פרי יצחק חלק א· רבי יצחק בלאזר
סימן א
הנה בפה עירנו עיר המלוכה פעטרבורג שהלילות קצרות מאוד בימי הקיץ ע"פ האקלים שלנו וע"כ גם זמן ק"ש הוא מוקדם מאוד ולפעמים מתעכבין הצבור מלקרות ולהתפלל עד אחר זמן ק"ש לכן ראיתי ונתתי אל לבי לעיין איך להתנהג למעשה לצאת יד"ח ק"ש ותפלה כתקונה אם לקרוא ק"ש בזמנה בלא ברכות כמנהג העולם ואח"כ לקרותה שנית בברכותיה ולהתפלל עם הצבור או לקרוא ק"ש בזמנה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל ג"כ ביחידות והי עדיף טפי:
הנה מתחילה ראיתי לבאר באם הצבור מתעכבין מלקרות ק"ש עד אחר זמנה ולפי המנהג לקרות בזמנה ק"ש בלא ברכותיה היאך יש לנהוג לצאת יד"ח ק"ש בזמנה אם לקרוא רק פסוק ראשון או שצריך לקרות ק"ש כולה בזמנה: והנה בטור או"ח סי' מ"ו כתב ורבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחר שמע ישראל כו' בשכמל"ו והיה מכוין לצאת בו יד"ח ק"ש משום שלפעמים כשעושין קרובץ מתעכבין מק"ש עד אחר זמנה ואמר שהיה יוצא בזה כדאיתא בברכות שמע ישראל כו' זו היא ק"ש של ר' יהודה הנשיא וע"ש בב"י שכתב ומ"ש כדאיתא בברכות שמע ישראל כו' והטעם לפי שהיה לומד עם תלמידיו כשהיה מגיע זמן ק"ש לא היה רוצה להפסיק מלימודו אלא לקרות פסוק ראשון בלבד דהוי דאורייתא ע"ש ועפ"ז כ' הרמ"א בסי' זה דטוב לומר אחר שמע ישראל בשכמל"ו כי לפעמים שוהין עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה עכ"ל ועי' בב"ח שכתב דאין לומר שמע ישראל בשכמל"ו בכל יום כ"א לגדולים שמשערים שהיום יהיו הצבור קוראים שמע בברכותיה לאחר זמנה וגם ר"י החסיד לא היה רגיל לומר אלא כשהיה רואה שהצבור יהיו מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה כו' וכ"כ המג"א וע"ש שכתב בשם רש"ל לומר גם פרשה ראשונה של שמע והפר"ח כתב בסי' זה ז"ל לפי מה שאכתוב בארוכה בסי' ס"ז דשתי פרשיות הראשונות הוי מה"ת אם רואה שהצבור מאריכין ומאבדין הזמן בפיוטין צריך לקרוא שלש פ' קודם שיעבור שלש שעות מהיום ועי' בפרמ"ג שכתב דאם רואה שיעבור זמן ק"ש יכוין לצאת בפסוק א' ע"ש ועכ"פ מתבאר מדברי רבותינו דאם רואה שהצבור מתעכבין מלקרות ק"ש עד אחר זמנה א"צ לקרות בזמנה כ"א ק"ש דאורייתא כר"י הנשיא לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא בזמנה והיינו פסוק ראשון או גם פ' ראשונה וסגי בזה והפר"ח שכתב לקרות ק"ש כולה בזמנה היינו משום דס"ל דשתי פ' הראשונות הוי מה"ת כנ"ל ובאמת דעת הראשונים הוא דלא כהפר"ח אלא דרק פ"ר או פ' ראשונה הוי מדאורייתא וכן הכריע בשו"ת שג"א סי' ב' דלא כהפר"ח ע"ש ולפ"ז א"צ לקרות בזמנה לכל היותר כ"א פרשה ראשונה לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא בזמנה כנ"ל:
אולם לא ירדתי לסוף דעת רבותינו שלא חששו רק לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא בזמנה ועם ק"ש דרבנן ימתין לקרות עם הצבור אחר זמן ק"ש דלפ"ז הוא מבטל מצות ק"ש דרבנן וכי אין אנו צריכין לחוש לצאת ידי ק"ש דרבנן בזמנה. וכן קשה על ר"י החסיד שהיה רגיל לומר שמע ישראל כשהצבור היו מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה ואמר שהיה יוצא בזה כדאי' בברכות שמע ישראל כו' זו היא ק"ש של ר"י הנשיא וקשה הא עדיין לא יצא ידי ק"ש דרבנן בזמנה ומדוע לא קרא ר"י החסיד ק"ש כולה בזמנה כשהיה רואה שהצבור יעברו זמן ק"ש ור"י הנשיא שלא היה קורא רק פסוק ראשון בלבד, כבר הקשה הרא"ש שם וז"ל וא"ת כיון דבעינן שיקרא את כולה למה לא הפסיק לקרותה דאפילו מי שתורתו אומנתו תנן בפ"ק דשבת דמפסיקין לק"ש וי"ל דה"מ אדם שלומד לבדו אבל מי שלומד תורה ברבים אין לו להפסיק וכ"כ בתו' הרא"ש שם ז"ל ואע"ג דמפסיקין לק"ש ומסתבר למימר שמפסיקין לקרות את כולה ה"מ כשאדם לומד לבדו כו' ולפ"ז מה זו סמיכה שסמך ר"י החסיד על ר"י הנשיא לצאת יד"ח ק"ש בזמנה בפ"ר בלבד ואמר שהיה יוצא בזה וכי א"צ לקרות ק"ש כולה בזמנה. והנה זה פשוט בודאי דכמו דק"ש דאורייתא נתנה תורה כ"ז קימה דהיינו בתוך ג' שעות ומי שמאחר לקרותה לא יצא יד"ח וביטל מ"ע כן גם ק"ש דרבנן קבעו חכמים ג"כ בזמן ק"ש דאורייתא ומי שמאחר לקרותה לא יצא יד"ח מדרבנן והנה אף שהדבר פשוט מצד עצמו מ"מ נראה לה"ר לזה דהנה בברכות שם גבי ק"ש של ר"י הנשיא פליגי אמוראי בגמ' אי חוזר וגומרה וכתב הרא"ש דמילתא דפשיטא שצריך לקרות את כולה וההיא דר"י הנשיא שהיה קורא פסוק אחד בלבד ואמר בר קפרא דאינו חוזר וגומרה התם מיירי שעבר זמן הקריאה קודם שגמר לימודו וכ"כ בתו' הרא"ש שם ז"ל נ"ל שהיה זמן הישיבה נמשך עד אחר ג' שעות דאלת"ה מ"ט דמ"ד אינו חוזר וגומרה כו' הלכך מסתברא שעבר זמן הקריאה לכן לבר קפרא לא היה חושש לגומרה ולר"ש היה חוזר וגומרה כאדם הקורא בתורה ע"ש ומתבאר מזה דגם לק"ש דרבנן עבר זמן הקריאה לאחר ג' שעות דאל"כ אכתי קשה מ"ט דמ"ד אינו חוזר וגומרה הא לק"ש דרבנן לא עבר זמן הקריאה ובע"כ צ"ל כנ"ל ועי' בחי' הרשב"א ריש פ' היה קורא דנראה לכאורה מדבריו שם דחוזר וגומרה הוא בתוך זמן ק"ש וצ"ע שם ועכ"פ הרי צע"ג על ר"י החסיד וכן על האחרונים שלא חששו לצאת גם ידי ק"ש דרבנן בזמנה כנ"ל:
ולכן נ"ל דמה שהיה נוהג ר"י החסיד לומר פסוק שמע ישראל והיה מכוין לצאת בו ידי ק"ש כשהצבור עושין קרובץ ומתעכבין מק"ש עד אחר זמנה לא היה זה בעת שהיה משער שהצבור יתעכבו בודאי מק"ש עד אחר זמנה דבכה"ג פשיטא שצריך לקרות ק"ש כולה לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא ודרבנן בזמנה כנ"ל אלא דבעת שהיה לו לר"י החסיד ספק שמא יתעכבו הצבור מק"ש עד אחר זמנה אז היה מכוין לצאת יד"ח ק"ש בפסוק שמע ישראל לצאת עכ"פ יד"ח ק"ש דאורייתא ולק"ש דרבנן היה ממתין עם הצבור ולספק ק"ש דרבנן שמא יעבור הזמן לא חש ומשום דכשהצבור אינם מתעכבים לקרות ק"ש עד אחר זמנה פשיטא דעדיף טפי שלא לקרות מתחילה ק"ש כולה בלא הברכות כדי שיוכל לומר אח"כ הברכות עם ק"ש דרבנן שלא יצא עדיין ועי' בב"י שהביא דברי הרא"ה שכתב אנן קרינן כו' ונפקי ביה ידי ק"ש דאורייתא אפ"ה קרי בתר הכי שמע דרבנן בברכות דרבנן מיהו לא מחוור כו' וטפי עדיף לצבורא למימר ברכת ק"ש אק"ש דאורייתא ע"ש ומתבאר מזה דלכה"פ צריך לומר הברכות על ק"ש דרבנן ואף דבדיעבד גם אם קרא ק"ש כולה חוזר ואומר הברכות כמבואר בשו"ע סי' ס"ו מ"מ לכתחילה עדיף טפי לומר הברכות על ק"ש דאורייתא ולכה"פ על ק"ש דרבנן שלא יצא עדיין ועוד דלפי מה שיתבאר לפנינו בס"ד הנה כשקורא ק"ש בלא הברכות אף שאומר הברכות אח"כ הוא רק לתקן לצאת יד"ח הברכות אבל מ"מ עדיין יש חשש מצד ק"ש גופה שיצא יד"ח ק"ש בלא ברכה לפניה כלל ולזה הוא מעוות שלא יוכל לתקן כלל ולפ"ז כשהצבור אינם מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה פשיטא דאין לקרות מתחילה ק"ש כולה בלא ברכות ועכ"פ כיון שהיה לו לר"י החסיד ספק אם יעברו הצבור זמן ק"ש לכך לא קרא כ"א פסוק ראשון דהיינו ק"ש דאורייתא בלבד דאם לא יעברו הצבור זמן ק"ש יהי' ק"ש וברכותיה יותר מתוקנים כנ"ל אבל היכא שהצבור יעברו בודאי זמן ק"ש פשיטא שצריך לקרות ק"ש כולה בזמנה והאחרונים דמשמע מדבריהם דאף בכה"ג א"צ לקרות בזמנה כ"א ק"ש דאורייתא בלבד באמת דבריהם צע"ג כנ"ל:
אחרי שנתבאר לנו דהיכי שהצבור יתעכבו בודאי מלקרות ק"ש עד אחר זמנה צריך לקרות ק"ש כולה בזמנה מעתה נבא לבאר הדרך המובחר לפני המהדרין לצאת יד"ח ק"ש ותפלה כתיקונה אם לקרות ק"ש בזמנה בלא ברכותיה ואח"כ לקרותה שנית בברכותיה עם הצבור או לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל ג"כ ביחידות והנה בש"ע או"ח סי' ס' כתב קרא ק"ש בלא ברכות יצא יד"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש ע"ש ומקור הדבר הוא מדברי הרשב"א בתשובה סי' שי"ט וע"ש שנשאל במה ששנינו היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא צריך הוא לחזור בברכותיה כו' או דלמא אסור לברך ברכותיה והשיב הקורא ק"ש בלא ברכותיה יצא דברכות אין מעכבות כו' ומיהו מסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן בלא ק"ש ואע"פ שברכות לפני קריאתה נתקנו לאו ברכות של ק"ש כדי שתאמר היאך יברך שלא על הקריאה וכן הסכימו הגאונים שהרי אינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע ולפיכך אע"פ שיצא ידי קריאה ידי ברכות לא יצא וחוזר וקורא ברכות בפני עצמן תדע כו' ע"ש וכ"כ בתשובה סי' מ"ז דברכות של ק"ש אינן ברכות של ק"ש ממש כברכת התורה וכברכת המצות שא"כ היה לנו לברך לקרוא את שמע כו' אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן אלא שתקנו לאומרן לפני ק"ש ולאחרי' וכן הסכימו הגאונים ולפיכך מי שקרא ק"ש בלא ברכותיה חוזר ואומר ברכותיה בפני עצמן ואין בכך כלום עכ"ל וכ"כ בתשובה סי' ס"ט ע"ש:
אמנם דבר זה אינו מוסכם לענ"ד והנה בברכות ריש פ' היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא וכתבו התוס' בירושלמי אמרינן ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כיון לבו הרי לא בירך תחילה וא"ת הא בפ"ק מסקינן סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות וי"ל דהתם מיירי בצבור כו' ע"ש וכ"כ הרא"ש והרשב"א בשם רב האי גאון שהקשה כן ותי' כנ"ל ע"ש ולברר הדברים נציע הסוגיא שם בפ"ק דתנן התם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר כו'. מאי ברכה אחת אמר שמואל אהבה רבה ור"ז אמר ר"ל יוצר אור ואמרינן הא דר"ל מכללא אתמר דאמר ר"ל זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו אא"ב יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זא"ז דלא קא אמרי אהבה רבה אלא א"א אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זא"ז דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ואי מכללא מאי דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זא"ז סדר ברכות עכ"ל הגמ' ועי' פרש"י והנה קושית הראשונים הוא תמוה מאוד דמאי קשיא להו על הירושלמי מהסוגיא דפ"ק דהרי התם מיירי מדין ברכות עצמן אי מעכבות זא"ז והיינו דאי בירך ברכה אחת בלא חברתה אי יצא יד"ח אותה ברכה שבירך וכפרש"י שם ונ"מ דאם לא יוכל לברך רק ברכה אחת לא יברך כלל דהוי ברכה לבטלה אולם הירושלמי הא מיירי מנדון אחר אי ברכות מעכבות לק"ש והיינו דאם קרא ק"ש בלא ברכות אי יצא יד"ח ק"ש עצמה ולפ"ז אע"ג דמסקינן שם בסוגיא דברכות מעכבות זא"ז מ"מ שפיר אפ"ל דאין הברכות מעכבות לק"ש דאם קרא ק"ש בלא ברכו' יצא יד"ח ק"ש וכמבואר בירושלמי וכבר נתקשו בזה כל האחרונים הב"ח בסי' ס' וע"ש שהניח בצ"ע. והשג"א בתשובה סי' כ"ו ובשו"ת משכנות יעקב סי' ע"ח. והגר"א בשנות אליהו ר"פ היה קורא דחה באמת דברי הראשונים מטעם זה וכנראה כבר הרגיש בזה הב"י בסי' זה וע"ש שכתב ז"ל ומשמע מדבריהם דלמ"ד ברכות מעכבות זא"ז כו' ה"ה נמי דאם קרא ק"ש בלא ברכות אף ידי ק"ש כתקנה לא יצא ולמ"ד ברכות אין מעכבות זא"ז אם קרא ק"ש בלא ברכותיה ידי ק"ש מיהא יצא. ועי' בביאורי הגר"א בסי' זה שכתב ואף שר"ה גאון כו' כסדרן דוקא אינו מעכב כו' וה"ה דמעכבות לק"ש ע"ש רמז בקוצר מילים למש"כ הב"י מיהו לפמש"כ הב"י דרק ידי ק"ש כתקונה לא יצא לפ"ז עדיין אינו מספיק לישב הקושיא הנ"ל וע' בטור סוף סי' ס"ו ע"ש ולפ"ז דברי הב"י צ"ע ובביאורי הגר"א כתב דה"ה דמעכבות לק"ש והיינו דלא יצא יד"ח ק"ש כלל ולפ"ז ניחא שפיר מיהו עדיין צע"ג דמנ"ל להראשונים דתלי' זה בזה והיינו דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות לק"ש והנה בשו"ת שג"א שם כתב לישב דהכי דייק לה רב האי גאון וסייעתו דמדמסיק הגמ' דברכות מעכבות זא"ז בע"כ דברכה אחת היינו אהבה רבה וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי לה אע"ג דכבר קראו ק"ש והשתא אי ס"ד דאין ברכות מעכבות לק"ש ואע"פ שלא קרא הברכות יצא ידי ק"ש א"כ לאחר שקראו ק"ש כבר ויצאו יד"ח היאך אפ"ל אח"כ ברכת יוצר אור שהיא מברכות דלפניה של ק"ש הא קי"ל דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ואם לא בירך עובר לעשייתן אינו מברך אח"כ ובע"כ צ"ל דאי ברכות מעכבות זא"ז מעכבות ג"כ לק"ש ולפ"ז מצות ק"ש תלוי ועומדת דאם יאמר אח"כ יוצר אור יוצא יד"ח ק"ש למפרע נמצא יוצא יד"ח ק"ש ויוצר אור בבת אחת והו"ל כאילו מברך עובר לעשייתן וע"ש שכתב דזה נ"ל נכון בכוונתם ז"ל:
ולפ"ז לפי פי' השג"א וכנ"ל נמצא דלפי שי' הראשונים הנ"ל אם קרא ק"ש בלא ברכות אינו חוזר ואומר הברכות אח"כ דלפי הנ"ל הרי ס"ל להראשונים דאי ברכות אין מעכבות לק"ש אין רשאי לומר הברכות אחר ק"ש דהוי ככל המצות דאי לא בירך עובר לעשייתן אינו מברך אח"כ ורק אי הברכות מעכבות לק"ש חוזר ואומר הברכות אח"כ דמזה גופה דייקו הראשונים דהברכות מעכבות לק"ש מהא דמבואר בגמ' שם דאמרי יוצר אור אחר שכבר קראו ק"ש ולפ"ז ביחיד דלכ"ע אין הברכות מעכבות לק"ש א"כ אם קרא ק"ש בלא ברכות אינו רשאי לומר הברכות אח"כ ודלא כדברי הרשב"א בתשובה הנ"ל והנה הרשב"א בתשובה שם הביא ראיה באמת דאומר הברכות אחר ק"ש מדברי הגמ' הנ"ל דאמרי יוצר אור אחר שכבר קראו את שמע אולם לפי שי' הראשונים וכנ"ל א"כ אין ראיה כלל דלפי הסוגיא דס"ל להגמ' דברכות מעכבות זא"ז וה"ה דמעכבות לק"ש ולכך שפיר רשאי לומר הברכות אח"כ ולשי' הגאונים היינו בצבור כנ"ל. משא"כ ביחיד דלכ"ע אין הברכות מעכבות לק"ש אפ"ל דאינו רשאי לברך אחר ק"ש וככל המצות דמברך דוקא עובר לעשייתן:
אלא דבעיקר קו' האחרונים וכנ"ל נלע"ד לישב בדרך אחר דהנה רבינו יונה בריש פ"ק דברכות כתב לענין ק"ש של ערבית שמקדימין לקרותה בבהכ"נ מבעוד יום וכתב דכך הוא הענין שבבהכ"נ יקרא ק"ש עם ברכותיה ויתפלל ולא יכוין לצאת יד"ח ק"ש ואחר צה"כ יקרא אותה ויתכוין לצאת בה יד"ח. וכתב רב עמרם ז"ל שבשעה שקורא אותה יברך אקב"ו לקרוא ק"ש ואומר מורי הרב שאין זה נכון כו' ויותר נכון שיאמר ברכת אהבת עולם שנתקנה אצלה ואפילו על קריאת ת"ת מצינו שנפטר מברכה באמירתה וע"ש שכתב שידי הברכות יצא במה שאומר אותם אותם בבהכ"נ אע"פ שעדיין אינו זמן ק"ש ע"ש ומתבאר מדבריו דכשקורא ק"ש לצאת בה יד"ח יוכל לומר ברכת אהבה אצלה אע"פ שכבר יצא יד"ח הברכות שהרי כבר קרא אותן בבהכ"נ וביאור הדבר הוא דק"ש הוא מ"ע וטעון ברכה כשאר המצות ולכך אע"פ שכבר אמר הברכות ויצא יד"ח הברכות מ"מ כשקורא ק"ש אחר צה"כ לצאת בה יד"ח טעון ברכה על המצוה ולכך כתבו הגאונים דבאמת צריך לברך אקב"ו לקרוא ק"ש והרר"י כתב שבמקום אקב"ו לקרוא ק"ש יותר נכון לומר ברכת אהבה שהיא כוללת למצות קריאה כנ"ל והנה בעיקר הא דאמר ר"ל זאת אומרת ברכו' אין מעכבות זא"ז מדלא קראו אלא ברכה אחת היינו דאי מעכבות זא"ז ולא יצא גם יד"ח אותה ברכה שבירך א"כ ברכה אחת הוי ברכה לבטלה ולפ"ז צע"ג בהא דמוכיח שם בגמ' דברכה אחת היינו יוצר אור דאי אהבה רבה מאי ברכות אין מעכבות זא"ז דלמא כו' כי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי לה. וקשה דתיפוק ליה דאי אהבה רבה הוו אמרי אפילו אי נימא דלא אמרי כלל יוצר אור מ"מ אין ראיה דברכות אין מעכבות זא"ז דלעולם אפ"ל דברכות מעכבות זא"ז ובאמת אף ידי ברכת אהבה לא יצאו ומ"מ לא הוי ברכת אהבה ברכה לבטלה דהא ברכת אהבה לעולם יוכל לומר כשקורא ק"ש לצאת יד"ח בתורת ברכה על המצוה דהא אם לא יאמרו הברכות כלל א"כ בדין הוא לומר אקב"ו לקרוא ק"ש כמו שכתבו הגאונים ובמקומה יוכל לומר אהבה רבה וכמו שכתב הרר"י דיוכל לומר ברכת אהבה לק"ש אע"פ שכבר אמר אותה לפ"ז כמו כן יוכלו לומר ברכת אהבה אע"פ שלא יצאו יד"ח הברכות וגם ידי ברכת אהבה לא יצאו כלל וביותר לפי המסקנא דר"ל אמר סדר ברכות אין מעכבות קשה דמנ"ל הך דלמא לעולם גם סדר ברכות מעכבות אלא דבאמת לא אמרו כלל יוצר אור ולא יצאו יד"ח הברכות כלל ומ"מ לא הוי ברכת אהבה לבטלה כנ"ל ובע"כ צ"ל דאם איתא דברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש ולפ"ז ניחא שפיר דאי אפ"ל דלא אמרי כלל יוצר אור ולא יצאו יד"ח הברכות דא"כ גם יד"ח ק"ש לא יצאו כלל ולפ"ז שוב הוי ברכת אהבה ברכה לבטלה דא"א לומר אותה בתורת ברכה על המצוה כיון שלא יצאו יד"ח ק"ש כלל ועי' להפרמ"ג בפתיחה כוללת להל' ק"ש ע"ש ולכך דחי בגמ' רק דדלמא כי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי לה וכן מוכח שפיר דסדר ברכות אין מעכבות והיינו דס"ל להגאונים לדייק מסוגיא זו דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש ולכך הקשו שפיר מהירושלמי כנ"ל:
מיהו בכ"ז נראה מוכרח לכאורה מדברי הראשונים הנ"ל דס"ל דאינו רשאי לומר הברכות אחר ק"ש דהנה לכאורה צע"ג מאי קשיא להו על הירושלמי דר"פ היה קורא מהסוגיא דא"ל הממונה כנ"ל דלמא לעולם ברכות מעכבות לק"ש והא דתנן אם כיון לבו יצא מיירי שאומר הברכות אחר ק"ש וכמבואר בגמ' גבי יוצר אור דלכי מטא זמן הוו אמרי והא דדייק הירושלמי דאין ברכות מעכבות לק"ש הוא רק לקדם והיינו דאע"פ שלא אמר הברכות שלפניה קודם ק"ש יצא יד"ח ק"ש דהרי המשנה מיירי בקורא להגיה שלא בירך תחילה אבל אין ה"נ דאומר הברכות אח"כ ואי לא אמר כלל מעכבות ולא יצא יד"ח ק"ש וכ"כ באמת בחי' הרשב"א שם ז"ל ומיהו לענין פירושא דירושלמי דדייק מהתם דאין ברכות מעכבות יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר ומברך אותן לאחר מכאן כו' ע"ש ולפ"ז הרי צע"ג דל"ל לחלק בין יחיד לצבור אחרי די"ל בפשיטות כנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ל להראשונים בפשיטות דאין שום ענין כלל לומר הברכות שלפניה אחר ק"ש וככל המצות דצריך לברך דוקא עובר לעשייתן ואי לא בירך תחילה לא יברך אח"כ והא דמבואר בגמ' דאמרי ברכת יוצר אחר ק"ש צ"ל דהוא מטעם אחר דשאני ברכת יוצר ומשום דלא היה אפ"ל מתחילה קודם ק"ש דאכתי לא מטא זמן יוצר אור לכך יוכל לומר אחר ק"ש וכמו ברכת טבילה דרשאי לומר אח"כ ומשום דאכתי גברא לא חזי ועי' בשו"ת משכנות יעקב סי' ע"ז אבל היכא דאפשר לברך לפניה אינו רשאי לברך אח"כ ולפ"ז בע"כ הא דמבואר בירושלמי דאין ברכות מעכבות היינו דאין מעכבות כלל ולכך הקשו שפיר והנה הרשב"א דס"ל דאומר הברכות אחר ק"ש פי' באמת הירושלמי לענין להקדים כנ"ל וכ"כ בתשובה סי' מ"ז ז"ל והא דתנן היה קורא כו' וגרסינן עלה בירושלמי זאת אומרת ברכות אין מעכבות אומר אני דמאי אין מעכבות לומר דיצא ידי ק"ש אבל חוזר הוא ומברך ברכותיה ומאי אין מעכבות להקדים אולם דברי הרשב"א צע"ג דהא הרשב"א ס"ל באמת דגם אי לא אמר הברכות כלל יצא יד"ח ק"ש וכמו שנראה מדבריו בתשובה שם וכ"כ בחי' שם והא דאומר הברכות אח"כ הוא רק משום דנהי דיצא יד"ח ק"ש ידי ברכות לא יצא א"כ מה שייך לומר דאין מעכבות להקדים כיון דלק"ש אין מעכבות כלל וגם הירושלמי מתפרש בפשיטות דברכות אין מעכבות כלל לק"ש מיהו מ"מ חוזר ואומר ברכותיה לצאת יד"ח הברכות וצע"ג:
והנה השג"א בתשובה שם הקשה קו' זו על הירושלמי גופיה דמנ"ל לדייק ממשנה זו דאין ברכות מעכבות כלל לק"ש דלמא מיירי שאומר הברכות אח"כ וא"ל דהירושלמי דייק באמת רק דאין מעכבות לקדם דבע"כ יש לדקדק דאין הברכות מעכבות כלל לק"ש והוא מברייתא דקברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור כו' אפי' פרק אחד או פ' אחד יתחילו וא"כ לידוק הירושלמי מהך דאין מעכבות כלל ובע"כ דגם ממשנה זו דייק דאין מעכבות כלל וקשה כנ"ל ע"ש מיהו באמת על הירושלמי גופיה לא קשה כלל דבודאי אפ"ל דהירושלמי מיירי באמת רק דאין מעכבות להקדים ומש"כ השג"א דא"כ לידוק הירושלמי מהברייתא הנ"ל דאין מעכבות כלל באמת מהברייתא אין ראיה כלל דהא דאמר אם יכולין כו' הוא באמת רק לצאת עכ"פ יד"ח ק"ש מדאורייתא דמה"ת בודאי יצא בלא ברכות כלל ועין בשו"ת משכנות יעקב (סי' ע"ט). ועוד אפ"ל דבאמת אומר הברכות אח"כ אולם רק דברי הראשונים צע"ג דס"ל בע"כ לפרש הירושלמי דאין ברכות מעכבות כלל והקשו כנ"ל וקשה דלמא מיירי הירושלמי באמת דאין מעכבות רק מלהקדים ועל הראשונים בודאי אין לומר כמ"ש השג"א דהרי הקשו באמת על הירושלמי וס"ל מתוך הסוגיא דא"ל הממונה דברכות מעכבות לק"ש ובע"כ צ"ל דמהברייתא אין ראיה כלל והנה לפי' הראשונים כנ"ל קשה באמת על הירושלמי גופיה דמנ"ל לדייק ממשנה זו דאין ברכות מעכבות כלל כנ"ל ועכ"פ מזה נראה דס"ל להראשונים דאינו רשאי לומר הברכות אחר ק"ש כנ"ל והנה גם השג"א שם רצה לישב דהא דדייק הירושלמי דאין ברכות מעכבות כלל היינו משום דס"ל דאינו רשאי לברך אחר ק"ש אך דחה זה דהא ברכות ק"ש אינן ברכות של ק"ש ממש כמש"כ הרשב"א בשם הגאונים ולפ"ז בודאי רשאי לברך אח"כ ע"ש והנה מש"כ הרשב"א בשם הגאונים כנ"ל הוא באמת מדברי רב האי גאון וכמש"כ הרשב"א בחי' ברכות (דף י"א) א"כ הדק"ל על הראשונים כפי מש"כ בשם רב האי וכן על הירושלמי גופיה כנ"ל:
ולכן נראה לומר דאפילו אי נימא דרשאי לומר הברכות אחר ק"ש וכמש"כ הרשב"א וכנ"ל מ"מ דייק הירושלמי שפיר דאין ברכות מעכבות כלל וכן דברי הראשונים נוחים שפיר. ומשום דאפ"ל דבעיקר מש"כ הגאונים דאינם ברכות של ק"ש ממש אלא שהסמיכום על ק"ש זהו רק לפי האמת דברכות אין מעכבות כלל לק"ש אולם אי נימא דהברכות מעכבות לק"ש דאי לא בירך כלל לא יצא יד"ח ק"ש לפ"ז בע"כ צ"ל דברכת ק"ש הם ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות ועוד עדיף מבעלמא דהברכות מעכבות לק"ש וע' בשנות אליהו ר"פ היה קורא שכתב דברכות של ק"ש ודאי אינו מעכב דלא מצינו בשום מקום שיהא הברכה מעכב וכש"כ בק"ש דהברכות לא שייכין כלל לק"ש ועין בביאורי הגר"א (סי' ס' סק"ד) שכתב ג"כ כנ"ל הרי דמכיון דאין הברכות שייכין לק"ש לכך פשיטא דאין מעכבות ולפ"ז נראה דאי נימא דהברכות מעכבות לק"ש בע"כ צ"ל דהברכות הם ברכת ק"ש ממש כשאר ברכת המצות ולפ"ז ניחא שפיר קו' השג"א והיינו דהירושלמי מדייק שפיר דאין ברכות מעכבות כלל לק"ש דאא"ל דהא דתנן אם כיון לבו יצא מיירי שאומר הברכות אח"כ אבל אי לא אמר כלל מעכב לק"ש דממ"נ דאי נימא דמעכבות לק"ש א"כ בע"כ דברכת ק"ש הם ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות ולפ"ז שוב הרי א"א לברך אחר ק"ש דהוי כשאר מצות דמברך עובר לעשייתן דוקא ובע"כ צ"ל דהברכות אין מעכבות כלל לק"ש והיינו ג"כ מה שהקשו הראשונים על הירושלמי כנ"ל ומשום דבע"כ דייק הירושלמי דאין ברכות מעכבות כלל ולא רק מלהקדים אולם אחרי שאין הברכות מעכבות לק"ש לפ"ז שוב י"ל דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש וכמש"כ הגאונים וממילא י"ל דרשאי לברך אחר ק"ש וכמש"כ הרשב"א ואף דלר"ה גאון בצבור מעכבות הברכות לק"ש מ"מ כיון דאינו מעכב ביחיד שפיר י"ל דהברכות אינם שייכים לק"ש ורשאי לברך אח"כ כמש"כ הרשב"א כנ"ל:
ועל פי זה יש לבאר דברי הירושלמי פ"ק דברכות גבי הך דא"ל הממונה כו' והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע כו' ר' אמי בשם ר"ל זאת אומרת שאין הברכות מעכבות אמר ר' בא אין מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע ע"ש ופי' האחרונים דר"ל מייתי ראיה שאין הברכות מעכבות לק"ש משום שהפסיקו עם עשרת הדברות בין הברכה לק"ש והוי הפסק בין הברכה למצוה והוי כמו שלא בירך כלל וש"מ דאין הברכות מעכבות כלל לק"ש ועי' בשו"ת משכנות יעקב (סי' ע"ז ובסי' ע"ט) ע"ש ולכאורה צע"ג כיון דעשרת הדברות חשוב הפסק בין הברכה למצות ק"ש א"כ אפילו אם אין ברכות מעכבות אכתי קשה היאך הפסיקו בין הברכה לק"ש דבשאר מצות דלכ"ע אין ברכות מעכבות מ"מ אסור להפסיק בין הברכה לעשיית המצוה וא"כ נהי דאין ברכות מעכבות וידי ק"ש יצא אפילו בלא ברכות כלל מ"מ אכתי קשה איך הפסיקו. אולם לפמש"כ ניחא שפיר דבאמת לפמש"כ הגאונים דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש לפ"ז אין לחוש כ"כ להפסקה וכ"כ הב"י בסי' נ"ט לענין לענות אמן אחר ברכת אהבה דמפני שאין ברכה זו על ק"ש לא הוי הפסק ע"ש ועכ"פ היינו ג"כ דאין לחוש מה שהפסיקו בעשרת הדברות בין הברכה לק"ש משום שאינם ברכות של ק"ש ממש אולם כ"ז הוא לפי האמת דאין ברכות מעכבות אבל אי נימא דהברכות מעכבות לק"ש א"כ בע"כ דברכת ק"ש הן הם ברכת המצות ממש לק"ש וא"כ הוי עשרת הדברות הפסק בין הברכה לבין הדבר שמברכין עליו והיינו דאמר ר"ל זאת אומרת שאין הברכות מעכבות וממילא לא הוי ברכת ק"ש ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות ולכך אין לחוש להפסקה כנ"ל:
וכן נראה לבאר בזה דברי הגמ' בברכות (דף י"ב) דאמר רב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא יד"ח והנה הטור (בסי' ס"ו) פי' דלא יצא יד"ח המצוה כתיקונה אבל לעולם יצא דברכות אין מעכבות והב"י כתב בשם מהרי"א דלרבינו האי דאמר ברכות מעכבות לא יצא יד"ח ק"ש ממש קאמר ע"ש ועין בפרישה שהקשה דבין כך ובין כך מ"ש דנקט אמת ויציב ולא שאר ברכות ק"ש ע"ש ונראה לומר דהנה התו' ריש פ' היה קורא כתבו בזה"ל בירושלמי אמרינן ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא ע"ש והנה זה הלשון דשתים לאחריה ליתא בדברי הרא"ש והרשב"א ולכאורה צ"ע מנ"ל דגם ברכה שלאחריה אינו מעכב דודאי ברכות שלפניה מוכרח דאינו מעכב מדקתני יצא ואע"פ שלא בירך תחילה ואין לומר דשמא מברך אח"כ כנ"ל אולם ברכה שלאחריה הרי בודאי י"ל דלעולם מברך אח"כ מיהו לכאורה י"ל בפשיטות דכיון דברכות שלפניה אינו מעכב ה"ה ברכה שלאחריה דמ"ש מיהו עדיין צ"ע דלפמש"כ הגאונים דברכת ק"ש שלפניה אינם ברכות של ק"ש ממש וברכה שלאחריה היא ברכת ק"ש ממש ועי' בחי' הרשב"א לברכות (דף י"א) שהביא דברי רב עמרם משמיה דרב צמח שכתב דאף דתנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו אין למדין מן הכללות ויש לנו כיוצא בזה ברכה אחרונה של ק"ש ורב האי בתשובה ביאר הדבר דק"ש אין טעון ברכה לפניו שהרי אין מברכין אקב"ו על ק"ש ואעפ"כ מברכין לאחריה וזו ודאי ברכה שלאחריה כו' וכ"כ הרשב"א שם ז"ל וכ"נ מדברי הגאונים שהברכות הראשונות של שמע אינם ברכות שמע וברכות שלאחריה היא ברכת שמע ע"ש ועכ"פ לפ"ז הרי אין ללמוד ברכה שלאחריה מברכות שלפניה דשאני ברכות שלפניה משום שאינם ברכת ק"ש ממש ולכך אין מעכבות וכמש"כ בשנות אליהו שם כנ"ל משא"כ ברכה שלאחריה דהיא ברכה ממש של ק"ש מנ"ל דאין מעכבות דבודאי צ"ל דבק"ש יש יותר סברא לומר דהברכות מעכבות מבשאר מצות ועי' בשיטה מקובצת ר"פ היה קורא ולפ"ז צ"ע מנ"ל דגם ברכה שלאחריה אינו מעכב ועכ"פ אי נימא כנ' לפ"ז אפ"ל הא דאמר רב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית כו' לא יצא יד"ח היינו דלא יצא יד"ח ק"ש ממש ואע"ג דברכות אין מעכבות ה"ד ברכות שלפניה כנ"ל אבל ברכה שלאחריה מעכב באמת משום דהיא ברכת שמע ממש והיינו דנקט רב אמת ויציב ולא שאר ברכות ק"ש ומשום דרק אמת ויציב מעכב כנ"ל:
והנה בשו"ת משכנות יעקב (סי' ע"ז) האריך בזה להוכיח דאינו רשאי לברך אחר ק"ש שלא כדברי הרשב"א הנ"ל וע"ש שה"ר מהא דאמר בסוגיא שם דאא"ב יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זא"ז דלא קא אמרי אהבה רבה אלא א"א אהבה רבה מאי ברכות אין מעכבות דלמא כו' וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי וקשה דהא אפילו אי נימא דיוצר אור הוו אמרי ג"כ אין ראיה דאין מעכבות זא"ז דאפ"ל ג"כ דבאמת אמרי אהבה רבה אח"כ ומה שלא אמרו מתחילה היינו משום שלא הי"ל פנאי וכמו שלא אמרו כל התפלה וכיון שאמרו אח"כ א"כ אין ראיה דאין מעכבות זא"ז וכמבואר בגמ' גבי יוצר אור ובע"כ צ"ל דברכת אהבה רבה א"א לומר אחר ק"ש ורק ברכת יוצר שלא היה אפ"ל קודם ק"ש לכך רשאי לומר אח"כ וכמו ברכת טבילה דמברך אח"כ ע"ש וכן הקשה הצל"ח ובס' פנ"י ותי' ג"כ כנ"ל ע"ש אולם לפי מש"כ למעלה דעיקר הדבר מש"כ הגאונים דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש הוא רק לפי האמת דברכות אין מעכבות לק"ש ולפ"ז אין ראיה לדינא דהא הראשונים ס"ל בפשיטות דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות לק"ש ולפ"ז שפיר מבואר בגמ' דאי יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות דאין לומר דדלמא אמרי אח"כ גם אהבה רבה דממ"נ דאי נימא דברכות מעכבות זא"ז לפ"ז ה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש וא"כ ע"כ דהברכות הם ברכת ק"ש ממש ולפ"ז בודאי דאין לומר ברכת אהבה אחר ק"ש ורק ברכת יוצר שלא היה אפ"ל מתחילה אפשר דאמרי אח"כ אולם לפי האמת דקי"ל דברכות אין מעכבות זא"ז וכן אין מעכבות לק"ש ולפ"ז הרי שפיר י"ל דהברכות אינם ברכת ק"ש ממש וכמש"כ הגאונים וא"כ רשאי לומר הברכות גם אחר ק"ש וכשי' הרשב"א וכנ"ל:
אך בכ"ז צ"ע בסוגיא שם בהא דמסיק שם בגמ' דלעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי לה ומאי ברכות אין מעכבות סדר ברכות וקשה דמנ"ל דלמא לעולם גם סדר ברכות מעכבות אלא דלכי מטא זמן יוצר אור אמרי באמת שני הברכות ברכת יוצר ואהבה כסדרן ואין לומר דא"כ למה אמרו ברכת אהבה קודם ק"ש כיון שלא יצאו ידי ברכה דלפמש"כ רבינו יונה דברכת אהבה יוכל לומר על ק"ש אע"פ שכבר יצא יד"ח הברכות שכבר אמר אותם והיינו בתורת ברכה על המצוה כנ"ל ולפ"ז שפיר אמרו ברכת אהבה קודם ק"ש בתורת ברכה על הקריאה ומ"מ כיון שלא יצאו ידי הברכה דהוי שלא כסדרן אמרי אח"כ ברכת יוצר ואהבה כסדרן ואין לומר ג"כ משום דאי סדר ברכות מעכב כ"ש דמעכבות זא"ז וה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש וא"כ הברכות הם ברכת ק"ש ממש ולפ"ז לא אפ"ל ברכת אהבה אח"כ דזה אינו דאי נימא דסדר ברכות מעכב א"כ גם ברכת אהבה לא היה אפ"ל קודם ק"ש דאף שאמרו לא יצאו יד"ח הברכה דהרי א"א להקדים ברכת אהבה לברכת יוצר ולברכת יוצר אכתי לא מטא זמן וא"כ כיון דלא היה אפ"ל ברכת אהבה קודם ק"ש רשאי לומר אח"כ וכמו ברכת יוצר דבודאי אפ"ל אח"כ וכמבואר בגמ' והיינו משום שלא היה אפ"ל קודם ק"ש וכמו ברכת טבילה דמברך אח"כ כמש"כ האחרונים ולפ"ז ה"ה לברכת אהבה שלא היה אפ"ל קודם ק"ש להקדימה לברכת יוצר רשאי לומר אח"כ וא"כ הרי אפ"ל דאח"כ אמרו ברכת יוצר ואהבה כסדרן כנ"ל. שוב ראיתי שכבר הרגיש בזה הרשב"א בתשובה (סי' שי"ט) וע"ש שהביא הסוגיא הנ"ל וכתב דפשטינן מהכא תרתי דאע"ג דקרא ק"ש חוזר ואומר ברכות כו' ועוד שאינו חוזר וקורא ק"ש פעם שניה ותדע לך שאילו בחזרת ק"ש פעם שניה עם ברכותיה היאך שמעינן מינה דברכות אין מעכבות דלמא לעולם מעכבות ואפילו להקדים דלכי מטא זמניה חוזר וקורא ומברך שתיהן כסדרן ע"ש והנה גם דברי הרשב"א צריך לפרש דהוא ע"פ מש"כ הרר"י וכנ"ל דאל"כ איך אמרו ברכת אהבה קודם ק"ש כיון דנימא דמברך אח"כ אולם דברי הרשב"א צ"ע דאכתי קשה דלמא אמרי אח"כ הברכות כסדרן בלא ק"ש. אולם נ"ל דכיון דאי נימא דסובר ברכות מעכבות ה"ה דמעכבות לק"ש והוי הברכות ברכת המצות ממש לק"ש אלא דמכיון שלא היה אפ"ל מתחילה אמרי אח"כ א"כ שוב א"א לומר ברכת אהבה מתחילה בתורת ברכה על הקריאה דהרי שפיר יוצא ידי ברכה על המצוה עם הברכות שאמרו אח"כ ודו"ק:
אמנם בעיקר מש"כ דאי ס"ד דברכות מעכבות לק"ש בע"כ דהברכות הם ברכת המצות ממש לק"ש ובודאי לא יוכל לומר הברכות אחר ק"ש הנה מדברי הרשב"א בעצמו נראה דלא ס"ל סברא זו דהנה הרשב"א שכתב דרשאי לומר הברכות אחר ק"ש ומשום דאינם ברכות של ק"ש ממש ה"ר מזה גופה מהא דמבואר בגמ' דאמרי יוצר אור אחר ק"ש הרי דלא ס"ל לחלק דשאני יוצר משום שלא היה אפ"ל מתחילה קודם ק"ש לכך מברך אח"כ אלא ס"ל מזה דרשאי לברך אחר ק"ש ומשום דאינן ברכות של ק"ש ממש ואף דלפי הס"ד דהברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות לק"ש מ"מ אמרינן כנ"ל ולפ"ז הרי קשה קו' האחרונים כנ"ל דאפילו אי יוצר אור הוו אמרי מנ"ל דאין מעכבות זא"ז דלמא הוו אמרי ברכת אהבה אח"כ וכ"נ מדברי הרשב"א דהגאונים לא ס"ל כשי' דהנה בתשובה שם הביא הירושלמי הנ"ל וכתב אומר אני דמאי אין מעכבות לומר דיצא ידי ק"ש אבל חוזר הוא ומברך ברכותיה ומאי אין מעכבות מלהקדים ואע"פ שהגאונים לא פי' כן אותה שבירושלמי ומשמע מדבריו דהגאונים לא ס"ל שיהיה חוזר ומברך לאחר ק"ש וא"ל דשי' הגאונים הוא דא"צ לברך אחר ק"ש ומ"מ אם רצה לברך רשאי דזה אינו דממ"נ אם הוא רשאי לברך מדוע לא יתחייב באמת ועוד דכל דברי הרשב"א בתשובה שם סובבים להוכיח דרשאי לברך הברכות אחר ק"ש וע"ש בלשון השאלה וכן מוכרח בהדיא מהראיה שהביא מהך דיוצר אור ע"ש:
והנה מדברי הרמב"ם נראה דס"ל כשי' הרשב"א הנ"ל דאם קרא ק"ש בלא ברכות חוזר ומברך אח"כ דהנה בפ"ב מהל' ק"ש כתב ספק קרא ק"ש חוזר וקורא כו' אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך ע"ש ומתבאר מדבריו בהדיא דדוקא כשנסתפק לו אם בירך לפניה אינו חוזר ומברך אבל אם ודאי לא בירך לפניה מברך אח"כ וצ"ע על הב"י שלא הביא דברי הרמב"ם הנ"ל אלא דלפמש"כ דאי ס"ד דברכות מעכבות לק"ש א"כ הברכות הם ברכות של ק"ש ממש אינו רשאי לברך אח"כ לפ"ז דברי הרמב"ם צ"ע דהנה הרמב"ם (בפ"א מהל' ק"ש ה"ח) כתב הקדים ברכה שניה לברכה ראשונה כו' יצא לפי שאין סדר בברכות וכ"כ בשו"ע (בסי' ס' ע"ש) והנה הפר"ח בסי' ס' כתב בפשיטות דמדכתב הרמב"ם דסדר ברכות אין מעכב מכלל דברכות מעכבות זא"ז וכ"כ השג"א בתשובה סי' כ"ו ע"ש והנה הראשונים ס"ל בפשיטות דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות לק"ש דלכך הקשו על הירושלמי דר"פ היה קורא מהסוגיא דא"ל הממונה כנ"ל ולפ"ז הרמב"ם דס"ל דברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות לק"ש וא"כ אמאי רשאי לברך אח"כ אולם י"ל דהרמב"ם ס"ל דלא תלי' זה בזה והיינו דאף דברכות מעכבות זא"ז מ"מ אין מעכבות לק"ש ודלא כשי' הראשונים הנ"ל:
ובעיקר שי' הרמב"ם בדין ברכות אי מעכבות זא"ז צע"ג והנה השג"א בתשובה הנ"ל כתב בדעת הרמב"ם דס"ל בע"כ דברכות מעכבות זא"ז וע"ש שהקשה דלפ"ז צ"ל דברכה אחת היינו אהבה רבה וכ"כ באמת בפ"ו מהל' תמידין ומוספין דאהבה רבה הוו אמרי וכיון דמעכבות זא"ז בע"כ דג"כ הוו אמרי יוצר אור לכי מטא זמן א"כ אמאי לא כתב הרמב"ם דכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ע"ש אולם הכס"מ כתב שם על דברי הרמב"ם דכיון דקי"ל דברכות אין מעכבות זא"ז מכש"כ שאין סדר לברכות אולם דבריו צע"ג דאם איתא דס"ל להרמב"ם דגם ברכות אין מעכבות זא"ז א"כ הו"ל להרמב"ם לכתוב רבותא יותר דגם ברכות עצמן אין מעכבות זא"ז ומכש"כ סדר ברכות אלא דבאמת גם אי נימא כמש"כ האחרונים דס"ל להרמב"ם דברכות מעכבות זא"ז ג"כ קשה אמאי לא כתב דין זה בפירוש דהרי בגמ' שקיל וטרי בזה ולכן נ"ל בשי' הרמב"ם דהנה מש"כ הראשונים בפשיטות דלפי המסקנא דברכות אין מעכבות היינו סדר ברכות בע"כ דברכות מעכבות זא"ז צע"ג דמשם לא נשמע כלל דבע"כ ברכות מעכבות דאין ה"נ י"ל דגם ברכות אין מעכבות זא"ז והא דאמר ר"ל סדר ברכות היינו דממשנה דתמיד אין להוכיח רק לענין סדר ברכות דאין מעכבות אבל לענין ברכות דאין מעכבות אין להוכיח מן המשנה דאפ"ל דאמרי יוצר אור לכי מטא זמן אבל מ"מ גם בלא הוכחה י"ל דהדין אמת דברכות אין מעכבות זא"ז ואפשר דלא אמרו יוצר אור כלל וצ"ע ועכ"פ נראה ברור דזהו באמת שי' הרמב"ם דלפי המסקנא אין הכרע כלל מגמ' אי ברכות מעכבות זא"ז והיינו שלא כתב כלל דין ברכות אי מעכבות זא"ז ומשום דאין הכרע כנ"ל וכן ניחא ג"כ מה שלא כתב הרמב"ם דלכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי משום דאין הכרע דאי ברכות אין מעכבות הרי אפ"ל דלא אמרו כלל יוצר אור וז"ב:
אמנם הנה ביסוד הדבר מש"כ הגאונים דהברכות אינן ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות אלא שנתקנו בפני עצמן כנ"ל נראה להביא להקת הראשונים דלא ס"ל כנ"ל דהנה הרמב"ן בחי' לברכות כתב וז"ל כבר היה מנהג בעיירות לומר בין אהבת עולם לק"ש אמ"נ ובילדותי נתקשה עלי לפי שהדבר ידוע שאהבת עולם ברכת המצוה היא לק"ש שכל המצות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן וכן בהלל וכן במגילה כו' אלא שתקנו בק"ש שתים לפניה כו' אבל ברכת יוצר ומעריב ערבים ברכת השבח הן כו' וברכת אהבת עולם ברכת המצוה לחובת ק"ש וה"נ מוכח בשמעתא דא"ל הממונה ברכו ברכה אחת כו' לפיכך עשו נמי ברכת אמת ויציב ברכה הסמוכה לחברתה וכיון שזו ברכת המצוה היא הדבר ברור דכל שמברך על המצוה או על הפירות ועונה אמן אחרי עצמו בין ברכה למצוה שהוא טועה גמור כו' וכמדומה שהוא הפסק וצריך לחזור ולברך וה"נ בשמעתא דטול ברך ומפני שנהגו הוצרכתי לשאול מן הרב ר"מ הלוי והשיב דבר ברור שהוא טעות כו' עכ"ל הרמב"ן ע"ש והנה כל מעיין הישר יראה בעליל מתוך דברי רמב"ן הנ"ל דס"ל דאהבה רבה היא ברכת המצוה ממש לק"ש כהלל ומגילה שלא כדברי הגאונים הנ"ל ואפילו אם הפסיק בעניית אמן צריך לחזור ולברך והנה מש"כ הרמב"ן דלפיכך עשו נמי ברכת אמת ויציב ברכה הסמוכה לחברתה הנה הרשב"א בחי' ברכות (דף י"א) כתב באמת דברכת אמת ויציב לא חשוב ברכה הסמוכה לחברתה ומשום דלפי דברי הגאונים שהברכות הראשונות של שמע אינם ברכת שמע לפיכך ק"ש מפסקת אלא כך נתקנה מעיקרא שלא לפתוח בברוך ע"ש והיינו שכתב הרמב"ן דברכת אהבה ברכת המצוה לחובת ק"ש ולפיכך עשו נמי ברכת אמת ויציב ברכה הסמוכה לחברתה אלא דנראה מדברי הרמב"ן דדוקא אהבה רבה היא ברכת המצוה ממש לק"ש אבל ברכת יוצר ברכת השבח היא ולא הוי ברכת שמע ממש ועכ"פ כיון דאהבה רבה היא ברכת המצוה ממש לק"ש לפ"ז נראה דאינו רשאי לברך אותה אחר ק"ש כנ"ל:
וכן נראה לענ"ד להכריח מדברי הרמב"ן הנ"ל דס"ל באמת ג"כ דאינו רשאי לברך ברכת אהבה אחר ק"ש דהנה מש"כ הרמב"ן וה"נ מוכח בשמעתא דא"ל הממונה כנ"ל לא נתבאר דאיזה ענין יש להוכיח משם ונלע"ד בכוונתו דהוא ע"פ מה שהקשו האחרונים בסוגיא שם בהא דאמר שם בגמ' אא"ב יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זא"ז דלא קא אמרי אהבה רבה והקשו בזה דאפילו אי יוצר אור הוו אמרי מנ"ל דברכות אין מעכבות דלמא לעולם מעכבות זא"ז אלא דבאמת אמרי אהבה רבה אח"כ ומה שלא אמרו מתחילה היינו משום שלא הי"ל פנאי וכמו שלא אמרו כל התפלה משום זה ואח"כ כשהי' להם פנאי אמרי באמת אהבה רבה ג"כ וכמבואר בגמ' לענין יוצר אור וכן הקשה הפנ"י והצל"ח. ולפ"ז נראה דמזה באמת הוכיח הרמב"ן דבע"כ אהבה רבה היא ברכת המצוה ממש לק"ש ולפ"ז ניחא שפיר דבע"כ א"א לומר ברכת אהבה אחר ק"ש דהוי ככל המצות דצריך לברך עובר לעשייתן דוקא ואי לא בירך קודם המצוה לא יברך אח"כ והא דמבואר בגמ' דאמרי יוצר אור אחר ק"ש היינו משום דברכת יוצר ברכת השבח היא ולא ברכת ק"ש ממש ולכך יש לברך ג"כ אחר ק"ש וזהו שכתב הרמב"ן דברכת יוצר ברכת השבח היא וברכת אהבה ברכת המצוה לחובת ק"ש וה"נ מוכח בשמעתא דא"ל הממונה כו' והיינו דשם מבואר דברכת אהבה אי אפ"ל אחר ק"ש וברכת יוצר רשאי לומר גם אחר ק"ש ובע"כ דברכת יוצר היא רק ברכת השבח אבל ברכת אהבה היא ברכת המצוה ממש לק"ש וכ"ז נלע"ד ברור:
וכן נראה לה"ר גם מדברי רבינו בעל אור זרוע דס"ל בע"כ דברכות ק"ש הם ברכת המצות ממש לק"ש שלא כשי' הגאונים הנ"ל דהנה בהגה"א ריש פ"ק דחולין כתב בשם האו"ז דאם לא בירך קודם השחיטה יכול לברך אחר השחיטה שכל מצות שלא בירך עובר לעשייתן מברך אחר עשייתן כדפירש בברכות ע"ש ומקור הדבר הוא בס' אור זרוע הגדול בה' ק"ש (סי' כ"ה) וע"ש שה"ר באמת מסוגיא זו מהא דמבואר בגמ' דאמרי יוצר אור אחר ק"ש וכתב למדנו מכאן דכל היכא שלא בירך קודם המצוה מברך לאחר מכאן ויוצא ידי ברכה ע"ש ומתבאר מדבריו בהדיא דבע"כ גם ברכת ק"ש הם ברכת המצות ממש לק"ש דלשי' הגאונים דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש אלא שנתקנו בפני עצמן א"כ איך אפשר ללמוד מברכות של ק"ש לשאר ברכת המצות לענין שיהא רשאי לברך אח"כ וכמש"כ הרשב"א באמת דלפיכך רשאי לברך אחר ק"ש ומשום דהברכות אינם ברכת המצות ממש לק"ש משא"כ בשאר ברכת המצות ואף דלדינא הנה גם לשי' האו"ז יוכל לברך הברכות אחר ק"ש ומשום דס"ל דכן הדין בכל המצות דאי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ מ"מ בעיקר הסברא הרי נראה מדברי האו"ז דלא ס"ל כשי' הגאונים ולענין שאר ברכת המצות לברך אחר עשייתן לא קי"ל בזה כהאו"ז אלא כשי' הרמב"ם דאי לא בירך עובר לעשייתן לא יברך אח"כ וכמו שהאריך בזה הש"ך ביור"ד סי' י"ח ע"ש אלא דלפי מה שבארנו למעלה דעיקר מש"כ הגאונים הוא רק לפי האמת דברכות אין מעכבות לק"ש אבל אי נימא דברכות מעכבות לק"ש בודאי צ"ל דהברכות הם ברכת המצות ממש לק"ש וכנ"ל. והנה הראשונים ס"ל בפשיטות דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש כנ"ל ולפ"ז הרי י"ל דשפיר מייתי האו"ז ראיה מסוגיא זו דבכל המצות אי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ דלפי הס"ד דדחי בגמ' דלעולם ברכות מעכבות זא"ז אלא דאמרי יוצר אור אח"כ וא"כ כיון דמעכבות זא"ז ומעכבות ג"כ לק"ש א"כ בע"כ דהברכות הם ברכת המצות ממש לק"ש וכשאר ברכת המצות ומ"מ הא מבואר בגמ' דאמרי יוצר אור אחר ק"ש א"כ בע"כ דבכל המצות אי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ אולם לפי האמת דברכות אין מעכבות לק"ש שפיר אפ"ל דהברכות אינן ברכת המצות ממש לק"ש וכשי' הגאונים אלא דכבר כתבנו דהרשב"א בע"כ לא ס"ל סברא זו שהרי ה"ר מסוגיא זו מהא דמבואר דאמרי יוצר אור אחר ק"ש דרשאי לברך אחר ק"ש וכתב הטעם משום דהברכות אינן ברכת ק"ש ממש כנ"ל דלפי הס"ד ברכות מעכבות לק"ש ולפ"ז האו"ז שה"ר מזה דבכל המצות אי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ בע"כ ס"ל דהברכות הם ברכת המצות ממש לק"ש וכן מטין באמת דברי האו"ז ודו"ק:
והנה הב"י בסי' מ"ו הביא דברי הרא"ה שכתב לענין הא דתניא שמע ישראל כו' זו היא ק"ש של ר"י הנשיא ופליגי אמוראי אי חוזר וגומרה ר"ש ברבי אומר חוזר וגומרה וכתב הרא"ה פי' חוזר וגומר בברכות ואע"ג דהא נפיק ליה ידי ק"ש דאורייתא הלכך אנן כו' ונפקי ידי ק"ש דאורייתא אפ"ה קרי בתר הכי שמע דרבנן בברכות דרבנן ע"ש ועי' בשיטה מקובצת בברכות שם ומשמע מזה דדוקא אם לא קרא רק פ"ר ולא יצא עדיין ידי ק"ש דרבנן אומר אח"כ שמע דרבנן בברכות דרבנן וגם זה הוצרך ללמוד מר"י הנשיא אבל אם קרא כבר ק"ש כולה ויצא ג"כ ידי ק"ש דרבנן אין לומר הברכות אח"כ וכן נראה ממש"כ הב"י שם וגדולה מזו כו' ע"ש:
ועכ"פ הרי נתבאר לנו דבעיקר הדבר דמבואר בשו"ע דאם קרא ק"ש בלא ברכות חוזר ואומר הברכות אח"כ וזהו שי' הרשב"א אינו מוסכם וכנ"ל והנה אי נימא דאינו רשאי לקרות הברכות אחר ק"ש א"כ פשיטא דאם הצבור מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה שצריך לקרות ק"ש כולה בזמנה עם ברכותיה. אולם מקום הספק הוא רק לשי' הרשב"א דס"ל דרשאי לומר הברכות גם אחר ק"ש והנה מ"מ בודאי דזהו רק בדיעבד אבל לכתחילה פשיטא דצריך לקרותה בברכותיה כתיקונה ומשנה שלמה שנינו בשחר מברך שתים לפניה לפ"ז יש לספק איך להתנהג לכתחילה אם לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ולהתפלל ג"כ ביחידות או לקרותה שלא בברכותיה ולהתפלל עם הצבור והנה מדברי האחרונים נראה דיש לקרותה שלא בברכותיה כדי להתפלל בצבור והב"י בסי' מ"ו כתב לזה יסוד מהירושלמי ע"ש וכ"נ מדברי המג"א (בסי' ס"ו ס"ק ט"ו) כפי מה שפי' שם דברי הרוקח ע"ש ולפנינו יתבאר בס"ד וכ"ה באמת מנהג העולם כנ"ל:
אולם לענ"ד נראה דהדרך המובחר הוא לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ולסמוך גאול"ת ולהתפלל ג"כ ביחידות והנה הרב רבינו יונה בברכות (דף ט') כתב דזמן ק"ש לכתחילה הוא רק עד שתנץ החמה וראיה לדבר מדתנן בפ' מי שמתו ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא אלמא דמשו"ה הצריכוהו לקרות במים כדי שלא תעבור זמנה ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה שהרי אח"כ יש לו לעלות ולהתכסות ואין לך הפסקה גדולה מזה אפ"ה רצו חכמים שיקרא ק"ש בזמנה משיסמוך גאול"ת ע"ש וכ"כ במשנה בירד לטבול ולכאורה קשה דמנ"ל להרר"י שאינו סומך גאו"לת דלמא הא דקתני ואם לאו יתכסה במים ויקרא היינו ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ יעלה ויתכסה ויקרא הברכות ויסמוך גאו"לת. וכ"כ באמת הרשב"א על המשנה דירד לטבול דמסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן הביאו הב"י (בסי' מ"ו) ע"ש הרי שפי' המשנה שקורא ק"ש לבד בלא הברכות ואח"כ חוזר ואומר הברכות ולפ"ז צ"ע על הרר"י כנ"ל דמנ" שאינו סומך גאו"לת. ובע"כ צ"ל דס"ל להרר"י דזה א"א כלל לקרות ק"ש לבד בלא ברכותיה שלא כתיקונה ויותר טוב שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה והרי מסמך גאו"לת עדיף מתפלת הצבור וכמבואר בשו"ע (סי' קי"א) ולפ"ז הרי הדברים קל וחומר דאין לקרות ק"ש שלא בברכותיה משום תפלת הצבור והיכי דצריך לקרות ק"ש קודם הצבור שלא יעבור הזמן צריך לקרותה בברכותיה אף שיהיה מוכרח לסמוך גאו"לת ולהתפלל גם כן ביחידות:
אכן לכאורה י"ל דאין ראיה מדברי הרר"י ומשום דאפ"ל דהרר"י ס"ל באמת דאם קרא ק"ש בלא ברכות אינו חוזר ואומר הברכות אח"כ ודלא כשי' הרשב"א הנ"ל ולפ"ז פשיטא דאין לקרות ק"ש לבד שלא בברכותיה דטוב יותר שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה משא"כ לשי' הרשב"א וכמו שפסק ג"כ בשו"ע וכנ"ל מיהו באמת מוכרח מדברי הרר"י דס"ל בע"כ כשי' הרשב"א וכנ"ל. דהנה לענין ק"ש של ערבית שהצבור מקדימין לקרותה בבהכ"נ מבעוד יום כתבו הראשונים שלא יצאו יד"ח ק"ש וצריך לקרותה שנית אחר צה"כ וכמ"ש רש"י בריש ברכות מהירושלמי ומה שקורין אותה בברכותיה אע"פ שלא יצא עדיין יד"ח ק"ש כתב הרשב"א בתשובה (סי' מ"ו) הטעם משום דהברכות אינן ברכות של ק"ש ממש ע"ש והנה הרר"י בריש ברכות כתב ג"כ דכך הוא הענין שבביהכ"נ יקרא ק"ש עם ברכותיה כו' וכשיהיה בביתו אחר צה"כ יקרא אותה ויתכוין לצאת בה יד"ח וכתב רב עמרם שבשעה שקורא אותה יברך אקב"ו לקרוא ק"ש כו' ולפיכך נ"ל שיותר נכון שיאמר אהבת עולם שנתקנה אצלה ואפילו על אמירת הפסוקים מצינו שנפטר מברכה באמירתה ע"ש. ועכ"פ מתבאר מדברי הרר"י דס"ל שיוכל לומר הברכות אף בלא ק"ש דהרי כשאומר הברכות בבהכ"נ אינו יוצא יד"ח ק"ש שלא הגיע זמנה עדיין ובע"כ צ"ל דהטעם הוא כמש"כ הרשב"א בתשובה וכנ"ל ולפ"ז ה"ה שיוכל לומר הברכות גם אחר ק"ש ומ"מ הרי ס"ל להרר"י דטוב יותר שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה. אלא דלכאורה משמע שם דמה שאומר הברכות בבהכ"נ הוא מטעם אחר וע"ש שכתב ועדיין יש לשאול כיון שאינו זמן ק"ש בשעה שקורין אותה בבהכ"נ היאך יוצא יד"ח מהברכות וי"ל כו' וברכת אהבת עולם נמי אומרים אותה שהרי מצינו שעל קריאת הפסוקים יכול לאומרה ולפיכך ל"ח אם אומרים אותה קודם צה"כ או אם אומרים אותה שתי פעמים ע"ש ומשמע לכאורה דמה שאומרים ברכת אהבה בבהכ"נ הטעם הוא ג"כ משום שיכול לאומרה על קריאת הפסוקים אולם צ"ע דאיך אפ"ל בתורת ברכה על אמירת הפסוקים אם כבר בירך ברכת התורה ונראה בביאור דבריו דודאי מה שאומר הברכות בבהכ"נ אף שלא יצא יד"ח ק"ש הטעם הוא כמש"כ הרשב"א וכנ"ל אלא דק"ל להרר"י דהיאך יוצא יד"ח הברכות כיון שעדיין אינו לילה דבודאי הברכות נתקנו ג"כ בזמן ק"ש וע"ז תי' דכיון דברכת אהבה אינה מיוחדת רק לק"ש דבעלמא יכול לאומרה גם על אמירת הפסוקים דהיא במקום ברכת התורה ג"כ לכך אין לחוש אם אומרים אותה קודם צה"כ אע"פ שעדיין אינו זמן ק"ש ומש"כ או אם אומרים אותה שתי פעמים היינו דלכך יוכל לומר ג"כ פעם שנית כשקורא ק"ש בלילה לצאת יד"ח ואז הוא באמת בתורת ברכה ממש על המצוה אבל מה שאומר הברכות אף שלא יצא יד"ח ק"ש הטעם הוא כמה שכתב הרשב"א כנ"ל:
אלא דלכאורה עדיין צ"ע דמ"מ הרי יש להוכיח מכאן דמשום צד דוחק יש לומר הברכות שלא עם ק"ש דהרי כתבו הראשונים וכן הרר"י שקורא אותה בבהכ"נ בברכותיה אע"פ שלא יצא יד"ח ק"ש והנה כל עיקר ק"ש שקורין בבהכ"נ הוא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כמבואר בירושלמי אך מה שאומרים הברכות ג"כ צ"ל דהוא משום סמיכת גאו"לת וכ"כ הראב"ד בתמים דעים (בסי' ר"מ) ע"ש הרי דמשום דוחק של סמיכת גאו"לת אומר הברכות לעצמן שלא על ק"ש והרי תפלת הצבור עדיף ממסמך גאו"לת של ערבית כמבואר בשו"ע (סי' רל"ה) ולפ"ז הרי כש"כ דמשום תפלת הצבור יוכל להמתין עם הברכות עד אחר ק"ש שיוכל להתפלל עם הצבור אולם כבר הוכחנו מדברי הרר"י דאפילו בשל שחרית טוב יותר שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה ולפ"ז גם דברי הרר"י סתרי אהדדי וצ"ע:
ולכן נראה לומר דאף לפי שי' הראשונים דס"ל דרשאי לומר הברכות שלא על ק"ש היינו דוקא הברכות בלא ק"ש אבל ק"ש שלא בברכות אין רשאי לומר ביאור הדבר דאף לפי מש"כ הגאונים דהברכות אינן ברכות של ק"ש ממש שהרי אינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע מ"מ אין להקל משום זה לקרות ק"ש בלא ברכות דק"ש הוא מ"ע וטעון ברכה כשאר כל המצות ויוצא באמת ידי ברכה בברכותיה ואף שאינה ברכה גמורה בדרך אקב"ו מ"מ סגי בזה דברכות דרבנן אלא דמכיון שאינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע לכך אמרינן דאינן ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות דהברכה בלא המצוה אין לה מציאות כלל אלא דברכת ק"ש הם מטבע בפני עצמן ג"כ שנתקנו בפני עצמן והסמיכום על ק"ש ולכך יוכל לומר הברכות בפני עצמן בלא ק"ש וכמש"כ הרשב"א אבל אין זה ענין לקרות ק"ש בלא ברכות וראיה ברורה לזה דהרי הרשב"א בחי' ברכות הביא בשם רב עמרם גאון שכתב דהברכות אינם ברכות של ק"ש ממש. ומ"מ הרי כתבו הראשונים בשם רב עמרם גאון דכשקורא ק"ש אחר צה"כ צריך לברך אקב"ו לקרוא ק"ש כנ"ל והיינו משום שכבר יצא יד"ח הברכות בבהכ"נ ולכך כשקורא ק"ש אחר צה"כ אא"ל בלא ברכה כלל וכיון שברכת ק"ש כבר אמר לכך הוא אומר ברכת אקב"ו ועכ"פ מתבאר מזה דאף לשי' הגאונים א"א לקרות ק"ש בלא ברכה כלל ולפ"ז נראה דאם קרא ק"ש בלא ברכות אף שיאמר הברכות אח"כ הוא רק תיקון לענין הברכות עצמן לצאת יד"ח הברכות ומשום דמטבע בפני עצמן הן אבל לא למה שקרא ק"ש וכבר יצא יד"ח המצוה בלא ברכה דלזה הוא מעוות שלא יוכל לתקן כלל ולפ"ז ניחא שפיר דלענין ק"ש של ערבית שפיר כתבו הראשונים שיקרא אותה בבהכ"נ בברכותיה דבאמת יוכל לומר הברכות שלא על ק"ש וכשקורא ק"ש בלילה לצאת יד"ח הרי באמת כתב רב עמרם גאון שיברך אקב"ו לקרוא ק"ש וכ"כ הרשב"א בריש ברכות בשם התו' והריב"א ע"ש והרר"י כתב שיאמר עמה ברכת אהבת עולם כנ"ל אבל לקרות ק"ש בשחרית בלא ברכותיה א"א כלל דבשום ענין אין רשאי לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה כלל וכמו שאמרו ערום לא יתרום משום דא"א לו לברך והיינו דס"ל להרר"י דטוב יותר שלא לסמוך גאול"ת מלקרותה שלא בברכותיה כנ"ל ולפ"ז נראה דמכש"כ לענין תפלת הצבור אם מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה דאין לקרות ק"ש בזמנה שלא בברכותיה כדי להתפלל בצבור אלא דצריך לקרותה בברכותיה אף דבהכרח הוא לסמוך גאול"ת ולהתפלל גם כן ביחידות כנ"ל:
ונראה להביא ראיה ברורה דאין לקרותה בלא ברכות מפני שום דחק מגמ' ברכות דף ל' והכי איתא התם אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוי מקדמי ומצלי וכי הוי מטי זמן ק"ש קרו כמאן כי האי תנא דתניא כו' במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף כו' רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כי הוה אתא לביתיה הדר ומצלי מעומד אמרי ליה רבנן וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי אמר להו לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי ופרש"י וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי שמתפללין קודם היום בביתם מעומד ולא תצטרך לב' תפלות ומשום מסמך גאול"ת כיון דמצלי קודם ק"ש לא קפדי, לא חזינן כו' שיקדימו תפלה לק"ש כו' והנה אבוה דשמואל ולוי דהוי מקדמי ומצלי משום תפלה מעומד מ"מ הרי לא קיימו מצות תפלה כתיקונה שהרי הקדימו להתפלל קודם הנץ החמה וגם שהתפללו בלא סמיכת גאול"ת ואף לפרש"י דמשום מסמך גאול"ת כיון דמצלי קודם ק"ש לא קפדי היינו רק דבכה"ג ל"ח למסמך גאול"ת אבל מ"מ עכ"פ לא קיים המצוה של סמיכת גאול"ת דלכתחילה צריך להתפלל אחר ק"ש כדי שיתחייב לסמוך ויקיים המצוה וכן פי' בשו"ת שג"א ס"ג ע"ש. ועכ"פ בכ"ז אמרי ליה רבנן לר"א וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי כדי שלא יצטרך לב' תפלות ורב אשי דאמר להו לא חזינן כו' היינו דלא כאבוה דשמואל ולוי וכמו שפי' בתו' ע"ש והשתא אי נימא דאפשר לקרות ק"ש בלא ברכות כלל א"כ אכתי קשה ל"ל לר"א לב' תפלות הא באמת התפלל מעומד כי אתא לביתיה וא"כ ל"ל להתפלל במיושב כלל ואי משום סמיכת גאול"ת הו"ל למיעבד בפשיטות לקרות ק"ש בהדי צבורא בלא ברכות כלל וכי אתא לביתיה יקרא הברכות ויתפלל מעומד בסמיכות גאול"ת ויהיה הכל כתיקונה ובע"כ צ"ל דא"א כלל לקרות ק"ש בלא ברכות ואף דרבנן אמרי ליה לר"א שיתפלל מעומד קודם הנץ ובלא סמיכת גאול"ת כדי שלא יצטרך לב' תפלות מ"מ משום זה לקרות ק"ש שלא בברכות א"א כלל דכשקורא ק"ש לצאת יד"ח בהכרח לקרותה בברכותיה כנ"ל ודוחק לומר דרב אשי לא רצה לסמוך על התפלה שיתפלל אח"כ במעומד שהיה חושש שמא ימשך הדרשה ויעבור זמן התפלה דהרי משמע שהיה נוהג תמיד להתפלל אח"כ ועי' ברא"ש שכתב דעיקר תפלתו היתה במעומד ועוד דלפי מה שיתבאר בתשובה שאח"ז בפי' דברי רש"י הנ"ל מוכרח בהדיא דבע"כ א"א לומר כן עיי"ש:
אלא דהב"י בסי' מ"ו הביא ירושלמי פ"ק דברכות שזה לשונו ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתו צבורא ומקרי שמע בתר תלת שעין בעי רב אחא מחויי בידן א"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת א"ל מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה ע"ש וכתב הב"י דנראה מהירושלמי שהיה מנהגם בצבור לקרות ק"ש בזמנה ואח"כ חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואע"פ שבתחילה כבר קראוה כולה ע"ש ולפ"ז הרי סעד למנהג העולם אולם בעל המאור בריש ברכות הביא הירושלמי הנ"ל וכתב נראה מזה כי ברכות עשרים וארבע דתעניתא היו מתפללין כעין מוספין והיו קורין לפניה ק"ש בלא ברכות כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ע"ש ולפ"ז אין ראיה מהירושלמי אולם לענ"ד נראה בביאור הירושלמי דמיירי באמת בתפלת שחרית ומ"מ היו קורין לפניה ק"ש בלא ברכות והוא ע"פ מש"כ הרמב"ן במלחמות שם שצורת הגמ' מוכחת שכך היה מנהג חכמים שלא לסמוך גאול"ת שהרי אמרו אדם גדול הוא כו' זימנא חדא סמך גאול"ת ולא פסק חוכא מפומיה כו' וא"ר זירא אנא סמכי כו' ע"ש ולפ"ז נראה לפרש הירושלמי שקראו ק"ש בעונתה עם הברכות שלפניה ושלאחריה ולא היו סומכין גאול"ת ולאחר ג' שעות התפללו בצבור והיו קורין לפניה ק"ש בלא ברכות כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת שוב מצאתי בעז"ה להרמב"ן בחי' לתענית שפי' בעצמו הירושלמי כנ"ל וז"ל מכאן הביאו שיהו מתפללין כ"ד ברכות כעין מוסף וקורין לפניהם ק"ש וזה אינו במשמע כו' אלא כך נראה שבתענית לפי שהיו צריכין להתקבץ לרחובה של עיר היו קורין ק"ש בעונתה ואין סומכין גאול"ת אלא כל אחד ואחד קורא ק"ש וברכותיה בעונתה ומפסיק עד שמתאספין הכל לרחוב וקורין אותה פעם אחרת בלא ברכות עכ"ל ע"ש:
ולפ"ז לפי פי' הרמב"ן וכנ"ל נמצא דמדברי הירושלמי הוא ראיה לדברינו דאין לקרות ק"ש בלא ברכות דטוב יותר שלא לסמוך גאול"ת מלקרותה שלא בברכותיה דאל"כ למה לא היו ממתינים עם הברכות לסמוך גאול"ת והנה בפי' הירושלמי נראה דהעיקר הוא כמש"כ הרמב"ן דלפי' הב"י קשה הא דא"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כו' משמע דאם איתא דלא קראו אותה בעונתה בדין הוא למחות בידם שלא יקראו אחר ג' שעות וקשה הא משנה שלמה שנינו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' ולכך נראה דהעיקר הוא כפי' הרמב"ן דהא דאתו צבורא מקרי שמע בתר תלת שעין היינו ק"ש בלא ברכות ולפ"ז ניחא דס"ד דר' יוסי דהא דר' אחא בעי למחות בידם היינו משום דסבר שלא קראו ק"ש בעונתה ורוצה למחות שלא יקראו בלא ברכות ועי' בשו"ת הרשב"א סי' ש"כ דיש ללמוד מדבריו שם דלאחר ג' שעות טוב יותר שלא לקרות כלל מלקרותה שלא בברכותיה וע"ש מש"כ דמעיקרא כך היתה תקנה כו' וכענין שאמרו במאחר לקרות כו' ודו"ק והיינו דא"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כלומר וקראו אותה כבר בברכותיה ודו"ק:
ונראה להביא ראיה לדברינו ג"כ מהירושלמי בפ' תפה"ש ה"א דאיתא התם ג"כ בכה"ג וז"ל ר' ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה נימר כבר קבל מלכות שמים בעונתה עכ"ל והנה לפי פי' הב"י בירושלמי שם בפ"ק כנ"ל צריך לפרש גם בכאן דר' ברכיה קרי ק"ש בברכותיה והתפלל לאחר ג' שעות והוי ס"ד דלא קרא ק"ש בזמנה כלל ולכך מקשה והא תנינן הקורא כו' והיינו דלפ"ז איך התאחר מלקרותה עד אחר זמנה וכן פי' הפני משה ז"ל והא תנינן כו' דאין לו שכר ק"ש אחר ג' שעות אלא כקורא בתורה ומ"ט עביד הכי נימר שכך היה נוהג כבר קבל מלכות שמים בעונתה וקורא ק"ש בלא ברכותיה והיה ממתין להתפלל עם הצבור וקרא ק"ש עם הברכות לסמוך גאול"ת ע"ש והוא כפי' הב"י שם וכנ"ל אולם צע"ג דכיון דכל עיקר דמקשה הוא דמ"ט נתאחר ר' ברכיה מלקרות עד אחר זמנה א"כ הו"ל להקשות מרישא דמשנה דתנן וגומרה כו' ר' יהושע אומר עד שלש שעות ולא מסיפא דלא הפסיד כו' ועוד צ"ע דהא בודאי צ"ל דמה שנתאחר ר' ברכיה מלקרות עד אחר ג' שעות היה זה בדרך מקרה דבודאי אין לומר שהיה נוהג כן תמיד דהא לכתחילה בודאי צריך לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ומש"כ הפ"מ דר' ברכיה עשה כן כדי להתפלל עם הצבור הוא תמוה ביותר דלפ"ז צ"ל דגם הצבור קראו כבר שמע בעונתה וכמבואר בירושלמי פ"ק אתו צבורא כו' כבר קראו אותה בעונתה כו' ולפ"ז היה מנהג פשוט לקרוא ק"ש בעונתה ואח"כ לחזור ולקרותה בברכותיה אחר זמנה וא"כ מאי ס"ד דר' ברכיה לא קרא שמע בעונתה ובע"כ צ"ל שהיה זה בדרך מקרה שנתאחר ר' ברכיה מלקרות ולפ"ז קשה דמאי שייך להקשות מדוע נתאחר ר' ברכיה מלקרותה עד אחר זמנה שמא הי"ל שום אונס או שעת הדחק שלא היה יכול לקרות ק"ש בזמנה:
ולכן נלע"ד לפרש הירושלמי בכאן כעין מה שפי' הרמב"ן הירושלמי בפ"ק והיינו דר' ברכיה קרא שמע בעונתה בברכות שלפניה ושלאחריה ולא סמך גאול"ת ולאחר שלש שעות קרי ק"ש בלא ברכות והתפלל מיד כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ועפ"ז יתפרש הירושלמי כמין חומר והיינו דבמקרה ראו לר' ברכיה שקורא ק"ש בלא ברכות לאחר ג' שעות ומתפלל מיד והיו סבורין שלא קרא ק"ש בעונתה כלל ולכך קורא עתה בלא ברכות משום שכבר עבר זמנה ומקשי והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' והך לא הפסיד היינו שלא הפסיד הברכות וכמבואר בתלמוד' דידן (ד"י:) ולפ"ז כיון דגם אחר הזמן לא הפסיד הברכות וא"כ אמאי קורא בלא ברכות ומשני כבר קבל מלכות שמים בעונתה ולפ"ז ממילא כבר קרא ק"ש בזמנה בברכותיה ג"כ. ומה שקורא עתה הוא רק כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ולפ"ז הרי נלמוד ג"כ מכאן דבשום ענין אין לקרות ק"ש בלא ברכות דמוטב שלא לסמוך גאול"ת מלקרותה שלא בברכותיה ומכש"כ לענין תפלת הצבור וכנ"ל:
וכן נלע"ד לה"ר ברורה דאין לקרות ק"ש בלא ברכות מדברי הרוקח בסי' שכ"א וז"ל אם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה עד אמת ולא יאמר אמת ויציב כו' מפני שעת הדחק מוטב להרחיק כדי לסמוך גאול"ת דאמרינן בירושלמי בפ' תפה"ש ר' יוסי מצלי בתלת שעין כו' וכן ר' ברכיה ומקשי ואמר כבר קבל עליו עול שמים בעונתה ומשמע ברכה אחרונה לא בירך עכ"ל הביאו הב"י בסי' ס"ו והנה בביאור דבריו נראה דאם אין פנאי לאדם להתפלל בזמן ק"ש דהיינו בתוך ג' שעות יקרא ק"ש בעונתה עם הברכות שלפניה עד אמת ויפסיק בין ק"ש לאמת ויציב וברכת אמת ויציב יאמר אח"כ כשיתפלל כדי לסמוך גאול"ת ועכ"פ הרי מתבאר מדברי הרוקח דכשקורא ק"ש בעונתה לצאת יד"ח צריך לקרותה עכ"פ בברכות שלפניה ואף שלא יוכל להתפלל אח"כ מיד יפסיק באמצע הפרק דהיינו בין ק"ש לאמת ויציב הרי דטוב יותר להפסיק באמצע הפרק מלקרותה שלא בברכותיה דאל"כ ל"ל להפסיק כלל יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות כלל ואח"כ כשירצה להתפלל יקרא ק"ש בברכותי' ויתפלל ובע"כ צ"ל כנ"ל:
והנה בשו"ע בסי' ס"ו כתב הרמ"א לדברי הרוקח וז"ל מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש יקרא ק"ש עד אמת וימתין לומר שאר הברכה עד שיתפלל כו' כדי לסמוך גאול"ת והמג"א כתב ע"ז צ"ע וכי מי התיר לו להפסיק מפני שאין לו פנאי ובאמת משמע ברוקח דמי שאין לו פנאי יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם ק"ש ויתפלל ודברי הרמ"א צ"ע עכ"ל אולם דברי המג"א צ"ע דלא משמע כלל ברוקח שיקרא ק"ש לבד בלא ברכות ואדרבה משמעות דברי הרוקח הוא להיפך שאומר ק"ש עם הברכות שלפניה ומפסיק בין ק"ש לאמת ויציב דהרי כ' דיקרא ק"ש עד אמת ולא יאמר אמת ויציב כו' ולפי' המג"א א"כ מ"ש אמת ויציב דנקט הו"ל לומר שיקרא ק"ש בלא ברכות כלל ועוד דממש"כ הרוקח אח"כ ומשמע ברכה אחרונה לא בירך ע"ש משמע בהדיא דברכות שלפניה בירך שוב מצאתי שכבר השיג על המג"א בס' אליהו רבה ע"ש אלא דהפרמ"ג כתב לפרש דברי הרמ"א דמיירי שכבר קרא ק"ש עם ברכותיה ואח"כ אירע אונס שא"א לו להתפלל מיד יפסיק בין ק"ש לאמת ויציב ע"ש והנה אם נפרש כן גם דברי הרוקח לפ"ז שוב י"ל דאם עדיין לא קרא ק"ש בברכותיה כלל ורואה שא"א לו להתפלל בזמן ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות כלל אולם באמת בדברי הרוקח גופיה גם זה לא יתכן לפרש כלל דהא כתב אם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה משמע שעדיין לא קרא כלל וביותר דמש"כ יקרא בעונת' אינו מובן כלל לפ"ז דאי נימא דמיירי רק מענין שכבר התחיל לקרות ק"ש בברכותיה ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש א"כ מה ענין לומר דיקרא ק"ש בעונת ועוד דאי נימא דאם לא התחיל עדיין לקרות ואין לו פנאי להתפלל יקרא באמת ק"ש בלא ברכות כלל א"כ הרי תמוה מאוד הראיה שהביא מירושלמי דיפסיק באמצע הפרק ולא בין גאול"ת מר' ברכיה שקרא ק"ש בעונתה ומצלי אחר תלת שעין ומשמע ברכה אחרונה לא בירך כשקרא ק"ש כנ"ל. וקשה דלמא ר' ברכיה קרא ק"ש בעונתה בלא ברכות כלל ואח"כ קרא ק"ש בברכותיה והתפלל וכמו שפי' באמת הפ"מ וכנ"ל אבל בשכבר התחיל לקרות ואין לו פנאי להתפלל מיד אין ראיה כלל דמפסיק באמצע הפרק ולא בין גאול"ת:
ולכן נראה ברור בפי' דברי הרוקח כמו שבארנו דמיירי שלא התחיל עדיין לקרות ק"ש בברכותיה כלל ומש"כ אם אין פנאי לאדם להתפלל היינו שאין לו פנאי להתפלל בתוך זמן ק"ש שהוא מוכרח להתעכב מלהתפלל עד אחר זמן ק"ש והיינו שכתב דיקרא ק"ש בעונתה עד אמת ובברכות שלפניה כנ"ל ויפסיק בין ק"ש לאמת ויציב וימתין עם ברכת אמת ויציב עד שיתפלל לסמוך גאול"ת וס"ל להרוקח לסברא פשוטה דכשקורא ק"ש לצאת יד"ח צריך לקרותה עכ"פ בברכות שלפניה ומשום דאין לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה כלל ואף שיהיה מוכרח להפסיק אח"כ ורק שקיל וטרי אם להפסיק באמצע הפרק או בין גאול"ת והיינו שה"ר מהירושלמי מהך דר' ברכיה שקרא ק"ש בעונתה ומצלי לאחר תלת שעין דבודאי קרא ר' ברכיה ק"ש בעונתה בברכות שלפניה דלא סגי בלא"ה אלא דמשמע דברכה אחרונה לא בירך והפסיק בין ק"ש לאמת ויציב הן אמת דלפי מה שפי' הרמב"ן הירושלמי בפ"ק דברכות כנ"ל מתבאר דבכה"ג שא"א לו להתפלל בזמן ק"ש יקרא ק"ש בעונתה בברכותיה ויפסיק באמת בין גאול"ת כמו שנתבאר למעלה וצ"ל דאמצע הפרק חמור מבין גאול"ת אולם הרוקח ס"ל בע"כ דבין גאול"ת חמור מאמצע הפרק ולכך טוב יותר להפסיק באמצע הפרק מבין גאול"ת ועי' בס' אבן העוזר בסי' ס"ו ע"ש ועכ"פ הרי מתבאר גם מדברי הרוקח דבשום ענין אין לקרות ק"ש בלא ברכות שלפניה ואפילו בשעת הדחק שיהיה מוכרח להפסיק אח"כ ולפ"ז נראה ברור דה"ה דאין לקרות ק"ש בלא ברכות משום תפלת הצבור אלא דצריך לקרותה בזמנה בברכותיה ולסמוך גאול"ת ולהתפלל ג"כ ביחידות כנ"ל:
וע"פ מה שנתבאר וכנ"ל יש לישב בזה דברי הגמ' בברכות (דף ט') דמייתי שם בברייתא רשב"י אומר משום ר"ע פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה כו' ויוצא בהן יד"ח אחת של יום ואחת של לילה כו' ההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דר' יהושע בן לוי אתו לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופרש"י דאשתכור וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר ע"ש והנה מפשטות דברי הגמ' משמע דר"ש לדעתיה ס"ל דיוצא ידי ק"ש של ערבית לאחר שיעלה ע"ה אפילו שלא בשעת הדחק ומשום דכיון דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא זמן שכיבה הוא וכמבואר בגמ' אלא דריב"ל לא סמך על ר"ש אלא בשעת הדחק וכ"כ הרמב"ן וכ"כ בחי' הרשב"א ז"ל דהא דר"ש משמיה דר"ע משמע דאפילו שלא בשעת הדחק אמר דקודם הנץ החמה קורא הוא של לילה ואפילו כשפשע ונתעכב ותדע לך מדקאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק אלמא ר"ש אפילו שלא בשעת הדחק אמר ע"ש. ולכאורה דברי הגמ' צע"ג דמה זו סמיכה לסמוך על ר"ש בשעת הדחק איזה ענין אנו סומכין על ר"ש דכל היכי דאמרינן בגמ' כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק היינו היכי דאיכא חשש איסור אם נסמוך על דברי היחיד אבל הכא איזה חשש יש בדבר אם יקרא ק"ש של ערבית לאחר שעלה עמוד השחר אם הלכה כר"ש הרי טוב דיוצא יד"ח ק"ש ואף אם אין הלכה מה הפסיד הרי הוא כקורא בתורה וכן מה נסתפקו להו להני זוגי דרבנן הי"ל לקרות בפשיטו' לחוש לדעת ר"ש והנה לכאורה י"ל דנ"מ לענין הברכות דאם הלכה כר"ש שיוצא יד"ח ק"ש של ערבית ה"ז קורא בברכותיה וכמבואר שם בגמ' דאמר ר"ז ובלבד שלא יאמר השכיבנו ופי' בתו' דקאי על ר"ש משום ר"ע אם קורא ק"ש של ערבית קודם הנץ ע"ש ועכ"פ הרי דשאר הברכות אומר אולם אי נימא דאין הלכה כר"ש דאינו יוצא יד"ח ק"ש פשיטא דאין לומר הברכות והיינו דקאמר כדאי הוא ר"ש כו' פי' שיוכל לקרותה בברכותיה מיהו זה דוחק ועוד דהנה רש"י פי' דהא דאמר ובלבד שלא יאמר השכיבנו קאי אמילתא דר"ש משמיה דנפשיה שקורא ק"ש של ערבית קודם שיעלה עמוד השחר וכ"כ הרוקח ע"ש ולפ"ז משמע דלר"ש משום ר"ע אם קורא ק"ש של ערבית לאחר שיענה ע"ה אינו אומר הברכות כלל ועי' להרר"י רפ"ק דברכות ע"ש ולפ"ז הרי צע"ג: אולם לפי מה שנתבאר למעלה דאין לקרות ק"ש בלא ברכות דאין לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה לפ"ז אפשר לומר דבאמת יש חשש מלקרות ק"ש של ערבית לאחר שיעלה עמוד השחר אי נימא דאין הלכה כר"ש ולא יצא יד"ח ק"ש של ערבית והיינו דהנה למ"ד מצות א"צ כוונה לפ"ז נראה דאי נימא דלא יצא יד"ח ק"ש של ערבית ממילא הרי יוצא ידי ק"ש של שחרית כיון שכבר עלה ע"ה ואף שקורא לצאת ידי ק"ש של ערבית ומתכוין בהדיא שלא לצאת ידי ק"ש ש"ש מ"מ לפמש"כ הב"י באו"ח סי' תקפ"ט בשם הרא"ה דלמ"ד מצות א"צ כונה אפילו צוח שאינו רוצה לצאת ידי אותה מצוה יצא ע"ש וכן העלה הטורי אבן בר"ה דף כ"ח וע"ש שהאריך לה"ר לזה ולפ"ז אי נימא דלא יצא יד"ח ק"ש של ערבית שכבר עבר זמנה ממילא הרי עולה לו לשם ק"ש של שחרית ובע"כ יצא יד"ח ק"ש של שחרית כנ"ל וא"כ הרי קורא ק"ש של שחרית בלא ברכות וכבר בארנו דאינו רשאי לעשות כן לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה: ורק לר"ש דס"ל דיוצא יד"ח ק"ש של ערבית לאחר שיעלה ע"ה א"כ הרי עולה לו לשם ק"ש של ערבית ולפ"ז מבואר שפיר דהיינו דאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד דלרבנן אין רשאי לקרות שהרי יהיה יוצא בזה יד"ח ק"ש של שחרית בלא ברכות וכנ"ל והנה רש"י פי' שם בגמ' דגרסינן במשנה אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות ול"ג מותרים דאפילו שלא בזמנו תנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד ע"ש ולכאורה לפי הנ"ל הא שפיר ניחא ג"כ גי' מותרים אתם לקרות דלאחר שעלה עמוד השחר אם יקראו לשם ק"ש של ערבית וכיון דבאמת כבר עבר זמנה א"כ בע"כ הרי יהיו יוצאים בזה יד"ח ק"ש של שחרית בלא ברכות כנ"ל אולם יש לומר דהנה בעירובין דף צ"ה מבואר דס"ל לר"ג מצות צריכות כוונה וכגי' רש"י שם ולפ"ז אם קורא לשם ק"ש של ערבית אף שעבר זמנה מ"מ אינו יוצא יד"ח ק"ש של שחרית כיון שלא נתכוין לצאת:
שוב מצאתי בביאורי הגר"א באו"ח סוף סי' מ"ו על מש"כ בשו"ע וטוב לומר אחר שמע ישראל בשכמל"ו כי לפעמים שוהין עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה וכתב ע"ז בביאורי הגר"א וז"ל ול"נ שאין נכון בזה לצאת בלא ברכות וגם מחמת זה לא יסמוך גאולה לתפלה עכ"ל ע"ש ולא נתברר לי אם כונתו למש"כ המג"א בשם הב"ח דאם לא יעברו הצבור זמן ק"ש מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור ולקרות אותה כדינה בברכותיה ע"ש או דאפילו אם יעברו הצבור זמן ק"ש ג"כ אין נכון לצאת בלא ברכות אלא צריך לקרותה בברכותיה ויתפלל באמת ביחידות וכמו שבארנו כנ"ל והנה מש"כ וגם מחמת זה לא יסמוך גאולה לתפלה דבריו הקדושים צע"ג דהא יקרא אח"כ ק"ש בברכותיה עם הצבור ויסמוך גאולה לתפלה ולחומר הנושא נ"ל בכונתו דס"ל דאם ישהה עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה בברכותיה לא יקיים בזה מצות סמיכת גאול"ת והוא ע"כ מש"כ בפרש"י שם (דף ל') בד"ה וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי שמתפללין קודם היום כו' ומשום מסמך גאול"ת כיון דמצלי קודם ק"ש לא קפדי ע"ש ועי' בשו"ת שג"א סי' ג' שפי' דמש"כ דמצלי קודם ק' היינו קודם זמן ק"ש וכ"כ האו"ז שהביא פרש"י בזה"ל כיון דמצלי קודם זמן ק"ש ע"ש ועכ"פ הרי מבואר דעיקר מצות סמיכת גאול"ת הוא בזמן ק"ש וקודם זמן ק"ש לא חל עליו מצות סמיכת גאול"ת ולפ"ז ה"ה אם קורא ק"ש בברכותיה לאחר זמן ק"ש ג"כ לא יקיים בזה עיקר מצות סמיכת גאול"ת ולפ"ז הרי נראה ג"כ מדברי הגר"א דאם הצבור מתעכבין מלקרות ק"ש עד אחר זמנה צריך לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ולסמוך גאול"ת בזמן ק"ש וממילא יתפלל ג"כ ביחידות כנ"ל: