פרי חיים (הגדה)· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
הגדה של פסח · חכם מה הוא אומר
חכם מה הוא אומר כו'. ונראה דהנה איתא בכתבים למה נק' פסח לשון דילוג וקפיצה שהי' אז גדלות קודם לקטנות ע"כ. ושמעתי מהרב החסיד מו"ה אברהם זלה"ה בהה"מ זלה"ה, דהנה האדם צריך לתקן שבע מדות דהיינו אהבה ויראה והתפארות וכו' כל מדה ומדה בפרטות וכל מדה ומדה כלולה משבע והם מ"ט בפרטות וא"כ שורה עליו שער הנו"ן והוא עולם המחשבה בינה. וביצ"מ היה תיכף התגלות שער הנו"ן בינה ובו היה הנס. ואח"כ נלקה מהם הארה זו וציוה אותם לספור ספירת העומר מ"ט יום כדי לתקן כל מדה ומדה בפרטות. ונמצא הי' גדלות קודם לקטנות עכ"ד. והנה איתא שאבות קיימו התורה עד שלא ניתנה ויעקב אבינו הי' מניח תפילין במקלות ע"כ ר"ל שקיימו פנימיות התורה בעובדות אחרים ואינם מצמצמין כ"כ כאשר התורה אצלינו בצמצומים ושעורים. וז"ש חכם מה הוא אומר מה העדות וכו' ר"ל שרואה עצמו בגדלות גדול ובמוחין גדולים בפסח וע"כ הקשה מה העדות והחוקים וכו' ר"ל למה נתצמצם התורה כ"כ בחוקים ומשפטים אשר צוה וכו' כי יכולין לקיים פנימיות התורה בעובדות אחרים כמו האבות שקיימו התורה עד שלא ניתנה. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח ר"ל אמור לו הלכות וטעם של פסח שלמה נק' פסח ע"ש הארת גדלות קודם לקטנות. וע"כ אין מפטירין ר"ל לשון פטור ר"ל אין אנו מפטירין ממעשה המצות והחוקים כאשר ציונו השי"ת בצמצומים משום שאחר הפסח אפיקומן ר"ל לאחר הפסח תלקח התגלות הארה ראשונה דגדלות. וזהו אפיקו מן כי הלחם היורד מן השמים נק' מן ותיכף אחר הפסח תלקח הארה זו דגדלות ותהי' כקטנות השכל ונצטרך למעשה המצות וחוקים כמו שהם עתה מצומצמין וזהו שאלת החכם שרואה עצמו בגדלות השכל.
או יאמר חכם מה הוא אומר כו'. צריך להבין וכי זה כל הלכות פסח ודיני הפסח הלא זה הדין אחר אכילת הפסח. וגם בפ' ואתחנן שם כתו' שאלת חכם ובתשובתו שם אין שום רמז מזה התשובה. ונראה דהנה איתא בסי' האר"י זלה"ה למה נקרא פסח לשון דילוג וקפיצה שהי' אז גדלות קודם לקטנות. ושמעתי מהרב בוצינא קדישא מו"ה אברהם ז"ל בהרב בוצינא קדישא הה"מ מו"ה דוב בער זלה"ה דהנה האדם צריך לתקן שבע מדותיו מאהבה יראה והתפארת וכו' וכל מדה ומדה ופרטותיה שיהיה לה' לבדו שלא יאהב רק להש"י לבדו ודומיהן שלא ישתמש לשום הנאת הגוף בשום מדה רק להש"י לבדו וכל מדה כלול מז' והם מ"ט בפרטיות ואח"כ שורה עליו שער הנו"ן חמשים ש"ב וביצ"מ באו תיכף לשער הנו"ן חש"ב כמ"ש (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ובו היה הנס כמ"ש בזוהר ותיכף ממחרת הפסח נלקח מהם הארה זו וציוה אותם לספור ספירת העומר מ"ט יום כדי לתקן כל מדה ומדה בפרטות ויבואו בחג שבועות לחמשים ש"ב ונמצא הי' ביצי"מ גדלות קודם לקטנות עכ"ד ודפח"ח. והנה כתבתי בסיום התורה שמסיים בלמ"ד של לעיני כל ישראל והתורה מתחלת בב' מן בראשית שהוא לב כי רחמנא לבא בעי וכלל התורה והמצות תלוי במחשבת הלב ולא בעשיות מעשה הגשמיות בלבד כי עיקר כונת הלב כמעשה המצות כמ"ש (נזיר כ"ג) שנים שאכלו פסחיהן אחד אכל לשם פסח ואחד אכל לשם אכילה גסה ע"ז שאכל לשם פסח נאמר צדיקים ילכו בם וע"ז שאכל לשם אכילה גסה נאמר ופושעים יכשלו בם ואע"פ ששניהם עשו מעשה אחד ואכלו הפסח על השובע כדין אבל מ"מ זה לא אכל במחשבתו לקיים מצות הפסח נק' פושע וכן אמרו (שם כ"ג) גדולה עבירה לשמה אם נתכוין לעבוד הש"י בזה כגון אלי' בהר הכרמל שהקריב עליו בשעת איסור הבמות והי' מתכוין לקדש שמו של הש"י בזה ונענה מן השמים. וזהו שאלת חכם שרואה בפסח חוקים פסח מצה ומרור כדי לזכור הנס של יצ"מ שבאו מתכלית שפלות הנשמה והגוף לעולם המחשבה חמשים ש"ב והש"י שידד כל המערכות והמזלות והכשפים והטבעים והגביהם לעולם החמשים עלמא דחירות וכן אנו מחויבין לזכור תמיד יצ"מ כדי להאמין ולאמת בלב שעולם המעשה מתנהג למטה מעולם המחשבה בינה ולהמשיך עלינו מאור בינה ליבא תמיד ובזה נוכל להכין לבבנו בכל מעשינו ודיבורינו ומחשבותינו. והחכם שרואה עצמו בליל פסח שאז התגלות בינה הארת גאולת מצרים והוא במוחין גדולים וסובר שתמיד יהי' בהארה גדולה זו הארה זו של יצ"מ ושואל מה העדות והחוקים אשר צוה ה' אלקינו לעשות סימן ואות לזכור יצ"מ שהוא הארת בינה ליבא לב מבין ולהכין לבבינו אליו בכל הדברים שיעשה וכיון שהוא סובר שתמיד יהי' בהארה זו של בינה למה החוקים והמצות הלא הכלל רחמנא ליבא בעי ולבו נכון לו משמים בהארת בינה התגלות הנס של יצ"מ נמצא בטוח לבו לפי דעתו שבודאי יעשה תמיד כל מעשיו בכונת לבו לשמים וא"כ למה לי החוקים והמשפטים. ואשר אמר לשון אתכם ולא אמר לשון אותנו אינו מוציא עצמו מן הכלל שהוא קטן ופטור מן המצות אבל אמר אשר צוה ה' אלקינו כולל גם עצמו כשיגדל והחכם שואל כהוגן לפי שכלו. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח ר"ל הטעם שנק' פסח ע"ש שהי' אז גדלות קודם לקטנות ואח"כ נלקח מהם הארה זו ולכך אין מפטירין לשון פטור ר"ל אין מפטירין ממעשה החוקים והמצות כי אחר הפסח אפיקו מן ולחם תענוג שיורד מן השמים נק' מן ואחר הפסח ספיק הארה זו וזהו אחר הפסח אפיקו מן הארה מן השמים מוחין גדולים בלי יגיעה ונשארו רק בבחי' יראה לבד וע"כ צוה ה' אלקינו אותנו החוקים והמצות כדי שנזכור ולהמשיך עלינו ע"י מעשה המצות בכונת הלב לזכור תמיד יצ"מ הארת בינה ליבא ולהכין לבבנו אליו ית' בכל הדברים. וזהו מרומז בתשובת בן חכם אשר בפ' ואתחנן שכ' שם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים כו' ותספר לו כל הנס ואח"כ ויצוינו ה' אלקינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו וכו' וצדקה תהי' לנו וכו' ר"ל אחר הפסח נהי' אנחנו כלנו במדרגת יראה לבד ע"כ ויצונו ה' לעשות החוקים האלה ובכונת עשיית החוקים והמצות נמשיך עלינו היראה והזכירה לזכור תמיד יצ"מ בינה ליבא ולהכין לבבינו אליו ית' בכל דיבורינו ומחשבותינו שניחד מעשינו ודיבורינו ומחשבותינו אליו יתברך וכמ"ש פי' הפסוק למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך כלומר שתזכור ותעשה במדרגת דכר הארת יצ"מ כנ"ל. ותמיד תקבל מהארת בינה שהוא הנס של יצ"מ ובזה שאנו מקבלין תמיד מן בינה ע"י זכירה בזה אנו יכולין להכין לבבינו אליו בכל הדברים כנ"ל.