אור ברסלב

פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר

סימן לא

סימן ל

בדין קטן שנולד מהול ואח"כ נמשכה ערלתו או שנעשה מסורבל בבשר עד שחזר הכשר וחופה את העטרה אם הוי כשאר משוך ובעל בשר דא"צ למול כ"א מדרבנן או דילמא דבכה"ג צריך למולו מן התורה:

תשובה בס"ד. כבר נסתפק בדבר זה הט"ז ביור"ד סי' רס"ד סק"ט. ז"ל ומסתפקא לי דאם נולד מהול והטיפו ממנו ד"ב ואח"כ מכח שמנו נתרבה ונמשך העור מלמעלה ולא נראה כל העטרה אפילו אחר הקישוי. מי נימא דצריך לחתוך העור באיזמל ולתקנו כראוי דכאן אין שייך לומר שכבר היה נימול כראוי מה"ת דבאותה שעה לא הי"ל ערלה כלל ודמי לכיסוי הדם כו'. ה"נ ממש כן הוא דלא איכפת לן במה שלא היה ראוי למול בשעתו דמ"מ החיוב בא עליו אח"כ אפילו מן התורה. או דלמא דשאני הכא דמן התורה אין חיוב רק הערלה בתולדה ולא מה שנמשך אח"כ עכ"ל ע"ש. ונלע"ד לפרש עיקר ספיקתו בקצרה והיינו בהא דקי"ל דמשוך א"צ למול רק מדרבנן וכמבואר ביבמות (דף ע"ב) אי נימא דהטעם הוא משום דמה"ת א"צ למול רק פעם אחת ולכך מכיון שכבר נימול שוב א"צ למולו שנית ולפ"ז בנולד מהול שלא הי"ל ערלה ולא נתקיים מצות מילה עדיין אם אח"כ נמשך ערלתו צריך למול מה"ת דאין נ"מ בין ערל מלידה או שהעלה ערלה אח"כ. או דלמא דעיקר הטעם דמשוך א"צ למול רק מדרבנן ומשום דלא חייבה התורה למול רק הערלה בתולדה אבל מה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה מה"ת לענין שיהיה צריך למול. ולפ"ז גם נולד מהול שנמשך העור אח"כ ע"י סרבול בשר וכדומה ג"כ א"צ למול מה"ת ומשום דמה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה כלל. ונ"מ לדינא באם כשמתקשה לא נראה מהול לגמרי רק קצת וכמש"כ הט"ז וע"ש בשו"ע והנה בשו"ת שג"א סי' נ"ה הביא ספיקת הט"ז הנ"ל וכתב דפשיטא ליה דנולד מהול שאע"פ שנמשך העור אח"כ שדינו כנימול כבר וא"צ שיהיה נראה רוב העטרה כו' וראיה ברורה מהא דאמר בפ' הערל (דף ע"א) אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה כו' מנין ליתן את האמור של זה בזה כו' ת"ל אז אז לג"ש ופריך הש"ס זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה היכי משכחת לה כו' והרבה דחקו התם אמוראי בהא והשתא אי ס"ד דכל כה"ג צריך למולו מה"ת בנמשך העור כיון שלא נימול עדיין בשום פעם כראוי הא משכחת לה זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה כגון שנולד מהול ונמשך העור בין עשייה לאכילה דעכשיו חל עליו מצות מילה לאחר עשיה בשעה שנמשך אלא ודאי דכל כה"ג לא חל עליו מצות מילה מה"ת אע"פ שלא נימול עדיין בשום פעם ודינו כמהול ואח"כ נמשכה שא"צ למולו מה"ת אלא מדרבנן ע"ש:

אמנם האחרונים הביאו מכילתא מפורשת דמשמע מינה דדוקא בשנימול תחילה כמצותו אז אי נמשך אח"כ ערלתו א"צ למול מה"ת רק מדרבנן וז"ל המכילתא פרשה ט"ו דבר אחר ומלתה אותו אז יאכל בו להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפילו שעה אחת אפילו שחזר הבשר וחפה העטרה אינו מעכבו לאכול בפסח ולא בתרומה עכ"ל ע"ש. ומשמע בהדיא דדוקא כשנתקיימה בו מצות מילה שכבר נימול כהלכתו ואח"כ חזר הבשר וחפה את העטרה הוא דאינו מעכבו מלאכול בפסח הא אי לא נתקיימה בו מצות מילה כלל כגון שנולד מהול ואח"כ חזר הבשר וחפה את העטרה מעכבו מלאכול בפסח. ובע"כ דגם מה שנמשך ערלתו אח"כ מקרי ערלה אף דלא הוי בתולדה אלא דגזה"כ הוא דמכיון שנתקיימה בו מצות מילה פעם אחת א"צ למולו שנית ועי' בס' נחל איתן ה' תשובה הלכה ואו ע"ש:

ונראה לענ"ד בזה דמדברי המכילתא אין ראיה כלל ומשום דסוגית הגמ' בע"כ סותרת לדברי המכילתא הנ"ל. והנה ראיתי בספרי האחרונים למי שכתב דהא דמבואר בגמ' יבמות שם דמשוך א"צ למול מה"ת ורק מדברי, סופרים הוא ע"פ המכילתא הנ"ל מדרשא דמלתה אותו אז יאכל בו אולם לענ"ד הדברים מתמיהים חדא דאמאי לא הביא הגמ' שם בסוגיא דמשוך הברייתא דמכילתא הנ"ל לסיועי לר"ה דמשוך הוי רק דרבנן ועוד דמעצמו הוא מוכרע דבע"כ לא ס"ל לסוגית הגמ' הך דרשא דמכילתא הנ"ל דבאמת סוגית הגמ' ביבמות סותרין לדברי המכילתא דהנה לפי המבואר בברייתא במכילתא דדריש קרא דמלתה אותו אז יאכל בו להביא דמשוך אינו מעכבו מלאכול בפסח והיינו דא"צ למול מה"ת הרי דבלא קרא מן הסברא החיצונה הייתי אומר דאף שכבר נימול מ"מ אם חזר הבשר וחפה את העטרה צריך למול מה"ת ואסור בפסח אלא דגזה"כ הוא דמשוך א"צ למול מה"ת. ואילו ביבמות בסוגיא שם פריך לר"ה דס"ל דמשוך דרבנן מברייתא דמשוך צריך שימול כו' שנאמר המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות המשוך קס"ד מדנסיב ליה הש"ס קרא דאורייתא היא ומשני לא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"ש ומפורש להיפוך דלפי הס"ד דקרא הוא דרשא גמורה לרבות המשוך הרי דמצריך קרא לרבות המשוך שיהי' צריך למול ומשמע דכל כמה דליכא קרא לרבות משוך שיהא צריך למול מה"ת ממילא הוא רק דרבנן ובמכילתא מצריך קרא להיפך למעט המשוך דא"צ למול כנ"ל:

ואין לומר דזהו דוקא לפי הס"ד אבל לפי המסקנא דמשוך דרבנן היינו באמת מדרשא דקרא דמלתה אותו אז יאכל בו כמבואר במכילתא אבל באמת זה אינו דבודאי גם לפי המסקנא בע"כ צ"ל דהא דמשוך דרבנן אין זה ממיעוט הכתוב אלא משום דליכא קרא לרבות המשוך ממילא הוא רק דרבנן. דהא משני לעולם משוך דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והנה נראה לענ"ד ברור דהיכי שייך לומר דאסמכוה רבנן אקרא רק אי נימא דהא דמשוך הוא רק דרבנן היינו ממילא משום דליכא קרא לרבות המשוך ובזה שייך לומר נהי דלא מצינו מקרא מפורש לרבות המשוך מ"מ אסמכוה רבנן אקרא אולם אי נימא דמשוך הוא רק דרבנן ממיעוט הכתוב בהדיא ממקרא מפורש דמלתה אותו דמשוך א"צ למול מה"ת כנ"ל. א"כ איך שייך לומר דמ"מ אסמכוה רבנן אקרא דמשוך צריך שימול דמה לנו יותר ממקרא מפורש דמשוך א"צ למול ואיך יהיה האסמכתא מקרא סותרת למקרא מפורש שוב העירני חכם אחד מדברי התו' בחגיגה (דף י"ח) בד"ה חוש"מ שכתבו ז"ל וי"ל דלאו משום דלא משתרי מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן ליה למיתסר לא מסתבר ליה לאוקמי קרא דשרי בהדיא בהכי ע"ש והוא כנ"ל ועכ"פ הרי מוכח דסוגיא הגמ' לא ס"ל הך דרשא דמכילתא הנ"ל כנ"ל ורק הא דמשוך דרבנן היינו משום דליכא קרא לרבות ולפ"ז אפ"ל דהטעם הוא משום דערלה לא הוי רק בתולדה דמה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה כלל וא"כ אפילו נולד מהול שנמשך ערלתו א"צ למול מה"ת כ"א מדרבנן:

אולם הא דלא מייתי באמת בסוגיא דמשוך הברייתא דמכילתא הנ"ל. היינו משום דלאחר העיון שם במכילת' נראה ברור דהך דרשא דמלתה אותו אז יאכל בו להביא מי שנתקיימה בו מצות מילה כו' היינו רק לר"א דס"ל שם דאין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח ומלת' אותו אז יאכל בו קאי על העבד בעצמו דלאחר שנימול הוא דיאכל בפסח דלפ"ז קשה מה צריך קרא להכי פשיטא דכי עדיף מערל ישראל שאסור לאכול בפסח ולכך דריש הקרא דמלת' אותו להביא מי שנתקיימה בו מצות מילה כו' והיינו למעט המשוך דאין מעכבו מלאכול בפסח וע"ש במכילתא ומלתה אותו כו' רבו מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח כו' ר"א אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח ומה ת"ל ומלת אותו כו' ד"א ומלת אותו להביא כו' ע"ש ומשמע בהדיא דכ"ז הוא לר"א דאייתר ליה קרא דמלתה אותו כנ"ל. אולם לדידן דקי"ל דאין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח ואז יאכל בו קאי על רבו לפ"ז איצטריך קרא לגופיה ואין לדרוש מקרא דמלתה אותו לרבות משוך כנ"ל. ולפ"ז היינו דלא מייתי הגמ' בסוגיא דמשוך הברייתא דמכילתא הנ"ל משום דהוא דלא כהילכתא ועכ"פ לדידן דלא אייתר קרא דמלתה אותו למשוך לפ"ז הא דמשוך דרבנן היינו מסברא וממילא משום דליכא קרא לרבות. ולפ"ז אפ"ל דהטעם הוא משום דערלה הוא דוקא בתולדה ולפ"ז אפילו נולד מהול שנמשך ערלתו א"צ למול מה"ת וכהוכחת השג"א מסוגיא דיבמות שם:

ונראה לענ"ד לה"ר ברורה דלדידן הא דמשוך הוי דרבנן אין הטעם משום שכבר קיים מצות מילה אלא משום דערלה הוי דוקא בתולדה וה"ה בנולד מהול כנ"ל דהנה לפמש"כ צ"ע באמת הא דברייתא דמכילתא סותרת לסוגיא הגמ' ביבמות הנ"ל דלפי הסוגיא דידן מצריך קרא לרבות המשוך והברייתא דמכילתא דריש מקרא למעט המשוך ולכן נראה דהנה לכאורה צע"ג בסוגיא שם דמבואר שם בברייתא משוך צריך שימול כו' שנאמר המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות המשוך ופריך בגמ' מאי ואומר וכ"ת האי המול ימול לרבות ציצין המעכבין את המילה ת"ש את בריתי הפר לרבות המשוך. הוא סבר מדנסיב ליה הש"ס קרא דאורייתא ולא היא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"ש וצ"ל הא דלא ילפינן באמת מקראי הנ"ל היינו משום דהמול ימול לרבות ציצין המעכבין הוא דאתא ואת בריתי הפר נראה דאיצטריך לרבות בני קטורה וכמבואר בסנהדרין (דף נ"ט) ע"ש והנה לכאורה צע"ג נהי דמכפל הלשון דהמול ימול אין לדרוש אפילו מאה פעמים ומשום דקאי לרבות ציצין המעכבין מ"מ קשה דממשמעותא דהמול לחוד נימא אפילו מאה פעמים דהנה בב"מ (דף ל"א) מבואר דא"ל ההוא מרבנן לרבא אימא השב חדא זימנא תשיבם תרי זמני אמר ליה השב אפילו מאה פעמים במשמע תשיבם כו' וכן פריך התם אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זמני ומשני שלח אפילו מאה פעמים במשמע תשלח כו' וכן לגבי הוכיח תוכיח ע"ש ועי' להרמב"ם בפי' המשנה שם ובתו' יו"ט שם: ולפ"ז קשה דה"נ נימא המול אפילו מאה פעמים במשמע דומיא דכל הנך קראי ולכאורה צע"ג ומזה נ"ל לה"ר ברורה דהא דמשוך הוא רק דרבנן אין זה משום דכיון שנימול פ"א כתיקונו שוב א"צ למול עוד דהא מהיכי תיתי אדרבה נימא המול אפילו מאה פעמים במשמע אולם עיקר הטעם דמשוך הוא רק דרבנן היינו משום דמסברא אמרינן דערלה הוא דוקא בתולדה ומה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה. וכ"ז דאין לנו ריבוי מקרא דמשוך צריך למול אמרינן דא"צ למול כ"א דוקא הערלה בתולדה אבל מה שנמשך אח"כ הוי כמחופה בבגד ולפ"ז ניחא שפיר דלא שייך לומר המול אפילו מאה פעמים במשמע דהא דאמרינן גבי אבידה השב אפילו מאה פעמים היינו משום דאפילו מאה פעמים אם החזירה וברחה הכל היא בכלל אבידה ולזה אמרינן דאפילו מאה פעמים חייב להחזירה משום דלשון השב כולל אפילו מאה פעמים וכן הוא לגבי שלח והוכיח אולם לענין מילה נהי דלשון המול כולל אפילו מאה פעמים אך היינו רק דכ"ז שיהיה ערלה צריך למול אולם מכיון דאמרינן דערלה הוא דוקא בתולדה דמה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה כלל דהוי כמחופה בבגד א"כ אינו ענין כלל לומר המול אפילו מאה פעמים דהא א"צ למול רק הערלה ולאחר שנימול פ"א שוב ליכא מציאות לערלה כלל דערלה הוא דוקא בתולדה ורק דמיתורא דהמול ימול ס"ד למידרש אפילו מאה פעמים והיינו דבע"כ מיתורא דקרא שמעינן דאפילו נמשך ערלתו מקרי ערלה וצריך למול אפילו מאה פעמים:

ובזה יהיה מיושב ג"כ מה דצע"ג עוד שם לכאורה דהנה בברייתא מבואר בהדיא המול ימול אפילו מאה פעמים משמע דמהמול לחוד אין לדרוש אפילו מאה פעמים ולכך מסיק בברייתא ואומר את בריתי הפר ומשום דכ"ת האי המול ימול לרבות ציצין המעכבין כו' ועכ"פ כיון דרק מיתורא דקרא דהמול ימול ס"ד לרבות אפילו מאה פעמים וא"כ קשה מנ"ל דאפילו מאה פעמים נימא המול חדא זימנא ימול תרי זמני וכמו דפריך שם בב"מ אימא השב חדא זימנא תשיבם תרי זמני אלא דהתם משני השב אפילו מאה פעמים במשמע תשיבם כו' אבל הכא דדריש בהדיא מיתורא דקרא דהמול ימול כנ"ל א"כ קשה דנימא המול חדא זימנא ימול תרי זימנא. וביותר כי פריך בגמ' מאי ואומר הו"ל לשנויי בפשיטות דמהמול ימול אין לרבות כ"א תרי זמני לכך מסיק ואומר כו'. אולם לפמש"כ מיושב שפיר בעז"ה והיינו דהא דאיצטריך למידרש מיתורא דהמול ימול ולא ממשמעותא דהמול לחוד אפילו מאה פעמים היינו משום דבלא יתורא דקרא אמרינן דערלה הוא דוקא בתולדה ומה שנמשך לא מקרי ערלה כלל ולפ"ז לא שייך למשמעותא דהמול כנ"ל ורק מיתורא דקרא אמרינן דבע"כ רבי קרא דמה שנמשך הוי ג"כ ערלה וצריך למול כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר דאין לומר המול חדא זימנא ימול תרי זמני דכיון דדרשינן מיתורא דקרא דמשוך צריך למול ובע"כ דערלה לא הוי דוקא בתולדה אלא דמה שנמשך הוי ג"כ ערלה ממילא שוב ממשמעותא דהמול לחוד ג"כ אמרינן דאפילו מאה פעמים במשמע ורק דבלא יתורא הו"א דמה שנמשך לא מקרי ערלה כלל אולם מכיון דדרשינן מיתורא דמשוך צריך למול דבע"כ דהוי ג"כ ערלה ממילא שוב אמרינן דהמול אפילו מאה פעמים במשמע:

ומעתה מיושב שפיר הך דסוגית הגמ' דילן סותרת להברייתא דמכילתא דבגמ' דילן מצריך קרא לרבות המשוך והמכילתא ממעט משוך מקרא ולפ"ז אפ"ל דבסברא זו פליגי באמת דסוגית הגמ' ביבמות ס"ל דמסברא ערלה הוא דוקא בתולדה ולא מה שנמשך אח"כ וכל כמה דליכא קרא לרבות המשוך ממילא אמרינן דמשוך א"צ למול וממשמעותא דהמול אפילו מאה פעמים לא שייך לרבות דכיון דמה שנמשך לא מקרי ערלה כנ"ל אולם הברייתא דמכילתא ס"ל דערלה הוא לאו דוקא בתולדה דמסברא גם מה שנמשך אח"כ הוי ערלה וא"כ בלא קרא הוי משוך דאורייתא דממשמעותא דהמול לחוד הוא כולל אפילו מאה פעמים כנ"ל ולכך שפיר ס"ל למעט המשוך מקרא בהדיא דמלתה אותו אז יאכל בו כנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה