פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן כח
בעז"ה כ"ח לחדש אדר תרכ"ח עה"מ פעטרבורג החיים והשלום למשמרת עולם לכבוד הרב הג' החו"ב סוע"ה כו' כקש"ת מו"ה גרשון נ"י (ז"ל) בהגאון מו"ה משה ליב ליטש ראזענבוים הלוי יושב בשבת תחכמוני בעיר פרעשבורג.
יקרתו הטהור הגיעני בדבר השאלה שנשאל קדם מר אביו הגאון שיחי' וכתר"ה האריך והרחיב בזה בפלפול רב וסברה ישרה ושדר לן חורפיה ובקש ממני לחוות לו דעתי הקלושה, והנה למעשה מי אנכי מילים לחבר וחיילים לגבר כו' אולם להלכה הרשות נתונה והנני למלאות רצונו ואכתוב את הנראה בעיני. וזה לשון השאלה:
תינוק הנימול לשמנה ע"י מוהל ממקום רחוק ואינו ניכר פה לשום אדם שהוא מוהל מומחה כו' ועתה בא אבי התינוק בשאלה עבור בנו והראה כי לא נימול בנו כראוי כי עתה לא נראה העטרה רק מקצת והשאר דבוק עד שא"א להפרידו בשו"א, ושאלתי את רופא מומחה ישראל ואמר שא"א להתגלות העטרה עם החוט הסובב בשו"א ואף לדחוק העור למעלה ע"י סמרטוט נתרכך בשמן א"א בלי סכנה מה משפט התינוק הזה, והאריך בזה כת"ר בטו"ט עפ"י דברי תה"ד בתשובה והובא בשו"ע יו"ד סי' רס"ד: והנה אם כדבריו כן הוא שהרופא אומר שאף לדחוק את העור ע"י סמרטוט נתרכך בשמן א"א בלי סכנה לפ"ז מה ספק יש בדבר ואין מקום לשאלה כלל כי אף אם יהי' צריך מדינא למול שנית מ"מ אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ ורק אם ברבות הזמן יאמרו הרופאים שאפשר לתקן הדבר בלי שום סכנה אז יש להתישב בדבר, והנה משטחיות לשון השאלה וממש"כ כת"ר בתשובה נראה דחוט גבוה הסובב העטרה הוא כולו מכוסה ורק למעלה בראש העטרה מקצתו מגולה וכן נראה לכאורה מלשון השאלה כי נעשה הדבר בפשיעת המוהל שלא כראוי ואפשר דמלידה הי' דבוק ולכן לא הי' יכול לגלות כל העטרה, אך אם יהי' כן שלא נימול מתחלה כראוי פשיטא דהוי ערל גמור דהרי הן ציצין המעכבין את המילה כיון שהעטרה מכוסה ברוב היקפה או גם ברוב גובהה וכמבואר במשנה שבת קל"ז ולפ"ז אינו ענין כלל למ"ש התה"ד בתשו' סי' רס"ד ובשו"ע סי' רס"ד דאפי' אם נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי וא"צ למולו שנית דשם מיירי הכל אם נימול כבר פ"א כראוי וכמבואר בהדיא בשו"ע שם דא"צ שיהא נראה בעת קישוי רוב העטרה הואיל ונימול פ"א כהוגן כו' ע"ש ועי' בש"ך סקי"ב וכ"ה בהדיא בתה"ד שם בתשו' דדוקא גבי ציצין המעכבין את המילה בעינן גילוי רוב העטרה משום דעדיין לא מל כהלכתו ע"ש ולפ"ז פשיטא דאם יהי' ידוע שלא נימול מתחילה כראוי דצריך לחזור ולמולו כשיבריא, וצ"ל דבנידן זה יש ספק בדבר דאפשר דבאמת אולי מל כראוי רק דלאח"כ מחמת איזה סיבה נדלדל הבשר ונמשך העור למעלה ונדבק בבשר העטרה והנה דבר זה יתבאר לפנינו ומתחלה ראיתי לבאר היכי שבודאי נימול מתחלה כדין וכהוגן ואח"כ נתדלדל הבשר ונתכסה העטרה מה משפטו: והנה בשבת שם אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למול ואם לאו צריך למול ופסק כן הרמב"ם בפ"ב מה' מילה ובשו"ע סי' רס"ד. והב"י הביא ע"ז בשם חכם ספרדי שכתב ז"ל ויראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי עכ"ל והב"ח כתב ע"ז דכן הורה הלכה למעשה ע"ש, והש"ך בסקי"ב הביא דבריהם וכ' ע"ז וז"ל ולי דברי החכם זה צ"ע דגרסינן בירושלמי פר"א דמילה אמתניתין דאלו הן ציצין המעכבין ר' אבינא בשם ר"י אמר בחופה רוב גובהה של עטרה כו' ר' טבי בשם ר' שמואל אמר בודקין אותו בשעה שמתקשה אלמא דבלא נימול כהלכתו נמי אמר שמואל בודקין אותו בשעה שמתקשה וצ"ע עכ"ל הש"ך, וראיתי להחכמת אדם בסוף הספר ולהגאון מהרי"ם פאדווא בשו"ת מהרי"ם סי' כ"א דמקהי בי' אקהייתא ע"ד הש"ך הנ"ל ולא זכיתי לירד לסוף דעתם בזה והנני פורטם, וע"ש בשו"ת מהרי"ם שכתב והעיקר מה דדחקו לבעל חכ"א לחלוק על הש"ך מהא דאמרינן ביבמות לא ניתנה מצות פריעה לא"א משמעו דתרי מצות נינהו מצות מילה ומצות פריעה כו' א"כ מצינו הגם דא"א לא נצטווה על הפריעה נצטווה על ציצין המעכבין את המילה וע"כ הוא בכלל מצות חיתוך א"כ מאי מהני בדיקה זו כיון דעדיין לא חתך ציצין המעכבין את גוף המילה וסובר בעל חכ"א דלדעת הש"ך באמת אינו מצוה מה"ת לחתוך כל ציצין המעכבין את גוף המילה רק אח"כ כשנתגלה ע"י פריעה מהני, ולדעתי לא כן הוא דבודאי מודה הש"ך דמצוה מה"ת לחתוך כל ציצין המעכבין המילה אלא כשלא חתך מתחלה כל הציצין המעכבין ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אינו מעכב בזה בדיעבד הגם דלא קיים המצוה מתחלה כהלכתו כו' ולפ"ז מצותו מה"ת כך הוא דמתחלה חל עליו וצריך לחתוך עכ"פ ציצין המעכבין ג"כ כו' מ"מ סברת הש"ך בזה אחר שחתך מעט ונשאר רוב הציצין המעכבין ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה כו' א"צ לשוב לחתוך את הציצין המעכבין את המילה כיון דכבר נתגלה העטרה הגם דלא קיים מעיקרא מצות חיתוך כהלכתו מה דהוי הוי וא"א בחזרה כיון דכבר נתגלה העטרה ע"י פריעה נקרא מהול כהלכתו ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתם בזה וביותר הגאון מהרי"ם שהאריך עלינו את הדרך בישוב קושיא זו ולענ"ד לא קרב זה אל זה דשיטת הש"ך דלעולם אזלינן בתר שעת קישוי אינו ענין כלל למה שנסתפק שם החכ"א אם עיקר המילה הוא לגלות העטרה ע"י הפריעה ולא אכפת לן בעור הערלה ע"ש דבודאי צריך לחתוך כל הציצין המעכבין מעור הערלה גופי' ולא מהני מה שנתגלה העטרה ע"י פריעה וכמ"ש שם בחכ"א וכן הביא הפ"ת שם בשם ס' חמודי דניאל כת"י דיש מוהלים שאין חותכין רק מעט מעור הערלה ומתקנין זה ע"י הפריעה וצ"ע דמשמע בשו"ע דלא מהני זה רק שצריך לחתוך כל העור ע"ש, מיהו בכ"ז דברי הש"ך הנ"ל אינו ענין לזה והנה הלכה רווחת הוא דיש ציצין המעכבין את המילה דהיינו בשר החופה את רוב העטרה וכ"ז שנשתיירו ציצין המעכבין הוא ערל גמור וכמי שלא נימול כלל וילפינן מקראי ביבמות ע"א וע"ש בתוד"ה סוף מילה ובזה נחלק הש"ך עם החכם הספרדי דלדעת החכם הנ"ל הא דמבואר בשבת דאזלינן בתר שעת קישוי ה"ד לגבי קטן המסורבל שנימול מתחלה כהלכתו וא"צ למול רק מדרבנן לכן הקילו חכמים דאזלינן בתר שעת קישוי ואם נראה מהול כשמתקשה א"צ למול אולם בקטן שלא נימול כהלכתו דנשתיירו בו ציצין המעכבין דצריך מילה מה"ת לא אזלינן בתר שעת קישוי רק צריך שתראה העטרה מגולה ברוב גובהה ורוב היקפה אפי' שלא בשעת קישוי, אולם דעת הש"ך עפ"י הירושלמי דלעולם אזלינן בתר שעת קישוי מדין התורה והא דמרבינן מקרא דבשר החופה את רוב העטרה מעכבת את המילה היינו הכל בשעת קישוי דדוקא אם גם כשמתקשה חופה את רוב העטרה אז הוי ציצין המעכבין וכמבואר בירושלמי אלו הן ציצין המעכבין ר"ש אמר בודקין אותו בשעה שמתקשה וכנ"ל. ולפ"ז תימה גדולה מה זה שכתבו להקשות דמאי מהני בדיקה זו כיון דעדיין לא חתך ציצין המעכבין את גוף המילה הא כיון דאזלינן מה"ת בתר שעת קישוי וכיון דמל כ"כ עד שבעת שמתקשה העטרה מגולה א"כ כבר חתך כל ציצין המעכבין ומה שמכוסה שלא בשעת קישוי הוי רק כשאר ציצין שאין מעכבין, וכן מש"כ שם דמודה הש"ך דמצוה מה"ת לחתוך כל ציצין המעכבין כו' אלא דסברתו דכשלא חתך מתחילה הציצין המעכבין ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אינו מעכב בדיעבד כל הדברים תמוהים מאד דלדעת הש"ך הוא פשוט כמו לכל הפוסקים אלא דס"ל דאזלינן בתר שעת קישוי ואם כשמתקשה מגולה העטרה ברוב גובהה והיקפה כבר מל כל ציצין המעכבין ואף דשלא בשעת קישוי העטרה מכוסה הוי כשאר ציצין שאין מעכבין. ועי' במג"א סי' של"א סק"ג דמשמע מדבריו דלדעת הש"ך אם נולד מהול אם כשמתקשה העטרה מגולה הוי כשאר נולד מהול דאין מחללין את השבת ע"ש, וע"ש בשו"ת מהרי"ם מה שהאריך עוד בזה בסברת הש"ך וכל דבריו צע"ג: אולם בעיקר המחלוקת שבין הש"ך עם החכם הספרדי נלע"ד להביא ראי' גדולה לדעת החכם הנ"ל דהנה מצאנו באור זרוע הגדול שחילק בין בעל בשר ומסורבל למשוך וע"ש בה' מילה סי' צ"ח שהביא מתחלה הא דאמר שמואל קטן המסורבל בבשר וכל הסוגי' שם ואח"כ כתב וז"ל והיכא שנימול כהלכתו ואח"כ משך עור ערלתו עד שכיסה העטרה ונראה כאילו לא מל אמר ר"ה דצריך למול מדרבנן, מיהו איני יודע אם כשמתקשה נראה מהול אם צריך אז למול אם לאו ולכאורה נראה דאפ"ה צריך למול שאל"כ מאי סייעתא מייתי לי' ר"ה כו' אלא ש"מ דמשוך דרבנן אפי' במתקשה ונראה מהול עכ"ל האו"ז. הרי דס"ל דמשוך חמור ממסורבל דאפי' אם כשמתקשה נראה מהול צריך לחזור ולמולו מדרבנן ובמק"א כתבתי להוכיח דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כשיטת האו"ז דהנה הרמב"ם כתב בפ"ז מה' תרומות משוך מותר לאכול בתרומה אע"פ שנראה כערל ומדברי סופרים שימול פעם שניה עד שיראה מהול עכ"ל ולכאורה צ"ע שלא כתב עד שיראה מהול בשעת קישוי וכמו שכ' בה' מילה לגבי בעל בשר דקוצצין הבשר המדולדל כו' עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי ומזה נראה דס"ל להרמב"ם כדעת האו"ז דבמשוך אפי' אם נראה מהול כשמתקשה צריך למולו כיון דשלא בשעת קישוי אינו נראה מהול לכן צריך למולו עד שיהי' נראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי וא"כ מכש"כ דלכתחלה כשמוהלין את המשוך צריך למול כל מה שנמשך עד שיראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי ולכן כ' הרמב"ם בסתם שימול פעם שניה עד שיראה מהול (ועיין בפר"י ח"א סי' כ"ז מש"כ לבאר דברי האו"ז ובירור החילוק שבין משוך לבעל בשר ע"ש בארוכה). ומדברי האו"ז הנ"ל נראה מוכרח כדעת החכם הספרדי דאי נימא דאפי' במקום שצריך מילה מדאורייתא כגון בציצין המעכבין את המילה שלא נימול כהלכתו אזלינן בתר שעת קישוי ואם נראה מהול כשמתקשה א"צ א"כ איך אפשר דמשוך יהי' צריך למול אפי' נראה מהול בשעת קישוי דהא גם המשוך נימול תחלה כהלכתו ולכו"ע משוך לא הוי אלא מדרבנן ואיך יהי' חמור מערל גמור, ובע"כ צ"ל דלגבי ציצין המעכבין את המילה שלא נימול כהלכתו לא אזלינן בתר שעת קישוי אלא דצריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי ולכן ס"ל להאו"ז דמשוך נמי דינא הכי ודמי כמי שלא נימול תחלה כהלכה וחמור מבעל בשר וז"ב. ועיין בתשו' מהרי"ם סי' הנ"ל שכ' דהיכא דיש בית מיחוש לחלישת התינוק יש לסמוך על הש"ך שהי' גדול באחרונים שחולק על החכם הספרדי ע"ש ולפמ"ש הרי האו"ז שהי' גדול הראשונים ע"כ ס"ל כדעת החכם הנ"ל וכן הרמב"ם שהוכחנו מדבריו דס"ל כהאו"ז דבמשוך צריך שימול עד שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי מוכרח ג"כ דס"ל דמכש"כ בלא נימול מתחלה כהלכה דצריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי וכדעת החכם הספרדי והב"ח הורה כן הלכה למעשה ועי' בשו"ת שמש צדקה שכ' ג"כ דאף שהקשה הש"ך מהירושלמי סוגיא דתלמודא דידן כאותו חכם ספרדי אזלא ועי' במג"א סי' של"א סק"ג. ויש לעיין לדעת החכם הספרדי לענין ציצין שאין מעכבין דקיי"ל דצריך לחזור עליהן בחול אם אזלינן בזה בתר שעת קישוי דהיינו אם כשמתקשה אין ציצין כלל ושלא בשעת קישוי יש ציצין שאין מעכבין אי נימא דלדעת החכם הנ"ל כל שלא נימול מתחלה כראוי לא אזלינן בתר שעת קישוי או דלמא כיון דמ"מ אין זה אלא מדרבנן הוי כמו קטן המסורבל דאזלינן בתר שעת קישוי וצ"ע בזה: ובישוב קושית הש"ך על החכם הספרדי מהירושלמי נראה ברור דהא דאמר שם ר' טבי בשם ר' שמואל בודקין אותו בשעה שמתקשה לא קאי אציצין המעכבין את המילה אלא דהוא מילתא באפי נפשי' וקאי על הך בבא דאם הי' בעל בשר כו' וע"ז אמר שמואל דבודקין אותו בשעה שמתקשה וכמבואר בתלמודא דידן דמתחלה אמר ר' אבינא בשם ר"י בשר החופה כו' ואח"כ מתחיל ואם הי' בעל בשר אמר שמואל קטן המסורבל בבשר כו' וכ"ה בירושלמי ע"ש אלא שחסר שם ציון על המשנה אבל כן הוא דרך הירושלמי בכמה מקומות שוב ראיתי שכן כתב גם החכ"א שם ות"ל שכיונתי לדעתו ומה שהקשה בשו"ת מהרי"ם ע"ז דירושלמי זה איתא ג"כ ביבמות פ' הערל ושם לא הביא רק התחלת המשנה תמן תנינן אלו הן ציצין המעכבין כו' א"ר טבי בשם ר' שמואל בודקין אותו כו' ע"ש אין זה קושיא כלל לפי דרך הירושלמי: ועוד נראה לענ"ד לישב קו' זו דמ"ש החכם הספרדי דבעיקר המילה צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי אפ"ל דהוא רק מדרבנן והיינו משום דבעיקר המילה הא צריך לחתוך כל בשר הערלה שלא ישתייר בו אף ציצין שאין מעכבין ובחול צריך לחזור אף כשפירש על ציצין שאין מעכבין ולכן צריך ג"כ שתהי' העטרה מגולה לגמרי אפי' שלא בשעת קישוי אולם בשנימול מתחלה כהלכה ואח"כ נעשה מסורבל בבשר דאז סגי גם בנראה מהול קצת לכן אזלינן ג"כ בתר שעת קישוי, ואפ"ל עוד דעדיף מציצין שאין מעכבין והטעם הוא משום מראית עין דהא באמת גם אם נראה מהול כשמתקשה איכא מ"ע ומשום דכיון דשלא בשעת קישוי אינו נראה מהול ואז יאמרו דלא נימול כלל והרמב"ם כ' בהדיא דגם בנראה מהול צריך לתקן הבשר עכ"פ ע"י דחיקת העור אם אפשר אלא דמ"מ כיון שכבר נימול כהלכתו ורק הוא מסורבל הקילו בזה דאזלינן בתר שעת קישוי וכמו דהקילו לחד מ"ד בנראה ואינו נראה וכ"ז הוא בקטן המסורבל בבשר אולם בעיקר המילה בבשר הערלה גופי' צריך מדרבנן לגלות העטרה כולה עד שתהי' מגולה אפי' שלא בשעת קישוי משום מ"ע וגם בדיעבד מעכב, ולפ"ז ניחא שפיר דשמואל קאי אמשנה דאלו הן ציצין המעכבין את המילה והיינו לענין דאורייתא אם חוזר עליהם בשבת ולכן קאמר שמואל דבודקין אותו בשעה שמתקשה דמה"ת אזלינן בתר שעת קישוי, או דקאי לענין תרומה דתנן שם במשנה דציצין המעכבין את המילה אינו אוכל בתרומה וע"ז אמר שמואל דבודקין אותו כשמתקשה אם העטרה מגולה אז ברוב גובהה והיקפה מותר באכילת תרומה ואף דנימא דמדרבנן צריך למול עד שיהי' העטרה מגולה שלא בשעת קישוי מ"מ ס"ל דלא כר"ה אלא דמשוך אוכל בתרומה וכדמסיק לר"ה בתיובתא ולכן לענין ערל דאורייתא בודקין אותו בשעת קישוי אולם מדרבנן בודאי בעי שתראה העטרה גלויה אף שלא בשעת קישוי וכנ"ל. ולדינא נראה כדעת החכם הספרדי וכמ"ש למעלה ולזה הסכים גם החת"ס בתשו' סי' רמ"ח ע"ש: והנה בצאתי מעט חוץ מכוונת דברינו ונחזור לענין בנ"ד דכל החוט הגבוה הסובב הוא מכוסה בבשר שנדבק עליו ולמטה מזה נראה מהול, והנה בשו"ע שם בהג"ה ז"ל וא"צ שיהא נראה בעת קישוי רוב העטרה הואיל ונימול פ"א כהוגן אפי' אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי וא"צ למולו שנית ע"ש והוא מדברי תה"ד בתשו' סי' רס"ד שכ' ואע"ג דאינו נראה מן העטרה אלא בראשה כמו שליש כו' מ"מ נראה דסגי בהכי דדוקא גבי ציצין המעכבין את המילה בעינן גילוי רוב העטרה משום דעדיין לא מל כהלכתו כו' אבל בנ"ד שכבר מהול כהלכתו מה"ת כו' הואיל ונראה מהול רק בראש העטרה ולמטה קצת נראה מהול קרינן בי' עכ"ל ע"ש, ולפ"ז לכאורה בנ"ד כיון דעכ"פ נראה כל ראש העטרה עד חוט הסובב נראה מהול קרינן לי', ואף שהרמב"ם בפ"ב מה' מילה כתב רואין אותו בעת שמתקשה אם נראה מהול א"צ כלום וצריך לתקן הבשר מכאן ומכאן מפני מראית עין כו' וכתבתי במק"א דמקורו הוא ממשנה דשבת שם דקתני ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית העין דהרמב"ם מוקי לה בשנראה מהול דלא כמ"ש הכס"מ ומ"מ קתני מתקנו כו' וכ"פ בשו"ע שם כבר פירש התה"ד היינו דיש לטרוח עם הקטן לדחוק העור לאחוריה ולקשור אותו שם סביב הגיד שלמעלה מן העטרה אם אפשר כו' אבל אם אי אפשר בדרך זה אין לחתוך ולקצץ כלום מן העור ע"ש וכ"כ הב"ח שם והש"ך בסקי"א ע"ש. ואם שלפרש"י במשנה הא דקתני מתקנו מפני מה"ע היינו נמי לחתוך באיזמל וז"ל רש"י מתקנו ומשפיע באיזמל מאותו עובי מ"מ לרש"י נראה ברור דמפרש המשנה דקתני מתקנו כשאינו נראה מהול בשעה שמתקשה ולכן צריך לשפע באיזמל והיינו הך דאמר שמואל בגמ' ואם לאו צריך למול וכמו שפי' הכס"מ לדעת הרמב"ם. והתה"ד שם נסתפק בזה בכוונת רש"י וע"ש שאחר שהביא דעת הרמב"ם דבנראה מהול א"צ לחתוך באיזמל כתב אמנם מלשון רש"י לא משמע הכי כו' דפרש"י מתקנו ומשפע באזמל מאותו עובי מפני מה"ע כו' הא קמן דכתב בהדי' דצריך לתקנו באזמל מפני מה"ע אך בתלמוד קאמר אההיא מתניתין אמר שמואל קטן המסורבל רואין אותו כו' וכן מייתי מימרא זו בהווייתה בא"ז ובסמ"ק ובאשר"י ולא כתבו מידי שצריך שום תיקון אם נראה מהול ואם הוה אמר דפרש"י במתני' קאי אאינו נראה מהול כשמתקשה אתי שפיר אך הלשון לא משמע כן כו' אפס נראה דמתני' דקתני ואם הי' בעל בשר כו' קאי אגדול שהוא כך ולענין אכילת תרומה דתנן לעיל מיני' אינו אוכל בתרומה ולהכי בעי טפי עכ"ל. והנה מש"כ דהמשנה מיירי לענין תרומה היינו דהא דקתני במשנה מתקנו קאי אנראה מהול ולענין אכילת תרומה ולהכי צריך לתקנו באזמל שיהי' מותר באכילת תרומה אבל בלא"ה א"צ לחתוך מעורו כלום ולענ"ד דבריו צע"ג והאיך אפשר דלענין תרומה חמור יותר מעצם המילה דג"כ איכא משום מ"ע שיהי' נראה כערל ומ"מ בנראה מהול כשמתקשה א"צ לחתוך מעורו כלום ולענין תרומה יהי' אסור עד שיתקן ויחתוך באזמל והא ביבמות ע"ב מבואר להיפך דהא מקשה לר"ה דאמר משוך אינו אוכל בתרומה מברייתא דתני משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין בתרומה ומסיק לר"ה בתיובתא וע"ש בתוס' ד"ה מיתבי כו' דמשוך אוכל בתרומה אע"ג דצריך שימול מדרבנן מפני שנראה כערל לא אסרוהו בתרומה ע"ש והטעם נראה דשאני בין איסור כרת לאיסור לאו הרי דס"ל להגמ' דלענין עצם המילה חמור יותר מלגבי תרומה, ועוד תימה דמאי מקשה לר"ה מברייתא דמשוך אוכל בתרומה והא במשנה דשבת הנ"ל מבואר בהדיא דבעל בשר אפי' אם נראה מהול מ"מ אסור באכילת תרומה דהא תנן מתקנו מפני מה"ע ופרש"י שצריך לחתוך באזמל וקאי לענין אכילת תרומה כמו שפי' התה"ד ומכש"כ משוך ואינו נראה מהול דאסור בתרומה ולפ"ז ממשנה זו ראי' לר"ה ואמאי מסיק לר"ה בתיובתא, הן אמת דגירסת הראשונים בגמ' הוא מסייע לי' לר"ה וגירסא זו הביא גם רש"י ותוס' ועי' בחי' הרשב"א והריטב"א אולם גירסת רש"י בלשון ראשון הוא מיתבי וזהו ג"כ גירסת הרמב"ם ולהכי פסק בפ"ז מה' תרומות דלא כר"ה אלא דמשוך אוכל בתרומה ע"ש. ולכן נראה עיקר דלפרש"י ז"ל קאי הא דתנן מתקנו מפני מה"ע כשאינו נראה מהול וכנ"ל ולפ"ז אפ"ל דבנראה מהול כשמתקשה דאמר בגמ' דא"צ למול היינו דא"צ שום תיקון כלל אף ע"י דחיקת העור לאחורי' דלא שייך מראית עין כלל כיון שנראה מהול בעת שמתקשה, ומצאתי בשו"ת הב"ח סי' ק"כ שכ' ג"כ לפרש דברי רש"י כמ"ש וע"ש שמישב ג"כ מש"כ התה"ד דהלשון לא משמע כן ואם כי הוא סותר א"ע למ"ש בחי' על יו"ד להיפך מ"מ דבריו בתשו' עיקר וכנ"ל, וכן הראשונים ז"ל שלא כתבו ג"כ שום תיקון בנראה שהוא מהול ס"ל ג"כ כפרש"י בזה דבנראה מהול א"צ שום תיקון וכנ"ל, ונחזור לדידן עכ"פ הנה לכל הפוסקים בנראה מהול א"צ לחתוך באזמל ורק דלהרמב"ם צריך עכ"פ לתקן הבשר ע"י דחיקת העור לאחורי' אם אפשר ולשיטת רש"י והראשונים לעולם א"צ שום תיקון כלל בנראה מהול ועי' בב"ח יו"ד שם ובשו"ת שמש צדקה סי' י"ג ולפ"ז כיון דבנ"ד לפי מש"כ הרמ"א והתה"ד דנראה מהול קרינן לי' א"צ למולו שנית לכו"ע כנ"ל מיהו בכ"ז נלע"ד להחמיר בנ"ד למולו שנית לכשיאמרו הרופאים שאין שום חשש סכנה ונזק בדבר, והנה בעיקר הדבר דס"ל לבעל תה"ד דהא דאמרי' בגמ' נראה מהול א"צ למול היינו אף דנראה מהול קצת בראש העטרה נראה מהול קרינן לי' הנה הט"ז בסק"ט חולק ע"ז וע"ש שהאריך בזה דכל שלא נראה נימול כדין מקרי אינו נראה מהול. והנה התה"ד כתב דבר זה מסברא דנפשי' ולכאורה צ"ע דהא עיקר הטעם דאם אינו נראה מהול צריך למול הוא משום מראית העין שנראה כערל ואף דהרמב"ם כ"כ על נראה כשהוא מהול דצריך לתקן הבשר מפני מה"ע מ"מ בודאי גם באינו נראה מהול דצריך למולו מדברי סופרים היינו נמי משום מראית העין ולפ"ז מאי מהני שנראה מהול קצת כמו שליש העטרה מגולה הא כיון דרוב העטרה מכוסה בבשר והן ציצין המעכבין את המילה אכתי איכא מראית העין שיאמרו שהמוהל לא מל כל ציצין המעכבין או שנולד כך ולפ"ז מן הסברא הי' נראה כדעת הט"ז דנראה מהול היינו נראה מהול כדינו. ולכאורה יש לישב עפ"י הגמ' ביבמות הנ"ל דאמר ר"ה משוך אוכל בתרומה דבר תורה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל ופריך מהא דתני' משוך ונולד כשהוא מהול אוכלין בתרומה ומסיק לר"ה בתיובתא וע"ש בפרש"י בל"א דגרסי מסייע לי' לר"ה והיינו דהך אוכלין מדאורייתא קאמר וגי' זו נראה לרש"י עיקר וכ"ה גירסת הרבה ראשונים מיהו בל"ר פרש"י מיתבי וכ"ה בתוס' ונראה דזהו גם גירסת הרמב"ם שכ' בפ"ז מה' תרומות משוך מותר לאכול בתרומה ואע"פ שנראה כערל ומד"ס שימול פעם שניה עד שיראה מהול, וכ"כ הכס"מ דרבינו סובר כגי' ספרים דידן דמסיק לר"ה בתיובתא, והפני משה בירושלמי פ' הערל כתב על דברי הכס"מ וצ"ע דהרי בהדיא כתב שם ומד"ס שימול פעם שני' עד שיראה מהול ולכך נראה דגריס כגירסת רש"י דתפס עיקר לימא מסייע לי' לר"ה דמה"ת אוכל ע"ש, אולם תמיהתו איני מכיר דדברי הרמב"ם מבוארין שפיר כפי' הכס"מ דמשוך אוכל בתרומה אף מדרבנן דלא כר"ה אולם רק בתרומה הקילו אבל בגוף המילה צריך שימול פעם שני' מד"ס ומש"כ הרמב"ם ומד"ס שימול כו' לאו דמתחלה מיירי מה"ת אלא דכלפי שאמר מתחלה דמשוך מותר בתרומה אף מדרבנן לכן כתב דמ"מ בגוף המילה צריך שימול פעם שני' מד"ס וז"ב וכן נראה עיקר כפי' הכס"מ דלפי' הפ"מ דמ"ש משוך מותר לאכול בתרומה היינו מה"ת היה צריך לומר ומדברי סופרים עד שימול פעם שני' וכן אי נימא דכונתו הוא דמשוך אוכל בתרומה מה"ת א"כ מאי אע"פ שנראה כערל מה רבותא הוא לענין דאורייתא ואף דבה' מילה כתב ג"כ אבל מה"ת אע"פ שנראה כערל הואיל ומל א"צ למול שנית היינו לענין גוף המילה אבל לענין אכילת תרומה מה"ת מה נ"מ שנראה כערל דהכל תלי' אי צריך למול שנית ולכן נראה ברור כמ"ש הכס"מ דר"ה אמר ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל והרמב"ם פסק דלא כר"ה להכי כתב משוך אוכל בתרומה ואע"פ שנראה כערל, ועכ"פ לפי גירסא זו דמסיק לר"ה בתיובתא ס"ל דמשוך אוכל בתרומה אף מדרבנן ואף דבגוף המילה לכו"ע צריך שימול מדרבנן ועי' בתוס' ד"ה מיתבי אע"ג דצריך שימול מדרבנן מפני שנראה כערל לא אסרוהו בתרומה ע"ש והנה באמת צריך להבין הטעם כיון דצריך שימול מדרבנן משום מראית עין מפני שנראה כערל א"כ באמת מ"ט לא אסרוהו ג"כ באכילת תרומה משום מ"ע וצ"ל כמ"ש למעלה דשאני בין איסור כרת לאיסור לאו דבעיקר המילה דהוא בכרת גזרו בזה שימול משום מראית עין אבל באכילת תרומה דהוא לכהן ערל רק בלאו לא אסרוהו משום מראית עין. ועפ"ז יש לישב סברת התה"ד והוא עפ"י מש"כ בס' נחל איתן בה' מילה דאינו חייב כרת רק על עיקר המילה שלא מל כלל אבל על ציצין המעכבין אינו חייב כרת ומשום דציצין ילפינן מריבוי דהמול ימול ואין עונשין כרת על ריבוי כמ"ש המ"ל בפ"ג מה' שגגות וע"ש שהאריך בזה, ולפ"ז י"ל כמין חומר בהא דסגי אם נראה מהול קצת ואף שנראה לעין שרוב העטרה מכוסה כמ"ש התה"ד דהא מגמ' דיבמות הנ"ל מבואר דלא החמירו משום מראית עין רק באיסור כרת כנ"ל ולהכי דוקא אם נראה אינו נימול כלל דהוא באיסור כרת צריך למולו שנית משום מ"ע אולם כשנראה מהול אפי' מיעוט העטרה אף דעדיין ניכר ציצין המעכבין מ"מ כיון דבציצין המעכבין ליכא כרת לא החמירו למול משום מראית עין וכמו דמותר בתרומה כנ"ל, ואף דגם בנראה מהול כשמתקשה קתני במשנה דמתקנו משום מראית העין וכמו שהוא לדעת הרמב"ם וכמ"ש לעיל מ"מ היינו דוקא לתקן הבשר ע"י דחיקת העור בעלמא דזהו דבר קל וגם זה רק בדאפשר וכנ"ל אולם באמת גירסת רוב הראשונים הוא מסייע לי' לר"ח ועי' בחי' הרשב"א והריטב"א לכן נלע"ד להסביר כך דדוקא באינו נראה נימול כלל שכל העטרה מכוסה צריך למול משום מ"ע שיאמרו שזהו בשר הערלה גופי' שלא נימול מעולם כלל אולם בנראה אפי' מיעוט העטרה מגולה הרי נראה לעין דכבר נימול פעם דנולד מהול לא שכיח וכיון דכבר נימול יתלו דנימול מתחלה כהלכתו ורק שמסורבל עתה בבשר, ולפ"ז נראה דבין תה"ד להט"ז יש נ"מ גם בפירוש נראה מהול דלתה"ד הפי' נראה מהול שכבר נימול ולהט"ז פי' נראה מהול שהוא נראה עתה מהול, ודוק: אולם אף דהתה"ד כתב דבר זה מסברא מ"מ נראה לכאו' להביא ראי' לדבריו מסוגי' דשבת שם דאמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למול ע"ש, והנה אם נימא כסברת הט"ז דכל שלא נראה מהול כדינו היינו כ"ז שלא נראה העטרה מגולה ברוב גובהה והיקפה מקרי אינו מהול ולפ"ז נראה מהול הוא שכל העטרה מגולה ברוב גובהה והיקפה ולפ"ז קשה מאי קמ"ל שמואל דנראה מהול כשמתקשה א"צ למול תיפוק לי' דלא גרע קטן המסורבל בבשר ממי שלא נימול מתחלה כהלכתו דמ"מ אם מל כל בשר החופה את העטרה ברוב גובהה והיקפה אף שמיעוט העטרה נשאר מכוסה הן הן ציצין שאין מעכבין את המילה דלדעת הרמב"ם גם בחול א"צ לחזור עליהן ומאי קמ"ל שמואל במסורבל ומזה מוכרח כסברת התה"ד דגם בנראה מהול קצת מקרי נראה מהול ולפ"ז טובא קמ"ל שמואל דקטן המסורבל אפי', שנראה מהול קצת והיינו דמיעוט העטרה מגולה ורובה מחופה בבשר דבעלמא שלא נימול כהלכתו הוי ציצין המעכבין מ"מ היכי שנימול כבר סגי בנראה מהול קצת וא"צ למולו שנית, אולם אפשר לדחות דלעולם נראה מהול הוא כדינא דרוב העטרה מגולה ועיקר חידושא דשמואל הוא דאזלינן בתר שעת קישוי דאם כשמתקשה נראה מהול כדינא אע"ג דשלא בשעת קישוי אינו נראה מהול מ"מ א"צ למול וזהו דוקא בקטן המסורבל שכבר נימול פ"א כהלכתו אזלינן בתר שעת קישוי אולם בפעם ראשון צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי ואם אז אין העטרה מגולה ברוב גובהה והיקפה הן ציצין המעכבין את המילה וכמ"ש החכם הספרדי דלא נאמרה בדיקת הקישוי אלא לגבי קטן המסורבל, אלא דכ"ז הוא לדעת החכם הספרדי אולם להש"ך שחולק ע"ז וה"ר מירושלמי דלעולם בודקין אותו בשעה שמתקשה והא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב היינו הכל אם בשעה שמתקשה כן הוא ולפ"ז הא דאמר שמואל קטן המסורבל בודקין אותו בשעת שמתקשה אין זה חידוש כלל דאפי' בשלא נימול כהלכתו אזלינן בתר שעת קישוי ובע"כ צ"ל דהא דקאמר שמואל דקטן המסורבל אם נראה מהול א"צ למולו היינו דאפי' אם נראה מהול קצת סגי בהכי לגבי קטן המסורבל שנימול תחלה כהלכתו ומוכרח כשיטת התה"ד ולפ"ז שי' התה"ד תלי' במחלוקת הש"ך עם החכם הספרדי ולדעת הש"ך מוכרח הוא כסברת תה"ד וכנ"ל. אלא דלדעת הטור בסי' רס"ד דבחול חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין לפ"ז אפ"ל דשמואל קמ"ל דבקטן המסורבל דכיון שנראה מהול כדינא דהיינו דרוב העטרה מגולה א"צ למול עוד יותר, ועוד אפ"ל לפי המבואר בגמ' דאיכא בינייהו נראה ואינו נראה וס"ל לשמואל דנו"נ צריך למול ולכן קאמר שמואל דנראה מהול כשמתקשה א"צ למול לדיוקא דדוקא נראה מהול א"צ אבל נראה ואינו נראה צריך למולו: והנה הש"ך בנקוה"כ רוצה לפרש דהא דאמרינן בגמ' נראה ואינו נראה א"ב היינו הך דינא דתה"ד דרק מיעוט העטרה נראה מגולה ולכן הקשה על התה"ד דאמאי פשיטא לי' כן מסברא דנראה מהול כמו שליש העטרה סגי דהא היינו פלוגתא דשמואל ורשב"ג והב"י כתב דדעת הרמב"ם והטור והעיטור כשמואל ואי נימא דתה"ד פסק באמת כרשב"ג מ"מ הו"ל להביא כשמואל ורשב"ג ולהכריע להקל ולכן פירש פי' אחר בנו"נ ע"ש ובס' חכ"א הביא הך דינא דתה"ד וכתב מדנפשי' דנ"ל דזהו שאמרו בגמ' נו"נ ע"ש ונעלם ממנו דברי הש"ך בנקוה"כ הנ"ל, וראיתי בשו"ת חתם סופר סי' רמ"ח שהשיג על דברי הש"ך בנקוה"כ דא"א לפרש דנו"נ היינו הך דתה"ד ותורף דבריו הוא דהא א"א לפרש נראה ואינו נראה על רוב היקף וגובה העטרה דא"כ עשיתו ערלה גמורה דגם בערלה גמורה מעיקרא אינו חוזר על פחות מרוב גובה או היקף וע"כ דנראה מהול היינו שאין הרוב מכוסה אלא שמ"מ רוב גובה והיקף העטרה מכוסה בחוט דק וכדומה ולפ"ז קשה הא כל עצמו אינו צריך אלא מפני מראית העין שנראה כאלו הוא עדיין ערל וא"כ יותר יש לחוש למ"ע אם לא נשאר מכוסה רק כ"ש והוא רוב גובה או היקף שאז יש לחוש שהמוהל שגה ולא חזר על ציץ המעכב ממה שיש לחוש כשיש רוב ממש מכוסה דלא נחשדו ישראל על כך וידעו כל רואיו שנעשה כן מחמת סירבול הבשר אע"כ כל שנראה רק קצת העטרה מגולה תו לא גזרו מפני מראית עין וע"ש מה שפירש הוא בנו"נ ולענ"ד לא קשה כלל וביסוד הדבר מש"כ דא"א לפרש דנראה מהול היינו על רוב גובה והיקף העטרה דהא גם בערלה גמורה אינו חוזר על פחות מרוב גובה והיקף כבר כתבנו לישב דבאמת גם בערלה גמורה אינו חוזר ועיקר חידושא דשמואל דאזלינן בתר שעת קישוי מה שא"כ בערלה גמורה וכמ"ש החכם הספרדי ואפי' לפ"ד הש"ך ישבנו לנכון והרי הט"ז חולק באמת על התה"ד וס"ל דכל שלא נראה מהול כדינו מקרי אינו מהול ולפ"ז בודאי אפשר לפרש דנראה מהול היינו כדינא שרוב היקף וגובה עטרה מגולה ונו"נ היינו שמיעוט עטרה מגולה והיינו הך דינא דתה"ד ובזה פליגי שמואל ורשב"ג כנ"ל. ולפ"ז כיון דהראשונים סתמו בדבר מהו נראה ואינו נראה הרי שפיר אפ"ל דנו"נ היינו הך דתה"ד שרק מיעוט העטרה מגולה והרי דעת הרמב"ם והטור והעיטור הוא כשמואל לחומרא וכמ"ש הב"י וגם בשו"ת חת"ס כתב דאם אין ישוב לתה"ד כ"א מה שכ' הש"ך בנקוה"כ והיינו הפירוש אחר שפירש בנראה וא"נ קשה מנ"ל הא ע"ש. אלא דלכאורה י"ל גם להיפך דאפי' לפי דעת הט"ז דס"ל דהא דאמר שמואל נראה מהול היינו כדינא שרוב היקף וגובה העטרה מגולה מ"מ בפירוש נראה וא"נ הרי אפ"ל דהיינו הך דתה"ד שרק נראה שנימול קצת והרי הרבה מן הפוסקים פסקו כרשב"ג לקולא וביותר דאיך שנפרש בנראה וא"נ הרי עכ"פ צ"ל דאינו נראה מהול כדין ומ"מ ס"ל לרשב"ג לקולא ויש שפסקו כוותי' וכנ"ל: ומדברי הרמב"ם ז"ל יש להוכיח לכאורה שלא כדברי תה"ד הנ"ל דבפ"ב מה' מילה כתב קטן שבשרו רך ומדולדל כו' עד שיראה כאלו אינו מהול רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול א"צ כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין כו' ע"ש. והנה פשטות לשונו במה שכ' מתחלה עד שיראה כאלו אינו מהול ע"כ צ"ל דהיינו דשלא בשעת קישוי נראה כאלו אינו מהול וקאמר דמ"מ רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול כו' ולפ"ז צ"ל דמ"ש אח"כ וצריך לתקן מפני מה"ע והיינו ע"י דחיקת העור לאחורי' הוא כדי שיהי' נראה נימול אפי' שלא בשעת קישוי אולם אם נראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי נראה מדבריו דא"צ לתקן כלל וכבר בארנו דהרמב"ם ע"כ יפרש המשנה דמתקנו מפני מראית העין בנראה מהול וכנ"ל, והנה באמת לשון המשנה הוא קצת דחוק שסתמה ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מה"ע ולדברי הרמב"ם צ"ל דמיירי בנראה מהול בעת קישוי ומתקנו מפני מה"ע משום שלא בשעת קישוי, והנה לסברת התה"ד דסגי בנראה מהול קצת מ"מ הא ודאי אפ"ל דאכתי איכא מראית עין דהרי מ"מ לא נראה מהול כדין דהא התה"ד כתב זה רק מסברא כיון דהוא רק מדרבנן ולכן סגי שנראה מהול קצת וא"כ בודאי אפ"ל דאף בנראה מהול קצת א"צ למול מ"מ צריך לתקן ע"י דחיקת העור מפני מ"ע כדי שיהי' נראה נימול כדין וא"כ הא אפשר לפרש המשנה בפשיטות דאם הי' בעל בשר ונראה מהול קצת אף דא"צ למול מ"מ מתקנו ע"י דחיקת העור מפני מ"ע ולא מיירי כלל מענין דשלא בשעת קישוי ולפ"ז אפ"ל דמשום שלא בשעת קישוי א"צ לתקן כלל. ומזה נראה לכאורה שלא כדעת התה"ד ומ"ש הרמב"ם נראה שהוא מהול היינו כדינו ועיקר החידוש הוא דאזלינן בתר שעת קישוי ולפ"ז צריך לפרש גם המשנה כנ"ל דמראית העין הוא משום שלא בשעת קישוי, עכ"פ נראה דעיקר דברי התה"ד אינו ברור כ"כ והרי הט"ז חולק בהדיא עליו וס"ל דלא סגי בנראה מהול קצת ע"ש: והנה לפי דעת התה"ד וכמבואר בשו"ע יש לי ספק עצום היכא דלא נראה מהול כלל דקי"ל דצריך למולו אי ג"כ אינו צריך למול רק מעט עד שיהי' נראה מהול קצת והיינו רק לגלות מיעוט העטרה וכמו דלכתחילה אם נראה מהול קצת סגי דיש לחלק דדוקא לכתחלה אם נראה מהול קצת אז א"צ למול כלל אבל באינו נראה דע"כ זקוק הוא למול צריך באמת למול מילה גמורה כדין ולגלות עכ"פ רוב גובה והיקף של עטרה שלא יראה ציצין המעכבין. ולכאורה יש להכריע דבר זה ממ"ש הרמב"ם והטור והשו"ע דאם אינו נראה נימול כו' צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהי' נראה נימול בשעת קישויו הרי דאף דעיקר דין בדיקת הקישוי הוא רק לגבי קטן המסורבל ובערל גמור צריך למול כל העטרה עד שיהי' מגולה אפי' שלא בשעת קישוי וכמ"ש החכם הספרדי כנ"ל מ"מ בקטן המסורבל דהקילו בו דלכתחלה אם נראה מהול בשעת קישוי א"צ למולו שנית ה"ה דאף כשזקוק למולו א"צ למול רק עד שיהי' נראה כנימול בשעת קישוי ול"א דכיון שזקוק למולו צריך למולו מילה גמורה לפ"ז יש ללמוד ג"כ דלענין הקולא שהקילו בלכתחלה דסגי בנראה מהול קצת ה"ה אף בשאינו נראה מהול וזקוק למולו מ"מ א"צ למול עד שיראה נימול קצת שיהי' רק מיעוט העטרה מגולה. אולם מסוף דברי הרמב"ם נראה דצריך למול לגמרי שכתב חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי וכלשון הזה כתב גם החכם הספרדי שהביא הב"י ע"ש ומסתימת לשונם שכתבו עד שתראה העטרה גלויה נראה ודאי דהיינו גלויה לגמרי כדין אם לא דנאמר דחולקין על עיקר דין דתה"ד ולעולם לא סגי מה שנראה מהול קצת וכמ"ש דאל"כ צ"ע באמת מ"ש מבדיקת הקישוי דא"צ למולו רק עד שיהי' נראה נימול בעת הקישוי וכמש"כ להדיא. אלא דלפמ"ש למעלה דאפשר דמדאורייתא לעולם אזלינן בתר שעת קישוי ורק דבערל גמור מדרבנן צריך למול עד שיהי' העטרה מגולה שלא בשעת קישוי דהא צריך למול גם ציצין שאין מעכבין לפ"ז יש מקום לחלק בדבר דדוקא לענין בדיקת הקישוי סגי למולו עד שיראה נימול בשעת קישוי משום דמה"ת לעולם אזלינן בתר שעת קישוי ונהי דבערל גמור החמירו חכמים מ"מ במסורבל לעולם סגי הכי אבל בעיקר המילה דבערל גמור מה"ת צריך לגלות רוב העטרה ה"ה במסורבל היכי שזקוק למולו צריך למול כדין ולגלות רוב גובה והיקף העטרה ולפ"ז גם מדברי הטור והשו"ע ממילא אין ראי' כלל וכנ"ל: אולם בעיקר סברת התה"ד והשו"ע שכתבו דאפי' אם אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי יש לעיין מה נקרא מיעוט העטרה דהנה בערל גמור קיי"ל דרוב גובהה או רוב היקפה של עטרה מעכב בדיעבד ולפ"ז בקטן המסורבל דמקילינן בי' דסגי שיהי' עכ"פ נראה שנימול מיעוט העטרה צ"ע אי סגי במה שנראה מיעוט העטרה למעלה מגובה לבד דכיון דרוב גובה או רוב היקף מעכבין בערל גמור ולפ"ז אפשר הא דמסורבל סגי שנראה מיעוט העטרה היינו שתראה מיעוט מגובהה והיקפה של עטרה אבל אם כל הקיפה של עטרה מכוסה בבשר לא מהני מה שנראה מיעוט מרוב גובהה לבד ומצאתי ת"ל בשו"ת שמש צדקה ח' יו"ד סי' י"ג שחכמי השואלים נסתפקו בזה וע"ש בשאלה ז"ל עדיין אפשר לגמגם דכשאמרו כשהוא נימול קצת א"צ לחזור ולמולו אפשר דלא אמרו כך אלא כשנתגלה מהגובה וההיקף לא כן כשהאחד מכוסה לגמרי מה גם ההיקף שהוא חמור יותר מהגובה עכ"ל והגאון הנ"ל לא השיב ע"ז כלום, אולם לענ"ד נראה מלשון התה"ד שם בתשו' שכ' ואע"ג דאין נראה מן העטרה אלא בראשה כמו שליש אפי' כשמתקשה מ"מ נראה דסגי בהכי ע"ש מזה נראה דא"צ רק שיהא נראה מיעוט העטרה מהגובה לבד אף שכל ההיקף מכוסה מ"מ הרי נראה מיעוט עטרה וכן משמע שם מהשאלה שכ' בזה הלשון ואף כשהוא מתקשה אינו נראה רק ראש המילה כמו עד שליש העטרה ע"ש וכן נראה מדברי הב"ח ביו"ד בסי' זה ע"ש: אך מה שיש לי ספק עצום בזה הוא לדעת הגאון תבו"ש בבכור שור בחי' לשבת דף קל"ז דהנה הב"י בסי' זה הביא דחכמי ספרד נסתפקו מה נקרא עטרה אם הבשר אשר בראש הגיד כולו או אם הוא החוט הגבוה הסובב לבד אשר בין אותו בשר והגיד וכ' הב"י שראה קונטרס מחכם אחד שכ' ע"ז והכריע דעטרה דלגבי מילה הוא הבשר אשר בראש הגיד כולה וכ"כ הב"ח שם והש"ך בסק"ט ע"ש, אולם הגאון תבו"ש בחידושיו בבכור שור האריך בזה והעלה להלכה דלא נקרא עטרה לגבי מילה רק החוט הגבוה הסובב בעצמו אבל הבשר הנמשך מחוט הגבוה לסוף הגיד לא נקרא עטרה כ"א למטה מעטרה והא דמבואר רוב גובהה והיקפה היינו הכל באותו החוט וע"ש שהביא ראי' לזה מדברי הראשונים מפרש"י ותוס' והטור וסיים דאין לדחות דבריהם מפני בעל הקונטרס שהביא הב"י דלא נודע מי הוא ע"ש. ולפ"ז צע"ג מה נקרא נראה מהול קצת דסגי בהכי דלפי דעת החכם הספרדי בעל הקונטרס והאחרונים דכל הבשר מראש הגיד עם החוט נקרא עטרה ניחא שפיר דמה שנראה מהול בראש הגיד כמו שליש נקרא נראה מהול קצת העטרה ועיין בשו"ת חת"ס סי' רס"ח דלא נתכוון התה"ד מעולם לשיעור שליש ורביע ושליש עטרה לא דוקא אלא שיהי' נראה לעין בהסתכלות מועט שהוא נימול ע"ש ולפ"ז נראה ברור דאף שכל החוט הגבוה הוא מכוסה אך כל הבשר מהחוט עד ראש הגיד מגולה מקרי נראה מהול כיון דכל הבשר נקרא עטרה א"כ הרי הרבה יותר מרוב גובהה של עטרה נראה מהול ובאמת לא צריך כ"כ דאף שמכוסה גם למעלה מהחוט רק שנראה כמו שליש למעלה סגי, אולם לפי דעת הבכור שור דעטרה דלגבי מילה הוי רק חוט הגבוה הסובב וכל הבשר עד ראש הגיד זהו למטה מן העטרה לפ"ז צע"ג אם נראה כל ראש הגיד עד החוט הסובב והחוט בעצמו שהוא העטרה כולו מכוסה אי נימא דמקרי נראה מהול קצת דהא לא בעינן שיהי' נראה מהול כדין ואף דלא נראה מהול מהעטרה כלום רק הבשר שלמטה מהעטרה מ"מ אין נ"מ בזה דעיקר הדבר הוא מפני מראית עין והרי נראה לעין כל שהי' נימול או דלמא כיון דמבואר בכל הפוסקים דאפי' שנראה רק מיעוט העטרה סגי לפ"ז בעי שתראה נימול חלק מהעטרה דעיקר מילה הוא העטרה ונראה מהול קצת היינו ג"כ קצת ממה שנקרא עטרה ולפ"ז גם לפי דעת התבו"ש צריך שיהי' מגולה קצת מהחוט הסובב בעצמו אבל אם כל החוט הסובב מכוסה אף שכל הבשר שלמטה מהחוט עד ראש הגיד מגולה לא מהני דבעינן מהעטרה גופי' יהי' נראה מהול קצת. הן אמת דמדברי התה"ד בתשובה נראה ברור דס"ל כדעת החכם הספרדי ושלא כדעת התבו"ש דהא כתב שם דאע"ג דאין נראה מן העטרה אלא בראשה כמו שליש כו' וכ"ה בשאלה דאף כשהוא מתקשה אין נראה רק ראש המילה כמו עד שליש העטרה ע"ש וברור דכ"ז הוא בבשר שבראש הגיד ולא בחוט הסובב ומ"ש עד שליש העטרה היינו משום דכל הבשר כולו נקרא עטרה וכדעת החכם שהביא הב"י ולפ"ז אפ"ל דאין ראי' ממה שכתבו התה"ד ובשו"ע והאחרונים דסגי שנראה מיעוט העטרה שנימול דבעי חלק עטרה דוקא ומשום דהם ס"ל כדעת החכם הנ"ל דכל הבשר נקרא עטרה ולפ"ז א"א שיהי' נראה נימול קצת ולא תראה מיעוט עטרה דגם בראש הגיד נקרא עטרה ולכן נקטו כולם שנראה קצת עטרה אולם לדינא אין נ"מ ואף אי נימא כדעת התבו"ש דעטרה הוא רק החוט הסובב מ"מ אפ"ל דאם נראה קצת מהבשר שבראש הגיד אף דכל העטרה הוא מכוסה מ"מ מקרי נראה מהול דטעמא משום מראית עין וכל שנראה מהול קצת בבשר שבראש הגיד יהי' זה עטרה או למטה מעטרה מ"מ הרי ניכר שכבר נימול וסגי בהכי ויש לכאורה להביא ראי' לזה דגם לפי דעת התבו"ש סגי בשנראה מהול קצת בראש הגיד אף שכל העטרה מכוסה מפרש"י בשבת שם גבי ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית העין ופרש"י ואם הי' בעל בשר שהי' שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו כו' כאלו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד עכ"ל ולכאורה צ"ע דהו"ל לרש"י לפרש דאותו בשר חוזר וחופה את העטרה דעיקר מילה היא לגלות העטרה וכן במשנה גופי' מיירי שם מתחלה מעטרה דקאמר שם בשר החופה את רוב העטרה וביותר צ"ע דביבמות ע"ב גבי משוך פרש"י משוך מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה עכ"ל ולא כתב דכסתה את הגיד ובסנהדרין מ"ד גבי הא דאמר ר' אילעא עכן מושך בערלתו הי' פרש"י משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה וכסתה את ראש הגיד כדי שלא יראה מהול ע"ש וצ"ע לכאו' לכוון כל דבורי רש"י ז"ל בג' מקומות הללו, ולכן הי' נראה לומר דהמה בדיוק רב, ובהקדם דהבכור שור הביא ראי' דדעת רש"י ז"ל דעטרה לגבי מילה הוא רק החוט הגבוה הסובב והבשר עד ראש הגיד הוא למטה מהעטרה, ועוד אפ"ל דשיטת רש"י ז"ל הוא כדעת האור זרוע דבמשוך אפי' נראה מהול כשמתקשה מ"מ צריך למולו ומשום דחמור מבעל בשר ולפ"ז בודאי דה"ה דלא מהני במשוך אם נראה מהול קצת וכש"כ הוא אלא דצריך להיות מהול כדין אפי' שלא בשעת קישוי ועפ"י כל הנ"ל נוחים כל דבורי רש"י ז"ל אי נימא דגם לפי' התבו"ש ורש"י דהעטרה הוא רק החוט הסובב לבד מ"מ סגי אם נראה מהול קצת בראש הגיד אף שהעטרה מכוסה ולפ"ז בבעל בשר כל שחופה רק העטרה לבד דהוא החוט הסובב ושאר הבשר עד ראש הגיד מגולה מקרי נראה מהול ועפ"ז ניחא שפיר דכבר כתבנו למעלה דרש"י מפרש המשנה ואם הי' בעל בשר בשאינו נראה מהול וכמש"כ הב"ח בתשובה ולהכי צריך לחתוך באיזמל ולכן פרש"י דנראה בשר שלמעלה מערלתו כו' כאלו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד והיינו דחופה כל הבשר מהחוט ועד ראש הגיד דאם אינו חופה כל הגיד לא מקרי אינו נראה מהול כנ"ל אולם ביבמות גבי משוך דשם לא מהני אם נראה מהול קצת כנ"ל לכן פרש"י מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה דאף שלא כסתה רק העטרה הרי הוא רק נראה מהול קצת דלא מהני במשוך ובאמת גם העטרה לא בעינן שיכסה כולה רק רובה אלא דזה ממילא מישתמע דהא גם אם כל העטרה מכוסה מ"מ הרי נראה מהול קצת וכנ"ל ומ"מ לא סגי במשוך אולם בסנהדרין גבי עכן דעשה כן בשאט נפש שלא יהי' נראה מהול בודאי משך ערלתו שלא יהי' נראה מהול כלל לכן פרש"י משך את עור אמתו תמיד כו' וכסתה את ראש הגיד שלא יראה מהול והיינו שכסתה העטרה עם כל הבשר עד ראש הגיד ולפ"ז כל דבורי רש"י בדיוק רב: אמנם בכ"ז נלע"ד ברור דהא דמבואר בתה"ד ובשו"ע דאפי' אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי הך מיעוט העטרה הוא בדוקא דעיקר הקולא הוא מה שנראה מיעוט העטרה ומשום דעיקר מילה הוא לגלות העטרה וכל מה שנראה מיעוט העטרה מקרי נראה מהול קצת ולפ"ז גם לשיטת התבו"ש שהוא לדעתו דעת הראשונים דעטרה דלגבי מילה הוא חוט לא נקרא נראה מהול כלל, והנה לפי מה שכתבתי למעלה דלכאורה נראה דבאינו נראה מהול דצריך למולו היינו ג"כ רק עד שיהי' נראה מיעוט העטרה ולפ"ז גם לדעת התבו"ש אי נימא דגם אם נראה מהול בבשר שבראש הגיד סגי אף שהעטרה מכוסה א"כ ה"ה דא"צ למול רק עד שיהי' נראה מהול בראש הגיד וזה בודאי דוחק גדול דאין זה נקרא מילה כלל כיון שאינו צריך לגלות מהעטרה כלום ובגמ' מבואר דצריך למול, וכן בסוגיא דיבמות שם דמשוך צריך שימול ואסמכוה אקרא דהמול ימול אפי' מאה פעמים והרי מסתימת הפוסקים נראה דס"ל דאין חילוק בין משוך לבעל בשר והאיך אפשר דלא יהי' צריך למול וליגע בעטרה כלל דזה לא מקרי מילה כלל ואי נימא דגם רש"י ס"ל דמשוך שוה לבעל בשר הרי פירש בהדי' שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה ומשמע אף דשאר הבשר הוא מנולה, ועוד הא מבואר שם דמילת המשוך צריך להיות ביום כמו מילה גמורה משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואי נימא דא"צ כלל לנגוע בהעטרה א"כ אינו מילה כלל והאיך שייך ע"ז לומר דצריך שיהי' ביום משום כעין דאורייתא הא אין זה ענין למילה כלל דאיננו נוגע כלום בהעטרה ואי נימא דלכה"פ צריך למול קצת מהעטרה יש לישב בדוחק אולם אי נימא דא"צ למול מהעטרה כלל קשה כנ"ל, לכן נראה דאף לשיטת התבו"ש צריך שיהי' נראה מהול קצת מהעטרה גופי' דהוא החוט הסובב וכפשטות לשון התה"ד והשו"ע והאחרונים וכנ"ל: ועל פי כל המתבאר נלע"ד דבנידן דידן כפי הצעת השאלה דכל חוט הגבוה הסובב הוא מכוסה בבשר שנדבק עליו ולמטה מזה נראה מהול יש להחמיר ולמולו שנית מכמה טעמי דהא בודאי נ"ד מקרי רק נראה מהול קצת כיון דהעטרה מכוסה ברוב הקיפה וא"כ אין להקל רק עפ"י דברי התה"ד דסגי בשנראה מהול קצת וכבר כתבנו דגוף הך דינא דתה"ד אין ברור כ"כ והט"ז חולק בהדיא ע"ז וגם מדברי הרמב"ם נראה לכאורה כן וכנ"ל ועוד דאפי' לפי דעת התה"ד יש לומר דבעינן שיהי' נראה מיעוט העטרה מגובהה והיקפה וכמו שנסתפקו בשו"ת שמש צדקה וכנ"ל, וכ"ז הוא אי נימא כדעת החכם הספרדי המובא בב"י דכל הבשר שבראש הגיד נקרא עטרה לגבי מילה אולם לפי מה שהעלה הגאון בעל תבו"ש בבכור שור מדברי הראשונים דרק החוט גבוה הסובב לבד נקרא עטרה ולפ"ז כיון דכל חוט הסובב הוא מכוסה בבשר הרי לא נראה גם מיעוט העטרה ומקרי אינו נראה מהול וצריך למולו שנית וכנ"ל: וכ"ז אפי' אם יהי' ידוע לנו בודאי שכבר נימול מתחלה כהלכתו רק שלאחר כך נתכסה העטרה מחמת סרבול הבשר וכדומה אולם בנ"ד דיש עוד ספק בדבר דנעשה בפשיעת המוהל שלא מל כראוי ונשתיירו ציצין המעכבין את המילה ונדבקו אח"כ בבשר העטרה או דהעור הי' דבוק כך בתולדה ולא הי' יכול לגלות העטרה א"כ פשיטא דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא, ולפ"ז אפי' אם יהי' באמת נראה מהול קצת מ"מ צריך למולו שנית משום ספק דאורייתא ומצאתי שכבר עמד בזה בשו"ת חת"ס סי' רמ"ח וע"ש שכ' ונראה פשוט דבספק אי הי' כך מעיקרא משגיאת המוהל או לא אלא מסרבול הבשר אזלינן בספיקו לחומרא דספיקא דאורייתא הוא וצריך תיקון באזמל עכ"ל ואף שצידד שם די"ל רוב מצוין אצל מילה מומחין הן ואף דהתינוק יש לו חזקת ערל שהרי נולד מהול מ"מ הרי סמכינן אחזקה זו גבי שוחט נגד חזקת אינו זבוחה ע"ש מ"מ נראה כיון שעתה העור דבוק על העטרה עד שא"א להפרידו בשום אופן א"כ הא אפ"ל דהי' כך מתולדה דבוק העור בבשר ולכן אפי' מוהל מומחה לא הי' יכול להפריד העור ולמול כראוי ולפ"ז אינו ענין לרוב מצוין אצל מילה מומחין הן. ומלבד זה הנה החת"ס לא החליט הדבר בפשיטות דנימא רוב מצוין כו' אלא דכתב דיש לעיין קצת ע"ש ובאמת יש לחלק בין מילה לשחיטה מכמה טעמי (וביאור הדברים עיין בפר"י ח"א סוס"י נ"ז ע"ש בארוכה) וכן מצאתי בשו"ת שמש צדקה סי' י"ג שכתב ג"כ להחמיר בזה מטעם ספיקא דאורייתא שמא מתחלה לא נימול כהלכתו והוי ספק ערל דאורייתא דנקטינן לחומרא ע"ש הרי מפורש בהדי' להחמיר כנ"ל וכ"כ בס' חכ"א ה' מילה סק"טז להחמיר בזה וע"ש אולם אפי' אי נימא דמשום צערא דינוקא יש לגבב קולות להקל בכל מה דאפשר ולסמוך על הצ"ע שבתשו' חת"ס משום רוב מצןין אצל מילה מומחין הן מ"מ בצירוף כל הני טעמי שכתבתי מתחלה נלע"ד דיש להחמיר ולמולו שנית לכשיאמרו הרופאים דאין שום חשש נזק בדבר, וכ"ז הנני כותב להלכה אולם למעשה הנה עמכם בדבר המשפט הגאונים יושבי על מדין ובראשם הגאון האב"ד המה יורו כדת של תורה כטוב בעיניהם והנלע"ד כתבתי: