אור ברסלב

פרי חדש על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי חזקיה די סילוה

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת שנאמר באחת עריך. והשיג על זה הראב"ד דכיון דהשבטים נתנו אותם מחלקיהם הוו מיוחדים וקרינן בהו שפיר עריך. ואני תמה עליו ז"ל שסברת הרב ז"ל ברורה בטעמה דבתר השתא אזלינן וכיון שעכשיו אינם מיוחדים לבעליהם לא קרינן בהו עריך והכי מוכח מדברי התוספות בשלהי מרובה והכי מוכח נמי בפ"ק דיומא דף י"ב אלא שאני תמה על הרב דהתינח בששה ערי מקלט דכיון שאינו נותן שכר ביתו משמע שאינן מיוחדות ללויים אבל בשאר ערי הלויים שנותן שכר לבעל הבית וכדאיתא בסוף פ"ב דמכות ופסקו הרב בפ"ח מהל' רוצח א"כ משמע ודאי שהן מיוחדין ללויים ואיך כתב הרב בסתם שאין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת והו"ל לפרושי דדוקא בששת ערי מקלט. והייתי נבוך בקושיא זו עד שראיתי בירושלמי דפ' עגלה ערופה ערי מקלט מה הן אין תימר למחלוקת ניתנו כלומר שניתנו לחלקם של הלויים מביאות עגלה ערופה אין תימר לבית דירה ניתנו אינן מביאות עגלה ערופה כלומר שהרי גוף הערים אין ללויים אלא לדירה בעלמא והו"ל כירושלים שלא נתחלקה לשבטים ולפום מאי דכתיבנא הך בעיא ליתא אלא במ"ב עיר אבל בשאר ששה ערי מקלט פשיטא שאינן מיוחדין ללויים והו"ל בעיא דלא אפשיטא והילכך פסקה הרב לקולא שאינה נעשית עיר הנדחת וזה מבואר דלא כהראב"ד ז"ל ואע"ג דלענין עגלה ערופה לא הזכיר הרב בפ"ט מהל' רוצח דין ערי מקלט ולא מיעט אלא ירושלים שאני התם דעל הספק עורפין משא"כ הכא דאדרבה ספק נפשות להקל וכדכתיבנא ומ"מ לדעתי ששה ערי מקלט דינם כירושלים שאין מביאים עגלה ערופה דבהני לא מבעיא לן מידי בירושלמי כן נ"ל ודוק:
ומ"ש כדי שלא יכנסו גויים. הכי איתא בברייתא ופרכינן דתיפו"ל דמקרבך אמר רחמנא ולא מן הספר ומשני ר' שמעון היא דדריש טעמא דקרא והרב העתיק הטעם משום דלא נפקא מינה לענין דינא וכבר כתבו התוס' בריש פ' הנזקין וברפ"ק דסוטה דהיכא דליכא נפקותא לכו"ע דרשינן טעמא דקרא ואי קשיא א"כ אמאי מוקמינן להך ברייתא כר"ש ולא כרבנן לאו קושיא היא דאי כרבנן לא הו"ל למעבד עיקר מהטעם דמשמע שהדין נלמד מהטעם והא ליתא דלרבנן אין הדין נלמד אלא מקרבך אבל לר"ש דדריש טעמא דקרא עבדינן עיקר מהטעם דלפי הטעם משתנה הדין ולפי מה שאכתוב לקמן בדעת הרמב"ם אין צורך לזה דאוקמה כר"ש משום רישא דברייתא דלא מצי אתיא אלא כר"ש ודוק. ואין להקשות דהיכי ממעטינן מקרבך ולא מן הספר דהא מקרבך איצטריך לשיהו מדיחין מאותו השבט דליתא דממשמעותא דמקרבך שפיר ממעטו תרווייהו:
ומ"ש ואין בי"ד אחד עושה שלש עיירות וכו'. פשט הסוגיא כסברת הראב"ד דלעולם אין עושין שלש עיירות נידחות לא בבי"ד אחד ולא בשלשה ולא במקום אחד ולא בשלשה מקומות אלא דוקא שתי עיירות ובב' מקומות כגון אחת ביהודה ואחת בגליל ודברי הרב תמוהים ועמד על זה הרב מהר"י קולון בשרש ק' ונדחק הרבה בסוגיא להליץ בעד הרב וצלל במים אדירים ולא העלה כלום בידו בידו:
ואיכא למידק במה שהקשה דמי דחקו לרבינו לחלק בכך ומנ"ל דמרוחקות עושין ואין זו קושיא דכיון דטעמא משום קרחה במרוחקות לא שייך קרחה וכמ"ש איהו גופיא לעיל. וגם מה שפירש בלשון הברייתא דאבל שתים ביהודה ושתים בגליל אין עושין דמיירי במרוחקות שהוא פירוש זר דרישא דברייתא מיירי במקורבות וסיפא במרוחקות עדיפא מינה הוה מצי לפרושי לפי שטתו והוא יותר נכון בלשון הברייתא ובלשון הרב והוא זה דשתים ביהודה ושתים בגליל אין עושים מיירי נמי במקורבות ובב' בתי דינין הא ג' עושין בב' בתי דינין אבל בבי"ד אחד אף שלשה אין עושין ושיעור לשון הרב כך הוא ואין בי"ד אחד עושה ג' עיירות הנדחות זו בצד זו משמע דהא ב' בתי דינין עושין שלש עיירות דוקא ולפי זה ניחא שסיים הרב אבל אם היו מרוחקות עושה דמשמע אפילו הרבה ולשטת מהרי"ק איך אפשר שדין מפורש בברייתא דשתים ביהודה ושתים בגליל דאין עושין אפי' במרוחקות שהרב הכחידו תחת לשונו ולא די שלא הזכיר אלא שאדרבא משמע ההיפך מדבריו. וגם לשיטה האחרת שכתבתי עפ"י דרכו דין ב' ביהודה וב' בגליל דאין עושין במקורבות בב' בתי דינין גם זה לא הוזכר בדברי הרב להדיא אלא שסמך בזה הדין על דיוק דברים ואין זה דרכו של הרב בדינים מפורשים בתלמוד לתלותם בדיוקים ותו אם איתא דפוסק כר' יוחנן הו"ל למיהב הכא טעמא דקרחה וכמו שכתבו גבי ספר ועוד שבכל אלו הדוחקים עדיין קושית הכ"מ במקומה עומדת דהו"ל למפסק כאידך לישנא דרב דאפילו בשנים וג' בתי דינין אין עושין:
אמנם מה שנ"ל ליישב בעד הרב הוא זה שסבור הרב ז"ל דההוא דזימנין אמר רב דאפי' בב' וג' בתי דינין לעולם אין עושין וטעמא משום קרחה על כרחך אתיא כר' שמעון דדריש טעמא דקרא וכיון דטעמא דאין עושין ג' ערי הנדחת הוי משום קרחה מינה ילפינן דאף בג' בתי דינין אין עושין אבל לדידן דלא דרשינן טעמא דקרא נקטינן קרא כפשטו דלא מיירי אלא בבי"ד אחד אבל בב' וג' בתי דינין עושין ואין לנו לחוש לקרחה ובהכי נדחה נמי טעמיה דר' יוחנן דקאמר דבב' וג' מקומות אין עושין משום קרחה דאלמא דחייש לקרחה ודריש לטעמיה דקרא ואתיא כזימנין אמר רב בתרא וריש לקיש ס"ל כזימנין אמר רב קמא דלא חיישינן לקרחה והילכך בב' וג' מקומות עושין והיינו טעמא דלזימנין קאמר רב קמא ולריש לקיש לא שאלינן מ"ט משום דסתמא דמילתא ופשטיה דקרא הכי משמע ולא בעינן טעמא אבל לזימנין קאמר רב בתרא ולר"ל שאלינן טעמא דא"א לומר כן אי לא דרשי טעמא דקרא ואע"ג דתניא כותיה דר' יוחנן לא משגיחינן בההיא ברייתא דסיפא דברייתא אוקימנא לה כר' שמעון ומעתה רישא דברייתא נמי ר' שמעון אמרה ומשום דדריש טעמא דקרא ובתוספתא דסנהדרין פי"ד קתני לה בהדיא בשם ר"ש ואפשר נמי דכי קאמר תלמודא תניא כותיה דר"י אכתי לא ידע דסיפא דברייתא ר"ש היא אבל לבתר דאוקימנא לסיפא כר"ש רישא נמי ר"ש היא ואזיל לטעמיה דדריש טעמא דקרא ואע"ג ד' יוחנן סבר דהלכה כסתם משנה וסתם לן תנא בהמקבל דלא דרשינן טעמא דקרא מ"מ אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן באופן דקם ליה ריש לקיש אליבא דהלכתא כדקי"ל בעלמא דלא דרשינן טעמא דקרא ומשום הכי פסק הרב כר"ל ומפרש דמקום אחד דקאמר ריש לקיש רוצה לומר קרובות זו לזו וכן מבואר בפי' המשנה להרב ז"ל שכתב וזה שהזכיר שלא (להרחיב) [להחריב] ג' עיירות אין זה אלא בבי"ד אחד ומקום אחד כלומר שלא יהיו קרובות זו לזו ע"כ ולשון זה מבואר כמו שכתבתי וכל זה ברור בדעת הרב ודוק:
ודע שכתב הרב בפי' המשנה דאין פי' אין עושין שלא יהרגו יושביה אבל פירושו שלא יעשו בו כל מצות עיר הנדחת והוא מה שנאמר והיתה תל עולם.

תוכן העניינים

פרי חדש על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה