פרי חיים (הגדה)· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
דרוש לשבת הגדול
שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו שלקחו כל איש שה בעשור לחודש והיה נקשר בכרעי המטה בכדי לבודקו ארבעה ימים קודם שחיטה. והשה הי' אלהות של המצריים ולא הי' יכולת בידם למחות ואותו שנה הי' בעשור לחודש בשבת. והקשו הי"ל לקבוע בעשור לחודש אף בחול ככל המועדים שנקבעו ביום שנעשה הנס. ונלע"ד לתרץ דהנה אמרו בגמ' (ר"ה י':) פלוגתא בין ר"א ור"י חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי. וכל חד וחד מביא ראי' לדבריו. וצריך להבין למה אינו מתרץ כל אחד הראי' מהפסוק שמביא השני כבכל הסוגיא. ע"כ נ"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ודברי שניהם אמת. דהנה השי"ת ברא כל העולמות כדי שתתגלה מלכותו דהיינו שבעוה"ז כלו יתגלה שהוא מנהיג אף עולם הטבעי כרצונו ומדת מלכות לית לה מגרמה כלום וכן כולם, ואם עובד הש"י וממליך הש"י על הכל אז בא אליו מדת אהבה מאת הש"י ועובד מאהבה ומשמח את המקום ומשפיע תענוג למעלה והנה החודש ניסן נק' אביב שהוא א' ב' כסדר ואח"כ י' ב' הם חכמה ובינה. וצירוף הוי' של ניסן הוא כסדר. ויוצא מן ישמחו השמים ותגל הארץ. כ"ז מורה על השפעת חסדי הש"י עלינו, מלמעלה למטה הוא חסד הראשון מדת אל אשר נגלה קודם בריאת עולמות כדי להטיב לעמו ישראל. ותשרי הוא מדת יראה שאנו מקבלין עלינו מדת מלכותו יראתו שברא בשביל זה כל העולמות. וע"כ בר"ה דנין על זה העולם אם ישראל מקבלין עליהם מדת יראתו ככונת הבריאה. ע"כ אחז"ל (שם כ"ו:) כמה דכייף אינש טפי מעלי שצריך להמשיך עליו מדת יראה בשלימות לירא יראה תתאה שלא יפול למטה להתענג בתענוגי עוה"ז ככל הברואים, ואם יראה שכבר נכשל בתענוגי' לשוב בתשובה. והוא נק' ג"כ תשובה תתאה שמחמת יראה. וע"כ ר"ה הוא ראשון לעשי"ת וע"כ תשרי הוא אותיות תשר"ק כי עבודתינו מתתא לעילא שאנו מעוררין במדת יראה מדת מלכות. וע"כ נק' תשרי ע"י התשובה תתאה שאנו עושין בחודש הזה והתחלתו מחודש תשרי היינו ר"ה. וזהו תשרי לשון שרי' לי' מארי'. כי כשאדם עובר עבירה ר"ל. העבירה קשורה בו ככלב. וכשעושה תשובה אנו מתפללין אליו ית' תשרי הקשר עבירה. וכונת בריאת העולמות הי' כדי להטיב לעמו ישראל ולהמשיך עליהם שלש עשרה מכילין דרחמים. והיינו כשיקבלו ישראל עליהם מדת מלכותו ויראתו בשלימות ויראו שכבר נכשלין ועושין כסדר הזה מה הוא רחום וכו' ועושין תשובה. אז השי"ת ממשיך עליהם י"ג מדותיו ומרחם עליהם ונתמלא כונת הבריאה שברא כל העולמות בהשתלשלות להטיב לעמו ישראל. נמצא אי אפשר לניסן היינו שיבא שפע של הש"י מעילא לתתא כסדר על עמו ישראל להטיב להם א"א בלא תשרי היינו שיעשו תשובה ויעוררו מתתא לעילא ואז יתגלה בחי' ניסן בחי' אביב. וזהו מר אמר חדא וכו' ולא פליגי ושניהם אמת. וכן בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול היינו שהשי"ת ימשוך חסדיו על עמו ישראל בחי' ניסן אביב וא"א לגואלם ולהמשיך עליהם חסדיו אא"כ יעשו ישראל תשובה בחי' תשובה כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. והנה אמרתי פי' הגמרא (שבת קי"ח:) אלמלי שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין. כי בחי' יראה נק' בתיקונים שבת הקטן וכתיב בהקדמת תיקונים מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה שכינתא עילעה והיינו בינה תשובה מאהבה וזהו נק' שבת הגדול. וזהו אלמלי שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין היינו שיעשו תשובה תתאה שהוא מחמת יראה ועי"ז יבואו לתשובה עילעה והם שני שבתות שבת הגדול והקטן ביחד מיד היו נגאלין. והטעם הוא שאי אפשר להיות הגאולה אא"כ שמדת מלכות יבוא לשבת הגדול הוא יובל עלמא דחירות ואז נגאלין. וכן הי' במצרים שהי' הגאולה ע"י התלבשות בינה במדת מלכות ויצאו לחירות וכמ"ש האריז"ל בסדר ההגדה גבי שאלת בן תם מה זאת על ידי מי מתחבר וכו'. כן יציאת מצרים היתה על ידי בינה בהתלבשות במלכות עכ"ל. וכבר כתבתי בשם הה"ק בוצינא קדישא מו"ה דוב בער זלה"ה פי' הפסוק (שמות י"ג) למועדה מימים ימימה. ימים הוא לשון זכר. ימימה הוא לשון נקבה שבפסח הראשון שנתגלה עולם החמישים בינה עלמא דחירות וכמ"ש (שם י"ד) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים. זה הפסח שיצאו ישראל ממצרים הוא בחי' דכר ונתגלה הארה ראשונה שיצאו ישראל בכל ימי הפסח לדורות עולם ומקבלין ימי הפסח לדורות שפע מיציאת מצרים הראשון. ופסח לדורות הם נק' בחי' נוק' וזהו מימים להמשיך השפע אל ימימה ימי הפסח לדורות עכ"ד ודפח"ח. ואפשר ז"פ (שם י"ד) כאשר ראיתם מצרים היום עלמא דחירות שנגלה עליהם בזה הבחינה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם אלא יהיו ימי הפסח לדורות מקבלין מיצי"מ הראשון. והנח בזמן יצ"מ הראשון שנתגלה חידוש העולם הראשון וכמ"ש האריז"ל בסדר ההגדה גבי מה נשתנה וז"ל ויצ"מ היינו חידוש העולם חידוש זו"ן בעיבור שני עכ"ל ע"ש. וכשנתגלה בחי' ניסן בחי' אביב השפעה וחסדי הש"י חסד עליון כמו שהי' בבריאת העולמות השפע מלמעלה למטה כסדר אז בי' לח' ניסן נתגלה בחי' מלכות עשירית האפה. והי' אז עשור לחודש בשבת והיו לוקחין שה שהוא אלהות של מצרים וקושרין בכרעי המטה לבודקו לשוחטו כי יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי אדמה באדמה. ובעשור לחודש הזה שהי' אז בעת יצ"מ בשבת שנתגלה הנם של יצ"מ מעלמא דחירות הנקרא שבת הגדול נתגלה גם בתחתונים כי יפקוד ה' והפיל צבא מרום אלהות של מצרים ובעשור לחודש מדת מלכות שבת הקטן נתגלה הנם של יצ"מ שבת הגדול ונמצא הי' אז שני שבתות ביחד. וזהו שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול. הלשון קורין אותו פרושו שקורין אותו שבת הגדול אעפ"י שאינו שבת הגדול. כי בשעת יצ"מ הי' השבת שלפני הפסח בעשור לחדש ונתגלה בו הנם מיצ"מ שהוא משבת הגדול ע"כ גם עתה קורין לשבת שלפני הפסח שבת הגדול ומתורץ בזה קושית הפוסקים.