אור ברסלב
פתח האוהל כלל ג - סימן ה

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ג - סימן ה

כלל ג - סימן ד

רום טפח אי מודדין מהארץ או מהטומאה:

כתב הרמב"ם ז"ל ברפי"ב, טפח על טפח מרובע על רום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה, שאין קרוי אהל אלא טפח על טפח ברום טפח או יתר על זה, כיצד כזית מן המת מונח לאויר ובצדו כלים כגון מחטין וצינוריות וכיוצא בהן ואינן נוגעים בטומאה אם האהיל עליהן אהל שיש בו טפח על טפח והיה גבוה מעל הארץ טפח ה"ז מביא את הטומאה לכלים וטמאין כו' עכ"ל:

ובהשגות הראב"ד ז"ל טפח על טפח מרובע כו' א"א לא בירר את דבריו דחלל טפח פנוי בעינן להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה שאל"כ והטומאה ממעטת את החלל טפח טומאה רצוצה היא ואינה מביאה ואינה חוצצת עכ"ל. ובכ"מ כתב ע"ז וז"ל, וי"ל שרבינו העתיק לשון המשנה כמות שהיא וכבר נודע שזה הוא דרכו, ועוד שלקמן בפרק זה ביאר רבינו שכתב גבי ארונות של עץ אם יש בין כיסוי הארון והמת טפח חוצץ, וגם בפ"ז כתב כמה פעמים אם יש לו חלל טפח, ואם אין שם חלל טפח, ולשון חלול הוא המקום פנוי עכ"ל:

ובחזון נחום (פ"ג מ"ז) כתב ע"ז וז"ל, ולענ"ד שכוונת הראב"ד לומר שלא היה לו לשנות מלשון המשנה דתנן טפח על טפח על רום טפח מרובע, דמלת מרובע אכולהו קאי, ר"ל גם על הרום שיהיה מרובע, והכוונה שמודדין הגובה מן הארץ ממש כדי שלא ימעט הטומאה החלל דאל"כ לא היי החלל מרובע טפח. ואילו הרמב"ם ז"ל שינה מלשון המשנה וכתב טפח על טפח מרובע על רום טפח, הורה בזה דמלת מרובע לא קאי כ"א אאורך ורוחב, לא על הרום ר"ל על החלל, דלא בעי חלל מרובע דהטומאה אינו ממעט, ועוד שכתב בסמוך אם האהיל עליהן אהל שיש בו טפח על טפח והיה גבוה מן הארץ טפח כו', והיה לו לומר והיה גבוה מעל הכלים טפח. ולפ"ז יהיו דברי הרמב"ם ז"ל סותרין זא"ז, דכמה פעמים כתב אם יש לו חלל טפח ולשון חלל הוא המקום הפנוי וכמ"ש הכ"מ שם, ואולי יהיה כוונת הרמב"ם בזה שאם מחטין וצינוריות אלו ממלאים כל שטח הארץ אזי ודאי מודדין טפח הרום מן הכלים ולא משטח הארץ כיון שמעטו וכסו פני כל הארץ, אבל אם לא כסו פני כל הארץ אלא קצת משטח הארץ אינו עולה מקום פנוי מכלים על שטח הארץ, אזי מודדין הרום משטח הארץ ולא מעל גבי הכלים, וכיון שיש טפח משטח הארץ עד הרים סגי, אע"פ שאם באנו למדיד מעל גבי הכלים אין שם טפח, ובכן ניחא ב' לשונות הרמב"ם שאינן חולקין וסותרין זה את זה, אלא שצריך לדעת מנין לו ז"ל פשרה הלזו וצ"ע עכ"ל:

ולפעד"נ דטעמו של הרמב"ם ז"ל דחילק דאם הכלים מכסין שטח כל הארץ דאז מודדין מהכלים, ואם מכסין רק מקצת השטח אז מודדין מהארץ, דהנה בהון עשיר שם כתב וז"ל טפח על טפח מרובע כתב הרב לאפוקי דאין האורך משלים לשיעור הרוחב, וה"ה שאינו משלים לרום, אבל הרום עצמו משלים קצתו את קצתו כדתנן במ"ב דפ"ז כל שיפועי אהלים כאהלים לפי פירוש הרמב"ם. או אפשר דאפילו הרום אינו משלים קצתו לקצתו, ושאני התם דכבר יש רום טפח באורך וברוחב טפח ומש"ה אף שיפועו הפחות אינו חשוב רצוץ עכ"ל. ועי' בהשגת הראב"ד ז"ל בסופי"ב בהשגה אחרונה. אמנם הרמב"ם ז"ל דשינה מלשון המשנה וכתב טפח על טפח מרובע על רום טפח (ונראה שכן היה באמת גירסת הרמב"ם ז"ל במשנה וכ"כ בפירוש המשניות ע"ש]. וע"כ ס"ל דרום קצתו משלים קצתו, ומשום שיפועי אהלים כאהלים דמי, ומש"ה שפיר דאם כל שטח הארץ מכוסה בכלים ע"כ צריך טפח גבוה מהכלים דאנן חלל טפח בעינן כמ"ש בכמה מקומות. אמנם אם הכלים רק מכסים מקצת שטח הארץ שפיר מודדין רום טפח מהארץ אע"ג דמכלים אינו גבוה טפח שוב הו"ל שיפועי אהלים כאהלים דאף שאין גבוה מן הארץ טפח מביא הטומאה דטומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים, וה"ה מ"ש הראב"ד ז"ל דהטומאה ממעטת החלל ג"כ יש לחלק כנ"ל דאם הטומאה מכסת שטח כל הארץ צריך להיות גבוה טפח מעל הטומאה דהטומאה ממעטת החלל, אבל אם הטומאה אינה מכסת שטח כל הארץ מודדין הטפח מהארץ, ואע"ג דמטומאה אינה גבוה טפח שוב הו"ל שיפועי אהלים, דטומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאים וא"ש:

ולפ"ז הא דהביא הכ"מ שם מהא שכתב הרמב"ם ז"ל אם יש חלל טפח בין כיסוי הארון להמת דמוכח דהטומאה ממעטת החלל צ"ל דהמת ממלא כל הארון דאל"כ שוב חוצץ כיון דיש במקום אחד חלול טפח השאר הו"ל שיפוע אהלים ועי' חידושי הרש"ש פ"ג מ"ז:

ובזה א"ש דקשה לשיטת הראב"ד ז"ל מפי"ד מ"ה שני זיזין זה ע"ג זה ויש בהם פו"ט וביניהן פו"ט, טומאה תחתיהן תחתיהן טמא, טומאה ביניהם ביניהן טמא ע"ש. וקשה דמה בכך דיש בין זיז לזיז טפח מ"מ הא הטומאה ממעטת וא"כ טומאה ביניהן טומאה בוקעת ועולה דהו"ל רצוצה ואמאי רק ביניהן טמא ועל גביהן טהור, ולפ"ז א"ש דכיון דבכל משך הזיז איכא טפח שוב מקום הטומאה הו"ל שיפועי אהלים. ועי' בר"ש ז"ל רפ"ו שכתב בהא דאין בכוסות פו"ט דע"כ איירי בגבוה באמצע דאל"כ הו"ל טומאה רצוצה ולא כתב כן בגבוה הכוסות טפח, דע"כ גבוה באמצע ע"כ דאין הטומאה ממעטת:

ולפ"ז י"ל ג"כ דבמשנה דקורה שהיא נתונה מכותל לכותל טומאה תחתיה אם יש בה פו"ט מביאה את הטומאה תחת כולה, והקשה בהון עשיר דהרי מכאן מוכרח דאין הטומאה ממעטת מקומה בענין שצריך שיהיה לה טפח מלבד מה שהיא מחזקת, שהרי כאן נותן מדה מצומצמת לקורה הזאת כדי שתקרא הטומאה שתחתיה תחת אהל טפח ואם לא נאמר הכי לעולם אין הטומאה שתחת הקורה הזאת שרחבה טפח מצומצם באהל טפח, שהרי מקום הטומאה ממעט רוחב זה הטפח, דכי נאמר גוד אחית מחיצתא דקורה מכאן ומכאן לטומאה נמצא היות הטומאה במקום צר שאין ברחבו חלל טפח כי מה שחוץ לאהל הקורה אינו עולה בחשבון עכ"ל:

ולפ"ז א"ש, דשפיר י"ל דהטומאה ממעטת חלל האהל, אך הא דטומאה תחת הקורה דרחבה טפח מצומצם מביאה הטומאה אע"ג דבמקום שהטומאה שם הוי הקורה כאינה רחבה טפח דהטומאה ממעטת, דשוב י"ל דקצתו מקצת אהל הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דמביאה הטומאה תחת כולה, אע"ג דבמקום אחד אין ברחבה טפח, וכתבתי לעיל בס"ג דאע"ג דהטומאה תחת מקצת האהל שפחות מטפח ג"כ מביאה הטומאה תחת כולה:

אמנם לפ"ז אם הטומאה תהיה ממלאת את כל רוחב הקורה שוב לא תבוא הטומאה כיון דהטומאה:

ממעטת רוחב הקורה מכל וכל ולא נשאר מקצת אהל בכל צד, ובודאי שזה אינו. אך לפע"ד פשוט דהראב"ד ז"ל לא ס"ל דהטומאה ממעטת רק ברום טפח דצריך שיהיה אהל חלל טפח על הטומאה ולא חלל טפח על הארץ, אבל ברוחב מעולם לא עלה על דעת הראב"ד ז"ל שיהיה הטומאה ממעטת, דהגע עצמך דא"כ איך משכחת לה טפח על טפח מרובע מביא את הטומאה הרי הטומאה ממעטת מרוחב טפח, והחילוק הוא פשוט דאנן חלל טפח בעינן על הטומאה דאל"כ הטומאה ממעטת ואין כאן אהל חלל טפח והו"ל טומאה רצוצה אבל כל שיש אהל חלל טפח, והאהל הוא טפח על טפח מרובע, מה"ת יהיה הטומאה ממעטת את רוחב האהל, והרי זה עיקר טומאת אהל, דאהל טפח מאהיל על הטומאה, ולא זכיתי להבין בזה דבריו הקדושים ז"ל:

עוד כתב בהון עשיר ברפ"ז ראיה דהטומאה אינה ממעטת החלל דתנן התם הטומאה בכותל ומקומה טפח על טפח על רום טפח, כל העליות שע"ג אפילו הן עשר טמאות [משום דהוי קבר סתום] ומלשון זה משמע כל מקומה שבו נכללה הטומאה בשיעור זה, מדלא קתני הטומאה בכותל ובמקומה טפח על טפח דהוי משמע דחוץ מהטומאה יש חלל טפח ע"ש:

והנה לשיטת הראב"ד ז"ל לק"מ דהרי אדרבא הא הראב"ד ז"ל ס"ל בפ"ז ה"ד דלא הוי קבר סתום רק דאם מקום החלל טפח על טפח והטומאה ממעטת החלל ובוקעת ועולה ומטמא סביביו הא יש חלל טפח על הטומאה אינה בוקעת ועולה ולא הוי קבר סתום וא"כ אדרבה מכאן ראיה לשיטת הראב"ד ז"ל:

והר"ש ז"ל כתב שם ומקומה טפח על טפח מקומה היינו מקום הטומאה, וכתב ע"ז התוס' יו"ט שם ועיין מ"ש (מ"ז פ"ג) בשם הראב"ד ז"ל, ושם (במ"ז פ"ג) כתב בשם הראב"ד ז"ל דבעינן דוקא חלל טפח דאל"כ הטומאה ממעטת, ותפש עליו במי נפתוח כ"י [נדפס בתוספות אנשי שם משניות ווילנא] דמה ענין דברי הראב"ד ז"ל לכאן דהראב"ד ז"ל לא כתב רק לענין הבאת טומאה תחת אהל אבל בקבר סתום אדרבה לא הוי רק אם הטומאה ממעטת חלל הקבר מטפח ע"ש:

אך דראיות ההון עשיר קשה רק לרמב"ם ז"ל דמשמע שם (בפ"ז ה"ד) דגם בקבר סתום בעינן חלל טפח וכמ"ש הכ"מ וכן משמע בפירוש המשניות (שם רפ"ז) והרי מכאן משמע דמקומה הוי עם הטומאה. אמנם דיוק כזה איכא ג"כ להיפך בפט"ו מ"ד תנן כלים שבחצץ אם יש שם פו"ט טמאים ואם לאו טהורים, ובמשנה שלאחריה קתני כלים שבחצץ אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורים ואם לאו טמאים, וכן במשנה שלאחריה קתני טומאה בחוץ כלים שבפנים אם יש במקומן פו"ט טהורים ואם לאו טמאים. ועמד בזה במשנה אחרונה שם אמאי בטומאה קתני טומאה שם, ובכלים קתני אם יש במקומן, וכתב דמזה ראיה דבטומאה צריך שיהיה טפח פנוי לבד ממקום הטומאה, אבל בכלים מקום הכלים עולה להשלים שיעור טפח, והלכך גבי כלים קתני אם יש במקומן טפח, כלומר שהמקום מחזיק טפח אע"פ שהכלים ממעטין לית לן בה, דאנן אמקומן קפדינן, אבל בטומאה קתני אם יש שם כלומר סביב הטומאה חלל טפח, והטעם דבטומאה בעינן דוקא אהל טפח, אבל בכלים לאו מטעם אהל אתינן עלה אלא בעינן שיהיה במקומן טפח דאז אינו בטל לגבי הבית עש"ה: אך קשה לי אמאי הטומאה ממעטת את החלל הרי תנן בפי"א מ"ג וברפט"ו סגוס עבה [בגד צמר עב מאד. הרב] וכופת עבה (קורה עבה אע"פ שגבוה עוביין יותר מטפח אינן מביאין את הטומאה, אם נתנן בארץ כנגד הסדק שבתקרת האכסדרה אלא א"כ יש תחתיהן חלל טפח, הרב] אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פו"ט, קפולין זו על גבי זו [קפולין כמו טלית מקופלת בגדים הרבה מקופלים זו על זו. הרב] אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ כפותח טפח [ואע"פ שהבגדים נתונים תחתיה העליונה מביאה את הטומאה הואיל וגבוה מן הארץ טפח. הרב] וכן בפט"ו מ"ג גבי חביות אם היו טמאות אפילו אין גבוהות מן הארץ, העליונות שגבוהות מן הארץ טפח מביאות את הטומאה שאין התחתונות סותמות כיון דטמאות ע"ש, וא"כ כיון דדבר המקבל טומאה אינו ממעט מחלל טפח אמאי הטומאה בעצמה תהא ממעט החלל:

ונראה דהנה בשיטה מקובצת בב"ב (די"ט ע"ב) כתב בשם מהר"י בן מיג"ש ז"ל הטעם דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני. הטומאה משום דלא חייץ בפני הטומאה אלא מאי דלא עיילא ליה טומאה בגופיה דהו"ל סותם בפני הטומאה, אבל מידי דעייל ליה טומאה כיון דאיהו גופיה הא איטמי ליה והו"ל ככל הכלים שנטמאו בבית ליכא למימר דחציץ וסתום בפני הטומאה דהא איהו גופיה הא קא עיילא ביה טומאה לא חייץ עכ"ל. הרי דבדבר המקבל טומאה ביה גופיה קא עיילא הטומאה, ולפ"ז א"ש דבודאי אנן בעינן אהל רום טפח על הטומאה ומודדין מן הטומאה וכל דליכא רום טפח מהטומאה הו"ל טומאה רצוצה דליכא להטומאה מקום להתפשט טפח. אמנם היכא דאיכא רום טפח מהטומאה ורק שמונח שם דבר המקבל טומאה בזה כיון דאיכא להטומאה מקום להתפשט לתוך דבר המקבל טומאה שפיר אינו ממעט החלל דהרי איכא מקום טפח דגם זה הוי כחלל פנוי כיון דהטומאה מתפשטת לתוכו אבל אי ליכא מהטומאה טפח הו"ל טומאה רצוצה כיון דליכא אהל חלל טפח וא"ש:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה