אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן סא

סימן ס

בדין גזלן שעשה היזק שאינו ניכר בידים אם יכול לומר הרי שלך לפניך.

הנה המשנה למלך פ"ג מה' גזילה ואבידה הביא דברי התוס' בב"ק דף מ"ה לענין הא דפליגי שם תנאי בסוגי' בשוה"נ שנגמר דינו אם החזירו שומר לבעליו מוחזר ומסיק דכו"ע אומרין באיה"נ הרי שלך לפניך והכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו קמפלגי דרבנן סברי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דאמר לי' אי אהדרתי' ניהלי הוה מערקנא לי' לאגמא וע"ש בפרש"י דלכו"ע אומרין באיה"נ הש"ל היכא דאיסורא ממילא אתי לי' כגון חמץ בפסח כו' אבל הכא משו"ה אמרי רבנן אינו מוחזר דאמר לי' אתפסתא לתוראי כו' והזיקא דבידים הוא שהביאו לבי דינא כו' ובתוס' שם ד"ה השתא כתבו על פרש"י וז"ל וקשה לפי' דאם זה ההיזק לא הוי היזק ניכר אפי' אתפסי' בידים לא יתחייב כו' ע"ש, וע"ז כתב המל"מ וז"ל ולא הבינותי דברי התוס' הללו כלל דנהי דהיזק זה הוי היזק שאינו ניכר מ"מ כיון שההיזק עשאו בידים פשיטא שאינו יכול לומר הש"ל דהא דתנן תרומה ונטמאת אומר הש"ל הוא דוקא בנטמאת מאלי' אבל אם טמאה בידים אף שהוא היזק שאינו ניכר פשיטא דחייב וכ"כ התוס' בפי' בפ' הגוזל דף צ"ח ד"ה הצורם. ועוד הדבר מצד עצמו הוא פשוט מי לא תנן המטמא והמדמע חייב אף שהוא היזק שאינו ניכר וכי בשביל שזה גזלו או שנעשה שומר עליו יהי' לו יתר שאת שיפטר בהיזק שאינו ניכר הא ודאי לא ניתן להאמר וע"כ לא פטרו לגזלן בהיזק שאינו ניכר אלא בהיזק הבא ממילא כו' וסבור אני לומר דאף דבהניזקין חלקו בהיזק שאינו ניכר בין שוגג למזיד ובשוגג פטור אף שעשאו בידים היינו דוקא היכא דלא אתא לידי' בתורת שמירה וגם לא גזלו אלא שהלך וטמא טהרותיו של חבירו בזה הוא דאמרי' דבשוגג פטור אבל בגזלן או בשומר שטמא בידים תרומתו של חבירו אף שהי' שוגג חייב משום דבעי למיעבד השבה מעליתא וכיון שהזיקו בידים אף שהן שוגגים והוא היזק שאינו ניכר לא מצי אמרי הרי שלך לפניך עכ"ל המל"מ ע"ש. והנה מדבריו מבואר דהיכי דהגזלן עצמו עשה היזק שאינו ניכר בגזילה בשוגג חייב מטעם גזלן דבכה"ג אינו יכול לומר הש"ל דמטעם מזיק בודאי ליכא לחייבו כיון שהוא היזק שאינו ניכר ובשוגג, ונ"מ היכי דבשעת הגזילה שויא זוזא ובשעה שהזיק בשוגג היזק שאינו ניכר שויא ד' משלם רק זוזא אשעתא דגזילה ורק היכא שעשה היזק שאינו ניכר במזיד משלם ד' על שעת ההיזק והוא כמבואר בב"ק דף ס"ה ובב"מ מ"ג תברא או שתי' משלם ד' ע"ש, אלא דגוף הסברא צ"ע מה טעם יש בדבר כיון דעל שעת ההיזק אין לחייבו ופטור כדין עושה היזק שאינו ניכר בשוגג א"כ איך אפשר לחייבו אשעת גזילה דהרי מצד הגזילה אם נטמא מאליה הי' יכול לומר הרי שלך לפניך ומה נ"מ בין נטמאת מאליה או טמא בידים בשוגג אחרי שעל ההיזק בעצמו אי אפשר לחייבו ומאיזה טעם לא יוכל לומר הרי שלך לפניך ומ"ש מנטמא מאלי' כנ"ל. אלא דלכאורה יש להביא ראי' לזה מגמ' גיטין דף נ"ג בסוגי' דהיזק שאינו ניכר ושם במשנה המטמא והמדמע והמנסך במזיד חייב ובגמ' רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קי"ל בדרבה מיני' ואידך כדר' ירמי' דאמר משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך וע"ש בתוס' ד"ה מנסך בסוה"ד וז"ל ועוד י"ל דטעמא דשמואל אע"ג דהגבהה לאו צורך ניסוך הוא אפ"ה פטור כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקי"ל בדרבה מיני' אשעת הגבהה נמי מיפטר דאומר לו הרי שלך לפניך כמו תרומה ונטמאת דכמו דאם נסכו אחר אומר לו הש"ל ה"נ כי נסך לי' איהו אע"ג דמנסך לי' בידים כיון דקי"ל בדרבה מיני' ורב סבר כיון דבשעת הגבהה לא שייך למימר דקי"ל בדרבה מיני' יש לחייב מחמת הגבהה אכל מה שיעשה בידים אחרי כן אע"ג דההיא שעתא קי"ל בדרבה מיני' עכ"ל התוס' ע"ש, עכ"פ מתבאר מדברי התוס' הנ"ל דלרב חייב מנסך משום דאגבהי' קני' ונעשה גזלן משעת הגבהה ואע"ג דעל שעת ניסוך פטור משום קי"ל בדרבה מיני' מ"מ חייב על שעת גזילה אכל מה שיעשה בידים ולא יוכל לומר הרי שלך לפניך כיון שהוא בעצמו עשה ההיזק בידים א"כ ה"ה היכי שהגזלן עשה היזק שאינו ניכר בשוגג אף דעל שעת ההיזק פטור משום שהוא היזק שאינו ניכר בשוגג מ"מ כיון שהגזלן עצמו עשה ההיזק בידים לא יוכל לומר הרי שלך לפניך דמה חילוק יש בין אם הגזלן פטור על שעת ההיזק משום קי"ל בדרבה מיני' או משום שהוא היזק שאינו ניכר בשוגג דבשניהם אע"ג היכי דההיזק הי' נעשה ע"י אחר או ממילא הי' יכול לומר הש"ל מ"מ כיון שהגזלן בעצמו הזיק בידים אע"ג דאין לחייבו על ההיזק מ"מ שוב אינו יכול לומר הרי שלך לפניך. שוב מצאתי בס' תרומת הכרי להגאון מהר"י אחי הקצוה"ח בסי' שס"ג שהביא דברי המל"מ הנ"ל מה שתמה על קושית התוס' דאם הוא היזק שאינו ניכר אפי' אתפסי' בידים לא יתחייב דהרי עכ"פ חייב משום מזיק כמו המטמא והמדמע והמנסך וכתב לישב דמשום מזיק פטור משום דקי"ל דלא ילפינן קנסא מקנסא וע"ש שהאריך בזה דאינו חייב רק מטעם שמירה ולפיכך הקשו התוס' אפי' אתפסי' בידים לא יתחייב דיכול לומר הש"ל, וע"ש שכתב בטעמו של רש"י ז"ל שסובר דאף דקי"ל בכל היזק שאינו ניכר דמצי אמר הש"ל היינו היכי שנעשה ההיזק ממילא אבל אם עשאו בידים לא, ועפ"ז כתב לישב שם קושית התוס' בב"ק דף צ"ח בהא דאמר רבה הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור מ"ט כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי והיינו דלהכי הוי כהיזק שאינו ניכר והקשו התוס' מהא דתנן גזל בהמה כו' ונפסלה מעל גבי המזבח והיינו שנפל בה מום ומשמע דוקא נפל מאליה הא הטיל בה מום בידים חייב וע"ש מה שהקשה על תי' התוס' ומסיק דע"פ דעת רש"י הנ"ל הקושיא מעיקרא ליתא דרבה דפטר בצורם ס"ל דלא ילפינן קנסא מקנסא והא דקתני ונפסלה דאילו הטילו בידים לא מצי אמר הש"ל אף שהוא היזק שאינו ניכר דכך הוא הדין דכל שבא ההיזק מידו של גזלן או שומר אף שהוא היזק שאינו ניכר לא מצי אמר הרי שלך לפניך אף דמתורת מזיק אין לחייבו ע"ש. והנה דבריו בדעת רש"י הוא ממש כמו שכ' המל"מ מתחלה אך אפ"ל דכונתו דוקא אם הזיק במזיד דאף היכי שפטור מטעם מזיק משום דלא ילפינן קנסא מקנסא מ"מ שוב אינו יכול לומר הרי שלך לפניך אבל היכי שהזיק בשוגג אף דאדם מועד לעולם מ"מ אכתי יכול לומר הש"ל אך אינו מוכרח ובאמת זה דוחק וע"ש שכתב עוד וז"ל ונראה בעיני להביא קצת ראי' לדעת רש"י מהא דרב סובר מנסך ממש ולא קילב"מ משום דבשעת הגבהה קניא כלומר נעשה עליו גזלן ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך והלא אכתי תקשי נהי דמשעת הגבהה קני' ונעשה עליו גזלן למה יתחייב לשלם לימא לי' הש"ל כמו בכל היזק שאינו ניכר ואי משום דהוא בעצמו נסכו הא על הניסוך אין לחייבו מתורת מזיק דקילב"מ אלא ודאי ה"ט דלאו משום מזיק מחייבינן לי' אלא מתורת גזילה הוא דמחייב ולא מצי אמר הש"ל דכך הוא הדין דכל שבא ההיזק מידו של גזלן אף שהוא היזק שאינו ניכר לא מצי אמר הש"ל והתוס' ז"ל עמדו שם בזה ע"ש ולדעתי מזה סיוע נכונה לדעת רש"י ז"ל עכ"ל. והנה לפי דברי הגאון הנ"ל צ"ל דזהו באמת כוונת התוס' במש"כ ורב סבר כיון דבשעת הגבהה לא שייך קילב"מ יש לחייבו מחמת ההגבהה אכל מה שיעשה בידים אח"כ אע"ג דההיא שעתא קילב"מ והיינו דכל שהגזלן עושה היזק שאינו ניכר בידים אף דאינו חייב על ההיזק מ"מ לא מצי למימר הש"ל, ולפ"ז צ"ל דלשמואל דאמר מנסך קי"ל בדרבה מיניה וכתבו התוס' כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקילב"מ אשעת הגבהה נמי מפטר דאומר לו הש"ל ע"ש ע"כ לא ס"ל סברא זו כנ"ל, ולפ"ז צ"ע דלדבריו נמצא דמ"ש רש"י בב"ק שם הוא דוקא אליבא דרב והיינו דאף דהא דאתפסי' בידים הוי היזק שאינו ניכר מ"מ כיון שהשומר בעצמו עשה ההיזק אינו יכול לומר הש"ל א"כ קשה לשמואל היאך יפרנס הפלוגתא דר' יעקב ורבנן, וע"ש היטב בדברי הגאון הנ"ל שהוא בעצמו הביא ראי' נגד המל"מ דע"כ אין זה מטעם מזיק דא"כ איך יפרש שמואל דס"ל דלא ילפינן קנסא מקנסא הפלוגתא דר"י ורבנן והרי גם לפי פירושו קשה כנ"ל, והנה באמת סוף סוף דברי התוס' צריך הבנה וכבר יגעו האחרונים להבין דברי התוס' דמה נ"מ מה שהוא בעצמו עשה ההיזק אחרי שאין לחייבו על מעשה ההיזק. אולם ביותר צע"ג דאי נימא דלרב חייב במנסך מטעם גזלן דהא דאין יכול לומר הש"ל אף דעל שעת ההיזק פטור מטעם קי"ל בדרבה מיני' היינו משום דכן הוא הדין דאם הגזלן בעצמו עושה היזק שאינו ניכר אף דפטור מטעם מזיק מ"מ שוב אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, א"כ צע"ג דהרי הא דתנן המטמא והמדמע והמנסך במזיד חייב בודאי הוא משום דקנסו חכמים כדי שלא יהא כאו"א הולך ומטמא טהרותיו של חבירו כו' ולפי הנ"ל הרי במנסך אין החיוב כלל משום שלא יהא כו' דאפי' אי לא קנסו חכמים כלל מזיק היזק שאינו ניכר במזיד ג"כ הי' מנסך חייב כיון שנעשה גזלן בעת ההגבהה ואח"כ עשה בעצמו היזק שאינו ניכר שוב אינו יכול לומר הש"ל וכמ"ש הגאון הנ"ל לישב קושיא התוס' בב"ק צ"ח לפרש"י דגזל בהמה והטיל מום בידים אף דפטור מטעם מזיק לרבה משום דלא ילפינן קנסא מקנסא מ"מ שוב אינו יכול לומר הש"ל וא"כ ה"נ במנסך אפי' אי לא קנסו חכמים כלל מזיק היזק שאינו ניכר מ"מ כיון דאגבי' נעשה גזלן וכשהזיק אח"כ בידים שניסך ונעשה היזק שאינו ניכר שוב אין יכול לומר הש"ל ומ"ש דכייל מנסך עם הנך, וכן קשה טובא הא דמבואר שם בסוגי' ואי אשמעינן מנסך משום דקא מפסיד לי' לגמרי תיפוק לי' דמן מנסך ליכא למילף כלל למטמא ומדמע דקנסו חכמים בהיזק שאינו ניכר דשאני מנסך דמדינא חייב אשעת גזילה ולא יכול לומר הרי שלך לפניך משום שעשה היזק בידים ולא משום קנס וכמו למ"ד דלא ילפינן מקנסא ובשאר מקומות לא קנסו כלל בהיזק שאינו ניכר ומ"מ גזל בהמה והטיל בה מום בידים אף דפטור גם במזיד משום מזיק מ"מ אינו יכול לומר הש"ל. הרי נתבאר מכל זה היטב דמלבד שאין להביא ראי' מסוגי' זו למש"כ המל"מ והתרומת הכרי אלא עוד שמסוגי' זו מבואר דאי לא מטעם קנסא מדינא הי' יכול לומר הש"ל אף שבעצמו עשה ההיזק וכנ"ל והנה בס' תורת גיטין כתב שם על דברי התוס' הנ"ל וז"ל לכאורה אין הבנה לדברים אלו כיון דאם נסכו אחר הי' פטור מטעם גזלן מה"ת יתחייב מטעם שעושה בידים הא על מה שעשה בידים פטור מטעם דקלב"מ ולכן נראה בכונת דבריהם דרב לשיטתי' דס"ל בסנהדרין דף ע"ב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא דאפי' הן בעין אינו מחויב להחזיר דבדמים קנינהו וכיון דקנה אותן והן שלו ממש שוב אינו יכול לומר הש"ל כמו באם נשתנה מעצמו שאינו יכול לומר הש"ל כיון דכבר קנאו בשנוי וה"נ כיון שנסכו קנאו ושוב לא יכול לומר הש"ל כו' ע"ש. והנה לפי דברי התו"ג הי' אפשר לתרץ בזה קושית התוס' בחולין דף מ' בהא דא"ר הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עכו"ם כיון ששחט בה סימן א' אסרה ופרש"י לא מיבעי עומדת דכשהגביהה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו אלא אע"ג דרבוצה כו' והקשו בתוס' שם דהא כי הגביהה נמי לא קנה לה לענין שתחשב שלו אם אין אדם אוסר דשא"ש דהא גזל ולא נתיאשו הבעלים כו' ולקמן נמי דאר"נ אין אדם אוסר דשא"ש פריך לי' מהמנסך ומאי פריך והא מנסך מכי אגבהיה קני' כו' ע"ש, אולם לפי דברי התו"ג הנ"ל מיושב שפיר סברת רש"י דהיכי דהגביהה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו ויכול לאסרה דנהי דלא קנאה רק בתורת גזילה מ"מ עכ"פ לרב שסובר דבדמים קנינהו היכי שנעשה עלי' גזלן ואף כשהן בעין א"צ להחזיר דקונה אותן ממש א"כ אם הגביהה מתחלה ונעשה עלי' גזלן וקנאה בתורת גזילה והנה כששחט אח"כ סימן אחד לעכו"ם הרי חייב מיתה דאף אם אינו יכול לאסור מ"מ חייב מיתה כמבואר בגמ' גבי המשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף (וע"ש ברש"י דף מ"א ד"ה ואי ומיהו איהו מחייב כו' ע"ש) ולפ"ז כיון דחייב מיתה א"כ קונה את הבהמה לגמרי דבדמים קנינהו וא"כ ממילא שוב יכול לאסור הבהמה דהרי הוא אוסר דבר שלו ואף דהקנין שקונה בדמים לא קדים לשעת איסור מ"מ חלו שניהם בבת אחת דברגע השחיטה נעשה שלו ונאסר הבהמה מכח תקרובות עכו"ם וכמבואר בב"ק דף ס"ז גבי הגנב והגזלן והאנס שהקדישו הקדישן הקדש דאיכא שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש וחלו שניהם בב"א הקנין וההקדש וכמ"ש הראשונים וה"נ חלו שניהם בב"א דקנאה בדמים ונאסר משום תקרובות עכו"ם ולפ"ז אפ"ל דר' הונא כרב רביה ס"ל דבדמים קנינהו וא"צ להחזיר אף כשהוא בעין ולכך נקט רבוצה דלא מיבעי הגביהה והרביצה דנעשה גזלן עלי' ובדמים קנינהו והן שלו ויכול לאסור ולפ"ז שפיר פרש"י כנ"ל (והא דפריך לקמן לר"נ ממנסך וע"ש בתוס' דלמ"ד מנסך ממש פריך ואף דרב גופי' הא ס"ל דבדמים קנינהו אפ"ל דאליבא דידן פריך דלא ס"ל הא דרב דבדמים קנינהו). אולם בעצם דבריו של התורת גיטין לבד דרחוק הדבר בכונת התוס' וגם מהסוגי' מוכח שלא כדבריו כמבואר להלן הנה הדבר מצד עצמו הוא תמוה מאד דבעיקר דס"ל לרב בדמים קנינהו לא משכחת לה אלא בגזילה עם חיוב מיתה כאחת כמבואר בסנהדרין שם הטעם משום דס"ל לרב דכל גזלן קונה את הגזילה בשעה שגוזלה ולא הוי כמו פקדון גבי' אלא ברשותו קיימי והרי הן לו כשאר נכסיו ורק שנתחייב בתשלומין ולהכי אפי' כשהוא בעין שמחויב להחזירה הוי כמו שגובין משאר נכסיו בעד חיוב התשלומין שנתחייב בעת הגזילה, ע"ש בפרש"י ולהכי בא במחתרת הוי מיתה ותשלומין כאחת וכ"ז הוא התם דעל שעת הגזילה יש חיוב מיתה אבל הכא דבשעת הגזילה ליכא חיוב מיתה וחל עליו חיוב תשלומין ואח"כ כשמנסך הוי רק כמזיק ואיך יקנה בדמים שאחר הגזילה ודו"ק. ועיין בס' מהר"ם מינץ להגאון מאובן ישן סי' י"ב שעמד ג"כ על דברי התוס' הנ"ל וכתב דמה שפירשו בדברי שמואל דבריהם נכונים ומתובלין בתבלין כו' אולם מה שפירשו בדברי רב דבריהם בלתי מובנים כלל דממ"נ אם אתה באת לחייבו אשעת גזילה י"ל הש"ל ואם אשעת ניסוך פטור מצד קי"ל בדרבה מיני' כו' ומה לי אם נסכו הוא או אחר כיון שאין יכול לחייבו מצד הניסוך וע"ש שכתב וז"ל והי' נראה לומר דאפשר אליבא דרב לא אמרינן כלל זה דהש"ל דהרי עיקר הטעם דאמרינן גבי גזלן הש"ל הוא משום דגזלן אינו קונה גוף הגזילה וכל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא ולא אוקמא ברשותא דידי' כ"א לענין אונסין דאם נאנס חייב לשלם כו' אבל כ"ז דלא נאנס והגזילה בעין לא קנאה הגזלן א"כ מה"ט היכי דלא נשתנה הגזילה מכמות שהיתה מתחילה כו' מקיים שפיר מצות השבה דאומר הש"ל אמנם בסנהדרין אמר רב הבא במחתרת כו' וע"ש בפרש"י ומסוגי' זו נלמד דאליבא דרב כל גזלן מיד שגזלה קמה ברשותי' לכל מילי כמו לדידן לענין אונסין וא"כ אליבא דרב ל"ש לומר הש"ל דהיאך יפטור א"ע באיה"נ כיון שהגזילה ברשותא דידי' לכל מילי עומדת כו' ורב ע"כ ס"ל כר"ח דאוקי מתניתין דפ' הגוזל גזל חמץ ועבר עה"פ בפלוגתא דתנאי עכ"ל ע"ש, והנה מש"כ דרב ע"כ ס"ל כר"ח דתנאי פליגי אי אומרין באיה"נ הש"ל תמוה טובא דא"כ מאי פריך בגמ' גיטין שם לחזקיה ממשנה דגזל חמץ ועבר עה"פ ומסיק בתיובתא נימא ג"כ דחזקי' מוקי מתני' כתנאי ומשנה הנ"ל ס"ל דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק אולם למ"ד אין אומרין באיה"נ הש"ל ס"ל באמת דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ובע"כ דזה אינו דהרי ר"ח אתותב שם בב"ק מברייתא מפורשת דלכו"ע אומרין באיה"נ הש"ל ע"ש וא"כ זה לא יתכן כלל. אמנם באמת דברי הגאונים הנ"ל תמוהים מאוד דלפי דבריהם א"כ הא דחייב במנסך משום שעת גזילה אינו ענין כלל להא דחייבו חכמים היזק שאינו ניכר משום שלא יהא א"כ מאי ענין כלל למנסך במשנה זו דכייל עם מטמא ומדמע דאפי' אי לא קנסו כלל בהיזק שאינו ניכר ג"כ חייב להתורת גיטין משום דקונה בדמים ומה גם לפי דברי הגאון מהר"ם מינץ דס"ל לרב בכל איה"נ שאינו יכול לומר לו הש"ל א"כ בודאי אינו ענין לכייל מנסך עם מטמא ומדמע דאינו יכול לומר הש"ל דהא גם בכל איה"נ אף שנעשה ממילא אינו יכול לומר הש"ל, ומה זה דאמר בגמ' שם ואי אשמעינן מנסך משום דקא מפסיד לי' לגמרי הלא בלא"ה לא נוכל ללמוד כלל ממנסך וכנ"ל ודבריהם צע"ג. וכעין זה תמוהים לי גם דברי הגאון ברוך טעם ע"ש מש"כ דטעמא דרב דאינו יכול לומר הש"ל על שעת הגבהה ומשום דמיד כשרואה בעל היין שהגזלן מכניס ידו לשכשך היין לעכו"ם ויהי' נאסר בהנאה מתייאשים הבעלים וקונה הגזלן ביאוש ורב לטעמי' דס"ל יאוש כדי קונה ולכך שוב אין יכול לומר הש"ל וכמו שאמרו בב"ק ס"ו גזל חמץ כו' והאי כיון דמטא עידן איסורא כו' ואי ס"ד יאוש קונה אמאי אומר לו הש"ל ע"ש, אולם גם דבריו צע"ג כנ"ל דא"כ הוי מנסך דינא ולא קנסא וכנ"ל, ואי קשיא דבאמת מ"ט לא נימא דקונה המנסך ביאוש ויהי' חייב מדינא אולם נראה דדוקא בב"ק שם אמרינן והאי כיון דמטא עידן איסורא מייאש משום דהחמץ בודאי יהי' נאסר לעידן איסורא לכך ברגע קודם מיאש אולם לענין מנסך כ"ז שאין רואה שהתחיל לנסך איננו מייאש דדלמא יחזור בו ולא ינסך ואח"כ אין יאושו מועיל עוד שיקנה הגזלן וכ"כ האחרונים דהא דאמרינן והאי כיון דמטא עידן איסורא כו' היינו בשעת היתר עוד רגע אחת קודם שנאסר וכמ"ש גם בס' ב"ט בעצמו שם. אכן העיקר בפי' כוונת התוס' הוא כמש"כ במקום אחר (עיין בפר"י ח"א סי' נ"ח) דסברת רב הוא ע"פ מש"כ התוס' שם בראש הדבור מנסך קילב"מ ומטעם שלא יהא כל אחד וא' כו' אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן לי' טפי אלא כאלו הוא היזק ניכר ע"ש הרי דחכמים קנסו משום שלא יהא כאו"א לעשות היזק שאינו ניכר כהיזק ניכר אלא מנסך אף דעשאו אותו כהיזק ניכר מ"מ הא קלב"מ אף בהיזק ניכר פטור, ולפ"ז מבואר שפיר סברת רב כיון דמטעם שלא יהא עשו אותו כהיזק ניכר ממילא שוב חייב על שעת הגבהה ואינו יכול לומר הש"ל ואף דעל מעשה הניסוך גופי' פטור משום דקילב"מ מ"מ כיון שעכ"פ עשאו אותו כהיזק ניכר נהי דאין לחייבו על הניסוך אבל ממילא שוב חייב על הגבהה דבהיזק ניכר אינו יכול לומר הש"ל כמבואר שם בסוגי', ולפ"ז מיושב שפיר כל הסוגי' דגם מנסך קנסא הוא דהא דעשאו אותו כהיזק ניכר משום קנס הוא שלא יהא כאו"א ודמי שפיר למטמא ומדמע כנ"ל ועתה נחזור לדברי המל"מ במש"כ דהיכי דהגזלן בעצמו עשה היזק שאינו ניכר אפי' בשוגג שוב אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, והנה מש"כ המל"מ בתחלת דבריו לתמוה על התוס' דנהי דהוי היזק שאינו ניכר מ"מ כיון שעשה ההיזק בידים אינו יכול לומר הש"ל דהא דתנן תרומה ונטמאת אומר הש"ל דוקא בנטמא מאלי' אבל טמאה בידים אף שהוא היזק שא"נ פשיטא דחייב כוונתו מבוארת דיהא חייב מטעם שמירה דבכה"ג שעשה היזק שא"נ בידים אינו יכול שומר או גזלן לומר הש"ל אלא דאח"כ כתב דבלא זה יתחייב מטעם מזיק כמו המטמא והמדמע ובסוף חוזר לתחילת דבריו למ"ש דגזלן העושה היזק שאינו ניכר בידים במזיד אינו יכול לומר הש"ל ומוסיף דכסבור לומר דאפי' אם הגזלן עושה היזק שאינו ניכר בשוגג ג"כ אינו יכול לומר שוב הש"ל, ועכ"פ מ"ש בס' תרומת הכרי בדעת רש"י דהוא משום גזלן דכיון דעושה היזק שאינו ניכר בידים חייב מטעם גזלן זהו ממש מש"כ המל"מ בתחלת דבריו דזהו כונת רש"י וס"ל דכן הוא בפשיטות עד שתמה על התוס' וגם מה שהביא ראי' בתרומת הכרי מהא דאמר רב מנסך ממש ורוצה לפרש דטעמא דרב דכיון שעשה בידים שוב לא יוכל לומר הש"ל דכך הוא הדין בגזלן כבר כתבנו דאדרבה דמשם עוד קשיא לסברא זו דא"כ אינו ענין כלל להא דחייבו חכמים להיזק שאינו ניכר ומאי ענין מנסך לכאן וכנ"ל, אכן אפי' אי נימא דבמזיד כשעושה הגזלן היזק שאינו ניכר שוב אינו יכול לומר הש"ל מ"מ מה שהוסיף המל"מ לומר דאפי' אם הגזלן עשה היזק שאינו ניכר בשוגג ג"כ אינו יכול לומר הש"ל הוא תמוה טובא ממשנה מפורשת דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב וס"ל לרב מנסך ממש ואף דקי"ל בדרבה מיני' משום כיון דאגבהי' קני' והיינו שנעשה עליו גזלן ומ"מ הרי מפורש במשנה דבשוגג פטור ואף שכבר נעשה גזלן ע"י הגבהה מ"מ פטור הרי להדי' דיכול לומר הש"ל, ומה גם לפי שי' המ"ל דכל היכי שהגזלן עשה היזק שאינו ניכר בידים אפי' היכי דפטור מצד מזיק מ"מ שוב לא יכול לומר הש"ל א"כ מתפרש מתניתין דס"ל לרב מנסך ממש כפשטי' דאף דעל ההיזק פטור משום קילב"מ מ"מ חייב מטעם גזלן דשוב אינו יכול לומר הש"ל וכמו שכתב בס' תרומת הכרי והרי מ"מ תנן במשנה בשוגג פטור הרי דאף דנעשה גזלן מ"מ כיון שעשה אח"כ היזק שאינו ניכר בשוגג פטור גם משום לתא דגזלן ויכול לומר הש"ל. אלא דלכאורה אפ"ל דהא דאמרינן מכיון דאגבהה קני' היינו דוקא במזיד אבל בשוגג לא נעשה גזלן כלל בהגבהה וכ"כ בהדי' בס' ישועות יעקב חיו"ד סי' ד' לישב קושית התוס' על רש"י בחולין דף מ' בד"ה רבוצה במש"כ לא מבעי הגביהה דנעשה גזלן ויכול לאסור והקשו בתוס' דא"כ מאי פריך בגמ' ממנסך והא מכיון דאגבהה קני' ושוב יכול לאסור ותי' הישוי"ע דקושית הגמ' הוא משוגג דתנן בשוגג פטור אלמא דהיין נאסר ובשוגג הא לא נעשה גזלן דלא נתכוין לקנות בהגבהה דלא ידע כלל שהוא של חבירו וכסבור שהוא שלו וכ"כ בס' לב ארי' בחולין שם ולפ"ז יהי' מיושב גם דברי המל"מ דשא"ה דלא נעשה גזלן כלל ולהכי מצי למימר הש"ל. אולם באמת הוא תמוה לומר דבשוגג דמיירי במתניתין לא שייך מדאגבהי' קני' דאי נימא דבשוגג לא נעשה גזלן עליו א"כ ממילא פטור על הניסוך משום קי"ל בדרבה מיני' והנה בגמ' שם מייתי ברייתא דר"מ ס"ל המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד חייב ור' יהודה ס"ל בשוגג פטור ובמזיד חייב ומפרש בגמ' דפליגי אי קנסו שוגג אטו מזיד ע"ש והנה התוס' בד"ה מנסך קלב"מ כתבו להק' ונימא דחייב משום שלא יהא כאו"א ותי' דמשום שלא יהא עשו רק כהיזק ניכר ע"ש ולפ"ז אי נימא דבשוגג לא שייך מדאגבהי' קני' וממילא פטור על הניסוך משום קי"ל בדרבה מיני' דהא חייבי מיתות שוגגין פטורין וא"כ קשה היאך אפשר לר"מ לקנוס שוגג אטו מזיד דהא אפי' במזיד גופי' היכי דהוי קילב"מ פטור על היזק שא"נ משום דלא עדיף מהיזק ניכר וא"כ בשוגג היכי דהוא באמת קי"ל בדרבה מיני' איך אפשר לקנוס אטו מזיד דא"כ עוד חמור שוגג ממזיד שיהי' חייב יותר מאילו הי' היזק ניכר דהא גם בהיזק ניכר פטור היכי דקילב"מ וכן מאי פריך הגמ' שם לר' יהודה והא מנסך דאורייתא ולא קניס איך שייך לקנוס בשוגג כיון דקילב"מ ואפי' מזיד פטור בכה"ג כנ"ל וכן צ"ע במשנה דקתני המנסך בשוגג פטור ולפי הנ"ל הרי אין הפטור משום שניסך בשוגג דהא בכה"ג שלא קנה בהגבהה אפי' ינסך במזיד פטור משום דקלב"מ, ועוד דלפ"ז לא דמי מנסך למטמא ומדמע דהתם פטור בשוגג משום דלא שייך שלא יהא ובמנסך פטור משום דקלב"מ. ובע"כ צ"ל דבודאי הא דקתני במנסך בשוגג פטור אא"ל דמיירי היכי דשייך קלב"מ דא"כ הוא פטור אחר ולא משום דבשוגג לא קנסו משום שלא יהא וע"כ דגם בשוגג מיירי בכה"ג דנעשה מתחלה גזלן עלי' והיינו שמתחלה גזל ממש להיין ואח"כ ניסך בשוגג ולפ"ז אינו פטור משום דקלב"מ ורק משום דבשוגג לא קנסו ובמזיד חייב, ועכ"פ הרי מוכרח דגם הא דתנן בשוגג פטור מיירי בכה"ג שנעשה מתחלה גזלן ומ"מ כשניסך אח"כ בשוגג פטור אף משום לתא דגזלן הרי נתברר דהיכי דעשה הגזלן היזק שאינו ניכר בשוגג יכול לומר הרי שלך לפניך ודלא כמ"ש המל"מ וכנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה