אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן יא

סימן י

בדין הא דקי"ל אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה אם לאחר שעירב לדבר מצוה יכול לילך אפילו לדבר הרשות.

הנה הטור או"ח בסי' תט"ו כתב אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון כו' ומיהו לאחר שעירב לדבר מצוה יכול לילך אפילו לדבר הרשות עכ"ל, ועי' בב"י שכתב וז"ל ומ"ש ומיהו לאחר שעירב לדבר מצוה כו' כן משמע מדברי סמ"ק כו' אבל מדברי רש"י אמימרא דרב יוסף דריש פ' כיצד משתתפין משמע דאפילו עירב לדבר מצוה אינו יכול לילך לדבר הרשות, ובהגהות אשרי כתב והיכי שעירב לדבר מצוה משמע מלשון רש"י דאסור לצאת לדבר הרשות ושמא הוא מותר עכ"ל, ובשו"ע סי' הנ"ל כתב ג"כ דאם עירב לדבר מצוה מותר לילך אפילו לדבר הרשות ע"ש ולענ"ד נראה להביא ראי' לשי' רש"י דאם עירב לדבר מצוה אינו רשאי לצאת אח"כ לדבר הרשות, דהנה בגמ' עירובין דף ל"א מייתי ברייתא פלוגתא דר' יהודה ורבנן אם מערבין עירובי תחומין בבית הקברות ומשום דאסור לקנות בית באיסורי הנאה וע"ש פרש"י ד"ה אסור לקנות בית בא"ה בקבר והא הנאה היא דמשתרי ביה למיפק חוץ לתחום וכל תשמישי המת אסורין בהנאה כו', וע"ש דר' יהודא סבר מערבין בבה"ק ובעי למימר שם דס"ל לר"י מצות לאו ליהנות נתנו ופרש"י מצות לאו ליהנות נתנו ואין מערבין אלא לדבר מצוה כו' ופריך שם אלא הא דאמר רבא מצות לאו ליהנות נתנו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה א"ל רבא אי סבירא להו דאין מערבין אלא לדבר מצוה דכ"ע מצות לאו ליהנות נתנו והכא בהא קמיפלגי מ"ס אין מערבין אלא לדבר מצוה ומ"ס מערבין אפילו לדבר הרשות ע"ש, ופרש"י רבנן סברי מערבין אפילו לדבר הרשות והילכך הנאה היא והנה בס' טורי אבן על רה"ש באבני מילואים שם לדף כ"ח הביא הסוגי' הנ"ל והקשה דהא ע"כ צ"ל דפלוגתתם הוא במערב בבה"ק לדבר מצוה דאי לערב לדבר הרשות לכ"ע אסור דלרבי יהודא דס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה הא אין מערבין לדבר הרשות אפילו בכל מקום אפילו שלא בבה"ק ובע"כ צ"ל דמיירי שמערב לדבר מצוה וא"כ מ"ט דרבנן דס"ל אין מערבין בבה"ק נהי דס"ל דמערבין אפילו לדבר הרשות מ"מ כיון שזה מערב לדבר מצוה מ"ט אינו רשאי לערב בבה"ק כיון שזה מערב לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו, וע"כ כתב דודאי צ"ל דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות אפילו היכא שעירב לדבר מצוה ג"כ אסור בבה"ק ומשום גזיר' דילמא פעם אחר יערב בבה"ק אפי' לדבר הרשו' רק למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה ליכא למיחש לזה, והנה פי' הט"א הוא מוכרח בדברי הגמ' כמובן. ולפ"ז קשה לשי' הפוסקים דאם עירב לדבר מצוה יכול לילך אפילו לדבר הרשות א"כ גם למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה מ"ט רשאי לערב בבה"ק נהי דלדידיה ליכא למיגזר שמא יערב פעם אחר בבה"ק לדבר הרשות כיון שלדבר הרשות אין מערבין כלל אפילו שלא בבה"ק מ"מ קשה דאכתי נגזור שמא בעירוב זה שעירב לדבר מצוה ילך ג"כ לדבר הרשות ונמצא נהנה מבה"ק והרי גזירה זו היא קרובה יותר ממה דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות אין לערב אפילו לדבר מצוה משום שמא יערב פעם אחר בבה"ק אפילו לדבר הרשות דיותר יש לגזור אפילו למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה שמא ילך בעירוב זה ג"כ לדבר הרשות, ובע"כ צ"ל דאם עירב לדבר מצוה אינו רשאי לילך לדבר הרשות: ולשי' זו דאם עירב לדבר מצוה אינו רשאי לילך בעירוב זה לדבר הרשות יש לפרש דברי הגמ' הנ"ל עפ"י דרך הטו"א באופן יותר נאות, והיינו דהא דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות אסור לערב בבה"ק אפילו לדבר מצוה משום גזירה כנ"ל אין טעם הגזירה משום שמא יערב פעם אחר בבה"ק אפילו לדבר הרשות כמ"ש הטורי אבן אלא דלמ"ד מערבין אפילו לדבר הרשות א"כ מכש"כ דאם עירב לדבר מצוה יכול לילך בעירוב זה לדבר הרשות ולכך אין מערבין בבה"ק אפילו לדבר מצוה דחיישינן שמא ילך בעירוב זה ג"כ לדבר הרשות ונמצא נהנה מבה"ק אולם למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה כי עירב לדבר מצוה אסור לילך אח"כ בעירוב זה לדבר הרשות א"כ ליכא למיגזר מידי ולכך מערבין:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה