פתח האוהל· רבי משולם קויפמן
כלל א - סימן ו
אם במת עכו"ם יש בו טומאת פתחים:
אדמ"ו הרב הגאון ז"ל בספרו הנחמד נפש חיה חיו"ד (סי' צ"ח) כתב במת עכו"ם אם דלתות הבית אשר המת שם נעולים, מותר לישראל להיות בביתו, כיון דסט"ל הוא מדרבנן נוכל לסמוך על הפוסקים דס"ל דקברי עכו"ם אינם מטמאים באהל, עי' ביו"ד (ססי' שע"ה), וכ"ז שדלתות בית העכו"ם נעולים ליכא אלא משום סט"ל, ובלילה דבודאי הדלתות נעולים, יוכל הכהן להיות בביתו ולצאת קודם אור היום, קודם שיפתחו הדלתות אצל מת העכו"ם, וכ"כ בשם חותנו הרה"ג אבד"ק קוטנא ז"ל שכן רגיל להורות ע"ש, הובא בשדי חמד שם, וכ"כ בשם ספר חיי אריה, וכ"כ בתפ"י פט"ז בבועז א"ה, דאפילו אי סט"ל הלמ"מ מ"מ אולי בעכו"ם אין כאן הלכה:
ולפעד"נ די"ל היתר דלא שייך סט"ל במת עכו"ם אפילו להפוסקים דס"ל סט"ל הוי מה"ת. דהנה הנמוקי יוסף בה' טומאה כתב דהפתחים טמאים לפי שאין דרך שיהיה בבית קבר ובודאי צריך שיוציאוהו מן הבית לפיכך לא מהני ביה סגירה עכ"ל, וי"ל דמשום דע"כ צריך לקיים מ"ע כי קבור תקברנו ול"ת לא תלין הרי ע"כ יוציאנו, והתוס' כתבו בסוטה (דכ"ה ע"ב) ד"ה לאו דלר"ש משום דהוא מצוה לזרוק אמרינן כל העומד ליזרק כזרוק דמי הרי דיש סברא טפי בדבר שעומד להיות מחמת מצוה שכעשוי דמי, ואע"ג דהתם רבנן פליגי מ"מ בסט"ל הוה הלכה למ"מ דסט"ל כעכשיו יצא דמי או כנפתח הפתח, ובנדה (דס"ב ע"ב) אר"פ יכול לצאת והקפיד עליו ד"ה טמא, והכא כיון דמחויב לקברו הרי התורה הקפידה עליה, והוי סט"ל מה"ת. ולפ"ז בעכו"ם דליכא על ישראל מ"ע מה"ת לקבור מתיהם, א"כ נראה דמה"ת לא אמרינן בהו סט"ל כיון דאין ע"כ סט"ל, ורק די"ל כיון דמדרבנן קוברים מתיהם משום דרכי שלום כדאיתא בגיטין (דף ס"א) וביו"ד (סי' שס"ז) ועי' ביאור הגר"א ז"ל שם, א"כ י"ל דמדרבנן שייך בהם סט"ל, ושוב יש לסמוך על הפוסקים דבעכו"ם ליכא טומאת אהל, דאפילו למ"ד דמטמא באהל מה"ת מ"מ סט"ל בדידיה הוי רק מדרבנן:
וראיה לדברי מצאתי בישועות יעקב או"ח (סי' שמ"ג) שכתב דבנפלים אמרינן סט"ל כיון דנפל, צריך קבורה וע"כ יוציאנו לקברו, משא"כ בהפילה כעין נפל דאין צריך קבורה לא אמרינן ביה סט"ל עש"ה, הרי דתלה ענין סט"ל בחיוב קבורה. ואע"ג דיש לדחות דשאני התם דנפל דאין צריך קבורה יניחנו כמו שהוא שם בבור, אבל עכו"ם אע"ג דאין ישראל מחויב מה"ת לקברו מ"מ הרי עומד לכך ובודאי יקברוהו אחיו או קרוביו, מ"מ י"ל לפע"ד דכיון דאין חיוב מה"ת לקברו לא אמרינן ביה מה"ת סט"ל: ובזה יש לתרץ דברי רש"י ז"ל שכתב בחולין (דף קכ"ה) בכזית מן המת בתיבת המגדל דסט"ל הוא מדרבנן, והקשו הרי רש"י ז"ל כתב בעירובין ובביצה (דף ל"ח) דהוא הלכה למ"מ, והא דכתב רש"י ז"ל בביצה (דף י') דגזרו חכמים כתבו דשם קאי רש"י ז"ל למאן דס"ל ברירה והפתחים טהורים למפרע דלדידיה הוי מדרבנן, או דגזירת חכמים היא הלכה למ"מ כמ"ש התוס' יו"ט, אבל בחולין שכתב רש"י ז"ל להדיא שהיא מדרבנן קשה, וכתבתי בזה לעיל ס"ג:
ולפ"ז י"ל, דהנה התוס' יו"ט בספ"י דשבת כתב בהא דהמוציא כזית מן המת חייב דהטעם הוא משום דיש בו צורך לקברו ובפחות מכזית אפשר דאין מצוה לקברו עש"ה, ובמשנה למלך סוף הלכות אבל השיג עליו דאין חיוב קבורה בכזית מן המת דאמרינן בירושלמי נזיר, כי קבור תקברנו מכאן שאין נעשה מת מצוה עד שיהיה ראשו ורובו, ומדיליף מקרא קבור תקברנו ש"מ דליכא חיוב קבורה עד שיהיה ראשו ורובו ע"כ, ובמנחת חינוך מצוה תקל"ז הסתפק אי איכא חיוב קבורה בכזית או בפחות מכזית, ובהשמטות כתב דהראו לו דברי התוס' יו"ט הנ"ל ע"ש, ולא הראו לו דברי המל"מ המובא בתוס' רל"צ שם, ולפע"ד היה י"ל דס"ל להתוס' יו"ט דכזית מן המת עכ"פ מדרבנן חייב לקברו מפני כבודו או שלא יגרום טומאה ומש"ה אם הוציא בשבת חייב מה"ת כיון דראוי להצניע ומצניעין כמוהו ואין ראיה מהא דירושלמי נזיר דיליף מ"מ מקבור תקברנו דשם קאי אדין תורה ומה שהסתפק התוס' יו"ט אי פחות מכזית מחויב לקברו לפע"ד ראיה מפי"ג דאהלות מ"ה אלו ממעטין את הטפח [חלון ששיערו בפו"ט והיה אחד מכל הני דחשיב הכא מונח בו וממעט את האויר מטפח חוצץ, שאין הטומאה עוברת לצד אחר. הרב], פחות מכזית בשר מן המת, וכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו הלכה ג' משום שכל אלו טהורין, ואינם חשובים אצלו לפיכך אין דעתו לפנותן ע"כ, ואי נאמר דפחות מכזית מן המת מחויב לקברו, א"כ הרי דעתו לפנותו משם כדי לקברו, ואי"ל דשם תהא קבורתו וכמ"ש התוס' בב"ב (סוד"כ ע"א), א"כ אצ"ל שאינו חשוב אצלו, והרי בלא"ה לא שוי לאינך, דשם תהא קבורתו, וע"כ דפחות מכזית אין מחויב לקברו, והרשב"ם ז"ל כתב בפ' כי תצא על קרא כי קבור תקברנו כו' ולא תטמא את אדמתך, כי הוא טעם להקבורה שאם לא היה נקבר יטמאו בו הנוגע או מאהיל. ולפ"ז ה"ה כזית מחויב בקבורה ופחות מכזית כיון דאינו מטמא אינו מחויב בקבורה, ורמב"ן ז"ל שם כתב על דברי הרא"ע דמקום שהמת שם קללה, וזה קללת אלהים תלוי, ומש"ה מטמא באהל ע"ש, ולפ"ז כיון דכזית מטמא ממילא מוכח דגם כזית בכלל קללת אלהים, ומחויב ג"כ בקבורה. ונראה דגם בכזית שייך כפרה ובזיונא עי' סנהדרין (דמ"ו ע"ב), וכתב הרמב"ן ז"ל דלדעת רבותינו איננו טעם בלבד בעבור שלא תטמא את אדמתך שא"כ יהיה מותר בחו"ל, אבל הוא לאו שני. והנה המלין התלוי או אפילו המת בארץ עובר בשני לאוין ועשה, ובחו"ל בעשה ול"ת עכ"ל. ולפ"ז כיון דאין הקבורה תלוי בטומאה י"ל דמה"ת אינו מחויב לקבור כזית מן המת. והנה מהא דא"ר יוסי מפני שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה משמע לכאורה דאין חיוב לקברו, ואפשר דס"ל דאע"ג דאסור מ"מ כיון שאפשר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ במשנה דהמת בבית הואיל ויכול לנתחו וכן משמע מתוס' חולין (קכ"ה) שכתב במת שלם ר"י מודה דאין דרך לנתחו ולא כתבו דאסור:
ולפ"ז י"ל דאע"ג דס"ל לרש"י ז"ל דסט"ל הוא הלכה למ"מ, זה דוקא במת שלם או ראשו ורובו דחייב:
מה"ת לקברו, אבל כזית דאין חיוב כלל לקברו אי דמחויב רק מדרבנן ומה"ת אין סופו לצאת, בזה הוי סט"ל רק מדרבנן ושם בתיבת המגדל דאיירי רק בכזית כתב רש"י ז"ל דהוי מדרבנן, משא"כ במשנה דהמת בבית ולו פתחים הרבה שפיר כתב רש"י ז"ל דהיא הלכה למ"מ כיון דהוא מת שלם: והנה המהרי"ל ז"ל (סי' ק"נ) הבאתיו לעיל ס"ה כתב ואני מצאתי טעם אחר להתיר בפרק העיר והרוטב כתב רש"י ז"ל דכל טומאה לצאת הוי דרבנן, ומצאתי שם כתוב דה"ה דביצה דמת שלם עכ"ל. הרי בהדיא דהיה ס"ד לחלק בין כזית למת שלם, דאע"ג דכזית הוא מדרבנן, מ"מ מת שלם הוי מה"ת, ורק דמצא כתוב דאין חילוק, מ"מ לא רחוק לתרץ דברי רש"י ז"ל דהוא ס"ל דיש חילוק ורק במת שלם הוי מה"ת:
ובזה י"ל הא דנקט במשנה המת בבית ולא קתני הטומאה בבית ולו פתחים הרבה דהא גם בכזית ובכל טומאות הפורשות מן המת אמרינן סט"ל, ואי"ל משום סיפא דקתני חשב להוציאו באחד מהם או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה, ובכזית לא בעינן ארבעה רק טפח, הא גופא קשיא לא ליתני המת ולא יהיה צריך למיתני חלון שהוא ארבעה על ארבעה דוקא, והיה יכול למיתני סתם חשב להוציא באחד מהם או בחלון, ואנא ידענא דכל חד וחד כדיניה כדקתני לעיל מיניה בפ"ג שם כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בד"ט להציל טומאה על הפתחים, ולמה קתני דוקא המת בבית ואיצטריך למיתני בחלון שהוא ד"ט. וכן אי"ל משום סיפא היה סתום ונמלך לפתחו בש"א ד"ט כו' דהרי בודאי בכזית פליגי אי יפתח טפח או יתחיל, והו"ל למיתני בש"א שיפתח שיעורו ובה"א כשיתחיל:
ולפ"ז י"ל לפי מאי דמסיק דב"ה מטהרי מכאן ולהבא אבל למפרע לא משום דאין ברירה דסט"ל הוא מה"ת, י"ל דוקא במת שלם אבל בכזית שפיר אמרינן ברירה כיון דלא הוי אלא מדרבנן, ולרבא ולר"א דס"ל דאף למפרע מטהרי ב"ה נקט מת כדי לאשמועינן רבותא דאף במת שלם מטהרי ב"ה למפרע: אמנם ע"כ אף היכא דאין מצוה לקברו מ"מ אמרינן סט"ל, ועכ"פ מדרבנן, דהא בסופ"ח בשני חדרים ובהם שני חצאי זיתים ופתוחים לבית דהבית טמא דאמרינן ביה סט"ל, אע"ג דליכא בכל בית רק חצי זית, ואין מצטרפים כיון דהם בשני בתים ואעפ"כ אמרינן ביה סט"ל, וע"כ דצ"ל דעכ"פ מדרבנן אמרינן סט"ל אע"ג דליכא מצוה לקברו, ובלבוש (סי' שע"א) כתב בשני חדרים והבית טמא משום סט"ל, והוא הלכה למשה מסיני, נראה לפע"ד דקאי אעיקר דין סט"ל אבל בשני חצאי זיתים לכ"ע הוי רק מדרבנן:
אך דעומד לנגדי תוספתא דמגילה פ"א דתניא אין בין דם המת לדם תפיסה, אלא שדם המת נזיר מגלח עליה וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו, דם תפיסה אין נזיר מגלח עליה ואין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו. אין בין כזית מן המת למת, אלא שכזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בארבעה טפחים ע"כ. ואי נאמר דסט"ל במת הוי מה"ת ובכזית הוי מדרבנן, א"כ אמאי לא קאמר נפ"מ דכזית מן המת אין הנזיר מגלח על טומאת פתחו, ומת נזיר מגלח על טומאת פתחו, כמו דאמר הנפ"מ בין דם מת לדם תפיסה, וע"כ או דבשניהם סט"ל מה"ת או דבשניהם מדרבנן:
אך לפמ"ש התה"ד וברדב"ז הנ"ל, די"ל דעל סט"ל אין הנזיר מגלח אע"ג דהוא מה"ת כיון שאין באהל אחד עם המת יחד, א"כ שפיר י"ל דבכזית הוי מדרבנן ובמת מה"ת, ומ"מ לא קאמר הנפ"מ דבמת הנזיר מגלח משום דאף דהוי מה"ת אין הנזיר מגלח עליה:
ובתוספתא ריש כלים הובא בר"ש ז"ל שם מ"ב, חומר בכזית מן המת מן המת, שכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט וע"ש בגירסת הגר"א ז"ל, ואע"ג דבכזית הוי רק מדרבנן מ"מ י"ל דחמיר לענין זה דבכזית סגי בטפח:
והנה מבואר דבנפל אמרינן ביה סט"ל, וכמ"ש הר"ש ז"ל סופ"ג בשם התוספתא ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו ד"ט ואין ביציאתו ד"ט ונפל בתוכה הבית טמא, ולפי פירוש הרמב"ם והרב ז"ל שם הבית טמא משום סט"ל, וכמ"ש בסימן שאח"ז, ועי' בפ"ז מ"ה ובתוספתא סופ"ח, ולפמ"ש המג"א (סי' תקכ"ו סק"כ) דמחויב מה"ת לקברו אמרינן ביה סט"ל מה"ת, ולפי מה שכתב שם בשם הגהות מיימוני דאין מחויב לקברו י"ל דהוי רק מדרבנן, ובאור זרוע ה' אבלות (סי' תכ"ב) הביא שם דעת מורו רבינו שמחה ב"ר שמואל ז"ל דאין מצוה לקבור הנפלים וכתב ראיות לזה ע"ש, ובנו"ב מה"ק (סי' ט"ז) חאו"ח ובפ"ת יו"ד (ר"ס שנ"ז) וביש"י (סי' שמ"ג) הנ"ל. ולהלכה אין להחמיר כלל בסט"ל במת עכו"ם וכמ"ש לקמן בענין מת עכו"ם (בכ"ה ס"ב) בס"ד: