פתח האוהל· רבי משולם קויפמן
כלל ה - סימן ג
טומאה רצוצה במת עכו"ם:
בישועות יעקב או"ח (סי' שמ"ג) כתב להסתפק במת עכו"ם שאינו מטמא באהל אם מטמא בטומאה רצוצה דבוקעת ועולה, אם היא מתורת אהל או מתורת מגע וגם בעכו"ם טמא, ובזה כתב להרב החת"ס ז"ל במה שכתב [בחיו"ד סי' ש"מ] בהא דאיתא בסנהדרין (די"ב ע"א) א"ר יהודה מעשה בחזקיהו מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה כו' וכתבו התוס' בשם ירושלמי שם דגלגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח, ותמוה שעד חזקיהו מלך יהודה היו מקריבים בטומאה, ופירש החת"ס שהיה מערה בקברי ארונה ורק שהיו נזהרים לעשות בנין בכל הפרצות שבמחילות שתחת הקרקע שהיה סמוך למקום המזבח שקנה דוד ממנו, ורק בימי אחז נתגלו ונעשו פרצות בחומות התחתונות ועי"ז משכה הטומאה מקבר ארונה היבוסי, וגלגלתו של ארונה אינו עצם גלגלת אלא גלגל הטומאה שנמשכה ונתגלגלה מקברות ארונה עד תחת המזבח, וס"ל להירושלמי קברי עכו"ם מטמאים באהל, דהרי ע"כ בלא"ה צ"ל דס"ל כן להירושלמי דהרי הא דמצאו הגלגלת ע"כ דלא היה בולט ובצבץ מתחת המזבח והכהנים דרכו עליה, ורק שהיתה טמונה בקרקע וטומאה בוקעת ועולה הרי דלהירושלמי קברי עכו"ם מטמאים באהל, ולמ"ד אין מטמאין באהל ס"ל דלא כירושלמי ורק כמ"ש בש"ס סנהדרין שם עי"ש, והרב היש"י ז"ל כתב לו דע"כ משום טומאת מגע היה הטומאה ואח"כ כתב להסתפק בטומאה רצוצה בעכו"ם, וכוונתו ז"ל לומר דאף שהיתה הגלגלת בעומק הקרקע כיון דטומאה רצוצה הו"ל מגע וטמא בעכו"ם עש"ה:
והנה בגוף הקו' על הירושלמי הא קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל, קדמם בזה המשנה למלך בהלכות בית הבחירה (פ"א הי"ג) [הובא בציון ירושלים על הירושלמי הנ"ל] וכמ"ש בס"א וכתב ג"כ דס"ל לירושלמי דמטמאים באהל, ורש"י ז"ל שכתב דהיתה טומאת ע"ז ונייד מדברי הירושלמי, היינו כדי שיהא אתיא אף למ"ד שאינן מטמאין באהל עי"ש, ובאמת בירושלמי משמע דקאי לכל הני התנאים דס"ל שם מפני הטומאה עיברה, והרי הכי ס"ל לר"ש שם דקאמר אע"פ שעיברו ניסן אין מעובר אלא אדר, והרי לר"ש לשטתיה עכו"ם אינם מטמאין באהל, וצ"ל דקאי רק אר' יוסי דקאמר מעברין ובש"ס דילן איתא ר' יהודה ועיין מ"ש בס"א:
והנה בחולין (דקכ"ה) דפריך על הא דקאמר דמגע היינו אהל מהא דתנן הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי טהור ופריך ואלא קשיא רישא [דקתני דאהל מצטרף עם מגע] ומשני ר' זירא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן ואין ביניהן פותח טפח דכולה נגיעה היא, וכ"כ הרמב"ם ז"ל (ריש פי"ב) שכל פחות מרום טפח כנגיעה היא חשובה, ושפיר י"ל דעכו"ם מטמא בטומאה רצוצה. ואע"ג דזה פשוט דשאר דברים המטמאים במת רק במגע כגון עצם כשעורה וכדומה אין מטמאין בטומאה רצוצה ולא אמרינן דחשוב כמגע מ"מ י"ל דשאני מת עכו"ם דלא אימעט רק מאהל המשכה ומאהל נגיעה וכמ"ש בסה"ק אבל בטומאה רצוצה יש לומר דמטמא:
ולפ"ז יש לתרץ בזבחים [דקי"ג ע"א] גבי פרה ששחטה חוץ מגתה קאמר מאי חוץ מגתה אר"ל חוץ ממקום הבדוק לה [לשחטה שם שאין תחתיה קבר התהום רש"י]:
א"ל ר' יוחנן והלא כל ארץ ישראל בדוקה היא, וקאמר שם דפליגי בזה דר"ל סבר ירד מבול לא"י [ונשקעו בה עצמות המתים, רש"י] ור"י סבר לא ירד מבול לא"י, איתיביה ר"י לר"ל פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלים עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בושה וכלמה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו איה מתי מבול [שנמצאין בשאר מקומות וכאן אינן נמצאין, רש"י] איה הרוגי נבוכדנצר עי"ש, והקשו הרי קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל ואפילו לרבנן קבר שלפני הדיבור מטמא רק במגע כמ"ש התוס' בנזיר (נ"ג) דקודם מ"ת אינן מטמאין רק במגע כמ"ש ר"ל בעצמו שם עיין בזה בהגהות הר"י עמדן ז"ל ובמצפה איתן ובקרן אורה שם ובציון ירושלים בסנהדרין שם]. ולפ"ז א"ש דיש לחוש לקבר התהום שאין טפח על הטומאה דהו"ל טומאה רצוצה וכמ"ש הרלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) דסתם קבר התהום הוא טומאה רצוצה ומטמא מטעם מגע, והא דנזיר דהקבר מטמא רק במגע ולא באהל היינו שיש טפח בין המת לכיסוי הקבר אמנם לפע"ד ראיה דאין עכו"ם מטמא בטומאה רצוצה מהא שכתב הר"ת ז"ל דאין הלכה כר"ש מהא דמדורות כותים טמאים, ורש"י ז"ל בפסחים כתב דאין ראיה דהכא גם ר"ש מודה דיש לחוש למגע ומשא, וכתב הרמב"ן ז"ל ביבמות משום דאין קוברין הנפלים בעומק ויכול ליגע בעצם ומאי קשיא להו הרי י"ל משום טומאה רצוצה, ע"כ דלר"ש גם מטומאה רצוצה אינו מטמא:
וכן נראה לפע"ד ראיה ברורה דעכו"ם אינו מטמא בטומאה רצוצה. דהנה הר"ת ז"ל כתב דלית הלכתא כרשב"י ואליהו דעמד על קברי עכו"ם וא"ל לר' אבהו לא מתני מר טהרות דתניא רשב"י אומר כו' דחויא מדחי ליה ועיקר שהיה סומך על רוב ארונות שיש בהן פותח טפח (ברכות די"ט) אלא שגזרו חכמים משום מעוט שאין בהם והוא ז"ל לא היה רוצה לנהוג קלות ראש בגזרתם ולהתירם בפניהם, והרמב"ן ז"ל ביבמות השיג ע"ז וכתב דודאי כרשב"י קיי"ל דמעשה אליהו רב וח"ו לא היה דוחה אותו וקברות של עכו"ם אינן בארונות ולא בפותח טפח, שלא נהגו בארון ולא בפותח טפח אלא ישראל ומשום טהרות עש"ה. הרי מפורש כתב הרמב"ן ז"ל דאליהו ז"ל שעמד בבה"ק של עכו"ם לא היה פותח טפח ולא ארון ורק דקיי"ל כרשב"י דאינו מטמא באהל הרי דגם בטומאה רצוצה אינו מטמא, דאל"כ אכתי איך היה מותר לו לאליהו ז"ל לעמוד על הבה"ק הלא טומאה רצוצה בוקעת ועולה. ואף דהרמב"ן ז"ל ס"ל בתורת האדם בשער ענין הכהנים כשיטת התוס' דקבר סתום הטומאה בוקעת ועולה אף שיש בגגו טפח, עכ"ז בקבר ישראל דמרבי בקרא קמא לקבר סתום כדאיתא בנזיר אבל בקבר עכו"ם דמרבי רק לנגיעה שפיר קבר סתום טהור אם יש בין המת להכיסוי טפח, ולפ"ז אפשר לדחות דאף דאינו פתוח מן הצד טפח מ"מ למעלה על המת יש טפח. אמנם ז"א דהרי בקברי עכו"ם שאין עושין ארונות ואין עושין פו"ט מן הצד פשיטא שגם למעלה אין טפח דרק בקברי ישראל עושין כן כדי שלא יטמאו העוברים וכמ"ש הרמב"ן ז"ל, ומוכח בודאי דאף דטומאה רצוצה אין מטמאים, וכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב [בפ"ט ה"ד] שאין לעכו"ם שכונת הקברות הואיל ואינן מטמאים באהל הרי הנוגע בקברן טהור עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה ע"כ. משמע דמש"ה אין להם שכונת קברות משום דאין שום טומאה בקבריהם, והרי אכתי שייך בהם טומאה רצוצה אם אין שם חלל טפח וע"כ דגם בטומאה רצוצה אין מטמאין:
וכן יש להביא ראיה משיטת רש"י ז"ל בנזיר (נ"ד) דהא דמרבה או בקבר לרבות קבר סתום היינו דוקא שאין טפח בין המת לכיסוי ומש"ה קאמר שם דאמר מר טומאה בוקעת ועולה ודלא כשיטת התוס' שם וזה קרא איירי בטומאת אהל כדאמר שם בגמרא הרי דטומאה רצוצה מטמא מתורת אהל, ועוד שהרי מקרא השני מרבה מאו בקבר קבר שלפני הדיביר בנגיעה ולא באהל ובודאי איירי באופן זה דאיירי בקבר ישראל הרי מוכח דטור"צ טהור בעכו"ם:
וכן נראה לפע"ד ראיה מתוס' ב"ב (דנ"ח ע"א) דהא דר' בנאה הוה קא מציין מערתא כתבו התוס' משום דקבר סתום טומאה בוקעת ועולה כדאמר בכמה דוכתי והב"ח ז"ל שם גריס משום דקא סבר טומאה רצוצה בוקעת ועולה, וכוונתו דע"כ לא שייך הכא קבר סתום דהרי מערה נכנסין בתוכה וכל שפתוח מן הצד טפח לא הוה קבר סתום, וגם הקבר אשר בתוך המערה כיון דהיה יכול לציין ארכה ורחבה בודאי היה פתוח מן הצד, ומש"ה כתב דצ"ל דקא סבר טומאה רצוצה בוקעת ועולה שיש לחוש שאין חלל טפח בין המת להעפר שעליו וז"פ, והקשו התוס' הא אין קברי עכו"ם מטמאין באהל לר"ש, ואפילו לרבנן דפליגי אר"ש מ"מ בקבר שלפני הדיבור לא מרבה לה אלא לענין נגיעה עש"ה. הרי דאחר שכתבו דהוה מציין מערתא משום דטומאה רצוצה בוקעת ועולה הקשו הרי לר"ש אין מטמא באהל, הרי בהדיא דלר"ש אף בטומאה רצוצה אינו מטמא:
ולפ"ז נשאר קו' המפרשים ז"ל הנ"ל מהא דזבחים (דף קי"ג) דאמאי חשיב ליה לא"י אינה בדוקה משום מתי מבול, ולפמ"ש התוס' בנדה (ד"ע ע"ב) דקודם מתן תורה היו גם העכו"ם מטמאין באהל וכן כתב הרמב"ן ז"ל בבבא בתרא (דף נ"ח) בשם יש אומרים א"ש, אך התוס' והרמב"ן ז"ל השיגו ע"ז ע"ש וצ"ע:
והנה גולל ודופק במת עכו"ם, נראה דלפי שיטת הרמב"ם ז"ל דקבר עכו"ם טהור ממגע עד שיגע בטומאה עצמה, בודאי דגולל ודופק ג"כ טהורים, ולפי שיטת התוס' דקבר עכו"ם מטמא במגע יש להסתפק אי גם גולל ודופק מטמא במגע, והרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"ב כתב דהוא בכלל קבר, ועי' בגור אריה פרשת חקת, וכלי מתכת הנוגעים בעכו"ם אם מטמאים באהל עי' במנחת חינוך: