פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
פרק המדות · ב
המדה השנית בשמות הבאים בלשון זכר ליחיד, ולרבים ולא ימצאו בלשון נקבה כלל, כמו הֶבֶל – הֲבָלִים; חֶבֶל – חֲבָלִים; דָּבָר – דְּבָרִים; חֵץ – חִצִּים, אלו ודומיהם אין דינם לבא בלשון נקבה לעולם. אבל השמות אשר בהם רוח חיים, אף על פי שלא נמצאו בלשון נקבה, מכל מקום נוכל להטיל בהם ה"א בסופם ויהיו לשון נקבה, כמו סוּס, כֶּלֶב, חֲזִיר, תאמר סוּסָה, כַּלְבָּה, חֲזִירָה אוֹ חֲזֶרֶת, וכן כלם. ויש קצת מהחיים שלא נכון בהם לעשות כן, רק תאמר הזכר בלשון אחד והנקבה בלשון אחר, כמו אָדוֹן, עֶבֶד, לא תאמר עֲבָדָה, אֲדוֹנָה, רק בלשון אחר: גְּבִירָה או גְּבֶרֶת, שִׁפְחָה או אָמָה.