פרק ב - דין בישולי גוים והמסתעף
א. תבשיל שבישלו גוי, אסרוהו חז''ל משום חתנות, וגם משום שאם ירגיל הישראל עצמו לאכול מבישוליהם, יאכילוהו דברים טמאים. [ועיין בהערה]. ואין חילוק בזה בין גוי נוצרי שעובד עבודה זרה, לגוי ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה. ושומרונים דינם כדין הגויים ואסור לאכול מבישוליהם. אבל תבשיל שבישלו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות או קראי, או עבד שמלו והטבילו אותו לשם עבדות [שחייב במצוות כאשה] או גר שנתגייר אפילו אם יש לו בנות שלא נתגיירו או ממזר, כל אלה מותר לאכול מתבשיליהם שבהם לא גזרו חכמים.
ב. אף על פי שנתבאר בפרק א' סעיף ג' שאם הסיק ישראל את התנור או השליך קיסם והגוי נתן בתוכה פת ועל ידי כך נאפתה, אין בזה איסור פת גוים, מכל מקום יש אומרים שאין ההיסק שעל ידי ישראל מועיל אלא לגבי פת אבל בבישולי גוים אין זה מועיל אלא צריך להניח התבשיל על האש במקום שראוי להתבשל שם, ויש אומרים שגם בבישולי גוים מועיל שהישראל ידליק את האש או ישליך קיסם וכיוצא בזה, ומרן ז''ל בשולחנו הטהור פסק כדעה ראשונה שבבישולי גוים לא מועילה הדלקת האש בלבד אלא צריך שהישראל יניח את התבשיל על האש, ואילו הרמ''א פסק כדעה שניה שגם בבשולי גוים מועילה הדלקת האש בלבד, וכן נוהגים האשכנזים. ואפילו לדעת מרן ז''ל שסובר לאסור בהדליק הישראל וכאמור, הנה כל זה כשהדליק הישראל את האש ובא אחר כך הגוי ושפת הקדרה עליה, אבל אם שפת הגוי את הקדירה תחילה, ובא ישראל והדליק האש, הרי זה מועיל אף לדעת מרן ז''ל. וגם כשהדליק הישראל את האש ושפת הגוי את הקדירה עליה שלדעת מרן ז''ל אסור הדבר משום בישולי גויים וכאמור, באופן שיש ספק נוסף וכגון שהגוי מבשל בביתו של ישראל או אם היה הגוי עובד כשכיר אצלינו, יש להקל. לפיכך מותר לספרדי לאכול במסעדות של ישראל אפילו אם המשגיח נוהג להדליק את האש בלבד, הואיל ובמסעדה יש את כל הספיקות הנ''ל, אלא שמן הראוי, שהמשגיח על הכשרות במסעדה יתן בעצמו את קדרת התבשיל על האש.
וממוצא דברים למדנו שאם הניח ישראל סיר על גבי כירה שאינה דלוקה ובא אחר כך גוי והדליק אש תחתיה, לכל הדעות אסור התבשיל משום בישולי גויים. ומאידך, אם הגוי הדליק אש תחת מחבת שמן והיהודי הניח את המאכל לתוכה שאין האוכל נאסר משום בישולי גויים.
ג. ישראל שהדליק את האש והגוי נתן עליה את קדירת התבשיל ובישל מאכל שיש בו משום בישולי גויים, אף על פי שלדעת מרן ז''ל המאכל נאסר באכילה, מכל מקום כשיש צורך בדבר אפשר ליתנו לקטן לאכול, והוא הדין אם גוי בישל בבית ישראל או במסעדה של ישראל, שאף על פי שיש בדבר איסור בישולי גויים, מכל מקום כשיש צורך בדבר אפשר ליתנו לקטן לאכול.
ד. אף על פי שנתבאר בסעיף הקודם שאם הסיק ישראל את האש, והגוי נתן עליו את קדרת התבשיל, לדעת מרן ז''ל אסור משום בישולי גויים, מכל מקום אשכנזי המוכר מאכלים שיש בהם איסור בישולי גויים לדעת מרן ובא ספרדי לקנות אצלו, אין חובה על המוכר להודיע זאת לקונים הספרדים בכדי שימנעו לקנות ולא יכשלו באיסור בישולי גויים.
ה. אף על פי שנתבאר בסעיף ב' שלדעת מרן ז''ל שקבלנו הוראותיו צריך שהישראל יניח את המאכל על האש או בתוך התנור, במקום הראוי להתבשל שם, מכל מקום אם אחר שהניח הישראל את התבשיל על האש, נתן הגוי דבר מאכל בתוכו, ובמאכל שהיה בתוך הסיר לא היה ששים, כנגד מה שנתן הגוי, יש לצדד לאסור. אולם בהצטרפות ספק נוסף כגון שהגוי מבשל בביתו של ישראל או אם היה עובד כשכיר אצלינו, יש להקל. לפיכך, אם אירע כן במסעדה יש להקל.
ו. כשגזרו חכמים על בישולי גויים לא גזרו אלא על דברים שאינם נאכלים כמות שהם חיים ועולים על שלחנם של אנשים חשובים.
אבל דברים שנאכלים כמות שהם חיים אין בהם איסור משום בישולי גוים, ולכן יין, דבש, חלב, גבינה, גזר, צנון, מלפפון, ערמונים, קומפוט, תמרים מתוקים, אגסים, תפוחים או בצלים וכיוצא בהן שבישלם גוי מותרים באכילה, מפני שכל אלו המאכלים נאכלים כמות שהן חיים. וכן דברים שאינם ראויים לעלות על שלחן של אנשים חשובים, אין בהם איסור משום בישולי גוים, ומותר לאוכלם, ואם היו עולים על שלחן מלכים אסור לאוכלם. ולכן פטריות, ביצים, חומוס, חצילים, בשר, קרביים, קורקבן, לימונים, סלק ולפת, עוף, אפונים, פולים, שעועית, דגים גדולים, תמרים ושאר פירות מרים, שבישלם גוי אסורים משום בישולי גוים, שמלבד שהם דברים שאינם נאכלים חיים. עוד בה, שהם עולים על שלחן של אנשים חשובים. ויש אומרים שמלבד שני התנאים הנ''ל יש עוד תנאי נוסף והוא, שיהיה המאכל דבר שנשתנה מברייתו על ידי האור, ולפי דעה זו אם המאכל לא נשתנה מברייתו מותר לאוכלו אף על פי שאינו נאכל חי וגם עולה על שולחנם של אנשים חשובים. ולהלכה העיקר כדעה ראשונה שאם בישלו דבר שלא היה נאכל כמות שהוא חי, וגם עולה על שלחן אנשים חשובים ללפת בו את הפת, אסור לאוכלו אף אם לא נשתנה מברייתו. ומאכל שעיקרו לרפואה, אין בו משום בישולי גוים אפילו אם לא היה נאכל כמות שהוא חי וראוי לעלות על שלחן אנשים חשובים.
ז. ישנם דברים שאף על פי שאינם נאכלים חיים ועולים על שלחן אנשים חשובים, מכל מקום לא גזרו עליהם חכמים איסור בישולי גויים, לפי שאין דרך אדם להזמין את חבירו לאכלם. ולכן, אפונים (חומוס) קלויים, קיטניות של פולים, דייסה שעשויה מחטים או שעורים כתושים וכיוצא בהם, אבקת קפה נס קפה גרעיני חמניות ודלעת, אגוזי אדמה ופיסתוק, או בוטנים המצופים קמח הנקראים בוטנים אמריקאים או קבוקים, אין בהם משום בישולי גוים.
ח. אף על פי שבדברים שאינם נאכלים חיים ועולים על שולחן אנשים חשובים יש בהם משום בישולי גוים וכמו שביארנו, מכל מקום יש אומרים שאם הגוי בישלם בביתו של ישראל אין בו משום בישולי גוים. ויש אומרים שבעבדים ושפחות שבעל כרחם עושין אין בהם משום בישולי גוים ואף על פי שבישלו שלא בבית ישראל. ויש אומרים שכל שבישלו גוי לצורך מכירה לאחרים כגון פלטר או טבח, אין בו משום בישולי גוים, שהואיל ובאומנותו הוא עוסק אין בזה חשש חתנות.. ויש מי שאומר, שבזמן הזה שתנורים פועלים על ידי חשמל, אף על פי שהדליקו הגוי ובישלו, אין בו משום בישולי גוים מפני שזרם החשמל פועל בתדירות גבוהה, ואם כן אותו כח חשמלי שמחמם את התנור מכח הרמת המתג שעל ידי הגוי, חלף הלך לו תוך שניות מועטות, ואין בכוחו לבשל את התבשיל, וכח החשמל שיבוא אחר כך ומבשל את התבשיל אינו חשוב שבא מחמת הגוי, שהרי זהו כח כוחו. ואף על פי שכל אחת מהסברות הנ''ל אין לסמוך עליה להלכה, מכל מקום ראויה כל סברא וסברא מן הנ''ל להצטרף לספק אחר, כדי להתיר המאכל מטעם ספק ספיקא.
ט. מן האמור בסעיף הקודם יוצא שיש כמה וכמה אופנים שאין לחוש משום בישולי גוים מטעם ספק ספיקא והנני לפרטם בס''ד. גוי שבישל בביתו של ישראל והישראל הדליק את האש אבל לא הניח את הקדירה על גביה, או שבישל בביתו של ישראל דבר שאינו עולה ללפת בו את הפת כגון שנאכל בתורת קינוח, או שבישל בבית ישראל דבר לצורך מכירתו לאחרים, או שבישל בבית ישראל בתנור שפועל על ידי חשמל, אין בזה משום בישולי גוים. וכן אם בישל בבית ישראל לצורך חולה ישראל שאין בו סכנה, מותר למוצאי שבת אף לבריא. וכן גוי שכיר המצוי בזמנינו שבישל תבשיל על האש שהדליקה ישראל, או שבישל דבר שעשוי לקינוח סעודה, או שבישל דבר לצורך מכירה לאחרים, או שבישלו הגוי בתנור שפועל על ידי חשמל, אין בזה משום בישולי גוים ומותר המאכל באכילה. וכן אם בישל בשבת תבשיל לצורך חולה ישראל שאין בו סכנה, מותר למוצאי שבת אף לבריא. ומכל שכן שיש להתיר בכל זה אם עשו כן בבית הישראל. וכן גוי שבישל בביתו לישראל על ידי תנור חשמלי דבר שעשוי לקינוח סעודה, או שבישל דבר לצורך מכירה לאחרים, אין בזה משום בישולי גוים, ומותר המאכל.
י. יש אומרים שמה שאין איסור בישולי גויים בדברים הנאכלים כמות שהם חיים (כמבואר לעיל סעיף ו') היינו רק אם הרגילות היא לאכלם חיים, אבל אם אין רגילות לאכלם חיים, אף על פי שראויים הם לאכילה גם בלא בישול שייך בהם איסור בישולי גויים. ויש אומרים שאין צריך שתהיה רגילות בני האדם לאוכלו חי אלא כל שהוא ראוי לאכלו חי נקרא דבר הנאכל חי ואין בו משום בישולי גויים, והלכה כדעה ראשונה. ומכל מקום כשיש עוד ספק אחר, יש להקל מטעם ספק ספיקא. ופירות הבוסר וכיוצא שעדיין לא הבשילו כל צרכן שבישלם גוי מותרים, שאף על פי שבשעה שבישלם לא היו ראויים לאכילה, מכל מקום כיון שהמין עצמו נאכל כמות שהוא חי הרי הם מותרים שאין הולכים בזה אחר פירות אלו אלא אחר המין. וכן דבר שנאכל חי מצד עצמו אלא שיש בו חשש של זיהום מפני החיידקים, ולכן רוב האנשים אין אוכלים או שותים ממנו אלא לאחר בישולו, חשוב כדבר שנאכל חי ואין בו משום בישולי גויים. לפיכך חלב שעובר תהליך פיסטור בכדי להרחיק ממנו את החיידקים, אין בו משום בישולי גויים שאע''פ שרוב העולם לא שותה ממנו קודם פיסטורו מכל מקום כיון שמצד עצמו נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גויים.
יא. דברים שנאכלים חיים בעודם טריים, אך בכדי לשמר אותם מייבשים אותם עד שאינם ראויים עוד לאכילה יש בהם משום בישולי גויים. לפיכך אם הגוי בישלם אחר כך או עירה עליהם מים חמים ועל ידי כך נעשו ראויים לאכילה אסורים משום בישולי גויים.
יב. דברים שאינם ראויים לאוכלם בעודם חיים, ובישלם הגוי באופן שנהיו ראויים לאכילה, ובכדי לשמר אותם ייבשו אותם אחר כך עד ששוב נעשו אינם ראויים לאכילה, ואחר כך שוב בישלם ישראל ועשאם ראויים לאכילה, אין בהם משום בישולי גויים, לפיכך תבשיל מיובש שהכשרו לאכילה נעשה על ידי בישול במים רותחים, וכן אטריות, בורגול או מנה חמה, שמתחילה בישלם הגוי ולאחר מכן ייבשו אותם אין בהם איסור בישולי גויים. וכן להיפך שאם בישלם ישראל תחילה ואחר כך ייבשו אותם ובישלם הגוי אין בהם איסור בישולי גויים.
יג. דברים שאינם ראויים לאכלם בעודם חיים, ובישלם הגוי באופן שנעשו ראויים לאכילה, אך בכדי לשמר אותם ייבשם באופן הפוסלם מאכילה, אלא שכדי להכשירם לאכילה שנית שופכים עליהם מים צוננים בלבד, אסורים משום בישולי גויים. ואם בישלם תחילה הישראל, ואחר כך שפך עליהן הגוי מים צוננים, אין בהם משום בישולי גויים.
יד. אף על פי שנתבאר לעיל בסעיף ו' שאין איסור בישולי גויים בדברים שנאכלים כמות שהם חיים, מכל מקום דברים שאינם נאכלים חיים אלא על ידי הדחק אינם נחשבים כדברים שנאכלים חיים, ולכן מי שבישל דבר שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי הדחק יש בו משום בישולי גויים. לפיכך, דגים מלוחים גדולים שצלאן גוי הרי אלו אסורים משום בישולי גויים מפני שקודם שצלאן הגוי לא היו הדגים ראויים לאכילה אלא על ידי הדחק, אבל דגים קטנים שמלחן ישראל או גוי ואחר כך צלאן הגוי מותרין כיון שנאכלים שלא על ידי הדחק קודם צלייתן. וכן דגי סרדינים קטנים (שיש בהם סנפיר וקשקשת) מותרים באכילה, ואין לחוש בהם לאיסור בישולי גוים, אבל דגי טונה בקופסאות אסורים משום בישולי גוים ועוד חששות. והוא הדין לביצה או תמרים המרים קצת שצלאם גוי שאסורים משום בישולי גוים שאף על פי שראויים הם להאכל חיים, מכל מקום כיון שנאכלים על ידי דחק גדול יש בהם משום בישולי גוים. ומכל מקום אם הישראל בישל את הביצה בתחלה אפילו כל שהוא וסילקה, ואחר כך לקחה גוי וגמר בישולה, הרי זו מותרת.
טו. גם בתנאי השני שכתבנו, ''שעולה על שלחן של אנשים חשובים'', נחלקו הפוסקים, יש אומרים דהיינו דברים שמלפתים בהם את הפת וכל שאין מלפתים בו את הפת אין בו משום בישולי גוים. ולפי דעה זו, פרפרת שנאכלת לבדה לקינוח בסוף הסעודה מותרת באכילה אף שעולה על שלחן אנשים חשובים, ולדעת מרן ז''ל שקבלנו הוראותיו אין חילוק בזה, ולכן אפילו דבר שנאכל לקינוח ואינו עשוי ללפת בו את הפת אסור באכילה אם עולה על שלחן אנשים חשובים. ומכל מקום המיקל בזה אין למחות בידו שיש לו על מה שיסמוך. ואם יש ספק אחר לצרף יש להתיר אף לכתחילה. וכגון, אם היה הגוי עובד כשכיר אצלינו, או שנמצא בביתו של הישראל, או שנמצא בביתו של הגוי והישראל חיתה בגחלים, ובישל הגוי פרפרת שנאכלת לקינוח בסוף הסעודה מותר לאוכלה ואין בה משום בישולי גוים. ולכן, גוי שבישל לפתן וכל כיוצא בזה במסעדה של ישראל יש להקל אף לכתחילה. ומכל שכן שיש להקל אם הדליק המשגיח את האש.
טז. יש מי שאומר שלא אמרו שצריך שיהיה עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אלא בדבר מאכל, אבל לא במשקה אשר ישתה. ולפי דעה זו כל משקה שבישלו גוי יש בו משום בישולי גויים, ויש חולקים ואומרים שאפילו למי שסובר שדבר שעשוי לקינוח סעודה שייך בו בישולי גוים, זהו דוקא במאכל ולא במשקה, ונראה שלהלכה יש להקל. לפיכך קפה, תה, נס קפה, קקאו וכיוצא בזה אין בהם משום בישולי גוים.
יז. דברים שעולים על שלחן אנשים חשובים בתורת מאכל לעצמם, אסורים משום בישולי גויים אפילו שלא מלפתים בהם את הפת, שאף על פי שאמרו חז''ל (ע''ז לח.) שעולה על שלחן מלכים ''ללפת את הפת'', לאו דוקא הוא. לפיכך, גוי שבישל אורז, אטריות, ספגטי, שעועית, תפוחי אדמה, וכל כיוצא בזה שעולים על שלחן אנשים בתורת מאכל לעצמם על אף שלא מלפתים בהם את הפת, אסור לאוכלם משום בישולי גוים.
יח. דבר הנאכל כמות שהוא חי ויש אדם שאינו יכול לאוכלו אלא כשהוא מבושל, בטלה דעתו אצל כל אדם הואיל ורוב העולם אוכלין אותו כמות שהוא חי, ואף לאותו אדם מותר לאוכלו. וכן בהיפך, אם הרוב אינם אוכלים אותו כמו שהוא חי ואדם אחד אוכלו כשהוא חי יש בו משום בישולי גוים וגם לאותו אדם אסור. וכל הנזכר לעיל אמור גם גבי דבר שעולה על שלחן אנשים חשובים שהולכים בו אחר הרוב. וכן דבר שבעיר אחת עולה על שלחן אנשים חשובים, ובעיר אחרת אינו עולה על שלחן אנשים חשובים, הולכים אחר מנהג המקום, במקום שעולה על שלחן אנשים חשובים יש בו איסור משום בישולי גויים אפילו שהובא ממקום שאינו עולה על שלחן אנשים חשובים, ובמקום שאינו עולה על שלחן אנשים חשובים, אין בו משום בישולי גוים אפילו שהובא ממקום שעולה על שלחן אנשים חשובים.
יט. דבר שבישלו גוי ועולה על שלחן אנשים חשובים מצד עצמו אבל בצורה שהוא משווק לצרכנים אינו עולה על שלחן אנשים חשובים, אלא אם כן תיבלו או בישלו הישראל, אם הדרך לתבלו או לבשלו אחר כך, יש בו משום בישולי גויים אפילו אם בפועל לא תיבלו או בישלו.
כ. מן האמור בסעיף הקודם יוצא, שמפעל ליצור חלב סויה והפועלים המבשלים את הסויה הם גויים, אין לאסור את הסויה באכילה, שאף על פי שאם יתובל חלב הטופו המופק מפולי הסויה כראוי יהא עולה על שלחן שרים ונכבדים ולכאורה יש לאוסרו משום בישולי גויים, מכל מקום כיון שסוף סוף אין דרך לתבלו כדי שיעשה ראוי לעלות על שלחן מלכים אין לאוסרו.
כא. עירב דבר הנאכל כמות שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי ובשלם הנכרי, אם העיקר הוא מדבר שאינו נאכל חי, הרי זה אסור, ואם העיקר הוא מדבר שנאכל חי, הרי זה מותר, שהולכים אחר העיקר בין להחמיר בין להקל. וכן אם היה מחצה על מחצה הרי זה מותר.
כב. מן האמור בסעיף הקודם יוצא, שפת של גוים שנילושה בביצים, מותרת למי שאינו נזהר מפת גוים, אף על פי שיש בביצים משום בישולי גוים, לפי שהפת עיקר והביצים טפלות לה. והוא הדין בפת שמשחו על גבה ביצים הרבה. אבל פשטיד''א (בצק) שמעורב בה חתיכות בשר או דגים או תפוחי אדמה, והחתיכות ניכרות בפני עצמן, או שעשו אותה כמין כיס ומילאוה בשר או דגים וכדומה יש למאפה זה דין תבשיל ואסור אפילו למי שנוהג היתר בפת של גוי, ואף על פי שלענין הברכה על הפשטידא הולכים אחר הקמח ולא אחר המילוי שבה, מכל מקום בבישולי גוים לא הולכים אחר שם התבשיל אלא אחר עיקרו, וכיון שעיקרה הוא מבשר וכיוצא בזה שיש בו בישולי גוים, דינה כתבשיל, וה''ה לבורקס תפו''א. ומכל מקום אם המילוי של המאפה היה מבושל על ידי ישראל, כגון שבישל הישראל את הבשר ותפוחי האדמה לפני המילוי, יש לו דין מאפה, ולכן אם היהודי הדליק את התנור או זרק קיסם המאפה מותר. והוא הדין אם לקחו דבר מאכל שהיה ראוי לאכילה כמות שהוא, וציפו אותו בדבר שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא, שאין בזה משום בישולי גויים. לפיכך, אם ישראל טיגן שניצלים או דגים וכיוצ''ב, רשאי הגוי לצפותם אחר כך בקמח או בפירורי לחם ולטגנם, מכיון שהשניצלים והדגים עיקר ואין מניחים את הציפוי אלא בכדי למנוע התדבקות המאכל למחבת.
כג. נתערב דבר שכבר נאסר משום בישולי גוים במאכל של היתר, ואין ניכר בתוכו להפרידו ולהוציאו, יש אומרים שבטל ברוב בין שנתערב במינו בין שנתערב בשאינו מינו בין בלח בין ביבש, ולפי דעה זו אפילו ביצה ועוף שלם ושאר דברים שאינם מתבטלים בשאר איסורים, מכל מקום בבישולי גוים מתבטלים ברוב. ויש מצריכים ששים כנגד האיסור, והלכה כמותם. ואסור לערב לכתחילה דבר שאין בו משום בישולי גוים במאכל שנאסר משום בישולי גוים ולבטלו בששים, ואם עירב במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו ולמי שנתבטל בעבורו, אבל לאחרים מותר, אולם אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו אף לכתחילה.
כד. תבשיל שבישלו גוי בשבת בשביל חולה שאין בו סכנה, לא גזרו בו חז''ל משום בישולי גוים, כיון שאי אפשר לבשל בשבת לחולה שאין בו סכנה על ידי ישראל. ואם נשאר מהתבשיל למוצאי שבת, אם התבשיל נעשה על ידי גוי בביתו של ישראל, מותר אפילו לאדם בריא לאכול ממנו במוצאי שבת, אבל אם נתבשל בביתו של הגוי, אסור לאכול ממנו במוצאי שבת, ואפילו החולה עצמו אסור לו לאכול ממנו במוצאי שבת, כיון שאפשר לבשל לו כל צרכו על ידי ישראל.
כה. דבר שעשוי מבלילה רכה ומטגנים אותו בשמן אסור משום בישולי גוים, לפיכך, עלים שעושים מהם סיגרים או פסטלים יש בעשייתם משום בישולי גוים, לפי שבלילתם רכה ואין להם תואר לחם. וכל זה בדבר שעשוי לשובע כגון סיגרים וכיוצא בזה, אבל בדבר שעשוי לקינוח יש להקל וליתן לו דין מאפה ולכן אם היהודי הדליק את האש או זרק קיסם המאפה מותר. ומכל מקום אם היהודי הכין את העלים ומילא בהם בשר או תפוחי אדמה שבישלם ישראל, ולאחר מכן טיגן אותם הגוי בשמן אין בהם משום בישולי גויים כלל.
כו. עיסה שבלילתה רכה ושופכין אותה על הכירה ומתפשטת עליה ונאפית דינה כתבשיל, אבל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה לתוכה, דינה כמאפה. לפיכך, ה''לחוח'' שעושים אותו על ידי שפיכת, בלילה רכה לתוך מחבת עם מעט שמן, דינו כתבשיל ולא כמאפה, מכל מקום כל זה כשעשאו דק מאוד דהיינו כשנים או שלושה מילימטר, אולם באם עביו החל מארבעה מילימטרים ואילך, דינו כמאפה ולא כתבשיל. ובלינצ'ס שעשוי מקמח המעורב עם מים ויוצקים אותו על גבי מכשיר רותח ונאפה מיד, דינו כתבשיל ולא כמאפה שהרי הוא דק מאוד.
כז. דברי מאפה שעשויים מבלילה עבה שמברכים עליהם בורא מיני מזונות גם הם בכלל פת, אף שאין מברכים עליהם המוציא, הואיל ואילו קבע סעודתו עליהם היה מברך עליהם המוציא, הרי דינם כדין פת של גוים, ולכן אם הדליק הישראל את האש או השליך קיסם אפשר להקל בדבר אף לכתחילה.
כח. מן האמור בסעיף הקודם יוצא, שמלוואח שאפו אותו בתנור או במחבת עם מעט שמן, דינו כדין מאפה ולא כתבשיל ומותר בהדלקת האש בלבד, והוא הדין לפיצה. וגם סופגניות העשויות מעיסה שבלילתה עבה, שמטגנים אותן הגוים בשמן, למעשה דינם כדין מאפה ולא כתבשיל ומותרות בהדלקת האש בלבד. אבל אטריות ופתיתים למיניהם אף שעשויים מבצק קשה, כיון שמבשלים אותם דינן כתבשיל ולא כמאפה, וכן קוגל ופשטידות שעושין מאטריות דינם כתבשיל ולא כמאפה, וכן שקדי מרק שנעשים מחמשת מיני דגן, ומטגנים אותם בשמן דינם כבישול ולא כמאפה, והוא הדין לכובנה. אבל בקלאוות, וזלאביה (שנקראת בלשון ערבית זנגולא, והיא מין סופגניות שבלילתן רכה, שמטוגנת בדבש), או קטאיף אף על פי שדינם כדין תבשיל, מכל מקום אם הם נעשו במפעלים ובמסעדות של ישראל יש להקל בדבר אף לכתחילה.
כט. עוגה שעיסתה מעורבת מקמח של אחד מחמשת מיני דגן עם שאר מינים שאינם מחמשת מיני דגן, אם כמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעוגה היא לכל הפחות שישית מהתערובת דינה כדין מאפה, ואם כמות הקמח היא פחות משישית דינה כתבשיל. ומן האמור למדנו שעוגות שעושים אותם מביצים עם קוקוס או בוטנים ויש בהם קמח תפוחי אדמה, דינם כתבשיל ולא כמאפה, ולכן צריך היהודי להניחם בתוך התנור הדולק במקום הראוי להאפות בו.
ל. אף על פי שנתבאר לעיל שחז''ל אסרו לאכול מבישולי גוים, מכל מקום כל זה כשנתכוון הגוי לשם בישול, אבל אם לא נתכוון הגוי לשם בישול, אין איסור בישולי גוים והמאכל שבישל מותר. לפיכך גוי שהסיק התנור בכדי להתחמם ממנו ולא ידע שהיה בתוכו מאכל תחלה ונצלה הרי זה מותר. ואף אם יודע הגוי שיש בתנור מאכל של ישראל אבל אינו מתכון לבשל לעצמו אלא רק להתיך מתכתו, מעיקר הדין המאכל מותר, אלא שהמחמיר לעצמו תבוא עליו הברכה, בפרט במקום הפסד מועט. ומכל מקום אם כיון לשם בישול, כגון שהסיק התנור לבשל בו והיה בו בשר תחלה ונצלה אף על פי שלא כיון לזה ולא ידע שיש בו בשר יש לאסור משום בישולי גויים. לפיכך, אם חממו שמן וכיוצא בזה, ולאחר שעברו כמה דקות מעת חימום השמן רצה הפועל הגוי לבדוק אם השמן רותח והכניס איזה דבר מאכל שיש בו משום בישולי גויים לתוך השמן לראות אם הוא יהיה מוכן בחום השמן, אסור הדבר משום בישולי גויים, שאף על פי שבפעולה זו לא כיון לבשל את המאכל, מכל מקום הואיל וכיון לשם בישול, יש לאסור. וירקות קפואים שמעקרים אותם במים חמים לפני הקפאתם בכדי להרוג את החיידקים ולהאריך את חיי המדף שלהם אין בהם משום בישולי גוים.
לא. הניח הישראל עמוד של בשר שווארמה על גבי האש, אסור לגוי לחתוך את השכבה החיצונית של הבשר בכדי להגיש את הבשר לסועדים, כיון שגם כוונתו לבשל את השכבה הפנימית, וללא חיתוך השכבה החיצונית ע''י הגוי לא היתה השכבה הפנימית מתבשלת, ומכל מקום אם אירע כן במסעדות של ישראל יש להקל בדבר.
לב. לא אסרו בישולי גוים אלא כשכל הבישול היה על ידי הגוי, אבל אם היו תחילתו או סופו על ידי ישראל מותר. לפיכך אם הניח ישראל בשר או קדירה על גבי האש ובא הגוי והפך בבשר או הגיס בקדירה, הרי זה מותר, אף על פי שעשה כן קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי. ומכל מקום לא התירו בגמר הגוי אלא כשמצא את התבשיל שהניח הישראל על האש, אבל אם נתן ישראל את התבשיל על האש וסילקו הגוי או הישראל קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי ובא הגוי והחזירו ועל ידי זה גמר בישולו, אסור ושיעור מאכל בן דרוסאי לענין זה הוא שליש בישול.
לג. וכן אם הניח גוי בשר או קדירה על גבי האש, ובא הישראל והפך בבשר או הגיס בקדירה כמה פעמים, מותר. אף על פי שהיה מתבשל ללא סיוע הישראל. ויש אומרים שדוקא אם לא נתבשל בשיעור מאכל בן דרוסאי אבל אם נתבשל בשיעור מאכל בן דרוסאי לא מועיל מעשה הישראל, ויש מתירים אף אם נתבשל בשיעור של מאכל בן דרוסאי מפני שהם סוברים שלא אמרו שמאכל בן דרוסאי דינו כמבושל אלא להקל אבל לא להחמיר, והלכה כמותם. ושיעור מאכל בן דרוסאי לענין זה אף לדעת האוסרים הוא חצי בישול.
ויש אומרים שגם מה שהתירו כשגמר הגוי בלא סילקו היינו אם היה מתבשל אף בלי מעשיו, והוא רק קירב את בישולו, אבל אם לא היה מתבשל בלעדי גמר הגוי, אסור. ולפי דעה זו אם הניח הישראל תבשיל על גבי גחלים עוממות או על גבי אש חלשה מאוד שלא היה ראוי להתבשל עליהם, ובא הגוי והפך בו ונתבשל, הרי זה אסור. ויש אומרים שאפילו אם לא נתבשל בלא סיוע הגוי הרי זה מותר, והלכה כדעה ראשונה. לפיכך, ישראל שהניח תבשיל בתוך תנור או על גבי כירים של גז והיתה דרגת החום נמוכה מאוד באופן שלא היה ראוי להתבשל על ידו שליש בישולו, ובא הגוי והגביה את דרגת החום בכדי שיוכל להתבשל שליש בישולו התבשיל אסור באכילה.
לד. מאכל שנתבשל על ידי ישראל אלא שנצטנן ואינו ראוי לאכילה כך, או שהוקפא אחרי בישולו, ובא גוי וחיממו, אין בזה משום בישולי גוים, בין אם היה התבשיל יבש ובין אם היה לח. וכן להיפך, מאכל שנתבשל על ידי גוי ונצטנן עד שאינו ראוי לאכילה כך, ובא ישראל וחיממו, אין זה מועיל להתירו.
לה. אף על פי שנתבאר לעיל שאם נתן ישראל את התבשיל על האש וסילקו, קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי, ובא הגוי והחזירו וגמר בישולו, אסור, מכל מקום אם הגוי מזיז את הסיר ממקום למקום בתוך התנור, התבשיל מותר אפילו אם הגביהו שכיון שלא הוציאו מחוץ לתנור חשיב כבישול ישראל.
לו. אף על פי שנתבאר לעיל שאם נתן ישראל תבשיל על האש וסילקו הגוי אחר שהגיע למאכל בן דרוסאי ובא הגוי והחזירו ועל ידי זה גמר בישולו, אין בזה איסור בישולי גויים כיון שכבר נתבשל שליש בישול על ידי הנחת הישראל, מכל מקום אם הניח הישראל בשר על גבי האש ונתבשל כל צורכו בצידו האחד, והפכו הגוי לצידו השני, הבשר אסור באכילה כיון שבלא הפיכתו לא היה נצלה בצידו השני מעולם. ואפילו אם הניחו הגוי, ולאחר שנצלה בצדו האחד, בא הישראל והפכו לצידו השני אסור כולו משום בישולי גויים.
לז. בתי חרושת למזון מוכן אשר כל תהליך הבישול והטיגון נעשה ללא מגע יד אדם, ורק הנחת חומר הגלם לתוך המכונה נעשית ע''י פועלים גויים, אין בו משום בישולי גויים, כאשר הישראל הדליק את המכונות, מפני שבפועל נעשה כל התהליך על ידי המכונה ללא מגע יד אדם ופעולת הבישול מתייחסת אל הישראל..
לח. אף על פי שהלכה רווחת בידינו שכלי שני אינו מבשל, מכל מקום דברים רכים שידוע שמתבשלים אף בכלי שני חשובים כבישול. ולכן אם גוי נתנם בכלי שני ובישלם יש לאוסרם משום בישולי גוים. לפיכך, כוסכוס מהיר הכנה הנמכר בחנויות שכאשר רוצים להכינו לאכילה נותנים אותו לתוך קדירה של מים רותחין שהעבירוה מעל גבי האש וממתינים רגעים מספר עד שיהא ראוי למאכל, יש לאוסרו אפילו כשנותנים אותו בכלי שני מפני שהוא חשוב כקלי הבישול שמתבשל אף בכלי שני. והוא הדין לביצה חיה שאסור לגוי ליתנה בכלי שני כיון שבפועל היא מתבשלת.
לט. יש אומרים שתבשיל שנתבשל על ידי גוי ונאסר באכילה, אפשר לתקנו ולהתירו באכילה על ידי שיצלנו או יאפנו הישראל אחר כך, ואם נצלה או נאפה על ידי הגוי, הרי זה מותר, מכל מקום הואיל ומדברי כמה ראשונים ומרן ז''ל שקבלנו הוראותיו מבואר שלא מועילה תקנה זו, כן עיקר להלכה ולמעשה.