פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
פרק השמושים · ד
השמוש הרביעי הוא שמוש הה"א המורה על דבר הידוע, ולכן נקראת 'ה"א הידיעה'. ותבא על כל מיני השמות חוץ משם העצם, כמו שהודעתיך בפרק המינים במין הראשון, כמו הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן (דברים ג כה). והיא תמיד פתוחה ודגש אחריה, זולת על אותיות אע"ר היא קמוצה לתשלום הדגש כמו שהודעתיך, הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים (אסתר ח יד), כמו שבארתי בפרק שירה בשיר ט. אבל על החי"ת והה"א הם פתוחים על הרוב, כי אין בהם כח לגרש הדגש תחת הפתח אשר לפניהם ולעשותו קמץ, כמו רְבִיעִית הַהִין (במדבר טו ה), וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה (בראשית טו ה), הַחַיִּים, הַחֹדֶשׁ, וכן כל הַהִיא והַהוּא פתוחים, וכן כל הַעִוְרִים פתוחין, וכל הָעִבְרִים קמוצין, ובעלי המסורת נתנו בהם סימנים: סמאין פקחין, ויהודאין קמצין.
ודע כשתבא אחריה אות שואית אפילו תחת שאר האותיות יפול הדגש לפעמים ופתח הה"א ימשך בגעיא, ובפרט על הבינוני והפעול מבנין הִפְעִיל, כמו כִּי פִי הַמְדַבֵּר (בראשית מה יב), הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב (תהלים קמד א), הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה (ישעיהו מ כ). ובלשון רבים תנקד המ"ם בחטף פתח, כמו שבארתי בפרק שירה בשיר יב. וכשתבא על יו"ד שואית יפול גם כן לפעמים הדגש, כמו הַיְאוֹר, הַיְסוֹד, הַיְרִיעָה. אבל כל יו"דין משמות בעלי חיים דגושים, כמו הַיְּהוּדִים, הַיְּעֵנִים, הַיֵּמִים ודומיהם. וכל הַלְוִיִּם רפי הלמ"ד שלא כדין.
ודע כשאות הגרונית שאחריה קמוצה אז היא בסגול על הרוב, כמו הֶחָכָם, הֶעָנָן, הֶעָשִׁיר, הֶהָרִים ודומיהם. זולת על מלות זעירות, כמו הָהָר, הָעָם. וכל אלו הדינים כוללים גם אותיות כל"ב, כאשר יתבאר בשמוש כל אחת מהן. ותבא ה"א הידיעה לפעמים על העוברים ושמושה אז במקום 'אשר', כמו שהודעתיך בספר הבחור במאמר ראשון בעקר ה (סימן ד). אבל על המלות לא תבא לעולם. וכן לא תבא על תיבה שמשמשין אותיות מש"ה וכל"ב בראשה לעולם. ויש ה"א שאינה משמשת לידיעה רק לקריאת דבר, וקראו לה 'ה"א הקריאה', וכן קוראין הרומיים לשמוש הזה בוקטיבו (vocativus), כמו הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת (במדבר טו טו), הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וגו' (דברים לב א), הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל (ש"ב א יט), הַדּוֹר אַתֶּם (ירמיהו ב לא), הָאוֹיֵב תַּמּוּ (תהלים ט ז). ואין הפרש בנקודתה לנקדת ה"א הידיעה, ולפי הענין תכירם.