פרי חיים (הגדה)· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
הגדה של פסח · ושאינו יודע לשאול
ושאינו יורע לשאול את פתח לו. להבין לשון את פתח לו דהול"ל אתה תאמר לו. או לשון הכתוב אתה תגיד לו. ונראה דידוע דיציאת מצרים היתה מבינה כמ"ש (שמות י"ג) וחמשים עלו בני ישראל מאמ"צ. ואפשר לומר משום שישראל היו אז במצרים ערום וערי' מחמת טומאת מצרים ובחי' דעת הי' בגלות שלא היו יודעין מהש"י עד שבא משה רבינו ע"ה שהי' בבחי' דעת וע"י נסים ונפלאות שעשה במצרים ידעו ונגלה לעין כל שהש"י הוא הבורא ומנהיג כרצונו וחפצו כמו שכתוב כמה פעמים למען תדע כי אין כה' אלקינו וכיון שהאמינו וידעו ישראל בדעת שהשי"ת הוא הבורא הכל ומחי' הכל ומנהיג הכל כרצונו וחפצו היה להם בושה והכנעה גדולה וחרטה גדולה על שלא היו עובדין את הש"י עד הנה כמו שאמרו (מדרש רבה שמות כ"א) שקטרג שר של מצרים ואמר הללו עובדין ע"ז והללו עובדין ע"ז וכיון שהיו נכנעין בלב מאוד ע"כ באו לעולם המחשבה בינה שהיא עולם הענוה והיא עולם הסליחה וע"כ וחמשים עלו בני ישראל. וכן הוא בכל בעלי תשובה מחמת הכנעה גדולה וחרטה גדולה בתחילת פרישתם מן העבירות כמ"ש הרוקח אין חזק החסידות כתחילתו. באו תיכף בתחלתם אל עולם המחשבה עולם הענוה עולם הסליחה ואח"כ נפלו ממדריגה זו עד שתיקנו הכל בכלל ובפרט עד שבאו אח"כ כשתיקנו הכל למדריגה ראשונה שהיו בתחילת פרישתם מן העבירות מחמת חוזק וגודל הכנעה וחרטה ובושה בלב בתחילת פרישתם באו למדריגה גדולה וכן היו במצרים בתחילה וחמשים עלו בני ישראל מאמ"צ ואח"כ ניטלה מהם הארה זו. ואיתא בזוהר אימא קימא לשאלה. ואמרו במשנה בערבי פסחים וכאן הבן שואל כי ע"י השאלה והתשובה אנו מספרים ביציאת מצרים וממשיכין הארה מאימא בינה עולם יצ"מ. וע"כ כל מיני השנוים הצריכים בליל פסח מונחים על השלחן כדי שישאל הבן מה נשתנה הלילה הזה. ועי"ז אנו מספרים ביצ"מ. וממשיכין הארה גדולה מבינה עולם של יצ"מ כי שם קיימא לשאלה. ובגמרא אמרו (קדושין מ"ז) בלשון שאלה. שאלה הדרא בעינא. וכן כאן כי הארה שמקבלין בליל פסח ע"י השאלה והתשובה וספור יצ"מ תיכף נסתלק והדרא בעינ' וע"כ אמר בזה הבן שאין בו דעת לשאול ואע"פ שרואה כל השנוים שבליל פסח אעפי"כ אין בו דעת לשאול. אמר בו את פתח לו ר"ל תפתח לו פתח שיוכל לשאול ותאמר לו דבר תימה גדולה ואעפ"י שאין בו דעת יקשה בעיניו כשתאמר לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ואז יקשה הבן לאביו וכי אתה היית במצרים שאמרת בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ובאמת שבעל הגדה דורש ממקרא זה בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והכונה שגם נשמותינו היו שם במצרים ונגאלו אבל בפני הבן הוא דבר תימה. וע"כ ישאל ויאמר לו אביו הפירוש מה שאמר לי. ועי"ז יספרו ביציאת מצרים. וזהו את פתח לו כנ"ל שתפתח לו פתח שיוכל לשאול כנ"ל. וא"ת מנ"ל לבעל הגדה שהחיוב על אביו שיפתח לבן הזה פתח כדי שישאול דלמא כונת הפסוק והגדת לבנך מעצמך שבאם אינו יודע לשאול יאמר לו מעצמו ולא שיפתח לו פתח כדי שישאול. י"ל שהוקשה לבעל האגדה בפסוק שכתב והגדת לבנך לאמר, מלת לאמר הוא מיותר וע"כ דורש והגדת לבנך כלומר שתאמר לבנך דברים לאמר ומלת לאמר קאי על הבן כלומר שהבן יאמר וישאל על דבר תימה דהיינו שתאמר לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ועי"ז יקשה הבן על שתאמר מלת לי בצאתי ממצרים. והי' קשה עוד לבעל האגדה שבאם כונת הכתוב רק זה שהחיוב על אביו לומר דבר תימה לבן הזה שאינו יודע לשאול כדי שישאול, הי' לו לכתוב בפי' בעבור זה עשה ה' לנו בצאתינו ממצרים ויכלול גם הבן עמו שבאמת גם נשמת הזה הי' ג"כ במצרים ונגאל וכשיאמר לו כך יהי' לבן יותר פתח שישאל לאביו וכי אני ואתה היינו במצרים ונגאלנו ולמה כ' בפסוק בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. וע"כ דורש מכאן שזהו רומז תשובה לבן הרשע הנזכר מקודם לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל. כי לבן הזה יותר טוב הי' לומר בעבור זה עשה ה' לנו בצאתינו ממצרים כנ"ל. והנה רש"י ז"ל בפרשה בא בפסוק הזה כתב וז"ל וכאן והגדת לבנך בבן שאינו יודע לשאול והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכת את הלב עכ"ל. נראה דהי' קשה לרש"י ז"ל למה כתב והגדת לבנך ולא אמר ואמרת לבנך וכו' וע"כ פי' והגדת לשון אגדה המושכת את הלב. ונראה לפי דברי בעל האגדה וכן לפי דברי רש"י ז"ל בפסוק הזה שמכאן רמז תשובה לבן הרשע לי ולא לו אילו הי' שם לא הי' נגאל. אפשר לומר דלכך כ' הפסוק לש' והגדת לבנך לפי של' הגדה משמעותו שני ענינים הפכיים לשון רך ולשון קשה דרש"י ז"ל כתב לשון אגדה המושכין את הלב שהוא לשון רך ומצינו בפ' יתרו בפסוק כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל שפירש"י ז"ל וז"ל לבית יעקב אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה ותגד לבני ישראל עונשין ודקדוקים פי' לזכרים דברים הקשים כגידין עכ"ל. הרי שפי' לשון ותגד בדברים קשין. וכן י"ל בכאן שע"כ כתב לשון והגדת שסובל משמעותו דברים רכים ודברים קשים לבן הזה שאינו יודע לשאול תאמר לו בלשון רכה כאגדה המושכת לבו של אדם. ויש כאן רמז תשובה לבן רשע שתאמר לו דברים קשים כגידין לי ולא לו אילו הי' שם לא הי' נגאל ולכך כתוב לשון והגדת.