פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
פרק השמושים · ו
השמוש הששי הוא שמוש וי"ו החבור, והיא המחברת פעל לפעל או שם לשם או שם לפעל או פעל לשם. וזה ידוע ואין צריך לבאור. והנה תבא נקודה עם כל הנקדות חוץ מחולם וקבוץ, כי שני אלה לא יבאו לעולם בוי"ו שהיא בראש המלה, ואין צריך לומר כי לא תנקד לעולם באחד משלש החטופים, כי כבר הודעתיך בפרק שירה בשיר יב כי שלש אלה לא יבאו רק תחת אות הגרון. וכן בקמץ חטוף לא תנקד לעולם, וכבר הודעתיך בפרק שירה בשיר יא ההפרש שבין הקמץ חטוף והחטף קמץ. והנני אבאר נקודת כל אחת ואחת.
דע כי הנקדה העצמית של כל וי"ו היא השוא, ואפילו על אותיות אחע"ה, כמו וְאִישׁ, וְעֶבֶד, וְחַיִּים, וְהֶבֶל ודומיהם. אמנם תנקד בשורק לשתי סבות, האחת היא לסבת אות שואית שבראש המלה, כמו וּצְרִי, וּדְבַשׁ, וכן בפעלים: וּשְׁמַרְתֶּם, וּזְכַרְתֶּם; והשנית לסבת אחת מאותיות בומ"ף, כמו וּבִנְיָמִן, וּמֹשֶׁה, וּפֶרֶץ. ועל וי"ו שרשית שבראש המלה לא נמצא וי"ו שמושית, אבל נוכל לומר מדרך הסברא, כמו וּוַשְׁתִּי, וּוָפְסִי. וכן בלשון משנה: ספק וּוַדַּאי ודומיהם. ותבא בפעלים, כמו וּבָנִיתָ, וּפָרַצְתָּ וּמָלַכְתָּ ודומיהם. אמנם וי"ו בקמץ תבא כשיהיו שני שמות רצופים והשני בטעם מלעיל או של תנועה אחת, כמו שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד יט), תֹהוּ וָבֹהוּ (בראשית א ב), נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס (תהלים עו ז). ותבא כן בפעלים, אכן לסבות אחרות, כמו שבארתי בספר הבחור במאמר א בעקר ד (סימן יא).
אמנם וי"ו בחירק תבא על יו"ד שואית ותהיה אז היו"ד נחה, כמו לֵוִי וִיהוּדָה (שמות א ב), וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי (תהלים יח לו) ודומיהם. וכן בפעלים עוברים ועתידים; בעוברים כמו וִידַעְתֶּם, וִירִשְׁתֶּם, וִישַׁבְתֶּם ודומיהם, ובעתידים כמו וִישַׁלַּח, וִיחִי, וִיהִי ודומיהם.
אמנם הוי"ו בפתח תבא על אותיות אחע"ה הנקדות בחטף פתח, כמו וַעֲבָדִים, וַחֲמוֹרִים, וַאֲתוֹנוֹת. וכן תבא בפעלים עוברים ועתידים; בעוברים כמו וַעֲבַדְתֶּם, וַאֲמַרְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם ודומיהם, ובעתידים כמו וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ (בראשית יב ב). וכן תבא להפך עבר לעתיד, כאשר אבאר אחר כך בשמושה השנית.
אמנם וי"ו בסגול תבא על אחע"ה הנקודות בחטף סגול, כמו וֶאֱמֶת, וֶאֱמוּנָה, וֶאֱלִיל. וכן בפעלים: וֶהֱשִׁיבְךָ יְיָ מִצְרַיִם (דברים כח סח), (פְּתַח) ([פְּצֵה]) פִיךָ וֶאֱכֹל (יחזקאל ב ח) ודומיהם.
אמנם וי"ו בצרי לא תבא רק על לשון אלהות לבד, כמו וֵאלֹהִים, וֵאלֹהֵי, וֵאלֹהָיו ודומיהם. וכן אותיות כל"ב, כמו כֵּאלֹהִים, לֵאלֹהִים, בֵּאלֹהִים, ובָאִין כן בעבור נחות האל"ף, כאשר אבאר אחר כן בשמוש יג בבאור אותיות כל"ב.