אור ברסלב
פתח האוהל כלל א - סימן א

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל א - סימן א

מפתחות

כלל א בענין סוף טומאה לצאת:

סימן א ביאור ענין טומאת פתחים:

באהלות (פ"ז מ"ג) תנן, המת בבית ובו פתחין הרבה כולן טמאים [כל הכלים המונחים תחת המשקוף של פתח בחלל הפתחים מבחוץ כולן טמאים, אף ע"פ שהפתחים נעולים, דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה שסופו של מת לצאת דרך שם. הרב]. נפתח אחד מהן, הוא טמא, וכולן טהורים. חשב להוציאו באחד מהן [אע"פ שלא נפתח, או בחלון שיש בו ארבעה דבהכי שיערו חכמים שראוי להוצאת המת. הרב] או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים, הציל על כל הפתחים [הנעולים] בית שמאי אומרים יחשוב עד שלא ימות המת [דמשירדה תורת טומאה לפתחים במיתת המת, שוב אינה עולה מהן במחשבה אלא ע"י מעשה כגון נפתח. הרב]. בית הלל אומרים אף משמת [דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא, אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו ב"ה שהם טמאים. הרב]. היה [אחד מן הפתחים סתום באבנים. הרב] סתום ונמלך לפתחו, ב"ש אומרים כשיפתח ד' טפחים הוצלו שאר הפתחים. הרב] וב"ה אומרים כשיתחיל [לפתוח מיד הוצלו שאר הפתחים. הרב] ומודים בפותח בתחלה (כגון כותל שאין בו פתח ובא לעשות פתח חדש, לא הוצלו הפתחים עד שיפתח ארבעה על ארבעה. הרב] שיפתח ד' טפחים, ע"כ. והובא משנה זו בביצה (דף י' ודל"ז) ובעירובין (דס"ח) ע"ש:

נסתפקתי הא דהפתחים טמאים, אי מטעם דרואין כאלו גוף הטומאה שם, הואיל וסופה לצאת דרך הפתחים. וכך היה ההלכה למשה מסיני, או אפשר דההלכה היה שנחשוב כאלו הדלת פתוח, הואיל וסוף טומאה לצאת ולפתוח הדלת, רואין כאלו הוא עכשיו פתוח, וממילא הטומאה מתפשטת מבית לתחת המשקוף, אבל לא שנחשוב כאלו גוף הטומאה שם. או אפשר דבאמת חשבינן גם הדלת לסתום, ואעפ"כ הפתחים טמאים, דגזה"כ הוא, וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה כמ"ש רש"י ז"ל בעירובין שם. ולהפוסקים ז"ל דס"ל דטומאת פתחים רק מדרבנן הוא, ג"כ יש להסתפק כנ"ל, אי דגזרו חז"ל שיהיו רואין כאלו גוף הטומאה שם, או רק שיהיו רואין כאלו הדלת פתוח: וראיתי כי הוא פלוגתת הפוסקים ז"ל. דהנה הב"י כתב ביו"ד (סי' שעא) וז"ל כתב בכתבי מה"ר איסרלן (סי' כ"ד) אשר דרשתני על אשר מחמירים הכהנים שלא לצאת בשערי החצרות והעיר ושער ב"ה עד שעבר המת חוצה לאותם שערים ופתחים משום דסוף טומאה לצאת כדתנן בפ"ז דאהלות המת בבית וכו' וכתבת דמקרוב בא מנהג זה. דע כי לא מקרוב בא, כי זה קרוב למ' שנה שהיה היום הנועד באר"פצט והיו שם ה' זקנים ושם נתחדשו אלו הדברים. וגם נמצא בנימוקים שנתחדשו לפני מה"ר שלום, שמה"ר מאיר סג"ל אסר לכהנים שיצאו דרך שער העיר שסוף המת לצאת שם עד לאחר שעבר המת חוצה, אבל כתב ג"כ שמה"ר שלום לא חשש לאיסור זה, וכ"נ נמי דלא נהגו ליזהר בגבולינו בזה כו', מ"מ הואיל ורבנן קשישי חששו לאיסור זה, חלילה להפליג דבריהם והמחמירים כמותם לשנות מנהג המקילים לאו שפיר דמי כו' עכ"ל:

אמנם המהרי"ל ז"ל חולק ע"ז וכתב (בסימן ק"נ) וז"ל וההיא דמהר"ם ז"ל שאר רבותי' ז"ל לא ס"ל, והיו מחלקין דהתם עבדינן כאלו הדלת פתוח והוי חד. אהל אבל כשאויר מפסיק אין לחוש עכ"ל. וכ"כ המהרי"ט ז"ל (סי' צ"ו) וז"ל. מעשה שמת אחד והיה בבתים שבאמצע השכונה באויר החצר, ומופלגין מפתח החצר ומן הבתים. שסביבות החצר, ולפי שאין לאותה שכונה אלא פתח אחד נהגו הכהנים חומר בעצמם שלא לעבור בפתח שעתיד המת לצאת, ומנהג זה של כת קודמין הוא, ואומר העולם סוף טומאה לצאת. וכבר נתרעמו על הדבר חכמי הדורות, כי אין למנהג זה על מה שיסמוך, כי לא אמרו סוף טומאה לצאת אלא בשיש שם אהל, אלא שסתימת הפתח חוצצת כגון ההיא דפ"ז דאהלות דתנן, המת בבית ובי פתחים הרבה כולם טמאים, פירוש מטמא באהל אם האהיל המשקוף על האדם ועל הכלים טמאים, ואע"פ שהם מוקפין בדלתות, גזרו חכמים שלא תהיה הדלת חוצצת בפני הטומאה, ותנן חשב להוציאו באחד מהם או בחלון שהוא דע"ד הציל על כל הפתחים, אבל במקום שאין שם אהל מה מקום יש לטמא פתח שער העיר או שער השכינה מפני שעתידה טומאה לצאת משם. וכמדומה לי שהרב מוהר"ר איסרלן בכתביו דבר בזה, אין ספריו כעת בידי. ואלו ידענו שהמנהג יצא להם מהלכה זו היינו מבטלין המנהג, שמנהג בטעות הוא כו', אלא אמרו שמא רצו הכהנים לנהוג סלסול בעצמן שמא יביאוהו בפתע בלא ראות ויאהיל עליהם. ואם מטעה זה נהגו אין לבטל מנהגם אע"פ שלא מצינו שחשו חכמים בדבר מ"מ נכון הוא ליזהר. במצות כו' עכ"ל:

וביו"ד שם סעיף ד' איתא חצר המוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה באחד מן הבתים, אם כל הבתים והחלונות נעולים, טימאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראות. וע"ז כתב הרמ"א ז"ל וז"ל. והטעם משום דהואיל וסוף הטומאה לצאת דרך שם, רואין כאלו יצאה. ולכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם (פסקי מהרא"י. סי' כ"ד כלבו) ויש מתירין (שם הביא בשם י"א) והמקיל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר עכ"ל. פירוש דבריו ז"ל דאם היה הטעם דסוף טומאה לצאת דרואין כאלו הדלת פתוח, היה מותר לצאת דרך שער העיר, וכמ"ש מהרי"ל ומהרי"ט ז"ל הנ"ל, דהא איכא אייר מפסיק בין הבית שהמת שם לשער העיר, ומה בכך דהדלת פתוח, אך כיון דהטעם משום דהואיל וסט"ל דרך שם רואין כאלו יצאה, פירוש כאלו גוף הטומאה כבר:

יוצאה והיא שם תחת האהל, ולכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם:

הרי דבזה פליגי, דהפוסקים דאסרי לצאת דרך שער העיר ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה שמה במקום שסופה לצאת, והמתירין ס"ל דסט"ל היינו רק דרואין כאלו הדלת פתוח:

ונראה דבזה פליגי ג"כ הנמוקי יוסף והרא"ש ז"ל בהל' טומאה. דעל הא שכתב הרי"ף ז"ל שם והיכי דאיכא דרתא דמוקפת זיזין א"נ דמוקפת אכסדרה והוי מיתא בחד ביתא מהנך בתי דבההיא דרתא, איתסר ליה לכהנא למיעל תותי הנך כולהו זיזין. כתב הנ"י וז"ל ואע"פ שסגר הדלת, לפי שדרך הטומאה לצאת מן הבית אע"פ שהיא סגורה כדתנן מת בבית כו', לפי שאין דרך שיהיה בבית קבר, ובודאי צריך שיוציאוהו מן הבית, לפיכך לא מהני בהו סגורה עכ"ל. משמע דס"ל דהדלת חשוב כפתוח הואיל דע"כ יוציאו המת משם. אבל הרא"ש ז"ל כתב שם וז"ל ולדברי הרב אלפס מיירי שדלת הבית נעול ובכה"ג אמרי' בכל דוכתא באהלות סט"ל ולא מהניא נעילה כיון דאין לטומאה] מקום לצאת אלא דרך שם, חזינן כאלו היא כבר שם עכ"ל. משמע בהדיא דפליג על הנ"י וס"ל דרואין כאלו הטומאה ממש במקום שסופה לעבור. אך לישנא דהרא"ש ז"ל באהלות (פ"ג מ"ו) לא משמע הכי עיי"ש: שבתי וראיתי כי הוא ג"כ מחלוקת הקדמונים ז"ל. ועוד מפורש יותר. הר"ח ז"ל [בש"ס ד' ווילנא] בביצה ד"י כתב וז"ל. המת בבית ולו פתחים הרבה כו'. פירוש אלו הפתחים יש מהם שלהן [אהל] כגון זיזין מבחוץ, והמת בבית, ומאהילין הזיזין שהן מחוץ הפתח על בני אדם או על כלים, כולם טמאים שאין לך פתח שאינו עשוי] לבא ולצאת. וקיי"ל שכל פתח העומד להפתח כפתוח דמי, ואינו חוצץ בפני הטומאה אלא דבר הסותם לגמרי ותנן בפרק כיצד צולין מן האגף ולפנים כלפנים, מן האגף ולחוץ כלחוץ, ואסיקנא אגף עצמו בשערי עזרה כלפנים בשערי ירושלים כלחוץ מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה ובגשמים, ואם נפתח אחד מהם נשארה סתימת הפתחים האחרים סתימה לגמרי וחוצצת, וכל מי שתחת הזיזין שלהם טהור הוא וכו'. ואע"ג דלענין שבת שנינו אסקופה משמשת ב' רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים נעול כלחוץ, הכא לענין טומאה לא אלא כיון שעומד ליפתח כפתוח דמי עכ"ל. (ועי' באהלות פי"א מ"ז ופי"ב מ"ח ובחולין (דקכ"ו ע"א וצע"ק). הרי מפורש יוצא מפי גאון קדמון ז"ל דסט"ל הוא מטעם דהואיל ועומד הפתח להפתח כפתוח דמי:

אמנם רבינו מהר"ם מרוטנבורג ז"ל כתב בהדיא דסט"ל הוא כאלו גוף הטומאה שם. והוא. באהלות (פ"ד מ"א). מגדל שהוא עומד באויר [מגדל עץ שיש לו דפנות, והדפנות עצמן יש חלל בעבין כגון חורין המפולשין פתוחים לפנים ולחוץ אלא שאין בהם פו"ט, ורגילין להצניע שם מחטין וצנוריות וכלים קטנים. הרב] טומאה בתוכו, כלים שבעוביו [בעובי חלל הדפנות. הרב] טהורים, טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים. רי"א מחצה על מחצה. היה עומד בתוך הבית, טומאה בתוכו, הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור (והוא שדלתותיה מגופות דאי פתוחות לא גרע מחלון שבין שני בתים. וטעמא דמה שבתוך המגדל טהור שאין דרך לטומאה שבבית להכניסה במגדל. הרב] שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, כלים שבינו לבין הארץ, שבינו לבין הכותל, שבינו לבין הקורות, אם יש שם פותח טפח [בין שולי המגדל לארץ או בין דופן המגדל לכותל או בין גג המגדל לתקרת הבית. הרב] טמאים מחמת טומאה שבבית. הרב] ואם לאו טהורים אבל אין שם טפח הוה מגדל כלבוד ואין טומאת הבית נכנסת שם. הרב], טומאה שם, הבית טמא (אם היתה טומאה בין שולי המגדל לקרקע הבית, או בין גג המגדל לגג הבית, או בין דפנות המגדל לכותלי הבית אע"פ שאין ביניהם פו"ט הבית טמא שאין, המגדל מציל על הטומאה שתחתיה בתוך הבית שלא תטמא כל אשר בבית. הרב] ובפירוש מהר"ם ז"ל שם ד"ה כלים שבינו לבין הארץ אם יש פו"ט טמאים, כתב וז"ל לכאורה היה נראה דהא דתנן לקמן (פ"ו מ"א) אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר דאין נחשבים אהל לחוץ בפני הטומאה] דמיירי אפי' כשאין הטומאה תחתיהן או ע"ג, אלא אפי' כשהטומאה במקום אחר ונמשכת ובאה תחתיהן או ע"ג. וא"כ אין הפירוש שוה כאן. דכלים שבינו לבין הארץ שבינו לבין הקורות הוי הפירוש אם ש שם פו"ט באחד מהם טמאים אע"ג דליכא פו"ט תחתיהן במקום שהכלים שם, אם יש פו"ט בינו לבין הקורות הטומאה מתפשטת שם מלמעלה, ובוקעת כנגד כל המגדל לתחתיה, כיון דאדם וכלים אינן נעשים אהלים לטהר להפסיק בין הטומאה והכלים. וכן כשיש פו"ט תחתיה וכלים ע"ג מתפשטת הטומאה לתחתיה ובוקעת למעלה. אבל שבינו לבין הכותל הוי דוקא, אם יש שם פו"ט טמאים, ואם אין שם פו"ט אע"ג דאיכא פו"ט בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות טהורין. מיהו יותר נ"ל דהא דאמרינן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הוא דוקא כשהטומאה תחתיהן או ע"ג, אבל כשהטומאה במקום אחר ונמשכת ע"ג או לתחתיהן נעשים אהלים לטמא ולטהר. ולפי זה אז יהיה הפירוש שוה כאן. אין שם פו"ט במקום שהכלים שם טהורין עכ"ל:

ובמשנה ג' שם. היה עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ [היה המגדל עומד כולו בתוך הבית אלא שפתח התיבה לחוץ. הרב] טומאה בתוכו הבית טהור דמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אהל ליכא דיש בה פו"ט ולא טמונה היא. ומשום יציאה של טומאה נמי לא מטמא, דהא אין יציאתה לפנים בתוך הבית. הרב]. טומאה בבית מה שבתוכו טמא שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס ע"כ. (והרב והר"ש ז"ל גרסי טומאה בבית מה שבתוכו טהור] וכתב שם המהר"ם ז"ל וז"ל טומאה בבית מה שבתוכו טמא. ה"ג בכל הספרים ור"ש גרס מה שבתוכו טהור וכתב שכן מצא במשנה דווקנית. ואם הגירסא כך טמא, יש לי ליישבה ולפרש שיש פו"ט בין המגדל לארץ וכיון שהטומאה נכנסת תחת המגדל ודרך הטומאה לצאת דרך שם, וקיי"ל דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר, והרי בוקעת למעלה מן המגדל וכיון דפתחו למעלה כדפרישית לעיל, ואין הפסק בין תוכו של מגדל לאויר שלמעלה חוצה לו כשם שהטומאה בוקעת, למעלה ממנו כך בוקעת לתוכו וכו'. ואין להקשות הא פרישית לעיל דהיכא דאין הטומאה תחת האדם או תחת הכלים או ע"ג אלא נמשכת ממקום אחר לתחתיהן או ע"ג לא אמרינן בהא אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר, אלא לטמא ולטהר. די"ל דשאני הכא שהוא עומד בפתח הבית שסוף טומאה לצאת דרך שם הו"ל כאלו הטומאה תחתיה הלכך נעשה אהל לטמא ולא לטהר כו'. כן אני מיישב הגירסא דפרק כוורת (פ"ט מ"י) כו' עכ"ל, והובא קצת דבריו ז"ל בתוס' יו"ט שם ד"ה טומאה בבית:,:

וכ"כ בר"פ כוורת, הובאו דבריו ז"ל בתוס' יו"ט שם ד"ה בבית, גבי כוורת המונחת בתוך הפתח וטומאה בבית אין טמא אלא הבית, כתב המהר"ם ז"ל דכלים שתחת הכוורת והם בתוך הבית טמאים, ואפי' אם הטומאה בבית שלא תחת הכוורת. והקשה מהא דרפ"ד דכלים שתחת המגדל. ואין שם פו"ט טומאה בבית הכלים טהורים. ותירץ דשאני הכא שהכוורת מונחת בפתח, וכיון דסט"ל דרך שם ויש פו"ט ממעל לכוורת בין הכוורת לקורות,. הו"ל כאלו הטומאה שם על הכוורת וכל כה"ג שיש שם פו"ט ע"ג או:

תחתיה והיא מונחת בפתח דדרך טומאה לצאת דרך שם. אמרינן שנעשים אהלים לטמא ולא לטהר כאילו הטומאה עצמה שם עי"ש. הרי בהדיא דסט"ל דרואין כאילו גוף הטומאה במקום שסופה לצאת, וכלי המונחת בפתח גרע מאלו היתה מונחת בתוך הבית. דבתוך הבית יש לו דין אהל המשכה. ובפתח הו"ל אהל גרידא. והרא"ש ז"ל דס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לצאת כמ"ש לעיל, אזיל בשיטת רבו המהר"ם מרוטנבורג ז"ל:

והנה השיטה מקובצת בביצה ד"י כתב וז"ל ולכולהו פרושי אינו טמא אלא העומד על פתח הבית שהמת בתוכו. אבל פתחים של שאר הבתים אע"פ שסוף המת לצאת דרך שם טהור, דתרתי בעינן שיהא פתחו של בית שהמת שם ושסופו לצאת בו. ונראה לתרץ לשון רש"י ז"ל שפירש (המת בבית ולו פתחים הרבה) אפי' כולם פתוחים דמיירי באין ברוחב המשקוף טפח ואין בו דין אהל ואפ"ה כלים שתחתיו טמאים עכ"ל מורי נר"ו. אי נמי בסגורין שהכלים תחת הזיזין הבולטין מן הגג בחוץ. ואפי' בפתוחין ליכא [אולי צ"ל לא צריך] לדחוקי כמו שפירש מורי נר"ו שאין ברוחב המשקוף טפח. דמיירי כגון שיש הפסק חצר בין הפתחים ובין המת וכן פירשו בתוס' עכ"ל:

פירוש דקשיא ליה בהא שכתב רש"י ז"ל המת בבית ולו פתחים הרבה כולם פתוחים או כולם סגורים, והרי בפתוחים א"צ לטעם סט"ל והרי בלא"ה טמא כדין חור טפח על טפח דמביא הטומאה מבית לבית. ומש"ה פירש בשם מורו ז"ל דאיירי שאין בו רוחב טפח במשקוף וא"כ משום דחור טפח על טפח דמביא הטומאה לא היה טמא דאין כאן אהל ורק משום סט"ל. ואח"כ כתב דא"צ לדחוקי שאין שם רוחב טפח ורק שיש הפסק חצר בין הפתחים ובין המת, ומשום חור טפח על טפח לא היה טמא, ורק משום סט"ל. ולפ"ז מ"ש בתחלת דבריו דאינו טמא אלא העומד על פתח הבית שהמת בתוכו אבל פתחים של שאר הבתים טהורים, הוא הכל מדברי מורו ז"ל, ומש"ה היה צריך לדחוקי בדברי רש"י ז"ל דאיירי שאין בו רוחב טפח, אבל הוא חולק וס"ל דאף שיש הפסק חצר ג"כ אמרינן סט"ל, ושפיר כתב רש"י ז"ל כולם פתוחים היכי שיש הפסק אויר דמשום חור טפח על טפח לא היה טמא ורק משום טומאת פתחים, ופליגי בפלוגתת הפוסקים הנ"ל אי אסור לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת דרך בו. אך מורו ז"ל ס"ל עוד דדוקא פתח הבית שהמת בתוכו טמא. אבל שאר הבתים טהורים דדוקא תרתי בעינן פתחו של הבית שהמת בו ושסופו לצאת [וקשה לי מתוספתא הובא בר"ש ז"ל באהלות פ"ז וברמב"ם ז"ל הטו"מ פ"ז ה"ג ובראב"ד ז"ל. ועי' בטויו"ד (סי' שע"א ס"ד) דלכולהו פירושי הבית שער טמא אע"ג דהוא חדר שאין המת בו. וכן קשה מתוספתא הובא בר"ש ז"ל סופ"ח כחצי זית בפנימי החיצון טמא ע"ש]:

ולפ"ז נראה דע"כ לא ס"ל דרואין כאלו כבר הטומאה שם או דרואין כאלו הדלת פתוח דא"כ אמאי החדרים שלפני החדר שהמת בו טהור הרי ע"כ סופו לצאת דרך שם וכל הפתחים ע"כ עתידים לפתוח, וא"כ הטומאה מתפשטת מחדר לחדר, דמלשון השיטה משמע דשאר הבתים טהורים אף שאין הפסק אויר בין בית שהמת בו לשאר הבתים, וגם אמאי אי אין במשקוף פו"ט ג"כ טמא, דהרי לטעם דרואין כאלו הדלת פתוח והטומאה מתפשטת מבית למשקוף, בודאי אי אין במשקוף פו"ט טהור דליכא אהל שיטמא [ועי' באהלות פי"ב מ"ח, היה נתון בתוך הבית הנוגע במשקוף טמא ובמפרשים ובא"ר שם]:

וע"כ דס"ל דסט"ל גזה"כ היא וטעמא ליכא, וההלכה הי' דרק פתח שהמת בו טמא, וה"ה באין בו פו"ט ושאר פתחים טהורים, אבל אין רואין כאלו המת שם או שהדלת פתוח:

ונראה דכן ס"ל ג"כ להתה"ד (סי' כ"ד) הנ"ל שכתב שם וז"ל וגם נמצא פה אצלנו בנמוקי שנתחדשו לפני שארי מה"ר שלום שכתב שמה"ר מאיר סג"ל אסר לכהנים בווינא שיצאו דרך שער העיר שסוף המת לצאת שם עד לאחר שעבר המת חוצה. אבל כתב ג"כ שמה"ר שלום ז"ל לא חשש לאסור זה. וכ"נ נמי דלא נהגו ליזהר בגבולינו בזה. ונראה הטעם כיון דרש"י פירש בפרק הדר דמה שטמא הפתח שסוף הטומאה לצאת שם אע"פ שאינו תחת האהל של מת הלכה למ"מ היא ואין טעם בדבר, נוכל לומר כיון דמילתא בלא טעמא היא הבו דלא לוסיף עלה. ונימא דכך היא הלכה דוקא באותו פתח שמוציאין אותו תחלה מתוך האהל אל תוך האויר (זה דלא כמ"ש בשיטה הנ"ל דלדידיה משמע אף אל תוך חדר אחר) הואיל ובאותה יציאה נטהר האהל, יאמר הלכה שאותו פתח יטמא ולא מכאן ואילך. ואין לתמוה על חילוק זה. וכעין זה תניא בתוספתא על אותה משנה. פתח גדול ופתח קטן, חשב להוציא בפתח קטן טיהר את הגדול. ויש לי פירוש על המשניות דסדר טהרות. ופירוש בבא זו כגון שיש שער גדול ובו פתח קטן והשער אין פותחין רק לסוסים ולגמלים. אבל בני אדם הנכנסים והיוצאים אין פותחים להם אלא פתח קטן ואם חשב להוציאו בפתח קטן טהור השער. הא קמן דאע"ג דהמת עובר דרך תקרת השער הגדול אעפ"כ טהור, היינו כעין שחלקתי. ומה"ר שלום ז"ל חלק בענין אחר. אין לי פנאי להאריך עכ"ל:

ס"ל להתה"ד דדוקא אותו פתח שמוציאין המת תחלה מתוך האהל אל תוך האויר טמא. אבל פתח אחר אע"ג דמאהיל על פתח זה. ופתח קטן אע"ג דתקרת הגדול מאהיל עליו כיון דאין מוציאין דרך בו טהור. ואי נאמר דרואין כאלו הטומאה שם או דרואין כאלו הדלת פתוח והטומאה מתפשטת לתחת המשקוף אמאי השער הגדול טהור הרי מאהיל התקרה על הקטן. וע"כ דס"ל דרק גזה"כ היא טומאת פתחים, אבל אין רואין כאלו הטומאה שם או הדלת פתוח:

אמנם ברמב"ם ז"ל הלכות טומאת מת (פ"ז ה"ב) שכתב פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע"ג שניהם טמא. חשב להוציאו בקטן טיהר קטן את הגדול ע"כ. וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל פתח קטן בתוך פתח גדול. א"א נראה לי בצד הפתח קאמר ע"כ ועי"ש בכ"מ. אפשר דמש"ה נייד הראב"ד ז"ל מפירוש הרמב"ם ז"ל (וכן פירש הר"ש ז"ל] דס"ל דרואין כאלו הטומאה שם או דהדלת פתוח והוצרך לפרש ע"כ דהפתח הקטן בצד הגדול והגדול אינו מאהיל ורק דקמ"ל דפתח הקטן אינו בטל להגדול עי' בכ"מ שם:

ונראה דכן ס"ל ג"כ להרדב"ז ז"ל ח"א (סי' תע"ו) אחרי שהביא דברי הכלבו והתה"ד אי אסור לכהן לילך דרך שער העיר כתב וז"ל, ועוד שאין נזיר מגלח על טומאת הפתחים עד שיהיה עם המת תחת האהל יחד. וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות נזיר וז"ל כל אלו הי"ב טומאות שמנינו כו' אי היה הנזיר ואחת מטומאות אלו באהל אחד הרי זה מגלח כו'. משמע בהדיא דדוקא בהני מגלח אבל לא על טומאת הפתחים כיון שאינו ביחד תחת אהל אחד. ושנינו בתוספתא דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה. ואע"ג דאיכא למ"ד דשבשתא היא ולא סמכינן עלה מ"מ הבו דלא לוסיף עלה לאסור אפי' שאר פתחים. וכיון שנהגו הכהנים במקומנו שלא ליזהר בזה מנהג אבותינו תורה היא ואין לשנות מנהגם עכ"ל:

וקשה דאיך רצה לחדש דאין כהן מוזהר על טומאת פתחים משום דאין נזיר מגלח אלא שיהיה עם המת תחת אהל אחד, והכא אינו עם הטומאה תחת אהל אחד. והרי הרמב"ם ז"ל כתב בהלכות אבל (פ"ג ה"ג) וז"ל וכן אם נכנס כהן לאהל טמא, שנכנסה לו הטומאה לוקה,:

אע"פ שעצמה של טומאה בבית אחר עכ"ל. הרי אע"ג שאין עם הטומאה באהל אחד לוקה. וע"כ צ"ל דשם כיון שיש פתח פתוח או חור טפח על טפח הו"ל כאהל אחד. אבל בטומאת פתחים דהדלת נעול הרי היא שני אהלים. וע"ז אין הנזיר מגלח. ואי נאמר דהלכה למ"מ היה שיהיה הפתח כפתוח וכ"ש אי נאמר שיהיו רואין כאלו הטומאה שם, אמאי אין הנזיר מגלח הרי הכל אהל אחד, וע"כ דרק גזה"כ הוא, אבל לא שיהיו רואין כאלו גוף הטומאה שם או שהדלת כפתוח:

ואין להקשות אמאי באמת לא יהיה הדלת חשיב כפתוח הא בטומאה בעינן חציצה שמבטלה שם עולמית וכאן הדלת ע"כ עומד להפתח להוציא הטומאה וכמ"ש הר"ח די"ל דס"ל דהיכא דסותם כל החלון לא בעי ביטול כשיטת התוס' ויו"ד (סי' שע"א) עי"ש, והכא הדלת הרי סותם כל הפתח. גם י"ל דדלת שאני הואיל ועשוי לכך והו"ל דבר קבוע וכמ"ש בנקה"כ שם בט"ז סק"ג. ועי' בתפארת ישראל בה"ג פ"ח דאהלות ודוק. שוב ראיתי באגודה בפרק לא יחפור שכתב וכן דלת שהגיפוה או כלי עץ העשוי לנחת לא בעי ביטול עכ"ל:

הא קמן דפלוגתת הראשונים ז"ל הוא. באיכות טומאת פתחים. דמהר"ם מרוטנבורג ותלמידו הרא"ש ומהר"ם סג"ל ז"ל ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לעבור. והר"ח והמהרי"ל ומהרי"ט ז"ל ס"ל רואין כאלו הדלת פתוח. השיטה מקובצת התה"ד והרדב"ז ז"ל ס"ל דרק גזה"כ היא ואין להרהר אחריה. אבל אין רואין כאלו גוף הטומאה שם או הדלת פתוח. [ועיין לקמן כ"ב ס"א נפ"מ ג"כ בסט"ל אי הכלים שבכותל טמאים]: ולולא דבריהם ז"ל היה אפשר לומר לפע"ד דזה ג"כ פלוגתת התנאים. דהנה החכ"צ (סי' ק"ג) והדגול מרבבה (סי' שע"א) השיגו על הי"א דאסור לכהנים לילך דרך שער העיר שסט"ל, ממשנה רפי"א דאהלות דתנן הבית שנסדק [גג הבית שנחלק על פני כולו לשני חלקים. הרב] טומאה בחוץ (לצד החיצון שבו הפתח. הרב], כלים שבפנים טהורים [שאין דרך טומאה ליכנס אלא לצאת. הרב], טומאה בפנים, כלים שבחוץ ב"ש אומרים עד שתהיה בסדק ארבעה טפחים, ב"ה אומרים כל שהוא בתוספתא מפרש כ"ש דב"ה ובלבד שיהא כחוט המשקולת, והלכה כב"ה. הרב]:

ר' יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח ע"כ. הרי אף דב"ש דמחמירים אינם מצריכים אלא שיהיה בסדק ד"ט שהוא שיעור הוצאת המת אף דמסתמא דרך פתחי הבית יוציאו המת, מ"מ כיון שיש ריוח בין אהל לאהל כשיעור הוצאת המת שוב אין אהל השני טמא, ולב"ה אין צריך שיעור להוצאת המת אלא כדי חוט המשקולת סגי כדי להפריד בינם שלא יקרא אהל אחד אף שבודאי יוציאהו דרך פתחי הבית כ"ש בשערי העיר דאיכא הפסק אויר הרבה דאין כאן משום סט"ל עש"ה:

כוונו בזה לדעת הראב"ד ז"ל באשכול הלכות טומאת כהנים וז"ל. הא דאמרינן סט"ל ומטמאין הפתחים שמוציא המת תחתיהן, ה"מ אם המת מונח בבית המקורה דבשעת הוצאתו הכל נעשה אהל אחד, אבל אם מונח באויר לא אמרינן הכין. והכי תנן הבית שנסדק כו' ובה"א כל שהוא. ופירשו בתוספתא ובלבד שיהיה כחוט המשקולת וטעמא אמרינן שאני הלכות טומאה דהכי גמירי. מהכא איכא למשמע דכל שיש אויר באמצע לא אמרינן סט"ל. ואפי' ב"ש לא אמר סט"ל אם האויר רחב ד"ט. ותניא בתוספתא בתים פתוחים לאכסדרה והמת באחד מהם. אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער והבתים טהורים, ואם לאו בית שער טמא והבתים טהורים, וחזי לן אפי' חשב להוציאו בפתח או בחלון שיש בו ד"ט ואותו מקום שמוציאין אינו מקורה כל הפתחים טהורים ולא אמרינן בהו סט"ל עכ"ל. עי"ש בנחל אשכול ובא"ר במשנה זו וברמב"ם ז"ל (פ"ז ה"ד):

והנה לדברי האשכול הא דצריך לב"ה כחוט המשקולת הכי גמירי לה. אמנם התוס' יו"ט שם כתב בשם מהר"ם ז"ל דצ"ל דאין יכול לקבל מעזיבה בינונית. דאי יכול לקבל, אפי' סככות ופרעות שיכולין לקבל מעזיבה בינונית לרבנן דר"מ, מביאין הטומאה מזו לזו. שם בפ"ח. או שמא התוספתא אתיא כר"מ דבעי שיכול לקבל מעזיבה רכה ע"כ. אבל לרבנן צריך שיהיה הסדק קצת רחב יותר שלא יוכל לקבל מעזיבה בינונית. ולפ"ז לאו דוקא בטומאה בפנים, אלא אפי' טומאה בחוץ וכלים בפנים ג"כ צריך שיהיה בסדק כחוט המשקולת דאל"כ גזרו רבנן דאינו חוצץ וכמו בסככות ופרעות (ואין כן דעת הר"ש (בפ"ח מ"ב) ורמב"ם (פט"ז ה"ו) ועי' בפירוש משנה אחרונה שם]:

והנה הר"ש והרמב"ם ז"ל פ"ז גבי המת בבית כו'. הביאו התוספתא דקתני היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות. נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים. וכתב שם הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דאיירי שלא חישב להוציא דרך חלונות דאם חשב הרי תנן חשב להוציא באחד מהם או בחלון שיש בו ד"ט הציל על כל הפתחים ורק דאיירי שנפתח ולא חשב דגבי דלת מציל וכדתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורים, אבל גבי חלון דאין דרך להוציא המת דרך חלונות לא מהני נפתח דלא חשב, והכ"מ חולק וכתב דאיירי דוקא בחלון שאין בו ד"ט. דאי היו בו ד"ט היה מציל על כל הפתחים בנפתח לחוד אף בלא חשב עי"ש, והכי פסק הרא"ש ז"ל בהלכות טומאה ורבינו ירוחם ז"ל וטור וש"ע (סי' שע"א ס"ד) דגם גבי חלון מהני נפתח להציל על הפתחים עי"ש, [ועי' בחידושי הרש"ש ז"ל עירובין (דס"ח) ול"ק דהם ס"ל דהתוס' איירי שאין בו ד"ט]:

ולפ"ז י"ל דבהא פליגי. דב"ה ס"ל דסט"ל הוא מטעם דרואין כאלו הדלת פתוח הואיל וסופו ליפתח וא"כ כל שיש סדק ואויר חוצץ בפני הטומאה, ואך צריך שיהיה בסדק כחוט המשקולת דאל"כ רבנן גזרו טומאה הואיל ויכול לקבל מעזיבה כמו בסככות ופרעות. וב"ש ס"ל דסט"ל הוא דרואין כאלו גוף הטומאה שם במקום שסופה לעבור וממילא לא מהני הפסק אויר, אך אם יש בסדק ד"ט, א"כ לא גרע מחלון שיש בו ד"ט שנפתח דמציל על הפתחים אף שלא חשב עליה הואיל ויכול להוציאו, אע"ג דאין דרכו להוציאו דרך קלון. וה"נ יכול להוציאו דרך סדק ולא יעבור דרך הפתח ומש"ה אם יש בסדק ד"ט טהורים הכלים שבחוץ. ור' יוסי דקאמר משום ב"ה פו"ט, אינו מובן הטעם. ובאמת איתא בתוספתא אמר רבי תמה אני אם אמר ר"י פו"ט לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד ע"כ. ופירש הר"ש ז"ל דזה שיעור לכזית, להציל על הפתחים. וכמו דאיתא שם (פ"ג מ"ו). כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט. להציל הטומאה על הפתחים ע"ש. ובכזית מן המת אי איכא סדק טפח הרי הציל על כל הפתחים. ומשנה ע"כ איירי במת שלם דפתחו בד'. ועי' בתפ"י שם:

ובזה אפשר לומר, דהנה איתא במשנה דאהלות סופ"ח. שתי חביות ובהן כשני חצאי זיתים [חצי זית בזו וחצי זית בזו. הרב] מוקפת צמיד פתיל. ומונחת בתוך הבית, הן טהורות, והבית טמא דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שתחתיה שלא תטמא הבית ואע"פ שהן בשתי חביות הואיל ושתיהם בבית מצטרפין לכשיעור לטמא הבית, והחביות טהורות דאין טומאת חצי זית שבחברתה נכנסת לתוכה הואיל ומוקפת צמיד פתיל. הרב]. נפתחה אחת מהן היא והבית טמאים, וחברתה טהורה. וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית [ודלתותיהן נעולות, וחצי זית:

בחדר זה וחצי זית בחדר זה. הבית טמא דסוף טומאה לצאת, והחדרים טהורים דאין דרך טומאה לכנוס. הרב]:

ובתוספתא (פ"ט) הביאה הר"ש ז"ל שם איתא א"ר יהודה אני אומר דבר אחד והם אומרים דבר אחד. אני אומר להם מודה ר' אליעזר לר' יהושע בשתי חביות שפתוחות לתוך הבית, שהבית טמא. על מה נחלקו על ב' חדרים של בית שר"א מטמא ור' יהושע מטהר, והם אמרו לי, מודה ר"י לר"א על שני חדרים שפתוחים לבית שהבית טהור, על מה נחלקו על שתי חביות שר"א מטמא ור"י מטהר ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל וסתם מתניתין כר"א ואליבא דר' יהודה ע"כ (והגר"א שם גורס להיפך):

ואינו מובן במאי פליגי ר"א ור"י אליבא דר' יהודה ובמאי פליגי אליבא דרבנן, ובמאי פליגי ר'יהודה ורבנן:

ונראה לפע"ד דהנה באהלות רפ"ג איתא כל המטמאין באהל שנחלקו שיעוריהן לחצאין. הרב] והכניסן כשהם מחולקין. הרב] לתוך הבית (דהיינו לתוך אהל אחד. הרב], ר' דוסא בן הרכינס מטהר (דסבר לא מצטרפי לכשיעור. הרב] וחכמים מטמאים. כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה או נושאן, ובמת, הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית, או נוגע בכחצי זית, וכח"ז מאהיל עליו, מאהיל על כשני חצאי זיתים, מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו ר"ד בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאים. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהטו"מ ה"ח כל המטמאים באהל שנחלקו והכניסן בתוך הבית האהל מצרפן ומטמאים באהל ע"כ. וכתב שם הראב"ד ז"ל א"א אע"פ שאין שם צירוף אהל. וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל פירוש שאם היה באויר ונגע בחצי זית בידו אחת ובח"ז בידו אחרת, או האהיל על כח"ז, וכח"ז האהיל עליו טמא, אף ע"פ שאין שם צירוף אהל, ורבינו בסו"פ זה כתבם, אלא דהשתא כתב כלישנא דמתניתין כל המטמאים באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ולאפוקי מר' דוסא דמטהר בהא עכ"ל:

ובספר מי נפתוח (פ"ז א"ו) כתב דהרמב"ם ז"ל דקדק יפה בלשון המשנה, ובלשון עצמו, דודאי אם הטומאה מאהיל עליה, או היא על הטומאה, בזה בודאי אם מאהיל על שני חצאי זיתים אף במקום גלוי מצטרף, אבל באהל המשכה דהאהל מביא הטומאה עליה, זה דוקא אם השני חצאי זיתים נתחברו באהל ויש כאן טומאה, מביא האהל הטומאה על האדם, אבל אם השני חצאי זיתים לא נתחברו באהל איך תבא הטומאה על האדם. וכגון חצי זית מונח בבית זה, וח"ז בבית אחר, ואדם יניק ידו באויר הבית אצל חצי זית אחד, וידו השני יחזיק בבית אחר אצל ח"ז השני, לא יתטמא האדם ממה שכל יד מונח באהל חצי זית, ושיצטרפו אהל של שני חצאי זיתים אהדדי כיון דאין כאן עוד שום טומאה דהחצאי זיתים לא נצטרפו עש"ה:

ותמהני שלא הביא המשנה דספט"ו דאהלות דאיתא. שני בתים [ופתחיהן מכוונים זה כנגד זה. הרב] ובהם כשני חצאי זיתים. פשט את שתי ידיו להן, אם יש בידו פותח טפח, מביא את הטומאה ונשארו שני הבתים טמאים. דאהל של ידיו מצרף את הטומאה, כאלו שני החצאים מונחים בזה ובזה. הרב] ואם לאו אינו מביא את הטומאה [ואם לאו דאין בידיו פו"ט, גברא מיהא טמא הוי כדתנן לקמן דעל עצמן בכל שהן, אבל ב' הבתים טהורים. הרב וכ"כ הר"ש ז"ל]:

והנה מפשט לשון המשנה. פשט את שתי ידיו להן משמע דפשט את שתי ידיו לתוך שני הבתים. אבל לא האהיל על גוף שני חצאי זיתים. וכן ראיתי שכתב בפירוש משנה אחרונה שם דאע"ג דלא האהיל על שני חצאי זיתים מ"מ חשיבי הבתים אהל אחד ע"י ידיו המחברות שניהם כמו בטבליות של עץ הנוגעת זו בזו פו"ט חשיבי חד אהל כמ"ש שם בריש הפרק ה"נ הרי יש בידיו פו"ט. והרי שניהם כאהל אחד עם הבתים וגופו נמי לא הוי הפסק וחשיבי שני חצאי זיתים כאלו הם באהל אחד עי"ש. ולפ"ז הא דקתני בסיפא ואם לאו שאין בידיו פו"ט אינו מביא את הטומאה. וע"ז כתבו הר"ש והרב ז"ל דמ"מ הוא טמא דעל עצמו בכל שהן. הרי אף דמאהיל בשני בתים נפרדים בכל אחד ח"ז מ"מ טמא כמו במאהיל על שני חצאי זיתים בעצמו. ורק דהבתים והכלים שבתוכם טהורים דאין מצטרפים שתבא הטומאה מזה לזה כיון דאין בידו פו"ט, אבל הוא טמא אע"ג שלא האהיל על השני חצאי זיתים: ובאמת מהרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ובחבורו רפי"ת משמע דאם אין בידו פו"ט גם הוא איננו טמא, שכתב בפה"מ וז"ל וכן אם היו שני בתים קרובים ובהן כשני חצאי זיתים, ופשט שתי ידיו לשני הבתים יחד. הנה אם היה פו"ט בכל יד כבר הגיעה הטומאה ביניהן, ונטמא הוא ושני הבתים, והיו כבית אחד, והיה כזית מן המת תחת אהל מחובר. וכ"כ בחבורו דאם יש בידו פו"ט עירב את הטומאה ונעשה הכל כאהל אחד, ונטמא הוא והבתים, ואם אין בו פו"ט אינו מביא את הטומאה. ומדכתב ונטמא הוא והבתים, משמע בודאי דאם אין בידו פו"ט טהור הוא והבתים. דאי נאמר דאע"ג דאין בידו פו"ט עכ"פ הוא טמא. הו"ל למימר רק אם יש בידו פו"ט נטמאו הבתים. וע"כ דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם הוא טהור אם אין בידו פו"ט ודלא כהר"ש והרב ז"ל. אך יש לדייק מסיפא שכתב ואם אין בידיו פו"ט אינו מביא את הטומאה ולא כתב טהור ואינו מביא את הטומאה משמע דהוא בלא"ה טמא. ולשיטת המי נפתוח צ"ל דרישא עיקר ולפ"ז שפיר כתב המי נפתוח דהרמב"ם ז"ל דייק לומר דכל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית האהל מצרפן, לומר דאם הם בשני אהלים אין האהלים מצרפן. וי"ל לפ"ז דהראב"ד ז"ל ס"ל כשיטת הר"ש והר"ב ז"ל דשני חצאי זיתים בשני אהלים הוא טמא אע"פ שאין כאן צירוף אהל:

שוב ראיתי בקרית ספר שם שכתב וז"ל וכן שני בתים ובהן שני חצאי זיתים ופשט ידיו לשני הבתים, והאהיל על שני חצאי זיתים, ויש בידו פו"ט כו' הרי דמוקי לה שהאהיל ממש על שני חצאי זיתים, ולפ"ז אין ראיה מר"ש ור"ב ז"ל די"ל דאיירי שמאהיל על שני חצאי זיתים ומש"ה הוא עצמו טמא אף שאין בידו פו"ט כמו דמאהיל על שני ח"ז דטמא:

אמנם נלפע"ד דאם שני חצאי זיתים בשני בתים, וביניהם חור טפח על טפח, ולכל אחד מהבתים פתח לרה"ר שאין להם דרך זל"ז שלא יהיה שייך סט"ל, בזה לכ"ע הבתים טהורים, כיון דאין כאן אדם או אהל לחברן שיהיה כאהל אחד, וחור טפח על טפח מביא הטומאה מבית לבית, רק כשיש שם טומאה, אבל לא שיתחבר שני הבתים לעשותם אהל אחד שיצרפו השני חצאי זיתים:

וראיה ברורה לזה לפע"ד דביו"ד (סי' שע"א) בהא דאיתא שם הדין דשני חדרים הפתוחים לבית, ובכ"א ח"ז מהמת, ודלתותיהם נעולים, הבית טמא והם טהורים, ואם נפתחו גם הם טמאים וכתב שם הש"ך ז"ל בסק"ו הטעם דכשנפתחו הדלתות חזרה הטומאה מן הבית לחדרים, וכלשון זה כתב הרא"ש בה"ט וברבינו ירוחם ז"ל עי"ש. וקשה למ"ל הטעם דהטומאה חזרה מהבית לפתחים תפ"ל בלא"ה כיון דנפתחו הדלתות הרי חור טפח על טפח מביא את הטומאה מבית לבית אפי' עד מאה בתים, וא"כ הרי נצטרפו השני חצאי זיתים ונטמאו החדרים והבית, ולמ"ל לומר הטעם שחזרה הטומאה מהבית להחדרים והיינו שהבית טמא מחמת סט"ל, והחדרים טמאים שחזרה הטומאה מבית לחדרים, וע"כ דכל שאין שני חצאי זיתים תחת אהל אחד, אף שיש חור טפח על טפח בין שני הבתים אין:

מביא הטומאה מזה לזה, ואפשר דזה כוונת הרמב"ם ז"ל לומר האהל מצרפן היינו שיהיה הכל תחת אהל אחד, אבל לא בשני אהלים וחור טפח על טפח ביניהם: ולפ"ז בהא דשני חדרים שהן פתוחים לבית, וח"ז בכל חדר דהבית טמא משום סט"ל, ע"כ אי"ל הטעם משום דרואין כאלו הדלתות פתוחות הואיל וסופם להפתח כפתוחים דמי, דמה בכך דכפתוחים דמי, מ"מ הא אין מצטרפים לטומאה כיון דאינם באהל אחד, וע"כ דהטעם הוא דהואיל וסופה לצאת רואין כאלו כבר שם, ומש"ה כיון דשני החצאי זיתים סופם לצאת דרך הבית הו"ל כאלו שניהם יחד בתוך הבית והאהל מצרפן, והבית טמא:

ואין להקשות כיון דרואין הטומאה כאלו היא במקום שסופה לעבור, היינו בהבית, כ"ש שהיו רואין שהדלתות פתוחים הואיל וסופם להפתח, וא"כ שוב יהיו גם החדרים טמאים, דהטומאה חוזרת מהבית להחדרים, כמו היכא דנפתחו הדלתות ממש, שכתב הש"ך דהטומאה חוזרת להחדרים, דז"א דבודאי אי"ל תרי חומרי דסתרי אהדדי, דהרי אם נאמר רק דהדלתות פתוחות הואיל וסט"ל, אכתי אין כאן שום טומאה דאין מצטרפי, וע"כ דנאמר, דרואין כאלו השני חצאי זיתים בבית, וא"כ איך שוב תאמר דהדלתות פתוחות דסט"ל ויפתחו הדלתות, והרי הטומאה מונחת בבית והדלתות לא יפתחו, וא"ת כי ע"כ יפתחו הדלתות כדי להוציא הטומאה, א"כ שוב אין כאן שום טומאה כלל דשני חצאי זיתים בשני חדרים אין מצטרפין ופשוט דאי"ל תרי חומרי דסתרי אהדדי ואם תטמא החדרים והבית יהיה תרי חומרי דסתרי אהדדי: ובזה אפשר לפרש התוספתא הנ"ל, דא"ר יהודה אני אומר ד"א, והם אומרים ד"א, אני אומר להם מודה ר"א לר' יהושע בשתי חביות שפתוחות לתוך הבית שהבית טמא, על מה נחלקו על ב' חדרים של בית שר"א מטמא ור"י מטהר, והוא דר"י ס"ל דסט"ל הוא מטעם דרואין הפתח הואיל ועומד להפתח כפתוח דמי, ומש"ה גבי חביות דשתי החביות עומדים בבית בתוך אהל אחד והואיל וסופו של הצמיד פתיל הוא הפתח להפתח משום סט"ל, כפתוח דמי, א"כ שני החצאי זיתים כמונחים בתוך הבית, והבית טמא ובזה מודה לר"א (ואולי צ"ל ברישא מודה ר"י לר"א) אבל בשני חדרים ס"ל דטהור דמה בכך דרואין כאלו הדלתות פתוחות מ"מ השני חצאי זיתים אין מצטרפין, אבל ר"א ס"ל הטעם דרואין כאלו הטומאה בעצמה שם ומש"ה גם בב' חדרים של בית, הבית טמא כיון דרואין כאלו השני חצאי זיתים בבית במקום שסופם לעבור, ולפ"ז א"ש דר"א דהוא מתלמידי ב"ש [כמ"ש רש"י שבת דק"ל ותוס' ביצה דל"ה דלכן נקרא שמותי כידוע] אזיל בשיטת ב"ש דס"ל גבי בית שנסדק דבעינן ד"ט משום דרואין כאלו גו הטומאה במקום שסופה לצאת כמש"ל. ור' יהושע דהו מתלמידי ב"ה [דאמר בחגיגה (דכ"ב) בושני מדבריכם ב"ש כו'] ס"ל כב"ה דס"ל דסגי בסדק כ"ש, מטעם דרק רואין כאלו הדלת פתוח אבל לא כאלו הטומאה ממש שם וא"ש:

ורבנן דאמרי מודה ר"י לר"א על שני חדרים שפתוחים לבית שהבית טהור, על מה נחלקו על שתי חביות שר"א מטמא ור"י מטהר, היינו דרבנן ס"ל דלכ"ע אין רואין כאלו גוף הטומאה שם, ומש"ה בב' חדרים לכ"ע טהור, ורק ר"א ור"י בהא פליגי, דר"א ס"ל דרואין הפתח כפתוח, וממילא בשתי חביות טמא דשני הח"ז באהל אחד, ור"י ס"ל דאין רואין הדלת כפתוח, ורק דגזה"כ הוא סט"ל, וכמ"ש התה"ד הואיל ובאותה יציאה נטהר האהל, יאמר ההלכה שאותו פתח טמא, א"כ כ"ז כשהאהל טמא שיש בו כזית מן המת אבל בשתי חביות המוקפים צמיד פתיל שיש בהם חצי זית שכל אחד מהם טהור, א"כ לא נטהר שום אהל, לא אמרינן בהם סט"ל, ומתניתין דמטמא בשני חדרים הוא כר"א אליבא דר' יהודה וכמ"ש הר"ש ז"ל, ועי' לקמן כ"ד סס"ב]:

ונראה לפע"ד ליישב ג"כ קושית התוס' דחולין (דקכ"ה) דהנה באהלות (פ"ד מ"ב) תנן תיבת המגדל רגילים לעשות תיבות קטנות בתוך מגדל של עץ כדי הצניע בהם כלים ואוכלים ומשקים. הרב] יש בה פותח טפח] שיש בחללה פו"ט דלא הויא טומאה טמונה. הרב] ואין ביציאתה פותח טפח [דחור פתחה אין בו טפח. הרב] טומאה בתוכה הבית טמא ואע"פ שפתחה קטן כדמפרש טעמא מפני שדרך טומאה לצאת, ע"כ סופה לצאת דרך פתח זה לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה. הרב]. טומאה בבית מה שבתוכה טהור [הואיל ואין ביציאתה פו"ט אינו מביא את הטומאה. הרב] שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס שאין סופה להכניס לה מת. הרב), ר' יוסי מטהר מפני שהוא יכול להוציאה לחצאים או לשרפה במקומה ור"י מטהר דשמא אין סופו לצאת דרך פתח זה שיהיה בה שיעור טומאה שהרי יכול להוציאה לחצאין או לשרפה במקומה, ואין הלכה כר"י. הרב] והובא בחולין שם. והתוס' יו"ט הביא שם שהקשו התוס' וכי ר' יוסי לא יהיה מודה בהא דהמת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים, ותירצו דדוקא בכזית מן המת לא ס"ל ר"י סט"ל אבל במת שלם מודה דאין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית. והקשה הרא"ש ז"ל דהרי ר' יוסי קאמר שם (בפ"ג מ"ו) השדרה והגלגולת כמת לענין סט"ל ולא אמרינן דיכול להוציאה לחצאים או לשרפו במקומו, ותירץ דאפשר דר"י לדבריו דת"ק קאמר לדידי דוקא במת שלם אמרינן סט"ל ולדידכו אודו לי מיהת דדוקא השדרה וגלגולת כמת. וכתב עוד דר"י ע"כ פליג ג"כ ארישא אמגדל שהוא עומד בתוך הבית וטומאה בתוכה הבית טמא, דלר"י הבית טהור עי"ש. והתוס' יו"ט הקשה אמאי לא פליג ר"י בסופ"ג גבי ביב שיש בו פו"ט כו'. אמנם לפע"ד י"ל דהנה הא דלת"ק בתיבת המגדל דאין ביציאתה פו"ט הבית טמא, ע"כ דאין הטעם דרואין הפתח כפתוח דמי הואיל ועומד להפתח להוציא הטומאה, דז"א דהרי הפתח קטן דאין בו טפח וע"כ דרך פתח קטן כזה סופו לצאת כמ"ש הרב ז"ל אבל לא שיתרחב פתח תיבת המגדל, וא"כ מה בכך דפתוח מ"מ הא אין בו טפח ואין הטומאה יוצאה מתיבת המגדל לבית וע"כ דס"ל לת"ק דסט"ל הוא מטעם דרואין כאלו גוף הטומאה שם והואיל וסופה לצאת בתוך הבית, הבית טמא, ולפ"ז י"ל דר"י ס"ל דטעם סט"ל הוא רק דרואין הפתח כאלו פתוח, ומש"ה הבית טהור, ולמאי דס"ל להת"ק דרואין כאלו גוף הטומאה שם ע"ז קאמר ר' יוסי שיכול להוציאה לחצאין או לשרפה במקומה וא"כ הטומאה לעולם לא יהיה בבית, אבל עכ"פ מודה דרואין הפתח כאלו פתוח דהרי אף אם ירצה להוציאה לחצאין או לשרפה במקומה ג"כ יצטרך לפתוח הדלת ומש"ה גבי המת בבית הפתחים טמאים כיון דיש בהפתח טפח, והדלת ע"כ עומד להפתח אפי' כשיכנס רק להוציאו לחצאין או לשרפו במקומו, ורק הכא דתיבת המגדל שאין ביציאתה פו"ט בזה לא ס"ל לר' יוסי סט"ל, אבל המת בבית כו' וכן בשדרה וגלגולת וכן ברישא מגדל שהוא עומד בתוך הבית וכן בביב הקמור כו' מודה ר"י דהבית טמא דפתח העומד להפתח כפתוח דמי [וקצת היה אפשר לפקפק הרי אפשר לפתוח דלת המגדל לפחות מטפח ולא תצא הטומאה, ואפשר דמ"מ הדלת לא הוי חציצה דאנן ביטול בעינן לשיטה זו, והרי בכאן עומד ליטלו משם]. שוב ראיתי בחידושי הרש"ש ז"ל ובפירוש משנה אחרונה שכתבו כעין זה דר"י לא פליג רק בפתח שאין בו טפח אך לא דברי דבריהם עי"ש, ור"י בודאי פליג ג"כ אמשנה דפ"ט מ"ט, וכן צ"ל לתירוץ התוס' ובאמת שכן משמע בהדיא ברמב"ם ז"ל בפה"מ דדוקא הכא פליג ר"י משום דאין בפתח טפח ע"ש. ונראה בפירוש דיש:

לו לארון עוד פתח טפח, ואולי יש שם טעות הדפוס עש"ה:

והנה שם (פ"ד מ"ג) תנן הי' עומד [המגדל] בתוך הפתח, ונפתח לחוץ, טומאה בתוכו הבית טהור, טומאה בבית מה שבתוכו טמא, שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס ע"כ והר"ש ז"ל הביא התוספתא דפ"ה היה עומד בתוך הבית ונפתח לחוץ וטומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור, א"ר יוסי כן הלכה אימתי יפה כח הכלי להציל מכח צמיד פתיל או מכח אהלים, אם מציל הוא מכח צמיד פתיל בגולל ק"ו ע"י אהלים עיי"ש בר"ש ז"ל. וכתב שם המהר"ם מרוטנבורג ז"ל לתרץ סתירת המשנה ותוספתא דמתניתין דקתני טומאה בבית מה שבתוכו טמא היינו שיש פו"ט בין המגדל לקורות הבית וכיון שסט"ל רואין כאלו גוף הטומאה שם ממילא המגדל אינו מציל דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר כשטומאה ע"ג או תחתיהן, והכא בסט"ל הוי כמו דהטומאה עליו, והתוספתא איירי שאין בו פו"ט בין הקורות למגדל וא"כ לא הוי רק טומאת המשכה ובזה אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולטהר עי"ש [ועיין בתוס' יו"ט שם סוד"ה טומאה בבית ובחולין דף קכ"ו ריש ע"א]:

ולפמ"ש י"ל דגם התוספתא איירי שיש בו פו"ט ורק דבאמת בהא פליגי דהמשנה ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה שם ומש"ה המגדל אינו חוצץ דאדם וכלים אין נעשים אהלים לטהר כשטומאה עליהם או תחתיהם והתוספתא ס"ל דאין רואין כאלו גוף הטומאה שם ומש"ה טומאה בבית מה שבתוכו טהור משום דהמגדל חוצץ באהל המשכה. ולפ"ז א"ש דר' יוסי קאמר כן הלכה, משום דר"י לשיטתיה דלא ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לצאת:

ובזה יש לפרש המשנה דאהלות (פי"א מ"ז), הובא בחולין (דקכ"ו), כלב שאכל בשר המת, ומת הכלב [דאלו חי אפי' כולו בבית טהור, דטומאה בלועה בבעלי חיים אינה מטמאה. הרב] ומוטל על האסקופה [וצוארו לפנים. הרב], ר"מ אומר אם יש בצוארו פו"ט (רוחב הצואר טפח, ומשערין אותו ע"י חוט המקיף את הצואר, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט. הרב] מביא את הטומאה (דצד העליון שבו מאהיל על הטומאה וממשיך את הטומאה לבית. הרב] ואם לאו אינו מביא את הטומאה [דאינו פו"ט אינו מביא את הטומאה דלענין הבאת טומאה בעינן פו"ט. הרב]. ר' יוסי אומר רואין את הטומאה, מכנגד המשקוף ולפנים, הבית טמא, מכנגד המשקוף ולחוץ, הבית טהור [בודקים בגופו של כלב את מקום הטומאה, אם הוא מן המשקוף ולפנים הבית טמא, אע"פ שאין בצוארו רוחב טפח דטומאה טמונה בוקעת ועולה, ונמצא שהבית האהיל על הטומאה, והלכה כר"י. הרב]. ר' אליעזר אומר פיו לפנים הבית טהור, פיו לחוץ הבית טמא, שהטומאה יוצאת דרך שוליו [פיו לפנים ונקב זנבו מבחוץ, הבית טהור, אם טומאה מבחוץ, דמשום המשכה לא מטמאינן ליה שאין דרך מאכל לצאת דרך פיו אלא דרך נקב בית הרעי. פיו לחוץ ושוליו לפנים, הבית טמא, שהרי דרך פתח קטן זה היה סופה לצאת. הרב]. ר"י בן בתירא אומר ב"כ וב"כ הבית טמא בין פיו לפנים בין פיו לחוץ בין טומאה מכנגד המשקוף ולפנים בין טומאה לחוץ בין יש בצוארו טפח בין אין בצוארו טפח בכל ענין הבית טמא דטומאה יוצאה בין דרך כניסתה בין דרך יציאתה. הרב] ע"כ:

ואיתא בחולין (דקכ"ו ע"א) אמר רבא רואין את חלל הטומאה קתני, ור' יוסי בתרתי פליג וקא"ל לר' מאיר דקאמרת כי יש בצוארו פו"ט מביא את הטומאה אנן בתר חללה אזלינן [והכי קאמר ליה לר' מאיר דקאמרת לענין המשכה אם יש בצוארו כולו עם עובי דפנותי' רחב טפח ממשיך, אנן חלל טפח בעינן. רש"י] ודקא אמרת על האסקופה כולה טמא, מכנגד המשקוף ולפנים הבית טמא מכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור [ודקאמרת, על האסקופה כולה הבית טמא ואע"פ שאין פיו מן השקוף ולפנים דקחשבת כל האסקופה כלפנים, והאסקופה רחבה, ושקוף מחותך בו, שהדלת נוקף ושוקף בו כשסוגרין אותו ומההוא שקוף ולפנים הוי כלפנים. רש"י]:.:

הרי דלר"א ולר"י בן בתירא אמרינן דכלב שאכל בשר המת סט"ל ורק דלר"א סופו לצאת דרך שוליו דוקא כשהיה חי ובהכי משערינן] ולר"י בן בתירה סופו לצאת אף דרך פיו דלפעמים הוא מקיא כמ"ש רש"י ז"ל, ור"מ ור' יוסי תרווייהו ס"ל דלא אמרינן כאן סט"ל ורק דלר"מ אם יש בעובי הצואר טפח אע"פ שאין בחללו טפח אמרינן חוקקין להשלים ולר' יוסי בעינן דוקא אויר חלל טפח בצואר הכלב:

ולפי הנ"ל א"ש דר' יוסי דס"ל בתיבת המגדל ואין ביציאתה פו"ט טומאה בפנים הבית טהור, דס"ל דרק רואין כאלו הדלת פתוח הואיל ועומד להפתח, והכא כיון דאין בהפתח פו"ט ואינו עומד להתרחב יותר הבית טהור, ומש"ה מטהר נמי גבי כלב שאכל בשר המת אם אין בחלל הצואר פו"ט ולא אמרינן ביה סט"ל, ור"י לשיטתיה, ור"מ דס"ל ג"כ דלא אמרינן בי' סט"ל כל שאין בחללו טפח, דבתוספתא דסופ"ח בשני חדרים הפתוחין לבית דלרבנן דר' יהודה לכ"ע אין אומרים דרואין את הטומאה כאלו היא עצמה במקום שסופה לצאת, ומש"ה לרבנן דר' יהודה הכל מודים בשני חדרים דהבית טהור כמ"ש לעיל, ומסתמא רבנן דר"י הוא ר"מ, ומש"ה ס"ל הכי לר"מ ג"כ דלא אמרינן סט"ל, ור"א דס"ל התם אליבא דר"י דהבית טמא גבי שני חדרים, וסתם מתניתין כר' יהודה אליבא דר"א דמטמא בשני חדרים. הרי דר"א ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה שם ושפיר ס"ל לר"א שוליו לפנים הבית טמא דרואין כאלו גוף הטומאה בבית שהרי ע"כ דרך נקב קטן כזה היה סופה לצאת, ור"א לשיטתיה, ור"י בן בתירה ס"ל ג"כ כר"א ורק דמוסיף דגם דרך פיו היה סופה לצאת לפעמים כשהוא מקיא:

ואין להקשות לפמ"ש פירוש התוספתא הא לר' יהודה ס"ל דכ"ע מודים בשתי חביות ובהן כשני חצאי זיתים דהבית טמא דהואיל ועומד להפתח כפתוח דמי, ורק דפליגי בשני חדרים אי רואין כאלו גוף הטומאה שם, ולרבנן דר"י דהוא ר"מ ס"ל, דלכ"ע אין רואין כאלו גוף הטומאה שם ורק דר"א ור"י פליגי אי רואין כאלו הדלת פרוח דלר"א הו"ל כפתוח ולר' יהושע הו"ל כסתום ומש"ה מטהר בשני חדרים. ולכאורה איפכא שמעינן להו דבחולין (דע"ג ע"א) איתא בהא דרבינא אמר בגד לאו לחתיכה קאי עובר לחתיכה קאי וכל העומד לחתוך כחתוך דמי פריך כמאן כר"מ דתנן (מקוואות פ"י מ"ה) כל ידות הכלים שהן ארוכות, ועתיד לקצצן מטביל עד מקום מדה (דברי ר"מ וחכ"א, נ"ב צ"ל) ר' יהודה אומר עד שיטביל את כולו, ופרש"י ז"ל דלר"מ א"צ לטבול רק עד מקום מדה משום דמה שעתיד לקוץ א"צ טבילה דכקצוץ דמי ולר' יהודה לאו כקצוץ דמי ע"ש, והכי נמי ס"ל לר"י באהלות (פ"ט מ"ח) דאיתא קורה שעשאה גולל לקבר [כסוי על פתח הקבר. הרב] אין טמא אלא כנגד הפתח [של הקבר והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר טהור. הרב] עשה ראשה גולל לקבר והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן הרב] אין טמא אלא עד ארבעה טפחים [הנוגע בד"ט סמוך לקבר טמא משום גולל, ומד' ולמעלה טהור, הרב] ובזמן שהוא עתיד לגוד [לקוץ ואע"פ שלא קצץ עדיין. הרב] ר' יהודה אומר כולה חבור [כל זמן שלא קצץ אע"פ שעתיד לקוץ. הרב] הרי דר"י ס"ל דלא אמרינן כל העומד לקוץ כקצוץ דמי' והכא ס"ל אליבא דכ"ע דכפתוח דמי הואיל ועומד להפתח, ור"מ דס"ל התם כקצוץ דמי וכן ס"ל בב"מ (ד"ק ע"ב):

דענבים העומדים ליבצר כבצורות דמיא ס"ל הכא אליבא דר' יהושע דלא כפתוח דמי:

דזה לק"מ דחדא דהתוס' כתבי בסוטה (דכ"ה ע"ב) ד"ה לאו כגבוי דמי דלאו כולהו בחדא מחתא נחית להו והיכא דאיכא מצוה שאני, ומש"ה ס"ל לר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי משום דאיכא מצוה ע"ש, וה"נ הרי מצוה להוציא המת ולקברו, ועוד דע"כ הלכות טומאה שאני וכמ"ש הר"ח ז"ל בביצה (ד"י) הנ"ל דכי ס"ד דרבנן דר"ש דס"ל דלא אמרינן כזרוק דמי פליגי על האי דינא דסמ"ל לשיטת הסוברים דכפתוח דמי, וע"כ דהכא שאני, והכי גמרינן לה, דאמרינן דטומאה כפתוח דמי, ולר"מ י"ל דס"ל כר' יהושע דאמרינן כפתוח דמי ופשוט:

אך קשה שהרי ברפי"א גבי הבית שנסדק טומאה בפנים וכלים בחוץ קאמר ר' יוסי משום ב"ה פותח טפח, וקשה לפמ"ש דר' יוסי ס"ל רק הטעם דרואין כאלו הפתח פתוח וא"כ למ"ל טפח כל דאיכא סדק [ושאינו יכול לקבל מעזיבה] טהור דאין הטומאה יוצאת להכלים שבחוץ, אך דהר"ש ז"ל שם הביא התוספתא אמר רבי תמיה אני אם אמר ר' יוסי פו"ט לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד, וכתב הר"ש ז"ל פירוש כזית מן המת פתחו טפח להציל את הטומאה על הפתח כמ"ש בפ"ג, ומת פתחו בד', ובאליהו רבה שם כתב פירוש תוספתא זו וז"ל, פירוש רבי תמה אם אמר ר"י פו"ט, לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד, ולענין הצלה על הפתחים דאמרינן כזית פתחו בטפח, אבל הכא בבית שנסדק טומאה בפנים וכלים בחוץ אע"פ שאין בסדק אלא כ"ש, מלא חוט המשקולת ד"ה מפסיק עכ"ל. ולפ"ז א"ש דבאמת רבי תמה אם אמר ר' יוסי בפו"ט דהרי ס"ל דרק רואין כאלו הדלת פתוח וסגי בסדק כ"ש, וכמלא חוט המשקולת שלא יקבל מעזיבה, ולא אמר טפח אלא לענין הצלה על הפתחים, דמת בבית ולו פתחים הרבה דבזה מודה ר"י דהפתח טמא הואיל ועומד להפתח כפתוח דמי, ואי איכא טפח פתוח וכזית מן המת בבית הפתחים טהורים:

מזה קשה לי טובא על שיטת התוס' חולין (קכ"ה) הנ"ל דר"י לא ס"ל כלל סט"ל גבי כזית מן המת הואיל ויכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה ורק במת שלם מודה דאין דרך לנתחו לפחות מכזית או לשורפו, וקשה הרי רבי קאמר דר"י לא אמר טפח אלא בכזית ולענין להציל על הפתחים, הרי דגם בכזית ס"ל לר' יוסי טומאת פתחים:

ומצאתי שהקדימני בקושיא זו אדמו"ר הרב הגאון החריף ז"ל בספרו הנחמד נפש חיה חיו"ד (סי' צ"ה) והחמיר מאד בקושיא זו עיש"ה בארוכה, ולפע"ד י"ל דהתוס' יפרשו המשנה דבית שנסדק כפירוש הראב"ד ז"ל (פט"ז ה"ו) ולדידיה אין המשנה איירי כלל בענין טומאת פתחים וכ"כ בר"ש ז"ל פירוש הראשון ע"ש, וכמ"ש הדגול מרבבה לתרץ הי"א שאסרו לכהן לילך דרך שער העיר דס"ל כפירוש הראב"ד ז"ל, ול"ק עליהם ממשנה זו כקושית החכם צבי ז"ל עש"ה:

ובהא שכתבו התוס' בחולין (דף קכ"ה) הנ"ל דנראה דמודה ר' יוסי במת שלם דאמרינן ביה סט"ל דאין דרך לנתחו או לשורפו, כתבו כמסתפקין בזה ורק דנראה לומר כן, וקשה לי דהרי באהלות (פ"ז מ"ה) איתא, יצא הראשון מת והשני חי [ולד הראשון יצא מת, והולד השני יצא חי. הרב] טהור [השני חי מטומאת מת, אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני, דבעודו במעי אמו לא נטמא אע"פ שנפתח הקבר דטהרה בלועה אינו מטמא הרב], הראשון חי, והשני מת טמא [ואע"פ שהוציאו החי מן הבית קודם שנולד המת דמכיון שיצא החי נפתח הקבר ונטמא מיד דסט"ל. הרב], ר"מ אומר בשפיר אחד טמא כלומר אם יצאו שניהם כעין שפיר, אחד שיצאו בב"א טמא, שפיר שליא שהולד נתון בה. הרב] בשני שפירים טהור [כלומר, כעין שני שפירים זה אחר זה, אפילו הראשון חי והשני מת טהור., דסבר ר"מ אע"פ שנפתח הקבר אין מטמא עד שיצא לאויר העולם, אין הלכה כר"נ הרב]:

ובתוספתא סופ"ח, הובא שם בר"ש ז"ל, איתא א"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד, והם אמרו ד"א, אני אומר להם שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס והם אמרו לי אין לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם ע"כ, וכתב הר"ש ז"ל, דרבנן דר"מ במשנה היינו ר' יוסי, ורבנן דר' יוסי בברייתא היינו ר"מ דמשנה ע"כ, הרי בהדיא דס"ל לר' יוסי סט"ל בולד שלם:

והנה ראיתי בפירוש משנה אחרונה שם שהקשה לר"מ אמאי בשני שפירין טהור משום דס"ל כר' ישמעאל דעובר במעי אשה טהור הוא, מ"מ הא רבנן גזרו בפתחים הנעולים משום סט"ל, א"כ נהי דמה"ת עובר במעי אשה טהור, מ"מ מדרבנן יש לטמא ע"ש. ולפע"ד י"ל דבודאי אי הוי אמרינן דרואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לעבור וא"כ שפיר היה אפשר לומר דרואין העובר כאלו הוא בחוץ, וכמו בשני חדרים ובהן שני חצאי זיתים אע"פ שבחדרים אין כאן טומאה רואין כאלו הם בחוץ בבית, אך לפמ"ש ר"מ ס"ל דרואין רק כאלו הדלת פתוח ומש"ה לא ס"ל סט"ל גבי כלב שאכל בשר המת כו' ופליג בשני חדרים כו' וא"כ מה בכך דנפתח הקבר ורואין כפתוח, מ"מ הא אין כאן טומאה, ור"מ לשיטתיה:

אך קשה לי טובא מפי"ב מ"ח, דתנן כזית מן המת מודבק לאסקופה [שהאסקופה רחבה וטומאה מודבקת באסקופה מן השקוף לחוץ, הרב]. ר' אליעזר מטמא את הבית, ר' יהושע מטהר [ר"א חשיב כל האסקופה כבית הלכך מטמא את הבית ור"י סבר מן השקוף ולחוץ אין האסקופה חשובה כבית, והלכה כר"י], היה נתון תחת האסקופה, ידין מחצה על מחצה (מחציה של אסקופה ולפנים כלפנים והבית טמא, מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור, מחצה על מחצה הבית טמא. הרב), מודבק למשקוף הבית טמא מודבק, למשקוף תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ, הבית טמא דאפילו מן השקוף לחוץ חשיב בית. הרב], ר' יוסי מטהר, (דלא חשיב ליה כבית, ואין הלכה כר"י. הרב] . היה נתון בתוך הבית, הנוגע במשקוף טמא, הנוגע באסקופה, ר"א מטמא, רי"א מטפח ולמטן טהור, מטפח ולמעלן טמא [מטפח ולמטן טהור דכקרקע דמי, מטפח ולמעלן טמא, ואע"פ כשמודבק לאסקופה מטהר ר"י את הבית, הכא כשהטומאה בבית מטמא ר"י באסקופה מטפח ולמעלה משום דדרך טומאה לצאת ולא לכנוס, והלכה כר"י, הרב]:

הרי דבמודבק למשקוף פליג ר"י וס"ל הבית טהור ובהיה נתון בתוך הבית לא פליג ומודה דהנוגע במשקוף טמא וע"כ משום סט"ל כמ"ש הרב ור"ש ז"ל, הרי דס"ל לר"י סט"ל דאל"כ מ"ש פנים מחוץ, והרי הכא איירי בכזית דקתני כזית מן המת כו' וע"ז קאי היה נתון. וראיתי אח"כ שהקשה כן במשנה אחרונה דהושג על הרב ז"ל דפירש משום סט"ל דהרי ר"י לא ס"ל סט"ל ופירש הוא פירוש אחר עש"ה:

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות טו"מ הי"א כתב וז"ל אחד הבא כולו לאהל המת או הבא מקצתו ה"ז נטמא באהל, אפילו הכניס ידו או ראשי אצבעותיו או חוטמו לאהל המת ה"ז נטמא כולו, נגע במשקוף וצרף ידו עם המשקוף נטמא כאלו בא מקצתו, נגע באסקופה מטפח ולמטה קרוב לארץ טהור, ומטפח ולמעלה טמא, ויראה לי שדבר זה מדבריהם עכ"ל. משמע בהדיא דרק נגע באסקופה הוי מדבריהם, אבל נגע במשקוף הוי מה"ת דהרי כתב דנטמא כאלו בא מקצתו, וכ"כ בפירוש המשניות כאן וז"ל ומזו ההלכה יתבאר לך שמי שנכנס קצת גופו באהל המת נטמא ולשון ספרי (במדבר י"ט) כל הבא אל האהל זה שבא:

מקצתו וכל אשר באהל, זה שבא כולו ע"כ, והכ"מ שם כתב, בהא שכתב הרמב"ם ז"ל צירף ידו אל המשקיף זו איני יודע למה הוצרך שיצרף ידו שמלשון המשנה משמע דבנגיעה בעלמא טמא ואין צורך לצירוף יד, ואפשר דמשמע לרבינו דלישנא דנגיעה לאו דוקא ואינו טמא אא"כ צירף ידו, או אפשר דנגיעה היינו צירף ידו שכתב רבינו וכאלו יהיב טעמא למה אם נגע טמא וצ"ע עכ"ל, ובחזון נחום ובמרכבת המשנה ח"א וח"ג כתבו דרמב"ם ז"ל למד לה מסוגיא דנזיר (דמ"ג ע"א) אלא אמר ר"א צירף ידו משום טומאה איכא משום ביאה ליכא כו', ורמב"ם ז"ל אינו מפרש כפירש"י ז"ל ע"ש, עכ"פ מבואר דנוגע במשקוף טמא הוא משום דהו"ל בא מקצתו אל אהל הטומאה והוא מה"ת, אך כ"ז לר"י דחשיב ליה למשקוף מקצת אהל דגם טומאה תחת המשקוף הבית טמא וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפכ"ה, אבל לר' יוסי דס"ל טומאה תחת המשקוף הבית טהור וע"כ דאין זה חשוב מהבית, א"כ אמאי טומאה בבית יהיה זה חשיב כנכנס מקצתו אל האהל, אך בא"ר כתב שם דנוגע במשקוף טמא משום דעל עצמו מביא הטומאה בכ"ש כו' וא"ש גם לר"י, ועי' בר"ש (פט"ו מ"ח) שהביא התוספתא ובלבד שלא יגע בשקוף ושם איירי בקבר, ואין ה"ט לצאת מהקבר. והנה הרב והר"ש ז"ל פירשו מודבק למשקוף הבית טמא היינו מודבק תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ, אך הרא"ש ז"ל כתב דמיירי שהאסקופה יוצאת לרה"ר ואין השקוף עליו, דאלו היה השקוף כנגד הטומאה היה מביא הטומאה לבית ע"ש, ולהרב ולר"ש ז"ל צ"ל ע"כ דאיירי שאין במשקוף פותח טפח ובתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם מודבק למשקוף הבית טמא ור' יוסי מטהר עד שיהיה בטומאה משך פו"ט, וכתב הר"ש כי ההיא דתנן לעיל סופ"י שאם תעלה ואינה נוגעת בשקוף פו"ט, ובא"ר שם שאם היה בה פו"ט היה מביא הטומאה לבית, ועי' בתוס' חולין (דף קכ"ו ע"א) סוד"ה אנן, ואיירי דהדלת פתוחה דאל"כ לא היה הטומאה נכנסת לבית וכמ"ש ברפ"י עש"ה:

יש להקשות לפמ"ש לעיל דר' יהושע ס"ל דרק רואין כאלו הדלת פתות, אבל אין רואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לעבור, ומש"ה מטהר בשני חדרים ובהם שני ח"ז, א"כ אמאי ס"ל הכא היה נתון בתוך הבית הנוגע באסקופה מטפח ולמעלה טמא, אע"ג דס"ל דמודבק לאסקופה הבית טהור, משום דטומאה בתוך הבית אמרינן סט"ל, דמה בכך דסט"ל וחשוב כאלו הדלת פתוח, והרי הכא בלא"ה הדלת פתוח דאל"כ אף אם היה מודבק למשקוף היה הבית טהור, וא"כ מה לי אם הטומאה בפנים או בחוץ, וכן אם נאמר דאיירי שהטומאה תחת המשקוף וכמ"ש הר"ש והרב ז"ל ורק דאיירי שאין במשקוף פו"ט תקשה ג"כ אמאי טומאה בפנים הנוגע באסקופה טמא, מה בכך דהדלת כפתוח כיון דאין במשקוף פו"ט וכמש"ל בדברי השיטה בביצה (דף י'): אך דל"ק, דהרי ע"כ הכא שאני דהא לפירוש הרא"ש ז"ל איירי שאין כאן כלל אהל ואעפ"כ טמא ע"כ דהכא גזרו טפי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דהוי מדרבנן, ובא"ר כתב דנוגע באסקופה מטפח ולמעלה טמא, משום גזירה דאיכא שם חור ומביא הטומאה, ובמשנה אחרונה שם פירש ג"כ משום גזירה עש"ה: אך קשה לי מפי"ד מ"ד דתנן זיז שהוא סובב אפ כל הבית, ואוכל בפתח ג' אצבעות (זיז שהוא רחב טפח, וסובב את כל כותלי הבית מבחוץ וכנגד הפתח אוכל ג' אצבעות ועל שאר הפתח אין זיז, שאם היה אוכל כנגד הפתח טפח היה הבית טמא לד"ה. הרב]. טומאה בבית כלים שתחתיו טמאים [ובהא לא פליג ר' יהודא כמו דפליג בסיפא לפי שדרך טומאה לצאת. הרב], טומאה תחתיו ר' אליעזר מטמא את הבית (כיון דזיז חמור שמטמא בכ"ש מביא את הטומאה לבית בג' אצבעות. הרב], ור' יהושע מטהר, וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה [והאכסדרה אוכלת בפתח ג"א, וטומאה בבית, כלים שבאכסדרה טמאים, טומאה באכסדרה, ר"א מטמא ור"י מטהר, והלכה כר"י. הרב]. ע"כ: וקשה דאמאי טומאה בפנים וכלים תחת הזיז מטמא ר"י משום סט"ל דהוי כאלו הדלת פתוח, ומה בכך דפתוח מ"מ כיון שאין הזיז מאהיל נגד הפתח טפח אינו מביא את הטומאה, דטומאה הבא מאהל אל אהל צריך שיגעו בהדדי באורך טפח, כמו דאיתא בהדיא בפט"ו מ"ב וג' ע"ש, וכמו בטומאה תחת הזיז דהבית טהור, והכא ע"כ דהדלת פתוח איירי, דאל"כ לא היה ר"א מטמא את הבית בטומאה תחת הזיז, וע"כ משום הכי הבית טהור דאינם נוגעים בהדדי באורך טפח ה"ה טומאה בבית, מה בכך דהדלת כפתוח מ"מ אין כאן טפח שיבא הטומאה וע"כ דר' יהושע ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה שם, וממילא כיון דרואין כאלו הטומאה מונחת תחת הזיז, תחת אותן שלש אצבעות, שוב הטומאה מתפשטת תחת כל הזיז כיון דאיירי בזיז שהוא רחב טפח כמ"ש הרב והר"ש ז"ל, דזה פשיטא דקורה הנתונה מכותל לכותל, דטומאה תחתיה אם יש בה פו"ט מביאה הטומאה תחת כולה, כמ"ש בפי"ב מ"ו, דאף אם הטומאה מונחת בקצה הקורה הן בקצה הרוחב הן בקצה האורך, כל שיש בגוף הקורה שם רוחב טפח דהטומאה מתפשטת תחת כל הקורה, אף שאין הטומאה אוכל רק כ"ש בקצה הקורה [ועי' עירובין דל"א ע"א], אבל טומאה תחת הזיז הבית טהור אף דהדלת פתוח, והזיז רחב טפח כיון דנגד הפתח אינו אוכל באורך רק ג' אצבעות אינו מביא את הטומאה לבית:

וכן נראה ג"כ ממשנה שאחריה דתנן שני זיזין זה ע"ג זה [ומכוונים זה כנגד זה. הרב], ויש בהם פותח טפח שכל אחד מן הזיזין רחבו טפח על טפח. הרב] וביניהן פותח טפח התחתון גבוה מן הארץ טפח, והעליון גבוה מן התחתון טפח. הרב] טומאה תחתיהן, תחתיהן טמא טומאה תחת התחתון כל מה שתחתיו טמא, ומה שע"ג טהור דחוצץ בפני הטומאה. הרב] ביניהם, ביניהן טמא [אם טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא, אבל מה שתחת התחתון ושעל העליון טהור, דחוצצים. הרב] על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא [ע"ג, על גבי העליון כנגד הטומאה, עד הרקיע טמא, וכל השאר טהור. הרב]. היה העליון עודף על התחתון פו"ט, טומאה תחתיהן או ביניהן, תחתיהן וביניהן טמא, על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא [תחתיהן וביניהן טמא, דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומאה ביניהן, אותו העודף שהעליון יותר על התחתון טפח, מערב את הטומאה בכל מקום, אבל מה שעל העליון ון טהור, דחוצץ. הרב] על גביהן [ע"ג העליון] כנגדו עד לרקיע טמא. היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, טומאה תחתיהן [תחת התחתון] תחתיהן וביניהן טמא [דאותו עודף מערב את הטומאה ביניהן ומביאה את הטומאה למה שתחתיה. הרב]. ביניהן או תחת המותר (אם הטומאה ביניהן, או למטה בארץ תחת המותר דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון. הרב], ר' אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא [ואע"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומאה לתחת התחתון, הואיל ועודף עליה. הרב], ר' יהושע אומר ביניהן ותחת המותר טמא, ותחתיהן טהור מה שבין הזיזין, ומה שתחתיהן בארץ כנגד המותר טמא, ותחתיהן טהור, מה שתחת התחתון דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון, והלכה כר"י. הרב]:

וקשה אמאי בהיה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, והיה הטומאה תחת התחתון, מודה ר' יהושע דביניהן טמא, דאותו העודף מביא הטומאה מתחתון:

פתח כלל א בענין סוף טומאה לצאת סימן א האוהל לתחת העליון, ובהיה הטומאה ביניהן, אין אותו העודף מביא הטומאה לתחת התחתון, מ"ש בין מלמעלה למטה ובין מלמטה למעלה, ובאמת ר"א משוה מדותיו וס"ל דאותו העודף מביא הטומאה גם מלמעלה למטה דכיון שיש בכל הזיז טפח אף שהעודף אין בו טפח מביא את הטומאה ומאי טעמא דר' יהושע:

ולפ"ז היה נראה לומר דע"כ ס"ל לר"י סט"ל רואין כאל הטומאה במקום שסופה להיות שם, והרי כשהטומאה תצא מתחת זיז התחתון תעבור כנגד העודף ואז ממילא יטמא תחת העליון, דהא בטומאה תחת המותר מודה ר"י דביניהן טמא, והטעם פשוט, דהא כשקורה רחבה טפח וחצי, וטומאה בארץ תחת הקורה, ומונחת בקצה רוחב הקורה, פשיטא דתחת כולה טמא כמ"ש לעיל, ואח"כ אם יתן קורה שרחבה טפח מכוון תחת הקורה הזו, רחוק ממנו טפח או יותר, ובאופן שלא מאהיל הקורה התחתונה על הטומאה, ולא תיחוץ, וכי ס"ד שתחת הקורה העליונה נטהר ופשיטא דטמא, ומש"ה ס"ל לר"י דטומאה תחת המותר זיז העליון טמא, דמה בכך שתחת הזיז העליון נמצא עוד זיז, מ"מ הא הזיז העליון מאהיל על הטומאה וז"פ, ומש"ה שוב כשטומאה תחת הזיז התחתון טמא הזיז העליון דסט"ל דרך העודף ורואין כמו שעכשיו הטומאה שם וממילא טמא גם זיז העליון, משא"כ כשטומאה ביניהן אין סופו לעבור תחת התחתון, וצ"ל דשני זיזין סובבים את כל הבית ואי אפשר להוציא הטומאה מתחת זיז התחתון בלתי שיעבור תחת המותר דאל"כ אין כאן סט"ל דהו"ל כמו נפתח אחד מהם דאפשר להוציא במקום שאין הזיז מעדיף, וסתמא דמתניתין משמע דקאי אלעיל מיניה דקתני זיז שהוא סובב את כל הבית, ומש"ה ר"י מטמא, אבל אי נאמר דסט"ל הו"ל כאלו הדלת פתוח לר"י, א"כ אמאי מטמא ר"י העליון בטומאה תחת התחתון ומטהר התחתון בטומאה תחת העליון, מכל זה היה נראה דר' יהושע ס"ל דסט"ל רואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לעבור, ודלא כמש"ל:

אמנם כן, הנה הנמוקי יוסף בהלכות טומאה כתב לפרש המשנה הנ"ל וז"ל זיז שהוא סובב, נסרים שהבית מכוסה מהן יוצאין טפח חוץ לכתלים, ואוכל בפתח שלש אצבעות, כלומר אפילו יהיה כל הבית מכוסה מאותן נסרים כיון שראש אותן הנסרים משיגין על הפתח שלש אצבעות, אותן שלש אצבעות [הו"ל כמו. ב"ח] שהטומאה תחתיהן שהרי יוצאה להם בדרך הפתח, והטומאה סובבת את כל הבית אפילו אחורי הבית טמא ומהמשניות דאהלות משמע שאם היו בה גגים זה למעלה מזה שאם לא היו הגגין שוין נדבקין זה בזה אמרינן חביט רמי ומביאים את הטומאה מזה לזה. טומאה תחתיה, כלומר אם הטומאה תחת אותו הזיז או אותו האכסדרה, ר"א מטמא את הבית, אע"פ שהדלת סגור ונעול דס"ל דרך הטומאה לכנוס כמו לצאת אע"פ שהוא סגור או נעול. ור' יהושע מטהר, דס"ל אין דרך טומאה לכנוס כיון שהוא סגור, אע"פ דאמרינן שהוא דרכה לצאת כדפרישית לעיל שאין דרך שיהיה הבית כקבר אלא דעתו להוציאו משם ולהוליכו לבה"ק עכ"ל הנמוקי יוסף, וכ"כ הרא"ש ז"ל דלרב אלפס איירי שהדלת נעול ע"ש:

הרי דמוקי לה דמתניתין איירי שהדלת נעול דוקא ור"א מטמא דס"ל דהטומאה נכנס להבית אע"ג דהדלת נעול ור"י מטהר דאין דרך לכנוס כיון שהוא נעול, ורק לצאת משום סט"ל, ולפ"ז שפיר י"ל דר"י ס"ל דרק רואין הדלת כמו שהוא פתוח ומש"ה מטמא בטומאה בבית, דהא בטומאה תחת הזיז ג"כ מטמא אם הדלת פתוח, וטומאה בבית לא מהני הנעילה דכפתוח דמי וא"ש:

אך הא גופא קשה להבין אמאי בטומאה תחת הזיז נכנס הטומאה לבית אם הדלת פתוח אף לר"י, הא אין בו פו"ט, וטומאה תחת העודף שאין בו פו"ט ס"ל לר"י דתחת התחתון טהור, ומדברי הנמוקי יוסף משמע דבאורך הזיז נמשך נגד כל הפתח, ורק דהבית מכוסה בנסרים ובולט להלאה לרחוב פחות מטפח מאותן הנסרים, גם תמוה מאד אמאי לר"א טומאה תחת הזיזין הבית טמא אף שהדלת נעול, שהרי תנן בפ"ו דאהלות מ"ב קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה, והגיף אחד מהם את הדלת [כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך האכסדרה שלפני הבית דיש תקרה ע"ג. הרב] וסמכו במפתח, אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו [בלא סמיכות המפתח, הו"ל מפתח כמאן דליתא והדלת חוצץ בפני הטומאה. הרב] טהור, ואם לאו טמא [דכל דבר הנסמך בכלים אינו חוצץ בפני הטומאה כדאמרן דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר כו'. הרב]. ובתוספתא שם רפ"ז הובא בר"ש ז"ל ר' יהודה אומר משום ר"א אע"פ שהדלת נפתחה, הבית טהור, לפי שלא נטמא המפתח [אע"פ שנפתחה הדלת ואינו יכול לעמוד בפני עצמו הבית טהור לפי שלא נטמא המפתח שהרי בפנים סמכו ושם לא באה הטומאה ור"א לטעמיה דאמר כלי טהור הסומך לאהל חוצץ, המפרש ז"ז]. הרי בהדיא דס"ל לר"א דדלת חוצץ אם הוא סגור, ומה לי אם הטומאה עוברת או מונחת תחת הזיז וצ"ע [והריב"ש ז"ל בסי' שצ"ד הובא בב"י סס"י שע"א כתב דהמשנה איירי דהדלת פתוח ע"ש]:

והנה הרא"ש ז"ל כתב שם בהלכות טומאה, דבכל המשניות איתא טומאה בבית כלים שתחתיו טהורים לדברי הכל, והטעם הוא כיון שאינו אוכל בפתח טפח אינו מביא את הטומאה תחתיה, וכשהטומאה תחת הזיז מביא את הטומאה לבית לר"א, דר"א מחמיר טפי דבקל מביא הטומאה לבית, דר"א לטעמיה דמטמא בכזית טומאה מודבק לאסקופה ע"ש ובהגהות הב"ח ז"ל. וכן הוא בפירושו למשניות וז"ל זיז וכו' טהורים [הרי דגרס טהורים] כיון שאינו אוכל בפו"ט, ומיירי שכל הזיז הסובב את הבית אינו בולט מן הכותל טפח, שאם היה בולט טפח היה מביא את הטומאה מן הבית לתחתיו מידי דהוה אשני זיזין זה ע"ג זה, והעליון עודף על התחתון פחות מטפח והטומאה תחת התחתון דביניהן טמא, אע"פ שאינו מן הזיז נגד הפתח אלא שלש אצבעות מצטרף עם שאר הזיז ומביא הטומאה תחת כולו ואע"פ שאינו בולט מן הכותל טפח, אם היה אוכל בפתח טפח הוי אהל ומצטרף עם הפתח אם הוא תוך ג' נדבכין עכ"ל, הרי לפירוש הרא"ש ז"ל הכא איירי בזיז שאין בו פו"ט ולר"י לעולם טהור, ולר"א רק בטומאה בחוץ טמא, וא"כ ל"ק מכאן כלל לר' יהושע וא"ש [ועי' במלאכת שלמה ובחזון נחום וברמב"ם וראב"ד ז"ל פי"ז ה"ב]:

ואמנם אף להמשניות דידן דגרסי טומאה בבית כלים שתחתיו טמאים, ג"כ אין להוכיח דר"י ס"ל ע"כ דרואין הטומאה כאלו הוא שם, לפי פירוש האליה רבא שכתב בטעם פלוגתת ר"א ור"י, דר"א ס"ל דטומאה עולה למעלה למקצת אהל ומצטרפת עמו, וה"ה דטומאה דמקצת אהל יורדת למטה ומצטרפת עם אהל ומש"ה כמו דטומאה:

בבית מצטרפת עם המקצת אהל דזיז, דטומאה עולה למעלה ה"ה אם טומאה תחת הזיז ממקצת אהל הטומאה יורדת:

למטה לבית, ומש"ה בשני זיזין זה ע"ג זה, ואין בעודף פו"ט הן טומאה תחתיהן או ביניהן הכל טמא, ור"י ס"ל דטומאה נגד מקצת אהל עולה רק למעלה אבל לא יורדת למטה להצטרף עמו, ומש"ה בטומאה תחת הזיז אינה יורדת למטה להצטרף עם הבית, וה"ה בשני זיזין ס"ל לר"י דטומאה תחתיהן עולה הטומאה למעלה נגד מקצת האהל, העודף שאין בו רוחב טפח ומצטרף עמו, אבל טומאה ביניהן תחתיהן טהור דאין ממקצת האהל יורדת הטומאה למטה ופלוגתא דרישא וסיפא חדא היא עש"ה:

ונראה לפע"ד דפירוש הגר"א ז"ל מיוסד ע"פ התוספתא דסופי"ג, הובא בר"ש ז"ל סופ"י וסופי"ב דאיתא,:

קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהלן עם החלון לטמא את הבית דברי ר"א, ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל, ופירש הר"ש ז"ל לחד פירושא דאיירי דליכא טפח בבליטה של מעלה חוץ לחלון ע"ש. ונראה דהגר"א ז"ל מפרש דהיה בליטה ע"ג חלון פחות מטפח ולר"י אין מעלין את הנמוך, קוברי המת, לצרף אהל עם אהל שע"ג החלון כדי להוריד הטומאה מהאהל פחות מטפח שע"ג חלון, או אולי היה לו איזה גירסא אחרת אך בהגהות הגר"א ז"ל לא הגיה בזה וצ"ע עוד:

ועכ"פ לפירוש הגר"א ז"ל פליגי ר"א ור"י אי הטומאה יורדת מלמעלה למטה בפחות מטפח ואין שום ראיה ממשניות הללו דר"י ס"ל רואין כאלו הטומאה שם וא"ש:

אך עומד לנגדי, דהרי במשנה דרפי"א הבית שנסדק וטומאה בפניו פשיטא דקיי"ל כב"ה דסגי בסדק כ"ש וכלים שבחוץ טהורים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל, ולפמ"ש הטעם משום דס"ל דסט"ל הוא רק כאלו הדלת פתוח, ומש"ה כל דאיכא סדק שוב אין הטומאה מתפשטת, וב"ש ס"ל דרואין כאלו הטומאה שם, והרי אנן קיי"ל ביו"ד (סי' שע"א) בשני חדרים ובהם שני חצאי זיתים דהבית טמא, וע"כ מטעם דרואין כאלו הטומאה שם כמש"ל וזה כב"ש:

והנה היה נראה לפע"ד ג"כ לומר די"ל טעם פלוגתת ב"ש וב"ה דלעולם ס"ל דסט"ל הוי כמו שהטומאה שם, ואך מש"ה ב"ה ס"ל דסגי בסדק כ"ש, לפמ"ש בתה"ד (סי' כ"ד) דההלכה היה דוקא באותו פתח שמוציאין אותו תחלה מתוך האהל אל תוך האויר, הואיל ובאותה יציאה נטהר האהל, יאמר ההלכה שאותו פתח יטמא ולא מכאן ואילך, ומש"ה ס"ל לב"ה כיון דאיכא סדק הרי נטהר האהל בפנים עוד קודם שיצא מפתח הבית דהא טומאה בחוץ וכלים בפנים לכ"ע סגי בסדק כ"ש, ורק היכא דליכא סדק הפתח הראשון טמא, ורואין כאלו גוף הטומאה שם, ונפ"מ דכלים לא יהיו חוצצים כמש"ל בשם מהר"ם מרוטנבורג ז"ל, וב"ש לא ס"ל חילוק זה, ומש"ה מטמאים אף בסדק כ"ש דהואיל וחזינן כאלו הטומאה שם ורק דמטהרי אם יש בסדק ד"ט דהו"ל כמו נפתח חלון דהפתחים טהורים וכמש"ל:

והיה אפשר ג"כ לפרש בזה פלוגתא דר"א ור"י בשני חדרים דקאמר ר' יהודה דמודים בשתי חביות שהוא טמא ופליגי בשני חדרים דר"א מטמא ור"י מטהר, היינו דר' יהושע מתלמידי ב"ה ס"ל דהלכה רק על אותו פתח שהאהל נטהר על ידו, ולפ"ז בשני חדרים ובהם שני חצאי זיתים, כיון דהחדרים בלא"ה טהורים, לא שייך בהם סט"ל, ור"א מתלמידי ב"ש ס"ל כב"ש דאף אותו אהל שאינו נטהר ע"י הפתח ג"כ טמא הפתח, והא דבשתי חביות גם ר' יהושע מודה דהבית טמא היינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"ד דאהלות מ"א בשם התוספתא דצמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורים מליטמא, ואין מצילין על הטמאים מלטמא, ובחולין (דף ע"א ע"א) צמיד פתיל אינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה ע"ש, וכיון דחשיב כטומאה רצוצה מש"ה טמא הבית דשני חצאי זיתים המונחים בבית רצוץ הבית טמא, והצמיד פתיל אינו מציל ומש"ה הכל מידים דהבית טמא, ולרבנן הכל מודים בשני חדרים הפתוחים לבית שהבית טהור כיון דאין האהל נטהר ע"י הפתח דבלא"ה טהור, ובשתי חביות פליגי אי צמיד פתיל מציל על הטומאה דלר"י מציל [ועי' לקמן כלל ד' ס"ב]. אבל קשה כנ"ל דקיי"ל כב"ה בבית שנסדק וקיי"ל כר' אליעזר בשני חדרים כנ"ל: לזה נראה דע"כ גם ב"ה ס"ל דרואין הטומאה כאלו היא שם אך הא דמטהרי בבית שנסדק דהנה בתה"ד (סי' כ"ד) הנ"ל כתב וז"ל מ"מ כיון דרבנן קשישי חששו לאיסור זה (לכהן לילך דרך שער העיר) חלילה להפליג דבריהם והמחמירין כמותם לשנות מנהג המקיל לאו שפיר עבדי. אמנם להחמיר בבית של צדוק הדין נראה דיפה כתבת דאין להחמיר בו כלל, אדרבה אותו פתח בא לטמאות את האהל, ואמרינן אין דנין ק"ו מהלכה, ואע"ג דרש"י פ"ק דביצה פירש דגזירה דרבנן היא, וכן בפירוש המשניות פ"ג דאהלות נמי פירש דגזירה דרבנן היא, בפרק בתרא דביצה דל"ח פירש בהדיא דהלכה למשה מסיני היא וכן מוכח שם בגמרא להדיא, ומ"מ אפילו אי גזרה דרבנן דמכ"ש יש לחלק דלא גזרו חכמים אלא בפתח הראשון שבו מוציאין המת לאויר העולם, ועיין באשר"י בהלכות טומאה תמצא מפורש קצת דין זה עכ"ל:

חידש לן דרק אותו פתח הבא לטהר את האהל אמרינן ביה טומאת פתחים ולא אותו פתח הבא לטמאות את האהל, ואע"ג די"ל דק"ו הוא, מ"מ אין דנין ק"ו מהלכה:

ובדברי חמודות [בה"ט אות כ"ו] כתב ע"ז, דמה שכתב התה"ד דבבית של צדוק הדין אין להחמיר הואיל והפתח בא לטמאות את האהל דזה יספיק בבית של צדוק הדין שאין בו אלא פתח אחד שבו מכניסין ומוציאין המת, אבל אם יש בו ב' פתחים שבפתח אחד מכניסים ובפתח אחד מוציאין כמו שיש בבית צדוק הדין דפה ק"ק פראג נראה שלפי סברא זו אין היתר לכהנים לכנוס באותו:

פתח שמוציאין ממנו המת עכ"ל הביאו הש"ך ז"ל (סי' שע"א סק"ט): ובח"צ (סי' ק"ג) הושג על הל"ח, דכיון דטהרת הפתח הראשון של בית צדוק הדין, איך אפשר שוב לטמאות הפתח שבו מוציאין המת משם ואיך שייך ע"ז סט"ל, דעד לא עיילא אפקת, וע"כ כיון דפתח שבו מכניסין המת טהור שוב ה"ה הפתח השני שבו מוציאין המת טהור עי"ש:

ולפ"ז י"ל דזה טעמא דב"ה דכיון דיש סדק על פני הגג והחצי הבית מבחוץ טהור דהא טמאה בפנים, ורק דתאמר סוף טומאה לצאת. הרי מקודם צ"ל סוף טומאה לכנוס דהא הבית הוא כשני חדרים, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל נסדק גגו וכתליו ע"ש. ואף בנסדק גגו לחוד הוי כשני חדרים, וכיון דאין אומרים סוף טומאה לכנוס, דאין דנין ק"ו מהלכה, שוב אין אומרים על הפתח החיצון סוף טומאה לצאת וכמ"ש הח"צ הנ"ל, ומש"ה מטהרי ב"ה בסדק כ"ש, ורק דמצרכי שיהיה כעובי המשקולות כדי שלא יהיה יכול לקבל מעזיבה וכמש"ל. וב"ש ס"ל דבית שנסדק לא הוי כשני בתים שנאמר אין סוף טומאה לכנוס, רק דיש בסדק ד"ט דזה שיעור להוצאת המת, וממילא החצי הבית החיצון הו"ל כבית בפ"ע, ואין אומרים ס"ט לכנוס, אבל כל שלא הוי בסדק שיעור להוצאת המת חשוב כבית אחד, ואין זה הכנסה והכלים מבחוץ טמאים, אבל כ"ע ס"ל דרואין כאלו הטומאה שם, ומש"ה בשני חדרים הבית טמא, ואין זה חשיב כניסה, אע"ג דהחדרים טהורים, כיון דאין שום הפסק אויר בין החדרים להבית:

או י"ל, דבודאי לפירוש הרב והר"ש ז"ל דבית שנסדק איירי לענין סט"ל, פליגי ב"ש וב"ה אי רואין כאלו הטומאה שם וכמ"ש לעיל בריש דברי. אך לשיטתם ז"ל י"ל דלא קיי"ל כהך משנה דסופ"ח דכן בשני חדרים הפתוחים לבית, דהבית טמא, דמתניתין יחידאה היא, וכר' יהודה ואליבא דר"א וכמ"ש הר"ש שם אבל רבנן פליגי על ר"י בתוספתא, וס"ל דטהור. והא דפסק בטוש"ע בשני חדרים דהבית טמא, הנה הם ז"ל העתיקו כן מדברי הרא"ש ז"ל, שהביאו שם איזה דינים מיוחדים המוזכרים ברא"ש וכמ"ש הב"י, והרא"ש ז"ל שפיר פסק בשני חדרים דהבית טמא דהרא"ש ז"ל ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה שם כמ"ש לעיל, ולדידיה ל"ק מהא דב"ה מטהרי בבית שנסדק, הרי דס"ל דאין רואין כאלו הטומאה שם, דהרא"ש ז"ל יש לו: פירוש אחר במשנה דהבית שנסדק כמ"ש הדגול מרבבה ז"ל שם לתרץ הי"א, דלפירוש הרא"ש ז"ל לא מטהרי ב"ה רק כלים דהסדק אבל שחוץ להסדק טמאים, והרא"ש לשיטתיה [ואפילו אי נאמר דלא כהד"מ, ורק דאיזה טעות הדפוס בדברי הרא"ש ז"ל בפירוש המשניות וכמ"ש בנחל אשכול, מ"מ י"ל דלהלכה ס"ל להרא"ש פירוש אחר במשנה דהבית שנסדק או כראב"ד ז"ל], ולא קשיא הלכתא אהלכתא, ושפיר י"ל דר' אליעזר ור' יהושע פליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה וא"ש. ומדברי הרמב"ם ז"ל ל"ק דפסק בשני חדרים הבית טמא, ופסק כב"ה בבית שנסדק לשיטתו דאיירי לענין סט"ל, דהרמב"ם ז"ל יש לו פירוש אחר בטומאת פתחים (כמ"ש אי"ה בסימן שאח"ז], ואין לו ענין כלל להך אי רואין כאלו הטומאה שם או דהדלת פתוח:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה