אור ברסלב

פרי מגדים על אורח חיים· רבי יוסף תאומים

אגרות

הקדמת המחבר

פרק א

אגרת

אגרת שכתב המחבר לאחד ממלמדי הזמן. שלום להמלמד החשוב התורני מוה׳ עקיבא בנימין נר״ו. יושב בשבת תחכמוני בעיר באר באקריינא. (רמז עקיבא בן ימין ע״ד איש ימיני כל פנות לימין התורה שניתנה בימין איש יהודי יד יוסף פ׳ תצוה יפה יע״ש. המלמד החשוב השכל במוח ולב יעיר הגוף בר לב. יש קהלה במחוז אקריינא נקראת באר אקריינא דאגרת הזאת ישיב על לבו להיטיב):

הנה שתים הנה קריאתך אלי ובפרטן הם הרבה. ואשיב על הראשונה שמעתי תלונותיו על שלש כתות העומדים לנגדך ומעכים מלהדפיס ספריך בחייך. ולא פירשת מי הם ואמנם זה פתרונם הכת האחת אינם בני תורה וכל ימיהם כחגים כו׳ ואומרים שאסור לעשות קורדום לחפור בו אני אומר טוב חופר מבן חפר ושתוק ואל תען להם דבר ותקיים לאו דדברי קבלה וע׳ ברד״ק בהקדמה על נביאים וכתובים מבואר שיש לחבר ספרים ולחלקם ביעקב והאומר לא נאה כ״א לו ודכוותיה אין לו שחר. ובספר אבק סופרים בסוף הספר כתב אשרי מי שמדפיס ספריו בחייו ולא ח״ו להיות הכתבים מתבערים בע״פ לאשפתות וזבלים ונשים משלו בהם להבהב תרנגולים ועכברים גייצי בהם יע״ש אם כן עשה מה שבכחך וה׳ יתברך יעזור לך. והכת הזאת מן המיעוט המה וכל ישראל בחזקת כושר ומחזיקין ידי לומדי תורה. הכת הב׳ לומדים תורניים אוהבים פלפול של הבל אבני בהו על קו תהו ושונאים איש הישר הולך (והוא חגר ופסח והפוך כמוהו) זאת העצה היעוצה תאסוף ריעיך ותשחוק עליהם כמ״ש בזה לך לעגה לך בת ציון המצוינים בהלכה ולקיים ענה כסיל כאולתו בד״ת ולהראות להם שהם תועים מדרך הישר ולהחזירם לדרך הנכון. וכת הג׳ הם מן החכמים אשר אין דעתם נוחה בהדפסת ספרים ענה להם במענה רך הלא כבר קדמוני רבותיי ובכל דור יש מחברים ואל תדבר להם קשות כי הם חכמים ויש להם זכות אבות. וגם לפעמים הוא מחמת קנאת איש מרעהו. ושאלת אשמדאי ותשובת שלמה המלך עליו השלום ידוע ואמנם זה במי שאין רמה שולטת בבשרו ועכ״פ מי שאין עצמותיו נרקבין אבל במי שעצמותיו נרקבין בעו״ה א״צ לד״א ותרווד רקב ונצל כשהוא נאסף מחזיק מקום מועט ביותר. טוב להיות ד״א של הלכה מקומינו ושתוק הלא ידוע מאדונינו המ״א ז״ל כל ימיו אוכל חולין בטהרה ובצמצום והיה לומד תורה לשמה וכעת רשכב״ג וכוכבו מאיר מסוף עולם ועד סופו. ואני מבקש ממך כשתלמוד עם תלמידים תעיין לפעמים בחיבורי ומצוה הוא לחבב דברי חבירו:

ועל השנית יש בה פרטים רבים הנה סדר הלימוד מבואר בספרים וע׳ בעמודי שש ובשו״ת חות יאיר ושאר ספרים. ועל מ״ש מן התלמידים הבחורים ~הבחורים~{הבוחרים} ובוררים להם לומר הלכה זו נאה באומרם טוב ללמוד חלק יורה דעה עם הש״ך לבד וחשן המשפט עם הסמ״ע ואה״ע עם הב״ש כי הם אוהבי הקיצור וחלק אורח חיים אין רוצים ללמוד באומרם כי ספרי מוסר כראשית חכמה טוב למוכיחים והלכות פסח לבד בהכרח לומדים כי הוא כעין יורה דמה עם המ״א לבד כי הוא בקיצור אני אומר שאסור לשמוע דבר זה והאומרה לא יתפאר הלואי שנלמוד בכל יום שיעור ספרי המוסר וראשית חכמה יראת ה׳ יקר הערך ומחברו היה גאון מפורסם וכוונתם לש״ש לזכות ישראל הלא נראה מחיבוריהם שהיו תנאי עולם. והנה הלכות נט״י וכדומה שיטות והלכות חמורות לא שזפתו עין רואה בכמה סוגיות ומשניות והלכות חמורות מאוד וחלק א״ח לו משפט הבכורה ודרך קצרה ארוכה היא מאוד סוף דבר צריך שילמוד כל ד׳ חלקי ש״ע עם כל הפירושים ואז תבין על אשורו ודרך ברור הוא. וכל הלכות בחלק א״ח דברים נוראים הם להמעיין ולומד לש״ש בעומק העיון ירווה צמאונו מאד בחריפות ובקיאות של אמת:

ומה שאמרת שאין לך ספרים ללמוד בהם אמת אמרת כי אין אומן בלא כלים ואיה ספרי תנ״ך מקראות גדולות דפוס בומברג״י מוגהים עם התרגום והפירושים גדולים מחז״ל המאירים לנו עינים כמעט אין רואה אותם וספרי הרד״ק מכלל ושרשים ומכלל בן מל״ך וערוך ומתורגמן וכדומה אשר עליהן נשען בית ישראל ולשונינו לה״ק כמעזט ח״ו נשתכח בזמן הזה. והבחורים אשר אומרים כי חרפה להם ללמוד בישיבה פרשה חומש עם רש״י וקפיטול בנביאים וכתובים לו חכמו ישכילו היו לומדים זה ראשונה מכל ראה נא הרא״ם ז״ל אשר האיר עיני כל ישראל בחיבורו על רש״י על התורה. ואני משבח הספרדיים בזה אשר לימודם עולה יפה ובוודאי כי לא אלמן ישראל בינינו האשכנזים ת״ל גאוני הזמן אשר לומדים כסדר הראוי והנכון אמנם ראוי היה שישגיחו בעין חמלה ולזכות הדור שהמלמדים ילמדו עם תלמידים כראוי ולצוות להדפיס ספרים שיהיו מצויים לעניי ישראל שמהם תצא תורה כמ״ש חז״ל יזל מים מדליו כו׳. ולא כאותן שלומדים עם תלמידים גפ״ת אם שיודע להקשות איזה קושיא ותירוץ חכים ורבי יתקרי ובתנ״ך אין לו שום ידיעה ולה״ק מונח בקרן וזית ואם שגם אני אין לי ידיעה מרובה בזה אנוס אני כי לא היה לי שום מלמד על זה ואין מעורר אותי גם לא היה לי הספרים הצריכים לזה ובחמלת ה׳ עלי נתעוררתי מעצמי ולמדתי קצת עם התלמידים מה שחנני ה׳:

ואגב אכתוב לן מה שרשמתי בזכרונותי בלמדי עם התלמידים:

א תהלים ק״ד פסוק ישברו פראים צמאם כו׳ מבין עפאים יתנו קול ישבר״ו שי״ן ימנית שוברים הצמאון במים וכ״ה ברד״ק ושאר ספרים והמון עם קורין השי״ן שמאלית טעות מפורסם ושבשתא כיון דעל כו׳ עפאים אלף נחה והחיר״ק תחת היו״ד כ״כ הרד״ק ובמכלל בן מלך היו״ד נעה והיא למד הפועל יראה כוונה יו״ד במקום א׳ למד הפועל ובשרשי רד״ק עפ״א ובקונקורדנסיוס עפ״א ובתנ״ך עם אותיות חלולים עפ״א שורשו וכמוהו פתאים יו״ד הרבים נפלה והיו״ד תמורת ה״א למ״ד הפועל וא״ת מרתה כי לא תבוא תי״ו במקומה אבל אהו״י יבואו במקומה. וברוב דפוסים טעות החיר״ק תחת האלף (ורמז אמרתי כי פ״א שמעתי אומרים החזנים שמזמרים בבית הכנסת י״ל משום דאל״ה יש קצת נערים שלא יבואו לביה״כ וע״י כן יבואו והנה רמ״א ז״ל פירש עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאי״ם עלים או ענפים באילנות יתנו קול וחסד ה׳ שהפרא יודע ע״י הקול והולך שם ובכל דור ה׳ יהיב חכמה לחכימיא לגוף חכם נחל גשם יתן חכמה ממקור עליון המשלח מעין בנחלים להמתיק בין הרי״ם גדולי ישראל כו׳ ישקו כל חיתו שד״י ההולכים לביה״כ הנקרא שדה תפוחים אכל פרא למוד מדבר אין בא כלל לביה״כ ולא ישמע לקול המוכיח והדורש עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאי״ם עלי ודפי סידור התפלה יתנו קול ויבואו לקולו):

ב חידוש בעיני מ״ש הרד״א ז״ל באבודרהם דף כ״ט ע״ב דפוס פראג על אדני שפתי תפתח בשם ה״ר שמואל שהפרש בין כשנכתב ביו״ד ה״א אדון כל הנביאים וכשנכתב באדני מדבר בעד עצמו רבוני וגבירי ביו״ד וכן אליך ה׳ אקרא ביו״ד ה״א ואל ה׳ אתחנן באדני לומר אני קורא אליך לשני ענינים שאתה אדון הכל ואלי היטבת בפרט יע״ש היטב וחפשתי בכל הדפוסים ונכתב השני גם כן ביו״ד ה״א וכן במקראות גדולות דפוס ויניציאה ג״כ ט״ס רק בתרגום וצותך אלקי אצלי וא״י למה כתוב אלקי במקום אדני ועם שבאבודרהם כתב שם ע״פ העירה והקיצה תהלים ל״ה שאלקי ואדני גבירי ורבוני מ״מ כתוב הוא באדני (אדני בקמץ הנו״ן לשון רבים דרך כבוד עיין בשרשי רד״ק מ״מ היו״ד מורה אדני שלי) עד שמצאתי בתהלים כרך קטן כמדומה דפוס הענא כתב כהוגן הא׳ ביו״ד ה״א והב׳ בא״ד ובסידור קווארט עם רד״ק כתוב כהוגן. ויראה אליך ה׳׳ אקרא בקריאה לבד כי מהוה הכל ודבר הצורך לרבים אתה נותן מיד משא״כ הנוגע ליחיד צריך תחנה ותפלה הרבה ועיין רמ״א כמ״ש ס״ה ותבין. ויראה העירה והקיצה למשפטי לעשות משפט במי שעשה רעה לי אלקי תקיף וגבירי גם בחרוף אותי אדם בדברים לבד אל תשתוק כי אדני אתה ע״ד חסיד א׳ כשהיה מחרפין אותו שחק ואמר אדם ישיב עיין בראשית חכמה:

ג בברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילא מקרא באיוב ל״ח או מי נתן לשכוי בינה עיין הראב״ע וברלב״ג ויראה רמז יום מדת אמת בקר שחר ולילה ערב מעורב הכל ותרנגול ברא הדוכיפת מהימן אשבועה ואין משקר גיטין ס״ח ב׳ ערוך תרנגול ובמוסף שם לשכוי בינה לתרנגול ברא ביונתא ובבקר כשאדם קם ונשמתו היתה במרום ונזכרת שבועת הר סיני מזכירין זה. ואגב בפ׳ מסעי ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה ויחנו בעציון גבר תרגום יונתן רמז (בעה״ט גם כן כתב רמזים שם) יטבתה אתר טב ונייח עוה״ב ותורה ומצות ה׳ כמ״ש רמ״א ז״ל היורש גיהנם צריך יגיעה רבה ויורש ג״ע בקרב ביתו אתהלך בתם לבבי כו׳ ויחנו בעברונה עוה״ז אתר עבר וחלף במגזתא ע״ד גז חיש כו׳ והשב ומבין והולך בעצת התרננול המכריז והשמש גדול כמבואר בפ׳ שירה טוב לו וז״ש בפרך תרנגולא שם העיר יע״ש. ורמז יפה הוא. בינה הבי״ת דגושה וי״נ רפויה ומקרוב נדפס סידור עם ויעתר יצחק כ״כ ובאמת במקראות גדולות הבי״ת רפויה אבל בסידור שערי תפלה נ׳ ט׳ האריך בזה כי טעם מפסיק הוא בספרי אמ״ת וצ״ע:

ד בתהלים סימן ס״ה שומע תפלה עדי״ך כל בשר יבואו מלת עדיך אליך בחלוף אתוון וכן פי׳ המגיד שם והנה מלת עד פה עמ״נ בשרש ע״ד תהלים ק״ג ה׳ המשביע בטוב עדי״ך לד״ק ועיין בשרשי רד״ק ובמכלל ב״ן מלך שם עדי״ך פה וכן עדי״ו לבלום תהלים ל״ב יע״ש וע׳ רש״י חולין ק״ו ב׳ ד״ה בלם אומצא תהלים כו׳ עדיו לבלום של סוס היינו עדיו פה של סוס לבלום לחתוך הפה כי המתג והרסן עשוי לכך וע״ד תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה וטוב להבין ברמז מעט ולשוב עד שלא יבואו יסורים ח״ו ורש״י בתהלים פירש כפי׳ הב׳ יע״ש ובהגהות מכלל ב״ן מלך למהר״י אבנדאנה ז״ל י״א עדי״ך יופי וקישוט עדי כי הנפש כבוד הגוף וקישוטו יע״ש. ויראה כי אין צדיק שלא יחטא ותשובה מהני ואיזהו בע״ת באותו זמן ומקום כי בזקנה אין כחו כימי עלומיו והמשביע בטוב הנפש שתהא תשובה שלימה תתחדש כנשר כימי עלומיו ככחו אז כו׳ ותהא תשובה שלימה. ובמגיד תהלים ק״ג עדיך פה או קישוט או זקנה יהיה עדיך מלשון עדנה עמ״נ בשורש עדן. ורמז שומע תפלה כל בשר ביחד ושומע תפלה מהכל כי הפה שלנו שלו הוא יתברך הוא שם פה לאדם ע״ד ה׳ שפתי תפתח עדיך הוא שלך ולכן כל בשר יבואו יחד ויתפללו ואתה שומע עיין רד״ק שם ותבין באופן מה טוב ומה נעים שיהיה המלמד מבין ולומד עם התלמידים גירסא דינקותא תנ״ך ויהיה מבין ות״ח גדול. וע׳ תרגום תהלים ק״ג והראב״ע תמצא ג׳ פירושים עדיך יע״ש:

ה איוב כ״ד וישם לאל מלתי אלף בפתח ללא הראב״ע וכ״ה בתרגום שם וערש״י שם י״ל כן ובקצת דפוס לאל האלף צרויה וט״ס הוא יע״ש. וכן פירש במכלול ב״ן מלך ובהרבה כפרים כתוב כהוגן:

ו באמירת תהלים בכל יום ראוי לומר בספר מוגה ובסידורים יש הרבה טעות גם כל קרי וכתיב אין מדפיסים לפעמים כהוגן. והנה בסימן יו״ד נזכר ג״פ א׳ עיניו לחלכה יצפונו ב׳ בעצומיו חלכאים ג׳ עליך יעזוב חלכה ובמקרא גדולה הא׳ חית צרויה למד בשוא נע הכ״ף רפויה הב׳ חלכאים במסורה כתבין חד מלה וקריין תרין חיל כאים החית בצירי ולמד שוא נח כאים הכף דגושה הג׳ חלכה חית בצירי וכן הלמד בצירי הכף רפויה כ״ה במקרא גדולה ובתהלים קטן שלי מוגה כפי הנראה מאוד כתוב חלכה הג׳ הלמד בסגול והוא חידוש בעיני. ובפירוש חלך חידוש בעיני כי התרגום הא׳ לחלכה מפרש מסכנייא והב׳ והג׳ עניינא וא״כ חלך הא׳ העני ומסכן ורש נקרא כן עיין בשרשי רד״ק ומכלל בן מלך ומ״כ וחלכאים וחלכה משרש נכה או כאה שבירה או כאב ומתרגם מלשון עוני ועינוי וערש״י ומנחם פתר כו׳ וכ״ה יסוד בתיבה הכף וההא ויחסר הנון נכה ואפשר כאה ולקמן כתב ומנחם פתר ך׳ יסוד חלך וצ״ע. ובקצת דפוסים חלכאים חית בסגול וט״ס. ומצוה רבה מי שיש לו ידיעה ברורה ומדקדק גדול להגיה ספר תהלים על ברור ולאומרם בכל יום כראוי ואין אתנו ידיעה בחכמה זו כ״א מעט מההתחלות ראשונות. ומצינו למידין כי חיל כאים י״ל נכה שורשו וך׳ לבד יסוד בתיבה או כאה שורשו וכ״א יסוד בתיבה אבל לחלכה וחלכה י״ל ג׳ פנים חלך העני נקרא כן או נכה או כאה וי״ל כפירש״י ז״ל חילך ישראל חיל שלך ובתהלים קטן חלכה הלמ״ד בסגול כן מצאתי בקונקורדנסיוס חלכה יע״ש:

ז ראוי לשים לב בשין ימנית ושמאלית כי רבה היא יש קורין להיפך ואזכיר מעט מה שחנני.ה׳ תהלים ובקבלת שבת סי׳ כ״ט ושריון כמו בן ראמים פש״ן ימנית עמ״כ בשורש שרה. ויחשוף יערות שי״ן שמלית מחשף הלבן חשף שמאלית עמ״נ לשון גילוי (יראה אומרים חצוף פנים עיין שרשי רד״ק גילוי פנים כלומר אין מהוה הבושה על פניו) ואמנם פ׳ דברים ג׳ פסוק ט׳ צידונים יקראו לחרמון שריון כו׳ שניר שני השינין שמאלית כ״ה בחומשי פפד״א וכ״כ אור תורה ז״ל בסי״ן ובמקרא גדולה בזיליאה שניהן בשי״ן ימנית והרי אתה רואה מאן מסהיד האור תורה כמאה עדים דמי ובתרגום יונתן דמסרי פירוי וע׳ ירושלמי ובת״א הרי ובמ״ק בתרגום שריון וצ״ע כי לפי ת״י ג״כ בסין וראוי לומר כן כמ״ש לעיל. טנאך ומשארתך ויתן לך שי״ן ימנית שאר בסין הוא עיסה והכלי שלשון בו נקרא משארתך משארות צרורות בשמלותם שאר בסין שמאלית חימוצו קשה ומחמץ אחרים עמ״נ שאר. ובחומש מהר״א ז״ל פרע מהל״א שריון שניר בסין באור תורה יע״ש. ואמנם בתרגום תהלים כ״ט ושוריהון היך עגלא לבנן וטור מסרי פירוי היך בר רמיא הרי שתרגום כיונתן בפ׳ דברים ולכאורה ג״כ בשי״ן שמאלית וצ״ע בזה. והנה שריון לבוש כלי זין בא גם כן בסין סרה עמ״נ בשורש סרה סריונות ירמיה מ״ו ד׳ יע״ש. ופ׳ ואתחנן (דברים ד׳ מ״ח) עד הר שיאון הוא חרמון בשי״ן שמאלית ועיין יונתן וירושלמי מפרי פירוהי הוא טיר תלגא היינו ששניהם אמת מסרי פירי מרוב שומן או מסריחין מרוב שומנן ותלגא בארץ לחה האילן מרבי פירי כו׳ כדכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים כן נראה לי במעט מה שחפשתי וראיתי בזה:

ח אמר הכותב ראיתי לכתוב תרי ותלת מילין בגמ׳ מלת מהכת עתי״ט בהקדמה מזיגה ויהיה המ״ה פ״א הפועל עמ״נ בשורש מסך ובשם ספר חסידים תתק״ט לשון אריגה כמו המסכת דשמשון יע״ש (שופטים ט״ז) ולכאורה פ״א הפעל נון עמ״נ ובשרשי רד״ק ומכלל ב״ן מלך מסכת נסך כיהוי המטה (שקורין ליילך) ואמנם לפירש״י שם יראה עץ שמיסך כו׳ וערד״ק ות״י יע״ש ובמוסף הערוך בערך מסבכא הסכת ושמע ישראל תורה בע״פ ע״פ השמועה וזה שמעתתא עכ״ל והיינו תורה שבע״פ רק מפה לאוזן וזה מפי השמועה למדו כמ״ש הר״ה ז״ל כ״פ וא״כ שרשו הכה עיין שרשי רד״ק ומ״נ בשורש סכת והמ״ה לתפארת הקריאה כמשכן מזבח מקדש ודומיהם. והנה שופטים ט׳ שובת עצים עמ״נ בלה״ק שר״ף ענף מענפי האילן ובדחז״ל זבים פ״ג מ״א ותי״ט שם סכה שכוחה רע ובב״מ ק״ה ב׳ א״כ י״ל מסכת ענף מענפי האילן כי התורה בכלל עץ חיים היא למחזיקים בה ותי״ו כעין תי״ו הסמיכות ענף ברכות וכדומה. עיין שבת פ״ז מ״ב והמיסך שני בתי נירין והפירוש הר״ם ז״ל ותי״ט שם לכאורה מיסך סידור ויהיה מסכת סידור ברכות ודומיהם:

ט תיק״ו הנאמר על בעיא דלא איפשיטא בערוך ערך תק כתב כדבר הנתון תוך חיק ואין ידוע מה בתוך תיק כן זה ויהיה תיקו יהיה נתון בתוך תיק שלו. ובמוסף הערוך בשם הרב רבינו יעקב ששפורטש ז״ל תיקו תהא קאי בספק יע״ש אבל מה שאומרים תשבי יתרץ קושיות והוויות זה סי׳ לא פורש יע״ש. והנה מצינו כ״פ תיקו בדרבנן ולחומרא וצריך טעם וי״ל כי ג׳ פירושים איתנהו ביה כי מצינו כ״פ שבעיא לא נפשטא במקום זה ופשטום במקום אחר כההוא דכהני שלוחי דידן או דרחמנא ע׳ קידושין וכדומה בזה הפירוש תיקו מלשון תיק שלו כי בעל המעות ותיק שלו יודע מה שבתוכו רק אדם אחר א״י כן זה. גם ספק חסרון חכמה אין בגדר הספק לומר ספק דרבנן לקולא כי חכם גדול יודע לפשוט א״כ בקבלה להם שתיקו נאמר באופן זה תיק שלו וחכם גדול יכול לפשוט אותו ואף בדרבנן לחומרא משא״כ תהא קאי או תשבי יתרץ כו׳ לא הוה ספק חסרון חכמה ובדרבנן לקולא ובד״ת היכא שיש עוד ספק הוה ס״ס וכאמור. ומש״ה סיימו במלת תיקו בד״ת או בדרבנן כאן לחומרא וכאן לקולא ועמ״ש בכללים קטנים מזה ועיין יש״ש ב״ק מזה והבן:

י לה״ק כל דבר שם יש בו או לשון זכר או נקיבה ויש שבא בלשון זכר ונקבה כידוע. ובלה״ק ה״א סימן נקיבה ובארמית אלף סימן נקיבה בגיטין דמתקרי לזכר ולנקיבה דמתקריא באלף ועיין מס׳ חולין מ׳ ב׳ ד״ה והלכתא סכין אמרי בעי״א הדחה אסכין קאי דלשון נקיבה דבשר זכר הוא והיה לומר בעי בלא אלף יע״ש ואגב אכתוב לך קצת מלות בגמרא. כיון בתשבי מצאתי כיוון בב׳ ווי״ן הכ״ף בצרי והוי״ו הפתח כמו הואיל וענינו תיכף ומיד כמו ב׳ מפתחות ובא׳ פותח כיון אבל אינו כ״כ מהר ומיד יע״ש ועיין חולין ק״ח כיון שנתנה טעם בחתיכה עכ״פ שיעור מה בעינן וכדתנן שם ניער הקדירה וכפירש״י ז״ל מיד ועיין בי״ד צ״ג והבן. ומלת כגון הביא בשורש גון כמו יע״ש ועיין במהרש״ל פסחים י״א בתוס׳ ד״ה על יע״ש הבנתי מלת כגון כמו כגוון כעין מראה ודמות ומלת כעין ג״כ דמות כעין הבדולח כו׳ ופרש״י ר״פ ותראה לומר כן וממעט מילתא אחריתא לומר אם הוא כגוון זה או שייך ביה הדין ולא בגוונא אוחרא. וגוון הוא מראה וצבע כמו ססגונא ששש בהרבה גוונין שלו עיין שם בשורש גוון:

יא והואיל וחנני ה׳ עד שבא לידי ספר התשבי אכתוב כמה חידושים ומה שנלע״ד. בשורש יוכנה ובשורש כולו נקוד מסכת בכורת מסכת פלוני מס פתח סמך וכף בשני סגולין כעין המסכת שופטים ט״ז והתם סמך קמוצה בהפסק מאמר ועתי״ט בהקדמה הביאותיו לעיל. בשורש רב כתב רבי עקיבא רבי ישמעאל וכדומה רי״ש בחירק וכן הבי״ת בחירק לא ריש בפתח ולא בשוא רק כמ״ש וראייה בפייטנים ר״א ברבי קלידי ור״ש הגדול חתם ב׳ יודי״ן שמעון בירבי יצחק ור׳ מאיר שליח צבור באקדמות מילין חתם מאיר ביר רבי יצחק ב׳ תיבות ביר בר בירושלמי יע״ש. ובמחזורים שלנו לא מצאתי חרוז יו״ד בין ריש לב׳ רק החרוז רבי יצחק וחידוש בעיני אולי חסרו החרוז ההוא ומי יתן אמצאהו כי התשבי נאמן יותר מק׳ עדים ביר י״ל כולל ג״כ באר עמ״נ בשורש ביר ירמיה ו׳ ו׳ כלומר בר ובאר ממעיין אביו יצא מעיין חתום וקדוש נ״ל ובסידור שערי תפלה ויעתר יצחק ושאר ספרים כמדומה לא עיינו בתשבי כאמור ולכן אין לזוז מנוסחא ישינה בזה רבי ישמעאל רי״ש בחירק וכן הבי״ת שורשו סבב והיסוד נוספת יע״ש וי״ל שהיו מקטינן עצמן ולא מתגדלים:

שם באות וי״ו ול״ד ראשית י״א בב׳ קמצים ול״ד בשמואל ב׳ הלמד בסגול ובשרשים הנדפסים בויניציאה יש טעות יע״ש בשורש ילד עכ״ל הנה אות וא״ו פ״א הפעל לית כ״מ ווי כעמודים לבד אי שם מקום והב׳ עמ״ל ולד וא״ו במקום יו״ד עיין מכלול ב״ן מלך רק התשבי הביאו זה בדרז״ל משתמשין בו יע״ש ובשרשי רד״ק בשורש ילד הביא ילד שמואל ב׳ ו׳ נקמצת הוו בהפסק היינו ששם הקרי והכתיב במקרא גדולה מדינתאי ומערבאי כנרשם שם וברד״ק שם או הכתיב ילד או הקרי ילד א״נ א״י מהי הטעות וכאמור:

שם באות אלף א״ב האלף פתח וע׳ בתרגום שני שהוא ירושלמי כמ״ש התשבי שם אסתר ג׳ פסוק ז׳ נכתבו י״ב חדשי השנה על הסדר ניסן פתח תחת סמך ובפסוק סמך בקמץ אייר ב׳ יודי״ן ופתח תחת היו״ד סיון יע״ש ועיין אה״ע מרחשוון יע״ש ציינתי לדעת כמה צריך המלמד ללמוד עם התלמידים גירסא דינקותא:

יב ועוד ארשום קצת בה׳ תפילין בברכת להניח תפילין בא״ר בשם ל״ח הלמד דגושה כי שרשו פלל ובסדר תפלה שערי תפלה ובסידור תפלה ויעתר יצחק נדפס מקרוב יע״ש וכמדומה שלא ראה מ״ש התשבי בשורש תפל ותמה מאוד על מ״ש הערוך בשורש תפל תפילין כי שורשו פלל יע״ש ותפילין בת״ג הפ״א מ״מ יבא דגש בטעם או מתג במקום נ״ט. וי״ל תפל בלי טעם כי החוקה מימים ימימה טוב לשמור כל המצות דרך חוק אע״פ שיש בהן טעם והבן:

ובשורש תרנגול כתב עמ״ש המתרגם תהלים סימן נ׳ פסוק י״א ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי וסימן פ׳ פסוק י״ד יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה והתרנגול ברא יתפרנס מינה וסיים התשבי ז״ל שהוא חידוש יע״ש ועמ״ש לעיל בהנותן לשכוי בינה איוב ל״ח תרנגול ברא בחורבן אנו גרמנו משדי שתחרש אברהם קראו הר כו׳ וגיטין ס״ח ב׳ תרנגול ברא במקום הרים עושה ישוב ע״י שמיר יע״ש גם עשו כיבד אביו ואם אב איה כבוד כו׳ לכן מכנ״מ וזיז שדי ירענה שומר השבועה האמת על ג׳ דברים עולם עומד בזמן ביהמ״ק קיים משא״כ בגלות מלכה ושריה בגוים אין תורה ולא עבודה ולא ג״ח בידו להפקיע עצמו רק נשאר ואמת ובכללו דין ושלום ואנו מפוזרים כו׳ ישנו עם אחד מפוזר כו׳. ולה״ר ואין אמת היפך מדת תרנגול ברא וז״ש ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי הוא ת״ב עושה מהר שדי ודי לעת עתה בזה. חזיר מיער מאנס הלביאה ויוצא נמר והבן. בענין תפילין שכתבתי למעלה בתשבי הנוסח פ׳ בלא ת״ג יע״ש עמ״ש בפנים מזה:

יג ואתה ידיד המעיין בעין רצון אודיע לך כי מיום שראיתי ברא״ם על התורה נתחדשו לי בפירושי רש״י על הגמרא כמה ענינים ומה מאוד עמקו מחשבותיו ז״ל וכמ״ש עליו בלתי רה״ק א״א לחבר פירוש כזה והנה ארשום לך מעט מזעיר במקומות מועטים:

ביצה דף ל״ג א׳ במשנה ד״ה ואין מוציאין את האור משום דמוליד וד״ה אין מלבנין באור ובגמ׳ מפרש טעמא הנה במשנה ואין מלבנין בוי״ו העטוף אין מוציאין האור בלא וי״ו ורש״י מהפך לה לעיל הוסיף וי״ו וכאן חיסר וי״ו ולומר שלא בכוונה הס מלהזכיר. והנה אין מוציאין אם י״ל נולד ומוקצה וי״ל כטעם הר״מ ז״ל דמוליד בי״ט ומכשירין שאפשר מעי״ט כו׳ ורש״י אע״ג דפסק שם כר״ש בי״ט בנולד י״ל פוסק דאסור כר״י מש״ה הוסיף הוי״ו מישך שייך לדלעיל אין נוטלין קיסם מוקצה ואין מוציאין נולד ומש״ה הוי״ו כאלו כתיב וי״ו ואין מוציאין אש ולא כתיב בגמרא מפרש כאמור ואין מלבנין הרעפים הישר הוי״ו דלל״ק שצריך לבודקן וטרחא שלא לצורך הוה כעין מוקצה דיש ג״כ טעם דאסור בשבת וי״ט דיבטל מי״ט ויעשה עובדין דחול ולל״ב לחסמן והוה גמר כלי ל״ש למוקצה כלל מש״ה איסר הוי׳ ובפריי תק״א ותק״ח כתבנו גם אין מלבנין באו״ר מיותר לכאורה וי״ל בחמה וכדומה לל״ק אסור ולל״ב י״ל והבן:

יד בחולין דף ע״ט א׳ ד״ה בריספק עגלה שהיה רוכב בה לכאורה מיותר היה ליה לפרש בריספק עגלה לבד או עגלה שיושב בה מלת רוכב לכאורה אין לו מובן כי הנה מחולקין ר״מ ורבנן היושב בקרון אי לוקה או לאו עיין בבא מציעא ט׳ ב׳ ובי״ד רצ״ז יש מחלוקת אי הלכה כר״מ אי כחכמים ואם נאמר דיושב בקרון אין לוקה אבל אסור מדרבנן א״כ י״ל דמנהיג עכו״ם וישראל יושב בה מדרננן הוא ולא הוה מוכח סימנין ד״ת אבל ריספק הוא מרכב לשרים שהם עצמן מנהיגין הסוס ונקראת העגלה הזאת מרכבת המשנה בפסוק שהוא הרוכב על עגלה והסוס ושניהם הולכין מכחו והוא מנהיגם ובזה פירשתי בשמואל וירכיב״ו הארון על עגלה חדשה שנושא את נושאיו מש״ה היה הארון רוכב ומנהיג בכוחו ומש״ה קרה בעוזא כו׳ היה ללמוד נשא את נושאיו ועיין רש״י גיטין פ׳ הניזקין מלת ריספק:

טו ואגב אכתוב עוד קצת דברים בדברי חז״ל ושייך על פסוק במגילה ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי בספר המגיד פירשתיו שאלה ישראל וגר א׳ אכל כדי שביעה וא׳ כזית אם א׳ מוציא חבירו. ב׳ עמ״ש רש״י והר״ם ז״ל דכרת קודם כ׳ שנה אין חייב בב״ד שלמעלה רק מלקות (וההוא דאכל חלג בן ח״י שנה וקרבן חייב מיהת כל שזדון כרת כו׳) הנה יש מחלוקת בזה ועשו״ת ח״צ וכמדומה בצ״ל מזה. גם לשון חז״ל בנדה י״ג ב׳ וקידושין ויבמות מ״ז קשה גרים לישראל כספחת מהו הלשון והר״מ ז״ל פי״ג מהא״ב שינה וכתב קשה כנגע צרעת ואין דרכו לשנות ובדד ישב עיין הראב״ע כי הנגע ר״ל חולה המתדבק. והנה לראשונה פשוט עא״ח קצ״ז במ״א י״א דרבנן מוציא לד״ת דמטעם ערבות רק שיכול לומר שאכלנו ובשנים שיכול לומר על אכילת מזון שאתה זן כו׳ יע״ש ובגרים כנראה מחלוקת רש״י ותוס׳ נדה י״ג ב׳ קשה גרים לישראל יע״ש היטב והר״מ ז״ל פי׳ ג״כ כרש״י כו׳ א״כ במחלוקת שנויה ובפתיחה כוללת בחלק ראשון כתבנו מזה בשם שו״ת סמא דחיי יע״ש. ולשניה הנה בסוטה ל״ז ב׳ לכ״א ת״ר אלף בו׳ ערבות בריתות והביאו רש״י נדה שם וט״ס שם כריתות בכ״ף יע״ש והא היו יותר הרבה בני י״ט פחות כ׳ שנה ולב״א נתערבו ואם נאמר דערבות רק מה שחבירו חייב בדיני שמים ועונשם אז נתערבו כל ישראל א״ש קצת כי פחות מבן כ׳ לא נתערבו עליהם וזה דוחק גדול דא״כ במצות כה״ג נימא דאין ערבות פחות מבן כ׳ וי״ל. ועל השנות מ״ש הר״מ ז״ל כנגע צרעת למ״ש חז״ל כספחת עיין פ״א דנגעים מ״א שאת וספחת פלוגתא דרבי מאיר ורבנן ולר״מ ספחת דשאת גדול יותר ב׳ דרגות מאב עיין בהר״ש ז״ל שם כך ישראל כשלומדים מעכו״ם גרועים יותר במצריים היו ישראלים מספקין ע״ז למצריים וז״ש כספחת וזה לרבי מאיר והר״מ ז״ל נקיט אליבא דהלכתא כרבנן תולדת השאת שפלה מאב רק כנגע המתדבק ועיקר ספחת אשאת קאי ורמז נכון יש בדבר. ה׳ יתן לנו לב טהור ולעבדו ביראה אמן. והנה גריס לרש״י י״ל דרבנן ולתוס׳ ד״ת ערבות נמי עמ״א קפ״ו והבן. ופירוש הפסוק מתיהדים תי״ו התפעל בעצמם אבל לא קבלו אותם כי דהא רק מחמת פחד גיירו ואין מקבלין או תי״ו הראות כטעם יש מתעשר כי אע״פ שראו כי פחד שנפל ושכן על היהודים שחייבם המערכה ח״ו בימים נהפך עליהם עכו״ם ואעפ״כ לא נתגיירו בלב שלם ועיין יד יוסף ובספר המגיד הארכנו בזה אין מקומו פה:

טז וטרם אשים קנצי למילי אומר אני לך ידידי המלמד החשוב עשה ואל תתאוה לכבוד המדומה אשרי מי שלמד תורה עם תלמידים ומקרבן לעבודת השי״ת ב״ה וב״ש וילמוד שיעור תנ״ך בכל יום וספרי מוסר וכי יזקין לא יסור ממנו. ואשרי מי שלומד עם התינוקות לש״ש וחכמת הדקדוק הוא פונה לתורה ובלומד שיעור גמרא יהיה ג״כ לפניו ספרי דקדוק בתרגום כי יש בו מהתרגום כמו הערוך ז״ל עם מוסף הערוך ומתורגמן ותשבי ושאר ספרים למען ידע הנער מה הוא אומר ושבשתא ח״ו כיון דעל כו׳ ראיתי במלת לסטס רוב שוגין וקורין לסטים ביו״ד מ״ם הרבים ובתשבי ששורשו בתרגום לסט וסמך שנייה נוספת לסטס כו׳ ובריבוי לסטין יו״ד נו״ן הרבים ע״ד בנין ובנן וכמוהו תפילין אם שורשו תפל כדעת הערוך אפשר הוא ארמית א״ש י״ן רבים ואם שורשו פלל בעברי י״ל מ״מ נקראת בלשון חז״ל בלשון נקיבה במס׳ כלים תפלה של יד כו׳ ובפריי כ״ה במ״א ח׳ כתבנו מזה:

יז והנה פירוש בא״י המחזיר נשמות לפגרים מתים מחזיר פקדון יקר לצדיק מוסיף אומץ בכל יום שפיר אבל לרשעים זה חידוש וחסד חנם עיין תשבי במלת פגר ומלת נבל הפוכים המה נבל כעור ושפלות וגנאי יאמר על בהמה שמתה מאליה וכאדם שמת ע״י אחרים רק אחד יחיו מתוך נבלתי יקומון ותמיה איך כנה גופי הצדיקים בלשון נבלה ויש טעם לחכמים ובעלי הקבלה ואנכי לא ידעתי עכ״ל. הנה בהמה הנשחטת כתיקון ע״י שחיטה וברכה ואוכלים משלה לבשר אדם צדיק משא״כ במתה מאליה ובאדם להיפך מת על מטתו נאה לו ומיתה מכפרת עם הוידוי משא״כ מת משונה פתאום ע״י אחרים וישעיה כ״ו מתוך החשובים שלך אבל הם רשעים ונבלתי הצדיקים אלו הלוקין בפ׳ הזכרים ע״ד צדיק ורע לו תרויייהו יחיו אלה לדראון ח״ו ואלה לחיי עולם יקומו״ן הקיצו שישני עפר צדיקים ערמ״א ז״ל שם טל אורות כו׳ וארץ רפאים תפיל הרשעים. או נבל ב׳ פירושים כיעור וגנאי נבל כלי זמר שמנבל כל מיני זמר כאשר כתב התורני המופלא מהור״ר איצק סטנאב בספרו הגדרים אם כן נבל בעצמו וא׳ שמנבל אחרים וז״ש נבלת״י שלי הצדיקים שמנבלים הרשעים קימה תהיה להם. ואמנם מלת פגר היפוך הוא ורק על אדם ורוב על רשע רק אחד העיט על הפגרים עכ״ל. והנה פגר חלושות או עצמותי ע׳ רד״ק בשרשים ובערך חידוש שבת ד׳ קכ״ט ב׳ יומא דמפגרי רבנן יומי דשפמי פירוש תיקון השפה בחנם וברש״י ותו׳ ותבין. וי״ל יומא דתנו רבנן שלא בכוונת הלב רק משפה ולחוץ כמו י״ט ר״ח שממהרין לשמוח בסעודה וכדומה קראו יומא דשפמי ע״ד בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו בל עמו רק מהשפה ולחוץ וז״ש עושה חסד חנם לפגרים ביטול ושביתה אין בו לחלוחית מצוה אבל הרשיעו והמיתו עצמם מחזיר נשמות אולי ישובו. ה׳ יתן לנו חיים כדי שנוכל לשוב בתשובה שלימה אמן:

יח ובשבת קכ״ט ב׳ יומא דמפגרי רבנן כו׳ חלשים ולא יכולין למגרס בא העונש בשביל שהיו לפעמים מנבטלין ללמוד בבריאותם ודברו דברים בטלים ח״ו משפה ולחוץ ע״ד כל עמל האדם לפיהו בשביל פיהו וכאמרם ז״ל אם בטלת מן התורה יש לך בטילים הרבה כנגדך. ושם נאמר מאה קרנא בזוזי מאה רישי בזוזי מאה שפמי ולא כלום עתו״ס וערוך רמז כי התורה תיקון הנפש בנסתר ודם הוא הנפש בלב עיקרו ואמנם מאה קרנא תיקון הדם מכשר אין כ״כ שוה וכן מאה רישי עיון במוח בנגלה בזוזי ואם האדם זוכה ללמוד בנסתר ולהבין סודות התורה אין למעלה הימנו מאה שפמי לומד מהשפה ולחוץ בלי עיון כלום ולא כלום ומ״מ טוב זה כשהם חלשים מלדבר ח״ו דברים בטילים וכשמעיין בנגלה לשם שמים חלקו גדול מאוד אבל נסתר עין לא ראתה כו׳. ומלת פגר עיין בתשבי ומלת מגר תהלים פ״ט וברד״ק והראב״ע הביא ראיה מעזרא ו׳ ימגר יע״ש וברש״י שם ימגר יפגר י״ל בומ״ף מתחלף ובס׳ המגיד הארכנו כי הריסה ושבירה ב׳ ענינים כמ״ש רש״י בפסוק אל יהרסו לעלות הריסה ממצבו ממעמדו וכן נתיצה הריסת מזבחותם תתוצון מבנינו אכל מצבה אבן אחת תשברון וז״ש וברוב גאונך תוכל רק להרוס קמיך וישארו חיים כדור הפלגה וע״י שליח דרכו לכלה אותם כעין מחנה אשור נשפת ברוחך יכול תוכל אתה לקבץ הנפרדים כו׳ רק אמר אויב כו׳ והקב״ה עשה להיפוך נטל ממונם והחריב הים יצאו ברכוש גדול ביזת הים ובערוך הביא ונתץ הבית ויפגרון יע״ש ומלת פגר כמו מגר מפסיק ממעמדו וממצבו וגם פירד החלקים היסודות ובתשבי כי לא נאמר רק על רשעים וצדיקים אדרבה זורח הוא שם כו׳ וז״ש המחזיר נשמות לפגרים מתים והבן:

יט ואסיים כי הנה ראוי לדקדק בכל מלה ומלה ושלא להגיה שום אות ופסחים כ״ט ב׳ ולמ״ד א׳ אמר רבא הלכתא ותוס׳ שם בקצת דפוסים אוס״ר וקצת אסו״ר והנה ארמוז לך בקצרה ע׳ סמ״ע ח״מ ע״ב אות ז׳ וח׳ בין דרכו לשנות זו ואצ״ל זו ובסי׳ ק״מ סט״ו ובין מחיצה בין אין מחיצה י״ל ג׳ שנים בעינן סמ״ע שם והנה מין במינו לר״י במשהו י״א בלח לא יבש כתרומה וי״א חמץ דשיל״מ מיקרי היינו לרבא לא לרב וי״א דשיל״מ דווקא ביבש עי״ד ק״ב והפרש יש בין אסו״ר פועל ביבש מיירי שהחמץ לא נתבטל ונשאר באיסורו וכל התערובות אסור שמא חמץ אוכל ואוס״ר פועל בלח מהפך ההיתר לאיסור בטב״ע ובחמץ במשהו וע׳ שאלתות פ׳ צו במ״ש לר׳ יוחנן ותבין ומתורץ כמה קושיות ובכה״ג תקמ״ו דרשתי בק״ק פפד״א יע״א באריכות בזה. ואתה שלום וביתך שלום. כ״ד הטרוד יוסף מקרי דרדקי מלבוב:

פרק ב

אגרת שניה

שלום ממני הצעיר עקיבא בנימן להתורני כמהר״ר יוסף נר״ו. לא איש דברים אנכי גם להרבות בתאר לא הדר הוא לכל חסידים. ואף למי שהוא איש פשוט. ואני מתפלא על אותן שמרבים בשבחים וכותבים לפעמים מלת הגאון הלא ידוע מ״ש בשו״ת רש״ל בענין רש״י והרי״ף ז״ל אצל מי למדו ומשם ואילך פסקו דור הגאונים ואף מ״ש הרב המאור הגדול זה שבח של השמש אשר נאמר בו ואוהביו כצאת השמש בגבורתי שכבש ושתק בעת דברה הירח ואולם מדת ב״ו לא כן הוא גע בו כי אז יעשן כו׳ ומה אני הצעיר שבישראל חלילה לדבר נגד חכמי ורבני הזמן כי ידעתי כי לא ניחא להם בשבחים רק על הכותבים החנפים אני כועס. הנה אגרת שלך קבלתי וקצר דברים שם נוחים לי ובענין הלימוד עם התלמידים שצריך ספרים רבים ומה אעשה כי אין לי כל הצורך ואני דואג ונאנח על זה. ואגב אודיע לך בלומדי ההתחלה ראשונה האלפא ביתא עם הנערים נתעורר לי כמה ספיקות בלשון חז״ל ומבקש אני ממך שתשיב לי תשובה עליהם אם יש בידך ואסדר אותם בסדר אלף בית. אמור לי מלת אווזא איך כותבין. מלת אי אפשר. באר לי מלת בר אווזא איך כותבין כי הכלימני נער א׳ בשואל אותי ולא ידעתי להשיב. גם במלת גרגרן כתוב לי הפירוש. דבר א׳ תבאר לי במלת דופי. הבינני במ״ש בתלמוד לא הרי זה כהרי זה. ובמלת הר בערוך יש לי ספק א׳ בו באר לי וגם מלת וושט איך כותבין ופירושה. ומלת זה מהו. זה לי זמן רב נסתפקתי אם יש הפרש בין זמן לעת. חשבתי לדעת מלת חרג שקורין לבן אשתו וכדומה לזה. טעם לי מלת טעם ומלת טוב פירושם. יודיע לי מלת יונה אם יש לכתוב על זכר יון. ומלת יבם יבמה. כתוב לי ג״כ מלת כביכול פירושה. להודיע לי מלת לכאורה המורגל במפורשים מה היא וממה נלקחה. מלת מטרוניתא פירושה ואם המ״ם שרשית בה. נא אל ירע בעיניך לבאר לי מלת נוטריקון ומלת נזף. סכות נא לדברי ובאר לי מלת סכת ומלת סגן ומלת סרגנס. עוד תודיע לי מלת עם הארץ למה נקרא כן ומלת עבד ומלת דיעבד. פרוש לי מלת פזמון מה הוא ומלת פסול ופטור צריך אתה לבאר לי הפרש בין מלת צריך וצרוך וצורך. קורא אני אליך לבאר לי מלת קבע ומלת קונטר׳ שקורין בעלי התוספות לרש״י ז״ל. רואה אני דבריך טובים אין אומן בלא כלים באר לי מלת רמז ומלת רכב. שמע נא למלי ותודיע לי מלת שדך ומלת שדל בארמית. תמו דברי א״ב תודיע לי מלת תלמיד חכם: נאם עקיבא בנימן מלמד תינוקות פה באר יצ״ו:

תשובה שלום להמלמד החשוב התורני כו׳. אשריך רבי עקיבא שגופך טהור בחו״ל מיני טהרה (כמז״ל שיחת חולין של ת״ח) כ״ש בד״ת. וכחול תרבה ימים. וחול לטוב קוה לה׳ ויאמץ לבך עקיבה בה״א שמך אתה לומד תורה (רמז עקב יה) ופה ולב אחד לעבדו שכם אחד (רמז פה באר הפה ברר עם הלב באר מים חיים של תורה) ומסתפק בהכרחיים נוטל שכר לימוד בעבור מקרא טהור הוא כמבואר בי״ד רמ״ו ס״ה. והנה הטרחת אותי בחנם כי מה אדע ולא תדע וחליל לחשוד אותך שבאת לנסותי ולגלות חרפתי ח״ו שאפי׳ מקרא לא קריתי וככר הקדמתי באגרת הא׳ אנוס הייתי כי לא היו לי ספרים כדי צורך ולא רב וחבר ללמוד אותי מ״מ אשיב לך כפי דעתי ההמוניית ואם אדע אומר לך וכל ספק אודה ולא אבוש ולמען יזהרו אולי יקחו מוסר כל שיש יכולת בידו וזיכה ה׳ אותו בבנים זכרים ישכור להם מלמד הגון ילמוד עמהם בינקותם כל תנ״ך עם הפירושים עם הספרים אשר אלה שמותם. מקראות גדולות. ב׳ ספרי רד״ק ח״א וח״ב מכלל ר״ש ב״ן מלך. ספר מאיר נתיב התורגמן תשבי ערוך עם מוסף מעריך המערכות גם צהר התיבה בבחרותו ילמוד וכשיזקין יוסיף אומן גם תנ״ך עם אותיות חלולים השורש בדיו והשימושים והחסירים לבינים טובים מאוד לנער בבחרותו ללמוד מהם:

והנה אשיב על שאלותך כפי אשר יורוני מהשמים:

א אווזא בתשבי משמע קצת אווז בלי אלף זכר ואווזא באלף בסוף נקבה וברבוי אווזים אווזות עתו״ס חולין ח׳ ב׳ ד״ה והלכתא בעי זכר בעיא נקיבה כעין זה. ובפרק שירה אווז הבית אווז סבר אומרת שירה כשרואה כו׳ וע״ש אלף קמוצה לכאורה בנקיבה ואין ראיה כי מצאתי נוסחאות חלוקות ואין ביד פרק שירה שורה. אווז בשני ווי״ן תשבי ובס״פ הפרה נ״ה א׳ אווז ואווז הבר כלאים ואי שניהם טהורים או הבר טמא עיין בפוסקים וראיה מדברי שמואל שם דפריך עליה ואי א׳ טמא פשיטא מ״ה כלאים י״ל בוילדי גענ״ש ופוסקים דברו מזה אין מקומו פה. מלת אי אפשר אי בחירק כמו אי כבוד אי נקי אפשר אלף בסגול ואפשר לחוד אלף צרויה תשבי בשרש אי ושורש אפשר וכתב האומר אי בצירי טועה לשון אי אפשר ארמית ומפניך אסתר תרגום יע״ש ראשית ד׳ ושמואל ב׳ י״ד בתרגום דלא אפשר ות{ה}לים צ״ד היחברך כסא מתרגם אפשר אלף סגול ושין פתח וביונתן האפשר א׳ צרוי׳ ומשמע לכאורה במקף מלה חדא א׳ סגול ולבדה בצירי ולפ״ז אי אפשר ראוי במקף ובתשבי שם בתרגום שלנו אינו כן יע״ש והבן:

ב מלת בר אווזא כמו בן אווזא ובחולין כ״ח ההוא בר אווזא קועי׳ דמא ז״ר יע״ש י״ל בן של אווזא קטן מאם ובמלת בני יונה יע״ש ברש״י ורד״ק בשרש יון וראוי לומר שני לא שתי כמו שני בני יונה ושתי תורים ויש לומר בר אווזא אווזא חוציית כי היא אוהבת יותר לצאת חוץ ולשוט ע״פ המים מן האווזא. ובר חוץ בתרגום עיין תשבי ויתכן לכתוב על נקבות שתי בר אווזות. והכותב לחבירו הנני שולח לך שתי אווזים אין ללעוג עליו כי מצאנו עזים רחלים עיין הראב״ע שמיני בת היענה לא ימצאו זכרים כפי דעתי ששם המין בלשון נקבה כמו חולד חולדה עתי״ט פ״ק דפסחים משנה גררה חולדה (ואמנם המחליף אין מדקדק במלת שתי ושני כי גנב הוא ע״כ טוב לפרש שני אווזים זכרים שתי אווזות נקיבות ושיחת חולין ג״כ צריך לימוד) והנה מין אווזא ובר אווזא יש בהן הפרש משאר עופות הנאכלין בו׳ דברים א׳ כי אין להם זפק ומוושט יצא לקורקבן וצריך גבול בין וושט לקורקבן כי וושט קוץ תחוב בפנים כו׳ עי״ד מה ב׳ נמצא מחט בהלל הגוף ודאי טריפה דרוב הנבלעים דרך וושט וביש זפק י״ל דרך זפק יצא והוה ספק ונ״מ לדינא ובפריי לי״ד כתבנו מזה ג׳ בר אווזא הזכרים קנה שלו כפתור ומפוצל ולא נקיבה ולדינא עי״ד מזה. הרביעי אווזות דידן כעוף המים דמיין בי״ד וי״ל ולצרף סניף אי ספק הוה או ודאי כעוף המים ובר אווזא י״ל אין בו ספק יע״ש. החמישי רגיל בדקין בר אווזא כמין יבלת ותחתיהם תולעת בפנים ומיעוט המצוי צ״ע להשליך בלי בדיקה עי״ד מזה. הששי בר אוווא חזי לאומצא שבת קכ״ח א׳ ובא״ח שי״ח סל״א בט״ז ומ״א שם וביצה ל״ג בר אוווא שדי מעי״ה לשונרא העי׳ נצירי או ה״א בקמץ וכבר כתבנו בסמוך:

ג מלת גרגרן זולל וסובא נקרא כן בערוך גרגרת וגרגרן במוסף שם הייתי זוללה גרגרניתא פחזית הבליעה מקדים קנה לוושט ועתי״ט בטהרות וכאילו אוכל ושותה גם בקנה הוא הגרגרת ועי״ד שיש הפרש בין קנה לגרגרת בפנים וחוץ יע״ש ומוסר כי לה״ר עם אכילה אכל קורצי בחנפי לעגי מעוג עיין רד״ק בשרש עוג נמצא עיקר בעלי לה״ר בגרגרת וז״ש גרגיניתא עיין ו׳:

ד דופי רד״ק דפה דבה רעה וי״מ דופי א׳ בפניו וא׳ שלא בפניו ובתשבי ב׳ פיות א׳ בפה וא׳ בלב יע״ש יראה צועק והדיבור בלעגי שפה וז״ש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו והבן:

ה מלת לא הרי זה כהרי זה לפעמים לא ראי זה כראי זה ב״ק כו׳ בתשבי הרי כמו הלא ה״ז משובח בל״א (פר וואר) הנה כפי׳ אמת (רי״ש ולמ״ד מתחלפין הרבה פעמים משתדל משתדר הרמב״ן ז״ל פ׳ משפטים) א״כ לא אמתת השור כאמתת המבעה לפי האמת שיש פירכא או תחסר הא׳ הראות מין מראה וגוון של זה כזה. וע״ש ברש״י לא ראי כמו לא ראוי בוי״ו ומ״ש שם ולאו ק״ו כ״ש כמו שאתה אומר אבל כ״ש לחודיה יתפרש בע״א והבן. ובערך הר משמע לכאורה מקלקלין פטור ואסור מ״ה דבקרא מלאכה אסורה והלמ״מ פירש דחיוב אין בה והנה משאצ״ל לר״ש פטור ומותר מ״ה. ובביצה גבי החופר וא״צ אלא לעפרה משמע דרבנן וי״ל ד״ת בשבת לאו בי״ט מותר עתו״ס פסחים ש״מ הבערה אב יע״ש מ״מ בכמה דוכתי משמע משאצ״ל מדרבנן וי״ל מקלקל לר״י מ״ה וצ״ע גם בזה כי משמע מדרבנן. ואגב מלת הדיוט תשבי משמע כהן הדיוט פשוט שאין כ״ג ויש הדיוט קל איש רש ונקלה הדיוט כל הפטור ועושה נקרא הדיוט מן המתמיהין ועתי״ט פ״ק שבת מ״ט כלי לבן י״ל לתי׳ א׳ דוקא בעושה הא בשוא״ת ומחמיר י״ל שאין נקרא הדיוט:

ו מלת וושט בתשבי ב׳ ווין י״א ושט עשו הבכורה מאוס ממאכל וטעות כי וי״ו שרשית ושם וי״ו שמושית מן שאט נפש וע״ש ובמוסר הארכתי. ואודיע לך אגב מלת קנה עש״ך י״ד כ״א א׳ קנה בפנים הגרגרת בחוץ בשם מהרי״ו ופלא מצאתי בפ״ז דטהרות מ״ט בר״מ ז״ל נשים גרגרניות המה לאכול מגרגרת הוא השפוי כובע תרגום כי הייתי זוללה ארי הייתי גרגרנית בירושלמי יע״ש ועתי״ט מ״ש שפוי כובע א״י מהו יע״ש ועיין חולין קל״ד פיקה של גרגרה ועי״ד ס״א ס״ג ובערוך ערך פקא ולפ״ז י״ל קנה הוא כל הקנה וגרגרת הוא השפוי כובע תחלת הקנה וא״ש שתאיבין ופותחין בתחלת הקנה כו׳ ומש״ה נקיט בא״ט פסוקת הגרגרת ובמשנה פ״ב שחט הוושט ופסק הגרגרת היינו הגרמה שלא במקום שחיטה הוה נבילה ובמשלי ג׳ ו׳ וענקים לגרגרותיך התורה מיפה השפוי כובע שיוצא ובולט באדם כחוש וכן פיקת הצואר מעורף עיין ערוך ובמוסר הארכתי אין מקומו פה. ואי״ה באות ס׳ וקו״ף קנה אכתוב עוד:

ז בין זמן לעת אם יש הפרש בתשבי מסופק ויראה זמן זימון מועד שאדם קובע זמן לדבר ועת ממילא הוא עתות היום והסבובים. ואגב מלת זונה בתרגום פעם פונדקיתא זניתא מטעיא ברחב פונדקיתא זונה בעצם זניתא כענין ויהי בך הפך מן הנשים [במולך] מטעיא סברה מותר לזנות א״ה כע״ז דור אנוש נפקת ברא בדינה כלומר הכזונה הואיל ויצאה לראות בבנות הארץ אינה נפקת ברא בין העינים:

ח מלת חרג כמו ויחרגו ממסגרותיהם עיין רד״ק ומכלל לר״ש בן מלך ועמ״נ הפוך חגר כן בן אשתו וכדומה פעם נראה כבן ופעם לא. ואגב אבאר רוממות אל בגרונם וחר״ב פיפיות בידם ושייך למלת גרון פי שיעור פי שנים וכדומה תשבי חסידים פיהם ולבם שוים פי שיעור שתי פיות שגורה תפלה רואין שפה ולג שוין בוטה כחרב להכרית המקטריגים יעלזו בכבוד ומשכנותם נפש ובשר בטוחים כי רוממות ה׳ בעוד בגרון אף מדת אל דין חסד אל כל היום לאט כו׳ וחרב כו׳ בידם ברשותם צדיק לבם ברשותם והבן:

ט מלת טעם טעימה בלשון ארמי עצה עיין רד״ק ונגינה נקרא טעם וברבוי טעמים הט׳ שוואית עין קמץ תשבי ויראה טעמו וראו כי טוב ה׳ הקדים טעימה לראיה כי ערב מעט טוב ורב מזיק מועיל בינוני טוב הרבה לא יועיל ע״ד עושר שמור כו׳ טוב תמיד כל מה שאתה יכול לרבות הודו לה׳ כי טוב וז״ש טעמו מעט וראו כי טוב ה׳ אשרי יחסה בו כו׳ ודבוק תמיד ובתורתו יהגה כו׳ ותשגה כו׳ והבן. טיב תשבי בשרש טב עסק ויוציאו דבת ארץ ירושלמי טיבא בישא ורש״י קידושין ו׳ טיב גיטין הלכותיהן כמו לעסוק בד״ת:

י יונה באה לשון נקיבה ובזכר יון רד״ק ובדרז״ל אם תקדים יונך ליון יע״ש ולא ראיתי לכתוב יון מלת יבם ויבמה, תשבי בשרש גס גיסי גיסתי ואשה קוראה לאחי בעלה אף בחיי בעלה יבמי המ׳ בחירק ולא נוהגין כן אל יפתח כו׳ וכותבין גיסי גס ורגיל:

כ כביכול תשבי יש חולקים לשתי תיבות כב יכול התורה בכ״ב אותיות יכולה לומר כך ודחה זה ופירש כביכול מלה אחת התורה דברה כמו ביכול לקבל זה אע״פ שכלפי מעלה לא שייך זה יע״ש:

ל לכאורה. בערוך ערך כאר כתובות נ״ד א׳ לכאורה כשמואל ומלה ארמית וערש״י פתאום מרוצת משמעות המשנה:

מ מטרוניתא בתשבי כמו פטרניתא ובזכר פטרון לא מטרון יע״ש. והנה י״ל למטרוניתא אם כמו מטרפולין ושרה עקרה לא היה לה עיקר מטרון עיין במדרש:

נ נוטריקון עיין בתשבי ונוטרי הוא סופר קון ר״ל קו כי הסופר כותב ר״ת וקוין עליהם קוין קטנים הנון להקטין הענין ומלת נזוף בתשבי הדבוק לבית לשון גערה ויגער בו אביו ונזף ביה אבוהי ואין דבוק לבית לשון השחתה. ובפ״א מי שאין עוסק בתורה נקרא נזוף שנא׳ נזם זהב באף ר״ת וסוף נזף יע״ש עי״ד של״ד סי״ד ומ״ש כשאין דבוק לבית הוא לשון השחתה כעת לא ידענא מהיכן למד כן וספר מתורגמן אין ת״י כעת:

ס סכת ברד״ק האזנה לא קבלה מדהקדים הסכת ושמע ונעשה ונשמע י״ל מ״ע ול״ת יע״ש וזה יצדק למ״ש בעקידה פ׳ האזינו האזנה מרחוק היינו שצריך להטות אוזן תחלה ואח״כ שומע ומקרוב רק שמיעה ומתכוין ערש״י שם. ובשם רבינו חיים כהן ראפפורט ז״ל אב״ד דק״ק לבוב פירש שומע קול שופר צדיק ישמע מרחוק ומאזין תרועה בקרוב מבע״ת ואין דומה לך שלא כמדת ב״ו ודפח״ח וש״י ויראה לעקידה נמי א״ש שומע קול שופר צדיק בקרוב אין חידוש אבל מאזין מרחוק לבטל עבירה ומקטריגים עליו ואין מניחים לו ליכנוס לשער המלך ה׳ שומע מכה״כ ע״ד שמע ה׳ קול הנער באשר הוא שם ערמ״א ז״ל ומסיים שומע קול תרועת כו׳ ברחמים כי אח״כ נתקרב ושומע מקרוב ומזדון זכות ורחמים. מלת סרגנס לא שמעתי עד כה ובתשבי מצאתי בגד פשתן לבן לובשין בג׳ ימים נוראים קורין כן ואנו קורין קיטול. ובדרך הלצה סרגנים אשה כמו אנדרוגינוס עיין ערוך ותשבי כי בהיותו מלובש אחר המות בו סר ממנו האשה הנפש החיוני כי היא חברתך ואשת בריתך וכי ימכור כו׳ ויכנע לבו ובטוחים בתחיית המתים כ״י ט״ל אורות טליך. שמחה ששון יראה שמחה בלב ששון בפועל. כ״מ שנאמרו צער והשמחה יראה ע״ד יסר יסרני יה כו׳ יש בו דין קצת אבל ו״ה כולו רחמים וע״ד כי יעקב בחר לו לעצמו מדת יס קצת יסורין למרק ישראל צדיק גמור טוב לסגולה יסורי אהבה:

ע עם הארץ חשוב מבור עכ״פ ירא חטא הלואי ונהיה כך עובד אדמה ובערוך ערך ברגר [בב״ר פרשה ל״ו בל״ה צ״ל] נח איש אדמה בורגר ע״ש בורגרותא פירוש איש האדמה ע״ש שעובד האדמה. נראה שקורין עתה לא״ה ב״ב בורגר ע״ש כך ובורגר מיישטר שר וחשוב בודאי כי צריך אומנות גדול לצאת ידי עוה״ז ועוה״ב ורמז בור גר ע״ד עקביא הסתכל גר שדעתו לשוב בודאי זהיר וזריז עבר עבירה על מצות ה׳. דיעבד דאי עבד:

פ פזמון בסליחות בתשבי י״א ויען איוב הא׳ תרגם ופזם צעקה ולא פן תרגם שלנו אולי תרגם רב יוסף כו׳ והנה בערוך ערך פזמא בשם פסיקתא בחדש השלישי לצאת ממצרים יחלצני כי חפץ בי אמר ר׳ יוחנן פזמא דידיה היא סלקת בנה במיתן לי אורייתא ובמוסף שם בלשון יוני פזירות ונדיבות יע״ש היינו בתורת נדבה נתן לנו חמדה גנוזה ולפ״ז סליחות תחלה מבקשין מחילה וסליחה על חטא אח״כ מבקשין פרנסה כעני בפתח בתורת נדבה ואם אין אנו זכאין בתורת פזירת מפזר לכל גם לנו תן. עד״מ עשיר א׳ היה מכה לעניים שבאים לשאול ממנו ממון רק עני א׳ היה מטיב עמו מפני שסתם עניים שונאים ומורדים בעשירים וגם א״י לבקש ובאים בחוצפה אתה עשיר תן לנו ובאמת ההיפך כי העני אין לו אלף זוז ועשיר אין לו מאה אלף כמ״ש מהר״ם שיף ז״ל מרבה נכסים מרבה דאגה אין לו חצי תאותו משא״כ זה העני תחלה מכניע עצמו ומבקש מחילה אם עשה שלא כהוגן אח״כ אומר בתורת נדבה ופזירות והבן זה נ״ל. ומלת פסול ענין כריתה כמו פסל לך. פטור כמו פוטר מים עיין תשבי:

צ צרוך וצורך הוא תועלת מה וצריך הוא לשון סיפוק עיין בתשבי מזה:

ק מלת קנה כבר כתבנו במלת וושט וקנה הוא הגרגרת ודברי הר״מ ז״ל פ״ז מטהרות מ״ט ותי״ט בזה והנה באיכה א׳ י״א ידו פרש צר כו׳ כי הייתי זוללה בספר לחם דמעה למהר״ש די אוזידה ז״ל דקאי על התורה יע״ש יפה מאוד כי ראו עמון ומואב שרפו ספר תורה חרדו נתנו מחמדיהם ותאותם באוכל להשיב נפש ללמוד תורה משיבת נפש ולחמה של תורה ראה ה׳ וחמול כי הייתי זוללה מתאוה לאכול לחמה ש״ת כו׳ וא״ש רמז נכון התרגום גרגרניתא מתאוה בגרון להיות קול יעקב שולטת ואגב מ״ש בזמן קול יעקב בביה״כ אין ידי עשו שולטות בערוך מצוי כעין מצווח צווח חולין נ״ג א׳ איהו מצוי ואינהו מקרקרן וע״ש וגי׳ דילן מעואי וערש״י שם לא מצוי רגילות. וב׳ אלו הבכורה לקנה יתפלל ויקרא ואח״כ יאכל [הלצה ושט לעשי הבכורה] עקידה פ׳ ויחי שמא יקדים קנה לוושט יע״ש יפה. סוף דבר הכל נשמע ה׳ ברא את האדם ישר והתיר אותו מכבלי היצה״ר בשני סימנין בני אכילה ושתיה הבכור הקנה לקום באשמורת ולהתפלל וישליש שליש במקרא כו׳ [תורה שנכתב אכילה ובע״פ שתיה ערמ״א ז״ל בפ׳ מן ובענין כפה הר כגיגית] אח״כ הוושט באכילה ושתיה תלוין כמה עשין ולאוין ע״ד בטנך ערימת חטים סוגה בשושנים עיין עוללת אפרים נמצא הקנה מזון הנפש בפשטי דאורייתא וסוד וקבלה לנשמה והוושט לקיום הגוף ורמז ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר כו׳ יודע צדיק נפש הבהמיות והבן. וז״ש מכרה כיום בכורתך לי ע״ד הרמז כמו שחלקו בנחלת ב׳ עולמות יעקב עוה״ב שהוא יום כמ״ש בר״פ ולילה אור בעדני יע״ש כן ימכור לי חלק עבודה בבכורה בעוה״ז כמ״ש רש״י ז״ל שעבודה בבכורים עד שלא הוקם המשכן השיב עשו שהוא הולך למות כפר בעוה״ב ולמה ז״ה בעוה״ז עבודה בבכורה כפר בשכר ועונש ויבז כו׳ [נתן לוושט הבכורה ע״ד הלצה כתרגומו כמש״ל] ערשב״ם ז״ל פ׳ חיי שרה הלזה מרחוק הזה בקרוב יע״ש: לאו דלא תאכלו על הדם שנתגא״ה כאילו עעכו״ם ומתפלל אח״כ ח״ו כו׳ לכן יקום בזריזות ובפרט בקיץ שלא יעבור זמן ק״ש ותפלה:

קבע בלה״ק גזל והכרח ב׳ שמרים ג׳ כמו כובע שם כלי זיין כמו קובע נחשת עיין רד״ק ועמ״נ. ובדרז״ל קבע ומן קובע מזוזה קבע עתים לתורה. עיין תשבי והנה קבע עת לתורה י״ל בהכרח וגזל קבע מזוזה במוסף הערוך ויתקעה בבטנו וקבע במעוהי. בתשבי שמרים קבועים בתחתית הכלי. ונאמר קבע עתים כלי זיין לעתים ובפרט בקיץ יום ארוך א״י מה לעשות [הטיילנים בהיפך] לתורה לביה״מ ע״ד משכהו כו׳ קרקע קרקע ערש״י כתובת קעקע תחילה ושקיעה כשמשוקע האדם בקרקע נעשה קר והלך רתיחת הדם וחימוד ע״ד ולאן אתה הולך: קונטרס בתשבי רש״י חיבר קונטריסים מעט מעט ואחר כך נתחבר ובלע״ז קווינטו חמש היו נוהגין לעשות מחמשה בוגן קונטרס וע״ש:

ר רמז מראה באצבע תשבי שלח אצבע תרגום מרמז באצבע ובעברי בהפוך אתוון ירזמון עיניך [איוב ט״ו]. רכב פירשתיו באגרת הא׳ רוכב על הסוס או בקרון ומנהיג בעצמו נקרא רוכב בקרון אבל כשאחר מנהיג נקרא הוא יושב בקרון ומרכיב כלאים אפשר ג״כ מזה המין עיין תשבי אבל מלה מורכבת או הרכבה ברפואות וכדומה צ״ע קצת והוא פי׳ מחובר:

ש מלת שדל ושדך עיין תשבי שדכן י״ל מלשון ותשקוט הארץ וישכו המים תרגם ירושלמי ושדוכת ארעא כדכתיב ומצאנה מנוחה אשה בית אישה כן י״מ ובערוך ערך שדכן שבת פ״ה ע״ב דאיכא שדכא ובהמוציא תפילין גבי אסור לילך ע״ג עשבים ובבא מציעא צ״א ב׳ שדכי בדלית גרס משמע לשון עירבוב וקישור ג״כ שדכן מקשר ומערבן הזוג יחד ובגמ׳ דילן גרס ברי״ש שרכי משמע מלשון ועד שרוך הנעל בשין שמאלית קשר ואמנם מלת שדל יש לנו דברים בגווה. בתשבי כתב כי יש הפרש בין השתדלות תי״ו התפעל הוא ענין שקידה וחריצות [ענין תחבולה ג״כ] ושדול הוא פתוי ודבר שמרמין בהם בני אדם קורין שדול וע״ש היטב וערש״י פ׳ משפטים וכי יפתה מדבר על לבה שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי ועיין ברמב״ן ז״ל ותבין חידוש מה שרש״י ז״ל נזהר מזה ופירש שאין מרמה אותה ובפתוי לשום אישות מדבר עיין קידושין מ״ו כתובות ל״ט ותו׳ שם וב״ש אה״ע קע״ז והכלל רש״י מחלק בין השתדלות תי״ו התפעל הוא תחבולה ועסק ובין שדול הוא מדבר דברים רבים יכולים להיות אמת עד ששומע חבירו ומדבר על לבה כענין דינה וידברו על לב הנערה ופן יפתה לבבכם תרגם יטעה לבבכם לא כאן ובירמיה פתיתני ואפת פירש״י ז״ל ללכת בשליחותך לא כתרגום יונתן שם וערד״ק שם ועב״ש אה״ע סי׳ ל״ז אות ח״י בשם הרא״ש דאם נתרצה האב אח״כ חלין הקידושין למפרע וכן משמע לכאורה בתוס׳ כתובות ל״ט ב׳ ד״ה מפתה ועתו״ס ישינים שם ד״ה לכשיוציא כשהאב מעכב וז״ש החזקוני שם מהר ימהרנה בע״כ יש ליישב כהאי גוונא ועיין צידה לדרך שם ורש״י פרשן נקיט פירוש המתיישב יותר על לשון המקרא ולפעמים אף שלא כהלכה וכאן י״ל כהלכה ולריש לקים לחכמים כתובות איך יצויר קנס הא קי״ל שוגגין פטורים ע״כ בפיתה לאישות ערש״י בפסוק אל תחלל בתך להזנותה י״ל מפרש כהר״מ ז״ל אף בפ״א הוה קדשה מהר ימהרנה כתובה שנשאה בע״ת אם נתרצה האב וכתובה דרבנן וכאן ד״ת וע״ז השיב הרמב״ן ז״ל מכתובות ל״ט ובהל״ת כתובות אלו נערות הארכתי אין מקומו פה ובאונס י״ל ס״ל לרש״י לא לקה הוא משום קדשה עכ״מ פי״ו מהא״ב:

ת מלת תרץ תשבי טוב וישר ותרץ דברי צדיקים תרגם דברי תריצין: מלת תלמיד חכם בתשבי דרך ענוה ושפלות כמו חכמי היונים תחלה קראו סופוס היינו חכם אחר כך הסכימו ביניהם שלא לכתוב דרך התפארות וגאוה רק פילוס אוהב הכמה [בלה״ק י״ל פלס שוקל לידע הסוף לא כמו שנראה לכאורה] כן תלמיד חכם ויהיה פירוש תלמיד מן חכם ובעו״ה עתה שנתמעטו הלבבות אפי׳ ת״ח לית עתה לכמה דברים עי״ד וח״מ מזה:

וסופר מחכם אחד בהיותו בן ח״י שנים יפה עינים טוב רואי מושכל במעלות ומדות נתאוה תאוה לעלות במרומים הלך וישב לו בדרום [ע״פ הגר] השתדל עד שנתקבל לרב בקהל וכתבו לו אגרת בשבחים ותוארים עד כי גאה גאה. ובבואו העירה סמוך לערב בלילי טבת הארוכים והנה איש בזוי ושפל מאד קטן הערך לקראתו ויבוז לו לשכל מלי׳ ושחק ולעג עליו מאוד ויתעצב הרב אל לבו וילך סר וזעף לבית הרב אשר שם דירתו ובת טוות טות די נור דטמר דליק ביה ויתנכל כל הלילה איזו נקמה לעשות באיש ההוא והיטב חרה לו וממש כל מדורי גיהנם שלטו בו ר״ל חסר לחם ויהי בבוקר והנה לאה וחולה עד מאוד והאנשים שלחו ילך לבית הכנסת ואין כח מה עשה נשמט מהמטה וישב ע״ג קרקע והתחיל להכות באגרוף על לבו ויאמר אהה הפתי הנמהר אתה גרמת לך כל המחלה והצער הזה כי מי הגיד לך שהאיש הלז״ה שפל ובזוי מאוד זכור מאמרם ז״ל א״ת בז לכ״א רק גדול התרוממתך שכתבו אליך הרב המאוה״ג וכדומה פיתו אותך ויוכלו לך איך בלילה הארוכה לא עלתה לך ארוכה ובער בקרבך אש נכרי וזרה והנה התוודה על מרדיו ופשעיו ונחם ואמר הנני מוחל לאיש הלזה טובה גדול עשה עמדי כי גלתה אלי הרעה הגדולה הזאת הגאוה מה שהיא תוכל לעשות טוב להיות איש רש ונקלה ולשכוב אקקולי מלהיות מקולקל וירא כי היה הרווחה ודיבר והתחנן אל פו״מ הקהלה למחול לו כי ילד וישוב לביתו ויסר את אופני מרכבות הגאוה והתרוממות וטוב להיות בתוך עם ישראל יושב איש זרע אנשים לא להיות מן הפרושים טוב ההכנע וההשתעבד לעבוד את ה׳ כל ימיו ונאמר באברהם אבינו עליו השלום ואנכי עפר ואפר ואין מקנא ונפשי כעפר לכל תהיה שהכל דשין עליו ואדון כל הנביאים במדרגת מה ונחנו מה ואהרן מה הוא כי תלינו עליו ומי שהוא במדריגה גדולה כו׳ ודאי לא יחוש למי שמחרף אותו וכן עשה וינצל אשריו. וכמה הזהירו חז״ל מאד מאד בקצה האחרון. ער״מ ה׳ דיעות:

וטרם אסיים ראיתי לכתוב עוד מילין זעירין וקלילין ימצאו המעיין בהם תועלת הן רב או מעט:

אבוקה ב׳ נירות קושרין יחד כמו ויאבק איש עמו לשון קשירה תשבי עמ״א סימן רצ״א אות ד׳ וסי׳ תל״ג אות ו׳. רמז בדיקת חמץ חטאים וגם לידע שיש בורא ב״ה וב״ש משמש וירח ע״ד מרגליות טובה כו׳ ולבנה קטרגה כו׳ בדיקה המעולה לאור הנר נשמת אדם בגדול החל ימצא מיד ובקטן אחר החיפוש ולא אבוקה ב׳ אפילו קלועים לא מבעיא רק סמוכים זה לזה יצ״ט ויצה״ר אין בדיקה רק ביום התענית כשלבו חלל בקרבו אף קלועים וקשורים כאברהם לבבו נאמן מ״מ זה שהיצה״ר לא היה מחטיאו אבל שיתן לו עצה הוגנת אין טוב רק יצר טוב לבדו:

בעל ביאה שכב יש הפרש ביניהם להמעיין בתשבי והוא דבלשון המקרא כל בעילה דרך אישות [לא זנות וכן ביאה בקרא כמו יבמה יבוא עליה כו׳ ואמנם בעילה משמע כל בעילות דרך אישות וביאה לא יקרא כי אם פעם ראשונה שבא עליה דרך אישות לא בעילה שנייה. ובלשון רז״ל בעילה [וגם ביאה] אף בזנות קורין בעילה ומלת ביאה לא תתרבה לומר ביאות יע״ש והנה כריתות ט׳ בש״ת ביאות הרבה בזנות ועבירה הא ביאה באישות י״ל אף ברז״ל אין קורין רק לביאה ראשונה ויבמות כ׳ ב׳ גזירה ביאה א׳ אטו ביאה שנייה התם נמי שנייה בעבירה עכ״פ הוה אף ע״ג דכרת לית מ״מ ח״ל הוה וע״ש ובריש קידושין ובביאה נקיט לשון כבוד עיין תשבי במלת ביאה א״נ י״ל כי הבעילה לישנא דקרא י״ל אף ביאה אחר ביאה ואינו כן כי ביאה אחר ביאה י״ל שגומר ודומיא דכסף ושטר תנן דאירוסין לכן נקיט ביאה ראשונה לחוד. ומלת שכב אף נקרא על זנות ידבר שכב אחד העם ובאונס ושכב עמה וכן כולם: ובמלאכי ב׳ ובעל בת אל נכר הביאו התשבי שם והיינו שהוכיחן דמתחתן עמהם שזה איסור תורם ועיין אה״ע כו׳ ובר״מ ז״ל פי״ב מהא״ב אף דכרת בחיתון כתיב ה״ה בזנות בפני עשרה מישראל כרת מד״ק וק״ו הוא אף דאין עונשין כרת זה גילוי מילתא ועיין ב״ש ומ״מ שם וישעיה ס״ב כי יבעל בחור בתולה נמי דרך אישות וערמ״א ז״ל שם דרך דרש יע״ש. גיגית בערוך כלי שעושין בו שכר שעורים או סלים העשוים חורין חורין ובתשבי יע״ש ורמז נראה כפה הר כגיגית תורה שבכתב רצו לקבלן ותורה שבעל פה לא רצו ותורה שבכתב נקרא אוכל ושבע״פ משקה ערמ״א על התורה בפ׳ מן ושאר דוכתי כמו גיגית מליאה יין כלי ובשוליו נקבים נקבים מושך היין דרך שם וכן שכר ועיין מטה משה הביאותיו בהקדמה בחלק ראשון היין כשימשך יוכר סודו ובספר החינוך סוף ספר ויקרא ימצא פירות טובים למאכל ויש בו סגולות רפואות היודעים כו׳ ולא יודעים יאכלו מפני מתיקתו יע״ש והבן זה. וא״ש שלא כפה לעכו״ם כי לא רצו אפילו שבכתב לא תרצח כו׳ משא״כ ישראל שני שדיך כו׳. דבר דבור מלה סיבה עיין תשבי דבר כל מה שהוא נקרא דבר. דיבור היוצא מפה בחיתוך האותיות נקרא דיבור [אמירה בלב ג״כ ורכה ודבור קשה ובפה] מלה ג״כ בפה ואפשר ג״כ בכתב ותיבה רק בכתב עי׳ תשבי מזה דבור זכר ובריבוי דברים וי׳ הדברות ע״פ אבות משפחות ותשבי שם ובמלת מסר הדיוטת תינוקת הבכורת כי כן דרכם ז״ל יע״ש ורמז עשרת הדברות בכתב כדמות נקבה ותורה שבע״פ משפיע בהם טוב טעם ודעת עיין באות גימל הגדה או אגדה עיין תשבי ושניהם חסירי פ״א נון אלא שזה ענין משיכה וארמית וימשכו ונגידו [ובלה״ק נגידים אדבר קצת מזה והגדה דבור]:

וותר ברד״ק שוע הוא וותרן ובתשבי וותר מדה רעה מפזר באכילה ושתיה ושוע יותר מנדיב בדברים ראוים יע״ש ומה שאמרו איוב וותרן בממונו היה כל האומר הקב״ה וותרן כו׳ יראה ד׳ מדריגות כילי רע נדיב כפי כוחו והראוי לו שוע יותר מהראוי לו המבזבז יתן חומש [עא״ח סימן תרנ״ז, ובמ״א וותרן מלשון יתר מדאי מי שמרגיש בנפשו שדי לו בקב חרובין כו׳ ונפשו כאין נגדו עי״ד רמ״ט]:

זרז בתשבי ובערוך יע״ש והנה זריז ב׳ פירושים חוזק הלב או מהיר ותרגם וימהר וזריז למהר לשלחם למזרזא ובחולין ק״ז ב׳ זריז וזהיר יע״ש ברש״י ובי״ד רמ״א ס״ב בנו נבון ומשכיל היינו חוזק הלב והבן זה:

חזקה לשון אחיזה ועודך מחזיק בם תשבי הן חזקה ג״ש בבתים הן חזקה דמעיקיא בנגע הן חזקת הרוב או הרגל בני אדם חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכדומה יע״ש:

טעמא דכתב רחמנא בלשון רז״ל הוא כמו מטעם המלך עצה וסברא והבנה ובתשבי טעמא בל״א רעכט וע״ש ואיך אוכל יטעם מענין זה:

טריפה ענין חטיפה וההכאה וכריתה עיין רד״ק אסברה לי היטב ודרוסה בפירוש ושאר הלמ״מ שהם נכללו בכלל לאו טרפה ער״מ ז״ל ה׳ מ״א וריאת סירכא אינה בלא נקב הוא ההכאה וכריתה ערד״ק משא״כ אי הטעם שאין יכולה להניף ולרחף עמ״ש בפריי לי״ד ל״ט. ולפ״ז תבשיל הנאסר מחלב ודם ובב״ח ל״ש טריפה רק אסור ואולי דרך ההשאלה עיין תשבי והבן:

יד מורה ענינים רבים הא׳ יד האדם תולדותיו יש כיוצא בו ר״ל קרוב לענינו ופשוטו כמו כן ועצם ורשות נכלל במלת יד ויש קצת רחוק כמו מקום ויד תהיה לך ארבע הידות חלקים נכללו ג״כ ביד שמשמשין בחלקם ובמקום מיוחד לצרכם ערד״ק וערש״י פ׳ שלח לך על יד הירדן יד כמשמעו אצל הירדן ולא תוכלו לעבור כי בתרגום על ימא ועל כי״ף ירדנא י״ל תוקף סלעים כו׳ לז״א יד כמשמעו כידות הנהר וכלים שהם הגופים וסמוכים להם כן יד הירדן הגוף והידות קרקע הסמוך לו לצורך שמוש הגוף על הים סמך קצת רחוק אבל על יד הירדן עליו ממש ויד אצלו מיד ממש והבן. ואמנם על ידי נביאך וכדומה י״ל ג״כ כמשמעו הדבר הנמסר מיד ליד על ידי מעשה הכיר בה על ידי שכתב יחוסי עשו כו׳ ע״י שכתב יצחק בן אברהם י״ל כן כי הקדום היה יד למה שאחריו כמו לידי עבירה. ואמנם בריש נדה מעל״ע ממעטת על יד מפקידה לפקידה ברש״י על כח כו׳ יע״ש היטב כלומר מעל״ע ממעט כח פקידה ובעזרא על ידו י״ל כן אבל הרע״ב פירש על יד אחר ועל ידו אחריו יע״ש ובר״מ ז״ל ותהיה כוונת הדיבור בין אם היה מפקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד מעל״ע יראה כמ״ש התשבי על יד עם או בסבתו יע״ש א״כ הפירוש מעת לעת אין ממעטת הטהרות שתשוב אחור ולטמא למפרע על יד בסבת מפקידה רק מעל״ע והבן זה. ולרש״י י״ל על ידי עמוד ענן על כחו יע״ש:

כל שכן כמו קל וחומר בתשבי יע״ש ויראה כל כלל ק״ו הכלל מן החלק לחומרא או לקולא או כל לפעמים כל שהוא והבן:

לאלתר במוסיף הערוך אל תור בלי זמן רק מיד או אל יותר במקום זה מיד יע״ש וכמו בירושלמי והוא ששנה על אתי ובא לעולם בלמ״ד שמושית יע״ש.

ממנו מלה זו בין מדברים בעדם או לרבים נסתרים או ליחיד נסתר בא ממנו דגש הנון ובמלאפום לא בחולם ועיין באר רחובות ברש״י פ׳ שלח כי חזק הוא ממנו ובתוס׳ ערכין י״ו ע״ב ד״ה אל תקרי ובית שמואל אה״ע סדר גט שלישי אות מ״ו ממנו בדגש הנון ובמלאפום ערד״ק בשורש מן מזה ואם יאמר ממנו הנון בחולם נמי אין גוערין בו והבן. וידחוק הנון היטב לחסרון נון שנייה גם דלא לשתמע ממנו ביוד:

נוסח בתשבי לשון העתקה מספר לספר כמו נסחתם היסח הדעת ועיין רד״ק בשרש נסח: סמים נותנים גם ברפואות ויש מהן לתבשיל אבל בשמים רק לתבשיל תשבי ומלת תבלין גם כן לתבשיל ושום ובצלים לפעמים ג״כ תבלין:

עת וזמן כתבנו באלפא ביתא א׳ והנה ברש״י ריש נדה מעל״ע ממעטת על יד על כח מפקידה הוא בא וממעטו וד״ה אלא ממעט יע״ש דל״ת ממעטת נקבה קאי אאשה וכנראה לכאורה בפירוש המשניות שם [עמ״ש במלת יד ותבין] לזה בא רש״י לשלול זה אלא קאי אמעל״ע וזמ״ן פקידה דזמן נמי זכר הוא כמו שמברכין בזמן הזה ועת בא זכר ונקבה עמ״נ וערד״ק ברחז״ל לעתותי ערב ברבוי זכר ונקבה [ו״ת לנקבה יו״ד לזכר] ומלת על יד ולא אמר ממעט יד כח מפקידה וא״ש מלת על שכח זה יותר מתגבר על כח מפקידה והבן:

פשפש בהלכות נדה תולה דם פשפש ראיתי כותבין שקורין בל״א וואנ״ץ ואינו נכון רק ואנט״ש כמ״ש התשבי הוא הכנה הנאחזת ונולדת בקירות הבית והמטה שקורץ בל״א וואנט״ש לוי״ז יע״ש. והנה במבטא הוחלפה וואנ״ץ יע״ש צורבא מרבנן י״א חריף י״א חזק ושניהם ממלת צרבת אש חד וחזק תשבי וערש״י ביצה ז׳ א׳ בפירושו צריכין בישול כל צרכן צרבת המכוה בשול י״א צורבא מדרבנן נגמר כ״צ ועדיין לא נסמך ע׳ תשבי ואמרו באתרא דלא ידעי כו׳ מדריגה פחותה מעט יע״ש והבן:

קרובץ קרובת פיוטים מחזיר יוצרות ע״ש שאומרים בברכת יוצר אור מחזור שחוזר בכל שנה פיוטים לשון דינור קרובץ י״א ר״ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים וי״א קרובת שמקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים ועיין תשבי:

רבץ מרביצי תורה ותמהתי שזה השם עפ״י הרוב לחיות ובהמה תשבי והנה ביששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים התלמידים יושבים ע״ג קרקע ולומדים רמז יששכר יודעי בינה מלמדי תורה לרבים אף בשרו ישכון לבטח בקבר רובץ בין השפתים שמעתתיה בפומא דרבנן אף הוא שפתותיו דובבות ע״ד והחכמה תחיה את בעליה חמור שלו גרס תקיף עיין בתרגום יונתן המרבץ ביתו זורק מים להשכיב העפר עיין ערך רבץ התורה מים משכיב העפר הגוף מה תקנתיה מרפא לשון עץ חיים וזהו רובץ בין המשפתיים ע״ד הרמז:

שחרר שחר שורשו שחרית הדבק לשחוור תשבי ויהיה שחר כמו ישחרונני שררה הכל מחפשין אותו. וחורין אפשר לובש בגדים נאים חור וכרפס בערוך ערך חרי ע״ש:

תרגם פירוש יהיה ארמית או שאר לשונות תשבי. אמרי׳ בגמרא להכי כתב קרא זכר כתבה התורה נקבה כתב רחמנא זכר קאי על הקב״ה עיין תשבי רחמנא פרוק רחמנא שזיב השתא בעגלא ובזמן קריב אמן וחתמתי שמי שנית יוסף מקרי דרדקי מלבוב:

תוכן העניינים

פרי מגדים על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה