראשון ובמקדש שבעה) לא כ"ש, מה אמר ריב"ל בחנוכה, מה אם לולב שהוא ד"ת אומר על מצות זקנים חנוכה שהוא מדבריהם לא כ"ש, לא צריכא דילא מה אמר ר' יוחנן בחנוכה, חייה בריה דרב מברך על כל פעם ופעם ובכל יום ויום מברך על הלולב, קה"ע] רב הונה לא מברך אלא פעם אחת בלבד, רבי הונה בשם ר' יוסף טעמיה דרב הונה דמאי מדבריהן ושאר כל הימים מדבריהן מאי דמאי אין מברכין עליו אף שאר כל הימים אין מברכין עליו ע"כ, ומפרש שם הק"ע דאריב"ל על מצוה דרבנן מברכין על מצות זקנים, א"כ הרי גם לריב"ל יש היכר כיון דעכ"פ מברכין, אך:
הרי רש"י ז"ל בסוכה מפרש דלריב"ל אין מברכין כלל, ושפיר י"ל דכן ס"ל להרמב"ם ז"ל:
ולפי דברי הירושלמי הנ"ל דרב הונא סבירא ליה דאין מברכין על מצוה דרבנן ועל לולב בשאר הימים וב"ש על חנוכה, יש לתרץ דבהא דאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול, משום דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, כתב הפנ"י דע"כ ר"ה איירי דיש לו שמנים טובים להדלקה דאם אין לו רק הפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת בודאי ידליק בהן בחנוכה, דמה"ת יתפוס הודאי שלא ידליק מפני הספק שמא יכבה ולא יתקן לה עי"ש, והקשה הבית אפרים או"ח סי' ס"ג דהרי בודאי הא דקאמר מדליקין בהן או לא מדליקין מסתמא בברכה קאמר וא"כ בודאי י"ל דאף אם אין לו רק הפו"ש שאמרו חכמים ג"כ לא ידליק דשמא יפשע ולא יתקן ונמצא דבירך ברכה לבטלה ועובר על לא תשא [ולהרמב'"ם ז"ל הוא מה""ת] ולפ"ז א"ש דלר"ה דס"ל דאין מברכין על מצוה דרבנן, שפיר כתב הפנ"י דאם אין לו רק השמנים הפסולים בודאי ידליק בהם בחנוכה בחול, ולר"ה לשטתיה:
[ור"ה בירושלמי הנ"ל הוא תלמיד דרב דהרי פליג עם ר' חייא בריה דרב, ומה שהקשה בשירי קרבן דאיך פליג על רב רבו דס"ל דמברכין על מצוה דרבנן. ל"ק דאף דמצינו בש"ס דפריך על ר"ה מרב רבו מ"מ מצינו ג"כ דחולק, שהרי גם הכא ר"ה חולק על רב רבו דס"ל מדליקין בהן בחנוכה, והכא הוא ר"ה תלמידיה דרב דהא פליג עם רב חסדא, וכ"כ בהדיא המזרחי על הסמ"ג דהלכה כרב דכבתה אין זקוק לה נגד ר"ה תלמידו, וכ"כ האחרונים ז"ל על קו' המהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה מותר דאחרי דרב אוסר להשתמש לאורה שוב הוצרך לר"ה לאשמעינן דמותר ופליג על רב עי"ש, ולא ידעתי אמאי סידור הש"ס מימרא דר"ה קודם לדרב]:
ולפ"ז מתורץ מה שהקשה בבית אפרים חתנו הרב ז"ל, דמנ"ל לר' ירמיה דרב סבר כבתה אין זקוק לה מהא דס"ל מדליקין בהן בחנוכה, דהרי אפשר דרב איירי באין לו שמנים אחרים הכשרים וא"כ אין לו לתפוס הודאי שלא ידליק מפני ספק שמא יפשע ולא יתקן וכמ"ש הפנ"י דהא מימרא דרב הוא מימרא בפ"ע ולא קאי אר"ה, ואף דר"ה איירי ביש לו שמנים אחרים מ"מ רב י"ל דאיירי באין לו עי"ש, ולפ"ז א"ש, דרב הרי ס"ל דמברכין על נ"ח וכמ"ש בסוכה וירושלמי הנ"ל ובשבת שם דכ"ג, א"כ אף באין לו שמנים אחרים אין לו להדליק שמא יפשע ולא יתקן לה ויהיה ברכה לבטלה, דרב דאמר מדליקין מסתמא בברכה קאמר וכמ"ש הבית אפרים, ולרב לשטתיה: ובזה אפשר לומר בסוכה (ד"ל ע"א) דקאמר רב הונא להני אוונכרי כי זבניתו אסא מכותים לא הננו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבי לכו מ"ט סתם כותים גזלי ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת כו' ופריך וליקניוה בשינוי מעשה או שינוי השם והקשו [במהר"ם שם ובמהרש"א ב"ק דס"ו ובמג"א תרמ"ח] לפמ"ש התוס' דאע"פ דקני' בשינוי מעשה אין לו לברך עליו, א"כ מאי פריך ליקניוה בשינוי מעשה הרי לא יהיו רשאים לברך. אך דהנה הכפות תמרים הקשה על או"ח דס"ל דלולב הגזול פסול אפילו לאחרים ביו"ט ראשון ולאו דוקא לגזלן עצמו מאי פריך כי גוזו אוונכרי יהיה יאוש בעלים בידים דידהו ושינוי רשות בידן לימא הא דאמר ר"ה לאוונכרי כי זבניתו אסא מכותים כו' הוה ליו"ט ראשון ומש"ה אף אם נתנו ההושענא לאחר לא נפיק. ותירץ כתירוץ הכ' דאו"ח ס"ל דאפילו קני' ביאוש ושינוי רשות חשיב ליה מצוה הבאה בעבירה כיון דבאיסורא אתא לידיה, ומה שאמר רב הונא לאוונכרי כו' דמהני יאוש וש"ר ע"כ לצורך יו"ט ב' וס"ל כשמואל דלית ליה מצה"ב ביו"ט שני אבל ליו"ט ראשון אין תקנה, ולפ"ז כיון דר"ה עי"כ איירי ביו"ט שני שפיר פריך להוי יאוש בעלים בידים דידהו ושינוי רשות בידן עיש"ה. הרי בהדיא כתב הכפ"ת דר"ה איירי ביו"ט שני, ובלא דברי הכפ"ת ג"כ י"ל דהא דפריך הש"ס וליקניוה בשינוי מעשה או שינוי שם היינו דר"ה דאמר סתם כי ובניתו אסא כו' משמע אפילו לצורך יו"ט ב' או שקונין בחוה"מ, ולפ"ז שפיר פריך וליקניוה בשינוי מעשה או שם. ולא קשה דהרי עכ"פ יפסיד הברכה דהא ר"ה לא מברך אלא פעם אחת בלבד כירושלמי הנ"ל אבל ביו"ט שני בלא"ה לא מברך ואין כאן הפסד ברכה, ולר"ה לשטתיה:
וקשה לי שהרי בפסחים (דקי"ב ע"ב) איתא היכא דליבא אלא חטא מאי אמר ר"ה מברך מעיקרא אמרור בורא פרי האדמה ואכיל ולבסוף מברך עליה על אכילת מרור ואכיל, והרי מרור בזה"ז דרבנן הוא כמ"ש שם בדף, קט"ו וק""כ, והרי לר"ה לא מברך כלל אמצוה דרבנן, והאי ר"ה הוא ג"כ ר"ה תלמידו דרב דהא פליג שם עם רב חסדא [ולפמ"ש בנועם ירושלמי סוכה שם א"ש, אך דבריו אינם נ"ל כלל דאין זה במשמעות הירושלמי ואפשר לפמ"ש החת"ס או"ח סימן ט"ו בד"ה איברא דהא דמברכין על מרור ביו"ט שני אף ע"ג דהוה ספק ברכה במצוה דרבנן ורק כיון דמברכין על מצה וקידוש אם לא יברכו על מרור אתא לזלזולי ביה וכסברת מהרש"ת במג"א קפ"ד סק"ז עי"ש, ולפ"ז י"ל גם לר"ה כיו"ט. ראשון דאע"ג דעל מצוה דרבנן אין מברכין מ"מ אם יש מצוה דרבנן ודאורייתא יחד כמצה ומרור מברכין ג"כ על דרבנן שלא יהיה זלזול, ואף שיש לחלק בין החת"ס לדהכא מ"מ י"ל כן: