אור ברסלב
פרקי חייו של רבינו פרקים בחיי אדמו"ר הננמ"ח זצוקללה"ה › חבורת החסידים

פרקי חייו של רבינו

פרקים בחיי אדמו"ר הננמ"ח זצוקללה"ה · חבורת החסידים

נחל נובע

בעיירה דאשיב, המרוחקת כשלושים פרסאות ממעדועדיבקא, יושבת לה חבורת חסידים עובדי ה' במסירות נפש עילאית. בראש החבורה עומד הרב החסיד המקובל הרבי ר' יודיל מדאשיב, תלמיד מובהק להצדיק הקדוש הרבי ר' פנחס מקאריץ זצללה"ה. הר"ר יודיל לומד תורת הרז והנסתר אצל חותנו הקדוש הר"ר לייב מטראסטניץ, תלמיד המגיד הק' ממעזריטש זצ"ל. הוא פותח לפניו כל הרקיעים ומלמדו סודות המרכבה והשתלשלות העולמות. מטייל הוא כבךבית מעשיה ליצירה ומשם לבריאה ומשם לאצילות — אין כל דבר סתר נעלם מאתו.

כמשנה לראש החברה מוכתר הצדיק הק' הר"ר? שמואל אייזיק. מטבעו הוא חסון כגיבור. עבודתו בקודש כאחד משרפי מעלה. הוא יושב מוכתר בכתר עליון בתפילין, ועטוף בטלית המכסה את ראשו ופניו. תפוס הוא ברעיונותיו, כשאגלי זיעה נוטפים מפניו. מהטלית המכסה ראשו עולים אדים הסובבים אותו כעננים.

ראשי החבורה מדריכים את החברים בצומות וסיגופים, קימת חצות וכהנה וכהנה.

כאחד מבני חבורה קדישא הוא החסיד הר"ר ר' דוב. עובד הוא את ה' בהתלהבות ולפניו אין שום מעצורים וגבולות. הורס הוא גדרות הטבע ומתעלה מיום ליום. מעיק לו רק דבר אחד: מטבעו הוא כבד שינה, ועל כך לא הצליח עדיין להתגבר. אנוס הוא כשתוקפתו השינה. מחפש לו ר' דוב עצה לשבור שנתו. הוא שוכר לו גוי אשר ידפוק כל חצות לילה בחלונו ויעירו משנתו העריבה. מגיע זמן חצות. הגוי מתחיל לדפוק: "ר' דוב קומה, עת חצות הגיע, השומע אתה אותי ר' דוב י" "כן, שומע אני" — משיב ר' דוב. הוא מתחיל להתעורר, אך השינה לא מרפה מאתו. מסתובב הוא על צדו השני וממשיך בתנומתו. הוא מתעורר רק לאחר

כמה שעות. לבו נשבר לרסיסים מאכזריות הגוף על הנשמה. הוא עושה הסכם חדש עם הגוי: "בהעירך אותי, אל תזוז ממקומך עד שאצא החוצה". הגוי דופק פעם, פעמיים ושלוש, ר' דוב מתאזר בכל כוחו, מתלבש ויוצא. כך מלמד הוא את עצמו פרק בשבירת דרכי הטבע.

ר' דוב יושב כמה שנים בדאשיב כשהוא סמוך על שולחן חותנו. תמו ימי ה"מזונות" שקיבל עליו חותנו. הוא מוכרח כעת לעבור למעדועדובקא, להיות סמוך על שולחן אביו כמה שנים, כאשר נדברו ביניהם שני הצדדים.

קשה עליו פרידתו מחבורה קדישא וממוריו, אך ההכרח לא יגונה. הוא נכנס לבית רבו המקובל הר"ר יודיל, שם נמצא כעת גם המשנה למלך, הר"ר שמואל־אייזיק. הוא מציע דברו לפניהם ובא להתברך אצלם בברכת פרידה. הם מתווים לפניו דרכי עבודת השם גם בהיותו בריחוק מקום מהחברה ומעוררים ומחזקים אותו שימשיך ביתר שאת בעבודתו ית"ש.

לפני צאתו מעיר ראש החבורה את דעתו: "שמע נא ר' דוב יקירי! ברצוני להעירך פרט חשוב. היות ושמענו זה עתה כי במעדועדיבקא נטע אהלו נכד הבעש"ט ופתח שעריו לרווחה. אנו עדיין לא עמדנו עליו, ע"כ כאחד מחברתנו דעתנו שלא תעבור על פתח ביתו, בכדי שלא תפרד מחברתנו ואל תבלבל דעתך בדרכים חדשות. מזמן לזמן תבוא לבקר את חותנך בפה, ומבאר אשר שאבת עד כעת תמשיך לשאוב". ר' דוב שומע ומבין היטב דברי ראש החברה ומבטיחו נאמנה לשמור פקודתו.

החסיד ר' דוב מגיע למעדועדיוקא. משוחרר הוא מכל עסקי העולם. דרכי עבודת השם נהירין לו היטב. יושב הוא יומם ולילה ועוסק בתורה ותפילה, כשהוא פרוש ומרוחק מהבלי העוה"ז. שיח וסיג אין לו עם אף אחד. ביתו הוא בביהמ"ד. כאן יושבים עוד כמה אברכים עובדי ה/ אך הם מבאי בית האדמו"ר. הוא רואה לפניו את החסיד רבי ישעיה שלום, העובד את ה' בשמחה ובמוחין דגדלות. הוא מתחיל

קצת להתקנא בהם, אך אזהרת ראש החברה מונעת מאתו לבקר את האדמו"ר. הוא מרגיש שחסר לו עדיין הרבה, בפרט במדת השמחה. בחברתו למד לתבוע מאתו להגיע אל השליטות. אכן, רצונו בכך, אבל הכל בפעם אחת. לעלות מדרגה לדרגה, לקבל אורות במדד, ומשקל כפי סגולת נפשו לא הולך אצלו. הוא צמא לדבר ה' אבל בלי כלים. חסרה אצלו מדת הצמצום, עבודתו היא בגדר של הריסה לעלות אל ה'.

מחשבתו של ר' דוב מתחילה לייסר אותו. נסה נא להיכנס אל האדמו"ר הצעיר, אולי ימצא לך תרופה. כך נמשך הדבר פרק זמן, עד שהגיעו מים עד נפש. בצר לו הוא פונה ישר לבית האדמו"ר. מגלה לפניו שברי לבו. האדמו"ר מחזקו ומעודדו, מנעימו בדיבוריו המשיבים את הנפש. הוא פוקח כעת עיניו ומתמיה על עצמו: איזה אור רצו להעלים מאתי. ר' דוב נשאר אדוק לאדמו"ר אשר הדריכו מעתה לפי שורש נשמתו ובירר לו דרכו הטובה בעבודת הבורא ית"ש, מתוך שמחה והרחבת הדעת.

כעבור זמן ר' דוב צריך לנסוע להתראות עם חותנו. הוא חושב בדעתו, מה אענה לרבי מאז ולחברי, אם ישאלוני אודות דבר אזהרתם. הוא חוכך בדעתו: איך אצליח להתחמק מהם. כשנכנס לאדמו"ר לקבל רשו"ת נסיעה, הציע לפניו מחשבתו. האדמו"ר חיזק אותו ולבשו בלבושי עוז דקדושה, לבל יכנע להם, אם יעמדו עליו בזה.

הקול נשמע בדאשיב: ר' דוב הגיע. כל בני החבורה קדישא באים לראות שפעת שלומו. הם מסיבים יחד ומשיחים בדברי תורה וחסידות וכדומה. לפתע נזרקה שאלה בחלל: "ר' דוב, מה נשמע בענין שהבטחת לנו שלא תכנס וכר?" ר' דוב מתחיל להתחמק. החבריא מבחינים שהענין לא כל־כך כשורה. "ר' דוב, שמע נא! כאן לא מתחמקים, הגד את האמת!" —אומרים הם. ר' דוב פותח פיו: "אם אתם רוצים לשמוע את האמת! מצאתי את האמת!"

הס הושלך לשמע דברים אלו כשהם יוצאים בכנות ותמימות מפי ר' דוב. ר' יודיל, ראש החברה, מפיר את הדממה: "שמעו נא רבותי וחברי! ר' דוב הוא מבין ואם אומר הוא שמצא את האמת מחוייבים כולנו ללכת אחריו". ר' דוב מצא כעת שעת הכושר וסיפר להם מגדולת האדמו"ר, מתורותיו, שיחותיו ועבודתו. כל בני החבורה קדישא מתכוננים לצאת למסע בכדי לעמוד מקרוב על הדברים.

אמרו ועשו. הם שכרו כמה עגלות וכל החבורה קדישא יוצאת לדרכה למעדועדיבקא, לראות אם מקומם אצל האדמו"ר הצעיר. מגיעים הם למעדועדיבקא לחצר האדמו"ר. ראש החברה המקובל, הרבי ר' יודל, נכנס ראשון. לפניו אברך צעיר עם עיניים יוקדות אש. הוא מושיט ידו לשלום ואומר: "ילמדנו רבינו דרך בעבודת השם". האדמו"ר סוקר אותו במבט חד ומשיב: "נאמר ,לדעת בארץ דרכך, אתה מונח בארציות ורוצה דרך השם". פחד מוזר נופל על המקובל. אינו יודע לבד מה זה. הוא מרגיש שעומד כאן על יד אחד השרפים. הוא מתחיל לסוג מעמדתו כמה צעדים לאחור. האדמו"ר מסיר את החרדה מעל פניו. ר' יודיל מתקרב שוב ומתחיל לדבר איזה מילים, אך החרדה שוב תוקפת אותו. הוא מתחיל ליסוג שנית. הוא לא ניסה בכאלה, אך כל גופו מרתת מפחד. האדמו"ר פותח פיו אליו בדברי קירוב. הפחד הוסר. הוא מתקרב עוד פעם, אך מתחיל להיכנס לשיחה. הפחד שובר אותו מחדש. וכן חוזר ונשנה המחזה פעמים מספר. ר' יודיל מחליט: הוא נשאר כאן. הוא מתבטל לפני האדמו"ר. זורק מעל ראשו עטרת המנהיגות ונעשה לאחד מהתלמידים המובחרים.

הגיע תורו של המשנה להיכנס. השרף ר' שמואל ־אייזיק מושיט ידו לשלום ונכנס בשיחה בעניני חסידות ועבודה. האדמו"ר מגביה ידו ללבו של ר' שמואל־אייזיק ופונה אליו באמרו: "שמע נא ר' שמואל־אייזיק, בשביל רביעית דם אשר בלבך הנך רוצה לאבד שני עולמות. גנוח הרבה עד שיצאו דמים מכוערים אלו מלבך".

ר' שמואל ־אייזיק הוא חסיד. הוא שומע היטב הדברים ולבו נקרע. "רבי מה עלי לעשו"ת 1" האדמו"ר פוגה אליו: "מטבעך הנך גבור, מוכרח הנך לשבור עזות גופך. הילת גופך על נשמתך צריכה להיעלם. אתה צריך לדבר בפרטיות עם כל אבר ואבר, עם הראש, הלב, הידים והרגלים, להסביר לכל אבר בפרטיות שלא ישאר ממנו כלום. הוא יוכרח להתבלע בקבר וייהפך לרמה ותולעה. תקות אנוש רמה". ר' שמואל אייזיק יוצא מחדר האדמו"ר והוא מתחיל כעת פרק חדש בעבודת השם — להשליט הנשמה על הגוף. יוצא הוא להתבודד עם עצמו ללבן כל איבריו. הוא עושה כפקודת האדמו"ר, יום ושבוע, אך הגוף אינו נשמע לו. אף אבר אינו מזדעזע לשמע דבריו. הוא נכנס לאדמו"ר ומשיח לבו: "רבי! הגוף אינו שומע מלה. עכשיו נודע לי שאין לי אזנים. נסיתי יום ושבוע והגוף עדיין עומד במרדו. עומד ואינו זע כמלוא נימה". "ר' שמואל־אייזיק — עונה לו האדמו"ר — זה לא מענינך, אתה תמשיך כאשר צויתיך, הגוף כבר יוכרח להטות אוזן בהמשך הזמן".

ר' שמואל ־אייזיק ממשיך עוד שבוע *שבועיים. הוא מרגיש בדברו אל אחד האיברים שהתחיל לרעוד מפחד, כנראה שחל איזה שינוי לטובה. הוא לא מרפה מעצמו, מתחיל לדבר אל לבו כדבר איש אל רעהו. "לבי לבי הומה אני עליך' וכר. הוא מתעלף מרוב פחד הדר גאונו ית' ונשאר בחולשתו. בקושי רב מעוררים אותו. מאז ידע ר' שמואל ־אייזיק כי נשברה עזות גופו, ובדברו אל לבו צמצם מיליו לבל יתעלף.

החבריא קדישא נכנעו בלב אחד לפני האדמו"ר. מאז התחיל להאיר אורו הזורח על פני תבל לדורות עולם.

תוכן העניינים

פרקי חייו של רבינו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה