פרי חיים (הגדה)· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
הגדה של פסח · צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות
צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות כו' ויש להבין איך נזכר בפסוק ארמי אובד אבי שלבן ביקש לעקור את הכל. ונראה דכתו' בפ' ויצא כשרדף לבן אחר יעקב שאמר ליעקב יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. וצריך להבין בפסוק דאמר לעשות עמכם רע והול"ל לעשות לכם רע. מזה נראה שכונת לבן הארמי הי' שביקש ח"ו לעקור את יעקב אבינו ע"ה מקדושתו ולהכניסו למקום טומאתו ח"ו וידוע שכל חוזק של ס"א כשלוכדין במצודה נפש מהקדושה אצלם ובזה יוכלו להזיק ולהרע. וז"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע ר"ל להפוך אתכם מקדושתכם למקום טומאתו ח"ו. ובזה יוכלו להזיק ולהרע ולעשות עמכם רע לאחרים מכחכם וכנ"ל. רק שאלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. ומ"ש אמר אלי לאמר, מלת לאמר אין לו פירוש. ונראה לומר דהנה בודאי אין זה מדרך לבן הארמי לגלות ליעקב שמוכרח לעשות שלום ואין לו רשות וכח לעשות לו רע. ואם הוא מוכרח על זה. היל"ל ליעקב שבידו לעשות לו כאות נפשו, אך מחמת שהבנות בנותי אינו רוצה בזה. אלא שאלקים אמר לו בחלום השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע וגם אמר לו שיאמר דבר זה ליעקב שיש לו ציוי כזה מאת אלקים. וזהו ואלקי אביכם אמר אלי לאמר, ר"ל לאמר לך כנ"ל. והנה ארז"ל במו"ק (כ"ה) דאמר רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת א"ל אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר כו'. א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי. אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאבדה. חלש דעתי' עליהו ואיתהפיך כרעייהו ופירש"י ז"ל דשניהם ספדו זה מדמי לחכה ושלהבת. וזה לאביד'. ועיין במהרש"א ז"ל שם וז"ל חליש דעתי' כפירש"י דזה מדמי לשלהבת וזה לאבדה עכ"ל. ר"ל שיכלה כשלהבת ושיהיה אבדה ואינו כן כי הצדיק יש לו השארת הנפש לעוה"ב. והא דכתיב הצדיק אבד היינו לדורו אבל לאבדה משמע שהוא גופא דבר הנאבד ונענשו וכו' עכ"ל. וז"ש ולבן בקש לעקור את הכל ר"ל שרצה לעקור הכל מהקדושה ח"ו ולהכניסו למקום טומאתו וכמש"ל לעשות עמכם רע. ואמר עמכם על נשיו וילדיו שבקש לעקור הכל מהקדושה. וע"כ מביא הפסוק ארמי אובד אבי ר"ל שבקש לעשות לאבי כמו אבדה ח"ו שלא ישאר השארת הנפש לעולם הבא כי רצה לעקרו מקדושתו כנ"ל. ואשר אמר לשון צא ולמד נראה לומר האדם צריך להיות תמים במעשיו כמ"ש (דברים י"ח) תמים תהי' עם ה' אלקיך. וכן להתנהג עם ב"א בדרך תמימות וכאן אומר לחקור ולהבין מחשבת לבן הארמי מה שהי' רוצה לעשות ומה שהי' במחשבתו לעשות ליעקב אבינו ע"ה. אמר צא מדרכיך ומתמימותיך. ולמד מה שבקש לבן הארמי לעשות ליאע"ה. ולבן ביקש לעקור את הכל אשר אמר ולבן ביקש ולא אמר ולבן רצה, נראה לפרש עפ"י ששמעתי פי' הפסוק מהרב הגדול החסיד המפורסם מ' זאב וואלף נ"י מק"ק זיטאמיר (בראשית ל"א) כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך דהנה הקליפה א"א לדבק להרע לאדם ח"ו אלא א"כ יש באדם מדות רעות שורש הקליפות אז יש לו ח"ו אחיזה באדם להרע לו ח"ו. אבל אם הוא תמים במעשיו לה' ואין בו שום דבר רע אז אי אפשר להרע לו כלל. וזה שאמר יעקב ללבן שרדף אחריו להרע לו. כי מששת את כל כלי ר"ל את כל מדותי מששת ובדקת אותי אם תמצא בהם שום דבר רע שיהי' לך אחיזה ח"ו להרע לי. מה מצאת מכל כלי ביתך מה מצאת מכל המדות הרעות שלך אצלי שתוכל ח"ו לאחוז בי ולהרע לי וא"כ למה רדפת אחרי ודפח"ח. ומלת ביקש הוא לשון חיפוש כמו (אסתר ב') ויבוקש הדבר וימצא. וז"ש ולבן ביקש לעקור את הכל ר"ל שהי' מחפש ובודק את כל מדות יעקב להמציא איזה מקום שיהי' לו אחיזה לשלוט בו ולהרע לו ולא הניחו הש"י להרע לו שלא הי' שום רע והי' תמים במעשיו.
או יאמר ארמי אובד אבי כו' עיין באלשיך שפי' ארמי אובד הוא היצר הרע. לא לבעל עבירה לבד הוא מאבד אלא שמאבד גם לאביו של בעל עבירה שמענישין אותו על חטא בנו. וירד מצרימה בין המצרים כי לפתח חטאת רובץ. ויגר שם במתי מעט ברמ"ח אברים. ויהי שם לגוי גדול מעבירות שבורא על ידם קליפות רבות והנם גוי גדול. וירעו אותנו שהם בעצמם מענישין אותו ע"ש. ויש לפרש ארמי אובד אבי. כי ידוע שאב נק' חכמה וידוע שארז"ל (סוטה ג') אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וזהו היפך החכמה שמסתלקת ממנו כשעושה עבירה וזהו ארמי הוא היצה"ר אובד אבי הוא החכמה שלי שנתן לי הש"י ואמר אובד לשון הוה כי הוא המסית ומדיח בכל עת ובכל רגע ומכניס רוח שטות ר"ל.
או יאמר ארמי אובד אבי כו' ויש להבין דאמר מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו וקחשיב שניצל מלבן ואמר תיכף וירד מצרימה ולמה לא סיפר הכתוב מקודם שניצל ג"כ מעשו ואח"כ וירד מצרימה. ונראה דכתבתי במקום אחר פי' הפסוק (תהלים ל"ב) רני פלט תסובבני סלה דלפעמים השי"ת מציל האדם מצרה גדולה ע"י פחד כמו (ברכות ס') מעשה דר"ע בדרך והי' לו תרנגול ונר ונאכל התרנגול והרוח כבה את הנר והי' שוכב בפחד כל הלילה וזה הי' טובתו שניצל מלסטים שלא הרגישו בו. ולפעמים הש"י מציל האדם בלי פחד כלל כענין (שבת קנ"ו) מעשה בברתי' דר"ע שניצלה ביום חופתה מנחש ולא היתה יודעת מזה שהיתה הנחש בלי פחד כלל ובלי כונה. וע"ז התפלל דהע"ה מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה כלומר אתה הש"י סיבת הסבות תסבב תמיד סבות שאנצל תמיד מצרות ע"י רנה אפלט מצרות. ולא ע"י צרות. וזה שהזכיר שהש"י עשה טובות ליעקב אבינו ע"ה שהצילו מלבן שביקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי וניצול בלי מלחמה ופחד רק שהש"י אמר ללבן בחלום הלילה השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע וכן וירד מצרימה שניצול מרעבון הי' ג"כ ע"י תענוג לראות בנו הנאבד לו שהוא מלך וע"כ לא חשיב שניצל מעשו מפני שניצול ע"י צרות וצער ומורא גדול כמו שכתוב ויירא ויצר לו.