אור ברסלב
פרי צדיק חג הסכות

פרי צדיק· רבי צדוק הכהן רבינוביץ

חג הסכות

האזינו

פרק א

חג הזה נקרא זמן שמחתינו דכ' בסכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בנ"י וגו' והקשו למה לא עשו זכר למן ולבאר רק לענני הכבוד. אך באמת יש לדקדק אם טעם סוכה זכר לענני הכבוד הול"ל למען תזכרו כי בסוכות וגו' כמו בציצית למען תזכרו וגו' וכן למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ וכ' למען ידעו והיינו שיכנס הדעת בלב לדורות והיינו כמו שמצינו ביעקב כשנקרא שמו ישראל ע"ש כי שרית עם א' ואנשים ותוכל והיינו שמקודם הי' עליו פחד מעשו ושרו שהוא הס"מ יצה"ר וכת"ח נדמה לו (כמ"ש חולין צא.) ואח"כ ותוכל ועכ"ז נגע בכף ירכו שהי' לו עוד טענה אח"כ כ' ועשו הלך לדרכו וגו' שלא הי' עליו שום קטרוג אז כ' ויעקב נסע סוכותה. ויבן לו בית שיעקב אע"ה נשלם באמת מכל וכל ונשאר הקדושה אצלו בקביעות כבית שנ' תתן אמת ליעקב שפת אמת תכון לעד ולמקנהו היינו לבניו ולזרעו שנקראו צאן קדשים כמו שמצינו במדרש (ב"ר פ' ע"ג) שהי' ליעקב אע"ה ס"ר עדרים ומספר ס"ר היינו מספר שרשי נפשות ישראל שהי' מכוון נגדם ומש"ה נקרא מקנהו. עשה סוכות שעכ"פ יזכו להגנה בצלא דמהימנותא והיינו מהימנותא שלימתא. והיינו ההגנה מיצה"ר וכמש"נ וסוכה תהי' לצל יומם וגו' ואי' (רע"מ פנחס רנ"ה ע"ב) ולא בצל סכת הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא וזש"נ מזרם ומטר. והיינו הקליפות כמש"נ ימטר על רשעים פחים וכן ביום הכפורים דאיתא (ויק"ר פכ"א) וישעי ביוהכ"פ והיינו מכל החטאים דכ' ונשא השעיר את כל עונותם ונדרש (ב"ר פ' ס"ה) השעיר זה עשו עונותם עונות תם אח"ז צריך סוכה לאגנא על נשמתא. שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומתחדש בכ"י (כמ"ש סוכה נ"ב:) ואלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו ואי' (תענית ט"ו.) צדיקים לאורה דכ' אור זרוע לצדיק ולישרים שמחה דכ' ולישרי לב שמחה דצדיק נק' גבור הכובש את יצרו וצריך אור להאיר לו סייעתא להתגבר. ועדיין י"ל עסק ומלחמה ואינו בשמחה. ולישרי לב שזוכה ליישר הלב להוריק הרע מלב כסיל ג"כ זהו בשמחה. ויעקב זכה לישרות לב לעולמי עד וישראל זוכין עכ"פ בימי חג הסוכות. וזה מדת הדעת מדתו של יעקב כמ"ש (זה"ק שמות מ"ד סע"ב) עביד ליעקב ברזא דדעת וזה זוכה הישראל בסוכות למען ידעו וגו' שיזכו למדת הדעת שיכנס בלב כי בסוכות הושבתי הגנה מיצה"ר. ולכן נקרא החג זמן שמחתינו וברע"מ (אמור ק"ד ע"א) כמה דקב"ה נטיל לון לישראל בהני יומין וחדי בהון אוף הכי ישראל נטלי לי' לקב"ה לחולקיהון וחדאין בי' שהשי"ת שמח עם ישראל ע"י מדת היראה שזה הי' תכלית הבריאה כמ"ש (שבת ל"א:) לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שיייראו מלפניו שנ' והא' עשה שייראו מלפניו (ובסופ"ו דאבות) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו והיינו שיתגלה מדת מלכותו מלך שתהא אימתו עליך (כמ"ש קידושין ל"ב:) ויש להשי"ת שמחה שנעשה רצונו. והישראל כשזוכה לישרי לב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא שי"ל לישראל נייחא ממלחמת היצה"ר ושמחים עם השי"ת לישרי לב שמחה ונ' החג זמן שמחתנו:

פרק ב

בזה"ק (אמור ק"ג ע"ב) בסוכות תשבו שבעת ימים תיבו אושפיזין עלאין תיבו. תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו. שבעת ימים היינו ז' המדות כמ"ש בזה"ק וז' רועים מרכבה לז' המדות (כמ"ש בזה"ח תולדות) ואי' (רע"מ פנחס רנ"ה ע"ב) סוכה באות ו' ברזא דתרין בנין הוי"ה אד'. והכי סליק סוכה בחושבן וכו' סכ"ה חסר ו' איהי אימא כו' והיינו סוכה מלא מלכות ויש בה הו' שמדת מלכות מקיף ו' והיא בסוד נקבה תסובב גבר. כמו שיהי' לעתיד שיעשה הקב"ה מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בג"ע. וסכה חסר היינו בינה שהסכך סוכך ע"ג ו' והוא באור מקיף למעלה והיינו שהשי"ת שוכן בתוך בנ"י ונעשה סכה עלאה בינה שהוא מדת מלכות שבבינה סוכך גם על הו' שהוא קב"ה וזהו אימא עלאה הז' מדות שבבינה וזה ענין סוכ"ה לא פחות מעשר דאיהו מלכות עשיראה כמ"ש ברע"מ. והיינו כשהסוכה כולל כל עשר עדמ"ש כ"ע איהו כתר מלכות. סכה בינה אי' ברע"מ ולא למעלה מעשרין דאיהי כ' כ"ע כו' כבוד עלאה עלי' אמר משה הראיני נא את כבודך ואתיב לי' קב"ה לא תוכל לראות את פני ולית כבוד בלא כ' וכו' והיינו סוכ"ה בינה תשובה ושער הנ' הוא הדעת שנגלה לר"ע וחבריו ולא נגלה למשה רבינו (כמ"ש ר"ה כ"א.) מפני שמשה רבינו לא ידע מרע כלל כשנולד נתמלא הבית אור כמ"ש (סוטה י"ב.) וכמ"ש כל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחביריו (כמ"ש מ"ר ות' חקת) דברים שלא נגלו למשה נגלה לר"ע וחביריו והוא מ"ש (ברכות ל"ה) במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים עומדין. והיינו משום דמשכין בחילא יתיר וזה כבוד עלאה שהיא מופיע ע"י קוצא דלעילא דרמיזא לכ"ע וקוצא אחרא שמופיע לבינה (כמ"ש זה"ק ויקרא י' ע"ב) וז"ש ולית כבוד בלא כ' כ' כ"ע וסוכה כ' כשר רק למעלה מכ' פסולה ויש שזוכה אף בזה"ז בסוכות כיעקב אע"ה והיינו שזוכה לשבת עלאה ה' עלאה מזה זוכה לאושפיזי עלאה שהסוכה סוכך גם ע"ג ו' כאמור וכל אחד מישראל עכ"פ זוכה לסוכ"ה מלא שהוא מדת מלכות והיינו ע"י מהימנותא שלימתא וזה זוכה לאושפיזי מהימנותא. וז"ש ארים ידוי וחדי זכאה חולקנא היינו ר"ה סבא שזכה לסכה עלאה ולאושפיזי עלאה זכאה חולקיהון דישראל דכ' כי חלק ה' עמו שעכ"פ כל אחד מישראל זוכה לסוכה עלאה ולאושפיזי מהימנותא ובפסוק זה כ' ג"פ סכה חסר והיינו שהשי"ת רוצה שיזכו הכל לסכה עלאה שהוא בינה אור מקיף על הו' וכמו יעקב שזכה למדת אמת דכ' שפת אמת תכון לעד. אך עכ"פ כל א' מישראל זוכה ע"י אמונה למיתב בצלא דמהימנותא וכמ"ש (רע"מ פנחס ר"ל ע"א) איהי אמת ואיהו אמונה שע"י אמונה זוכין לאושפוזי מהימנותא:

פרק ג

בזוה"ק (אמור ק"ד ע"א) ואברהם קרי עלי' אז תתענג על ה' וגו' בזוה"ק (סו"פ אחרי) ותתפלל חנה על ה' על דייקא דבנין במזלא קדישא תליין כו' השלך על ה' יהבך על דייקא דהא מזונא במזלא תליין והיינו ששם הוי"ה מרמז לט' המדות וקוצא דיו"ד דלעילא רמיזא לאין כמ"ש בזוה"ק (שם ס"ה ע"ב) והיינו עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין. וכן מורה אז כמ"ש בזה"ק (בשלח נ"ד ע"א) כד איתנהר נהירו דעתי"ק בעטרוי גליפין רשימין בא' ואל"ף אינקב בחשוכי ונהיר לכל עיבר כו' ומטו לזיין ואיתא בזוה"ק (ויחי רי"ט ע"א) אז תתענג על ה' על דייקא כו' אית חסד ואית חסד כו' חסד עלאה מעל שמים הוא כו' דאאע"ה הי' הראשון שזכה להכרת מדת עתיקא וזש"נ ואברהם זקן בא בימים ואיתא בזוה"ק (חי' קכ"ט ע"א) וכאינון יומין עילאין והיינו שנתברר בכל המדות עד כ"ע וזה שנאמר זקן דייקא. וז"ש בגמ' (ב"מ פ"ז) עד אברהם לא הי' זקנה והיינו שלא הי' מי שזכה להכיר מדה זו. ומש"ה אמר זה הפ' אז תתענג על ה' אז דייקא על דייקא. ואמר תתענג רזא דענג שהוא ר"ת "עדן "נהר "גן כמ"ש זוה"ק (בראשית כ"ו סע"א) שבסוכות זוכין ג"כ לאגנא על נשמתין כמ"ש ברע"מ פנחס (רנ"ה ע"ב) כמו בשבת שהוא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כמ"ש בזוה"ק (ויקהל ר"ה סע"א) וכמ"ש במ"ש (סוכה ב') כל שבעת הימים צא מדירת קבע כו'. ולשון כל ז' הימים מיותר דהכל יודעין דחג הסוכות ז' הימים גם מ"ש צא מדירת קבע מיותר דהל"ל שב בדירת עראי. אך המכוון שבכל הז' מדות שנקראו ימים כמ"ש בזה"ק (בכמה דוכתי) כי ששת ימים ולא כ' בששת. צריך לצאת מדירת קבע בעוה"ז והיינו להיות כשבת שהוא יומא דנשמתין ולאו יומא דגופא כלל כמ"ש בזוה"ק (ויקהל ר"ה ע"א) וזה דירה להשי"ת וכמוש"נ ואיזה מקום מנוחתי וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי ונדרש (ריש סא"ר) על יום השבת. וכן בסוכות אמרה תורה כל ז' הימים צא מדירת קבע היינו דעוה"ז נקרא אושפיזא בגמ' (כמ"ש בגמ' מו"ק ט':) וכשאדם יודע שהוא דירת עראי אזי הוא נעשה דירה לשכינה וזש"נ למען ידעו דורותיכם וגו' שזה נוהג לדורות אף לאחר שיבטל ויחרב בהמ"ק והמשכן שהם דירה לשכינה יושאר הסוכה וז"ש בעוה"ז אמרתי לכם שתעשו לי סוכה לשלם לי את גמולי כו' כאלו אתם גומלים לפני וכו' ובגמ' (סוכה כ"ח:) קרי למצות סוכה שבא למזוג כוס לרבו. והוא דבר"ה מצות שופר שיקבלו עול מלכותו וביוהכ"פ מצות העינוי ובתענית מיעוט חלבי ודמי כאילו הקרבתיו ע"ג המזבח כמ"ש (ברכות י"ז.) וכ' את קרבני לחמי לאישי ובסוכה אי' בזוה"ק (ח"א ק"ד ע"א) ואי חדי לאושפיזין ורוי לון קב"ה חדי עימי' כו' ומש"ה נקרא מוזג כוס לרבו עדמ"ש בזוה"ק ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים וכן השמחה כמוזג כוס לרבו:

פרק ד

בזוה"ק (אמור ק"ד ע"א) אבל יצחק קאמר גבור בארץ יהי' זרעו וגו' הון ועושר בביתו וגו' דהמזמור מתחיל אשרי איש ירא את ה' שהוא מדת פחד יצחק שמצינו בגמ' (ברכות ס"ח:) כמורא בו"ד ותלמידיו אמרו שיש מורא גדולה מזה שממ"ה עומד עליו ואמר ר"א שגם זה טוב תדע כו'. ומדת יצחק שתמיד עומד פחד ה' לנגד עיניו שהי' תמיד כעומד לפני המלך וקדושת האבות הי' בקביעות שנשאר לזרעם כמו שאדם מוליד אדם ובהמה בהמה כן הקדושה שלהם נקבע בזרעם. ומדת אאע"ה הי' האהבה שמזה בא המ"ע וכמו"ש ירושלמי (פ' הרואה הובא בתוס' סוטה כ"ב.) עבוד מאהבה כו' שאין אוהב שונא עבוד מיראה כו' שאין הירא בועט שמיראה בא הזהירות ממל"ת ומאהבה הזריזות במ"ע לעשות נ"ר לאהובו שהוא השי"ת (כמ"ש בפירש"י לרי"ף ע"ז כ'. וע"ש פירש"י) ומש"ה אמרו בגמ' (חולין ט"ז.) קרא זריזותי' דאברהם קמ"ל ואמרו (יומא כ"ח:) אנן מאברהם ניקום ונגמור (ופירש"י) להיות זריזין כאברהם וזה הנחיל ליצחק אע"ה שנולד כך. וזש"נ במצותיו חפץ מאוד שזה ירש מאברהם רק מדתו שהוסיף ירא את ה' שמזה הזהירות ממל"ת להתגבר על היצה"ר. וזש"נ גבור בארץ יהי' זרעו ואיתא (סופ"א דתענית) צדיקים לאורה שהמתגבר על יצרו צריך אור סייעתא מהשי"ת וכמ"ש (סוכה נ"ב:) אלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו. והוא תמיד מוטרד במלחמת היצר וא"ל שמחה ישרים לשמחה כשזוכה לישרות לב להוריק הרע מהלב כסיל לישרי לב שמחה. וזה זכה ג"כ יצחק שזכה לישרות לב וכש"נ אור צדיקים ישמח. והשאיר לזרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו הון היינו הונה של תורה כמו שנדרש (עירובין ס"ד.) רועה זונות יאבד הון על האומר שמיעה זו נאה מאבד הונה של תורה וכפשוטו ג"כ י"ל שפי' הון הונה של תורה שכיון שנחסר לו היראה שמזה בא הגדר מתאות וכמ"ש יוסף את הא' אני ירא. מאבד מעט הון תורה כמה שיש לו וכמ"ש (יומא ע"ב:) למה זה מחיר ביד כסיל וגו' שעוסקין בתורה ואין בהם יר"ש נק' כסיל ומאבד הון. וכן עושר בד"ת כמו שנדרש (תמורה ט"ז.) עשיר ורש ברב ותלמיד וכן במדרש תנחומא (תשא) בעשירי תורה אני מדבר כו' הון ועושר בביתו שיושאר בקביעות לעולמי עד שלא יאבד הון ע"י מדת פחד יצחק וכן הון ועושר בפשוטו הוא ג"כ ע"י מדת פחד יצחק וכמ"ש (ב"ב כ"ה:) ושיעשיר יצפין מדת צפון מדת פחד יצחק שאל"כ יכול להיות עושר שמור לבעליו לרעתו וכמו שביקש שהע"ה ריש ועושר אל תתן לי. אך ע"י מדת יצחק יוכל לזכות לעושר ולא יזיק לו. וכן מצינו ההפלגה בעושר אצל יצחק אע"ה כמו"ש (מ"ר תולדות פ' ס"ד) שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך וזש"נ הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד שלא יתקלקל זרח בחושך אור לישרים שאף הישרים שזוכין לשמחה ונראה שא"צ אור מ"מ זורח להם אור ג"כ עד שכל מה שזכו נדמה להם לחושך והזמן ביום זה לזכות לקדושת יצחק פחד יצחק וע"י כן זוכין לכל הברכות האמורות במזמור זה:

פרק ה

בסוכות הוזכרו ג' לשונות שמחה. ושמחת בחגך. ובד' מינים ושמחתם לפני ה"א והיית אך שמח. והיא נגד מיני שמחה שהוזכרו בתפלת ר"ה ויוהכ"פ. ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו. והוא דע"י ימי ר"ה ויוהכ"פ שהם ימי הדין ונופל הפחד כמ"ש ובכן תן פחדך. וזה מדת צדיק כמש"נ את הא' אני ירא. ואיתא בתדב"א (רפ"ג מסא"ר) שמחתי מתוך יראתי. וז"ש צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו עפמ"ש (סופ"א דתענית) ישרים לשמחה דכ' ולישרי לב שמחה. והיא כשזוכין לישרות הלב להוריק הרע מלב כסיל ג"כ וחסידים ברנה יגילו עפמש"נ ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. ואמרנו דישראל היינו מדרגה הגבוה ונעלה שנקרא ישראל והוא ישמח בעושיו עדמש"נ הלא הוא אביך קנך והיינו מי שזוכה למדת עתיקא כמ"ש הרמ"ע ז"ל נפש האב מזל לבן בני ציון אלו ת"ח וכמש"נ ולאמור לציון עמי אתה ובגמ' (ב"מ ל"ג) נדרש הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ואי' בתיקונים (תכ"א ל"ב ע"ב) לת"ח דאתקריאו נשמות יתירות כו' ואלין דתוספאן לעמא קדישא בע"ש ירתין לו ת"ח ביומין דחול והיינו שבשבת נקראו ישראל יראי שמי כמש"כ (תענית ח': ופירש"י שם) ואיתא בירוש' (פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה שאף על ע"ה נופל הפחד והיראה וזהו נשמה יתירה שמשיג כ"א בשבת. ות"ח אף בחול יראי ה' דכ' ראשית חכמה יראת ה' יראת ה' ראשית דעת וזש"נ בני ציון יגילו במלכם. כמש"כ ישמחו במלכותך שומרי שבת והיינו שמחתי מתוך יראתי. וז"ש וחסידים ברנה יגילו הוא השמחה שזוכין מי שזכה להיות קשור בשורש הלא הוא אביך קנך ובסוכות יש ג' מיני השמחות ושמחת בחגך היינו שע"י קדושת החג זוכין ליישר הלב שיוהכ"פ ישעי ביוהכ"פ כמ"ש (מ"ר אחרי פכ"א) וכל ימי החג צועקים הושענא עד הושענה רבה ישועה גדולה והוא נגד ישרים יעלוזו ושמחתם לפני ה"א. לפני ה' הוא כמו על ה' שמורה על עתיקא תגו שעל היו"ד (כמ"ש זח"ג ע"ט:) וזהו השמחה המעולה ישמח ישראל בעושיו והיית אך שמח אך מיעוטא שמחה קטנה והוא נגד מ"ש צדיקים יראו וישמחו שמחתי מתוך יראתי:

פרק ו

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר בפע"ח הקשה עמ"ש בזה"ק (ח"ב קפ"ו ע"ב) ואשתכח בי' פרי עץ הדר כד"א הוד והדר לפניו כו' ומאן איהו הדר דא צדיק. ובב"י (טואו"ח סי' תרנ"א) הביא מרקנטי שנתגלה לו בחלום שהאתרוג נגד ה' אחרונה ונראה מתירוצו שהאתרוג נגד עטרת יסוד וזה ה' אחרונה ומ' מלכות הוא שם אד' אך זה לא יתכן לתרץ מה שמפורש בתיקונים (בהק' ג' ע"ב) אתרוג רמוז לשכינתא וכ"ה בכ"מ (תי' י"ג כ"א סע"א ותי' ו' י"ז ע"א אימא תתאה. ובתי' ע' צ"ב ע"א ד"ה פתח אליהו אתרג לב באמצעיתא. וכ"כ זח"ג רנ"ו רע"א אתרוג מלכות. והכל אחד) וע"ז לא יועיל תירוצו לכאורה ויתכן דמ"ש בזה"ק שהדר דא צדיק אין המכוון על אתרוג רק האילן הדר דא צדיק והיינו דמלכות פה תושבע"פ קרינן לה והוא מטלא דעתיקא כש"נ תזל כטל אמרתי (ונתבאר כ"פ) דקאי על תושבע"פ שמופיע בלב החכמים ואינו ניכר איך שהוא מן השמים ונמשל לטל שאין נראה ירידתו מן השמים אך מבינים ירידתו ע"י לחות הארץ וההשפעה מטלא דעתיקא יש ב' אופנים דכ' ה"א גדלת מאוד וכבר אמרנו שמורה על כ"ע כלשון גדול אצל השי"ת בלא שיעור וכן מאוד. ומזה אין שום השגה בעוה"ז רק ע"י לבוש הוד או לבוש הדר הוד דרגא דאהרן דכ' ותורה יבקשו מפיהו. וע"י הדר דא צדיק כי כל בשמים וארץ ותרגמינן דאחיד בשמיא וארעא שמחבר תושב"כ ותושבע"פ שמים וארץ קוב"ה ושכינתי' ארץ דקב"ה (כש"נ זח"ג רמ"ג ע"ב) והאתרוג פרי עץ הדר והוא עפמ"ש (זח"ב קע"ח ע"ב וש"מ) ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת בי' בגוה כו' והיינו יוד זעירא משם שדי שהוא ברית (זח"ג רט"ו ע"ב יע"ש ע"ד סע"ב ותנחומא תזריע ה' ונת' במ"א באורך) והאתרוג רומז לשכינתא מלכות פה תושבע"פ והיא פרי עץ הדר יוד תתאה חכמה תתאה. ואולי הי' המכוון בפע"ח ג"כ עד"ז אך לא נתבאר יפה:

פרק ז

איתא בזוה"ק (ח"ג ק"ג ב') ע"פ בסוכות תשבו שבעת ימים ולבתר ישבו בסוכות וכו' אלא קדמאה לאושפיזין תניינא לבני עלמא וכו' תיבו אושפיזין עלאין תיבו אושפיזא מהימנותא זכאה חולקיהון דישראל דכתיב כי חלק ה' עמו וגו' ענין האושפיזין היינו הארת שבעה מדות הק' הנקראים שבעת ימים וכדאיתא שם בזוה"ק כד"א כי ששת ימים עשה ה' וגו' ונפשות השבעה רועים הי' מרכבה כל אחד למדה שלו בהקדושה כידוע. והמה השרישו הארת הז' מדות הקדושים בכל נפשות ישראל. כי בחי' ג' האבות הק' נמצאו בכלל נפשות ישראל שהם רחמנים ביישנים גומלי חסדים. גומלי חסדים הוא מדת חסד לאברהם לגמול חסד עם כל הבריות אף למי שאינו ראוי ולזה יצא ממנו פסולת וביישנים הוא מדת יצחק כאמרם ז"ל (נדרים כ'.) למען תהי' יראתו על פניכם זה הבושה והוא בחי' הצמצום אמנם גם בזה יש פסולת. ורחמנים הוא מדתו של יעקב הממוצע ומזווג שני המדות לחנן ולרחם על מי שצריך וראוי. ובחי' משרע"ה היינו שהוא רבן של כל ישראל והשפיע להם התורה. ובחי' אהרן הכהן נאמר במ"ת ואתם תהי' ממלכת כהנים כי כן נקבעו בנפשות ישראל להיותם עובדים עבודת הקודש וכש"נ ואתם כהני ה' תקראו. ובחי' יוסף הצדיק נקראים כלל ישראל ועמך כולם צדיקים. ובחי' דוד המע"ה הוא הלב של כל ישראל כדאיתא בס' יצירה הלב בגוף כמלך במדינה. והוא הגבר הוקם עולה של תשובה והוא בחי' משיח שהוא יחיד ששב שמוחלין לכל העולם כולו והיינו שיכניס הדרך תשובה בלבבות נפשות ישראל וכמו"כ בכל דור ודור נמצא נפש כזאת המכניס הרהור תשובה בלב כללות נפשות ישראל. והארת הז' מדות הק' המה בכח כל נפשות ישראל להגיע אליהם מפני שכולם חלק אלהי ממעל וע"ז מביא הזוה"ק זכאה חולקיהון דישראל דכ' כי חלק ה' עמו ובקדושת הסוכה זוכין להיות נשפע בנפשנו הארת הז' מדות הק'. וע"ז מרמז בסוכות תשבו שבעת ימים קדמאה לאושפיזין היינו שאנו זוכין להיות נקבע בנפשינו הארת השבעת ימים. ולכן בא עיקר מצות סוכה באכילה ושתי' שהמה עיקר סיבת החיים של הנפש ועי"ז יהי' נשפע בנו החיים מהארת הק'. וע"ז נאמר בפ' הלשון למען ידעו דורותיכם וגו' ולא נאמר הלשון למען תזכרו כש"נ ביצי"מ למען תזכור את יום צאתך וגו' ע"כ דאינו כדי לזכור לבד מפני שזה נפעל במצות סוכה בחי' הדעת הוינו ההכרה והרגשת הלב בפנימיות הלב מהארת קדושתו ית' וע"ז מרמז בזוה"ק תיבו אושפיזין עילאין היינו הארה דלעילא הנשפע בכלל נפשות ישראל במצות ישיבת סוכה ותיבו אושפיזין דמהימנותא מרמז על ההכנה לזה מצד הנפש שהוא רק מפאת האמונה במאמר איהו אמת ואיהי אמונה דילי' איהו אמת היינו הארתו ית' הנשפע מלעילא להאיר אור כל הז' מדות הקדושות הללו בלב אמיתת השגחתו ית'. ובחי' כנס"י היינו כלל נפשות ישראל אין בכח הכנתם רק מבחי' אמונה להיותנו מוכנים לקבל הארה דלעילא מצד האמונה:

בסוכות שתקנו אכנה"ג לומר זמן שמחתינו. ולהבין הטעם למה דייקא בסוכות זמן שמחתינו יותר משאר המועדים שהמה לשמחה. ובודאי הזמן מיוחד לזה בחג הסוכות כמו בפסח זמן חירותינו שיצאנו ממצרים. ובשבועות זמן מתן תורתינו משום מ"ת. י"ל דזה למדו מלה"כ כי בפסח לא נזכר בתורה שום לשון שמחה רק ועשית פסח לה' אלהיך זולת בחג השבועות נאמר ושמחת לפני ה' אלהיך. כי בפסח הגם שהי' להם הארת פניו ית' אמנם מפני שהי' רק לשעה ומיד נכסה מהם לכן לא נזכר שם שום לשון שמחה עד חג השבועות שנגמר עסק של יצי"מ בשלימות במ"ת ולכן נאמר ושמחת לפני ה' אלהיך היינו שמזה נולד השמחה בלב מצד שהגיענו עד לפניו ית' וכידוע שכל המקראי קודש נעשה הרשימה שמאז לדורי דורות בהגיע הזמן הזה בכל שנה. והנה בחג הסוכות נאמר ג"כ ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בהד' מינים והיינו ג"כ השמחה שנולד בלב לאחר מחילת העוונות ביוה"כ וזכינו בזה לבוא לפניו ית' בלי מסך המבדיל וע"ז אנו משמחים לפניו ית' בהד' מינים כדאיתא במדרש (פ' אמור) מאן דנסיב בעיין בידי' אינון ניצוחיא. אמנם עוד יש נוסף בחג הסוכות לשון ושמחת בחגך והיינו שמחה מיוחדת מהשי"ת המשמר אותנו מצד קדושת החג מהאור מקיף של מצות הסוכה. ולזה נקבע שם מיוחד על חג הסוכות להיותו נקרא זמן שמחתינו ובפסיקתא מחשב שלש פעמים לשון שמחה שנזכר בתוה"ק על חג הסוכות והיינו גם והיית אך שמח שדרשו חז"ל (סוכה מ"ח.) מזה לרבות יו"ט אחרון של חג לשמחה. והיינו כי באמת גם יום שמע"צ השמחה שלו משורש קדושת חג הסוכות כדאיתא במדרש ששמיני עצרת הוא קליטת קדושת חג הסוכות כמו חג השבועות הגמר מקדושת חג המצות והיינו שמשמחת קדושת חג הסוכות נקבע ונקלט השמחה בשע"צ על כל ימות השנה וזה מה שרמז בפ' והיית אך שמח כי תיבת אך הוא לשון מיעוט והיינו שנעשה קיום והוי' לבחי' השמחה הנשפע בחג הזה להיות השארה מועטת שישאר ממנה הרשימה להיות נקבע השמחה בלב על כל ימות השנה:

פרק ח

איתא בפסיקתא למה עושין סוכות אחר יוה"כ שאם נתחייבו גלות מעלה עליהם הקב"ה כאילו גלו לבבל כש"נ ובאת עד בבל שם תנצלו שם יגאלך ה' מכף אויביך בוודאי השאלה הוא כקושית הטור שלפי הטעם כי בסוכות הושבתי וגו' בהוצאתי אותם מארמ"צ הי' צריך לעשות חג הסוכות לאחר פסח. וע"ז מכוון לשון הפסיקתא למה עושין סוכות אחר יוה"כ דייקא. אמנם למה מביא הפסוק זה ובאת עד בבל יותר משאר הפסוקים הנמצאים על גלות בבל. י"ל בזה מפני שבפסוק זה נאמר שדייקא הסיבת הגלות פועל לשלימות הגאולה כש"נ שם תנצלו שם יגאלך ה' מכף כל אויביך דייקא. והענין הזה הוא ג"כ בכל שנה אחר יוה"כ שנמחלו כל העוונות ישראל. וידוע מאמר חכז"ל כל שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ומאחר שלא זכינו אחר יוה"כ שיהי' הגאולה בימינו מוכח מזה שעדיין לא זכינו שיהי' התיקון בשלימות. וע"ז אנו עושין מצות סוכה כמו שאומרים ביהי רצון בזכות צאתי מביתי החוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד כי מצות סוכה הוא לצאת מדירת קבע ולהיות חוסה בכל עניניו בצל כנפיו על השגחתו ית' שזהו בעצמו ענין בירור של הגליות להיות חוסה בו ית' בכל השעבוד והצרות להתודע שהכל בא מהנהגתו ית' כש"נ ושמתי כסאי בעילם וגו' והגם שמצות סוכה הי' עוד בזמן בית ראשון וגם מיד לאחר יוה"כ הראשון. אמנם הלא מיד ביוה"כ הראשון ראו שלא הי' התיקון בשלימות כמו קודם הקלקול כש"נ אני אמרתי אלהים אתם וגו' כמו שדברנו מזה בש"ת. שע"ז מרמז וביום פקדי ופקדתי שבכל יו"כ נפקד ונחסר מהקלקול מעט מעט. וע"ז פועל מצות סוכה להשלים התיקון ע"י גלות דייקא כש"נ שם תנצלו דייקא ושם יגאלך ה' כמו שמצינו בגלות בבל דייקא נפתחו השמים וראה יחזקאל כל מעשה המרכבה ומפורש שם כל סתרי המרכבה מה שלא ניתן רשות לדרוש כידוע. ודוקא בבבל נתיסדו כל התושבע"פ כאמרם ז"ל עלה עזרא מבבל ויסדה הלל הבבלי ר' חייא ובניו ויסדוהו ולא פסקו מהם שתי ישיבות כדאיתא בתנחומא. ובודאי אין דוקא המכוון על גלות בבל כי כמו"כ כל הגליות פועלים התקרבות הגאולה והתרבות התחדשות התורה בכל דור כאמרם ז"ל (שהש"ר פ"ד ד') הרבה צדיקים העמידה בחורבנה יותר מישובה וכאמרם ז"ל (כתובות ק':) בר"ז דהוי משתמיט מר' יהודה למיסק לא"י דר"י סבר כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנא' בבלה יבואו ושמה יהי' עד יום פקדי אותם. והנה הפסוק זה אם הוא מדויק רק על גלות בבל שהי' לאחר החורבן הראשון הלא כבר נשלם זמן הפקידה לאחר שבעים שנה ומאז הי' עוד המצוה לעלות כי ר"ל סני להו על שלא עלו חומה. (יומא ט:) ור' יהודא הי' אחר חורבן בית שני אלא ודאי שלשון בבל הוא שם מושאל לכל הגליות מפני שהי' ראשית הגליות וממילא גם בגלות הזה הוא הצווי שמה יהי' עד יום פקדי וכמו"כ בכל מיני גליות נפעל התקרבות הגאולה בפנימיות בכל נפשות ישראל וכש"נ שם תנצלו ושם יגאלך ה' מכף אויביך כנ"ל:

פרק ט

איתא בזוה"ק (ח"ג ק"ג א') ע"פ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל יתיב תחות צלא דמהימנותא. דהנה ידוע שאברהם אע"ה הי' תחלה לגרים כאמרם ז"ל (שהש"ר פ"ו א') בן מ"ח שנים הכיר את בוראו ועכ"ז נקרא אזרח כש"נ משכיל לאיתן האזרחי זה אברהם והיינו מפני שנתברר אח"כ עד שהשי"ת העיד עליו ששורש תולדתו הי' בקדושה כש"נ לך טל ילדותך אמר הקב"ה מה הטל הזה וכו' וזה הענין הנזכר במדרש אברהם נקרא ישראל מילתא עמיקתא הוא. ומושב בנ"י וגו' ובודאי אין המכוון על החשבון של השנים שהוא מילתא עמיקתא כי הלא מפורש הוא רק על זה הענין שאברהם נקרא ישראל ובחי' ישראל הוא ששורש תולדתו הוא בקדושה זה מילתא עמיקתא שלא מצד השגה ותפיסת האדם רק מצד התקשרות בהשורש למעלה מן הדעת וזהו הנזכר בזוה"ק אברהם קרי אז תתענג על ה' והיינו שהעונג שלו הוא על ה' למעלה מבחי' שם הוי'. והיינו מבחי' עתיקא ושם הוא בחי' התקשרות שלו למעלה מן הדעת בהשורש. ולכן סעודת עתיקא קדישא דשבת הוא נגד אברהם אע"ה כידוע מזוה"ק אז תתענג וגו' דא סעודתא דעת"ק. והנה ע"ז נאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ואיתא בתוס' (שבת ק"ל.) הרמז ה"ג מ"ל היינו ביום שנימול יצחק לשמונה כי הוא הי' הנפש הראשון שנימול לשמונה והיינו שהי' שרשו בקדושה מתולדתו שממנו נשתלשל הקדושה לזרעו שיהי' עמוסים מני בטן ונקראו עמך כולם צדיקים מפני שמבטן לשמך נימולים והיינו שנשרש בהם הקדושה בתולדה. וכש"נ כי ביצחק יקרא לך זרע. כי גם עשו נקרא ישראל מומר וע"ז עשה אז אברהם משתה גדול ביום הגמל כנ"ל כי אז נתברר לו שגם עלי' העיד השי"ת שגם שורש תולדתו הוא בקדושה מאחר שהוליד זרע קודש כזה שממנו ישתלשל הזרע קודש לדורות שיהי' מקושרים בתולדתם בהשורש. וע"ז רומז המדרש גדול העולמים הי' שם והיינו שהופיע השורש מבחי' גדול שאין למעלה ממנו והיינו בחי' ארך אנפין ובגמ' נקרא אפי רברבא דגדול הוא רק כשהוא בלא גבול. ומזה נתרבה השמחה בלב לעשות משתה מאחר שנתודע לו התקשרות שלו בהשורש למעלה מן הדעת וממילא אין לו לפחוד משום דבר וכענין הזה שמענו בשם הבעש"ט זצללה"ה שאמר על עצמו שאם הי' יודע בטח בעצמו שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב והיינו שבשרש תולדתו הוא מקושר בקדושה הי' הולך עם הכובע שלו מן הצד כנהוג מי שהוא שש ושמח בעצמו על כי הולך לבטח דרכו ולא יפחד משום דבר ושמענו ע"ז מרה"ק זצללה"ה שעכ"ז יוכל לפעול זאת ברחמים שיהי' נחשב משורש תולדתו בקדושה. והענין בזה כמו שמצינו בדוד הע"ה שרצו לפסלו מקהל עפ"י דין וסברא של התורה ורק פעל זאת ברחמים שיהי' נפסק הלכה מצד קבלה מואבי ולא מואבית וכענין שאמרנו באברהם אע"ה שמה שזכה להיות נקרא ישראל הי' מילתא עמיקתא מבחי' עתיקא למעלה מן הדעת וכדאיתא בזוה"ק (ח"ג צ"ח ב') ע"פ בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם דמאתר רחיקא קריב לי' כמד"א ואקח את אביכם והיינו מצד אתדל"ע מבחי' רחמי שמים. ונחזור לענין שע"ז מרמז הזוה"ק מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל היינו שבטוח הוא בעצמו ששורש תולדתו בקדושה הוא יתיב בצילא דמהימנותא בלא דחילו כלל שיכול להיות בטוח וחוסה בו ית' באמונתו למעלה מן הדעת מפני שיש לו התקשרות בהשרש ולכן אין לו לפחוד משום רע ואחסין חירו לי' ולבנוי לעלמין. והנה בכלל ישראל נקראים בני ישראל היינו שמקושרים בתולדותם בהשורש בפנימיות נקודת לבם למעלה מן הדעת כענין אמרם ז"ל (ברכות י"ז.) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך רק השאור שבעיסה מעכב וזה נתגלה ע"י מצות סוכה להיות לנו עי"ז הבטחון בצילא דמהימנותא ומזה נשפע לנו השמחה בחג הזה שהוא זמן שמחתינו כדברינו הנ"ל ע"פ ויעש אברהם משתה גדול:

פרק י

(אושפיזא דיצחק)

איתא בזוה"ק (ח"ג ק"ד א') יצחק אמר גבור בארץ יהי' זרעו וגו' הון ועושר בביתו י"ל שמרומז בפסוקים האלו ג' מתנות טובות שנבראו בעולם חכמה וגבורה ועושר וכולם נתבררו ביצחק אע"ה שהמה מתנות שמים כש"נ כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וודיע אותי נאום ה' היינו שאל יתהלל האדם בכל הג' מתנות הנ"ל כי אם באופן שיבוא מהם לבחי' השכל וידוע אותי שידע בטח בנפשו שהוא רק מכוחו ית' וביצחק אע"ה נתבררו כולם לבחי' השכל וידוע אותי וזהו גבור בארץ יהי' זרעו דור ישרים יבורך היינו בחי' הגבורה שלו נתבררה בבחי' איזה גבור הכובש את יצרו. וע"ז נאמר יהי' זרעו מצד שנזרע בקדושה בתולדתו כש"נ כי ביצחק יקרא לך זרע כנ"ל והון ועושר בביתו הוא בירור בחי' עשירות שלו שהוא מבחי' איזה עשיר השמח בחלקו. כי שלמה המע"ה ביקש על עושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי אולם ביצחק נאמר ויגדל האיש עד כי גדל מאוד שהי' אומרים זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו וכו' מפני שדייקא יצחק הי' ראוי לעשירות מפני שהוא בעצם מצמצם א"ע מכל חמדות העוה"ז כש"נ בו והוא יושב בארץ הנגב היינו שהוא מנוגב מכל תאוה וחמדה של העוה"ז ולזה הי' לו שפע העשירות מבחי' הקדושה. וע"ז רמזו רז"ל הרוצה להעשיר יצפין כש"נ מצפון זהב יאתה היינו מי שרוצה להיות עשיר מבחי' הקדושה שלא יקלקל אותו יתנהג א"ע בבחי' צפון היינו שיצמצם א"ע בהנאת וחמדות העוה"ז ועי"ז יזכה לשפע עשירות מצד הקדושה. זרח בחושך אור לישרים מרמז על בחי' החכמה שנתברר ביצחק שהי' מהשי"ת כי בחי' האור ירמז על חכמה שמאירה להאדם. והנה אברהם אבינו ע"ה הי' משיג בחכמתו מהארת שמו ית' וכדאיתא במדרש (ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם אע"ה שהאיר לעולם בחכמתו ית' וזה נקרא בחי' טוב ולכן נאמר בכל שיה"מ וירא אלהים כי טוב בכלל ול"א על הדבר כמש"נ באור ויר"א את האור כי טוב אבל באמת כי טוב נקר' רק אור בל' הגמ' יכנס בכי טוב ויצא בכי טוב וכ"א ר' מאיר (ב"ר פצ"ב) דיש לו אח כי טוב על האור. והשי"ת ראה שבכל הבריאה יש אור זה שמאיר לאדם לדעת מי ברא אלה דזהו מכוון הבריאה והיינו שהאיר בכל הבריאה מבחי' החכמה וזהו כי טוב. זולת ביום השני שלא נאמר בו כי טוב מפני שהוא מרמז על בחי' גבורה דיצחק שהוא מסטרא דחושך כש"נ ותכהן עיניו מראות ועכ"ז נאמר עליו זרח בחושך אור לישרים שדייקא מתוך החשכות הופיע עליו הארת החכמה מלעילא. והיינו כי עפ"י השגתו הי' בדעתו לברך את עשו והיינו בחי' החושך שלא הי' מאיר לו אז מבחי' החכמה כמו שנצרך להיות. ועכ"ז נזדמן לפניו בלי כונה ודעתו שבירך את יעקב והיינו ע"י זריחת אור מלעילא לתוך החושך וע"ז רמזו ז"ל ע"פ כי ה' יהי' בכסלך אפי' בדברים שאתה כסיל בהם היינו גם באותן הדברים שהם נעלמים מהשגת האדם מאיר לו השי"ת מפני שהוא מקושר בהשורש כנ"ל והיינו השכל וידוע אותי וכו':

פרק יא

בגמ' (פסחים קי"ט:) דרשו ע"פ ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק שעתיד הקב"ה לעשות משתה גדול ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. והיינו ע"פ רמז דברינו הנ"ל שלעתיד יתברר מהשי"ת שכל נפשות ישראל המה מקושרים בשרש בתולדתם בהקדושה וזהו לזרעו של יצחק כש"נ כי ביצחק יקרא לך זרע וכדברינו הנ"ל שיצחק הי' הנפש הראשון שתולדתו בקדושה וכמו"כ כל פרטי נפשות ישראל יתבררו שבפנימיות לבם הי' מקושרים בהשורש שרצונם הי' לעשות רצונו ית' ואיתא בפסיקתא (חדשה) שהמקיים מצות סוכה בהעוה"ז יזכה לעתיד לישב בסוכות עורו של לויתן וגם אמרו ז"ל (תנחו' שמיני ז') שהסעודה שלע"ל יהי' מלויתן ושור הבר. וכבר דברנו מזה שסעודת לויתן מרמז על בירור מתאוה כי לויתן הוא מין דגים דפריצי והיינו משורש קלקול הנחש שהכניס את האדם לתאוה והלויתן נקרא ג"כ נחש בריח נחש עקלתון ועורו של לויתן היינו המשכא דחויא שנעשה כתנות עור להאדם אחר הקלקול. והנה דרשו ז"ל (ב"ב עה.) על הפסוקים דלויתן יכרו עלי' חברים שיחלקו אותו בין תלמידי חכמים היינו שכל מי שנתעצם יותר בהעוה"ז לכבוש את יצרו יטול חלקו יותר בהבירור התמלא בסוכות עורו ובצלצל דגים ראשו כל מי שזכה יותר יעשה לו סוכה מעורו ומי שלא זכה כ"כ יעשה לו ממנו צלצול קטן והשאר הקב"ה יתלה בשערי ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו וכל האו"ה יראו שנא' והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך והיינו כי לעתיד כשיתברר פנימיות הלב של נפשות ישראל בזה יתברר ויתלבן גם בחי' התאוה שהוא רק מצד השאור שבעיסה ובאמת הי' כל נפש ישראל מתעצם בפנימיות לבו נגדו ואז יהי' דייקא בחי' המשכא דחויא שלהם מבהיק כש"נ אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ומשלג אלבין שיהי' הלבנינות מזהיר יותר משלג לאחר הבירור וזהו הענין בתורתו של ר' מאיר שהי' כתוב כתנות אור כי לאחר הזיכוך נעשה מהעור אור ולכן יהלכו גוים לאורך מעור משכא דחויא דהיינו עורו של לויתן שיהי' זיוו מבהיק. וכדאיתא בזוה"ק (ח"א מדה"נ קל"ז א') שהיצה"ר של תאוה יתלבן לע"ל. ועי"ז והלכו גוים לאורך שיתודע להם ששרש הבריאה הי' רק בשביל ישראל ובזה יובן מאמר חז"ל (ע"ז ב':) שלעתיד יאמרו האומות הרבה שווקים תקנו הרבה מרחצאות עשינו וכו' וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל וכו' ולכאורה האיך ידמו בנפשם לרמות שעשו הכל בשביל ישראל מה שלא עלה על דעתם זאת אמנם מפני שלעתיד יתברר לעיני הכל שתכלית הבריאה המה נפשות ישראל ועי"ז יראו גם האו"ה בחוש שכל מה שתקנו ועשו בעוה"ז הי' רק לסיבה כדי שיהנה מהם נפש מישראל כענין כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. וכמו שאמר בן זומא שברא כל אלו לשמשנו אמנם השי"ת שהוא בוחן כליות ולב משיב להם הכל תקנתם לצורך עצמכם היינו מפני שפנימיות לבבכם הי' רק לצורך עצמכם. משא"כ נפשות ישראל פנימיות לבבם הי' מקושר בהקדושה כנ"ל עוד שם שאומר הקב"ה לגבריאל שהוא יהרוג הלויתן ואלמלא הקב"ה עזרו אינו יכול לו שנא' העושו יגיש את חרבו והוא רומז ג"כ על דברינו הנ"ל כענין אמרם ז"ל (סוכה נ"ב.) יצרו של אדם מתגבר עליו בכ"י ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו. והנה לעתיד לבא אמרו ז"ל (סוכה שם) שהקב"ה ישחוט ליצה"ר ויהי' הצדיקים בוכין איך יכולנו לכבוש הר כזה וזה הרמז עפ"י הנ"ל שיאמר הקב"ה לגבריאל היינו הגבור הכובש את יצרו יכונה ע"ש המלאך גבריאל שהוא מסטרא דגבורה. ועכ"ז אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שיתודע זאת בחוש שהכל הי' מעזר השי"ת כש"נ העושו יגיש חרבו. והיינו כש"נ ה' לא יעזבנו בידו כנ"ל:

פרק יב

אושפיזא דיעקב

הנה עיקר בחי' הסוכה נשלם ביעקב אע"ה שנא' בו ויעקב נסע סכותה וכדאי' ע"ז בזה"ק (ח"ג ק' ב' ברע"מ) דההוא מקטרגא כו' אתפריש מיני' ובזהר (שם ק"ג סע"א) דכל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא אחסין חירא לי' ולבנוי וכו' וכל ענייניו הי' רשימא על בירור גליות ישראל כדאי' כשהלך ללבן ברכו ברכה של גליות (ב"ר פע"ה) וגם כשניצל ויבא יעקב שלם רומז במד' (ב"ר רפע"ט) שהוא ענין הפ' שנא' בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. וכאשר כבר דברנו מזה ששש צרות מרמזים על ששה גליות של כללות ישראל היינו הארבע מלכיות ואשור ומצרים ובשבע לא יגע בך רע מרמז על מלחמת גוג ומגוג שיהי' תכלית שלימות הבירור בזה עד שלא יגע בך רע כי כל ענין שלימות הבירור של כלל נפשות ישראל הכל נרמז ביעקב אע"ה בעת שנקרא שמו ישראל היינו שהיתה מטתו שלימה וכל זרעו המה מקושרים בשרש תולדתם בקדושה. ואז נתברר שגם אברהם אע"ה נקרא ישראל (ב"ר פס"ג) כי ברא מזכי אבא כש"נ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ב"ר שם). והנה באברהם אע"ה מצינו שעשה סעודה ושמחה בעת שנתברר עסקיו שהם בשלימות הקדושה כש"נ ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל וכו' וכמו שדברנו למעלה ע"ז שזה הי' תכלית הבירור שגם תולדתו הי' בשרש הקדושה וגם ביצחק אבינו ע"ה מצינו שעשה סעודת מטעמים בעת שנתברר עסקיו שהמה משרש הקדושה בשעה שנזדמן לפניו שבירך את יעקב שהי' כן באמת הרצון מהשי"ת וכמו שדברנו מזה ע"פ כי ה' יהי' בכסלך אפי' בדברים שאתה כסיל בהם וע"ז אמר ואוכל מכל כאמרם ז"ל (ב"ב י"ז.) מכל מה שמתיקן לצדיקים לע"ל היינו ג"כ בעת שיהי' שלימות הבירור מנפשות ישראל כמו שדברנו למעלה מזה. וביעקב שהי' בו שלימות הבירור הכללי כנ"ל ולא מצינו בו שעשה משתה. אמנם יש לומר בזה שזהו נרמז ג"כ בעת שנפרד מלבן שנא' ויזבח יעקב זבח ויקרא לאחיו לאכל לחם והיינו גם לבניו שהיו כאחיו דהנה גם יעקב אע"ה הי' צריך בירור במדתו מדת האמת מפני שהי' כל מעשיו עם עשו נראה כמין רמאות שלקח מאתו הבכורה. וגם רימה את אביו ליטול הברכות. וגם אח"כ בבית לבן שעשה כמה ענינים כרמאות כענין מעשה המקלות הגם שבפנימיות הי' דברים עליונים כדאי' ע"ז בזוה"ק (ח"א קס"ב א' ס"ת) שהוא סוד התפלין וגם מנין עדרים שלו ששים ריבוא וק"ך ריבוא הכל המה לדברים גבוהים לצאן קדשים מספר בני ישראל וגם מה שהלך עם עשו ברמאות הי' לקיים בזה עם עקש תתפתל כי עשו הי' בתכלית זלעו"ז נגד הקדושה כידוע שהי' נמצא בו כל המדות רעות. אמנם על הגוון לא הי' הבירור במדת אמת ליעקב עד שנפרש מלבן ולבן הודה לו ואז נתברר מדת אמת בשלימות כש"נ שפת אמת תכון לעד והיינו שכל זרעו המה זרע אמת מה שיהי' תכלית הבירור בהם בשלימות לע"ל כדאיתא בזוה"ק שהשיב להגמון מי כתוב כוננת תכון כתיב עתידה שפת אמת דתיכון לע"ל וכו' ואז קרא לאחיו שהמה בניו לאכל לחם על הגל והיינו המשתה בעת שנתבררו הוא ובניו בקדושה ונבדלו מכל האומות וכדאיתא ע"ז בסידור הרב ז"ל על ל"ג בעומר שענין הגל הי' להבדיל בין א"י לחו"ל והיינו שאז בזה נבדלו כל נפשות ישראל להקדושה מאו"ה שהמה משורש ההיפך. ואח"ז הי' לו עוד איזה בירורים נגד בחי' עשו כנ"ל עד וישב גם עשו לדרכו שעירה ואז ויעקב נסע סכותה שהוא תכלית השלימות הבירור מכל וכל כדברינו הנ"ל והצלה מכל גליות כנ"ל מהזוהר:

פרק יג

למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י וגו' איתא (בגמ' סוכה י"א:) שני מ"ד בגמ' חד אמר ענני כבוד וח"א סוכות ממש עשו להם. ולהבין פי' הפסוק למען ידעו דורותיכם למ"ד זה שעשו להם סוכות ומהו הזכר לזה וגם הלשון כי בסוכות הושבתי הי' לכתוב כי בסוכות ישבו ובוודאי המכוון הוא על החני' הראשונה שנא' מרעמסס סכותה וגם ש"נ ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ וכפירש"י ז"ל שק"ך מילין הי' והלכו באותו יום לפי שעה ושם עשו להם סוכות. ולמה באמת עשו להם שם סוכות הלא ידעו שלא יחנו שם רק שילכו דרך שלשת ימים הי' להם רק לאפות הבצק שלא יחמיץ אבל למה עשו להם סוכות. ונראה מכל זה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן עפ"י הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב ודייקא אז ביצי"מ כשאפו מצות להשבית מאתם השאור שבעיסה כידוע מסגולת מצות מצה בכל פסח ואז דייקא הי' להם המצוה גם לעשות סוכות כידוע שביצי"מ האיר להם מאור פנימי לפי שעה כי השיגו אז הארה גדולה. וע"ז נאמר שם ויאפו את הבצק עוגות מצות ומחררה זו טעמו טעם מן שלשים יום הגם שלא נצטוו אז על מצה רק מפני שהופיע אז להם האור פנימי להשבית את השאור שבעיסה ברצון השי"ת ולזה טעמו בו טעם מן. כי בשאר ימות השנה אם יאכל מצה לא יפעול בנפשו כלום כידוע מהתיקונים יהי אור דא פסח ואז דייקא נצטוו גם לעשות סוכות כדי להגיע גם להאור מקיף שהוא ממקום גבוה למעלה מן המוחין וכמו"כ בחג הסוכות המצות סוכה היא בחי' האורות מקיפין וע"י מצות לולב נכנס האור פנימי כידוע מסה"ק ובזה יובן הלימוד ג"ש בדחז"ל ט"ו ט"ו מחג המצות לכמה ענינים שלכאורה אין הבנה לענין הג"ש מפני שהוא ג"כ ביום ט"ו לחודש ומה דוגמא הוא זו גם רצו ללמוד חג הסוכות מחג המצות לאכילת מצה וכמו"כ להיפך וכו' ועפ"י דברינו יובן כי המה ענין אחד להגיע להאור פנימי עם אור מקיף וגם יונח לציווי הזכר למצוה שנצטוו ביצי"מ:

אמנם להבין עיקר הדבר למה תלה מצות סוכה זו בזכר למצות של סוכה ראשונה ביצי"מ מאי אולמה דהאי מצוה מהאי. וגם לפי דברינו הנ"ל שלמען ידעו היינו שנכנס בחי' הדעת בפנימיות הלב ע"י האור מקיף של מצות סוכה למה תלה זה בסוכה של יצי"מ הלא גם עתה זוכין להדעת של האור המקיף מהסוכה. ויובן זה ע"פ הידוע שהארה ראשונה של יצי"מ הי' רק לפי שעה ומיד נכסה מהם מפני שלא הי' עוד אז מתוקנים מצדם כש"נ ואת עירום וערי' שלא הי' בידם רק שני מצות וגם הי' הטענה עליהם מה נשתנו אלו מאלו. ולזה דייקא אז הוצרך להופיע עליהם האור מקיף ממקום גבוה מאוד נעלה גם כדי להגן ולדחות מהם החיצונים שהי' מלאים מקליפות שבעים אומות שעוד לא זכו לכבוש אותם והי' האויר מלא מטומאת ארץ העמים כי לא הי' עוד קדושת א"י וגם התורה עוד לא ניתן להם. ודייקא ע"י שהופיע עליהם מהאור מקיף הגדול ניצולו. וכדאי' בזוה"ק (ח"ב נ"ב ב') ע"פ מה תצעק אלי בעתיקא תלי' היינו שנצרך עתה להופיע עליהם מהשורש מבחי' עתיקא קדישא והיינו הופעת הדעת בפנימיות הלב מהשרש שהוא בחי' כתר בחיצונות והיא בחי' התקשרות בשרש למעלה מן המוחין שעד שם מגיע התקשרות נפשות ישראל כאמרם ז"ל (רש"י מב"ר) בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו וע"ז ניצולו גם אם בפועל לפי תפיסת האדם לא הי' להם זכות משא"כ במצות סוכה עתה לאחר יו"כ שיש לנו כמה מצות וזכיות המגינים עלינו ואין צורך להאור מקיף ממקום גבוה כ"כ. אבל שם בא מזה דעת והרגשה בלב גם מהאור מקיף שהי' אז. וזהו למען ידעו וגו' כי בסוכות הושבתי וגו' בהוציאי אותם מארמ"צ שנזכה מעין בחי' הדעת של אז בהתקשרות בשורש. ויובן זה ג"כ ע"פ דברינו ביו"ט שני על רמז הד' מינים ע"פ התיקונים הדס נגד ג' האבות הק' חג"ת ועפ"י המדרש הוא נגד בעל המצות שיש בהם ריח בלי טעם והערבה שהוא בחי' משה ואהרן נו"ה עפ"י סוד. והא נגד הריקנים שאין בהם לא טעם וריח בלי תורה ומצות. והיינו כי האבות הק' המשיכו כח קדושה זו לבניהם שיש בהם עכ"פ ריח מצות כש"נ וירח את ריח בגדיו ריח בוגדים והיינו פושעי ישראל המלאים מצות כרימון אמנם משה ואהרן שהי' מנהיגי ופרנסי הדור כש"נ נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן הי' בהם הכח לקשר בהשרש אפי' נפשות הללו שאין בהם בפועל לא טעם תורה ולא ריח מצות. והנה כבר דברנו שיעקב אע"ה עשה רשימה ראשונה של בחי' סוכה כש"נ ויעקב נסע סכותה וכמו שדברנו למעלה כאשר נקרא שמו ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל כי מקודם נאמ' ויאבק איש עמו וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו בצדיקים שיצאו ממנו היינו שעכ"פ על זרעו הי' לו טענה וגם על זה ניתקן כש"נ ויבא יעקב שלם ואז למקנהו עשה סוכות והיינו שנתברר לו שהוא ובניו שהמה מקנהו וקניניו המה מקושרים בשורש הקדושה מהאור מקיף כנ"ל. אמנם זה הי' כוחו רק למי שיש בו עכ"פ ריח מצות כש"נ בו בקבלות הברכות מאביו וירח את ריח בוגדיו וכנ"ל. אמנם משה ואהרן שהי' שושבינא דמלכא ומטרוניתא להמשיך ולהשריש הקדושה בכל כנס"י ולהוציאם ממצרים ולעשות אותם לגוי אחד בארץ פעלו אז במצות הסוכה בעת יציאת מצרים להמשיך האור מקיף ממקום גבוה מאוד נעלה להתקשר בהשרש גם הריקנים בישראל והירודים מאוד גם אם אין להם על הגוון שום זכות מצידם לא טעם תורה ולא ריח מצות כי כן הוא הנהגתו ית' שדייקא בנפש הנשפל בירידה גדולה מופיע עליו הארה גדולה מהשרש כדי להגביהו. וגם נשמת משה ואהרן היו בשרש עליון למעלה ממדרגת האבות הק' כדאי' האבות בטרקלין ומשה ואהרן בקיטון וגם נדרש וגבה מאבות מאד ממשה ועי"ז הי' בהם כח להעלות גם היותר נמוכים כנ"ל. וזהו הענין במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד והיינו כעין תשובת ראב"ד שבכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת שזכה עוד להיות נקרא רבי עפ"י הבת קול והיינו דוקא כאשר שם זאת על לבו איך שירד נפשו לדיוטא התחתונה עד שאפס תקוה כש"נ כל באי' לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים כאמרם ז"ל שם משום דאביק בי' כמינות דמי' וכאשר נתמרמר על זה זכה להופיע עליו מהאור מקיף הגבוה מאוד לקשרו בשרש הקדושה בשעה אחת שלא עפ"י השגת האדם. וכענין הזה הוא נפעל ע"י משה ואהרן במצות סוכה אחר יציאת מצרים לקשר כל פרטי נפשות ישראל איך שיהי' להופיע עליהם האור מקיף הגדול בבחי' הדעת להיותם מקושרים עי"ז בפנימיות נקודת לבבם בהשורש למעלה מהשגה ומעין הארה זו אנו זוכין גם היום ע"י מצות סוכה שאנו מקיימים עתה וע"ז רומז הפ' בסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים לרמז דברינו הנ"ל:

פרק יד

ויבא יעקב שלם ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית גו' ויבא יעקב שלם גו' איתא בתיקונים (ת' י"ג) והוא צולע על ירכו דפרח מיני' ואשתאר עקב כו' כד אשתלימת סוכה בירך דילה איתמר ביעקב ויבא יעקב שלם. מדת יעקב אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב ועשו נקרא שוא ושקר (כמ"ש במד"ר תולדות) עשו הא שוא וידו אוחזת בעקב עשו היינו שאחז בדברים שעשו דש בעקביו שלא הי' נחשב בעיניו לכלום בזה תפס יעקב והיינו שבעשו הי' עיקר תורה שבע"פ כמ"ש האר"י ז"ל כי ציד בפיו היינו תושבע"פ והי' בו גנוז נשמת ר"מ דנפיק מנירון קיסר דקרי לי' ונתתי נקמתי באדום (כמ"ש גיטין נ"ו.) וכן מצינו (מגילה ט"ז.) כל האומר דבר חכמה באו"ה נק' חכם כו' ומהסתם הי' אוהביו וחכמיו של המן ממשפחתו מזרע עשו דאיתא (במדרש איכה ב' י"ג) אם יאמר לך אדם יש חכמה באדום תאמין שנ' והאבדתי חכמים מאדום תורה אל תאמין שנאמר בגוים אין תורה. דחכמה יש בו והי' גנוז נפשות צדיקים ויעקב ידע שאינם שייכים לשרשו ונפשות הצדיקים יכנסו בזרעו שהם שייכים לו בשורש. שאז הי' יעקב ועשו ראשי אומות יעקב ראש כנסת ישראל ועשו ראש או"ה ושניהם הי' בבטן אחד. וראש עשו הי' ג"כ במערת המכפלה (כמ"ש בתרגום יונתן וע' סוטה י"ג נתרין עיני' ונפלו אכרעי' דיעקב) והי' מלחמת השר שלו ויגע בכף ירכו שניתק הי' ונשאר עקב שנתק יוצאי ירכו ממנו. ואי' בגמ' (חולין צ"א.) כת"ח נדמה לו שיש בו חכמה ונדמה לו שהוא בא להורות לו לטוב כמש"ש המהלך לימין רבו וכו' ואמר בתיקונים ואימתי יהי' עמודא דאמצעותא שלים כד אתחבר בשכינתא הה"ד ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית הדה"ד ויבן לו ה"א את הצלע ובאמת מצינו בגמ' (שבת קי"ח:) מעולם לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי (וכן במגילה י"ג. אלא לבית) ונראה. שתירץ התיקונים למה קרא שם המקום סוכות ע"ש ולמקנהו עשה סוכות ולא בית ע"ש שעשה לו בית. אך סוכה הוא ס"ה כ"ו שם הוי"ה אד' והוא ע"י שבנה לו בית שיוצאי ירכו בדומה לו שהי' מטתו שלימה שאין בה פסולת ולקח מיד עשו כל הנפשות הגנוזות בו ואז נתרפא מצלעתו שנקרא סוכה ואתחבר בשכינתא הי' שניתק ממנו וכדין ויבוא יעקב שלם כדאי' (שבת ל"ג:):

פרק טו

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים ובמדרש (ב"ר פ' ויצא) למאלפני ולמעבדני. דרשו הרים לשון הורים ומורים ואבותיו נקראו מעבדנו גם מאלפנו שלמדוהו תורה. מאין יבוא עזרי אמר אליעזר עבד אבי אבא וכו' וזה יש לו שייכות למעבדנו שאבותיו שדרך לתת לבניהם (כמ"ש בית והון נחלת אבות) לא נתנו לו מאומה אבל מה זה ענין למאלפנו. אך כיון שטעם טעם גלות שאצל אליעזר שהי' טעון משא עשר גמלים לא הי' נחשב כלל לגלות משא"כ אצלו שיצא דרך כזה כבורח ריקם (וכמו"ש ב"ר פ' ע"ה) בא ואברכך ברכה של גליות אמר שכל למודי אבותיו ורבותיו הי' לריק אחר שנתחייב גלות על מה שלקח ברכות אחיו בעקבה אף שהי' יודע שלא הי' מרצונו כמ"ש במדרש (ב"ר פ' ס"ה) שיצא אנוס כפוף ובוכה ועשה רק לקיים ציווי' של אמו. עכ"ז לא האמין בעצמו שמא גרם החטא (כמ"ש רש"י פ' וישלח מב"ר) שאמר קטונתי אף שהי' לו הבטחה מפורשת מהשי"ת וזה מאין יבוא עזרי חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריי אף שאבותי עבדו כל אחד במדתו אברהם באהבה יצחק ביראה ואני מה. עכ"ז גם אנכי מבריותיו של הקב"ה וכל הנפשות לו המה הגבוהים והשפלים הוא אב אחד לכולנו וא' א' בראנו. וז"ש במדרש (ב"ר פ' ע"ו) יעקב הבחיר שבאבות עדמ"ש בזה"ק מאן דאיהו זעיר איהו רב. וזהו עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ שמים היינו נשמות הגבוהות המכונים בשם שמים וארץ היינו נפשות השפלים. וכן מצינו שאמר במזמור לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל ודרשו (ב"ר פ' ע"ד) ישראל סבא. לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם והיינו עשו כמ"ש על פסוק ואתן אדם תחתך שדרשו א"ת אדם אלא אדום (ברכות כ"ב: והוספות לזה"ק פ' בלק) אף שרק ישראל קרוי אדם מ"מ עשו איפשר שקרוי אדם. אף שכ' (דעת זק' בעה"ת תולדות) שלא נימול מפני שהי' אדמוני. מ"מ מצינו בג' (קידושין י"ח.) שאמרו עליו ישראל מומר שאני וכיון שנקרא ישראל קרוי אדם (וע' תוס' ע"ז ג'. ד"ה כהנים) ואמר לולי ה' לא הי' יכול לעמוד נגד עשו ושם סיים ג"כ עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ שעושה נפשות הגבוהות והיא שמים ונפשות השפלים שהם מכונים ארץ. וכן במזמור אשרי שא' יעקב בעזרו שברו על ה' א' סיים אח"כ עשה שמים וארץ והיינו כנ"ל וזהו לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עשה שמים וארץ:

פרק טז

(אושפיזא דיוסף)

בזוה"ק (יתרו פ"ח ע"ב) ליליא דשבת כ' והרכבתיך על במתי ארץ. ובגמ' (שבת קי"ח:) אי' ניצול משעבוד מלכיות כתיב הכא והרכבתיך וגו' וכ' התם ואתה על במותימו תדרך במתי ארץ היינו שרשי הקליפות שהם עשו וישמעאל וראשית הקליפה עמלק והיא כנגד ק' הברית כמ"ש (תנחומא תצא) שהיו חותכין מילותיהן של ישראל וכו' שהי' מקטרג שגם בישראל יש שפוגמין בזה. ומזה מסתעף שליטת האו"ה (כמו שנת' כ"פ) וכנגד זה יוסף צדיק יסו"ע שומר הברית ומברר כל ישראל ועמך כולם צדיקים וכל מאן דאתגזר איקרי צדיק כמ"ש (זה"ק וארא כ"ג ע"א) ומש"ה אין עמלק נופל אלא ביד זרעו של יוסף כמש"נ ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. וכמ"ש (ב"ר ויצא פ' ע"ג) נולד שטנו של עשו וכן סוכה אי' (רע"מ פנחס רנ"ה ע"ב) צל לאגנא על נשמתא והיינו מקליפת הנחש שהוא בתאוה כמ"ש (שבת קמ"ו.) שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. וכבר אמרנו שקדושת האושפיזין היינו שבכל יום מימי הסוכות משפיע כל אחד מהז' רועים מקדושתו בכלל ישראל. וכשהוא אושפיזא של יוסף זוכין כל ישראל לתקן פגם זה. ועמך כולם צדיקים ושבת ברזא דברית כמ"ש בזוה"ק (יתרו צ"ב ע"א בראשית נ"ו ע"א) והשבת שבא בסוכות וגם כשחל בו אושפיזא של יוסף זוכין מג' הקדושות לתקן פגם זה. וזה הכנה להו"ר שקודם יבוא משיח בן יוסף שמברר ועמך כולם צדיקים. ועל ידו יהי' הניצוח באו"ה שכל הגליות באין על פגם זה (כמ"ש בזוה"ח וישב) ואח"כ יבוא משיח בן דוד וזה הו"ר שכנגד דוד וע"י יהי' הישועה הגדולה מיצה"ר הוש"ר ושיזכו לנצח כל שרשי היצה"ר. וכן תלוי בזה הניצוח באו"ה שהם ג"כ בשורש ז' אומות והכנעני כולל אותם וכשכל א' כלול מעשר הם ע' קליפות האומות וכשיושעו מכל קליפות היצה"ר הוש"ר אז ממילא יושעו ואתה על במותימו תדרך:

פרק יז

במדרש (אמור פ' ל') ד"א שובע שמחות אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות אלו ז' מצות שבחג ואלו הו ד' מינים שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה. ופירשו שהוא קושיא בלא תירוץ מפני שמפרשין חגיגה על שלמי חגיגה ושמחה שלמי שמחה. אך באמת יתכן דמפרש ז' שמחות בז' המצות דבד' מינים כ' ושמחתם לפני ה"א וגו' וחגיגה הוא עדמ"ש בתוס' (חגיגה י':) חוגו חגא י"מ לשון מחולות כמי יחוגו וינועו כשכור. והיינו מה שמבטל עצמו ודעתו לגמרי לכבוד השי"ת כעין שמצינו בדהמע"ה ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' וגו' ומיכל אמרה ע"ז כהגלות נגלות וגו' והיינו שביטל כל דעתו לכבוד השי"ת. וכעין שמצינו (כתובות י"ז.) ר"ש בר"י מרקד אתלת אר"ז קא מכסיף לן סבא כו' אהניי' לי' כו' שטותי' לסבא שהי' מתנהג כשוטה לש"ש לשם מצוה וע"ז מביא בתוס' המשל כמו יחוגו וינועו כשיכור שמבטל כל דעתו לש"ש. וכ' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך וגו' וכ' ושמחת בחגך קאי על שניהם על מצות סוכה ועל מצות חג שהוא חוגו חגא המחולות ומצות שמחה הוא מש"נ והיית אך שמח שנדרש (סוכה מ"ח) על שמע"צ שאז אין שום מצוה רק קביעות השמחה שיהי' לו הוי' לעולמי עד. והז' שמחות נגד הז' רועים האושפיזין שד' מינים נדרש (במ"ר שם) נגד האבות ויוסף. פרי עץ הדר זה אברהם כו' כפות תמרים זה יצחק כו' וענף עץ עבות זה יעקב כו' וערבי נחל זה יוסף וכו'. ושמחה נגד משה רבינו כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו שהיא התורה שניתנה לו במתנה. וכן שמע"צ והיית אך שמח ששמחין בלא שום מצוה רק בד"ת כמש"נ פקודי ה' ישרים משמחי לב וכ' לישרי לב שמחה ישרים לשמחה (כמ"ש סופ"א דתענית) וסוכה נגד אהרן שבזכותו זכו לענני כבוד (כמ"ש שם ט'.) וחגיגה נגד דהמע"ה שבו מצינו המחילות ורקידין שביטל עצמו וכבודו לכבוד השי"ת וכש"נ ושחקתי לפני ה' ונקלותי עוד מזאת וגו' והוא חוגו חגא. וע"ז הביאו בתוס' מלשון יחוגו וינועו כשיכור ובשבת זוכין כל ישראל לשמחה בתורה דשבת דכו"ע בשבת נתנה תורה (כמ"ש שבת פ"ו:) ושבת יום השביעי דא תושבע"פ (כמ"ש זה"ק בראשית מ"ז ע"ב) מלכות פה תושבע"פ וז"ש ישמחו במלכותך שומרי שבת:

פרק יח

בנוסח יהי רצון כשנכנסים לסוכה אנחנו אומרים ובזכות צאתי מביתי החוצה חשב לי בזאת כאלו הרחקתי נדוד ויש נוסחאות יותר מפורש ובאם נתחייבתי גלות יחשב לי כאלו הרחקתי נדוד. ולכאורה איך יתכן שיהי' מצות ישיבת סוכה נחשב לגלות ובפרט כי גלות הוא ענין צער והמצטער פטור מן הסוכה. אכן מקור הנוסח הוא מפסיקתא דאיתא בפסיקתא מצות סוכה אחר יוה"כ אחר שנמחלו העונות אולי נתחייבו גלות תהי' מצות סוכה כגלות בבל דכתיב ובאת עד בבל שם תנצלו ומשם יגאלך ה' מכף כל אויביך. ולהבין מה שמזכיר דייקא גלות בבל הלא אנחנו משועבדים בכל הארבע מלכיות. אכן גלות בבל מרמז שכל ענין הגלות הם רק לטובת ולישועות ישראל כמו שהי' בגלות בבל התחלת יגדיל תורה ויאדיר ויותר זכו ישראל בבבל ממה שזכו בארץ כי שמעתי מאדומו"ר הק' זצללה"ה שבעת שגלו לבבל כולם הלכו במר נפש ויחזקאל הלך בשמחה רבה. היינו מפני שיחזקאל הרגיש אור הקדושה אשר יזריח הקב"ה לישראל בבבל יותר מבהיותם יושבים על אדמתם. וכן הי' שנתגלה ליחזקאל מה שלא נתגלה לשום נביא וחוזה כדאי' בזוה"ק (ח"ב ב' ע"ב) כד נחתו לבבל אתפתחו שמיא ושראת רוח קדשא על יחזקאל וחמא מה דחמא ואמר לון לישראל הא מאריכון הכא וכל חילי שמיא ורתיכא דאתי למידר ביניכון וכו' כיון דחמו ישראל כך חדו וכו' ולא חיישו על גלותיהון כלל דהא ידעו דקב"ה לא שביק לון ותמן שכינתא עמהון. ושם בבבל התחיל התפשטות הד"ת שבע"פ ואמרו רז"ל (שהש"ר פ"ד ד') הרבה צדיקים העמדתי בחורבנה יותר מישובה והרבה גזירות גזרתי עלי וקיימתים יותר ממה שגזרת עלי. והכל הי' מאנשכנה"ג שהיו בבבל. כי כל הגזירות והסיגים שלא נאמר מי עשאם כולם הם מאנשכנה"ג שתיקנו לישראל לצורך קדושת ישראל ביתר שאת ויתר עוז. ומצינו במשנה שמעון הצדיק הי' משיורי אנשכנה"ג ואמר והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה שמסרו נפשם להעמיד תלמידים הרבה להרביץ תורה בישראל ומצינו בימי אחשורוש שהיו בגלות וקבלו עליהם התושבע"פ מרצונם מצד אהבת הקב"ה כי כפיית ההר בסיני הי' על תושבע"פ (כדאי' תנחו' נח) שלא רצו לקבל מרצונם כי צריכה יגיעה ולמאס תענוג עוה"ז. ואמנם בגלות קבלו עליהם התושבע"פ באהבה ובשמחה. ומצינו אח"כ שכל התושבע"פ נתגלה להם בגלות בבל ורב יהודא אסר לגמרי לצאת מבבל לארץ ישראל. (כתובות קי:) והגלות בעצמו גרם לישראל להתפשטות התורה הקדושה כדכתיב כי ברב חכמה רוב כעס שהרב הכעס גורם להתגלות רב החכמה כי ברוב חכמה נתקן רוב הכעס וזה שמביא הפסוק משם יגאלך ה' מכף כל אויביך היינו היצה"ר (כמ"ש סוכה נ"ב:) שהוא עיקר האויב לישראל וע"י הד"ת נתקן גם הלב כסיל ונעשים לב אחד להקב"ה. וכמו כן מצות סוכה תיכף אחר יוה"כ שנמחלו העונות לישראל נעשים ברי' חדשה להתקרב להקב"ה מרמז לנו שהגלות הוא להרבות קדושתינו ותיכף אנחנו נכנסים למצוה ולקדושה וסוכה ג"כ מגנת עלינו כי היא הפריסת סכת שלום ואנחנו יושבים בסתר עליון ומצלת אותנו שלא יוכלו האורבים לגשת אלינו:

פרק יט

הושענא (מאושפ' דמשה) מתחיל אדון המושיע דג' הושענות ראשונות נגד האבות יום א' אושפ' דאברהם למען אמיתך שהי' קיים כל התורה כולה (כמ"ש יומא כ"ח:) אמת זו תורה (ברכות ה':) יום ב' אבן שתי' בית הבחירה שהוא אושפ' דיצחק שהי' ישראל ראשון דאאע"ה נקרא תחלה לגרים (חגיגה ג'.) אף שזכה אח"כ ונקרא איתן האזרחי (כמ"ש ב"ב ט"ו.) שנעשה אזרח בישראל ונקרא שמו ישראל (כמ"ש ב"ר ר"פ תולדות) מ"מ עד שלא נולד יע"א נקרא תחלה לגרים משא"כ יצחק אביו שהי' ישראל ראשון. וכ' ויצא יצחק לשוח בשדה שהלך להתפלל במקום בהמ"ק ואברהם אבינו הכיר את המקום מרחוק מקום עקידתו וכו אח"כ הכירו מקום המזבח ממה שראו עפרו של יצחק צבור עליו. לכן הושענא שלו אבן שתי' בית הבחירה ויום ג' אומרים אום אני חומה ברה כחמה נגד יע"א ע"ה שהוא בנה בית בישראל כנס"י שמטתו שלמה ובכאן מתחיל הד' שהשפיעו הקדושה לישראל ומשה רבנו הוריד הד"ת לישראל. ולית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא (כמ"ש זח"א ר"ב רע"א) אומרים אדון המושיע בלתך אין להושיע ע"ד מ"ש (מ"ר אחרי פכ"א) ישעי ביוהכ"פ ישועה מחילת עונות והיינו ישועה מקטרוג היצה"ר. ומ"מ צועקים כל ימי החג הושענא והושיעה נא עד הו"ר תשועה גדולה ואומרים אדון המושיע בשם אד' שהוא אם אדונים אני אי' מוראי. וכמו שאמרנו בש"ת שאף בתשובה הנמוכה מיראה שהיא ממדה אחרונה ושבת דמע"ש איהי יראה ושרי' בה יראה זוכין ג"כ לתשובה עילאה (עד כ"ע) עד כה"כ עד הוי"ה אלהיך כל שם הוי"ה שכולל כל הט' מדות (זח"א רנ"ח ע"א) וקוצא דלעילא רמיזא לאין (שם ס"ה ע"ב) כ"ע. ובסוכות זמן מלחמת גומ"ג (כמ"ש טואור"ח סי' ת"צ בשם ר"ה גאון) בתשרי נגאלין ע"י תשובה הושענא רבה ובזוה"ק (השמטות לח"א) ד"ה ת"ח עשר נטיעות כו' וניסוך המים הלמ"מ כו' אתרא דאיקר הר סיני תושבע"פ אוליפת לי' למשה כו' ומסיק וכדין יעבדין ניסוך המים אינון מים חיים כו' דהא חיים ונהירו אתוסף בההוא זמנא כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים והמכוון עפמ"ש בזה"ק לעיל מינה (ד"ה ות"ח בהאי חגא כו') וכלהו שבעה יומין עילאין מקבלים מאינון מים חיים דנפקין מירושלים עילאה טמירא דירושלם מלכות פה תושבע"פ חכמה תתאה ירושלם עילאה חכמה עילאה טמירא היינו ע"י אור שנגנז לצדיקים לע"ל שהוא קוצא דיוד דלעילא דרמיזא לאין דתושבע"פ של ר"ע וחביריו כל יקר ראתה עיני זה ר"ע וחביריו (כמ"ש מד"ר ות' חקת) הוא מה שמשיגין מטלא דעתיקא ע"י הדעת שער הנ' ועפ"י שכל והדעת שלהם. ועז"א (ב"ב י"ב:) ודלמא בהאי מלתא בר מזלי' הוא. אך כשמכוין ומתאמרה הלמ"מ כוותי' זה א"א להיות בר מזלי' שזה זכה רק משה רבנו ע"י ענותנותו כמ"ש משה קבל תורה מסיני והם הלכתא בלא טעמא (כמ"ש פירש"י גיטין י"ד ד"ה כהלכתא) כמו התורה שבכתב שהם רק גזירות חוקה חקקתי ואף שיש טעם הוא רק כמו ר"ש דדרש טעמא דקרא (כמ"ש ב"מ קט"ו.) אבל באמת הם גזירות. וכן ההלכות של משרע"ה הלכתא בלא טעמא וזה זכה רק משה רבני שהי' ענו מכל אדם וכמ"ש והחכמה מאין תמצא שחכמתו הי' מאין שהוא עתי"ק סתימאה דאיקרי אין כמ"ש (זח"ב ס"ד ע"ב) שהיא כ"ע וזהו תגו של יוד שהוא אור שנגנז וזהו מים חיים דנפקין מירושלים עלאה טמירא אור הגנוז קוצו של יוד שהיא חכמה וקוצו הוא אור שנגנז עלאה טמירא. וזה זכה רק מסיני וכמ"ש (שבת ס"ז:) בסנה לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי קב"ה שכינתי' עלך אלא משום דמייכת מכל אילני וכו' (ועי' מגילה כ"ט.) ומסיק בגין דרמיזא לההוא טיבו דזמין קב"ה למיעבד כד יעבר קב"ה סאיבו מארעא כד יחתון מים חיים טהורים באינון שיתין כו' ההוא ים האחרון וכו' וזש"נ כמים לים מכסים ומסיק כדין כ' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה מאן אינון וכו' דאינון מריקין בהאי ישועה וכו' וז"ש אדון המושיע וכו' וכן הספירה שלו נצח. ואי' בגמ' (ברכות נ"ח.) והנצח זה מפלתה של אומה הרשעה שבו יהי' נצחת גוג ומגוג ובמד"ר (אמור פ' ל') עמש"נ נעימות בימינך נצח משל כו' מאן דנסב באיין בידי' אינן ידעין דאינון נצוחיא כו':

פרק כ

כבר דברנו מזה שהד' מינים משפיעים האור פנימי בלב וביחוד הלולב שהוא בחי' יוסף הצדיק משפיע האור פנימי ללב נפשות ישראל ועל זה עיקר הברכה ניתקן על נטילת לולב וגם עיקר הנענועים המה בלולב כדי לנענע בו ואיתא בתיקונים שח"י נענועים כנגד ח"י חוליות שבשדרה דאינון בצדיק ח"י עלמין והנה עיקר אור הפנימי הוא השפעת האור תורה להיות משיג עי"ז הארת אלהותו ית' כש"נ ה' אורי וישעי וכש"נ אל ה' ויאר לנו ונאמ' כי אשב בחשך ה' אור לי. והמה נשפעים ע"י הד' מינים שבלולב שהמה בחי' ז' מדות שבקדושה שבכולם נמצא הארת התורה. כי אאע"ה הי' הראשון שהאיר מחכמת התורה. כי שני אלפים תורה התחיל מאברהם אע"ה וגם אמרו ז"ל (ב"ר פ"ב) עפ"י יהי אור ויהי אור זה אברהם ויצחק אע"ה אורייתא מגבורה נפקא ויעקב אע"ה הי' השורש מתורת אמת. ומשרע"ה הי' המשפיע כל התורה ואהרן הכהן תורת אמת היתה בפיהו ותורה יבקשו מפיו. ויוסף הצדיק הי' בן זקונים ות"א בר חכים שכל הלכות של שם ועבר מסר לו וזהו מש"נ האמת ליעקב דאמת הוא מה שנקבע בלב להיות תכון לעד ויוסף הוא ההמשכה מיעאע"ה לכלל ישראל שנק' בשביל כן על שמו שארית יוסף וכידוע דגוף וברית חד חשוב להו. ולשון זקן זה קנה חכמה והיינו שבחי' יוסף הוא שכבר נקנה החכמה בלב. ולכן מכונה שם זה על זקן כי עפ"י הרוב עדין לא נקנה החכמה בפנימיות הלב עד ימי הזקנה וזהו השרש מהאור הפנימי כשנקלט הארה בהלב. ודוה"מ ע"ה הוא מלכות פה תושבע"פ והוא בחי' משיח שהוא יחיד ששב ועל ידו מוחלים לכל העולם כולו דהיינו שיכנוס הרהור תשובה בלב כל נפשות ישראל ואזי יתברר שבפנימיות לבם מלא מהארת אלהות ורצונינו לעשות רצונך רק כל הקלקולים הוא מהשאור שבעיסה (ברכות י"ז.) והנה מדת אברהם הוא האור בהתפשטות בלי גבול כי מדתו בחי' גדולה כש"נ לך ה' הגדולה וגדול הוא בלי שיעור שאין עוד למעלה ממנו כמו שדברנו במשתה גדול. ולכן נצרך לזה דייקא בחי' גבורה וצמצום דיצחק שיהי' בגבול וצמצום כדי שיהי' לו תפיסא בהמקבל. וע"ז אורייתא מגבורה נפקא היינו בגבול ושיעורים בתרי"ג מצות ובאותיות התורה במספר. ובחי' משרע"ה שהוא ג"כ בקו הימין והיינו ג"כ להשפעת ד"ת בלי גבול בהעומק שיש בפנימיות הד"ת כש"נ ארוכה מארץ מדה שגם המדה של התורה יש בתורה עמקות להשיג כל אחד בדעתו כל חד לפי בחינתו בעומק של הד"ת בהתחדשות בפלפולה וגם בפנימיות בעמקות בלי שיעור. ומשרע"ה הוא מבחי' הדעת של כלל ישראל שהוא השיג בדעת פנימיות עמקות הארת ד"ת עד בלי גבול. ונגד זה הוא בחי' אהרן בקו השמאל המצמצם בחי' הדעת לבל יתפשט כדי שיהי' נשמר ונקלט במקבל כש"נ ושפתי כהן ישמרו דעת. וע"י קו הממוצע נמשך ההארה לכלל והיינו ע"י בחי' יעקב ויוסף שיעקב הוא המכריע מחו"ג ויוסף מבחי' נו"ה וידוע שיעקב מלבר ומשה מלגאו כי בחי' משה שהוא הדעת היינו הארת אלהות בפנימיות לבו בכל עניניו ויעקב הוא ג"כ בחי' זו שכל תנועותיו מלבר הי' עפ"י הארת אלהות בבחי' אמת דהיינו שלא עשה שום תנועה זולת מה שהוא רצון השי"ת שהופיע עליו בחי' האמת וע"ז יש לכוון דברי המדרש ע"פ למה הרעותם להגיד וכו' מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה וכו' הביא דהוא אמר נסתרה דרכי מד' וגו' והמפרשים הגיהו אלא דבר זה ואין מהצורך כי בוודאי זהו בחינתו שלא אמר מעולם דבר של בטלה כנ"ל. ומה שאמר למה הרעותם וגו' ג"כ לא הי' של בטלה כי כאשר נכתבו דברים הללו בתורה לא הי' של בטלה והתועלת היא שגם אם יהי' מי שיאמר לנפשו נסתרה דרכי מד' וגו' יהי' נכלל בעדת יעקב והוא כענין אמרו ז"ל (שבת פ"ט:) ע"פ אם יהי' חטאיכם כשנים וגו' כשנים הללו שסדורות ובאות משי"ב כשלג ילבינו והיינו שכך הי' מסודר מרצונו ית' שיזדמן לפניו כזה כדי שיתהפכו לזכות וע"ז רמזו חז"ל שכל שיחתן של ת"ח תורה תיבת שיחה יורה על דברים שיוצא מפיו בלא כונה. ומי שנמצא בו מאור התורה גם שיחה כזו נצמח ממנה בחי' תורת אמת שלא יהי' לבטלה. וענין זה נזכר במקומו בסוכה (כ':) בטבי עבדו של ר"ג שהי' ישן תחת המטה כי בסוכה הזמן גרמא לזה ע"י מאור הפנימי הנכנס ללב כנ"ל. והנה בחי' יוסף הוא קו הממוצע היותר קרוב להמשיך לכנס"י המאור הפנימי מדעת אלהות ע"י בחי' אמת כש"נ אלה תולדות יעקב יוסף שהוא הממשיך הארה כלליות מכל המדות להשפיע לכנס"י וכש"נ אור זרוע לצדיק וכאמרם ז"ל ניתן האורה לצדיקים. וכבר דברנו מזה על אמרם ז"ל שנראה לו דמות דיוקנו של אביו היינו שהופיע לו האור מבחי' אמת. ועי"ז דייקא עמד בהנסיון כי בוודאי צריך להבין מה שאמרו ז"ל שלעשות צרכיו נכנס על יוסף הצדיק שח"ו לא נתפתה לתאוות נפשו אמנם הוא עפ"י אמרם ז"ל (רש"י) סמיכות תמר לאשתו של פוטיפר שגם זו לש"ש נתכוונה שראתה באיצטגנינות שעתידה להעמיד ממנו בנים ובוודאי אין כוונתם ללמוד זכות על הנכריות רק להגדיל בזה הנסיון ושבודאי גם יוסף הצדיק הרגיש זאת ועי"ז הי' קרוב להתרצות לה. אמנם כשהופיע בלבו בחי' אמת שהוא דמות דיוקנא של אביו נזכר בעצמו שעכ"פ לא יוצמח מזה בחי' אמת שיהי' קיום לעולמי עד כש"נ שפת אמת תכון לעד ועי"ז עמד בנסיון והוא ג"כ עפ"י הנ"ל שביחוד הארה פנימיות מדעת אלהות בבחי' אמת נקלט ביוסף הצדיק כש"נ אלה תולדות יעקב יוסף ונאמר אור זרוע לצדיק:

פרק כא

איתא בזוה"ק (ח"ג רנ"ט א') ע"פ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה דא ס"מ כל מה דאית לי' באהבה דישראל למהוי לי' חולקא באינון מים דרשימין בחג בוז יבוזו סימנא דאינון מים בו"ז והיינו מצות ניסוך המים דחג. בשני נרשם מ' בששי הי' ונסכי' בשביעי מ' הרי מים והמכוון אם יתן איש את כל הון ביתו היינו כי מים מרמזים על השפעה ומים רבים היינו כח הקליפה וס"מ הוא ג"כ להשפיע כש"נ ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על גנזי המלך ומלך סתם הוא ממ"ה היינו שאמר המן שיש לו כח לפזר את כל הון ביתו לצדקה שנקראים חונן דלים. ועכ"ז לא יוכלו לכבות את האהבה של ישראל בבחי' ניסוך המים שלהם הרשומים בבו"ז והיינו כי כל כח הנדיבות השפעה שלהם אינה בפנימיות הלב רק לעורר קטרוג על ישראל חסד לאומים חטאת משא"כ ישראל שהמה מנסכים ג' לוגין מים על רמז זה שגם ההשפעה והנדיבות מעט מכריע את המון מים רבים שלהם שנקראים מים הזדונים משא"כ בחי' המים של ישראל המה בשמחה בפנימיות נקודת הלב כש"נ ושאבתם מים בששון. ולכן הם רשומים בימים הללו ביום ב' שהוא נגד בחי' יצחק שהי' נימול לשמונה תחלה והיינו מגזעא ושרשא דישראל שהפנימיות לבו דבוק בהשי"ת באה"ר ולזה איכא מ"ד שזכירות גשמים מתחיל מיום הזה וביחוד הרמז מבורר יותר ביום הששי שנאמר מפורש ונסכי' המשמעות על שני ניסוכין ולזה איכא מ"ד שרק מיום הזה מתחיל הזכרת גשמים. והיינו כי בחי' יוסף הצדיק הוא מברר יותר ועמך כולם צדיקים ששום נפש מישראל איך שיהי' לא ידח ממנו נדח כי כולם מקושרים בהשרש בפנימיות. וגם בזוה"ק מרמז בשיעור ניסוך ג' לוגין מים שהמה ח"י בצים נגד בחי' צדיק ח"י עלמין. וניסוך המים במזבח הי' יורד לשיתין המחוללים עד התהום ושיתין המה משי"ב כאמרם ז"ל ע"פ בראשית ברא שית. וגם אמרו ז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית. וזהו היסוד שעלי' נשתת העולם. וע"י ניסוך הג' לוגין מים המרמז על הקיבוץ המאור הפנימי של האהבה בנקודת הלב של האדם נתחבר עד התהום שהמה מעיינות החכמה כדאי' בזוה"ק (ח"א קי"ז א') ע"פ ביום הזה נפתחו מעיינות תהום רבה אתפתחו מבועין דחכמתא לתתא והיינו שעי"ז שמגיעים עד התהום נפתחו מעיינות החכמה של הארת הפנימיות בכח התורה בכלל כוללות נפשות ישראל כרמז הפסוק ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כדאיתא שם בזה"ק מאן אינון שית מעייני דאינון מריקין בהאי ישועה והיינו התחברות בחי' צדיק וצדק יסוד ומלכות כשמנסכין הח"י בצים מים על בחי' תהום רבה שהוא חכמה תתאה בחי' מלכות. ועי"ז נפתחו מבועא דחכמתא לתתא בכלל נפשות ישראל:

פרק כב

בזוה"ח (תולדות) כשחשב ז' המוספין כנגד ז' רועים אי' בשבתא לקבל צדיק יסו"ע דאיקרי כל ואיקרי מוסף שבת לאוספא לי' עידונין ממוחא סתימא. ולמה פרט בזה שנקרא מדת יוסף כל. אך הענין דמתרגמין כי כל בשמי ובארץ דאחיד בשמיא וארעא. והיינו שההמשכה ביחוד קו"ה ושכינתי' ו' ה' היא ע"י יוסף. וכן יש שמים עלאין וארץ תתאה דהיינו י"ה וכמש"כ בזה"ק (האזינו רפ"ו ב') ואות ו' הבריח התיכון מבריח מן הקצה וגו' והיא מדת יעקב דאחיד לעתי"ק וכו' כמ"ש בזה"ק (ח"ב קע"ה ב') וזה ההמשכה הוא ג"כ ע"י יוסף שהוא ו' זעירא המילוי וכמ"ש בזה"ק (ח"א קפ"ב ב') דכל דיוקנא דיעקב הוה ביוסף כו' ותרוייהו כחדא אזלי ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלי תרוייהו כחדא כו'. וז"ש דמוסף שבת התוספות קדושה משבת שהוא מדת מלכות הוא ע"י יוסף צדיק יסו"ע דאיקרי כל וע"י ההמשכה מעתיקא וכל המדות עד ה' שבת תתאה. וז"ש לאוספא לי' עידונין ממוחא סתימא. וזה ענין אושפיזא של יוסף שהיא הכנה להו"ר אושפיזא של דוד שהיא מרכבה למדת מלכות שע"י יוסף ההמשכה מכל המדות למלכות מבריח מן הקצה אל הקצה. אך לכאורה איך יתכן שיהי' המשכה ע"י יוסף אף קדושת משה ואהרן שנולדו אחר יוסף. אך באמת יעקב אבינו מרכבה לשם הוי"ה וכל המדות היו כלולים בגופו כפי שנחשבו בפתיחת אליהו נו"ה תרין שוקין כו' וז"ש במדרש (ב"ר פע"ז) ויגע בכף ירכו נגע בצדיקים ובצדקות בנביאים ונביאות שהם עתידין לעמוד ממנו כו' והיינו שאף שעל יעקב לא הי' לו שום טענה אמר שבזרעו עדיין יש טענה שלא נתבררו במדת אמת ליעקב. ואחז"נ ויבא יעקב שלם שנתרפא מצלעתו (כמ"ש שבת ל"ג: ובר"ר שם פע"ט) והיינו שנתברר שמטתו שלמה ואז ההמשכה מכל הו' מדות למדת כנס"י אף קדושת משה ואהרן שהם מרכבה למדת נו"ה שמשם יניקת הנביאים ואף שלא נולדו עדיין וכאמור. וז"ש בזה"ק (בהשמטות לס' בראשית רס"א ב') במ"ש הלל (סוכה נ"ג.) אם אני כאן הכל כאן כו' הוה רמיז ואמר אי שכינתא דאיקרי אנ"י שריא כאן הכל כאן ההיא אתרא דאיקרי כל דאתי לאזדווגא בה. ואף דכל מדת צדיקי רק כשיש השראת שכינה וזיווג קוב"ה ו' הבריח התיכון וגו' אז מדת כל כאן שההמשכה ע"י מדת צדיק יסו"ע דאיקרי כל והיא ו' המילוי כאמור:

אך בסידור שער שמים מהשל"ה הק' אי' סדר האושפיזין האבות יוסף משה אהרן דוד כתולדתם. ולכאורה היא נגד המפורש בכ"מ בזוה"ק בסדר הז' רועים יוסף מרכבה למדת יסו"ע וכסדר האושפיזין מהאר"י הק'. אך באמת נמצא גם בזה"ק (בהשמטות שם לעיל מיני') דחשב האושפיזין ביומא רביעאה לקבל דרגא דיוסף ביומא חמשאה לקבל דרגא דמשה ביומא שתיתאה לקבל דרגא דאהרן. ובאמת גם בזה"ח (תולדות) דחשיב סדר הרועים מרכבה להמדות וחשיב יוסף מרכבה למדת יסוד מ"מ בתחלה כשחשב הז' רועים חשב אבהן דעלמא איצוי"ע יוסף ומשה ואהרן ודוד. ובאמת אלו ואלו דא"ח שיש סעד גם לסדר הזה דחשב יומא רביעאה נגד יוסף שבד' נתלו המאורות שהיו מאור הראשון וכ' אור זרוע לצדיק. וכן חשב בגמ' (ברכות נ"ח.) והנצח זו מפלתה של מלכות הרשעה וכו' ויז נצחם וגו' והיינו נגד יוסף שע"י משיח בן יוסף יהי' הניצוח שעשו נופל בזרעו. וכן חמשאה לקבל דרגא דמשה דאי' בזה"ק (רע"מ פנחס רכ"ג ב') ונתן ההוד למשה שנא' ונתת מהודך עליו. וכ"ה בתיקו' (תי' י"ג כ"א א') דאיהו הוד דיהיב למשה. ובתוס' (שבת פ"ח.) שני כתרים של הוד היו לפיכך כשנטלן משה קרן עור פניו. וכ"ה בתנחו' (סו"פ תשא) ומנין זכה משה לקרני הוד וכו'. וחשב ביומא שתיתאה לקבל דרגא דאהרן עפמ"ש בזוה"ק (ח"ג נ"ג ב') אהרן שושבינא דמטרוניתא וכו' והיינו שהוא מקרב כנס"י לקוב"ה והוא המכפר והמטהר לכנס"י והיינו מדת כל שמקרב ישראל לאביהן שבשמים. אך ההבדל בין ב' הדיעות הוא כעין מחלוקת ר"ה ור"ח (סוטה ה'.) ח"א אתי דכה וח"א אני את דכה והיינו דלמ"ד אתי דכה נחשב אהרן מדת כל שמקרב ישראל לאביהן שבשמים אתי דכה. ולמ"ד אני את דכה יוסף מדה ששית כל שמחבר שמים וארץ שמים עליונים שממשיך כל המדות לכנס"י. וכחשבון האושפיזין שסידר האריז"ל יוסף מדה ו' וכן אנו אומרים וכמ"ש בגמ' ומסתברא כמ"ד אני את דכא וכו'. ויוסף הוא הכנה להו"ר שכנגד דוד מלכא משיחא שאז יהי' הישועה הגדולה הושענא רבא (ומ"ש בזה"ק (שם בהשמטות) לקבל דרגא דאהרן דאחיד בהו"ד היינו מתחלה הסדר אני את דכה והוד דרגא דאהרן בחסד דאברהם. ואחר שעוברים ימי החג דרגא דאהרן אחיד במדה ששית שמקרבן לתורה ומקרב כנס"י להשי"ת כמ"ד אתי דכה ואלו ואלו דא"ח כן שמעתי בקו"פ מהכותב):

תוכן העניינים

פרי צדיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה