פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן א
בדין אם התפלל מהלך או מיושב אם צריך לחזור ולהתפלל מעומד:
תשובה בס"ד
בשו"ע או"ח סי' צ"ד ס"ט כתב וז"ל מי שהוכרח להתפלל מיושב כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה שום דבר. ומקור הדברים הוא בב"י וז"ל גרסינן בפ' תפה"ש רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כי הוה אתי לביתי' הדר ומצלי מעומד, ופרש"י כו', למדנו מכאן שמי שהי' מוכרח להתפלל מיושב כשיוכל יחזור להתפלל מעומד, מיהו אפ"ל דה"ד כגון רב אשי שהי' מכוין בתפלתו אבל אנו שאין אנו מכוונין בתפלתנו לא יחזור להתפלל דקרינן בי' ל"ל רוב זבחיכם וכמ"ש רבינו בסי' ק"ז בשם הרא"ש, אלא שהתוס' כתבו שם גבי אבוה דשמואל ולוי כו' דמשמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך במהלך וא"צ לעמוד וא"ת מ"ש מהביננו דמסקינן לעיל דמעומד דוקא וי"ל דשאני הביננו שהיא קצרה ואין בה ביטול דרך כ"כ כמו בי"ח ברכות ועוד פי' הר"ם דהכא כי הדר לביתי' מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי כו' כדי לקרות ק"ש בעונתה כו' והדר מצלי מעומד. נראה מדבריהם שמי שמתפלל מיושב מדינא חייב לחזור ולהתפלל מעומד ומשמע מהא דר"א שמי שהתפלל מיושב כשחוזר להתפלל מעומד א"צ לחדש דבר בתפלתו דהא סתמא קאמר הדר ומצלי מעומד משמע תפלה הנהוגה בלא תוספות ובלא מגרעת עכ"ל הב"י:
והנה דבריו מבוארין המה שמתחלה כ' דמדרב אשי אין ראי' שצריך לחזור ולהתפלל מעומד דאפשר דר"א התפלל בתורת נדבה ולפיכך ה"ד ר"א שהי' מכוין בתפלתו הי' מתפלל בתורת נדבה אבל אנו שאין אנו מכוונין בתפלתנו א"צ להתפלל נדבה, אולם כ' דמדברי התוס' נראה דמדינא צריך לחזור ולהתפלל מעומד ולפ"ז אפי' אנו שאין אנו מכוונין ג"כ צריך לחזור ולהתפלל מעומד מדינא וכ"כ המעיו"ט בד"ח ס"ע דאע"פ שאין אנו מכוונין בתפלתנו מ"מ כיון דמדינא מחויבים להתפלל שנית גם אנו צריכין להתפלל אף שאין אנו חוזרין בשביל חסרון כונה ע"ש אולם המג"א בסי' צ"ד ס"ק י"א כ' בשם תשו' רמ"ע מפאנו דרב אשי התפלל שנית בתורת נדבה וכ"כ הט"ז סק"ה דאין למדין מחידושו של ר"א להלכה כי ר"א עשה כן דרך נדבה משא"כ אנחנו שאין אנו מכוונין וכמ"ש הטור בסי' ק"ז:
ולכאורה יש לתמוה דהא הרשב"א הביא בשם רבינו האי גאון דעובדא דרב אשי הי' בשבתא דרגלא ולפ"ז איך אפשר לומר דר"א התפלל שנית בתורת נדבה והרי בשבת ויו"ט אסור להתפלל תפלת נדבה וכמבואר בשו"ע סי' ק"ז, אולם אפ"ל דר"ה גאון לטעמי' אזיל דס"ל באמת דאף בשבת ויו"ט יש להתפלל תפלת נדבה וכמו שהביא הרא"ש והטור משמו אבל להפו' דס"ל דאין להתפלל נדבה בשבת ויו"ט ע"כ צ"ל דעובדא דר"א הי' בחול והתפלל שנית בתורת נדבה, והנה אי אמרינן דר"א התפלל שנית בתורת נדבה ע"כ צ"ל אף דנראה מדברי הגמ' דר"א מצלי מעומד בלא חידוש וכמ"ש הב"י דסתמא קאמר הדר מצלי משמע תפלה הנהוגה בלי תוספות ובלי מגרעת והרי אנן קי"ל דאין להתפלל תפלת נדבה בלא חידוש מ"מ כיון שר"א התפלל שנית בתורת נדבה כדי לכוין את לבו א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה וכמש"כ הפוס' בדין ספק אם התפלל דחוזר ומתפלל אח"כ בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה, אולם לדעת הב"י דמדינא צריך לחזור ולהתפלל אח"כ מעומד בתורת חובה א"כ הוי כמו אם לא אמר משיב הרוח או טל ומטר שצריך לחזור ולהתפלל אח"כ בתורת חובה ולפ"ז דבריו צריכין ביאור במה שמוכיח דכשחוזר אח"כ להתפלל מעומד א"צ חידוש מהא דרב אשי פשיטא הוא כיון דלא יצא יד"ח וצריך אח"כ לחזור ולהתפלל מדינא איך אפשר לומר כלל דצריך חידוש שאינה רק בתפלת נדבה. אולם איתא בירושלמי פ' תפה"ש גבי תפלת מוספין של ר"ח רב אמר צריך לחדש בה דבר שמואל אמר א"צ לחדש בה דבר והיינו שהי' מנהגם להתפלל במוסף ר"ח תפלת י"ח כמו בשחרית ועי' בתוס' ברכות כ"א ד"ה עד הרי דגם בתפלת חובה פליגי אי צריך לחדש בה דבר ויש לחלק:
אולם באמת בלא"ה צריך ביאור אי נימא דמדינא צריך לחזור ולהתפלל אח"כ מעומד א"כ התפלה הראשונה אינה תפלה כלל והוי כמו ששכח לומר טל ומטר דמחזירין אותו והוי תפלה הראשונה לבטלה א"כ איך כתבו דרב אשי משום סמיכת גאולה לתפלה התפלל מיושב וכן להתוס' כל ההולך בדרך מתפלל מהלך כיון שצריך אח"כ מדינא להתפלל שנית מעומד א"כ תפלה הראשונה אינה תפלה כלל ולכאורה הוי לבטלה וא"א כלל להתפלל מהלך או מיושב לפ"ז. (ועיין ברמ"ע מפאנו שהוכיח באמת דא"צ לחזור מדינא דאל"ה לא הי' ר"א מצלי מיושב כלל). ובע"כ צ"ל בודאי דגם תפלה מיושב הוי תפלה מדינא ולא הוי לבטלה אלא דמ"מ כיון דמיושב א"א לכוין צריך מדינא לחזור ולהתפלל אח"כ מעומד לכוין את לבו ובתורת חובה, והנה הרא"ש כ' דאם לא כיון באבות צריך לחזור ולהתפלל והביא ראי' מהא דאמרינן בשלהי תפה"ש א"ר יוחנן אנא ראיתי לר' ינאי דצלי והדר צלי א"ל ר' ירמי' לר' זירא ודילמא מעיקרא לא כיון דעתו ולבסוף כיון דעתו הרי דאם לא כיון לכה"פ באבות צריך לחזור ולהתפלל, וכ"כ הר"י ז"ל דבאבות אף בדיעבד בעי כונה ופסק כן הטור ושו"ע סי' ק"א אלא דמ"מ כתבו דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כונה שגם בחזרה קרוב הוא שלא יכוין ולמה יחזור, עכ"פ נראה דבכ"ז תפלה בלא כונה לא הוי כברכות לבטלה לגמרי ואף דמדינא צריך לחזור ולהתפלל אח"כ:
ובזה נ"ל לישב הסוגיא שם דהנה שם אמרינן ר"ח ב"א צלי והדר צלי א"ל ר' זירא מ"ט עבד מר הכי אלימא משום דלא כיון מר דעתי' והאמר ר' אלעזר לעולם ימוד אדם א"ע אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל כו' והקשה שם במוהרש"א דלפ"ז אמאי צריך ר' זירא להשיב לר' ירמי' לעיל גבי ר' ינאי חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עלי' תיפוק לי' דלא אפשר לומר דר' ינאי מעיקרא לא כיון דעתו מדר"א דאמר לעולם ימוד אדם א"ע וכמו שאמר ר"ז גופי' לרחב"א, אולם לפ"ד ניחא דודאי מי שרואה שיעבור זמן תפלה או שצריך לסמוך גאולה לתפלה יוכל להתפלל אף שלא כיון את לבו והיינו ממש כמו שפסק הב"י דאם התפלל מיושב צריך אח"כ לחזור ולהתפלל מעומד מדינא ומ"מ התפלל רב אשי מיושב כדי לסמוך גאולה לתפלה אף שמדינא צריך לחזור ולהתפלל מעומד ולפ"ז הכ"נ משום סמיכת גאול"ת יכול להתפלל אף שרואה שלא יכוין את לבו ויצטרך אח"כ לחזור ולהתפלל לכוין את לבו ולפ"ז ניחא דא"ל ר' ירמי' לר"ז ודלמא מעיקרא לא כיון דעתו ולא השיב לו ר"ז הא דר"א דעובדא דר' ינאי הי' בשחרית ולכן אפ"ל שהתפלל מתחלה אף שלא כיון דעתו ומשום שהי' צריך לסמוך גאול"ת וכמו שאפשר להתפלל מיושב משו"ה וע"כ אמר לו רק חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עלי' אבל עובדא דרחב"א אפשר שהי' בתפלת ערבית שאין חובה כ"כ לסמוך גאול"ת ועיין צל"ח. או דמיירי בתפלת שחרית רק שידוע הי' לר"ז דר"ח ב"א לא התפלל בסמיכת גאול"ת ועיין רמב"ן במלחמות דגדולי החכמים לא היו שם כב לתפלה יכוון שלא ההפלל בסמיכת אםונמה ההפלנ מההנה בנא כינה, עכיפ היוצא מזה דהפנה ניישב נהביי יכן אם נא כיין את נבי אף דמדינא צריך נהזור ינהתפלנ אח"כ מעימד או לכי נבו מ מ תפנות הן ולא היי כברכה נכסלה ימשום סמיכת נאונה נתפנה ים נהתפננ אף במיישב וכן אנחנו שאין אני מכיינין כנל בהפנהנו מ"מ נא היי כברכות להתפלל נבמנה יהפנה נמורה היא אלא שצריך את כ נחזור בחירת היבה: והנה בזה שכ הרא"ש להביא ראי' דאם לא כיון את לבו צריך לחזור ולהתפלל נראה דהיינו בתורת חובה לא בתורת נדבה ואף בשבת ויו"ט שאין מתפללין נדבה מ"מ אם לא כיון את לבו צריך מדינא לחזור, ולכאירה קשה באמת מנ"ל להרא"ש דאם לא כיון את לבו צריך לחזור ולהתפלל דלמא מדינא א"צ לחזור ולהתפלל והא דא"ר ירמי' לר"ז דלהכי צלי ר' ינאי והדר צלי משום דמעיקרא לא כיון דעתי' היינו דלמא ר' ינאי התפלל באמת אח"כ בתורת נדבה ומשום שמתחלה לא כיון דעתי' רצה להתפלל אח"כ בתורת נדבה, ואין לומר דשפיר הוכיח הרא"ש דצריך לחזור מדינא דאי אמרינן דבתורת נדבה קאמר ר' ירמ' דצלי והדר צלי א"כ ל"ל לומר כלל מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון הו"ל לומר בפשוטו דלמא התפלל אח"כ בתורת נדבה והא דצלי והדר צלי לא הי' תפלת מוסף רק תפלת נדבה, אבל באמת ליתא דהא סוף סוף אפי' אי נימא דהא דקאמר דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון דעתי' היינו שמחויב מדינא להתפלל בכונה מ"מ על ר' ירמי' גופי' תיקשי ל"ל לר' ירמי' לומר דמעיקרא לא כיון דעתו אמאי לא קאמר באמת דהתפלל אח"כ בתורת נדבה ובשניהם כיון דעתו, ובע"כ צ"ל משום דתפלת נדבה אין להתפלל בלא חידוש וכמ"ש כל הפוס' והנה הרא"ש כ' דהך אם יכול לחדש בו דבר פירושו אם נתחדש אצלו דבר שלא הי' צריך עלי' לבקש רחמים קודם, והנה ר' ינאי דצלי והדר צלי מבואר בירושלמי דהלך ד' אמות בינתיים והתפלל שנית ולפ"ז כיון שהתפלל תומ"י שנית קשה הדבר שהתפלל שנית תפלת נדבה בחידוש דלא אפשר כלל דבשיעור הילוך ד' אמות ששהה בין תפלה לתפלה נתחדש דבר שלא הי' צריך לבקש רחמים עלי' מקודם ובע"כ שהתפלל בלא חידוש ולפיכך קאמר נהי דאין סברא לומר שהתפלל נדבה בחידוש כנ"ל מ"מ דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ומדינא צריך לחזור ולהתפלל ולפ"ז שפיר ניחא דלא קאמר ר' ירמי' בפשוטו דלמא התפלל ר' ינאי שנית בתורת נדבה, דזה לא יתכן בלא חידוש, אולם בכ"ז קשה דהא בודאי אפי' אי אמרינן דאם לא כיון אין צריך לחזור ולהתפלל מדינא מ"מ בודאי דאם רוצה להתפלל שנית בתורת נדבה א"צ לחדש בו דבר דאין לך חידוש גדול מזה וכמ"ש הפוס' לענין ספק התפלל דחוזר ומתפלל בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה, ולפ"ז אכתי קשה טובא דאיך מוכח מזה דאם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל מדינא דלמא הא דקאמר ר' ירמי' דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון דעתו היינו שרצה להתפלל בתורת נדבה שנית ואף דלא מסתבר שיתפלל ר' ינאי שנית בתורת נדבה משום דבעי חידוש ובתוך שיעור ד' אמות לא מסתבר שנתחדש אצלו דבר שצריך לבקש רחמים עלי' בחידוש וע"ז קאמר דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון ולפיכך התפלל שנית בתורת נדבה בלא חידוש משום שאין לך חידוש גדול מזה. ובאמת משמע מהרא"ש דמדינא צריך להתפלל שנית ולפ"ז אפי' בתורת חובה יכול לההפלל דאל"ה הו"ל להרא"ש לומר שמתפלל שנית בתורת נדבה דנ"מ לשבת ויו"ט גם לענין מ"ש הרא"ש בתשובה דאין להתפלל תפלת נדבה אא"כ מכיר א"ע שיהי' בדעתו שיוכל לכוין מראש עד סוף ולפ"ז קשה כנ"ל, והנה לכאורה אפשר לישב דברי הרא"ש דס"ל דהא דר' ינאי צלי והדר צלי היינו בתפלת המוספין של שבת ולפי דעת הגאונים אין להתפלל בשבת תפלת נדבה אף תפלת יוצר ועי' ברא"ש פ' מ"ש גבי הא דאם יכול לחדש בה דבר ולפ"ז כיון דבשבת אין מתפללין נדבה בע"כ אי אפשר לומר דר' ינאי התפלל שנית בתורת נדבה ומטעם דאין לך חידוש גדול מזה דהרי בשבת אין מתפללין נדבה ובע"כ צ"ל דאם לא כיון לבו צריך להתפלל מדינא, ובזה ניחא נמי הא דלא אמר ר' ירמי' דר"י התפלל בכונה תפלת נדבה משום דבשבת ויו"ט אין להתפלל נדבה אפי' בחידוש אולם יקשה לפ"ז דלדידן דפסקינן בשו"ע סי' ק"ז דאין להתפלל נדבה בשבת ויו"ט היינו רק כמ"ש הב"י דאף דר"ה גאון ס"ל דמותר להתפלל נדבה בשבת ויו"ט וגם הרי"ף בתשו' כתב כן מ"מ כיון שיש גאונים שסוברים דאין להתפלל נדבה בשבת ויו"ט הכי נקטינן דלמעט מלהתפלל נדבה במקום ספק עדיף טפי, אבל כיון דלדעת ר"ה גאון מותר להתפלל נדבה בשבת ויו"ט א"כ בע"כ אין ראי' מגמ' דאם לא כיון לבו צריך לחזור ולהתפלל מדינא דאפשר ר' ינאי הי' מתפלל בתורת נדבה ואמאי פסק בשו"ע דאם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל מדינא וצע"ג, עכ"פ נראה דבין מי שהוכרח להתפלל מיושב או שלא בכונה אף דחוזר ומתפלל אח"כ מדינא מ"מ גם תפלה הראשונה תפלה היא דאל"ה הי' אסור להתפלל מיושב אלא דמ"מ אשמעינן שחוזר ומתפלל אח"כ בלא חידוש והיינו אפשר באמת מטעם הנ"ל כיון דצריך להתפלל אח"כ מדינא א"כ אין מקום להצריך חידוש וכ"ז הוא דלא כמ"ש הב"ח בסי' צ"ד וז"ל כתב הב"י מי שהוא אנוס דמתפלל מיושב דצריך אח"כ לחזור ולהתפלל מעומד וא"צ לחדש בה דבר ופשוט הוא דלא גרע מספק התפלל דמתפלל בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה וכן פסק בשו"ע והכא נמי אין לך חידוש גדול מזה שמתפלל בכונה, והוא תמוה דאם אמרינן דלפיכך מתפלל בלא חידוש דאין חידוש גדול מזה א"כ בע"כ זהו תפלת נדבה ואין זה מה שכ' השו"ע דמדינא צריך לחזור ולהתפלל מעומד ובודאי כיון דמדינא הוא א"צ חידוש וזהו כונת הב"י, אבל דברי הב"ח נכונים הן לדעת הרמ"ע מפאנו דרב אשי התפלל בתורת נדבה שנית ומ"מ לא בעי חידוש כמ"ש הב"ח דאין לך חידוש גדול מזה אבל להב"י בלא"ה לא בעי חידוש וכנ"ל והנה הרא"ש כ' בפ' תפה"ש גבי אבוה דשמואל ולוי וז"ל ר"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו כו' וה"ט דמהלך בדרך אינו יכול לכוין הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי הי' מתפלל מיושב לכך לא הי' רוצה להקדים, ועוד דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב ע"ש. והנה מתירוץ השני של הרא"ש שכ' דעיקר תפלתו היתה מעומד משמע ודאי דר"א התפלל אח"כ מעומד בתורת חובה והיינו דלא התפלל ר"א מעומד קודם ק"ש משום דהתפלל אח"כ מעומד וזה הי' עיקר תפלתו ולפ"ז יש לדקדק לכאורה על רבינו הב"י שלא הביא כלל ראי' מדברי הרא"ש דסובר כן לחד שיטיא וכ"כ המעיו"ט להדיא בד"ח על דברי הרא"ש אלו דנראה מזה שמי שמתפלל מיושב מדינא חייב לחזור ולהתפלל מעומד ולכן נראה דאין מדברי הרא"ש אלו ראי' לדין הב"י דמי שמתפלל מיושב שצריך מדינא לחזור ולהתפלל מעומד דהא שכ' הרא"ש דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב היינו דהתפלל עם הצבור מיושב בתורת נדבה ואח"כ חזר להתפלל מעומד מתורת חובה וזהו שכ' אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב היינו שרצה להתפלל תחלה בתורת נדבה ולכך חזר להתפלל אח"כ מעומד בתורת חובה וזהו עיקר תפלתו ובכה"ג ודאי דצריך לחזור ולהתפלל כיון שמתחלה התפלל רק מתורת נדבה אבל מי שמתפלל מיושב בתורת חובה תפלתו תפלה וא"צ להתפלל אח"כ בתורת חובה ואפשר דגם איסורא איכא לחזור ולהתפלל בתורת חובה, אולם הב"י רוצה להוכיח שכל מי שמתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד והיינו אפי' שהתפלל מיושב בתורת חובה וכן מי שלא כיון לבו שצריך לחזור ולהתפלל בתורת חובה בע"כ היינו אפי' התפלל גם מתחלה בתורת חובה ומשום זה לא הביא מדברי הרא"ש ראי' לדין זה כ"א ממ"ש הר"ם בתוס' דהא דקאמר רשב"א בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל דצריך אח"כ לחזור ולהתפלל מעומד והנה הברייתא דקאמר קורא ק"ש ומתפלל היינו בודאי בסתמא בתורת חובה ומ"מ פי' הר"ם דצריך לחזור ולהתפלל מדינא שפיר הביא הב"י ראי' דמי שמוכרח להתפלל מיושב צריך אח"כ מדינא לחזור ולהתפלל מעומד והיינו דהרא"ש לא הביא כלל דברי הר"ם שבתוס' משום דלא ס"ל כלל הך דמתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד והך דרב אשי היינו משום דהתפלל מתחלה בתורת נדבה מיושב עם הצבור, ולפ"ז אין דברי המעיו"ט מכוונים שהביא על דברי הרא"ש אלו לשון הב"י ממש ורוצה להוכיח שגם דעת רבינו הרא"ש כן ולפי מה שבארנו הנה הרא"ש לא ס"ל הכי וגם הב"י לא הביא כלל דברי הרא"ש להביא ראי' לדינו כ"א מדברי הר"ם שבתוס':
אולם מה שיש לעיין בזה הוא איך אפשר להתפלל תפלת נדבה קודם תפלת חובה והרי מבואר בשו"ע סי' ק"ח גבי טעה ולא התפלל שחרית שמתפלל מנחה שתים אחת לחובה ואחת לתשלומין דצריך להתפלל מנחה תחלה והשני' לתשלומין ואם היפך לא יצא יד"ח והטעם כ' הלבוש דלפיכך מקדימין חובת שעתו ברישא משום דחובת שעה הוי תדיר ותשלומין אינו תדיר ותדיר קודם, ועיקר תדיר ואינו תדיר שתדיר קודם ילפינן בזבחים פ' כל התדיר מהא דתמידין קודמין למוספין והרי גם נדרים ונדבות אסור להקריב קודם תמיד של שחר וכדאמרינן אך שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר שנא' וערך עלי' העולה עולה ראשונה ולפ"ז נהי דתפלת נדבה הוי כמו עולת נדבה וכמ"ש הרי"ף בפ' מי שמתו מ"מ יהי' אסור להתפלל תפלת רשות קודם תפלת חובה משום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ועי' בתוס' ריש פ' כל התדיר ובפסחים דף נ"ח ד"ה העולה. והנה הטור סי' רל"ד הביא דברי הרא"ש בתשובה כלל ד' סי' ט' שכ' וז"ל מי שהתפלל מנחה גדולה ורוצה להתפלל מנחה קטנה נדבה איזה מהם חובה גדולה או קטנה והרמב"ם ז"ל כ' נהגו אנשים הרבה להתפלל מנחה גדולה וקטנה והאחת רשות והורו קצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כ"א רשות, והשיב לדברי רבני צרפת אין להתפלל תפלת נדבה אבל רב אלפס כ' שיכול אדם להתפלל תפלת נדבה ואתם שאתם נוהגין כמותו מסתבר כיון שהגיע שש שעות ומחצה שהוא זמן מנחה הראשונה חובה והשני' נדבה, הרי מבואר דס"ל להרא"ש דאין להקדים תפלת נדבה קודם חובה:
אולם הנה ראיתי להרא"ש ז"ל בריש ברכות שהביא דברי רבינו האי גאון לענין צבור שמקדימין להתפלל קודם צה"כ ולא מצי אינש לעכבינהו, וז"ל בא"י עושין כן ומתפללין של ערביה ואח"כ קורין ק"ש בזמנה ולא איכפת להו לסמוך גאולה לתפלה של ערבית כו' ואי צלי ראשונה דבהדי צבורא רשות ושני' חובה שפיר דמי, ותשובה זו הביאה הרא"ש והרשב"א והטור ובכולם הגירסא ואי צלי ראשונה דבהדי צבורא רשות ושני' חובה וכן מצאתי בשו"ת הגאונים הנדפס מחדש ג"כ הראשונה רשות והשני' חובה הרי דיכול להתפלל תפלת רשות קודם תפלת חובה. אולם הרר"י ז"ל כ' ג"כ דברי רב הבי גאון וז"ל בארוכה בריש ברכות ומי שירצה להחמיר על עצמו יקרא בבהכ"נ הק"ש והברכות בלא חתימה ופתיחה ויתפלל בצבור ואותה התפלה יתפלל לשם חובה שהרי אברים ופדרים של עולת נדבה נמי קרבים כל הלילה ואחר יציאת הכוכבים יקרא ק"ש ויתפלל לשם נדבה כו' ומה שמתפלל אותה בנדבה כדי לסמוך גאולה לתפלה הוי כמו שמחדש דבר בתפלתו וא"צ לחדש בה דבר. משמע לכאורה דהראשונה לשם חובה והשני' לשם נדבה. אולם כל הראשונים שהעתיקו דברי רב האי גאון כתבו הראשונה רשות והשני' חובה וזה נראה עיקר דאל"ה קשה באמת דהא רה"ג כ' זה לתקן שיתפלל בצבור וגם שיסמוך גאול"ת ולפ"ז אי נימא דהראשונה חובה והשני' רשות א"כ עדיין לא תיקן כלום דהא בשחרית שצריך לסמוך גאולה לתפלה אסור להתפלל קודם ק"ש וכמו שמבואר בסוגין גבי אבוה דשמואל ולוי והיינו משום שצריך לסמוך גאולה קודם תפלה ועיי' ברש"י ד"ה לא ולפ"ז כשמתפלל לשם חובה בלא סמיכת גאול"ת איסורא קא עביד ומאי מהני שיסמוך אח"כ גאולה לתפלה, וע"כ נראה דהעיקר הוא דצלי הראשונה לבהדי צבורא רשות והשני' חובה ולפ"ז שפיר דצלי מתחלה רשות בלא סמיכת גאול"ת דהנה התוס' הביאו באמת בשם רב עמרם גאון דמה שאנו אומרין קדיש בין גאולה לתפלה של ערבית לאשמעינן דלא בעינן מיסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות ע"י תוס' ברכות ד"ד ד"ה דאמר והתוס' דחו דבריו דהא אנן קיי"ל דתפלת ערבית רשות ומ"מ ס"ל דצריך לסמוך גאול"ת והנה אפי' לדידן דס"ל דצריך לסמוך גם גאולה של ערבית לתפלה מ"מ קילא סמיכת גאול"ת של ערבית מסמיכת גאולה לתפי' של שחרית ועי' ב"י סי' קי"א ובסי' רל"ו דבתפלת שחרית מסמך גאול"ת עדיף מתפלת הצבור ובערבית תפלת הצבור עדיף ממסמך גאולה לתפלה משום שאינה אלא רשות וכ"כ הרשב"א בחידושיו לברכות ע"ש בב"י ולפ"ז נראה דאף דאנן פסקינן דגם בתפלת ערבית יש לסמוך גאול"ת היינו משום דבאמת אף דתפלת ערבית רשות מ"מ אין לבטלה בחנם עי' תוס' ברכות ד"ל ע"ב וביומא דפ"ז ע"ב בתוס' שם, אולם במי שמתפלל נדבה נראה דכו"ע מודים בזה דלא שייך הכא למיסמך גאול"ת וכן נראה דנדבה מותר להתפלל כל היום כר"י ומ"מ בודאי דאין צורך לסמוך גאולה אלי' והיינו משום דנדבה בודאי רשות גמור הוא א"צ לסמוך גאולה לתפי' ואין מצוה לסמוך אלי' גאולה ולפ"ז שפיר כ' רב האי גאון ז"ל דשפיר דמי להתפלל ראשונה בהדי צבורא רשות וכיון שמתפלל רשות א"צ לסמוך גאולה אלי' ואח"כ מתפלל שני' חובה וסומך גאול"ת אבל לענין תפלת הצבור גם בתפלת ערבית שהיא רשות מצוה להתפלל בצבור וכן גם תפלת נדבה אם מתפלל עם הצבור מצוה קעביד ובברכות כ"א נכנס לבהכ"נ ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בו דבר יתפלל פירשו הראשונים (עי' באו"ז ובהג"א) דמצוה איכא להתפלל שנית נדבה עם הצבור הרי דגם בנדבה איכא מצוה להתפלל בצבור אבל סמיכת גאול"ת בנדבה אינה מצוה כלל.
ובזה נ"ל לישב דברי הרא"ש במש"כ גבי אבוה דשמואל ולוי דרב אשי עיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב ולכ' קשה ל"ל לומר שרצה להתפלל מיושב עם הצבור פי' משום תפלת הצבור תיפוק לי' שרצה להתפלל מיושב כדי לסמוך תפלה אחר גאולה וכן פרש"י באמת וז"ל לא חזינא להו לרבנן קשישי כו' ולפיכך כיון דממתין מתפלה עד זמן ק"ש מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה לפיכך מתפלל מיושב במקומו כו' ולפ"ז ל"ל להרא"ש לומר שרצה להתפלל מיושב משום תפלת הצבור. ולפי מ"ש ניחא דכבר נתבאר דלהרא"ש שכ' דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב היינו שהתפלל מתחלה בתורת נדבה ולפ"ז ליכא למימר דלפיכך התפלל מתחלה נדבה כדי לסמוך גאולה לתפלה כיון דתפלת נדבה אין מצוה לסמוך גאול"ת א"כ לא מהני מידי ול"ל להתפלל נדבה הרי תפלת חובה בלא"ה אינו סומך גאול"ת וע"כ פי' הרא"ש דלפיכך התפלל מתחלה מיושב נדבה כדי להתפלל בצבור ומשום דלאח"כ לא התפלל בצבור והיינו כמ"ש רב האי גאון דאי צלי ראשונה בהדי צבורא רשות ושני' חובה שפיר דמי ולפיכך התפלל תחלה ר"א מיושב כדי להתפלל עם הצבור ומשום דנדבה נמי מצוה להתפלל בצבור ואח"כ הי' מתפלל בתורת חובה. ואין להקשות דלפ"ז הרי לא סמך גאולה לתפלה דבמה שסמך תפלת נדבה לגאולה לא יצא כלל דלק"מ דהרא"ש בא לומר דבאמת ס"ל לר"א כאבוה דשמואל דתפלה מעומד עדיף מסמיכת גאול"ת ולפיכך הי' מתפלל אח"כ מעומד בלא סמיכת גאול"ת בתורת חובה משיתפלל מיושב בתורת חובה בסמיכת גאול"ת ומשום דמעומד עדיף ובאמת לא מיקרי סמיכת גאול"ת והיינו כאבוה דשמואל ולוי והא שהתפלל מיושב נדבה היינו רק כדי להתפלל עם הצבור ומשום דתפלה מעומד עדיף לפיכך רצה להתפלל מעומד בתורת חובה, עכ"פ הדרן לנידן דידן הרי נתבאר גם מרבינו האי גאון דמצי להתפלל תפלת רשות קודם חובה וקשה כנ"ל דאיך אפשר להתפלל נדבה קודם חובה והרי א"א להתפלל תשלומין קודם חובה:
אמנם נראה דאף דתפלת חובה תדירה לגבי נדבה מ"מ מותר להקדים בתפלת נדבה לחובה בשביל להתפלל עם הצבור וגדולה מזו כתב הגאון הג' בה"מ ס' באר יצחק בסי' כ' דאם לא התפלל שחרית ובא לבהכ"נ ומצא שהצבור מתפללין תפלת מוספין יתפלל עמהן מוספין ואח"כ יתפלל שחרית ואף דלכתחלה אין להתפלל מוסף קודם שחרית מ"מ בכדי להתפלל עם הצבור יכול להתפלל מוסף קודם ואף דשחרית תדיר ע"ש ולפיכך הכ"נ בגוונא דמיירי רה"ג והרא"ש שמתפלל תפלת נדבה קודם חובה כדי להתפלל עם הצבור שפיר דמי אף דתפלת חובה תדירה, אולם הרא"ש בתשו' ששאלו ממנו לענין מי שמתפלל מנחה גדולה וקטנה איזה מהן יתפלל נדבה מנחה גדולה או קטנה וע"ז השיב שפיר דכיון שהגיע זמן מנחה הראשונה חובה והשני' נדבה ומשום דתפלת חובה תדירא, אבל משום להתפלל עם הצבור יכול להקדים תפלת הרשות קודם חובה, ואף שבמ"א דנתי בדברי בעל שו"ת באר יצחק הי"ו דס"ל דיכול להקדים תפלת מוסף לשחרית כדי להתפלל עם הצבור ע"פ טעמי ונמוקי מ"מ בהא בודאי אפשר לומר דמקדימין תפלת הרשות לתפלת חובה משום להתפלל עם הצבור:
ועוד הנה הב"ח סי' רל"ה כ' על דברי הרא"ש בתשו' דיתפלל הראשונה חובה דטעמו של הרא"ש הוא דמשהגיע מנחה גדולה חל עליו להתפלל תפלת מנחה מיד דאין מעבירין על המצות ועוד שמא יהא נאנס אח"כ ע"ש ודבריו צריכין ביאור דאמאי לא קאמר משום דתפלת חובה תדירה נגד תפלת נדבה, והי' נ"ל סברא אחת דהא דקיי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו בשני מצות שהן חיובית אבל ודאי מצוה שהיא רשות יכול להקדים למצות חובה אף שהחובה היא תדירית והיינו דודאי מותר לאדם לעשות דבר הרשות קודם מצות ורק בשני מצות החוב להקדים תדיר לשאינו תדיר. ולפ"ז דוקא תשלומין שהיא ג"כ חובה יש לאחרה אחר תפלת חובה משום תדיר קודם אבל תפלת הרשות לגמרי מותר להקדים לחובה ולא שייך בזה תדיר ואינו תדיר דתדיר קודם כמו שאר דבר הרשות שאינו מצוה כלל, והא דכ' התוס' פ' כל התדיר דהא דאיצטריך העולה עולה ראשונה שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר אף דמקרא דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד נפקא דתמידין קודמין למוספין ותי' דההיא קאי לנדרים ונדבות שהן רגילים ומצוים יותר וכ"כ התוס' בפסחים דנ"ט ע"ב ד"ה העולה הרי דנדרים ונדבות נמי בכלל תדיר הוא, ונראה דל"ק דנדרים ונדבות של קרבנות אחרי שנדר או נדב הרי הקרבנות עליו חובה להקריבם בתורת נדבה ולפיכך הוי בכלל תדיר ואינו תדיר אבל בתפלת נדבה שאין עליו שום חיוב להתפלל בתורת נדבה מותר להקדים תפלת נדבה לתפלת חובה וכמ"ש דמצוה שהיא רשות מותר להקדים למצוה שהיא חובה כמו שאר דבר הרשות ואינו נכנס בכלל תדיר קודם והיינו שכ' הב"ח דלפיכך כ' הרא"ש דהראשונה חובה משום דלמא יאנס:
עכ"פ הרי נתבאר היטב דברי הרא"ש דהא שכתב דרצה להתפלל עם הצבור מיושב היינו בתורת נדבה ולפיכך התפלל אח"כ מעומד בתורת חובה אבל מי שמתפלל מיושב בתורת חובה אין להתפלל אח"כ מעומד ועי' באו"ז הל' תפלה סי' צ"ה דמשמע ג"כ דמותר להתפלל תפלת רשות קודם תפלת חובה:
והנה הט"ז בסי' צ"ד האריך לדחות דעת הר"ם בתוס' שכ' דהא דאמר רשב"א בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל דכי הדר לביתי' מצלי מעומד, וא"כ רב אשי עשה ממש כרשב"א א"כ מאי פריך תלמודא על ר"א וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי כיון דרשב"א סבר כוותי' וכבר פליגי בזה תנאי, עיי"ש שהאריך לדחות דעת הר"מ מפני זה. ובאמת לק"מ דהא דפריך תלמודא לר"א וליעבד מר כאבוה דשו"ל משום דס"ל ועבדי עובדא כותי' דת"ק דרשב"א ומעשה רב, וכה"ג טובא איכא בגמ' דפריך מאמורא על אמורא אם האחד עושה מעשה כסברתו משום דמעשה רב וז"ב:
אולם הפר"ח בסי' צ"ד השיב על דברי הר"מ בראיות נכוחות וע"ש שהביא דברי התוס' דמשמע די"ח ברכות מותר להתפלל במהלך וא"צ לעמוד והקשו מ"ש מהביננו דמסקינן לעיל מעומד דוקא וי"ל דשאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ כמו בי"ח ברכות וכ' הפר"ח עוד תירצו בתוס' בשם הר"ם דהכא כי הדר לביתי' מצלי מעומד אבל בהביננו דכי הדר לביתי' לא בעי למיהדר ולצלוי' ולהכי בעינן מעומד. וגם תירוץ זה אינו מחוור דלימרו רבנן שיתפלל הביננו אפי' מהלך דומיא דתפלת י"ח ולכי מטא לביתי' ניהדר ולצלוי' ועוד שעיקר דינם ליתא דלא אשכחן לחזור ולהתפלל אלא גבי תפלה קצרה לפי שאין בה לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא הא תפלת י"ח דומיא דתפלה קצרה לא בעי למיהדר ולצלוי' והא דאמרינן דרב אשי דהוי מצלי מיושב וכי הדר לביתי' מצלי מעומד שאני התם לפי שהי' מתפלל מיושב ולא דמי למהלך או לרכוב דכמהלך דמי, ובעיקר הקושיא תירץ הפר"ח דהא דקאמר הביננו מעומד היינו בעיר דכל השנה מתפלל אדם הביננו, ותדע דאל"כ כי בעי מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה אמאי לא קאמר דא"ב דת"ק בין מעומד בין מהלך והביננו מעומד אלא משמע דבדרך בין הביננו בין ת"ק בין מעומד בין מהלך ע"ש:
והנה מ"ש הפר"ח לחלק בין מיושב למהלך דהא דרב אשי הדר ומצלי מעומד שאני התם שהי' מתפלל מיושב אבל מהלך או רכוב דכמהלך דמי לא צריך למיהדר ולצלוי', תמוה טובא דהא הטעם דתפלה מעומד עדיף אפי' ממסמך גאול"ת היינו משום דבמהלך אינו יכול לכוין את לבו וכן פרש"י בהדיא בסוגיא שם ולפ"ז בודאי מיושב עדיף ממהלך דמיושב יכול לכוין שפיר את לבו וכ"כ המג"א בסי' פ"ט סקי"ו וז"ל ומשמע מדברי רש"י דאם יוכל להתפלל מיושב בדרך מוטב שיסמוך גאול"ת משיתפלל בביתו מעומד דגם במיושב יכול לכוין וכן משמע ברא"ש לחד שינויא ע"ש ועי' בס' מחצית השקל שפי' דברי המג"א במ"ש דמפרש"י משמע דגם במיושב יכול לכוין ולכאורה מפרש"י לא מוכח מידי וכמו שהק' בס' חמד משה אלא דלולי דברי רש"י היינו אומרים דהטעם הוא משום הכנעה א"כ גם במיושב אינו נראה דרך הכנעה אבל לפמ"ש רש"י הטעם דעמידה הוא משום כונה א"כ ממילא גם במיושב יכול לכוין ומה שכ' המג"א דגם במיושב יכול לכוין הוא מסברא דנפשי' ע"ש עכ"פ בודאי דמיושב יכול לכוין יותר ממהלך וכיון שצריך להתפלל שנית אם התפלל מיושב כ"ש במהלך וכן נ"ל מדברי השו"ע שכ' דמי שמוכרח להתפלל מיושב כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ולכאורה יש לתמוה דאמאי לא כ' באמת הדין במתפלל מהלך דצריך אח"כ לחזור ולהתפלל מעומד והרי עיקר הדין הוציא הב"י מדברי הר"מ שבתוס' והתוס' מיירי לענין מהלך דע"ז קאמר הר"מ דצריך לחזור ולהתפלל מעומד וכ"כ הב"י בהדיא בסי' זה לעיל וז"ל ואם התפלל והוא מהלך יתבאר בסמוך שכשיגיע למקום תחנותו צריך לחזור ולהתפלל מעומד כו', וע"כ משום דיש ללמוד זה מכח כ"ש דודאי מיושב יכול לכוין את לבו יותר ממהלך כנ"ל וכיון דפסקינן דמי שהתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד א"כ מכ"ש דמי שהתפלל מהלך צריך לחזור ולהתפלל מעומד (וכ"כ המג"א סי' ק"י סק"ח ובאלי' רבה) ולכן לא כתבו דין מהלך דנלמד מכ"ש ממיושב, ובזה יש לתמוה על הפרמ"ג שכ' במשבצות דדוקא במיושב פסק המחבר דצריך לחזור ולהתפלל אבל מהלך א"צ לחזור ולהתפלל והטעם דתפלה בעינן דומיא דקרבן ולכן יושב גרע דיושב פסול בעבודה ע"ש ובאשל אברהם ס"ק י"ד ובמחכ"ת הרי הב"י כ' להדיא דמי שמתפלל כשהוא מהלך צריך לחזור ולהתפלל מעומד כשיוכל וכמו ביושב ובע"כ משום דנלמד זה מכח כ"ש וכנ"ל ועוד דהא עיקר הדין הוא ממ"ש הר"ם בתוס' והר"מ מיירי בהדיא במהלך כנ"ל, עכ"פ דברי הפר"ח אפשר לומר כמ"ש הפרמ"ג והיינו דבא לחלוק על דברי הר"מ וס"ל דדוקא במיושב התפלל רב אשי שנית ומשום דמיושב פסול לקרבן ותפלה דמי לקרבן משא"כ במהלך או רכוב דכמהלך דמי, אבל באמת משום דרב אשי גופי' לא צריך לחלק בין יושב למהלך דמדר"א בלא"ה אין ראי' דהא אפשר שהתפלל בתורת נדבה שנית וכמ"ש הב"י:
ומה שהקשה הפר"ח על תי' הר"מ דלימרו רבנן שיתפלל גם הביננו מהלך והדר יצלי מעומד הנה מלבד די"ל דהר"מ לא בא לתרץ קושית התוס' מהביננו וגם הר"מ מחלק כמש"כ התוס' דהביננו דליכא עיכוב הדרך הרבה מתפלל מעומד ורק דינא אתי לאשמעינן דאם מתפלל י"ח כשהוא מהלך צריך לצלוי' שנית כי אתא לביתי' אולם ביותר ביאור אפ"ל דדברי הר"מ הוא לחזק את דברי התוס' שכ' לחלק דשאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ לכך מתפלל מעומד וי"ח ברכות שיש בה ביטול דרך ולא יוכל לכוין יתפלל במהלך ולפ"ז יקשה לכאורה מתי יתפלל י"ח ברכות במהלך לעולם יתפלל הביננו מעומד:
ואף דודאי בימות הגשמים שאין מתפללין הביננו ואז צריך להתפלל י"ח שלימות יוכל להתפלל במהלך מ"מ בברייתא סתמא קתני השכים לצאת לדרך ולפ"ז איזה גבול יש בדבר מתי יתפלל הביננו מעומד או י"ח ברכות במהלך וכיון דתפלה מעומד עדיף לחד מ"ד מסמיכת גאול"ת לעולם יתפלל הביננו מעומד, וע"ז כתבו דעוד אומר הר"ם דכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' והיינו דנהי די"ח ברכות מתפלל בדרך במהלך מ"מ צריך אח"כ לחזור ולהתפלל כי מטי לביתי' ולפ"ז ניחא דהיכי דיודע שיגיע לביתו בתוך זמן תפלה ויוכל להתפלל אח"כ מעומד יתפלל בדרך י"ח שלימות במהלך אבל אם לא יגיע לביתו בתוך זמן תפלה אז צריך להתפלל הביננו מעומד, ועוד י"ל דהר"ם באמת אתא לשנוי' קושי' התוס' שהק' מ"ש בין תפלת י"ח להביננו וע"ז תי' הר"מ דבאמת אם מתפלל י"ח שלימות במהלך צריך אח"כ מדינא לחזור ולהתפלל מעומד כמו שכ' הב"י ולפ"ז אין חילוק כלל בין הביננו לתפלת י"ח דמה דמשמע הכא די"ח מותר להתפלל במהלך היינו לפי שיתפלל אח"כ מעומד וכן אם ירא שיפסיקוהו עוברי דרכים בשעת הדחק ויוכל בביתו לחזור ולהתפלל ג"כ יכול להתפלל הביננו במהלך אלא דהגמ' דינא אתי לאשמעינן דהביננו תפלה מעליא היא ומשום דאית בה ג' ראשונות ולפיכך הביננו מעומד והיינו באמת כשלא יוכל להתפלל אח"כ בביתו מעומד שיעבור הזמן אבל אי מצלי אח"כ מעומד יוכל להתפלל גם הביננו במהלך כן נ"ל לישב דברי התוס':
והנה הפר"ח חולק באמת על עיקר מ"ש התוס' דהביננו צריך להתפלל מעומד וכ' דהא דמסקינן הביננו מעומד היינו בעיר דגם בעיר יכול להתפלל הביננו בשעת הדחק אבל בדרך יוכל להתפלל גם הביננו במהלך, ומה שהביא ראי' מהא דאמרינן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה אמאי לא קאמר נמי איכא בינייהו דהביננו מעומד ות"ק בין מעומד בין מהלך אלא משמע דבדרך בין הביננו בין ת"ק בין מעומד בין מהלך, לא קשה דז"ל הגמ' מאי איכא בין הביננו לת"ק הביננו בעי לצלוי' ג' קמייתא כו' וכי מטי לביתי' לא בעי למהדר ולצלוי' ת"ק כו' וכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' והלכתא הביננו מעומד ת"ק בין מעומד בין מהלך והנה הרי"ף והרא"ש השמיטו תיבת "והלכתא" אלא מאי איכא בין הביננו לת"ק הביננו כו' ת"ק כו' וכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' הביננו מעומד ת"ק בין מעומד בין מהלך, והנראה דלא הי' תיבת והלכתא כלל בגירסתם שוב מצאתי בס' בית נתן שהעתיק שינוי נוסחאות מש"ס שעל קלף ישן שכ' בהדיא דליכא שם תיבת והלכתא וברור שכן הי' גירסת הרי"ף והרא"ש ולפ"ז קאי באמת על מאי איכא בין הביננו לת"ק דאיכא ג"כ נ"מ דהביננו מעומד ות"ק אפי' מהלך ולפ"ז לא קשה שוב קושית הפר"ח דהרי הגמ' אומר באמת דאיכא בין ת"ק להביננו גם נ"מ זו, ולפמש"כ הדברים מבוארין יפה ואפשר דגם התוס' אינם גורסים תיבת והלכתא ולפ"ז שפיר כ' הר"מ לישב דאין חילוק בין הביננו לתי"ח ובתפלת י"ח באמת כי מטי לביתי' הדר ומצלי' מעומד ובכה"ג יכול להתפלל במהלך, אבל לענין הביננו שם קאי בזה דרוצה לחלק בין הביננו לת"ק וע"ז קאמר דהביננו מכיון שמתפלל ג' קמייתא וג' בתרייתא תפלה גמורה היא ולא בעי למהדר ולצלוי וכן הביננו מעומד ובאופן דלא בעי למהדר ומצלי לכן צריך מעומד ות"ק דלעולם צריך לחזור ולהתפלל בין מעומד בין מהלך אבל באמת בשעה"ד שנצרך להתפלל הביננו גם הביננו הוא במהלך והגמ' ר"ל בכה"ג דלא בעי למהדר ומצלי ולכן קאמר דהביננו מעומד והברייתא בתפלת י"ח באמת כי מטי לביתי' יתפלל מעומד ולכך מתפלל במהלך וזה נ"ל ברור בכוונת הר"מ:
עכ"פ סלקנו את כל קו' הפר"ח מעל הר"מ אולם עכ"ז לענין מה דפסק השו"ע דאם התפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל יש לעיין באמת כיון דמהשו"ע משמע דהטעם הוא משום כונה וכמו שכ' בב"י זה הדין גם לענין מהלך והרי מיושב בודאי יכול לכוין וכמ"ש המג"א והרא"ש לחד שינויא וכן מצאתי להדיא להרר"י ז"ל שכ' כן לענין רוכב על הבהמה שנסתפק אם צריך לעכב הבהמה וז"ל בתו"ד ה"נ כשרוכב על הבהמה יעכב אותה ויושב במקומו שהישיבה לא גרע מעומד דהכי משמע מדאמרינן גבי ק"ש שאם הי' מהלך בדרך עומד ואינו ר"ל שאם הי' יושב עומד אלא שאם הי' מהלך די לו בעמידה וכ"ש שאם יושב שהוא יותר טוב ע"ש הרי שכ' להדיא דהישיבה לא גרע מעומד ומשום דמיושב יכול לכוין שפיר, וכן יש לה"ר דעיקר כונה הוא בישיבה מדאמרינן בעירובין ד' ס"ד דאין מתירין נדרים לא מהלך ולא רוכב ולא עומד אלא מיושב ומשום דהתרת נדרים צריך ישוב הדעת ואיך אפ"ל דאם התפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל, ועוד מנ"ל באמת להב"י במיושב שצריך לחזור ולהתפלל הלא מקורו הוא מדברי הר"ם שבתוס' והר"מ מיירי במהלך כדאיתא בתוס' שם ומנ"ל למילף מינה למיושב ואף שכ' הר"ם וז"ל דהכא כי הדר לביתי' מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי מיושב וכי אתי לביתי' כו', מ"מ אין ראי' מזה דס"ל דגם במיושב שהתפלל ר"א שנית בשובו לביתו הוא מדינא אלא דאפשר דר"א הא דהדר וצלי מעומד היינו תפלת נדבה וכמ"ש הב"י בתחלה ולא הביא הר"מ דברי רב אשי אלא לדוגמא כמו דאמרינן בר"א שהתפלל מעומד אח"כ ה"נ המתפלל מהלך צריך לחזור ולהתפלל אבל באמת הא כדאיתא והא כדאיתא ור"א שהתפלל מתחלה מיושב התפלל שנית בתורת נדבה ורק מי שמתפלל מהלך צריך אח"כ לחזור להתפלל מעומד מדינא:
ונ"ל דעת הב"י דלהר"מ דס"ל במהלך דכי אתא לביתי' הדר ומצלי מעומד יש להוכיח מהברייתא גופא דגם במיושב הדין כן, דהנה הטור כ' בסי' צ"ד וז"ל וכן אם הי' בספינה או ע"ג קרון יושב ומתפלל וכ' הב"י שלמד כן מדתניא בפ' תפה"ש השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כן ובין כך קורא ק"ש ומתפלל ואמרי' במאי קמפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף אלמא דכשיושב בקרון או בספינה מתפלל מיושב וטעמא דקרון א"א לעמוד מפני שמתנענע לכאן ולכאן ע"ש, הרי דהב"י ס"ל דהא דפליגי בקרון או בספינה אי מתפלל קודם ק"ש או קורא ק"ש ומתפלל דע"ז קאי אי תפלה מעומד עדיף אי מסמך גאול"ת עדיף היינו משום דבקרון או בספינה מתפלל מיושב ולכן ס"ל לת"ק דמתפלל קודם ק"ש כדי שלא יצטרך להתפלל בקרון ובספינה כשהוא יושב הרי מבואר בברייתא ג"כ דין דמיושב ולפ"ז כיון דס"ל להר"ם דבמהלך כי אתי לביתי' הדר ומצלי מעומד א"כ ה"ה יושב דהא בברייתא מבואר שניהם בלא חילוק וכמו שאבאר.
והנה לפי דברי הב"י צ"ל דהטור לשיטתו דגריס ברישא דברייתא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין קורא ק"ש ומתפלל דלפי גירסא דידן הוא מגילה וקורא בה וכשיגיע זמן ק"ש קורא ולא נזכר "ומתפלל" השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך כו' ולפ"ז עיקר הפלוגתא הוא בסיפא דברייתא בהשכים לישב בקרון או בספינה וע"ז קאמר דפליגי אי תפלה מעומד עדיף או מסמך גאול"ת עדיף והאי מעומד היינו לאפוקי מיושב דבקרון או בספינה מתפלל מיושב, ולפ"ז קשה טובא לגירסא דידן מנ"ל להגמ' דתנאי פליגי באבוה דשמואל והרי אינו ענין כלל דאבוה דשמואל היו מתפללין מעומד שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך ולפיכך תפלה מעומד עדיף משום שאינו יכול לכוין אבל בברייתא דפליגי בהשכים לישב בקרון או בספינה היינו אי תפלה מעומד עדיף ממסמך גאול"ת או יסמוך גאול"ת ויתפלל מיושב ולפיכך ס"ל לחד תנא דמסמך גאול"ת עדיף ומתפלל מיושב דגם במיושב יכול לכוין אבל לענין מהלך אפ"ל דלכו"ע תפלה מעומד עדיף ממסמך גאול"ת ולהתפלל בדרך במהלך ול"ל להגמ' לומר כמאן כי האי תנא, ובע"כ דלפי זה הגירסא הא דפליגי אי תפלה מעומד עדיף לא משום שמתפלל בקרון או בספינה כשהוא יושב אלא דאפי' אי יעמוד בקרון ובספינה נהי דמקרי עומד מצד עצמו מ"מ כיון שהקרון והספינה הולכים מיקרי מהלך ולפ"ז ממש הפלוגתא כאבוה דשמואל ולוי אי תפלה מעומד עדיף היינו נגד מהלך לא נגד יושב ולפ"ז אין ראי' מכאן לדברי הטור דמתפלל בספינה או בקרון כשהוא יושב כמובן, ובע"כ צ"ל דלגירסת הטור ברישא השכים לצאת לדרך מביאין לו לולב כו' ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר כו' הרי באמת ברישא פליגי באבוה דשמואל ולוי אי תפלה מעומד עדיף היינו נגד מהלך או מסמך גאול"ת עדיף ולפ"ז בסיפא שפיר אפל דפניני אכ אי תפלה מעומד עדיף היינו נגד מיושב ומשום דבקרון ובספינה בע"כ מתפלל מיושב, ולפ"ז בתרתי פליגי אי תפלה מעומד עדיף נגד מהלך במסמך גאול"ת וגם אי תפלה מעומד עדיף נגד מיושב ושפיר למד המור דבקרון או בספינה מתפלל מיושב: אולם עדיין קשה מנ"ל להטור באמת דהא דפליגי בסיפא אי תפלה מעומד עדיף היינו משום דמתפלל בקרון כשהוא יושב וכמ"ש הב"י דלמא הא דפליגי אי תפלה מעומד עדיף היינו משום הילוך הספינה והקרון דדמי כמהלך בעצמו ובזה פליגי ממש אי תפלה מעומד עדיף משיסמוך גאול"ת ויתפלל מהלך כמו ברישא: ובאמת בלא"ה אי אפשר לומר דהטור למד דין זה מכאן דהנה הטור בסי' פ"ט לא העתיק כלל סיפא דברייתא דהי' יושב בקרון או בספינה כ"א השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל במאי קמפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף כו' ולא הביא כלל הך בבא דהשכים לישב בקרון או בספינה וכלשון הזה ממש כ' הרא"ש והנראה דאינם גורסים כלל בברייתא הך בבא דהי' יושב בקרון או בספינה דאל"ה לא הו"ל להשמיטי, והנה הב"י הוסיף להביא גם הך בבא דהשכים לישב בקרון וכ' הפרישה דאע"ג דמילתא דתמיה הוא לפי גירסת הב"י דמה יש לנו לחלק בין יושב בקרון להולך ברגליו מ"מ צ"ל הגירסא כמו שכ' הב"י ואף דרבינו והרא"ש לא הביאו משום דאין נפקותא מינה הכא מ"מ צ"ל שרבינו גריס הכי בברייתא מדכ' רבינו בסי' צ"ד וכן אם הי' בקרון או בספינה יושב ומתפלל ואין לו סמך לאותו הדין אלא מזאת הברייתא וכמ"ש הב"י שם שרבינו למדו מכאן מדפליג רשב"א ואמר בין כך כו' ואמרינן במאי קמפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף ש"מ שמתפלל בקרון כשהוא מיושב וא"כ ע"כ צריך לגרוס אותו בברייתא אף שלא הביאו עכ"ד, אולם העיקר דהרא"ש והטור אינם גורסים בברייתא הבבא דהי' יושב בקרון כו' דאל"ה הו"ל להביא הברייתא כצורתה וכ"כ השג"א בתשובה (סי' ט"ו) דהרא"ש לא גריס סיפא דברייתא ולפ"ז צ"ל שגם הטור לא גריס זאת מדלא הביאה כלל: אולם מה שכ' הטור דהי' בקרון או בספינה יושב ומתפלל הנה באמת מבואר כן ברמב"ם פ"ה מהל' תפלה וז"ל אין מתפלל אלא מעומד הי' יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד ואם לאו יושב במקומי ומתפלל ועי' בלח"מ שכ' דמסוגיא בפ' תפה"ש דהשכים לישב בקרון ובספינה מ"ס תפלה מעומד עדיף משמע כדברי רבינו ז"ל דא"צ לעמוד ע"ש וכבר כתבנו דאין מסוגית הגמ' ראי' לדין זה לא מבעי להרא"ש והטור דלא גרסי כלל הך סיפא דהשכים לישב בקרון אלא אפי' אי נימא דהרמב"ם גורס בברייתא השכים לישב בקרון או בספינה מ"מ אין ראי' כלל לזה כמ"ש דהא דאמרינן דפליגי אי תפלה מעומד עדיף היינו משום שהקרון או הספינה מהלך ולפ"ז אף שהוא עומד מ"מ חשיב כמהלך, וליכא למימר דמסברא ידעינן דכיון דהקרון והספינה מהלכים ואם אמרינן דכמהלך דמי א"כ אין נ"מ במה שיעמוד דסוף סוף הרי הקרון והספינה הולכים, ליתא דא"כ אמאי כ' הרמב"ם אם יכול לעמוד עומד והרי הקרון או הספינה מהלכים ובע"כ אף דהקרון והספינה הולכים והוי כמהלך מ"מ אם יכול לעמוד עומד שלא יהי' יושב ומהלך דתרי ענינא נינהו ואף אם הוא מהלך מ"מ צריך שלא יהי' ג"כ יושב, וא"כ מנ"ל להרמב"ם דאם לאו יושב במקומו ומתפלל והב"י כתב דנראה דהטור למד את זה מגמ' ברכות ל' אלמא דבעי לימוד:
לכן נראה דדין זה שכ' הרמב"ם דהי' יושב בקרון או בספינה דיושב כדרכו ומתפלל אינו נלמד מהגמ' שכ' הב"י ואפשר דגם הרמב"ם לא גריס הך בבא דהשכים לישב בקרון, אולם מקורו הוא ממשנה ערוכה בברכות כ"ח ע"ב ז"ל המשנה הי' רוכב על החמור ירד ויתפלל ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קה"ק הי' מהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קה"ק, וגירסת הרמב"ם בפי' המשנה הי' יושב בספינה או בקרון או באסדא ופי' קרון מין ממיני העגלות ע"כ וכ"ה הגירסא במשנה שבמשניות ספינה או קרון או אסדא והנה עכ"פ במשנה זו מבואר בהדיא דאם יושב בספינה או בקרון דמתפלל כשהוא יושב דאם אמרינן דצריך לעמוד אמאי יכוין את לבו כנגד בית קה"ק יחזיר את פניו וכ"ה בהי' רוכב על החמור דאם אינו יכול לירד ולא להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קה"ק וש"מ דבספינה או בקרון דתנא יכוין את לבו כנגד בית ק"ק היינו משום שהוא יושב ומתפלל וזה ברור בעזה"ש שמכאן הוציא הרמב"ם דין זה, ודברי הטור הן הנה דברי הרמב"ם, שוב מצאתי בתוי"ט שכ' הי' יושב ולא תנן יחזיר את פניו דאפילו לעמוד אינו צריך אלא יושב ומתפלל, ותימה רבה על הב"י שלא הזכיר כלל המשנה וכן הפרישה שכ' שע"כ אין להטור סמך לדינו כ"א מהברייתא והרי כתבנו דלענ"ד משנה מפורשת היא אלא דהטור השמיט הא דכ' הרמב"ם ואם יכול לעמוד עומד וצריך טעם למה. עכ"פ הרי בארנו דהרא"ש והטור אינם גורסים כלל בגמ' הך בבא דהי' יושב בקרון או בספינה ואפשר דגם הר"ם לא גריס לה ולפ"ז לא נזכר כלל בברייתא דין זה דמתפלל מיושב והא שכ' הר"ם בתוס' דחוזר ומתפלל מעומד היינו רק אם התפלל כשהוא מהלך אבל יושב שפיר יכול לכוין. והא שכ' הרמב"ם דאם יכול לעמוד עומד בקרון או בספינה היינו דלכתחלה בודאי בעי מעומד לא מיושב דומיא דקרבן אבל לענין בדיעבד אין ראי' מדברי הר"מ שבתוס' שאם התפלל מיושב שצריך לחזור ולהתפלל מעומד: והנה מכל מ"ש יתבאר לנו עוד, דבר אחד לענין הביננו במהלך, הן אמנם שהתוס' כתבו לחלק בין תפלת י"ח להביננו דהביננו מתפלל מעומד משא"כ בתפלת י"ח וכ"כ הרא"ש והרשב"א, ועפ"ז כ' ג"כ בשו"ע סי' ק"י דהביננו מעומד ובסי' צ"ד כ' דתפלת י"ח מתפלל דרך הילוכו ואפי' שלא במקום סכנה ע"ש אולם כבר כתבנו דלפי' הר"מ בתוס' אין חילוק בין הביננו לתפלת י"ח ובשניהם יוכל להתפלל מהלך אך כי מטא לביתי' בעי למהדר ולצלוי' ואם רצה שלא יצטרך לחזור ולהתפלל בשניהם בעי מעומד ועתה עמדתי על דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בדינים אלו וראיתי שגם דעתו הוא כן דתפלת י"ח והביננו שוים הם דהנה הרמב"ם בפ"ב מהל' תפלה כ' כלשון הזה בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשעה עשר ברכות אלו על הסדר בד"א כשמצא דעתו מכונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם הי' טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל ג' ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות וג' אחרונות ויוצא יד"ח וע"ש שכ' נוסח הברכה, וכן דאין מתפללין הביננו בימות הגשמים אולם השמיט מ"ש בגמ' דהביננו מעומד, ובפ"ד מהל' תפלה הי"ט כ' לענין מהלך במקום גדודי חיות ולסטים דמתפלל תפלה קצרה דמתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך והוא כמ"ש בגמ' הביננו מעומד ת"ק בין מעומד בין מהלך, ולפ"ז קשה טובא אמאי השמיט הלכה ערוכה דהביננו צריך להתפלל מעומד ותימה שלא הרגישו בזה כל נושאי כליו. דהנה החלוקה השני' שאמרו בגמ' דת"ק כי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלו' והביננו, לא בעי למהדר ולצלויי מביא הרמב"ם דגבי תפלה קצרה כ' הרמב"ם הי' מהלך סכנה כו' מתפלל ברכה אחת כו' ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך כו' וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל כתיקונה י"ט ברכות ואלו גבי הביננו כ' דמתפלל ג' ראשונות כו' ויוצא יד"ח והך יוצא יד"ח היינו דלא בעי למהדר ולצלויי אבל מדין הביננו מעומד לא הזכיר כלל:
וע"כ י"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאין חילוק כלל בין הביננו לתפלת י"ח ושניהם דין אחד להם ומ"ש בגמ' דהביננו מעומד ות"ק מהלך היינו דת"ק כיון שאין בה ג' ראשונות וכי מטי לביתי' בעי למהדר ולצלוי' לאו תפלה גמורה היא כלל ולכן גם לכתחלה היא במהלך אבל הביננו דמתפלל ג' ראשונות וג' אחרונות ולא בעי למהדר ולצלוי' תפלה גמורה היא כתפלת י"ח וז"ש דהביננו מעומד היינו דלכתחלה הוא מעומד כתפלת י"ח ממש וכיון שכ' הרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה הלכה א' שמנה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ואם הי' דחוק או נאנס כו' אין מעכבין ואלו הן עמידה כו' עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד כו' וכיון שכ' הרמב"ם בכאן דתפלה לכתחלה בעי עמידה ואם הי' דחוק או נאנס אין מעכבין וגם בהביננו כ' דיוצא יד"ח וא"כ תפלה גמורה היא ודינו כתפלת י"ח ולכן לא כ' דהביננו מעומד דסמך ע"ז שכ' דיוצא יד"ח ממילא דינה כתפלת י"ח, עכ"פ נתבאר מזה דהרמב"ם לא ס"ל לחלק בין הביננו לתפלת י"ח:
אלא דלכאו' צריך ביאור מה נ"מ להרמב"ם בין תפלה קצרה לתפלת י"ח והביננו דהא לענין ת"ק כ' הרמב"ם דמתפלל אותה כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד. וגבי תפלת י"ח כ' נמי הי' יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד עומד ואם לאו יושב ומתפלל וא"כ אין שום חילוק ביניהם והרי בגמ' מחלק בין הביננו לתפלה קצרה דהביננו מעומד ות"ק מהלך, ונראה דשאני ושני דודאי הביננו מדינא בעי לכתחלה עמידה כמו תפלת י"ח שכ' הרמב"ם אין מתפלל אלא מעומד אבל ת"ק מדינא יכול להתפלל כשהוא מהלך אלא שמ"מ כ' ואם יכול לעמוד עומד והוא כמ"ש הכס"מ מדאמרינן התם רב חסדא ורב ששת הוי אזלי באורחא קם רב חסדא וקא מצלי וקם נמי ר"ש ואמר מהיות טוב אל תיקרי רע והאי צלותא תפלה קצרה היא דאלו הביננו לאו מהיות טוב נפקא דמדינא צריך לעמוד, ולפ"ז מ"ש ואם יכול לעמוד עומד היינו למצוה מן המובחר משום מהיות טוב אבל הביננו ותפלת י"ח מדינא צריך לעמוד אלא דאם אינו יכול לעמוד יושב במקומו, וזהו שדק הרמב"ם בלשונו הזהב וכ' לענין תפלה קצרה מתחלה דמתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד והיינו דמדינא מתפלל אותה כשהוא מהלך אלא משום מהיות טוב אם יכול לעמוד עומד ואלו לענין תפלת י"ח כ' להיפך הי' יושב בספינה אם יכול לעמוד עומד ואח"כ כ' דאם לאו יושב ומתפלל ומשום דמדינא צריך לעמוד אלא דאם הי' דחוק או נאנס יושב ומתפלל:
ובדין זה תמוה לי דברי השו"ע בסי' ק"י שכ' ג"כ כדברי הרמב"ם ז"ל דת"ק מתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד, והנה כבר כתבנו דברי הכס"מ שהרמב"ם הוציא זה ממ"ש בגמ' דקם נמי רב ששת ואמר מהיות טוב והך צלותא ת"ק היא דאלו הביננו לאו מהיות טוב נפקא, והנה דברי הכס"מ צע"ג שכ' בפשיטות דהך צלותא היא ת"ק אם אמנם דהך צלותא לא הוי הביננו מ"מ לפי פשטות הסוגיא קאי על תפלת הדרך דמיירי התם מקודם דקאמר היכי מצלי ר"ח אמר מעומד ר"ש אמר מהלך וע"ז קאמר ר"ח ור"ש הוי קאזלי באורחא קם ר"ח וקא מצלי וא"ל ר"ש אוקמן נמי לדידי ואצלי מהיות טוב כו' וכ"ז קאי על תפה"ד וכ"כ התוס' שם והרי"ף והרא"ש ואיך כ' בפשיטות דזה קאי על ת"ק, ואין לומר דאף דקאי על תפלת הדרך מ"מ ילפינן מינה נמי לתפלה קצרה דזה אינו והחילוק רב ביניהם דתפה"ד עיקרה נתקן לכל היוצא בדרך שלא במקום סכנה ולכן אמר ר"ש אוקמן נמי לדידי מהיות טוב אבל ת"ק שעיקרה במהלך במקום סכנה א"צ לעמוד כלל אפי' אם יכול לעמוד. שוב מצאתי בס' אלי' רבא בסי' ק"י שכ' על דברי השו"ע וז"ל הטעם כ' בנ"צ דרמב"ם גריס בש"ס תפלה קצרה אפי' מהלך משמע דלכתחלה טוב מעומד ולא דק דכבר כ' הכס"מ דהרמב"ם למד זה מדאמרי' ר"ח ור"ש הוי אזלי באורחא כו' ואך קשה על מ"ש האי צלותא ת"ק הוא והא מפשטות הש"ס קאי על תפה"ד ונראה דלאו דוקא תפלה קצרה קאמר הכס"מ אלא דומיא דת"ק דמשמע דחד דינא אית להו ע"ש. והוא תמוה דאיך אפשר ללמוד ת"ק דעיקרה נתקן בהולך במקום גדודי חיות ולסטים מתפה"ד דהוא בכל היוצא לדרך:
אבל באמת להרמב"ם ז"ל דברי הכס"מ נכונים בטעמם ומ"ש דהא דקמצלי הוא תפלה קצרה בדוקא הוא ולא משום דנלמד מתפה"ד, דהרי להרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בתפה"ד שלא הזכיר כלל תפה"ד אלא שכ' בפ"י מה' ברכות שכשיוצא מן העיר יאמר מודה אני לפניך שהוצאתני מן הכרך הזה לשלו' וכשם כו' ולא הזכיר בה חתימה וגם דמצלי בדרך עד פרסה וכבר תמה ע"ז רבינו הב"י בסי' ק"י, ועי' בפר"ח מ"ש לישב דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דהא דאמרינן שם היוצא לדרך מתפלל תפה"ד היינו תפלה קצרה וסוגיא מיירי בהולך במקום סכנה ע"ש היטב, עכ"פ הרי דלהרמב"ם שיטה אחרת בדינים אלו ותפה"ד לא הזכיר כלל בחיבורו ואיך אפ"ל דהרמב"ם למד דין זה דת"ק אם יכול לעמוד עומד מתפה"ד שלא הזכיר כלל, ובע"כ דצדקו דברי הכס"מ דהרמב"ם ז"ל ס"ל דהא דקם ר"ש וקא מצלי היינו תפלה קצרה ולפ"ז גם הא דפליג ר"ח ור"ש אי בעי מעומד היינו נמי בת"ק, ובאמת דלפ"ז מיושב הגירסא והלכתא הביננו מעומד ות"ק בין מעומד בין מהלך ולכאורה מאי שייך והלכתא והא לא פליגי כלל בזה אבל לפ"ד ר"ח ור"ש פליגי באמת בת"ק והיינו דפסקינן דת"ק מהלך וכן ניחא בזה מה שהקשה הפר"ח אמאי לא קאמר מעיקרא דאיכא בין הביננו לת"ק דהביננו מעומד ות"ק מהלך משום דבת"ק איכא פלוגתא באמת, והרי"ף ז"ל דס"ל דמיירי סוגין בתפה"ד וכן הפלוגתא דר"ח ור"ש הוא בתפה"ד באמת לא גריס והלכתא רק מאי איכא כמ"ש לעיל. עכ"פ הרמב"ם לפי שיטתו ס"ל דהא דאמרינן שם קם ר"ש וקא מצלי אמר מהיות טוב הוא בת"ק ולהכי פסק דאם יכול לעמוד עומד, אולם לפי דעת כל הראשונים דהסוגיא מיירי לענין תפה"ד וכן הפלוגתא דר"ח ור"ש נראה ברור דבתפלה קצרה דפסקינן אפי' מהלך א"צ כלל לעמוד אפי' אם יכול ומשום דעיקרה נתקן במקום סכנה וראי' ברורה דהא ר"ח ס"ל דתפה"ד הוא מעומד ומ"מ בודאי לא פליג על הא דפסקינן דת"ק אפי' מהלך, א"כ כ"ש אנן דקיי"ל כר"ש אלא דמ"מ משום מהיות טוב צריך לעמוד ק"ו הוא דת"ק אין צריך לעמוד כלל והיינו דהטור כתב סתם דת"ק אפי' מהלך ובתפה"ד כ' דצ"ל מעומד וכן הראשונים והרי"ף והרא"ש כתבו לענין תפה"ד דמעומד טפי עדיף ולענין ת"ק כתבו בסתם דאפי' מהלך ובתוס' פסקו כר"ח דתפה"ד דוקא מעומד ובע"כ לא פליגי ע"ז דפסקינן ת"ק אפי' מהלך ובע"כ כנ"ל. ולפ"ז יש לתמוה על השו"ע בסי' ק"י שכ' ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל דאם יכול לעמוד עומד והרמב"ם לשיטתו שפיר אבל לדידן א"צ לעמוד כלל וכנ"ל, שוב מצאתי בחי' הרשב"א שכ' דקיי"ל כר"ש וכדאסקינא בסמוך ת"ק בין מעומד בין מהלך הרי דמשוה תפה"ד לת"ק ולא זכיתי להבין ד"ק דודאי גם ר"ח לא פליג אהא דפסקינן דת"ק הוא במהלך ומשום דהוא במקום סכנה וכ"נ מדברי הרי"ף והרא"ש דכתבו מתחלה דר"ח עדיפא לי' טפי ואח"כ כתבו דתפלה קצרה במהלך וע"כ כנ"ל:
עכ"פ נראה ברור דלהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין הביננו לתפלת י"ח, והנה גם מדברי הרר"י ז"ל מבואר דאין חילוק אלא דדעתו להיפך בשניהם לחומרא דבין הביננו ובין תפלת י"ח אין להתפלל מהלך בשום ענין, דהנה הרר"י ז"ל כתב לענין יושב על הבהמה דיש לו לעכב הבהמה דבקדושין אמרינן רכוב כמהלך דמי וכי היכי דמהלך ברגליו אינו יכול להתפלל כשהוא מהלך אלא יש לו לעמוד ה"נ כשרוכב אין להתפלל בשעת הילוכו אלא צריך לעכב הבהמה תדע דהא אמרי' הביננו מעומד ולא התירו במהלך, ואין לדחות דהתם מיירי כשאין השיירא הולכת דמאי פסקא כו', מיהו אפ"ל דאע"פ שאמרו רכוב כמהלך ומהלך ברגליו אין לו להתפלל בעוד שמהלך בשום ענין אפ"ה בדיעבד אם השיירא הולכת יתפלל בלא עיכוב הבהמה שהתפלה כיון שתלוי בכונה ובישיבת האברים בנחת אין לדמות ההליכה ברגליו שיש לו עמל בהליכתו ולא יוכל לכוין כלל להליכת הבהמה שיושב עלי' בנחת ובלבד שיעכב אותה באבות מפני שבאבות אפי' בדיעבד צריך כונה ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל עכ"ל הרר"י ז"ל בקיצור:
והנה הב"י בסי' צ"ד הביא דברי הרר"י וכ' ע"ז ולענין הלכה נראה שאם אפשר לעכב הבהמה באבות יעכב ואם הוא במקום סכנה אפי' באבות לא יעכב, ולא עמדתי על דבריו ז"ל דלפי המתבאר מדברי הרר"י הרי ס"ל דמהלך ברגליו אין להתפלל במהלך בשום אופן אפי' השיירא הולכת והוכחתו ברורה מהא דפסקינן דהביננו מעומד ובע"כ לא ס"ל כמ"ש התוס' ורא"ש ורשב"א לחלק בין הביננו לתפלת י"ח שמתפלל אפי' מהלך, ומסופק רק ברוכב אם צריך ג"כ לעכב הבהמה משום רכוב כמהלך או דלענין זה לא הוי כמהלך דיכול לכוין יותר ממהלך ומשום ספיקא הכריע דאם השיירא הולכת לא יעכב רק באבות דצריך כונה אפי' בדיעבד אבל מהלך ברגליו אין לי להתפלל בשו"א ומחויב לעמוד בכל י"ח ברכות, ולפ"ז נפלאו דברי הב"י חדא במ"ש אבל הרר"י כ' דצריך לעכב הבהמה ולא הזכיר כלל דלהרר"י תפלת י"ח מעומד דוקא ואינו יכול להתפלל במהלך ברגליו, ועוד מ"ש אח"כ ולענין הלכה אם אפשר לעכב הבהמה באבות יעכב דהוי כעין פשרה בין תוס' ורא"ש להרר"י דלתוס' ורא"ש דס"ל שמתפלל במהלך ברגליו א"כ כ"ש שא"צ לעכב הבהמה כלל דהא רוכב קיל ממהלך ברגליו ובשו"ע כ' דיש מחמירין לעמוד באבות ותימה שלא הביא כלל דברי הרר"י דצריך לעמוד בכל הי"ח ברכות ובאמת לא ידעתי מי הוא היש מחמירין, ועיין בב"ח שכ' דיש מחמירין אכולהו קאי גם על מהלך ברגליו מפני שבאבות צריך כונה כו' וכ"כ הרר"י, ולפמ"ש אין ענין דברי הרר"י לכאן דהוא ס"ל דמהלך אין להתפלל בשום ענין וברוכב משום ספיקא פסק לעמוד באבות אם השיירא הולכת. עכ"פ המורם מדברי הרר"י ז"ל דאין חילוק בין הביננו לתפלת י"ח כלל ושניהם לחומרא שאין להתפלל במהלך ברגליו לא הביננו ולא תפלת י"ח:
אולם באמת קשה לדעת הרר"י מהא דאמרי' שם מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף הרי דמתפלל בדרך במהלך, ואין לומר דלדידי' פליגי בהשכים לישב בקרון ובספינה דמתפלל כשהוא יושב דהא להרר"י ז"ל גם במיושב יכול לכוין וכמש"כ בעצמו דישיבה לא גרע מעמידה, וכן אין לומר דהפלוגתא הוא במה שהקרון והספינה הולכים וכמהלך דמי מצד תנועת העגלה א"כ תיפשט מינה דגם לענין תפלה רכוב כמהלך דמי וצ"ע כעת: