אור ברסלב

פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר

סימן ו

סימן ה

לבאר בעז"ה זמן הדלקת הנר בערב שבת ובערב יום טוב דהא קי"ל ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר מה הוא השיעור של הקדמה ואיחור ואם יש חילוק בין ערב שבת לערב יו"ט בזמן הדלקת הנר:

גרסינן בפ' במה מדליקין (דף כ"ג ע"ב) דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן סברה לאקדומי אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר עכ"ל הגמ'. ופרש"י מאחרה ומדלקת נר של שבת סמוך לחשיכה לא ימיש קרא יתירא הוא להך דרשא דהא כתיב וה' הולך לפניהם יומם, עמוד הענן של יום משלים אורו לעמוד האש שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי. לאקדומי בעוד היום גדול. תנינא שונה אני שלא יקדים דלא מינכרא שהיא של שבת עכ"ל רש"י. וגמ' זו הביאו כל הראשונים הרי"ף והרא"ש ובה"ג והאו"ז ובטור ושו"ע או"ח סי' רס"ג וז"ל הטור ולא ימהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר עכ"ל וכ"כ בשו"ע שם סעיף ד'. והנה לענין זמן הדלקת הנר בערב יו"ט לא נתבאר בדברי הראשונים והאחרונים והעולם נהגו שלא לדקדק בכך להדליק נרות בעיו"ט ג"כ מבעוד יום כמו בערב שבת וע"פ רוב מדליקין בלילה ממש. ולענ"ד נראה דאין חילוק כלל בין ע"ש לערב יו"ט בזמן הדלקת הנר דגם בעיו"ט יש להקדים הדלקת הנרות מבעוד יום כמו בע"ש וכמו שיתבאר לפנינו בס"ד:

והנה בעיקר הדין דשלא יקדים ושלא יאחר המבואר בדברי הגמ' והפוסקים לא נתבאר בדבריהם השיעור של הקדמה ואיחור וביותר יש לחקור בפירוש הברייתא דשלא יאחר מאיזה ענין הוא אם מצד ליתא דאיסור שבת ואע"ג דזה בודאי אין לומר דשלא יאחר להדליק בזמן בין השמשות דזהו מילתא דפשיטא מיהו אכתי יש לומר דשלא יאחר הוא בזמן תוספת שבת שהיא קודם ביה"ש והיינו דהא קי"ל דצריך להוסיף מחול על הקדש איזה זמן שיהיה ודאי יום וכמבואר כ"ז בדברי הראשונים ובשו"ע או"ח סי' רס"א ע"ש ולפ"ז אפ"ל דאשמעינן האי תנא דשלא יאחר דין תוספת שבת שצריך להוסיף מחול על הקדש ולא יאחר מלהדליק בזמן התוספת. ולפ"ז שיעורא דלא יאחר הוא דשלא יאחר מלהדליק עד סמוך לחשיכה ממש אלא שיוסיף קודם ביה"ש איזה זמן שהוא ודאי יום מחול על הקדש וכן דביתהו דרב יוסף דהות מאחרה ומדלקת לה היינו ג"כ בזמן התוספת או דבודאי דביתהו דרב יוסף לא איחרה כ"כ מלהדליק וכן הברייתא דשלא יאחר לא מיירי כלל מדין תוספת שבת דגם זה הוא מילתא דפשיטא שצריך להוסיף מחול על הקדש אלא דבאמת לענין הדלקת הנר צריך להקדים לבד מהזמן שהוא מוסיף מחול על הקדש והיינו הך דשלא יאחר מלהדליק עד סמוך לזמן התוספת שהוא רגע אחרונה מודאי יום דבהכרח להוסיף מחול על הקדש אלא דצריך להקדים ולהדליק קודם לזמן הזה מעט מאיזה טעם שהוא וזהו ג"כ הא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה היינו סמוך לזמן התוספת ממש ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' דאין לאחר כ"כ מלהדליק כנ"ל:

וכן לענין הדלקת הנר בערב יו"ט נראה דתלי' ג"כ בחקירה זו דאי נימא דהברייתא דשלא יאחר הוא רק משום ליתא דאיסור שבת והיינו דלא יאחר מלהדליק בזמן התוספת ומשום דצריך להוסיף מחול על הקדש והדלקה הוי אב מלאכה ולפ"ז לענין הדלקת הנר בעיו"ט דהדלקה הוא מלאכה המותרת ביו"ט לעולם אפשר לאחר להדליק עד חשיכה ממש דגם בשבת היה אפשר לאחר לולי משום איסור הדלקה. אולם אי נימא בפירוש הברייתא דלא יאחר דאין זה משום ליתא דאיסור מלאכה אלא דאף בזמן המותר לא יאחר מלהדליק ולא סגי במה שיוסיף מחול על הקדש איזה זמן שהוא ודאי יום דמ"מ עדיין איכא קפידא בהדלקת הנר שלא לאחר עד אותו זמן מאיזה טעם שהוא לפ"ז נראה דגם לענין הדלקת הנר בעיו"ט דהוא מצוה ג"כ כמו בע"ש וצריך לברך על הדלקתה וכמבואר בירושלמי ובדברי הפוסקים ה"ה דיש להקדים ולהדליק בעיו"ט מבעוד יום כמו בערב שבת ושלא יאחר וכמו הך דשלא יקדים דהטעם הוא שאינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת דבודאי ה"ה גם בעיו"ט דמאי שנא וכן הוא ג"כ לענין הך דשלא יאחר דאין חילוק כלל בין ע"ש לעיו"ט בזמן הדלקת הנר:

וראיתי להר"ן בסוגי' שם אחר שחיזק בראיות דעת בה"ג דהדלקת הנר הוי קבלת שבת כתב וז"ל ובהא נמי מיתרצא הא דאמרינן בסמוך דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקה אמר לה רב יוסף כו' וקשה לי דודאי דביתהו דרב יוסף לא הות מדלקה בין השמשות דהא תנן ספק חשיכה כו' אין מדליקין ובודאי מוסיפה היתה מחול על הקדש שהרי שבתות ויו"ט מחויבים הם בכך וכיון שכן מאי קאמר לה רב יוסף תניא לא ימיש הרי כבר היתה מוסיפה מחול על הקדש. אבל נ"ל דודאי קודם לבין השמשות היתה מדלקת כו' אלא מיהו הוי ס"ל שאין צריך להדלקת הנר תוספת לפי שלא נתנה תורה תוספת אלא למלאכות של חול אבל הדלקת הנר מלאכה של קדש היא לצורך שבת ותחילת שביתה היא כו' הלכך ס"ל דלא יצטרך בה תוספת דאדרבה כמה דמאחר לה טפי עדיף ואמר לה רב יוסף דאפ"ה צריכה היא תוספת כו' עכ"ל הר"ן ע"ש. ועכ"פ מתבאר מדברי הר"ן הללו שהוא מפרש הסוגי' משום ליתא דאיסור מלאכה דהא דקאמר בגמ' דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת היינו שהיתה מדלקת בזמן התוספת שלא הוסיפה מחול על הקדש לגבי הדלקת הנר דהוה ס"ל שלא נתנה תורה תוספת אלא למלאכות של חול משא"כ הדלקת הנר דהיא מלאכה של קדש לצורך שבת ואמר לה רב יוסף דאפ"ה צריכה היא תוספת ולפ"ז הא דתניא בברייתא ובלבד שלא יאחר נראה דהיינו ג"כ שלא יאחר להדליק בזמן התוספת ואשמעינן האי תנא דאפילו להדלקת הנר שהיא מלאכה של קדש מ"מ צריך להוסיף בה מחול על הקדש כנ"ל:

ויש לכאורה להביא ראיה לפי' זה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שבת שכתב שם המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה ע"ש ולכאורה צע"ג שהשמיט ברייתא מפורשת ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר שוב מצאתי להרמב"ם בפ"ד מה' חנוכה הלכה ה' שכתב אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין וכתב ע"ז המ"מ ומה שכתב רבינו לא מקדימין ולא מאחרין יצא לו ממה שאמרו שם ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר והוא מפרשה בנר חנוכה עכ"ל המ"מ ע"ש. מיהו באמת עדיין אינו מיושב נהי דנימא דהרמב"ם מפרש הברייתא דשלא יקדים ושלא יאחר בנר חנוכה מ"מ הא מבואר בגמ' דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' הרי דאין לאחר מלהדליק גם בנר של שבת דנלמוד מקרא דלא ימיש ולפ"ז צ"ע מה שהשמיט הרמב"ם כנ"ל מיהו לכאורה יש לומר דהרמב"ם יפרש באמת הכל בנר חנוכה דהא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת היינו ג"כ בנר חנוכה ולא בנר של שבת ומה שלא הדליק רב יוסף בעצמו אפ"ל ע"פ מש"כ המג"א בסי' תרע"ה בשם מהרש"ל בתשובה דסומא אשתו מדלקת עליו נר חנוכה ע"ש והנה רב יוסף היה סגי נהור כמבואר בב"ק דף פ"ז ולכך הדליקה עליו דביתהו נר של חנוכה. וכן נראה לכאורה מדברי בה"ג שמפרש הגמ' בנר חנוכה דהנה בה"ג בה' חנוכה הביא דברי הגמ' הנ"ל להא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת עד ובלבד שלא יקדים ע"ש ואי נימא דמפרש לה בנר של שבת למה הביא זה בה' חנוכה וכה"ג כתב הרשב"א בחי' פ' ב"מ לענין נר חנוכה מצותה משתשקע החמה וז"ל מיהו נראה מדברי הרב בעל הלכות דדוקא קאמר משתשקע החמה ובע"ש נמי מדליק אחר שקיעה כו' שהוא ז"ל כתב בה' חנוכה הא דאמר רב יהודה כוכב אחד יום כו' ואלמלא כתבה לכונה זו למה כתבה בה' חנוכה ע"ש והיינו משום דהא דכוכב אחד יום שייך לה' שבת ולמה כתבה בה' חנוכה ולפ"ז נראה בהך ג"כ כנ"ל. שוב מצאתי בחי' מאירי בשבת שם שכתב ז"ל ויש מפרשים את השמועה בחנוכה ובימות החול שבה שלא יקדים כו' ע"ש ולא נתבאר לי אם כונתו רק להברייתא דשלא יקדים או גם הך דדביתהו דר"י מיירי בנר חנוכה:

והנה במס' סופרים פרק כ' מסמיך באמת קרא דלא ימיש על נר חנוכה וז"ל הברייתא שם מצות הדלקתה משקיעת החמה עד שיכלה הרגל כו' ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה ע"ש מיהו פשטות הסוגי' משמע ודאי דמיירי בנר שבת וכפרש"י וכ"כ בס' אור זרוע הל' ע"ש וכ"ג מדברי כל הראשונים. ועוד מצאתי במכילתא פ' בשלח על הקרא דלא ימיש ז"ל לא ימיש עמוד הענן מגיד הכתוב שעדיין היה עמוד הענן קיים עמוד האש צומח ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות ובודאי דהיינו הך דאמר רב יוסף תניא לא ימיש כו' ומפורש בהדיא דמקרא דלא ימיש ילפינן לערבי שבתות וכן דברי הגמ' בשבת הנ"ל מסכמת יותר להברייתא במכילתא דבמס' סופרים שם לא מסיק הא דעמוד ענן משלים כו' גם הנה באמת הברייתא דמ"ס צע"ג דלפמ"ש הפוסקים דהא דמבואר בנר חנוכה מצותה משתשקע החמה הוא סוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים ועי' להב"ח ומג"א בסי' תרע"ב ע"ש ולפ"ז קשה דמאי ענין הקרא דלא ימיש לכאן דאדרבה מקרא דלא ימיש יש ללמוד להקדים ולהדליק מבעוד יום. שוב מצאתי בס' מעון אריות בפי' למ"ס שפי' הך דמצות הדלקתה משקה"ח היינו מבעו"י וכפי' ר"ת דשקה"ח הוא קודם משתשקע וקאי על דיעבד ושעת הדחק וכמבואר בשו"ע או"ח סי' תרע"ב ע"ש. אולם באמת הוא דוחק גדול דלשון הברייתא לא משמע על דיעבד דהא מפורש שם מצות הדלקתה משקיעת החמה. גם יש לדקדק בהא דלא מסיק שם בברייתא הך דעמוד ענן משלים לעמוד האש כמבואר בגמ' שבת ורק מביא בסתם הך קרא דלא ימיש. ולכן נראה דהא דמבואר מצות הדלקתה משקיעת החמה הוא באמת סוף שקה"ח דהיינו צה"כ והא דמסיים בברייתא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר לא ימיש כו' אין הכונה להך דרשא דעמוד ענן משלים לעמוד האש אלא דמייתי ראיה מגופיה ומפשטיה דקרא דעמוד האש לילה הרי דעמוד האש הוא בלילה דשרגא בטיהרא מאי מהניא והיינו זכר לדבר דמצות הדלקתה הוא בצה"כ ואע"ג דדרשינן דעמוד הענן משלים לעמוד האש אפשר דלא ס"ל הך דרשא א"נ דאין ללמוד מזה רק לענין נר של שבת ועכ"פ לפ"ז בהא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אי נימא דמיירי בנר חנוכה הרי צע"ג דלפמש"כ הפו' דעיקר זמן הדלקתה הוא בצה"כ לפ"ז יהי' צ"ל דדביתהו דרב יוסף לא הדליקה מיד בצה"כ אלא דהות מאחרה ומדלקת וא"כ קשה מאי ענין קרא דלא ימיש לכאן כיון דעיקר מצותה הוא באמת בסוף שקה"ח דהיינו צה"כ כנ"ל ובע"כ צ"ל דהך עובדא דדביתהו דר"י הוא בנר של שבת כנ"ל ועכ"פ אי נימא דמיירי בנר של שבת לפ"ז צע"ג על הרמב"ם שהשמיט הך דלא יאחר דנלמוד מקרא דלא ימיש וכמבואר בהדיא במכילתא וכנ"ל:

אולם לפי הנ"ל י"ל דס"ל להרמב"ם כפי' הר"ן דהא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת הוא בזמן תוספת שבת שלא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דאפילו לגבי הדלקה צריכה תוספת ולפ"ז ניחא שפיר מה שהשמיט הרמב"ם דבע"כ צ"ל דס"ל להגמ' בכאן דתוספת שבת דאורייתא וכבר כתב המ"מ בפ"א מה' שביתות עשור והב"י באו"ח סי' רס"א דהרמב"ם לא ס"ל כלל תוספת שבת ויו"ט לא מדאורייתא ולא מדרבנן וע"ש במ"מ דהוא פלוגתא דתנאי. ולפ"ז הרמב"ם לשי' דלא ס"ל כלל תוספת שבת לכך השמיט הך דלא יאחר דבאמת אפשר לאחר להדליק עד חשיכה ממש וכן צ"ל דגם המכילתא דמפורש ללמדך ד"א על ערבי שבתות ס"ל ג"כ דתוספת שבת דאורייתא אולם להנך תנאי דלא ס"ל תוספת שבת בע"כ דאין ללמוד מלא ימיש כלום והיינו ג"כ שהשמיט הרמב"ם כנ"ל:

אלא דבאמת כל עיקר דברי הר"ן צע"ג והנה מלבד דכל עיקר דבריו סובבים הולכים רק לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת כנ"ל אולם הרי דעת הרבה מהראשונים דס"ל דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת ונהי דהברייתא דלא יאחר י"ל דהיינו בתוספת שבת והברייתא משמעינן עיקר דין תוס' שבת וכמבואר במשנה שבת ל"ג ספק חשיכה אין מדליקין כו' מ"מ הך עובדא דדביתהו דרב יוסף קשה לדידהו דמאיזה ענין טעתה שלא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר כיון דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת אולם גם דרך הר"ן ע"פ שי' בה"ג צע"ג. והנה מדברי הגמ' משמע דדביתהו דרב יוסף היתה רגילה לעשות כן עד שאמר לה רב יוסף תניא לא ימיש ולפי דברי הר"ן דהיתה טועה בזה ולא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר א"כ היתה מחללת שבת באיסור עשה של תוספת שבת והוא דבר קשה לומר כן גם מש"כ הר"ן דהוי סבירא לה שלא נתנה תורה תוספת אלא למלאכות של חול אבל הדלקת הנר מלאכה של קדש היא לצורך שבת הלכך ס"ל דלא יצטרך בה תוספת צע"ג וכי היכן מצינו בכה"ג לחלק באיסור מלאכה בין מלאכה של חול למלאכה של קדש ובקרא סתמא כתיב דצריך להוסיף מחול על הקדש עי' ר"ה דף ט'. ועוד הא עיקר מצות הדלקת הנר הוא רק מדרבנן ומה"ת לא הוי מלאכה של קדש כלל ולפ"ז איך אפשר למטעי בכך דהדלקת הנר הוי יוצא מן הכלל ויהיה מותר בזמן תוספת שבת. גם גוף הדבר שהביא רב יוסף ראיה דגם להדלקת הנר צריכה תוספת מהברייתא דלא ימיש אין לזה מובן כלל וכן הקשה בס' פני יהושע דמאי מייתי ר"י ראיה מאורח ארעא לענין איסור הדלקה דהוי מדינא ע"ש גם דברי המכילתא דמסיק בברייתא דלא ימיש ללמדך דרך ארץ מן התורה לערבי שבתות אינו במשמע לתוספת שבת דהוי מדינא. ועוד קשה דל"ל לרב יוסף להביא הברייתא דלא ימיש בפשוטו הו"ל לאתויי ברייתא מפורשת דתני ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ועוד דלפ"ז שלא יקדים ושלא יאחר אינם מענין אחד דשלא יקדים הוא משום דאינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת ושלא יאחר הוא משום איסור של תוספת שבת וצע"ג בכ"ז וכן נראה מדברי הטור שהביא הך דשלא יאחר והרי הטור ס"ל כשי' הרמב"ם דליכא תוספת שבת כלל וכמש"כ הב"י בסי' רס"א ע"ש ובע"כ צ"ל דשלא יאחר אינו משום ליתא דאיסור מלאכה וכנ"ל:

ולכן נראה לפרש דברי הגמ' דלא מיירי הכא מדין תוספת שבת כלל ודביתהו דרב יוסף בודאי היתה מוסיפה מחול על הקדש ועיקר הטעם דשלא יאחר הוא רק משום כבוד שבת והיינו הך דנלמוד מקרא דלא ימיש והנה הדלקת הנר בשבת הוא חובה משום שלום בית כמבואר בשבת דף כ"ה ע"ש והנה עיקר הדלקת הנר הוא בשביל הלילה אולם מכיון דמוכרח מקרא דלא ימיש שעמוד האש היה בא קודם שישקע עמוד הענן למדנו מכאן דאורח ארעא הוא להדליק נר לצורך הלילה קודם הלילה מבעוד יום ולכך גם בהדלקת הנר בשבת שתקנו חכמים משום שלום בית יש להקדים ולהדליק מבעוד יום. וביותר יש לומר בהיפוך קצת דלעולם להדליק נר לצורך הלילה אין דרך להקדים כ"כ אולם הנה עיקר מצות הדלקת הנר בשבת אינו רק שיהיה נר דלוק בשבת משום שלום בית אלא דעיקר ההדלקה מצוה ג"כ ושתהיה ניכרת שמדליקו לכבוד שבת דלהכי לא יקדים ביותר משום שאין ניכר שמדליקו לכבוד שבת וכפרש"י וכן אם היה הנר דולק מבעו"י יכבנו ויחזור וידליקנו כמבואר בשו"ע ולפ"ז אפ"ל דכמו שאם מקדים ביותר אין ניכר שמדליקו לכבוד שבת כן ה"נ אם מתאחר ביותר ג"כ אין ניכר כ"כ שהוא לכבוד שבת דהרי לעולם יש להדליק נר לצורך הלילה ובמה ניכר שמדליקו רק לכבוד שבת ועי' להב"י בסי' רס"ד שכתב בשם מהרא"י דיש מקומות שנוהגין הנשים בע"ש להדליק נר קודם שיגיע זמן הדלקה וקורין אותה נר של חול ואח"כ מדליקין נר שבת שהנה כשבאים להדליק נר אחרת על הדלוק קודם לכן כבר הם מורות בזה שלכבוד שבת עושות כן ע"ש וכ"ז הוא שתהא ניכר שמדליקו רק לכבוד שבת ולא משום צורך בלבד כבימות החול, ועכ"פ לפ"ז אפ"ל ג"כ דמשו"ה מצוה להקדים בשעה שאין צריך לה כ"כ שבזה הוא ניכר שמדליקו רק לכבוד שבת והיינו הך דנלמוד מקרא דלא ימיש שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן בשעה שלא היה צורך לה כ"כ כדי להראות בזה שהנס הוא רק לכבודם ולכך היה עמוד האש מקדים לבא מבעו"י ולפ"ז ה"ה לענין הדלקת הנר צריך להקדים מבעוד יום כדי שיהיה ניכר שאין זה משום צורך בלבד כבימות החול ורק שמדליקו לכבוד שבת ולפ"ז שלא יקדים ושלא יאחר שניהם הוא מטעם אחד שיהיה ניכר שמדליק לכבוד שבת כנ"ל:

אלא דבכל ענין איך שנפרש דברי הגמ' באופן הלימוד מקרא דלא ימיש צע"ג להבין מה הוא השיעור של לא יאחר המפורש בברייתא וכמה איחרה דביתהו דרב יוסף מלהדליק דאמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דאין לאחר כ"כ דבודאי יש לזה שיעור מוגבל ולא פורש כלל. ועוד צ"ע דאיזה ענין נלמוד מהך קרא דלא ימיש דהנה בהא דעמוד הענן משלים לעמוד האש בודאי דאף אי עמוד האש היה בא רק רגע אחת קודם שישקע עמוד הענן מ"מ שפיר מקרי עמוד ענן משלים לעמוד האש ולפ"ז אין ללמוד מכאן לענין הדלקת הנר רק להקדים עכ"פ להדליק רגע אחת מבעוד יום והנה בהא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אפילו לפי שי' הר"ן שלא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר מ"מ בודאי דהיתה מדלקת מבעוד יום קודם ביה"ש שלא היתה מכנסת עצמה לספק איסור סקילה וא"כ הרי קיימה שפיר הך קרא דלא ימיש ומכש"כ לפמש"כ דדביתהו דרב יוסף בודאי הוסיפה מחול על הקדש ג"כ בהדלקת הנר וא"כ הרי הדליקה זמן מופלג קודם ביה"ש ולפ"ז שפיר הוי דומיא דלא ימיש שהיה עמוד האש בא רגע אחת קודם שישקע עמוד הענן:

אמנם נראה לענ"ד לישב בעז"ה ולפרש הסוגיא כמין חומר והיינו דעיקר הא דנלמוד מקרא דלא ימיש להדלקת הנר הוא דצריך להדליק קודם שקה"ח דהנה בודאי עמוד הענן היה בא יומם עם השמש ובשקה"ח היה שוקע גם עמוד הענן וא"כ כיון דעמוד האש היה בא קודם שישקע עמוד הענן אנו למדין מכאן ג"כ לענין הדלקת הנר דצריך להדליק עכ"פ רגע אחת קודם שקה"ח. או י"ל כיון דעמוד האש היה בא קודם שישקע עמוד הענן ממילא יש ללמוד מכאן דיש להקדים ג"כ הדלקת הנר והיינו בע"כ קודם שקה"ח מעט דלאחר שקה"ח הוא דרך להדליק. ועכ"פ נראה ברור דמקרא דלא ימיש ילפינן להדליק את הנר קודם שקה"ח. והנה בפ' ב"מ דף ל"ד מייתי הגמ' ברייתא דת"ר בין השמשות ספק מן היום כו' ואיזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה ופריך בגמ' הא גופה קשיא כו' ואמר רבה כרוך ותני איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין כו' ורב יוסף אמר הכי קתני משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש ואזדי לטעמייהו דאתמר שיעור ביה"ש בכמה אמר רבה תלתא רבעי מילא ורב יוסף אמר תרי תלתי מילא מאי בינייהו איכא בינייהו פלגא דדנקא. ופרש"י ואזדי לטעמייהו דרבה סבר שיעור ביה"ש נפיש ורב יוסף אמר זוטר, פלגא דדנקא אחד מי"ב במיל ע"ש. והמתבאר מסוגי' זו דרבה ורב יוסף פליגי בשיעור ביה"ש דלרבה מתחיל ביה"ש תיכף משתשקע החמה ולרב יוסף גם לאחר שקה"ח עדיין הוא יום כ"ז שפני מזרח מאדימין עד הכסיף התחתון שאז הוא ביה"ש והוא משך פלגא דדנקא והנה דביתהו דרב יוסף בודאי היתה עושה ע"פ שי' רב יוסף ולפ"ז נ"ל דהא דהות מאחרה ומדלקת היינו שהיתה מדלקת לאחר שקה"ח בתוך הזמן שפני מזרח מאדימין דעדיין הוא יום לפי שי' רב יוסף שיעור פלגא דדנקא ולעולם היתה מוסיפה מחול על הקדש ג"כ דלאחר הדלקה עדיין נשאר איזה זמן שהוא ודאי יום לשם תוספת אלא דהות מאחרה ומדלקת אחר שקה"ח ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' דמשם נלמוד דיש להקדים עכ"פ ולהדליק קודם שקה"ח דומיא דעמוד ענן משלים לעמוד האש כנ"ל ואף דמשום ליתא דאיסור שבת אפשר להדליק גם אחר שקה"ח ולהוסיף מחול על הקדש ג"כ מ"מ עיקר מצות הדלקת הנר הוא קודם שקה"ח דומיא דלא ימיש כנ"ל:

ולא נפלאת היא לפרש דברי הגמ' דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אחר שקה"ח דהוא בתוך חלק אחד מי"ב במיל ומ"מ הוסיפה מחול על הקדש ג"כ דהנה גדולה מזו כתבו הרשב"א והר"ן בפ' ב"מ גבי נר חנוכה דתניא מצותה משתשקע החמה וז"ל הר"ן לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקה"ח לרבה דאמר דמשתשקע החמה הוי ביה"ש אלא עיקר מצותה כו' אבל מדברי הרב בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום עכ"ל וכ"כ בחי' הרשב"א ע"ש. הרי דס"ל לבה"ג לדינא דלעולם בערב שבת חנוכה מדליק אחר שקה"ח בשעה שפני מזרח מאדימין כרב יוסף ובודאי דיוסיף מחול על הקדש ג"כ אחר הדלקה דבה"ג לשי' בפ' יוה"כ ס"ל דתוס' שבת דאורייתא ע"ש וכן מוכרח מדברי הרשב"א והר"ן בעצמם שכתבו דלרב יוסף אין ראיה דאפ"ל דמדליק אחר שקיעה וא"כ מכש"כ דיש לומר דדביתהו דרב יוסף דהות מאחרה ומדלקת היינו לאחר שקה"ח וכשי' רב יוסף והוסיפה ג"כ מחול על הקדש ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' דמשם נלמוד דיש להדליק עכ"פ קודם שקה"ח וכנ"ל:

והנה כל מה שכתבנו לפרש דברי הגמ' הוא אליבא דכ"ע בין אי נימא כשי' ר"ת ודעמיה דשני שקיעות הן ומשתשקע החמה דפ' ב"מ הוא סוף שקיעה ולפ"ז נפרש דמקרא דלא ימיש נלמוד להדלקת הנר דצריך להדליק עכ"פ קודם סוף שקיעה אלא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אחר סוף שקה"ח כשיטת רב יוסף כנ"ל ובין אי נימא כשי' הפוסקים דמשתשקע החמה דפ' ב"מ הוא תחילת שקיעה ולרבה מתחיל אז ביה"ש וכמו שהאריך בזה הגר"א באו"ח סי' רס"א ע"ש. ולפ"ז צ"ל דדביתהו דרב יוסף הות מדלקת אחר תחילת שקה"ח ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דמקרא זה נלמוד דיש להדליק קודם שקה"ח וכנ"ל:

ובזה מיושב מה שהקשינו למעלה הא דלא אמר לה רב יוסף מברייתא דבלבד שלא יאחר והיינו משום דאפשר לפרש הברייתא דמיירי מדין תוספת שבת דלא יאחר להדליק בזמן התוספת ודביתהו דרב יוסף כבר היתה מוסיפה מחול על הקדש כנ"ל ולכך אמר לה תניא לא ימיש דמשם נלמוד דיש להקדים להדליק נר שבת קודם שקה"ח משום כבוד שבת כנ"ל ואחרי נדע מברייתא דלא ימיש דמצות הדלקת נר שבת הוא קודם שקה"ח ממילא יש לפרש הברייתא דשלא יאחר דהוא ג"כ אחר שקה"ח ומשום קרא דלא ימיש וכנ"ל. והנה הגאון בעל חו"ד בדרך החיים כתב דשיעורא דלא יקדים הוא קודם תחילת שקיעה והוא לפי דרך ר"ת וכנ"ל ע"ש. ולפ"ז צריך לפרש הא דאמר בגמ' סברה לאקדומי היינו קודם תחילת שקיעה ולכאורה צ"ע אמאי סברה לאקדומי כ"כ. אולם לפמ"ש בפי' דברי הגמ' יתבאר כמין חומר והיינו דמתחילה הות מאחרה ומדלקת אחר סוף שקה"ח וכשי' רב יוסף וכנ"ל ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דמשם נלמוד דיש להקדים הדלקת הנר קודם שקה"ח וסברה לאקדומי גם קודם תחילת שקיעה ואמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים והיינו קודם תחילת שקיעה כנ"ל ועפ"ז גם הברייתא יתפרש שפיר ובלבד שלא יקדים קודם תחילת שקיעה ושלא יאחר עד אחר סוף שקה"ח וכנ"ל:

וכל זה הוא לשי' רב יוסף וכנ"ל. אולם לרבה דס"ל דמשתשקע החמה הוא ביה"ש וא"כ לעולם צריך להדליק קודם שקה"ח דלאחרי כן הוא ביה"ש לפ"ז אין נ"מ כלל מהברייתא דלא ימיש דמשם נלמוד רק דיש להקדים ולהדליק קודם שקה"ח כנ"ל והרי בלא"ה הוא בהכרח להדליק קודם שקה"ח ומ"מ לא תקשי לרבה מהברייתא דשלא יאחר די"ל דלרבה נפרש הברייתא לענין תוספת שבת וכנ"ל. ועוד י"ל דגם לרבה יתפרש הברייתא דשלא יאחר דהיינו אחר שקה"ח ומשום קרא דלא ימיש והיינו משום די"ל דהברייתא הוא אליבא דר' יוסי דס"ל בשבת שם ביה"ש כהרף עין וכל ביה"ש דר' יהודה יממא הוא לר' יוסי וכמבואר בשבת שם (דף ל"ה). ולפ"ז משמעינן הברייתא שפיר דמ"מ לענין הדלקת הנר לא יאחר מלהדליק אחר שקה"ח ומשום הקרא דלא ימיש כנ"ל. וכן הברייתא דמכילתא על הקרא דלא ימיש דמסיק ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות והיינו בע"כ דיש להדליק קודם שקה"ח וכנ"ל. הנה לרבה הוא אליבא דר' יוסי ולרב יוסף אתיא שפיר גם לר' יהודה וכנ"ל:

ועכ"פ לפי כל הנ"ל מיושב שפיר דברי הרמב"ם שהשמיט הך דלא יאחר דנלמוד מקרא דלא ימיש וכדא"ל רב יוסף לדביתהו וכנ"ל, ולפ"ז ניחא שפיר דדוקא רב יוסף דס"ל דלאחר שקה"ח עדיין הוא יום לכך הוכרח ללמוד מקרא דלא ימיש לענין הדלקת הנר דלא יאחר מלהדליק אחר שקה"ח כנ"ל. אולם הרמב"ם לשי' שפוסק כרבה לחומרא דמיד כשתשקע החמה הוא ביה"ש וממילא הוא בהכרח להדליק קודם שקה"ח וכמו שכתב בפ"ה מה' שבת המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקה"ח. וא"כ לעולם מתקיים ממילא דומיא דלא ימיש דא"א להדליק כלל אחר שקה"ח משום ספק ביה"ש. ובטור ושו"ע כתבו כלשון הברייתא דשלא יקדים ושלא יאחר אף דלפי מה שנתבאר הנה לדידן דקי"ל כרבה אין נ"מ כלל בהך דלא יאחר מ"מ כיון דבברייתא מבואר בסתם ואפשר לפרש לענין תוספת שבת לכך סתמו וכתבו כלשון הברייתא, ועוד י"ל דגם לדידן איכא נ"מ בהך דשלא יאחר דצריך להדליק קודם שקה"ח לענין הדלקת נרות בעיו"ט דמשום איסור מלאכה הרי יש לאחר מלהדליק גם בלילה. אולם מכיון דאיכא מצוה בהדלקת הנר כמו בשבת ממילא יש להקדים קודם שקה"ח דומיא דלא ימיש:

ואחרי בינותי בדברי הראשונים מצאתי בחי' הרשב"א לשבת פ' ב"מ על הברייתא דנ"ח מצותה משתשקע החמה וז"ל מסתברא דלאו עיכובא היא כו' דהא ודאי אילו רצה להדליק מדליק סמוך לשקה"ח כו' וכענין שאמרו לקמן בנר שבת דעמוד האש משלים לעמוד הענן ולומר דבמדליק סמוך, לשקיעה איכא היכר דלצורך שבת מדליקו וה"נ דכותיה עכ"ל ע"ש ומתבאר מדבריו בפי' הסוגיא כמו שבארנו דהא דנלמוד מלא ימיש אינו ענין לתוספת שבת כלל ודלא כפי' הר"ן אלא דהוא רק לענין היכרא שיהא ניכר שמדליקו לכבוד שבת וכן נראה מדבריו דמלא ימיש נלמוד שיעורא לענין להדליק קודם שקה"ח. אלא דכפי הנראה לכאורה מלשון הרשב"א יתפרש הגמ' באופן אחר קצת והיינו דהא דנלמוד מקרא דלא ימיש לענין הדלקת הנר אין זה לענין עיכובא להדליק קודם שקה"ח אלא דמשם נלמוד דרשאי ג"כ להדליק סמוך לשקיעה דלא תימא דאי מדליק סמוך לשקיעה אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת והיינו ג"כ דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת כדי שתהא ניכרת ביותר שמדלקת לכבוד שבת וא"ל רב יוסף תניא לא ימיש והיינו דרשאי ג"כ להקדים ולהדליק סמוך לשקיעה. מיהו גם לפ"ז בע"כ צ"ל כמו שבארנו דהנה לכאורה גם דביתהו דר"י בע"כ הדליקה קודם שקה"ח מעט וא"כ מאי א"ל רב יוסף תניא לא ימיש ואי נימא דמשם מוכח דיש להקדים יותר מעט קשה דמהיכן משמע כן. ובע"כ צ"ל, כמו שבארנו דדביתהו דר"י באמת הדליקה אחר שקה"ח בשעה שפני מזרח מאדימין ועפ"י שי' רב יוסף וכנ"ל. וא"ל רב יוסף תניא לא ימיש דמשם נלמוד דאפשר להדליק גם קודם שקה"ח וכנ"ל. מיהו מפשטות דברי הגמ' נראה דרב יוסף הקפיד על שאחרה מלהדליק כ"כ וכן כתב בס' או"ז הגדול וכן נראה מדברי הראשונים וכן נראה דהברייתא שלא יאחר הוא דבר אחד עם הך דדביתהו דר"י הות מאחרה ומדלקת והטעם הוא משום קרא דלא ימיש וכן משמע במכילתא דמסיים בברייתא דלא ימיש ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות ומשמע דמקרא דלא ימיש נלמוד עיכובא לענין הדלקת הנר. ולכן אפ"ל דגם כוונת הרשב"א הוא כמו שבארנו דמלא ימיש נלמוד דצריך בדוקא להקדים ולהדליק קודם שקה"ח ומ"ש הרשב"א ולומר דבמדליק סמוך לשקיעה איכא היכר כו' היינו באמת לעיכובא להדליק סמוך לשקיעה דבזה יש היכר דלצורך שבת מדליקו:

ועכ"פ אחרי אשר נתבאר לנו בפירוש דברי הגמ' בשבת שם דלא מיירי כלל מדין תוספת שבת דגם דביתהו דרב יוסף הוסיפה באמת מחול על הקדש אלא דמשום שאיחרה מלהדליק עד אחר שקיעת החמה אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' דמשם נלמוד דיש להקדים עכ"פ להדליק קודם שקה"ח והוא מכלל כבוד שבת כנ"ל. לפ"ז נראה דה"ה לענין הדלקת נר בערב יו"ט דהוא מצוה ג"כ כמו בשבת וצריך לברך על הדלקתה ג"כ יש להקדים ולהדליק קודם שקה"ח כמו בערב שבת והוא מכלל כבוד יו"ט כנ"ל. והנה הרי"ף והרא"ש הביאו הך עובדא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת. ולכאורה צ"ע דהנה לפי מה שנתבאר הנה לדידן דקי"ל כרבה דמשתשקע החמה הוי ביה"ש וכמו שפסקו הרי"ף והרא"ש אין נ"מ כלל בהא דנלמוד מברייתא דלא ימיש דבל"ז צריך להדליק בע"ש קודם שקה"ח ולכן נ"ל דבאמת נ"מ גם לדידן לענין הדלקת נר בעיו"ט דהוא ג"כ מצוה כמו בשבת צריך להדליק עכ"פ קודם שקה"ח משום הברייתא דלא ימיש והיינו ג"כ שכתבו הטור והרא"ש הברייתא דלא יאחר דנ"מ לענין ערב יו"ט כנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה