אור ברסלב
פתח האוהל כלל ז - סימן ו

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ז - סימן ו

כלל ז - סימן ה

היתר בענין הזיזין והעטרות וגגין הבולטין אצל מת עכו"ם:

לפע"ד נראה היתר במת עכו"ם שלא לחוש לטומאה שתתפשט ע"י הזיזין והעטרות והגגין הבולטין אף למאן דמחמיר שעכו"ם מטמא באהל המשכה. דהנה בסוכה (דכ"ב) במשנה סוכה המדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה קאמר בגמרא מאי מדובללת אמר רב סוכה עניה ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד כו' אמר אביי לא שנו [דשמואל דקנה עולה וקנה יורד כשרה דאמרינן רואין. רש"י] אלא שאין בין זה לזה שלשה טפחים, אבל יש בין זה לזה שלשה טפחים פסולה, אמר רבא אפילו יש בין זה לזה שלשה טפחים נמי לא אמרן אלא שאין בגגו טפח אבל יש בגגו טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי, אמר רבא מנא אמינא לה דכי אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי דתנן (אהלות פי"ב מ"ה) קורות הבית והעליה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות העליונות מכוונות כנגד התחתונות ומאהילות עליהן. רש"י] טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא, בין התחתונה לעליונה ביניהן טמא, על גבי העליונה כנגדה עד לרקיע טמא, היו העליונות כבין התחתונות [שלא היו מכוונות זו כנגד זו אלא העליונות מכוונות כנגד האויר שבין התחתונות. רש"י] טומאה תחתיהן תחת כולן טמא על גביהן כנגדן עד לרקיע טמא, ותני עלה בד"א בזמן שיש בהן טפח וביניהן פותח טפח, אבל אין ביניהן פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא, ביניהן ועל גביהן טהור, אלמא כי אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי שמע מינה ע"כ:

ומשמע מתוך פירוש רש"י ותוס' דהעיקר הוא שיהיה בקורה עליונה טפח אמרינן חבוט רמי אע"ג שאין באויר שבין התחתונות פותח טפח, שכתבו לפרש דהא דקתני אין ביניהן פותח טפח היינו דנמצא שאין בקורה העליונה טפח דהא העליונות הן כבין התחתונות, משמע דכל דאיכא בקורות העליונות פותח טפח לית לן בה אי ליכא באויר שבין התחתונות טפח, אבל הר"ן ז"ל כתב שם דתרתי בעינן שיהיה בקורות העליונות טפח ושיהיה באויר שבין התחתונות טפח, דאי ליכא באויר שבין התחתונות טפח אף על פי שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי ע"כ. וכתב הב"ח ז"ל (בסי' תרל"א) דהר"ן ז"ל דקדק מדתני אין ביניהן פותח טפח ולא תני בהדיא אין בעליונות פו"ט אלמא דאפילו יש בעליונות טפח מאחר שאין באויר שבין התחתונות פו"ט לא אמרינן חבוט רמי, וכתב דרש"י ותוס' פליגי ע"ש ובחדושי אנשי שם על הר"ן:

והריטב"א ז"ל כתב שם וז"ל ואיכא מרבנן מאן דכתב דה"ה שאם יש בגג העליונות יותר מטפח שצריך שיהיה ג"כ באויר שבין התחתונות כאותו שיעור, שאם יחבטוה למטה יכנסו לגמרי בין התחתונות, ולא נראה אלא כל שיש בין התחתונות טפח אע"פ שיש בעליונות יותר מטפח ואם ירדו למטה לא יקבעו ביניהם לגמרי כיון דסתמי כל האויר שבין התחתונות בהכי סגי ואמרינן חבוט רמי וכן דעת מורי נר"ו עכ"ל:

והרמב"ם ז"ל בהלכות סיכה (פ"ה הכ"א) כתב, היה הסיכוך מדובלל והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשר, ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים, ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יותר אע"פ שהוא גבוה יותר משלשה טפחים, רואין אותו כאלו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד, והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד עכ"ל. וכתב הכ"מ והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד, למד הר"ן בחדושיו מדברי הגמרא דתנן אבל אין בהם טפח ואין ביניהם פו"ט כו' דאלמא דרבא סובר אבל יש בגגה טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי ה"ה דבעינן נמי שיהיה באויר שבין התחתונות טפח, דאי לא אע"פ שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי. ויש מי שאומר דכיון דכי יש בגגה טפח לא סגי לן עד שיהא באויר שבין התחתונות טפח, ה"ה נמי שאם יש בגגן של עליונות יותר מטפח שצריך שיהא באויר שבין התחתונות כאותו שיעור ואע"פ שהעלה הר"ן שאינן נראין בעיניו דברי י"א מ"מ רבינו נראה שסובר כן, ולפיכך כתב והוא שיהא חובטן כנגד שפת היורד, ואפשר שרבינו בא למעט ג"כ היכי שיש ברוחב הקנה העולה טפח או יותר, ובין התחתונות יש יותר מרוחב הקנה העולה, דלא אמרינן חבוט רמי אלא כשיבוא הקנה העליון ליכנס בין התחתונות בצמצום הא לאו הכי לא עכ"ל הכ"מ, ומה שכתב הל"מ דחוק מאד עי"ש:

ובש"ע (סי' תרל"א ס"ה) כתב המחבר כלשון הרמב"ם ז"ל והוא שיהיה מכוון נגד שפת היורד, וכתב ע"ז הרמ"א ז"ל דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח שראוי להוריד העליון ואז כשרה ע"כ, ובפרי מגדים שם במ"ז סק"ד כתב דצריך שיהיה אויר כרוחב הקנה העולה. אך בהגהות רבינו רע"א ז"ל כתב שם דאפשר דהא דדייק הרמ"א ז"ל לומר דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח דר"ל דלא בעינן שיהיה האויר ככל רוחב הקנה שלמעלה, כדעת הי"א שבר"ן וריטב"א ז"ל, אלא דסגי בטפח, שיהיה אפשר לדון על טפח מהקנה שלמעלה חבוט רמי' וכדעת הר"ן דתרתי בעינן שיהיה הקנה טפח ושיהיה האויר טפח עש"ה, ולפמ"ש הכ"מ דהרמב"ם ז"ל ס"ל כי"א והכא: העתיק לישנא דהרמב"ם ז"ל היה נראה לומר דס"ל כי"א, אך בב"י כתב רק דהרמב"ם ס"ל כר"ן ולא כתב דס"ל כדעת הי"א שבר"ן וצ"ע בדעת הב"י כמאן ס"ל:

עכ"פ מבואר כי דעת הי"א וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל לפמ"ש הכ"מ, דלא אמרינן חבוט רמי רק היכא שאויר שבין הקורות התחתונות כרוחב הקורות העליונות אבל אם הקורות העליונות רחבות יותר לא אמרינן חבוט רמי אף שיש באויר שבין התחתונות פותח טפח, ולפ"ז לא אמרינן חבוט רמי בגגין הבולטין להביא טומאה רק אם גג העליון אינו מאהיל על גג התחתון אלא אם נאמר חבוט רמי יהיה שוה בשוה אבל כל שאם גג העליון מאהיל על התחתון שוב לא אמרינן חבוט רמי כיון שהגג העליון רחב יותר מאויר שתחתיו, דהא הך דינא דגגין הבולטין ילפינן מהך דקורות הבית והעליה כמ"ש באשכול הנ"ל:

ומצאתי ת"ל באגודה בפי"ב דאהלות כתב וז"ל מכאן צריך עיון על קורות עירוב ויש גג פותח טפח עליהן ויש טומאה בבית האחד, אם מביאה טומאה לבתים שבצד האחר, או נחלק דהכא קורות העליונות מכוונות לגמרי כבין התחתונות, אבל התם הגג עודף מכל צד ולא שייך רואין, כדמשמע לעיל גבי קדירה נתונה תחת ארובה עכ"ל הטהור. הרי דגם דעתו ז"ל לומר כשיטת הי"א הנ"ל דכל דהגג עודף מכל צד לא אמרינן חבוט רמי, וקורות הבית ועליה שאני דהן מכוונות לגמרי כבין התחתונות. ומה שהביא ראיה מהא דקדירה שהיא נתונה תחת הארובה נראה לפע"ד כוונתו ז"ל דהתם בפ"י מ"ו תנן ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה, שאם תעלה ואין שפתותיה נוגעות בארובה, טומאה תחתיה בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית, תחתיה והבית טמא, תוכה וגבה טהור, בתוכה או על גבה הכל טמא ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל בשם התוספתא דדוקא אם תעלה ואין שפתותיה נוגעות בארובה או שנוגעות ואופצת כל הארובה, אז אם הטומאה תחתיה תוכה והבית טהור, אבל אם תעלה הקדרה רחבה קצת מהארובה, אם טומאה תחתיה גם תוכה ועל גבה טמא, דשוב לא נצלה הקדרה עם דפנות אהלים כיון דרחבה קצת יותר והו"ל כשאר כלי הבית דאינם נעשים אהל לטהר עי"ש, הרי דאף אם הקדרה עומדת תחת הארובה יש לה דין דפנות אהלים, ואע"ג שאינה סמוכה להארובה וע"כ דאמרינן חבוט רמי או גוד אסיק, מ"מ אם רחבה יותר מהארובה שוב אינה מצטרפת עם תקרת הבית כיון דאינו מכוון נגד שפת היורד דשפת הארובה ושפת הקדרה אינן מכוונין:

והנה המשנה למלך פ"ג מהלכות אבל כתב להתיר לכהנים ליגע במת עכו"ם במומי"א מטעם ס"ס ספק כשיטת היראים ז"ל דאע"ג דמת עכו"ם מטמא במגע ומשא לד"ה, מ"מ אין כהן מוזהר על טומאה זו דכהן מוזהר רק על טומאה שמטמא באהל, וספק כשיטת הראב"ד ז"ל בפ"ה מהלכות נזירות שכהנים בזה"ז דכלנו טמאי מתים אינם מוזהרים על הטומאה, ושוב דחה זה, דאין זה ספק שקול דבכל אחד מהצדדים חולקים הם חכמי ישראל כנגדם, דהיראים יחיד הוא בסברא זו שאין הכהנים מוזהרים על מגע עכו"ם, וכן רוב חכמי ישראל חולקין על הראב"ד ז"ל וס"ל דאף בזה"ז כהנים מוזהרים עי"ש, והדגול מרבבה (בסי' שע"ב) כתב דלענין הא דאין עכו"ם מטמא באהל שוב י"ל ס"ס ספק הלכה כרשב"י דעכו"ם אין מטמא באהל ואת"ל דמטמא באהל שמא כראב"ד ז"ל דבזה"ז אין הכהנים מוזהרים על הטומאה, דהכא דכיון דאין שני הצדדים נגד רוב הפוסקים ורק צד האחד שמא כהראב"ד ז"ל, שפיר י"ל ס"ס, ושוב דחה זה דהראב"ד ז"ל לא כתב רק לענין מלקות אבל לענין איסור מה"ת גם הראב"ד ז"ל מודה עי"ש:

ולפ"ז בזיזין וגגין הבולטין אם גג העליון מאהיל על התחתון שרחב יותר מאויר שתחתיו, אשר כן הוא בכל הבתים אשר בעיר ווארשא אשר הזיזין והעטרות מאהילים אחד על השני ורק מיעוט אשר שני הבתים שוים ממש בקומה והזיזין שוין ואינן מאהילים זע"ז, שפיר י"ל ס"ס, ספק שמא הלכה כרשב"י דעכו"ם אינן מטמאין באהל ואת"ל דמטמאין באהל שמא כהי"א דכל שהקורה העליונה רחבה מהאויר שתחתיו לא אמרינן חבוט רמי, ולדעת הכ"מ ס"ל כן גם הרמב"ם ז"ל, וכן נוטה לזה דעת האגודה, ואע"ג דבמת ישראל אין להקל, כיון דרש"י ותוס' ור"ן וריטב"א ורבו של הריטב"א ז"ל ולפמ"ש רבינו רע"א ז"ל ס"ל כן גם הרמ"א ז"ל ובדרישה (סי' שע"א) הובא בט"ז סק"ט כתב דקורות העירוב דגג מאהיל מכל צד מביא הטומאה עי"ש וזה דלא כמ"ש האגודה, מ"מ במת עכו"ם שפיר הוי ס"ס, וכמ"ש הדגול מרבבה דהוי ס"ס אע"ג דבצד אחד שמא כהראב"ד ז"ל רוב חכמי ישראל חולקים, ובפרט הכא דדעת הי"א לאו דעת יחיד הוא די"ל ס"ס:

אמנם קשה לי על שיטת י"א הנ"ל מתוספתא שהובא בר"ש ז"ל פי"ב במשנה דקורות הבית והעליה, דתניא קורות הבית והעליה כו', היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא ועל גביהן טהור, על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור ע"כ, ופירש שם בזר זהב דכולן טמא שהרי הקורה העליונה מונח לרוחב וזו לאורך נמצא כשהטומאה תחת הקורה הולך ומתפשט גם להקורה המונח ברוחב ומשם לתחתונה השניה המונח לאורך שכולן מעורבין וכן להיפך ע"כ. ואף שבתוספתא שלפנינו ליתא הבבא הזו, מ"מ נאמנים עלינו הר"ש והגר"א ז"ל דכן גרסינן בתוספתא, והרי הכא ע"כ אי"ל חבוט רמי להשפיל הקורה העליונה ממש למטה בין התחתונות דהא הקורות הולכות זו לאורך וזו לרוחב א"כ הרי הקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות ואעפ"כ אמרינן חבוט רמי, וע"כ דכל דבין הקורות למטה טפח ובקורות העליונות טפח אמרינן חבוט רמי אע"ג דהקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות, והיא קושיא גדולה לשיטת הי"א הנ"ל:

עוד קשה לי שהרי בפ"ט דאהלות בכוורת המונחת בתוך הפתח וגבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הבית טמא דמתפשטת הטומאה מתחת הכוורת להבית, וכתב הכ"מ בריש פי"ט דהטעם דכיון שהיא אהל על הארץ רואין אותה כאלו נתחברה עם גג הבית והיה הכל גג אחד, הילכך טומאה תחתיה או בבית כל שתחתיו והבית טמא, שהרי הטומאה והכלים תחת אהל אחד ע"כ, וכ"כ בהלכה ב' בהיה פיה לפנים דפיה וגג האהל נעשו אהל אחד, וכ"כ בפירושו שם לפ"ט, דשוליה וגג הבית אהל אחד, וקשה איך נאמר חבוט רמי כיון שגג הבית מאהיל על הכוורת והו"ל כמו קורות העליונות שרחבים מאויר שבין התחתונות ומאהילים על התחתונות שאין הטומאה מתפשטת מתחת הקורות התחתונות לבין העליונות, א"כ אמאי הכא תתפשט הטומאה מתחת הכוורת לתוך הבית, ובשלמא לשאר הפוסקים דכיון דיש בכוורת טפח ויש בתקרת הבית טפח ויש אויר תחת תקרת הבית טפח, אמרינן חבוט רמי ונעשה שולי הכוורת וגג הבית אהל אחד, אבל לשיטת הי"א קשה שהרי תקרת הבית מאהלת על הכוורת ושוב אי"ל חבוט רמי בקורות הבית, וכן בסוף פ"י בקדרה שהיתה נתונה בצד האסקופה שאם תעלה והיא נוגעת במשקוף פותח טפח אם היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה, תחתיה והבית טמא, וכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ז ה"ה משום שהכל אהל אחד תחתיה והבית, וכן בסו"פ י"ד שני בתים ובהן כשני חצאי זיתים פשט את שתי ידיו להן אם יש בידו פותח טפח מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא את הטומאה, וכתב הרמב"ם ז"ל בריש פי"ח דאם יש בידו פו"ט נעשה הכל:

כאהל אחד ונטמא הוא והבתים, הרי אף דהעליון מאהיל על התחתון אמרינן חבוט רמי:

והנה היה אפשר לומר דהרי בקדרה שהיא נתונה בצד אסקופה בעינן דוקא שתמשוך הקדרה לפנים תחת האסקופה טפח דוקא לפירוש הרב, ולפירוש א' בר"ש שם, ואם משוכה לפנים פחות מטפח אין מביאה הטומאה לבית עי"ש, ואפשר דכל שנכנס אהל אחד תחת חבירו טפח שוב הטומאה מתפשטת מאהל לאהל אף בלא חבוט רמי. ולפ"ז י"ל דהא דקדרה וכוורת וכן פשט שתי ידיו לשני בתים הכל שנכנס לפנים טפח ושוב אף בלא חבוט רמי מתפשטת הטומאה מאהל לחבירו, והא שכתבו הי"א דאם הקורות העליונות רחבות מאויר שבין התחתונות לא א אמרינן חבוט רמי, הוא דוקא שאין מאהלת על התחתונות ברוחב טפח, אבל אם מאהלת ברוחב טפח שפיר אף בלא חבוט רמי מתפשטת הטומאה. ולפ"ז מתורץ שפיר התוספתא הנ"ל דקתני אם היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא, היינו דשם כיון דהקורות העליונות מאהילין על התחתונות ברוחב טפח דהא איירי בקורות שרחבות טפח וממילא אם הולכין שתי וערב הרי מאהילין זו על זו ברוחב טפח, בזה אף בלא לבוד ג"כ מתפשטת הטומאה מזו לזו, ולפ"ז נדחה ההיתר הנ"ל בגגין הבולטין אצל מת עכו"ם היכא דמאהילין זה על זה טפח, וכל הבתים הנ"ל הזיזין מאהילין זו על זו טפח ויותר, אמנם לפע"ד קשה לחלק כן דמאי נפ"מ אם מאהיל טפח דוקא כיון דבלא חבוט רמי אין הטומאה מתפשטת מה לי אם מאהיל טפח או פחות, והא דבקדירה בעינן דוקא שתהיה משוכה לפנים, צ"ל ע"כ כמ"ש המרכבת המשנה ח"ג, משום דאין דרכה של טומאה להכנס אבל בכל מקום אם נוגעים אהלים זה בזה רק במשך טפח סגי כמ"ש בפט"ו מ"ג, ובמשנה אחרונה סופ"י נדחק בזה עי"ש, ומה שכתבתי לעיל כ"ב ס"ח בזה:

אמנם נראה דהנה בחדושי הרש"ש ז"ל בסוכה שם הקשה מנ"ל כלל לרבא להוכיח מהך דקורות הבית והעליה דאמרינן חבוט רמי, והרי י"ל בלא"ה דהטומאה מתפשטת מקורה לקורה אם יש ביניהם אויר טפח, ואע"ג דאין הוא בשטח ישר מ"מ הרי שיפועי אהלים כאהלים, ואם אין ביניהן פו"ט שוב אין הטומאה יוצאה בפחות מטפח עש"ה. ובאמת שהיא קושיא חמורה עד מאד דמ"ש מחור שבין בית לבית דהטומאה יוצאה מבית לבית, וכן ארובה שבין בית לעליה אם טומאה בבית אף שלא כנגד ארובה העליה טמאה, וכן אם טומאה בעליה הבית טמא, וא"כ מ"ש הכא אף בלא חבוט רמי אם טומאה תחת קורה התחתונה אמאי לא תתפשט תחת קורה העליונה, וכן אם הטומאה תחת קורה העליונה תתפשט לתחת קורה התחתונה כיון דיש ביניהם פותח טפח, דלא גרע מאם היה רק ארובה פו"ט דהיה מביא הטומאה, כ"ש הכא דאיכא פו"ט ע"פ כל הבית, והרי בארובה ע"כ אי"ל דמביא ג"כ הטומאה מטעם חבוט דאדרבה דאז התקרה היה מכסה פני הארובה ולא היתה הטומאה נכנסת ויוצאה, וכמ"ש בתוספתא (פ"ה ופ"ט) בארובה שאין בה פותח טפח דאין מביאה הטומאה דאמרינן שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות, וע"כ אי"ל דרבא הוכיח מברייתא רק הא דבפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי, דאי אמרינן חבוט רמי אף שאין ביניהן פו"ט יהיה טמא דהא נעשים כאלו הם סמוכים זה לזה, אבל בטפח אף בלא חבוט רמי הטומאה מתפשטת, דז"א דהרי רבא קאמר בהדיא מנא אמינא לה דכי אית בה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית בה טפח לא אמרינן חבוט רמי, וכן מסיק אלמא כי אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי ש"מ. הרי בהדיא דרבא הוכיח ג"כ דאמרינן חבוט רמי אם יש בה טפח. ותמוה הרי אף בלא חבוט רמי הטומאה מתפשטת מבית לעליה. ובפי"ב מ"ב גבי סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור מוקף צ"פ טומאה תחתיה או ע"ג הכל טמא כנגד אוירו של תנור טהור ע"כ. הרי דאינו מתערב אויר הטמא אשר ע"ג הסרידה עם אויר הטהור אשר ע"ג הסרידה כנגד התנור דהתם שאני כיון דאין אהל עליהם מלמעלה אין כאן מי שיערב האוירים וכמ"ש שם בתפארת ישראל ס"כ ע"ש: אך לפעד"נ דהנה בפי"ד מ"ג דאהלות תנן החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר"ע, ר"ט אומר בפותח טפח, שייר בה החרש מלמטן או מלמעלן הגיפה ולא מירקה או שפתחתו הרוח שיעורו מלא אגרוף ע"כ. וכתב הרב דהכא ר"ט מודה דחור שבדלת נעשה במתכוון משא"כ בשייר בה החרש מלמעלן או מלמטן. הרי דאם שייר בה החרש לכ"ע הו"ל אהל שאינו עשוי בידי אדם, וכתבתי (לעיל כ"ב ס"ה) דחור טפח על טפח או ארובה טפח על טפח דמביא הטומאה אף היכי דנעשה מתחלת הבנין ולא אמרינן דהו"ל כמו שייר בה החרש מלמעלן או מלמטן כיון דלא עשאו בידים משום דלא גרע מחשב עליה לתשמיש כיון דעשאו מתחלה לשם כוונה לשם חור תשמיש או ארובה ע"ש. ולפ"ז הכא בקורות הבית והעליה שהאויר שבין הקורות הרי לא נעשו בידי אדם רק ע"י שסידר הקורות זו אצל זו נשאר ממילא חלל אויר, א"כ הו"ל כמו ששייר החרש מלמעלן או מלמטן, והכא הרי לא חשב עליהם לתשמיש כלל דהרי סתם קורות עשויות לתת עליהן מעזיבה ונסרים וא"כ כדי שתתפשט הטומאה לבין הקורות צריך דוקא כמלא אגרוף כדין אהל שאינו עשוי בידי אדם, וע"כ מהא דאם היו עליונות כבין התחתונות וטומאה תחת אחת מהם תחת כולן טמא, ע"כ דאין הטעם דהטומאה מתפשטת דרך אויר שביניהן בפותח טפח, דהא כאן בעינן כמלא אגרוף, וע"כ משום חבוט רמי דרואין הקורות העליונות כאלו הן בין התחתונות בשוה ונעשו הכל אהל אחד, ושפיר הוכיח רבא מזה דכל היכי דאיכא טפח אמרינן חבוט רמי:

ולפ"ז מתורץ שפיר לשיטת הי"א מהא דכוורת וקדרה ופשט שתי ידיו דמביא הטומאה מאהל לאהל דהתם א"צ לומר מטעם חבוט רמי דהתם בלא"ה מתפשטת הטומאה מתחת הכוורת לתוך הפתח ככל חור טפח על טפח או אהל טפח על טפח דמביא הטומאה מאהל לאהל וכל שגבוהה הכוורת או הקדרה טפח מביא הטומאה, דברום טפח אע"ג שלא נעשה בידי אדם מביא הטומאה, ואפילו לר"י דפליג בסופ"ג דאהלות בסואר של אבנים וקורות הכא מודה דאיירי דהניח בכוונה הכוורת או הקדרה שתעשה תחתיה אהל, וכן בפשט שתי ידיו הטומאה מתפשטת ובלא טעמא דחבוט רמי:

ובזה נראה לפע"ד בפי"ד דאהלות מ"ה. שני זיזין זה ע"ג זה [ומכוונין זה כנגד זה. הרב] ויש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן טמא, ביניהן, ביניהן טמא, על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פותח טפח, טומאה תחתיהן או ביניהן, תחתיהן וביניהן טמא [אותו עודף שהעליון יותר על התחתון טפח מערב את הטומאה בכל מקום. הרב] על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא, היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן וביניהן טמא [דאותו עודף מערב את הטומאה ביניהן ומביאה את הטומאה למה שתחתיה. הרב] ביניהן או תחת המותר [אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ תחת המותר דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון. הרב], ר"א אומר תחתיהן וביניהן טמא (דאע"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומאה לתחת התחתון הואיל ועודף עליו. הרב] , ר' יהושע אומר ביניהן ותחת המותר טמא [מה שבין שני הזיזין ומה שתחתיהן בארץ כנגד המותר טמא. הרב] ותחתיהן טהור [מה שתחת התחתון דכיון דאין במותר פו"ט אין הטומאה באה תחת:

התחתון, והלכה כר"י. הרב]. הרי לכ"ע דהטומאה מתפשטת מתחתון לעליון אם העליון מעדיף אף פחות מטפח, ורק שהטומאה תתפשט מעליון לתחתון ס"ל לר"י דבעינן דוקא טפח מעדיף, ור"א ס"ל דאף בפחות מטפח מביא הטומאה מעליון לתחתון:

וקשה דהרי הכא ע"כ אי"ל מטעם חבוט רמי דא"כ אמאי טומאה תחתיהן ביניהן טמא הרי אדרבה אם נאמר חבוט רמי העליון על התחתון הרי אין הטומאה יכולה להתפשט לביניהן וכמ"ש בשם התוספתא דאם אמרינן הקורות יורדות וסותמות אין הטומאה מתפשטת ומש"ה לא הזכירו המפרשים בכאן טעמא דחבוט רמי [ועי' בזה בשו"ת חסד לאברהם ח"ב חיו"ד סי' פ"ג]. הרי דהטומאה מתפשטת מתחתון לעליון בלא טעמא דחבוט רמי כלל, וא"כ ה"ה בקורות הבית והעליה כיון דעליון מעדיף על התחתון טפח לכ"ע מביא הטומאה אף מעליון לתחתון ולמ"ל טעמא דחבוט רמי, וע"כ דהכא שאני דכיון שאין בין קורות לקורות רק אויר טפח ואנן בעינן כמלא אגרוף מש"ה צריכינן לטעמא דחבוט רמי, אבל הכא דיש מקום פנוי שתתפשט הטומאה מתחתון לעליון וכן להיפוך, ואין הטומאה צריכה לבקוע בין שתי קורות בלאו הך טעמא דחבוט רמי ג"כ מתפשטת הטומאה:

ולפ"ז נדחה ההיתר הנ"ל בגגין הבולטין אצל מת עכו"ם דפסק כשיטת הי"א דכיון דמאהיל על חבירו לא אמרינן חבוט, דז"א דהרי הכא כיון דיש מקום פנוי מתפשטת הטומאה מאהל לאהל בלא טעמא דחבוט רמי. אמנם ע"כ ז"א דא"כ תקשה אמאי כתבו הפוסקים דשני גגין הבולטין מביאין הטומאה מזה לזה מטעם חבוט רמי, וכמ"ש האשכול והנ"י והרמ"א ז"ל, תפ"ל מטעם דהטומאה מתפשטת מאהל לאהל, ואי"ל משום דבזיזין בעינן שהעליון יעדיף טפח, אם טומאה תחת זיז העליון, ואם הטומאה תחת התחתון בעינן שיעדיף כ"ש, והכא הרי אין הגגין עודפים זה על זה ומש"ה בעינן ע"כ מטעם חבוט רמי והו"ל כמו ששניהם שוין. דז"א דנהי דאין עודפים זה על זה ברוחב מ"מ הרי באורך שיש לו לגג הרבה טפחים ויש לו רוחב טפח וא"כ הטומאה תתפשט שם בקצה הגג כמו בזיז באורך כיון דבליטת גג העליון מאהיל על התחתון ברוחב טפח ואורך הרבה טפחים, והיה אפשר לחלק דזיז שאני דהתחתון הוא תחת אהל העליון וכל שמעדיף עליו מביא לו הטומאה, משא"כ בגגין הבולטין דאין גג אחד תחת חבירו רק מעדיף לחוד וצריכינן ע"כ לטעם חבוט רמי דאל"כ לא היתה הטומאה מתפשטת לאהל שאינו תחתיו, ולא דמי חור טפח על טפח שמביא הטומאה מבית לבית דשם שני הבתים סמוכים משא"כ בגגין דאהלים נפרדים הם, וצריכנן להא דחבוט רמי דוקא, דז"א שהרי האגודה כתב בקורות העירוב אף שנכנס לתחת הגגין דאינו מביא הטומאה משום דלא שייך חבוט רמי דרחב יותר מאויר שתחתיה הרי דגם בזה צריכינן להא דחבוט רמי:

וראיתי במשנה אחרונה שכתב לפרש משנה דשני זיזין הנ"ל דטעמא דהמשנה הוא משום גוד אחית דחוד של העודף מזיז העליון ע"ג התחתון אמרינן ביה גוד אחית כאלו הולך וסותם עד לארץ ונעשה הכל אהל אחד, ומשום דאמרינן בסוכה (דכ"ב) דלא אמרינן חבוט רמי אלא בדבר שיש בו פותח טפח, ופירש רש"י ז"ל דחבוט רמי היינו גוד אחית אלא בדבר הרחב שייך לשון חבוט ובחודה של מחיצה שייך גוד, והלכך כשיש בעודף טפח לכ"ע אמרינן גוד אחית והכל טמא, ובסיפא שאין בו עודף טפח ס"ל לר"א כיון שיש בכללו טפח אמרינן גוד אחית והכל טמא, ור' יהושע סבר דהעליון כל מה שמכוון נגד התחתון אינו מצטרף לומר גוד אחית עד לארץ, אלא עד התחתון, דמשבאת הטומאה לתחתון אדרבה אמרינן בתחתון גוד אחית ונעשה אהל לעצמו ונסתם ואינו מתערב עם העליון, והלכך תחתיהן טהור, ומש"ה בטומאה ביניהן ותחת המותר, ביניהן ותחת המותר טמא דאמרינן גוד אחית עד לתחתון, ותחתיהן טהור דתחתיהן נמי אמרינן ביה גוד אחית ונעשה אהל לעצמו עש"ה. ואינו מובן דאמאי בעליון עודף על התחתון פחות מטפח דטומאה תחתיהן לכ"ע טמא, וטומאה ביניהן לר"א טמא, והרי אדרבה כיון דאמרינן גוד אחית נמצא דהוי שני הזיזין כמו בית ועליה וא"כ כיון שאין ביניהן טפח אמאי מביא הטומאה מזה לזה. גם מ"ש דלר' יהושע אמרינן גוד אחית גם בזיז התחתון ונעשה אהל לעצמו, ומש"ה טומאה ביניהן תחתיהן טהור, קשה דא"כ אף אם העליון מעדיף טפח ג"כ נימא דאמרינן בתחתון גוד אחית והוי אהל בפ"ע, וע"כ דלא אמרינן גוד אחית דלא גרע מחלון טפח על טפח דמביא הטומאה מבית לבית א"כ ה"ה הכא תבא הטומאה לתחת זיז התחתון:

עוד קשה לי שהרי תנן שם בסוף הפרק וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח ע"כ, ופירשו הרב והר"ש ז"ל דאם גבוהות זו מזו טפח ודינן שוה לגמרי כמו בשני זיזין ע"ש. וקשה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בריש שבת במלחמות בהא דזרק כוורת דלא אמרינן לבוד וגוד אחית וגוד אסיק בכלים רק במחיצות ע"ש וא"כ איך בשתי יריעות דינם שוה כמו בזיזין והרי ביריעות אי"ל גוד אחית מחיצתא:

ולפ"ז י"ל מה שהקשה במשנה אחרונה שם דמאי קמ"ל בהך בבא וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ טפח, דודאי דין היריעות ודין הזיזין שוין ע"ש. ולפ"ז א"ש דקמ"ל דאע"ג דביריעות ליכא למימר חבוט רמי גם כן הדין כן:

ומה שנראה לפע"ד. דהנה הא פשיטא דטומאה באהל אחד וכלים באהל שני דטהורים דהא בקרא כתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא, וכיון דאינן באהל המת פשיטא דטהורין וכמ"ש הפנ"י בסוכה (דכ"א) דהא דאהל חוצץ בפני הטומאה לא צריך קרא דממילא ידעינן דכיון דאינן באהל המת מה"ת יטמא כיון דכתיב וכל אשר באהל דוקא יטמא ע"ש. אמנם הא דחלון וחור טפח על טפח מביאים הטומאה ע"כ דהלכה למשה מסיני היה דכל מחיצה שיהיה בה חלון טפח על טפח יהיו רואין כאלו אין כאן מחיצה ושוב נעשו ב' החדרים אהל אחד, ואף שתקרת הבית של חדר אחד גבוה מחבירו לית לן בה בטומאה כיון דשני התקרות מחוברין והוי אהל אחד. ואף שכתבתי (בכ"ד ס"א) דחור טפח על טפח לא משוי כאלו הב' חדרים הוי אהל אחד ממש מ"מ י"ל דהלכה היה דאם לא היה כאן מחיצה הוה אהל אחד שוב אם יש מחיצה ורק שיש בה חור טפח על טפח מתפשטת הטומאה מאהל לאהל, ואע"ג דמשום ביאה ליכא דאין זה וכל הבא אל האהל מ"מ משום טומאה איכא וכמ"ש שם, אבל היכי דהם אהלים נפרדים לגמרי שוב אף אם פתוחים זה לזה אין הטומאה מתפשטת מזה לזה דהא לא שייך לומר וכל אשר באהל יטמא, דהו"ל אהל אחר לגמרי, וע"כ צריכינן לטעמא דחבוט רמי, וקורות הבית והעליה אינן דומין לשני חדרים דשם הרי הן אהל אחד לולי המחיצה וכל שיש במחיצה טפח על טפח מתפשטת הטומאה, אבל בקורות הבית והעליה דקורות הבית הם אהלים בפ"ע וקורות העליה הם אהלים בפ"ע, בזה אף שפתוחים זל"ז אין הטומאה מתפשטת דמה בכך דפתוחים זה לזה מ"מ הם שני אהלים לגמרי, ולא קרינן ביה וכל אשר באהל, ורק ע"י חבוט רמי נעשים אהל אחד, ומש"ה בשני גגין הבולטין הוצרכו הפוסקים להך טעמא דחבוט רמי כיון דהו"ל שני אהלים בפ"ע נפרדים, אבל בשני זיזין זו ע"ג זו והעליון מעדיף על התחתון טפח, הרי כל מה שתחת התחתון הרי הוא ג"כ תחת הזיז העליון, והוא באהל העליון, דהזיז התחתון אינו חוצץ כיון דפתוח טפח והוי כמו בית ועליה ויש בה: ארובה טפח דמביא הטומאה מזו לזו, והטעם כנ"ל דכיון דאם לא היה התקרה היה הבית והעליה אהל אחד, ומש"ה כל דאיכא טפח מתפשטת הטומאה דנחשבים כמו אהל אחד כיון דלא הוי מחיצה שלמה, והא דבזיזין ליכא דפנות לית לן בה דבטומאה דפנות לא מעלין ולא מורידין, ומש"ה ה"ה בשתי יריעות אע"ג דליכא אף דופן אחד דינן שוה לזיזין, אבל בקורות העירוב שתחת הגגין דהקורה הוא אהל נפרד מהגגין, והכלים שתחת הקורה או הכלים שבבתים הצד האחר של מבוי שאינם כלל תחת אהל הטומאה, וכאן לא נוכל לומר אם תסלק המחיצה או הקורה יהיו הכלים תחת אהל הטומאה מש"ה צריכינן דוקא לטעמא דחבוט רמי ולא דמי כלל לזיזין דשם כיון דהכלים שתחת אהל הזיז התחתון המה ג"כ תחת אהל זיז העליון, וכיון דאיכא פתוח טפח מביא הטומאה, אבל היכי דליכא טפח אינו מביא הטומאה מזיז העליון לתחתון לר' יהושע:

אמנם הא דטומאה תחת התחתון מודה ר"י דעליון טמא כתבתי טעם לזה בכ"א ס"א ע"ש] נראה לפע"ד כעת, דהנה הרמב"ם ז"ל כתב בריש פ"כ שלשה דברים מצילין באהל המת צמיד פתיל ואהלין ובלועין, הבלועין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ומונעין הטומאה שלא תצא ותטמא, אבל צמיד פתיל ואהלין מצילין על הטהורים שלא יתטמאו ואינן מונעין את הטומאה שלא תצא ותטמא את אחרים כו', וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים עכ"ל. והראב"ד ז"ל כתב ע"ז, א"א דוקא באהל שהוא מקבל טומאה, אי נמי באהל הפנימי שאין לו דרך לצאת אלא על החיצון. עכ"ל. ובהלכה ו' כתב הרמב"ם, וכן אם חלק הבית במחיצה בכלפי ארצו, והיתה הטומאה בין המחיצה והארץ, הכלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאים שאין אהלים מונעין את הטומאה כמו שביארנו, היתה הטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורים שאהל מציל ע"כ. והראב"ד ז"ל כתב וז"ל שאין אהלים מונעין את הטומאה כמו שביארנו, א"א אני לא ידעתי אנה נתבאר דבר זה, והלא דבר ידוע הוא שאהל חוצץ אם אינו מקבל טומאה, אבל טעם המשנה מפני שדרך הטומאה לצאת משם ואין דרכה להכנס שם, ואדם גדול טעה בזה עכ"ל. והכ"מ שם תירץ דבודאי אם היתה המחיצה על פני כל הבית אין ה"נ שלא היתה עוברת הטומאה למעלה, אבל הב"ע כשלא היה החצץ ע"פ כל הבית שהטומאה עולה דרך המקום שאין בו חצץ ומתפשטת למעלה בכל הבית עכ"ל בתירוץ הא'. והנה פשוט דמה שכתב הכ"מ דאיירי דלא היה החצץ ע"פ כל הבית אי"ל דכוונתו דהיה בו טפח על טפח ומש"ה עוברת הטומאה למעלה דא"כ אמאי בטומאה למעלה מן המחיצה כלים שבין המחיצה והארץ טהורין שאהל מציל, והרי טפח על טפח מביא הטומאה והמחיצה לא עדיף מבית ועליה ויש בה ארובה פו"ט דמביא הטומאה, וע"כ כוונתו דהחצץ לא היה ע"פ כל הבית, היינו שהיה נשאר ע"פ כל הבית מקום שאינו רחב טפח דאינו מביא הטומאה אע"ג דארוך כמה טפחים דאנן טפח על טפח בעינן, מ"מ כיון דאינו חוצץ ע"פ כל הבית הו"ל כאהל בתוך האהל דאינו מונע הטומאה מלטמא ורק מציל על הכלים מליטמא, ואינו דומה לבית ועליה דלא שייך לומר דהו"ל אהל בתוך אהל, דכל אחד הו"ל אהל בפ"ע ואינו בטל לגבי חבירו משא"כ היכי דחצצו מארצו ולא חצצו כולו ע"פ כל הבית הו"ל אהל בתוך האהל, ואינו מונע הטומאה רק מציל על הכלים:

ולפ"ז א"ש הכא בשני זיזין דהיה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, טומאה תחת התחתון העליון טמא דאין אהלים מונעין את הטומאה שלא תטמא ממש כמו בחצץ כיון דאינו חוצץ ע"פ כולו שנשאר פחות מטפח באורך הזיז. אמנם אם טומאה ביניהן תחת העליון, תחת התחתון טהור דאהל מציל על הכלים שלא תטמא, וכן אם טומאה תחת המותר שהיא תחת העליון לחוד דתחת התחתון טהור, אך דאכתי אינו מובן מ"ט דר"א, ואפשר דגזור אטו טומאה תחת התחתון דלאו כ"ע ידעי לחלק בין אם טומאה תחת העליון לטומאה תחת התחתון:

ולפ"ז הא דס"ל לי"א דאף אם יש אויר טפח בין התחתונות מ"מ אם הקורות העליונות רחבים יותר מטפח לא אמרינן חבוט רמי, צ"ל דוקא דאינה מאהלת ע"פ כל הקורה התחתונה רק על מקצתה אבל אם מאהלת גם על הקורה התחתונה נמצא דהו"ל ממש כמו בשני זיזין זו על זו והעליון מעדיף טפח דמביא הטומאה מזו לזו דהו"ל כמו אהל בתוך אהל ובית ועליה שיש שם ארובה טפח [ואפשר כמש"ל דהכא צריך כמלא אגרוף דוקא] אך אפשר דאה"נ דתחת הקורה התחתונה שהטומאה שם ותחת קורה עליונה שמאהלת על התחתונה ומעדיף עליה טמא ומטעם דהו"ל כמו שני זיזין אבל מ"מ אין הטומאה מתפשטת מקורה לקורה בתחתונות ובעליונות ע"פ כל הבית אם לא מטעם חבוט רמי, ועדיין הנני נבוך בענין זה, וה' יאיר עיני:

עוד יש לעיין בפי"א מ"ב אכסדרה שנסדקה טומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים, נתן את רגלו או קנה מלמעלן עירב את הטומאה, נתן את הקנה בארץ אינו מביא את הטומאה, עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח ע"כ, וכן איתא במשנה שאח"ז דסגוס עבה וכופת עבה אם גבוהים מן הארץ פו"ט מביאים את הטומאה וכן קפולים זע"ז ואדם מביאים את הטומאה עי"ש, וכתב שם התוס' יו"ט דקנה מביא הטומאה אם גבוה מן הארץ טפח דאמרינן גוד אסיק הקנה בסדק ועירב הטומאה והכל טמא, והשתא דאין גבוה טפח הו"ל טומאה רצוצה עי"ש בשם מהר"ם ז"ל:

והנה הכא משמע להדיא שאף שהקנה רחבה יותר מהסדק אמרינן גוד אסיק ומחבר האכסדרה הנחלקה להיות אחד ומביא הטומאה, דהא קתני ג"כ אדם ופשוט דהוא רחב יותר מהסדק דסתם סדק משמע אף כל שהוא וקשה דא"כ ע"כ הא דנתן את רגלו מלמעלה עירב את הטומאה לאו דוקא שנתנם על הסדק ממש אלא ה"ה למעלה כנגד הסדק, דמ"ש אם הקנה למטה נגד הסדק דאמרינן גוד אסיק, ה"ה אם הקנה למעלה דאמרינן גוד אחית, וא"כ מוכח דאף שהוא רחב מהסדק אמרינן גוד אחית ואסיק, וא"כ קשה מ"ש בקורות הבית והעליה דבעינן דוקא שלא יהיה הקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות, והנה קשה ג"כ דהרי לכאורה משמע הכא דהקנה מביא הטומאה אף שאין ברחבה טפח והתם בחבוט רמי גבי קורות בעינן רוחב טפח דוקא. וראיתי במשנה אחרונה שם שכתב באמת דצריך שיהיה ברוחב הקנה טפח כמו גבי קורות הבית והעליה, ושכן כתב שם הרא"ש ז"ל עי"ש, ובאמת הרא"ש לא כתב רק שמשך הקנה טפח, וכוונתו באורך דאי אינו ארוך טפח א"כ אף שרואין שהוא מחובר לגג האכסדרה אינו מביא הטומאה, כיון שאין בארכו טפח, אבל ברוחב הקנה לא איירי כלל ומשמע דכל שהקנה ממלא חלל הסדק מביא הטומאה, ומדלא כתב הרא"ש ז"ל ג"כ דרוחב הקנה צריך להיות טפח, שוב ראיתי בחדושי הרש"ש ז"ל שם שעמד על מה שכתב המהר"ם ז"ל הטעם משום גוד אסיק, דא"כ אמאי בקורות הבית והעליה אמאי אם אין ביניהן פו"ט, דנמצא שאין בעליונות פו"ט דנהי דלא אמרינן חבוט רמי אכתי נימא גוד אסיק התחתונות, אלא ע"כ דגוד אסיק לא אמרינן, והכא ה"ט דאמרינן גוד אחית תקרת אכסדרה להקנה וכמו שפירש האליה רבה עי"ש. ולפע"ד נראה דהנה בהא דפריך שם בסוכה משתי קורות היו אחת למעלה ואחת למטה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא מלמעלה ובלבד:

שלא תהא עליונה למעלה מעשרים ותחתונה למטה מעשרה, הרי דאמרינן חבוט רמי אע"ג דלית ביה טפח, ומשני תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה, אי נמי ובלבד שלא תהא התחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה ועליונה סמוכה לה בפחות משלשה עי"ש, וכתב הריטב"א ז"ל בעירובין (די"ד) דמוכח מהא דהעליונה לא יהיה למעלה מעשרים והתחתונה לא יהיה למטה מעשרה, דלא אמרינן חבוט רמי או גוד אחית אלא בשכל אחת מהן ראויה שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה, משא"כ בזו דאם עליונה למעלה מעשרים אע"ג דאפשר לומר חבוט רמי להקורה התחתונה ויהיה למטה מעשרים. מ"מ כיון דאי אפשר לומר על התחתונה גוד אסיק למעלה שוב לא אמרינן ג"כ על העליונה חבוט וכן בתחתונה עש"ה. ולפ"ז א"ש דבעינן דוקא בקורות עליונה טפח, וכן בתחתונות וכל שאין באחד מהן פותח טפח לא אמרינן בשניהם חבוט רמי, וה"ה הכא גבי קנה שכתב המהר"ם ז"ל דאמרינן גוד אסיק צ"ל דאית ביה טפח וכמ"ש המשנה אחרונה הנ"ל. ומה שכתב הגר"א ז"ל דאמרינן גוד אחית מפי התקרה לא פליג על המהר"ם ז"ל דבאמת תרווייהו בעינן שיהיה ראוי לומר גוד אחית דהוא כמו חבוט רמי וכמ"ש רש"י ז"ל בסוכה שם, אלא דלענין מחיצה דהוי חודה שייך לומר גוד אחית ולענין המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שייך לומר חבוט, והרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות במשנה דקורות הבית והעליה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות כ' וז"ל שתהיה אחת נכח השנית והעליונות כבין התחתונות הוא שתהיה כל קורה מהעליונות נגד החלל אשר בין כל שתי קורות התחתונות וכבר קדם לך בשבת וסוכה ועירובין שמן השרשים שנאמר גוד אחית מחיצה, וגוד אסיק מחיצה, ושזה הלכה למשה מסיני, וענין זה שנחשוב המחיצות יורדות מלמעלה למטה, ועולות מלמטה למעלה, וכבר התבאר בתוספתא שזה כולו בשני תנאין, שיהיה ברוחב כל קורה פו"ט, וביניהן אויר ג"כ פו"ט, ואז נחשוב הקורה העליונה שהוא כאלו ירדה למה שבין הקורה התחתונה, וישים הכל גג אחד, וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה, וישים הכל גג אחד כו' עכ"ל, משמע בהדיא כמ"ש הריטב"א ז"ל דבעינן שיהיה ראוי לומר שהקורות העליונות יורדות למטה ושיהיה ג"כ ראוי לומר שהקורות התחתונות עולות למעלה.:

קשה לי לשיטת הי"א דאם הקורה העליונה רחבה מאויר שבין התחתונות לא אמרינן חבוט רמי. והנה פשוט דאם קצרה ואינה ממלאת האויר שבין התחתונות דבודאי אינו מביא הטומאה תחת הקורות, דהא הוי הפסק סדק ולא גרע מבית שנסדק דפי"א דאהלות דמפסיק ואין הטומאה מתפשטת להלאה כמ"ש הר"ש ז"ל (בפ"ח) דאע"ג דהסדק מקבל מעזיבה, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פט"ז דסדק כ"ש מפסיק, וא"כ דאף אם תאמר חבוט רמי אכתי יהיה נשאר סדק בודאי אינו מביא הטומאה וע"כ דהקורה העליונה צריך להיות מכוון שימלא האויר התחתון לא פחות ולא יותר [ומ"א דאויר שבין התחתונות טפח, והקורות העליונות טפח לאו דוקא, דטפח בטפח לא יתיב, וע"כ דאויר התחתון רחב כ"ש יותר] וקשה שהרי אי אפשר לצמצם שלא יהיה הקורה העליונה רחב כ"ש יותר, או שיהיה באופן שלא יהיה נשאר סדק כ"ש, אך אפשר דמשנה וברייתא דקורות הבית אתיא כמ"ד בידי אדם אפשר לצמצם, או י"ל דאע"ג דאי אפשר לצמצם הא מ"מ עכ"פ ספיקא הוי והכא בקורות הבית ועליה איירי ברה"י והו"ל ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא:

אך קשה דבהא שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות סוכה דאם הסכך העולה הוא רחב טפח אמרינן חבוט רמי וכאלו ירד למטה ונוגע בשפת זה היורד, והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד, וכתב הכ"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל כשיטת הי"א דאם הקורה העליונה רחבה יותר מטפח צריך ג"כ שיהיה באויר שבין התחתונות יותר מטפח, ומש"ה כתב דצריך שיהיה מכוון כנגד שפת היורד, וכתב הכ"מ עוד שאפשר דהרמב"ם ז"ל בא למעט ג"כ היכי דאם יש באויר שבין הסיכוך התחתונות יותר מרוחב קנה העליונה ג"כ לא אמרינן חבוט רמי דבעינן דוקא כשיבא הקנה העליון ליכנס בין התחתונות בצמצום יהיה עי"ש, וקשה שהרי הרמב"ם ז"ל פסק בהדיא בפ"ט מהלכות רוצח ה"ח ופכ"ד מהלכות טומאת מת, דאף בידי אדם אי אפשר לצמצם וכמו שכתב שם הכ"מ, וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהלכות סוכה שם (פ"ה הט"ז) ועי' מה שכתבתי לעיל [כלל ב' ס"ב וס"ד], וכמו שהוכיח התב"ש (סי' ט"ז סק"ב), והפרי מגדים סי' כ"ג בש"ד סקי"א האריך שם בזה, אי דעת הרמב"ם ז"ל דאף בידי אדם א"א לצמצם וכתב דלא מצא דבר ברור, וכתב דמ"מ דהרי בפ"ט מרוצח כתב בהדיא דאי אפשר לצמצם אף בידי אדם, וכן ראיתי בספר עמודי אש ס"ב או י האריך להוכיח דכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל עי"ש, וא"כ הרי אי אפשר לצמצם כלל שיהיה מכוון ממש כנגד שפת היורד לא פחות ולא יותר: ולפ"ז קשה ג"כ הא דרבא ס"ל בסכך דאפילו יש בין זה לזה שלשה טפחים נמי לא אמרן אלא שאין בגגו טפח אבל יש בגגו טפח כשרה דאמרינן חבוט רמי, והוכיח לה מהא דקורות הבית והעליה דאמרינן חבוט רמי, והרי י"ל דשאני בקורות הבית דאע"ג דאי אפשר לצמצם מ"מ טמא מטעם דהו"ל ספק טומאה ברה"י, משא"כ בסוכה אין להכשיר מספק כיון דא"א לצמצם ואיך הוכיח רבא הכשר סוכה מטומאה. אך די"ל לפמ"ש התוס' בבכורות (די"ז) ויבמות (דכ"ח) ועוד מקומות דרבא ס"ל אפשר לצמצם אף ביד"ש מהא דבכורות (ד"ס) וחולין (ד"ע) וכ"כ בסוכה (דט"ו) מהא דפריך שם והא אפשר לצמצם ומשני ר' אמי במעדיף ורבא משני דאי היו נתונים שתי נותנם ערב עי"ש, וא"כ רבא לשיטתיה שפיר הוכיח דה"ה לסוכה. ולפ"ז יש לתרץ דהרי משמע שם דרק רבא הוא דמחדש דאם יש בגג הסכך טפח אמרינן חבוט רמי, אבל אביי הרי קאמר סתם דאם רחוק שלשה פסולה משמע אף דיש בו טפח לא אמרינן חבוט רמי, וכן נ"ב שם דצ"ל רבא אמר אפילו יש בין זה לזה שלשה כו', משמע דפליג אאביי, ובהגהות מיימוניות בפ"ה דסוכה שם כתב דקיי"ל כרבא דאי יש בו טפח אמרינן חבוט רמי ודלא כאביי דפסול בכל ענין, הרי בהדיא דאביי חולק וכן משמע בהרב המגיד ז"ל שם שכתב דקיי"ל כרבא. שוב ראיתי בשער המלך שם שכתב להוכיח דאביי חולק על רבא עי"ש, וקשה שהרי שפיר קאמר רבא דע"כ מוכח ממשנה הנ"ל דבטפח אמרינן חבוט רמי, ולפ"ז א"ש, דרק רבא לשיטתיה דס"ל דאפשר לצמצם ומש"ה גם בסוכה כשר מטעם חבוט, אבל אביי י"ל דס"ל אי אפשר לצמצם בידי אדם ומש"ה דוקא גבי טומאה מספיקא טמא, אבל בסוכה אין להכשיר מטעם חבוט רמי דאי אפשר לצמצם שיהיה הסכך העולה מכוון נגד שפתי היורד לא פחות ולא יותר.:

אך ע"כ דאי"ל כן דא"כ תקשה אמאי פסק הרמב"ם ז"ל כרבא כיון דהוא פסק דאף בידי אדם אי אפשר לצמצם וכמש"ל, וע"כ דאף שיהיה האויר רחב יותר מהסכך העליון לית לן בה וכמ"ש הלחם משנה שם דאף אם הוא רחוק שלשה טפחים אם ישפיל הקנה העולה ג"כ כשר דאמרינן לבוד עי"ש ובפרי מגדים סי' תרל"א (סק"ד במ"ז) כתב ג"כ דאם יש יותר אויר כשר עי"ש: והנה בתוס' סוכה (דכ"ב ע"ב) בד"ה אבל כתבו וז"ל השתא אסיקנא דבטפח אמרינן חבוט רמי אפילו בשלשה, ותימה דבפ"ק דעירובין (ד"ט ע"א) אמרינן גבי:

היתה קורתו משוכה או תלויה כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה ואין בעקמימותן שלשה וקמ"ל דאמרינן לבוד יחבוט, ולמ"ל שאין בגובהן שלשה כיון דקורה רחבה טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמרינן חבוט רמי, וי"ל דלא דמי דבלא"ה תקשי לן התם בלאו טעמא דחבוט רמי ליתכשר האי מבוי כיון דאין הקורה למעלה מעשרים אלא ה"ט כדאמרינן התם דבעינן קורה ע"ג מבוי, ואפילו הוי קורה משום מחיצה בעינן היכר קצת, ולא חשוב היכר כלל אא"כ היה בתוך שלשה כי ההיא דהתם דהניח מבחוץ ואפילו סמוך לכותל ע"כ. ולפ"ז כיון דבקורה לא אמרינן חבוט ולבוד ביותר משלשה משום דבעי היכר, גבי סוכה שפיר י"ל חבוט ולבוד בהדדי, ומש"ה אף אם האויר שתחתיה רחב יותר מקנה העולה כל שאינו רחב יותר משלשה אמרינן חבוט ולבוד וכמו שכתב הלחם משנה: אמנם הריטב"א ז"ל בעירובין (דף ח' ע"ב) תירץ קו' התוס' וז"ל, ולי נראה דשאני הכא שאין הקורה שלימה אלא ע"י לבוד, ובמקום דאמרינן חבוט ליכא קורה רחבה טפח, ויתידות דעלמא הוא דאיכא, אלא שע"י לבוד אתה נותן שם את הקורה עכ"ל. [ושם ברש"י ז"ל (ד"ח סוף ע"ב) כתב גבי חודו החיצון יורד וסותם דכיון דאין כאן מחיצה ממש לא שייך לומר לבוד עי"ש]. ולפ"ז י"ל דבסכך אין אומרים חבוט ולבוד כיון דהוא למעלה משלשה כיון דרק ע"י חבוט הו"ל הסכך כלמטה שוב אין אומרים לבוד [ועי' בסוכה (די"ח ע"א) ובתוס' שם ד"ה אין]. ולפ"ז הכ"מ והלח"מ פליגי בפלוגתת התוס' והריטב"א ז"ל דהלח"מ ס"ל כשיטת התוס' דאמרינן בכ"מ חבוט ולבוד ביחד, והכ"מ ס"ל כשיטת הריטב"א ז"ל דלא אמרינן בגבוה שלשה חבוט ולבוד, והר"ן ז"ל כתב בסוכה (די"ח) דלא אמרינן לבוד ודופן עקומה ביחד, ובמג"א ריש סי' תרל"ב כתב בשם הר"ן דלא אמרינן דופן עקומה אלא כשהדפנות מגיעות לסכך, והטור שם כתב דאף דאין מגיעות לסכך אמרינן גוד אסיק וגם דופן עקומה, וכתב רבינו רע"א ז"ל בהגהות שם ובתשובה סי' י"ב דהר"ן לשיטתיה. אמנם לפמ"ש בש"ע סי' תר"ל ס"ט ע"כ דקיי"ל דאמרינן לבוד וגוד אסיק, וכתב דלשיטת הר"ן א"ש הסוגיא דעירובין הנ"ל דדוקא בפחות מג' כו' עש"ה. ונראה לפע"ד די"ל דפליגי בזה אמוראי דהנה במשנה דעירובין (דפ"ו) בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה כו' אר"י לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם ובגמרא שם קאמר רבה ר"י ור' חנניא בן עקביא אמרו דבר אחד, ר"י הא דאמרן, ר' חנניא בן עקביא דתניא רחב"ע אומר גזוזטרא שיש בה דע"ד אמות חוקק בה דע"ד וממלא א"ל אביי ודילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר"י התם אלא דאמר גוד אחית מחיצתא אבל כוף וגוד לא כו' ע"כ, והוא דאביי ס"ל כסברת הריטב"א ז"ל דבעלמא לא אמרינן חבוט ולבוד וה"ה הכא גוד אחית [דהוא חבוט כמ"ש רש"י ז"ל בסוכה שם רק שזה בחוד וזה ברוחב] וכוף דהוי כמו לבוד עי"ש בסוגיא, אבל רבה דקאמר דר"י ורחב"ע אמרו דבר אחד וחולק על אביי ס"ל דבכ"מ דאמרינן גוד אחית ה"ה דאמרינן אף היכי דצריכינן לכוף וה"ה לחבוט ורמי עם לבוד כיון דכל אחד בפ"ע אמרינן ה"ה שניהם יחד:

ולפ"ז י"ל דאביי ורבא ג"כ בזה פליגי, דאביי לשיטתיה דלא אמרינן חבוט ולבוד וא"כ גם בסוכה בעינן שהקנה העולה לא יהיה לא פחות ולא יותר מהאויר שתחתיה וכיון דאי אפשר לצמצם פסול ורק בטומאה מטעם ס"ט ברה"י, ורבא ס"ל אפשר לצמצם ואפילו אי אפשר לצמצם וכמו שנסתפקו התוס' בכמה דוכתי, [אך במלא הרועים כתב דהראיה מחולין (ד"ע) לא דחו התוס' עי"ש] מ"מ בסוכה לית לן בה אם האויר רחב מקנה העולה משום דאמרינן חבוט רמי ולבוד, והרמב"ם ז"ל פסק כרבא והא דכתב שיהיה מכוון נגד שפת היורד היינו רק שלא יהיה רחב יותר וכשיטת הי"א אבל אם יש אויר לית לן בה:

ולשיטת הי"א י"ל ג"כ הא דבקורות הבית והעליה ד אמרינן חבוט רמי וקשה הא אי אפשר לצמצם כנ"ל, י"ל דס"ל כמו שכתב המהר"ם ז"ל בפי"א דבית שנסדק היינו דוקא שאינו יכול לקבל מעזיבה בינונית אבל סדק כ"ש שיכול לקבל מעזיבה בינונית אינו מפסיק א"כ לא שייך לומר אי אפשר לצמצם, אך בדעת הרמב"ם ז"ל א"א לומר כן דהוא ס"ל בפט"ז דאף סדק כ"ש מפסיק ולא בעי אף כחוט המשקולת רק בטומאה בפנים וכלים בחוץ וכמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ח והרמב"ם ז"ל הרי ס"ל כשיטת הי"א וכמ"ש הכ"מ:

או י"ל דהא דאביי ס"ל דאף בטפח לא אמרינן חבוט ר מי, וקשה שהרי שפיר הוכיח רבא מקורות הבית דע"כ בטפח אמרינן חבוט. דהנה בגמרא שם פריך ליה רב אשי לרב כהנא וכל היכי דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי, והא תניא קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה כו', היה אחת למעלה ואחת למטה ר"י ב"ר יהודה אומר רואין העליונה כאלו היא למטה והתחתונה כאלו היא למעלה, ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים ותחתונה למטה מעשרה, הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי אע"ג דלית ביה טפח, וכתב שם הריטב"א ז"ל דודאי רב אשי לא בא לחלוק בדין אהל טומאה שהרי משנה מפורשת היא כדרבא, אלא הכי פריך דלא ילפינן מאהל טומאה לסוכה ולמילי אחריני, דהא גבי קורות מבוי אשכחן דאמרינן חבוט רמי אע"ג דלית בה טפח אלמא לא גמרי מטומאה למילי אחריני עכ"ל, וכ"כ שם בר"ח הנדפס וז"ל ומקשי רב אשי לרב כהנא איני דבמילי אחרנייתא זולתי הטומאה כל היכי דליכא טפח לא אמרינן חבוט רמי והא תניא בעירובין כו' עכ"ל, וכ"כ הפנ"י שם. [ועי' בתוס' סוכה (דט"ז ע"א) ד"ה אבל, ובעירובין (דק"ב) בהני דיכרי דהו"ל לרב הונא כו' ובתוס' שבת (דקכ"ה ע"ב) ד"ה הכל מודים ובמג"א רסי' שט"ו. ובסוכה (די"ט ע"ב) דמוכח דבכ"מ טפח הוי אהל וצ"ע] ולפ"ז כמו דס"ל לרב אשי דאע"ג דבטומאה בטפח אמרינן חבוט מ"מ בשאר מילי לא בעי טפח דשאני הלכות טומאה דהכי גמירי לה, ס"ל לאביי בהיפך דבמילי אחריני בעי יותר מטפח ואין למדין מטומאה:

וי"ל עוד דהנה בסוכה (ד"י ע"א) קאמר כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה, אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח, דתנן טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה אבל פחות מרום טפח לא מביא ולא חוצץ, ורב חסדא ורבה ב"ר הונא אמרי ארבעה שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה, ושמואל אמר עשרה מ"ט דשמואל כהכשרה כך פסולה מה הכשרה בעשרה אף פסולה בעשרה ע"כ. וכתב שם הריטב"א ז"ל דהא דלא ילפי מטומאה וכרב הונא משום דאהל טומאה אפילו אהל עראי לא חשוב אלא גזה"כ הוא ובסוכה אהל דחשוב קצת בעינן עי"ש. ולפ"ז הכא הרי אביי ורבא פליגי אליבא דשמואל, דס"ל דתרתי תני מאי סוכה מדובללת מבולבלת קנה עולה וקנה יורד, וא"כ לשמואל לשיטתיה לא יליף מאהל טומאה, ובסוכה אף בטפח לא אמרינן חבוט, דלאו אהל חשוב הוא למימר ביה חבוט רמי, דהרי לרבא מש"ה בעינן טפח כדי שנאמר חבוט משום דבעינן שיהיה אהל חשוב וכמ"ש שם רש"י ז"ל. אמנם לפ"ז קשה דאכתי אם היה הקנה העליונה רחב ד"ט או יותר הו"ל למימר חבוט דהוא שיעור חשוב, ואביי דקאמר סתם, דאם גבוה שלשה טפחים פסולה משמע דלעולם פסול אף בשיעור גדול:

לזה נראה לפע"ד דבהא פליגי. דהנה בסוכה (די"ח ע"א) בלבוד באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע, וכתב הר"ן ז"ל דבדפנות פשיטא דאמרינן לבוד ורק למעלה באמצע הסכך פליגי אי אמרינן לבוד, וטעמא דמ"ד אין לבוד בסכך, מדאמרינן (שם ד"ה) שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני ואסקינן מחיצין לגוד וללבוד ולדופן עקומה, ומש"ה ס"ל דדוקא בדפנות הוא דאמרינן לבוד אבל בסיכוך לא, ואידך ס"ל דל"ש ע"כ. ולפ"ז י"ל דאביי ורבא פליגי ג"כ בזה, דהא חבוט רמי הוא גוד וכמ"ש רש"י ז"ל דכ"ב הנ"ל, וס"ל לאביי דאמרינן גוד וחבוט רק בדפנות אבל לא בסיכוך משום רק דבמחיצין אמרו גוד ולבוד, ורבא ס"ל דלא שנא, ומש"ה כיון דקיי"ל כרבינא לקולא כמ"ש שם הרי"ף והפוסקים ז"ל דאמרינן לבוד באמצע ה"ה דקיי"ל דאמרינן חבוט רמי בסכך:

והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות בריש שבת גבי הא דאמר אביי זרק כוורת כו' כתב דלא אמרינן גוד ולבוד רק במחיצות ולא בכלים, ורש"י ותוס' חולקים ע"ז הובאו דבריהם במג"א תק"ב סק"ט סק"ב ע"ש. והנה הפנ"י כתב בשבת שם דפליגי בזה אביי ורבא ורב אשי ע"ש. ומצאתי כן ברשב"א ז"ל עירובין (ד"י ע"ב) בהא שכתב שם דלא אמרינן לבוד אלא בקרקע ודבר קבוע ממש, כתב ואי תקשה לך כוורת פ"ק דשבת, נ"ל דהיינו מה דמתרץ ליה רב אשי מחיצות לגביהן עשויות כלומר מחיצות כלי לא אמרינן בהו לבוד דלתשמישן בלחוד הוא דעבדינן עכ"ל, ולפ"ז הרי אביי ס"ל דאף בכלים אמרינן לבוד כ"ש בסכך, ואפשר דחבוט שאני מלבוד וצ"ע עוד בזה:

והנה לכאורה היה נראה דמה שכתב הר"ן ז"ל דמ"ד אין לבוד באמצע ס"ל דדוקא בדפנות אמרינן לבוד אבל בסכך לא, היינו דסכך הוי רק דבר עראי, וכמ"ש הר"ן ז"ל שם אח"כ דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם רק בבנין קבוע אבל לא בסכך דסוכה דעראי בעלמא היא ע"ש. אמנם ז"א שהרי מ"ד דאין לבוד באמצע יליף מהא דארובה שבבית ובה פו"ט כו' דלא אמרינן לבוד והרי שם הו"ל בנין קבוע, וע"כ דכוונת הר"ן ז"ל דדוקא במחיצה ס"ל לבוד אבל סכך דהוא אהל ולא מחיצה לא ס"ל לבוד, ורק מן הצד אמרינן לבוד דהוא סמוך לדופן ודוק. ולפ"ז כיון דחבוט אמרינן בקורות הבית והעליה ה"ה בודאי בסכך, וא"כ א"ל כנ"ל בטעמא דאביי, ואפשר דס"ל לאביי דחבוט הוא כמו פי תקרה דלא אמרינן רק בבנין קבוע ולא בסכך שהוא בנין עראי וצ"ע עוד:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה