אור ברסלב

פרי חדש על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי חזקיה די סילוה

פרק ד · הלכה י

הלכה ט

אע"פ שקבלו עליהן אחריות וכו'. מה שיש לדקדק מזה לדין חמץ כתבתי בפריי פר"ח לאו"ח סוף סי' ת"מ עיי"ש:
ומ"ש אם נקבצו עמה נשרפים בכללם וכו'. בגמרא אמר מר את כל שללה תקבוץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה ופי' רש"י נכסי רשעים הקרובים לעיר שיכולים לקבצם לתוך העיר באותה יום עצמו שכונסין שלל העיר לרחוב לשורפן הן אבודין עמה אבל רחוקים דאין מגיעין לעיר אינן אבודין ודוקא שכבר היו לתוכה אלא שעכשיו היו מופקדים ביד אחרים אבל לא היו מעולם בתוכה כגון שנפלה להם בירושה לא קרינן ביה שללה ואין הממון אבד ע"כ. נראה מדברי הרב שכיון שיכולים לקבצם בתוך העיר אף שלא נקבצו ונשארו בחוץ אסורין הם בהנאה והכי דייק לישנא דלרבות נכסי רשעים שבחוצה לה משמע שאף שנשארו בחוץ אובדין ומ"ש שאם לא היו מעולם לתוכה לא קרינן ביה שללה נכון הוא דהא לא כתיב שללן דהיינו של יושבי העיר אלא שללה של העיר וכיון שמעולם לא היה בתוכה אע"פ שהוא שלל של יושבי העיר אינו שלל העיר. אבל מדברי רבינו נראה שמפרש שאינו תלוי בקירוב או בריחוק מקום אלא כל שנקבץ ונמצא בתוך העיר אע"פ שבא לאחר גמור דין נשרף בכלל שלל העיר אבל אם לא נכנס בתוך העיר אף שהוא בקירוב מקום אינו נשרף ורש"י מודה לו להרב ז"ל אבל הרב אינו מודה בדינו של רש"י ולפי זה הא דאמרינן לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה ר"ל שאף שבשעת גמר דין היו חוצה לה כיון שאח"כ נכנסו לתוכה נשרפין עם שלל העיר והא דאמרינן גבי פקדונות של אנשי עיר הנדחת מותרין היכי דמי אילימא דידהו ואיתנהו בעיר אחרת אי דנקבצים לתוכה אמאי מותרים ה"ק אילימא דידהו ואיתנהו בעיר אחרת בשעת גמר דין אם אח"כ נקבצו ובאו לתוכה אמאי מותרין. ומשמע ודאי שקודם שישרף שלל העיר אסור ליהנות מהנכסים שבחוצה לה שהרי ראוים הם ליכנס בתוך העיר וליאסר בהנאה וכ"כ הכ"מ ותדע דהא בגמרא פרכינן בההיא דקתני מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו במאי עסקינן אילימא בירושלים מי הויא עיר הנדחת וכו' ואלא בעיר אחרת ואסקוה לגווה הא קלטוה מחיצות כלומר ואינו ראוי עוד לצאת מירושלים ותו לא מיקרי שללה אלא שלל ירושלם ובשלמא לרש"י מצינן למימר דמיירי בעיר קרובה לירושלים דאי לאו טעמא דקלטוה מחיצות הוה מיתסר לשם אבל לשיטת הרב למה לי טעמא דקלטוה מחיצות תיפוק ליה שאינו בעיר הנידחת ולשתרי באכילה אלא משמע ודאי דכל כמה דלא נשרף שלל העיר אסור ליהנות אף משלל שחוץ לעיר ומשו"ה צריכין לטעמא דקלטוה מחיצות להתירו מיד באכילה ומיהו מילתא דפשיטא שאחר שנשרף שלל העיר כל מה שנשאר חוץ לעיר מותר בהנאה וכמ"ש הכ"מ ולא שייך בכאן כל העומד לישרף כשרוף דמי דהא אגלאי מלתא למפרע שלא היו עומדין לישרף והילכך משתרו בהנאה והכי מוכח בריש פ' בתרא דכריתות גבי כל העומד ליזרק כזרוק דמי עיי"ש. ומ"מ שיטת רש"י מחוורת יותר דהא על כרחך הא דקתני נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פלטין ושל רשעים בין שבתוכה בין שבחוצה לה הרי אלו אובדין על כרחך מדסיפא מוקמינן לה בנקבצין לתוכה על כרחך רישא גבי נכסי צדיקים דקתני שבחוצה לה פלטין היינו אפי' שנקבצו ובאו לתוכה לאחר גמר דין אע"פ כן פלטין ולא מסתבר כלל דהא קרא כתיב החרם אותה ואת כל אשר בה ומבה ממעטינן נכסי צדיקים שבחוצה לה ומכל מרבינן נכסי צדיקים שבתוכה אלמא דכל נכסי צדיקים הנמצאים בתוכה בשעת חירום אסורים:

תוכן העניינים

פרי חדש על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה