פרי חיים (הגדה)· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
הגדה של פסח · אמר ראב"ע הרי אני
אמר ראב"ע הרי אני כו'. ומ"ש הרי אני כבן שבעים שנה ולא היה זקן ובאמת אם הי' זקן ממש הי' רבותא טפי. ונראה דהענין דאנו מחויבים להזכיר יצ"מ בכל יום כדי לידע ולהודע שהוא הבורא הכל ומחי' הכל ומשגיח על הכל ומנהיג כל המערכות והמזלות כרצונו וחפצו ומשדד המערכות וכל הטבעי' וכל הכשפים ומושל בכל כרצונו וחפצו כמו שעשה במצרים שהי' משדד המערכה וכל הכשפים והוציא את ישראל נגד הטבעית מפני שהעולם התחתון הטבעי הוא מתנהג מעולם המחשבה הנק' בינה עלמא דחירות ובהתגלות זה העולם יצאו ישראל ממצרים כמ"ש בזוהר שחמשים פעמים נמצא בתורה יצ"מ כדי לידע דרגא דאפיק יתהון חמשים שערי בינה. וזהו הענין להזכיר יצ"מ לקבוע בלבו שכל הדברים מתנהג עפ"י העולם של יצ"מ והנה כשאדם הוא בשכל גדול ועובד הש"י יודע בעצמו שא"א לו לעבוד את הש"י אלא בעזרו כמ"ש (קדושין מ) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו וכו' וכמ"ש (תהלים ס"ב) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאלו עשה בעצמו ובאמת הוא ית' הוא העושה אבל כשאדם עוסק בדברים גשמיים להכין פרנסתו על מו"מ וכן כשהעני מקבל צדקה אינם מבינים כ"כ שהכל הוא מאתו ית' כמ"ש (דברים ח') כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. וכן אין אדם נותן לחבירו שום דבר רק ברצון הבוי"ת וזן את כל העולם כולו בחן שנותן חן לעני בעיני העשיר ומרחם עליו והכל הוא מאתו ית'. וימים הם מדריגת דכר. ולילות הם בחי' נוקי. ולראב"ע נעשה נס (ברכות כ"ח) כשא"ל אשתו לית לך חיוורתא ונעשה זקן וע"כ אמר הרי אני כבן שבעים שנה וכל השתנות הטבע הן מחכמה כמ"ש הה"ק בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זלה"ה וחילופיהם בגולם כלומר כל החילופים והשתנות הן בגולם הוא יו"ד שהוא גולמא ויו"ד הוא חכמה עכ"ד ודפח"ח. וז"ש הרי אני כבן שבעים שנה שנעשה לו נס בזקן וא"כ כבר באתי אל חכמה. ולא זכיתי שתאמר יצ"מ, ואע"פ שעולם של יצ"מ הוא למטה מחכמה לא זכיתי למדריגה זו לחשוב תמיד ביצ"מ. ולשון אמירה היא מחשבה בלב כמו (דברים ז') כי תאמר בלבבך, כלומר ולא זכיתי לחשוב תמיד שהכל הוא מעולם המחשבה עולם של יצ"מ בלילות בעת שאני במדרגת מקבל עד שדרשה בן זומא מקרא שחיוב גמור לזכור יצ"מ אף בלילות בעת שהוא בבחינת מקבל שנא' למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך כו'. ואמר למען תזכור כי הרב בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זלה"ה אמר פי' הפסוק (שמות י"ג) ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה כי פסח הראשון היתה התגלות עולם המחשבה חמשים ש"ב דרגא דאפיק ישראל כל ימי הפסח עד ביאת המשיח כשמגיע ימי הפסח נתגלה הארה שהיה בפסח הא' ומקבלין ממנו וא"כ הפסח הראשון הוא בחינת דכר וכל הפסח הבאים אחריו הם בחי' נוק' וזהו מימים לשון זכר ימימה לשון נקבה וזהו למועדה מימים להמשיך הארה מימים לימימה בכל ימי הפסח עכ"ד ודפח"ח. וזהו למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ ר"ל שתעשה במדריגת דכר את יום צאתך מאמ"צ ולקבל ממנו תמיד הארה כל ימי חייך ימי חייך הימים כשאתה בבחי' דכר בעבדות ה' לידע שהכל מאתו ית' וא"א לעבוד אותו רק בעזרו כל ימי חייך הלילות אף כשהוא בבחי' מקבל לזכור תמיד שהכל הוא מעולם המחשבה עולם של יצ"ט וא"כ החוב הוא תמיד לקבל מיציאת מצרים כנ"ל.
או יאמר אמר ראב"ע הרי אני כו'. נראה דהנה הענין שציונו הבורא ית' לזכור תמיד יציאת מצרים לידע ולהודיע להודע שהוא היוצר ובורא ומנהיג את כל העולמות כולם עליונים ותחתונים כרצונו וחפצו כמו שעשה במצרים ושידד כל המערכות והמזלות וכל הטבעיות כי לפי הטבע עפ"י כשפים של מצרים לא היו ישראל יכולין לצאת מהם עולמית והיה הגאולה ע"י השי"ת בעצמו ולא ע"י שרף כי אם היה ע"י מלאך היה יכול להתפגם שם בטומאת מצרים. כמ"ש האריז"ל על פסוק ועברתי בארץ מצרים וכו'. ולכך הוצרך השי"ת בעצמו להוציאם כי אש אוכלה הוא. והוא המושל ומנהיג את כל הטבעיות כרצונו וחפצו. ולא יאמין האדם בכשפים בפעולה טבעיות כי אם בהשי"ת לבד שהוא המושל ומנהיג הכל כרצונו. זהו ענין יציאת מצרים מצות עשה לזכור תמיד. ובזמן שהאדם הוא בתוקף שכלו ובמוחין גדולים הוא מבין זה אבל כשהאדם אינו בתוקף שכלו בעת נפילת המוחין צריך לחזק עצמו עפ"י האמונה לזכור תמיד יציאת מצרים. וז"ש ולא זכיתי לשון זך וזוהר. כלומר שלא באתי למדרגה זו שתאמר יציאת מצרים לשון אמירה נופל על מחשבה שבלב. כמו כי תאמר בלבבך. כלומר לחשוב תמיד שהשי"ת הוא המנהיג את כל העולמות וכל הטבעיות כרצונו. אף בלילות. כלומר בעת נפילת המוחין עד שדרשה בן זומא מן הפסוק שחיוב לזכור יציאת מצרים אף בלילות שנאמר למען תזכור את יום צאתך וכו'. והנה כתבתי לעיל בשם הרב הגדול בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זלה"ה פי' הפסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה כי בפסח הראשון היתה התגלות הארת עולם המחשבה הנק' בינה כמ"ש וחמשים עלו בני ישראל וכו' ובכל פעם עד ימות המשיח אנו צריכין לקבל הארה מהארה שנתקבל אז מיצ"מ. ונמצא הפסח הראשון הוא במדריגת דכר. וכל המועדים של פסח הבאים אחריו מקבלים ממנו והם בחי' נוק'. וזהו מימים לשון זכר. ימימה לשון נקבה עכ"ד ודפח"ח. ולפי הדרוש שדרש בן זומא שחיוב תמיד לזכור יצ"מ ז"פ הפסוק למען תזכור כלומר שתעשה במדריגת דכר את יום צאתך מאמ"צ כלומר הארה ראשונה שנתגלה אז תעשה במדריגת דכר ותקבל ממנו תמיד כל ימי חייך ותחשוב תמיד שהוא מנהיג הכל כל הטבעיות כרצונו וחפצו ותקבל תמיד הארה מעולם המחשבה כנ"ל ביום ובלילה.