אור ברסלב
פתח האוהל כלל ג - סימן ג

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ג - סימן ג

כלל ג - סימן ב

אהל שמקצתו אינו רחב טפח:

באהלות פי"ב מ"ו:

קורה שהיא נתונה מכותל לכותל, וטומאה תחתיה, אם יש בה פותח טפח, מביאה את הטומאה תחת כולה כל כלים שתחתיה טמאים דמביאה טומאה לכולה, ושע"ג טהורים דחוצצת בפני הטומאה, הרב] ואם לאו, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת [ואם לאו שאינה רחבה טפח, בוקעת ועולה דאם טומאה תחתיה כלים שע"ג כנגד הטומאה טמאים, בוקעת ויורדת דאם טומאה ע"ג כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים. הרב] כמה יהיה בהקיפה ויהיה בה פו"ט, בזמן שהיא עגולה הקיפה ג' טפחים [דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפ ג"ט וכו', הרב] בזמן שהיא מרובעת ד', שהמרובע יתר על העגול רביע ע"כ המשנה:

וכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב ה"ז, הביאו התוס' יו"ט שם, וז"ל קורה שהיא נתונה מכותל לכותל והטומאה תחתיה, אם יש בה פו"ט מביאה את הטומאה תחת כולה, וכל הכלים או אדם שתחתיה טמאים, אע"פ שאין כולה שוה וקצתו פחותה מטפח, מפני שקצתה מקצת אהל הוא עכ"ל, והראב"ד ז"ל מדשתיק אודי ליה, וכ"כ הסמ"ג, וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דהרמב"ם ז"ל דייק כן מדקתני מביאה את הטומאה תחת כולה, דאל"כ ליתני מביאה את הטומאה ותו לא, וע"כ דאתי לאשמעינן דאף ע"פ שקצתו פחותה מטפח:

אמנם הרא"ש ז"ל חולק ע"ז דבסוף פט"ו תנן במשנה הנוגע במת והנוגע בכלים, המאהיל על המת והנוגע בכלים טמאין [הכלים טמאין טומאת שבעה מטעם חבורין כיון דבשעה שנגע במת או מאהיל עליה, נוגע ג"כ בכלים, הרב] מאהיל על המת ומאהיל על הכלים, הנוגע במת ומאהיל על הכלים, טהורים, אם יש בידו פותח טפח טמאין [כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה, הרב]:

וכתב הרא"ש וז"ל תימה אף אם יש בידו פו"ט מ"מ אין בזרוע פו"ט, דהא דאמרינן פותח טפח מביא את הטומאה צריך שיהיה כל אורך דבר המאהיל פותח טפח אבל אם היה קצר באמצע לא, וראיה מטבליות שנוגעים בקרנותיהן דכלים שתחת השניים טהורים [דתנן שם בפט"ו מ"ב טבליות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן והן גבוהות מן הארץ פו"ט, טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה, כלים שתחת הראשונה טמאים, ושתחת השניה טהורים ע"כ, הרי דכיון דנוגעת בקרנותיהן והקרנות אין ברחבן טפח אין הטומאה נכנסת לתחת הטבלא השניה וכלים שתחתיה טהורים] ונוכל לומר שצירף ב' ידיו אבל מסיפא (דקתני שני בתים ובהן כשני חצאי זיתים ופשט את שתי ידיו להן אם יש בידיו פו"ט מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא את הטומאה] פשט שתי ידיו קשה, ואיכא למימר דאיירי באדם שמן ויש בזרועותיו פו"ט וגוף אינו מפסיק דאדם חלל הוא עכ"ל הרא"ש ז"ל, הרי דס"ל דדוקא אם כל אורך דבר המאהיל טפח מביא הטומאה ואם לא אינו מביא:

והרמב"ם ז"ל כתב שם אם יש בידו פו"ט לפי שקטן בן יומו מטמא טמא מת ואפשר שיהיה נער קטן והיינו דבאדם בינוני דיש בו פו"ט אף ע"ג דבזרועו אין בו פו"ט ועיין תוי"ט שם:

ובזה תראה פלא בתוס' חדשים שהעתיק דברי הרא"ש ז"ל דצריך שיהיה כל אורך רחב טפח וראיה מטבליות של עץ, ובפי"ב מ"ו שהביא התוס' יו"ט דברי הרמב"ם ז"ל דמביאה את הטומאה אע"פ שאין כולה שוה כתב התו"ח ונראה ראיה לדבריו מפט"ו מ"ב טבליות של עץ כו' ע"ש עכ"ל, ואיך ממשנה זו דטבליות מביא ראיה להרא"ש וגם להרמב"ם ז"ל שהם שני הפכים, וכעת ראיתי במשניות דפוס ווילנא באנשי שם הביא בשם ספר שה"מ שעמד בזה וכתב דאולי ט"ס וצ"ל ונראה סתירה לדבריו ע"ש:

והש"ך מי' שע"א סוף סקי"א השיג על הדרישה וכתב וז"ל ולי נראה שצריך שיהא גג אהל טפח מתחלה:

ועד סוף, אבל כל שיש ביניהם הפסק בחומה גבוה אף שהיא עבה כמה טפחים, כיון שאין אהל טפח שוב אין לטומאה מקום לילך, וכן הסכימו רבים וגדולים וכן המנהג פשיט עכ"ל [והתפארת למשה כתב דגם כוונת הדרישה כן עי"ש] והדגול מרבבה שם הביא ע"ז דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאע"פ שקצתה פחותה מטפח מביאה את הטומאה, וכוונתו ז"ל לומר דלא כמשמע מהש"ך דמתחלה ועד כוף צריך שיהיה דוקא גג אהל טפח הא אם קצת פחות מספיז שוב אינו מביא, ולא העתיק דעת הרא"ש ז"ל דחולק, נראה דס"ל דהלכה כהרמב"ם ז"ל והסמ"ק נגד הרא"ש כיון דגם הראב"ד שתיק ליה, וביד מלאכי בכללי הרא"ש ל"ו מחלוקת הפוסקים אם יש לפסוק כהרא"ש נגד הרמב"ם ז"ל, והכא כיון דגם הסמ"ק והראב"ד שתיק ליה בודאי קיי"ל כרמב"ם ז"ל: ובהיותי בעיר אחת ראיתי שער הסמוך לבית והקורה שעל השער נכנסה לתחת גג הבית, ויען כי השער מעבר לרבים, מיעטו הקורה לצד הסמוך לגג לפחות מטפח, כדי שיוכלו הכהנים לעבור דרך השער אף בעת שיהיה טומאה בבית, ואמרתי להם כי תיקון זה אינו מועיל לשיטת הפוסקים הנ"ל והרי הדמ"ר הביא דברי הרמב"ם ז"ל להלכה:

אמנם הא דהביא הרא"ש ז"ל ראיה מטבליות של עץ דכלים שתחת השניה טהורים כיון דאינם נוגעים זב"ז בטפח דהקרן אינו רחב טפח, כתב ע"ז בחזון נחום שם בסופט"ו וז"ל, אני הדל איני מכירה דהתם שאני דכיון שהטומאה תחת הראשונה ולא תחת השניה, והטומאה באה לה ע"י חיבור הראשונה וכיון שבמקום חיבורה לראשונה אין שם טפח לא הביאה לה טומאה, אמנם הכא שהטפח מאהיל על הטומאה אע"פ שאח"כ מתקצר מה בכך כיון שהכל עצם אחד מקצתו ככולהו עכ"ל וכ"כ בתפ"י ובמש"א שם:

ולפ"ז נראה לפע"ד דאדרבה ממשנה דטבליות יש להביא ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל [וכאשר כתב התו"ח בפי"ב] דהנה הר"ש ז"ל שם הביא התוספתא דרפט"ו דאיתא המאהיל כנגד הריבוע טמא] [שהשלחן מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה, הר"ש] שלא כנגד הרבוע טהור [על בליטת העודף שיוצא השלחן חוץ לריבוע, שהריבוע חוצץ, הר"ש], רבי מנחם ב"ר יוסי אומר בין כך ובין כך טמא מפני שנידון כקרן טבלא (דתנן במתני' כלים שתחת הראשונה טמאים והפסיק ותני אפילו כלים שתחת הקרנות, אע"פ שקרנות הטבלא אין ברחבן טפח, מביאה הטבלא הטומאה לתחת כולה, והוא הדין בשלחן דמביא הטומאה לכל מה שתחתיו אפילו חוץ לריבוע, הר"ש] כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים [אף ע"ג דאשמעינן באדם אשמעינן כלים וכו', הר"ש] , רבי מנחם בר"י אומר בין כך ובין כך טמאים מפני שנידון כקרן טבלא ע"כ, הרי בהדיא דכלים שתחת הראשונה טמאים היינו אפילו כנגד קרן הטבלא שאין בו טפח, דאל"כ אמאי תני שתחת השניה טהורים הרי ליתני רבותא טפי שאף תחת הראשונה טהורים כגון נגד קרן הטבלא, וא"כ זה ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל דאף ע"ג שקצתו פחותה מטפח מ"מ מביאה הטומאה תחת כולה, אמנם זה דוקא תחת כולה אבל אינה יכולה להביא לתחת אהל אחד כיון שאין בו טפח:

ולפ"ז מתורץ דקשה לכאורה לשיטת הרמב"ם מפי"א מ"ז, כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה, ר"מ אומר אם יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה ואם לאו אינו מביא כו', וקשה דכיון דיש בגוף הכלב טפח א"כ שוב נימא על צוארו קצתו מקצת אהל היא, ולפ"ז א"ש דרק הכלים שתחת צואר הכלב יש לטמאות מטעם דקצתו מקצת אהל היא אבל אינו יכול להביא טומאה לבית כיון דאינו עצם אחד עם הכלב וא"ש. ועיין חת"ס לסוגיות בסיגיא דקולית המת:

וראיתי בחכ"א כקנ"ט שכתב כשיש קורה או בנין מונחת על המבוי כמו שעישין לעירוב והקורה רחבה מפח, אפילו אינו רק מצד אחד של הקורה, והצד הב' מינה רחבה טפח מ"מ מביא הטומאה גם לצד השני, וראשי הקורה או הבנין נכנסים תחת הגגין והגגין מאהיל עליה טפח מכאן ומכאן, נמצא כשהטומאה באחד מן הבתים שבצד זה נכנס לתחת הגגין ומשם תחת הקורה ומן הקורה נכנס לתחת הגגין שבצד השני ולמד לה מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל עי"ש, וז"א דרק הכלים שתחת הקורה טמאים אבל אין יכולה הקורה להביא הטומאה מאהל לאהל כנ"ל גבי טבליות, והכא כיון שהקורה בקצה האחד אינה רחבה טפח אינו מביא הטומאה לצד הגגין. וראיתי בקיצור ש"ע הישג עליו בזה אך לא הביא החזון נחום הנ"ל, גם הישג עליו במ"ש דצריכים ליקח הרעפים שלא יהיה טפח, דע"כ צריך שלא יהיה אף פחות מטפח כיון דיש בהצדדים טפח עי"ש [וע' משל"ק כלל ד' סימן א' דיש לקיים דברי החכ"א] ובסוף שבת במשנה מעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פו"ט אם לאו, וכתב התוס' יו"ט שם פירש הרב ואין שם אהל באותו שביל להביא את הטומאה, שהטומאה יוצאת מן השביל דרך סדק שבגיגית כלפי מעלה, וצ"ל שבשני צדי הסדק לא היה ברוחב שום אחד מהם טפח, דאי לאו הכי אכתי יש אהל טפח המביא הטומאה לבית שני עכ"ל. אמנם לפי שיטת הרמב"ם ז"ל והתוס' יו"ט הביאו בפי"ב הנ"ל הי' צ"ל דע"כ דלא היה כלל אהל בשני צדי הסדק אפילו פחות מטפח ורק שני החצאי גיגית מונחים יחד ולא מחוברים] דאל"כ כיון דברוחב הגיגית יש הרבה טפחים שוב אף דבמקום צדי הסדק אין בו רוחב טפח מביא הטומאה מזה לזה, ולפ"ז א"ש דהקשו בהגהות ש"ס ד' ווילנא אמאי דחקו רש"י ותוס' לפרש דמדדו את הגיגית דהכוונה הוא סדק הגיגית דע"ז קשה הרי אף באין בהסדק טפח ג"כ חוצץ והרי י"ל דמדדו את הגיגית היינו גיגית ממש ולא סדק גיגית והכוונה דמדדו צדי הסדק לידע אם נשאר טפח בצדדים והיה מביא הטומאה, ולפ"ז א"ש בצדי הסדק אפילו היה פחות מטפח היה מביא הטומאה וע"כ דהא דמדדו לידע אם יש בגיגית פותח טפח היינו סדק הגיגית:

ולכאורה היה אפשר לומר דהא דאם מקצת אהל פחות מטפח היה אהל הוא רק שאינו חשוב הפסק מצד זה של הקורה לצד השני, אבל הטומאה או הכלים צריכין ה ות דוקא תחת המקום שרחב טפח, וכעין זה כתבו התוס' בעירובין ד"י ע"ב בהא דאיתא שם עור העסלא וחלל שלו מצטרפין בטפח [כדמפרש עור העשוי לבית הכסא של שרים, חלל הנקב שבו מצטרף להיות עומד טפח שלם, ואם יש תחתיו כזית מת וכלים מטמאים באהל, ובפחות מטפח אין אהל דתנן טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומאה, רש"י] וכתבו התוס' דהא דמצטרפין היינו דוקא כשהטומאה והכלי תחת העור כדאמרינן בפ"ק דסוכה ארובה בבית ובה פו"ט טומאה בבית מה שכנגד הארובה טהור, טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור, ומ"מ מצטרף האויר כמו אויר סוכה דמצטרף ואין ישנים תחתיו ע"כ, ולפ"ז היה אפשר לומר גם הכא דעכ"פ הטומאה או הכלים צריכין להיות תחת אהל טפח דוקא:

אמנם ז"א דהרי גם התם הטומאה והכלים תחת עור העסלא אף ע"פ שאין רחבו טפח ורק כיון דמצטרפין עם האויר ויש בכללם טפח הו"ל אהל, ה"ה הכא אע"ג דטומאה או הכלים תחת המקום שאין ברחבו:

טפח, וכן מוכח מהך דטבליות של עץ דהכלים אשר תח הקרן טמאים אע"פ שאין בי רוחב טפח כמ"ש הר"ש ז"ל הנ"ל, וכן מוכח בהדיא ברמב"ם ז"ל שכתב וקצתו פחותה מטפח, והרי להביא הטומאה להלאה לאהל אחר אינו מביא כמש"ל וע"כ דנפ"מ רק להכלים שתחת קצתו, וכמ"ש שם וכל הכלים או האדם שתחתיו טמאים וז"פ:

וקשה לי דבעירובין (דל"א ע"א) איתא, והא דתניא ר' יהודה אומר מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר, היכי אזיל, בשידה תיבה ומגדל, והא כיון דאחתא איטמי לה, בשלא הוכשרה, או שנילוש במי פירות, והיכי מייתי לה, בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה, ופריך והא קא מאהיל [קס"ד כשיש בכלי פותח טפח או בהיקפו טפח, וגזרו על האדם הנושאו בעובי המרדע ביציאות השבת, רש"י] ומשני דמייתי לה אחודה דכלי שאין בחודו טפח לאו אהל הוא, רש"י], ולשיטת הרמב"ם ז"ל קשה מה בכך שאין בחודו טפח מ"מ כיון שיש בהכלי טפח שוב מביא הטומאה אף שאין בחודו טפח כיון דקצתו מאהיל על הקבר שוב נטמא אדם הנושאו דהרי הטומאה והאדם תחת הפשוטי כלי עץ:

אמנם הריטב"א ז"ל כתב על הא דקאמר רש"י ז"ל דאין בחודו טפח וז"ל ולא נהירא מדקאמר דמייתי לה אחודה דהאי לישנא משמע דבההיא דקס"ד מעיקרא בההיא מיירי השתא, אלא דמעיקרא ס"ד דאיירי דמייתי לה בשטח שלה שיש בו טפח מן הסתם, והשתא אמרינן דמייתי לה אחודה שאין בו טפח ונקט לה הכא לאשמעינן דלא גזרינן דלא לאתויי בחודה אטו דלאו חודה עכ"ל. ולפ"ז י"ל דהרמב"ם יפרש לה כהריטב"א ז"ל שאין בו טפח מתחלתו עד סופו, אך לפ"ז יהיה מוכרח דעת רש"י ז"ל כרא"ש ולא כרמב"ם ז"ל, וקשה כיון דעור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח והאויר אינו מפסיק כיון דמוקף מכל צד, ואמאי אם באמצע פחות מטפח לא יצטרף וכי גרע מאויר, ולהרא"ש ז"ל י"ל דלא ס"ל כפירוש רש"י ותוס' שם בעור העסלא וס"ל כפירוש הגר"א ז"ל בתוס' דכלים בב"ב פ"א דאיירי לענין לטמא מושב דשיעורו טפח ע"ש אבל לרש"י ז"ל קשה ועיין לקמן כ"ד. ואפשר לומר דרש"י ז"ל ס"ל דאם בסוף אין בו טפח גרע טפי מאמצע ודוחק וצ"ע עוד. ועיין עוד מש"ל ס"ד בס"ד:

ולפע"ד דבפלוגתת הרמב"ם והרא"ש ז"ל פליגי בזה תנאי, דבתוספתא פט"ו שהבאתי לעיל המאהיל כנגד ריבוע טמא שלא כנגד הריבוע טהור ר' מנחם ב"ר יוסי אומר ב"כ וב"כ טמא מפני שנדונין כקרן טבלא, כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים. ר"מ בר"י אומר ב"כ וב"כ טמאים מפני שנדונין כקרן טבלא. הרי משמע דת"ק ס"ל דקרן טבלא לא הוה אהל, ויותר מפורש באליה רבה בפט"ו מ"ב דאיתא במשנה השלחן אינו מביא את הטומאה עד שיהיה בו ריבוע בפו"ט, וכתב הא"ר דשלחנות שלהן היו עגולין הלכך אינו מביא את הטומאה עד שיהיה בעגולה כדי לרבע בו טפח על טפח דכל אהל טפח על טפח מרובע בעינן, ובתוספתא תניא כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים, ר"מ ב"ר יוסי אומר ב"כ וב"כ טמאים כו', פירוש אם יש בו לרבע טפח על טפח, ת"ק סבר אינו טמא אלא הכלים שבאמצע כנגד הריבוע, וכלים שכנגד הקרנות העגולים טהורים, ור"מ בר"י סבר נדונין כקרן טבלא וכל הכלים שתחתיו טמאים עכ"ל, הרי בהדיא דלת"ק לא ס"ל דקצתו מקצת אהל ומטהר הכלים שתחת קצות השלחן אע"ג דבאמצע יש בו לרבעות טפח על טפח והוא כשיטת הרא"ש ז"ל, ור' מנחם בר"י סבירא ליה כשיטת הרמב"ם ז"ל: ובזה היה נראה לכאורה לתרץ מה שהקשיתי, והקדימני בזה בתפ"י [פי"ב מ"ו בבועז ז' ועיין פט"ו בועז ב'] בהא דאיתא בפי"ב מ"ג נסר שהוא נתון על פי תנור ישן יוצא מזה ומזה טפח, אבל לא מן הצדדים [נסר שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון ע"פ תנור יוצא טפח מן המזרח טפח מן המערב ודרום וצפון אינו יוצא, הרב] טומאה בצד זה [תחת הנסר במזרח או במערב, הרב] כלים שבצד השני טהורים (דאין מקום לטומאה לעבור שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום, הרב] ור' יוסי מטמא קסבר אין תנור מפסיק, ואין הלכה כר"י] וקשה דהרי משמע דעודף מכל צדדיו טפח אבל לא מן הצדדים היינו שבצדדים אין בו טפח אבל יוצא עכ"פ פחות מטפח, והרי להרמב"ם ז"ל הטומאה מתפשטת כיון דאיכא בצד מזרח ובצד מערב אהל טפח אף שאין באמצע טפח מביא הטומאה. ולפ"ז י"ל דבאמת דבזה פליגי ת"ק ור' יוסי דת"ק ס"ל דאינו מביא ור' יוסי ס"ל דמביא כשיטת הרמב"ם ז"ל, ולפ"ז א"ש דר' מנחם ב"ר יוסי ס"ל דהמאהיל כנגד הריבוע טמא דנידון כקרן טבלא דאזיל בשיטת אביו ר' יוסי דס"ל דמקצת אהל מביא הטומאה: אמנם ז"א דהרי הרמב"ם ז"ל פסק כת"ק דטומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים [בפי"ב ה"ד]. והנה היה אפשר לדחוק ולומר דאיירי דבצדדים אינו יוצא כלל אפילו פחות מטפח, אך קשה אכתי מריש פרקין דאיתא נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח טומאה תחתיו כלים שע"ג טהורים, טומאה ע"ג כלים שתחתיו טהורים וכ"פ הרמב"ם. וקשה למ"ל דוקא דעודף מכל צדדיו פותח טפח והרי אם רק במזרח ומערב או צפון ודרום עודף טפח שוב מביא הטומאה דהו"ל מקצת אהל. ואולי דיש לחלק דדוקא אם עצם האהל עשוי כך שיש במקום אחד פחות מטפח אמרינן דמקצת אהל הוא, אבל הכא דגוף הנסר רחב הרבה ורק שע"י שמונח ע"ג התנור נעשה במקום אחד פחות מטפח לא הוה דינו כמקצת אהל ודוחק, ועיין לקמן ס"ד מה שכתבתי עוד לתרץ ועיין במש"א פי"ד מ"ד ופט"ו מ"ב]:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה